מעורב הופס ליום ששי: מייקל 'מזהיר' שהסידרה עליו ב-TV "תגרום לי להיראות כאדם מבעית" / מנחם לס


1.כל מי שהסכים לשחק עם ג'ורדן, חייב היה לאמץ את המנטליות שלו! (לטוב או לרע)

(זה כולל, אגב, את מאמנו פיל ג'קסון)

ביום ראשון ESPN פותחת בסידרה הדוקומנטרית על מייקל ג'ורדן והשיקגו בולס, שכותרתה היא "THE LAST DANCE".

הסידרה תראה כיצד מייקל ג'ורדן הפך לשחקן הכדורסל הטוב מכולם, ולדעת רוב הנשאלים גם ל-"הספורטאי הטוב מכולם מאז ומעולם". מייקל הזהיר היום את כל העשרות מיליונים שיחזו בסידרה, ושש האליפויות שהוא זכה בהן מבלי לאפשר משחק שביעי באף אחת מהם, שהם "MAY NOT LIKE WHAT THEY SEE".

ריצ'רד דייטש מ'האתלטיק' ישב עם עורך הסידרה ג'ייסון הייהיר (https://theathletic.com/1741609/). הייהיר הודה שמייקל, שחזה כמובן בכל הסידרה, יודע למפרע שרוב הצופים יסיקו שהוא, מייקל, הוא “horrible guy”. הוא גם יודע למה: "דחפתי, תמרצתי, וטילטלתי את בני קבוצתי כמו שאף פעם, אף אחד, לא דחף והמריץ אותם. לעתים זה נראה כאילו אכזריות, אבל זה לא נכון. אני לא אדם אכזר. רציתי רק שכל שחקן יוציא מעצמו את המקסימום, בדיוק כמו שאני עשיתי מהשנייה הראשונה עד השנייה האחרונה של כל משחק ששי".

הוא הוסיף: "אני מאמין שכולם ללא יוצא מין הכלל מעריכים היום מה שעשיתי לפני 25 שנה".

זה מה שהייהיר אומר שמייקל אמר לו עוד ב-2017, בתחילת הפרוייקט (https://theathletic.com/1741609/

“When people see this footage I’m not sure they’re going to be able to understand why I was so intense, why I did the things I did, why I acted the way I acted, and why I said the things I said,” Hehir says Jordan told him. “When you see the footage of [me riding with Scotty Burrell], you’re going to think that I’m a horrible guy. But you have to realize that the reason why I was treating him like that is because I needed him to be tough in the playoffs and we’re facing the Indianas and Miamis and New Yorks in the Eastern Conference. He needed to be tough and I needed to know that I could count on him. And those are the kind of things where people see me acting the way I acted in practice, they’re not going to understand it.”

ג'ורדן מאמי ש-"להיות ג'רק זה לפעמים המחיר שעליך לשלם כדי לנצח"

הוא אומר:

"תראה, לנצחון יש מחיר. להיות מנהיג יש מחיר. אני יודע שדחפתי חברים למשחק כשהם היו עייפים ולא רצו שאיש ידחוף אותם? הם רק רצו שיעזבו אותם לנפשם. אני CHALLENGED אנשים כשהם לא רצו להיות CHALLENGED. אבל תמיד הרגשתי ששילמתי את המחיר, והרווחתי את הזכות לדחוף אנשים עד הקצה. אולי אני סבלתי דברים שהם לא סבלו. אולי שילמתי מחיר שהם לא שילמו. אבל האמנתי שאם אתה משחק עבור השיקגו בולס עליך להגיע לסטנדרד שאולי אף פעם לא הגיעת אליו בכדורסל. אני שיחקתי את המשחק ברמה מסויימת, וכל מה שניסיתי לעשות זה לדחוף כל שחקן שיגיע לרמה שעליו לשחק כדי להיות חבר קבוצה בבולס, וללכת על עוד אליפות!"

"עכשיו…אם זה מתורגם למייקל ג'ורדן שהוא 'ONE BIG ASS' – אז שיהיה. הייתי חייב להכות כמה טוסיקים כדי שכולם יהיו באותו עמוד. תשאל את כל השחקנים שאי-פעם שיחקו איתי, ולא תשמע אפילו אחד שאומר ש'מייקל ג'ורדן דורש מאיתנו לעשות דברים שהוא אף-פעם לא FUCKEN עשה בעצמו. לא תשמע זאת מאף אחד. לפני שדרשתי מחברי קבוצתי לעשות זאת, תמיד הייתי בטוח שאני עשיתי זאת קודם, ויותר מפעם אחת!"

"אם תשמע שחקן שאומר שהייתי רודן, או עריץ חסר רחמים, הוא למעשה מדבר על עצמו כי הוא לא ניצח דבר אחד גדול לפני כן. אני כן ניצחתי ורציתי להעביר את התחושה הזאת של 'ווינינג' לכולם. רציתי שכולם יחושו כמוני שאין, פשוט אין כוח שיוכל לגבור עלינו. עשיתי זאת רק כי אני תמיד הייתי אני ולא התביישתי לנצח. זוהי החלטה שלך – של כל שחקן – אן הוא רוצה להיות חלק מהדבר הזה. ואם כן – אז ישנו מחיר גבוה לשלם. אתה מוכן? אז אתה אתי. אתה לא מוכן? אז לך למקום אחר!"

Indeed, MJ’s warning to fans is not surprising. The six-time NBA champion delivered aHall of Fame speech that was soaked with bitterness. He’s also made headlines for undercutting current players.

היי. תאהבו זאת או תשנאו זאת. אני כבר 30 שנה כותב זאת. זהו ה-MENTALITY של הבנאדם הזה. זוהי המנטליות שעשתה ממנו הגדול מכולם. זה מה שעשה ממנו 'אלוהים'. אבל את פרס החברות והידידות הוא לעולם לא יקבל, ובן ה-57 הזה יודע זאת בדיוק כמוך או כמוני.

2. אדם סילבר הודיע שקבוצת G חדשה באל איי תהיה אופציה לשחקני תיכון שלא מעוניינים בשנת פרשמן במכללה!

3. ציון ויליאמסון פוגש של ג'ה מוראנט – פרודיה ליום ששי!

4. היום לפני 67 שנה: מיקי מנטל חובט את הכדור הארוך בהיסטוריה (אם אתה מאמין בפיזיקה של מעוף חופשי)

אלא אם כן יוכח אחרת, הכדור שחבט מיקי מנטל היום לפני 67 שנה – 565 feet או 172.20 מ' – הוא הכדור הארוך ביותר בתולדות הבייסבול. ה-MLB לא מכיר בשיא הזה, אלא בשיאו של חוזה קונסקו – 540' או 164 מטרים.

למה? הכדור של מיקי מנטל – הפנומן החדש של היאנקיס ב-1953 – עבר את הצד השמאלי של האיצטדיון שגובהו 55' (17 מטרים) ופגע ב-SCOREBOARD הענק.

זווית החבטה צולמה גם בצילומים רגילים וגם בסרטונים, ואם יש לך זויות מעוף הכדור בחבטה, מהירות הכדור בזמן החבטה, ונקודת הפגיעה בלוח התוצאות הענק (שמספקת את ה-HEIGHT של הפגיעה – H),כי ה-g הרי ידוע, חישוב המעוף (PROJECTILE) הוא פשוט מאד.

ballistic.JPG

התוצאה הראתה 172 מטרים. ה-MLB לא מכירה בפיזיקה. הוא מכיר רק בכדורים שעפים ונוחתים ללא הפרעה.

אז רגע MLB: מה בקשר לרוח נגדית? מה בקשר לרוח גב? ל-MLB אלה "תנאי אלוהים".

מי שבאמת רוצה לדעת למה ה-MLB לא הכירה בשיאו של מיקי מנטל, התשובה ידועה לכל עכברי הבייסבול הוותיקים: כי השיא הקודם היה של בייב רות' האלוהי, והליגה לא תאשר לילד בן 21 מאוקלהומה לשבור את שיאו של ה'בייב', ובמיוחד כשהשיא לא התקבל מנחיתת הכדור, אלא ע"י משוואה פיזית

5. היום לפני 97 שנה: 'היאנקי סטדיום החדש' ניפתח לעיני 74,300 צופים

נראה שכל העולם נתקבץ שם באותו יום שהיאנקי סטדיום החדש שכונה 'פלא העולם השמיני' ניפתח בברונקס, שבעיר ניו יורק.

 

נשיאים לשעבר, ראשי ערים, גנרלים, שחקני קולנוע. מי לא היה שם? כשבייב רות' פיצץ כדור לעבר הגדר הימניתצ להום-ראן אדיר במיוחד, ועוד נגד הרד סוקס השנואה מבוסטון, מה יכול היה להיות טוב מזה?

טרוף שהוא היה EVENT אפילו לעיר כמו ניו יורק.

ובנוסף ל-74,000, עוד איזה 25,000 – 30,000 נשארו בחוץ מחוסר מקום. אילו הכניסו את כולם, שיא  של 100,000 צופים בבייסבול היה קיים לעולם ועד.

והתמונה של בייב רות' – הסלאגר שיודע בדיוק מתי הוא הרגע הנכון לעשות זאת – מדלג בחיוך מבסיס לבסיס נשארה עד היום אחת מתמונות הספורט המוכרות ביותר בארה"ב.

 

6. היום לפני 55 שנה: "הבליצ'ק גנב ת'כדור!!! הבליצ'ק גנב ת'כדור!!!

 

הסלטיקס, באחד ממשחקיהם הקשים ביותר בשנים האחרונות נאלצו לגניבת כדור שהפכה לאחת המפורסמות בהסטוריטה של הכדורסל, לנצח את פילדלפיה סיקסרס 109-110 במשחק השביעי של אליפות המזרח.

זה קרה 5 שניות לפני סיום המשחק. הסיקסרס איבד'ה כדור שיכול היה לנצח להם את המשחק עם צ'מברליין בסנטר, והפסד זה גרם לפילדלפיה נזק שנימשך שנים. הסלטיקס עלו לגמר, וניצחו את הלייקרס לאליפות שביעית רצופה.

היה זה סיום מהמם אפילו לבעלי הלב החזק ביותר. התוצאה 107-110 ולסלטיקס הנצחון נראה בכיסם. הכדור מגיע לענק, והסלטיקס לא הפריעו לו במיוחד כשהיה תחת הסל כי רק אורבך צרח "לא לעשות עליו פאול…לא לעשות עליו פאול…". הוא התכוון לפאול בעת הזריקה.

הוא קלע די בקלות. 109-110.

ביל ראסל מוציא כדור ומנסה לזרוק מעל ידיו המושטות של הענק.

אסון…הכדור של ביל ראסל פגע בחוט הפלדה המחזיק את הסל, והזיברות קראו נכון: כדור של הסיקסרס.

עכשיו הסיקסרס מוציאים כדור עם 5 טיקים.

האל גריר מוציא את הכדור לעבר צ'ט וולקר, 10 מטרים ממנו.

ג'ון הבליצ'ק הרגיש מה הולך לקרות, ויחד עם הוצאת הכדור הוא זז לקו בין גריר ווולקר – שני 'היכלים' – וגנב את הכדור.

ואחרי כדרור או שניים זרקו לאוויר, אל-על.

הקהל יצא מדעתו.

היה זה בוודאי אחד מרגעי הכדורסל הקשים ביותר של צ'מברליין  שזו העונה הששית שלו בסיקסרס ללא אליפות.

The raspy radio call
"Havlicek stole the ball!
Havlicek stole the ball!" by the
Boston Celtics' announcer
Johnny Most became one of the
most famous sports broadcasts
of all time. The Celtics went on
to defeat the Lakers and win
their seventh of eight consecutive
titles.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 54 תגובות

  1. היי תמיד רציתי להגיב ראשון… ג׳ורדן התלכלך בזמנו עם האגרוף שנתן לקר באימון (פיל מרחיב על זה בספרו sacred hoops)והוא בעצמו ציין שהוא מקולל (למעשה בריאיון על קובי)אז אני חושב שאפשר לסלוח לאדם שיצר את מיתוס האלוהים. אנחנו צריכים את האפוס של ג׳ורדן בלאק ג׳יזס כי לא נשפוט אותו כאדם אלא ככוכב הכדורסל הכי גדול אי פעם שלא שיחק בלייקרס.

  2. 1. לפחות מייקל הביא תוצאות שנתנו איזו "גושפנקה" להתנהגות הזו. כנראה שהיום עם כל המדיה החברתית זה פחות היה עובר. אבל בגלל התוצאות שהביא הוא קיבל את האסמכתא להתנהג ולהתנהל כפי שעשה, ולראייה – 6 טבעות ותואר הכדורסלן הגדול בכל הזמנים.
    2. עם כל הברדק שמתחיל לצוץ במכללות, ה-NBA מתחילים למצוא פתרונות, כאשר בסופו של דבר יחזירו את הקפיצה מהתיכונים לליגה ללא "שנת צינון".כבר אתמול אחד הפרוספקטים הכי מעניינים, ג'יילן גרין הודיע שילך לג'י-ליג ואחריו גם אייזיאה טוד, עוד גיוס "5 כוכבים", כנראה ויצטרף אליו.
    אני לא חושב שזה יגמור את המכללות כי כמות הכישרונות שבאמת יכולים לעשות את זה היא נמוכה, ושחקנים עדיין יצטרכו את המכללות כבמה להקפי את המניות שלהם, אבל זה בהחלט עלול להוביל לשינויים במכללות בכל העניין של כספים לספורטאים, מלגות וכד'.

    1. תגובה של סוכן לתוכנית של סילבר:
      "I think the NBA is doing it as a big middle finger to the NCAA," the agent said of the program that will pay prospects to play in the G League for a season before heading to the Association, per Pete Thamel of Yahoo Sports. "This is how it's going to be, we're going to take control of the development of top players."

  3. דראמונד כנראה מבין לאיפה הרוח נושבת כלפיו…
    Cleveland Cavaliers center Andre Drummond is reportedly considered "likely" to pick up his $28.8 million player option for the 2020-21 season.

  4. מתגובות מוקדמות שאני קורא זה סרט שמאוד לא מחמיא למייקל האדם. אני לא בטוח שהוא היה ככה רק בשביל לדחוף את חבריו. אני חושב שהיה לו סוג של הפרעה. אני גם חושב שהוא התגבר עליה עם השנים. לא זכורים לי ירידות שלו לפרקט כבעלים של שארלוט וירידות על הקבוצה חסרת ההישגים שלו.
    .
    אין ספק שכשמתבוננים בסגל הבעייתי של הבולס בריצה של 91-93 קשה להאמין איך שחקנים כל כך בינוניים אחרי פיפן וגראנט הצליחו להתמודד עם קבוצות בעלי סטארים וספסלים עמוקים. הגדולה של מייקל על לברון זה לא מספרים. זה שהקבוצה הייתה משחקת טוב גם כשהוא לא היה על הפרקט. חברי מדיה הפכו זאת ל'חוזקה' של לברון משום מה. כאילו זה הוכחה לנחיצותו. הבולס נבנו מנטאלית בצלמו של מייקל. כשג'אד בוצ'לר או ביל וונינגטון עלו לפרקט הם שיחקו עם רצח בעיניים. הם בקושי היו שחקני כדורסל ברמת יורוליג. בוצ'לר היה עילוי כדורעף בכלל. אבל זו הייתה הנקודה. היה לבולס סווגר משחקן מספר 1 ועד 12. מייקל באמת הבין זאת אחרי הסדרה מול הפיסטונס ב-1990. הוא ניצח לבד את משחקים 3 ו-4 עם תצוגות אלוהיות. אבל הוא הבין שאי אפשר מול קבוצות הגנה ועומק בלתי נגמר כאלה להיות אלוהים ל-7 משחקים. במשחק 6 הבולס ניצחו בקלות כאשר ג'ורדן זורק 'רק' 20 פעם. חבריו לקבוצה במיוחד קרייג הודג'ס התעלו והפכו את העניין לקל יותר. אבל חשוב מכך הבולס שיחקו הגנה קבוצתית מדהימה לכל אורך ה-48 דקות. זו הייתה ההגנה שראינו ממנה בעשור הבא. הפיסטונס פשוט היו עמוקים כל כך ומשחק 7 נגמר בתבוסה כאשר מייקל ניסה לשתף את חבריו אבל הם פשוט לא פגעו בכלום. הפיסטונס החליטו לחנוק את הכניסות של הבולס לסל ולהכריח את הבולס העייפים לנצח במיד ריינג', בצבע ומהקו. מייקל סיים עם 31 ו-9 אסיסטים מתוך 74 הנק' שהבולס גירדו במשחק.
    .
    הסדרה הזאת הייתה נק' השבירה של מייקל. הוא חזר אחרת לעונת 91. פיפן חזר אחרת לעונת 91. מייקל דרש מחבריו להתאבד על כל משחק עונה רגילה. הוא הוציא את העלבון על כל קבוצה שראה ורק דמיין את הפגישה הבאה מול הפיסטונס. משחק מספר 1 היה אולי המשחק הכי פיזי שראיתי בחיי עד אותה הנקודה. הפיסטונס באו להשפיל את מייקל וגרום לחבריו להוכיח את עצמם. מייקל נתן משחק לא טוב בהתקפה אך חבריו נלחמו עבורו. אבל מייקל וסקוטי נתנו את תצוגת ההגנה אולי הכי מרשימה שאני זוכר וחנקו את הקו האחורי של דיטרויט. ההשפלה הייתה אפילו גדולה יותר אילולי הפיסטונס קיבלו את אגוויר וויני ג'ונסון בתצוגות יפות. זה יכל להיגמר רע כמו תצוגת ה-49 הנקודות שקלעו הג'ז מול הבולס הדורסניים של 96. מייקל התאושש במשחק 2 והפיסטונס היו שבורים מנטלית עד שהגיעו חזרה לדיטרויט למשחק 3. הבולס עשו סוויפ לאלופת ה-NBA שניצחה אותה ב-7 כמעט ללא שינויים בסגל בשתי הקבוצות. אייזיה היה בן 29 דומארס בן 27 כך שאגדות על כך שהם היו מעבר לשיא או שהפציעות הכריעו אותם היו שגויות. הפיסטונס של 91 היו קבוצה מספיק טובה לת'ריפיט. הבולס שברו אותם.

    1. ג'והן כל התגובות שלך בפוסט הזה נפלאות ממש. תענוד לקרוא אותן.
      ותודה ומנחם עלך מעורב נהדר שמוציא כאלו תגובות…

    2. ג'ון, אני לא יודע אם היתה זו הפרעה נפשית, אבל רצונו של מייק לנצח בכל דבר מראה על מין חוסר אחר בחלק אחר בחייו. הוא היה למעשה המאמן של הבולס. הוא גרם לאנשים להקריב את גופם (ונפשם) עבור הדגל. פיל ג'קסון עם תורת הזן שלו, והדלקת עשן עם צלילי עוגב מפרו, היה בדיוק ההיפך. אז מייקל הפך את הבולס לחבורת שחקנים המנגנים לפי השרביט שלו.
      לדעתי מייקל כמאמן היה נכשל בגדול. היו מורדים נגדו. אבל בתור שחקן הדורש המון, אבל בעצמו עושה הכל (ויותר) – זה עבר – ותורגם – ל-6 אליפויות ללא אף משחק שביעי.

  5. בתגובה הקודמת שכחתי להודות למנחם על עוד מעורב נהדר!
    לגבי הג'י ליג. ג'יילן גרין הוא הראשון עם פוטנציאל טופ 3 לעשות את הצעד הזה אבל חייבים להזהיר לגבי טיב המהלך בטווח הקרוב. הג'י ליג מחזיק מאמנים שמעורים ב-NBA והשחקנים שם לרוב היו כוכבי מכללות שלא מצאו מקום בדראפט כך שתאורטית זו אחד הליגות הטובות שהן לא NBA. בפועל יש כמה בעיות רציניות עם הליגה:
    1. ההגנה לא תמיד חזקה מכיוון שישנם חוקים לא כתובים שלהיפצע בליגה הזו לא שווה כי אין באמת על מה להילחם למעט קריאה לחוזה 10 ימים ב-NBA. אם יבוא ילד שמנת של הדראפט ויינסה לשמור הגנה חזקה, יחטוף איזה בובמת הרגעה משחקנים שרעבים ללחם ומחפשים פירור בליגה.
    2. חבריו לקבוצה או יריבות לא יאהבו את הרעיון של ילד שבא לקחת ספוטלייט מהם כאשר הוא גם ככה בחירה בטוחה. שחקן שלא שם מספרים בליגה הזו בגלל משחק קבוצתי, מקבל ביסלי בטיסת במחלקת economy. חוזה הוא לא מקבל. עם ג'יילן יתחיל לקלוע 20-30 נקודות וחבריו לא עושים מספרים הוא יקבל כתף קרה. לאף אחד לא באמת אכפת מניצחונות בליגה הזו. לשחק עם מטרה על הגב זה לא עסק קל.
    2. השינויים התכופים בסגל גורמים לחוסר יכולת גיבוש של קבוצות שמשחקות בהרכבים שונים כל הזמן. יצירת כימייה קבוצתית חשובה מאוד להתפתחות של פרוספקט צעיר.
    3. התנאים הכספיים של ג'יילן יהיו טובים משמעותית מחבריו אך עדיין יצטרך לטוס ברמה נמוכה ולהיות המון בדרכים בתנאים מאוד לא אופטימאליים. שלא לדבר על הרמה של הצוות הרפואי והאימון הגופני.
    4. שחקנים שבונים על עליונות אתלטית יקבלו מקלחת קרה בליגה הזו. עדיף להם לשחק בליגה אירופאית בינונית אך מסוקרת כמו גרמניה או צרפת (קיליאן הייז יעשה כסף גדול מזה בדראפט השנה). הג'י ליג מלא באתלטים ברמה שלא נופלת מה-NBA. מה שמפריד בין כוכבי מכללות שמצליחים ב-NBA לכאלה שתקועים בג'י ליג זה בעיקר Skill ומזל.

    1. אני רואה את סייקאם, ואן פליט רוברט קובניגטון … שיצאו מהליגה הזאת פי 10 יותר טובים ממה ששלוש ו4 עונות מכללות עשו להם, בוא נגיד את האמת הone and done הזה לא באמת משפר שחקנים, מאמנים כמו ששבסקי ואחרים רק מעניין אותם המכללות והם לא מלמדים אותם שום בסיס לליגה, לא כולם זאיון וויליאמסון דוראנט … רוב השחקנים חייבים יד מכוונת ואני הרבה יותר סומך על הג’י ליג מהממכללות בזה

      1. הי נתת כמה דוגמאות מטורונטו וה909. בעיני אם ככה היה הג'י ליג לכולם אז ה-nba היה מקום טוב יותר. ניק נרס וג'רי סטקהאוס בנו שם תוכנית מדהימה (אפשר גם לציין נורם פאוול, כריס בושיי והקלע שלהם מהשנה, מאט תומס) אבל אני מדבר על מעבר מהתיכון לג'י ליג. נתת דוגמאות של שחקנים שהתפתחו והתבשלו כמה שנים במכללות ועוד כמה שנים בליגת הפיתוח. היה לכולם חוזה מובטח או טו-ווי. אני לא תומך ב-ncaa שמנצל ילדים שיכולים להתפרנס מכדורסל בגיל 18. אבל אני יכול להביא לך שמות בלי סוף שלא היו מוכנים לליגה בגיל 18 והשנה-שנתיים במכללה שינו להם את הגורל. זאת ליגה לא פשוטה מבחינה נפשית. אתה עם הרבה שחקנים מתוסכלים שלא נמצאים במקום שהם רוצים, נוסע לחורים בלתי יאומנים, מקבל חשיפה כמעט אפסית ואם אתה לא שייך לקבוצה שדוחפת לפיתוח שלך אתה בטח לא תקבל תשומת לב מקסימלית מצוות האימון. נניח שגרין חותם בקבוצה וזה מושך טיפה קהל אז אולי כן. אבל אם הוא נאבק על מקומו והקהל לא נוהר בהמוניו, מי המאמן שישקיע בו לעומת שחקני ה2 ווי של קבוצת האם או בחירת דראפט שמפתחים

        1. שנתיים במכללות בהחלט יעשה הבדל שנה במכללות לא עושה כלום מבחינת פיתוח שחקנים, ברור לי שמעבר לליגה ישירות זה רע לשחקנים לא כולם קובי או לברון…, אוסטין ריברס הוא דוגמה טובה לרוב השאר, הקטע שהמכללות המצב לא שונה מתי לאחרונה ראית יד מכוונת של מאמן בדיוק אצל ששבסקי או בUCLA…, הגישה שלו כמו של רוב המאמנים זה win now ולעזעזל הפיתוח זה למה כל כל הרבה שחקנים בוסריים הגיעו לליגה בשנים האחרונות, אני גם חושב שזה ילמד אותם סקילס בגלל שמדובר ברמה שונה של אתלטיות מהמכללות (חודש של טופין שם היה אומר לכל מאמן בNBA אם הוא הדבר האמיתי או רק פיזי על ילדים בני 17-18).

  6. מה לעשות, אנשים גדולים הם לא תמיד בני אדם גדולים ומי שמכיר את הביוגרפיה של גאנדי יבין.

    לגבי החבטה של מאנטל, למה שכדור שלא נחת יוכר כשיא על ידי מישהו? זה כמו שתטען שכל כדור שמיורט על ידי הגרין מאנסטר בפנווי פארק צריך להחשב הום ראן. אם הכדור לא נחת, זה לא שיא.

  7. אינדיאני, ראית שלשום את פרוז׳ה? נראה שהוא הכי טוב בעולם בפורמטים הקצרים. גם לפני שבוע הם עשו 4 שעות מרתון של 1+0 והוא שחט את קרלסן. ממש מוזר לראות את מגנס כזה חסר אונים מול המצלמה..

    1. עם כל הכבוד ויש כבוד לשחק במחשב זה לא כמו לשחק במציאות ובנוסף מול מצלמה בזמן שאתה מנסה להסביר את המחשבות שלך בפורמט של בליץ זה לא מדד זה הישג מרשים עבור הילד אבל לא כזה נורא עבור קרלסן גם אם ידוע שהוא ממש לא אוהב להפסיד

  8. חפיף, אחרי שג׳ורדן ימות כולם ישבחו אותו על האישיות הדגולה שלו, בעיקר סטיב ״הצבוע״ קר יספר שהוא ממש נהנה לחטוף ממייקל בוקס שלמעשה סידר לו את הראש ועזר לו לפתח מנטליות של מאמן גאון.
    הטוסיקים שקיבלו מכות יספרו שזה עזר להם ופתר בעיית עצירות
    קשה.
    אפילו הדילירים בקזינו יספרו שהצעקות שהיו חוטפים ממנו נתנו להם השראה לכל החיים
    אחד החברים יספר שמייקל נתן לו מכות רצח וזה למעשה עזר לו להשיג בחורות בגלל לוק קשוח שהוא קיבל
    אין על מייקל! אישיות משכמו ומטה!

    1. מומי, הוא היה כמו הגנרל פייטון. ישנם כאלה ששונאים אותו עד היום וישנם הטוענים שהוא היה הגדול מכולם. העובדה היא שהוא שעט לעבר ברלין ולא נעצר. עד שאייזנהאור היה חייב לקחת ממנו את השרביט כשהוא היכה חייל רועד מפחד שהתברר שסבל משוק של ANXIETY בבית חולים.

      לרמה הזאת ג'ורדן לא הגיע, אבל הוא היה ווינר מאותו סוג של הגנרל פייטון, ולכן אני תמיד טוען שהוא יהיה תמיד מס' 1 לפחות בימי חיינו. ללברון (או כל אחד אחר) פשוט אין את החלק הזה באופיים שגורם להם (ולאלה בסביבתם) להיות הטובים ביותר, ויהי מה.

  9. אגב, עם כל הכבוד למייקל ולווינריות שלו וכו, האיש שיחק 7 שנים בNBA ולא ראה טבעת אליפות. האם אז הוא לא רדה בחבריו ובסובבים אותו וכל היופי טופי שהוא מתגאה בו? מה עם איזה שתי מילים על זה שבלי פיפן גרנט (ואחר כך רודמן) וג׳קסון יש מצב שהוא היה ממשיך לקבל על הראש מכל מני פיסטונס וכאלה ועושה מליונים מנעליים בלי טבעת אחת על היד כמו שהוא עשה עד 1991?

    1. אגב, כשהכריזו עליו כ MVP של הגמר, הוא משך אליו את פיפן ועמד איתו ביחד כדי להבהיר שהם ביחד בזה, שז לא ללכלך סתם

      1. אני לא מלכלך, ברור לי שהוא ידע להודות בזמן אמת לאנשים שעזרו לו לתת את המקסימום שלו ולהביא את האליפויות. זו גם אותה הבנה שגרמה לו למסור פנימה לגרנט שחצי פניקס רוכבת עליו ולא לקחת את הזריקה בעצמו.

    2. עזוב אחי…בוודאות לא עקבת אז אחרי הליגה. אם היית יודע מה היו הבדלי הרמות אז בין הכוכבים לבין הרול פליירס ובין קבוצות העילית לשאר לא היית פותח את הפה. לארי בירד לא נהג לחלק מחמאות חינם. ההפך הוא הנכון. הוא קרא לג'ורדן אלוהים לא כדי ללטף לאף אחד את האגו.
      .
      בא נסביר לך מה הסתובב בליגה מבחינת פערים. הסלטיקס היו מורכבים משחקן טופ 3 בליגה בוודאות, הסנטר השני או שלישי הטוב בליגה, הפוואר פורוורד הטוב בליגה (תשאל את בארקלי מה הוא חשב אז על מקהייל), פוינט גארד שזכה באליפות ב79 כשחקן הטוב בקבוצה וה-MVP של הגמר ודני איינג' שלא היה פראייר של אף אחד. על הספסל חיכה ביל וולטון הסנטר הכי מרשים בליגה בטרם הפציעות שיכל לתת 10-20 דקות סופר איכותיות למשחק.
      .
      הפיסטונס החזיקו בפוינט גארד הקולע הקטלני בליגה יחד עם השוטינג גארד השני או שלישי בליגה, שניהם בשנות השיא. הם החזיקו את אדריאן דנטלי שהיה מלך הסלים כמה שנים קודם והחליפו אותו במארק אגוויר שהיה קלע של 25 נק' למשחק כדי שישב על הספסל! ויאפשר להם לשחק עם רודמן, השומר הטוב בליגה ובעיני שחקן ההגנה הטוב בכל הזמנים. היה להם על הספסל גם את ג'יימס אדוורדס שהיה שחקן פוסטאפ קשה ביותר לשמירה ואת ויני ג'ונסון שיכל להיות בקלות הסקורר המוביל בקבוצה קטנה. בסנטר שיחק ביל למביר שהיה כוח הגנתי פיזי מאוד וקלע מוכשר מבחוץ. ג'ון סאלי, אולי השחקן השישי- שביעי בחשיבותו בקבוצה היה פחות או יותר ברמה של צ'ארלס אוקלי השחקן השני בטיבו בבולס עד 1989.
      .
      עכשיו אולי אתה מבין למה דיברו על מייקל כשחקן הטוב בליגה ואחד הטובים בכל הזמנים עוד לפני שזכה באליפות אחת… תאמין לי לא היו הרבה שונאי בולס אז כמוני. רציתי שהלייקרס של מג'יק ינצחו אותו. רציתי שהפיסטונס ינצחו אותו. אותו כנ"ל פורטלנד שהייתה בין הקבוצות המדהימות של התקופה. כאב לי על בארקלי של פיניקס והניקס של יואינג והאקסמן והכי על קבוצתי סיאטל ב1996.
      .
      ראיתי מאות משחקים שלהם ואני הראשון שאגיד לך כמה פיפן היה טוב (פקסון אגב שחקן קלאץ' שני רק למייקל בקבוצה ההיא. הוא הגיע למשחקים הכי חשובים). אבל אני חושב שעושים לו אוברייטינג מדהים בתקופה האחרונה. במיוחד מאז שמנסים לדחוף את טענת לברון הוא ה-GOAT. עמדה שאני מוכן לחתום שהייתה המוטיבציה שלך לכתוב את מה שכתבת (אם לא תגיד ואתנצל). פיפן היה מוגבל התקפית. הוא לא יכל לתת לך 30 נקודות באופן תדיר גם לא בפלייאופים. הוא התקשה לעיתים תחת לחץ ולא היה ממש מנהיג קבוצתי. העונה ללא ג'ורדן העלה את משחקו אולי ב-10% אבל לא ממש הפך לשחקן שדימיינו שרק חיכה להשתחרר ממייקל. הבולס הביאו שחקני הגנה חדשים והביאו את טוני קוקוץ' שנתן מימד שעוד לא היה בקבוצה ואין ספור רגעי קלאץ' והוראס גרנט הגיע לשיאו. ג'קסון בנה קבוצת הגנה נוקשה וממושמעת שלקחה את הניקס ל-7 בסיבוב השני. זו העונה הכי טובה של ג'קסון בקריירה למעט 2008. פיפן ב99 עדיין כוחו במותניו הקריירה שלו עבר לבלייזרס והוביל סופר טים פסע מהגמר אבל שבק חיים כמו חבריו כשקובי הצעיר ושאק הדומיננטי חזרו וניצחו את משחק 7. פיפן בשיאו בהחלט היה ה-SF אחד מ-10 השחקנים הטובים בליגה. אבל בראייה היסטורית הוא סביב מספר 40-50.
      .
      תאמין לי שאני מעדיף לומר שלברון שחקן טוב ממנו. לברון פילנטרופ ונאבק פוליטית על הרבה דברים שגם אני. הוא נחמד לחברי קבוצתו (פחות למאמנים) וקידם מאוד את הליגה שלשווא ניסתה לחפש את המייקל הבא והביא במקום שחקן שמחפש את המהלך הנכון. הוא שחרר שחקנים מכבליהם שהתביישו ונשארו קריירות שלמות בקבוצות שלא רצו. והכי חשוב השקיע חזרה בחינוך ובערכי משפחה שהפכו לטרנדיים. ב90 כוכבי ליגה רבים נטשו את ילדיהם. היום לברון (וגם סטף וכריס פול) מקדמים ערכי משפחה באוכלוסיות השחורות.
      .
      אבל אחרי הכל ואחרי 33 שנה של צפייה אובססיבית בכדורסל אני לא יכול לשקר. מייקל השחקן הטוב שאי פעם ראיתי והקריירה שלו היא סוג של נס פלאי.

      1. תודה על הפירוט, אבל הרשה לי לחדד, אני הייתי בן 14 בערך ב1990, וראיתי את מייקל והבולס מפסידים ללייקרס ואחרי זה לפיסטונס. כולנו ידענו שמייקל אלוהים. ילדים בתיכון שלי הסתובבו עם חולצות שלו וכובעים של הבולס בני המזל שהוריהם הביאו להם אייר ג׳ורדן בכלל הסתובבו כמו מלכים. לאף אחד לא היה ספק מי השחקן הטוב בעולם, אבל.
        כל הפואנטה שלי היתה שאתה יכול שיהיה לך את השחקן הטוב בעולם, אבל כדורסל משחקים חמישה על חמישה. להגיד מייקל היה ווינר וכל מני כאלה זה יופי, אבל בשביל שהשחקן הטוב בעולם יוכל לקחת אליפויות, הוא צריך קבוצה לאליפות. כל מה שכתבת רק מחדד את מה שאמרתי. לרגע לא טענתי שמייקל ג׳ורדן לא שחקן גדול. להפך. קטונתי מלהגיד הטוב אי פעם, אבל אני אישית לא ראיתי שחקן טוב ממנו. אני גם לא לוקח ממנו אף הישג. את הטריפיט הראשון הוא לקח מול אריות הליגה, ואת השני מול בארקלי ומלון/סטוקטון בשיאם. אין וויכוח גם שבלעדיו הבולס לא היו אותו דבר. הטענה שלי היא אחת: גם אלוהים צריך ארבעה שחקנים מאחוריו וגאון כדורסל על הקוים כדי לקחת אליפויות.

        1. מסכים מאוד שכדורסל זה קבוצה נגד קבוצה. במיוחד הכדורסל המודרני. אבל זה מה שהבדיל את גורדן. התחושה שלי לפחות היתה שאם יש לך את גורדן הוא בסופו של דבר ינצח לך את המשחק ויביא אליפות. מין תחושת ביטחון כזו שהכדור בידיים שלו, אתה פשוט רגוע, אתה אפילו יותר מרגוע, אתה יודע בביטחון מוחלט שיהיה בסדר. משהו כמו שהכדור ברגליים של מסי, או שהיריב עולה לרשת מול פדרר את יודע שהוא יעביר אותו חד מהיר ועל הקו. מדבר על שנות הפריים של כולם כמובן. לא היה שחקן כדורסל מאז שנתן לי את אותה תחושת ביטחון שיהיה בסדר שהכדור אצלו ביד. אולי סטף בעונת האמ-וי-פי יונאנימס, אבל הוא חירבן אותה בפליאוף.

          1. הג'ניטור – פגעת בול.
            עם מייקל על המגרש ידעתי שהניקס שלי תפסיד. הרגשה איומה כשאתה ממש חלק מהניקס כפי שהייתי אז עם הסטודנטים שלי. עשמייקל עלה לא יכולת לגרוע ממנו עין. מייקל הוא עד היוןם – בנוסף לכל הטבעות והכל – מלך הסלים בממוצע לעונה (30 ומשהו למשחק) ומלך הסלים בפלייאוף בממוצע (34 ומשהו). ז"א שבנוסף לכל, יש לבנזונה הזה גם מספרים להוכחה (MVP בכל 6 האליפויות, ו-5 פעמים MVP של העונה).

          2. זה מאוד מדוייק מה שאמרת. אני הכי אוהב את משחק 6 שלו מול בארקלי והסאנס, גם כי הוא החזיק את הבולס במשחק למרות שהסאנס שיתקו אותם, והיה בלתי ניתן לעצירה, וחדר מכל כיוון, ואז, בסוף, כשהסאנס עשו עליו טריפל טים, שיחרר את הכדור לגראנט שמסר לפאקסון. זה המשחק, והרבע שמבחינתי ייצג יותר מהכל את הווינריות של ג׳ורדן. אולי לא היו שם מספרים גדולים או תצוגה אווירודינמית מדהימה, אבל כווינר, זו היתה תצוגת התכלית המושלמת שסתמה לכל המלעיזים את הפה. ואני אומר את זה למרות שכולם בטח יגידו גיים 5 מול הג׳אז

    3. ארז, אני מדבר על עובדות ואתה מדבר על 'אילו'. מייקל היה בן 20 כשהגיע לליגה, ולא היו לידו שחקנים טובים מספיק. גם הגנרל פייטון לא נולד גנרל. זהו תהליך של גדילה והתפתחות נפשית (וכמובן קצת פסיכית)

      1. הכל אני מקבל, אולי לא הסברתי את עצמי אז אנסה שנית. הטענה שלי היא שמייקל, גדול ככל שהיה, ואני לרגע לא מקטין בגדולתו, לא יכל לקחת אליפויות לבד. לנצח משחקים כן, אבל פלייאוף זה סיפור אחר. ובגדול אני חושב שכולם פה מסכימים איתי. ולכן התפיסה של ״אני דחפתי את כולם״ קצת מפריעה לי, כי סה״כ הוא יכול לדחוף את האנשים עד נקודה מסויימת, אם אין לו קבוצה לאליפות, אז יש גבול לכמה אפשר לדחוף אותם. אני גם מנסה לשקף את התפיסה שהיתה בסוף שנות השמונים לגביו, ואולי זה נשמע לאנשים כאילו אני מוריד ביכולתו, אז ממש לא. אפילו ווין גרצקי לא לקח אליפויות אחרי שעזב את האוילרס.
        יכול להיות, ככה שאני חושב על זה, שזה גם תרם לגישה שלו, שהוא סחב את הבולס על הגב שבע שנים במדבר, ועכשיו שהוא הגיע אל הארץ המובטחת, you damn right הוא יגרום לכולם להוציא 100% בכל משחק, שאת זה דווקא אפשר להבין.

  10. צר לי, אבל בגדול הכל די בולשיט.
    כן צעק על אנשים, כן דחף אותם, היה אובססיבי או לא.
    בסופו של דבר, כשזה קרה, בזמן אמת, אף אחד לא מאד התלונן, וזו לא נחשבה התנהגות חריגה.
    ג'ורדן לא נחשב לשחקן שנוא בליגה, לא כיריב, ולא כחבר לקבוצה.
    בסה"כ עוד מנהיג אובססיבי שקיים בהרבה ארגונים, ממסעדות ועד לחברות היי טק, זו התנהגות מקובלת עד היום.
    אם מישהו חושב שסרט כזה יכול להעיב על התדמית המושלמת של ג'ורדן, אז אני לא יכול להבין למה מישהו יחשוב שהוא מושלם? בסה"כ שחקן כדורסל ואיש עסקים מאד מאד טוב.

    1. מסכים, כמו שאף אחד לא אמר לו לזרוק הון על הימורים, ללכת לשחק בייסבול כי ״הוא השיג הכל״ או ללכת להיות בעלים של קבוצה ככה אף אחד לא אמר לו להתנהג ככה. כמו שעל כל סטיב ג׳ובס יש גם כאלה שעשו מליארדים בלי להתעמר בכולם ולהיות חולירות, יש גם אחרים. אני לא יודע איך היו מג׳יק ובירד בחדר ההלבשה, אבל לטים דאנקן יש חמש טבעות ולמיטב ידיעתי האיש הוא אנטיתזה לשיטת המנהיגות של ג׳ורדן.

      1. ארז, ישנם ווינרים מכל הסוגים, ווינרים שניצחו עם כל מיני סוגים של התנהגות. יש גנרל פייטון ויש גנרל אייזנהאור. ישנו טראמפ, וישנו אובמה. להרבה אנשים הדבר החשוב היא השורה החרונה: תוצאות. ובזה מייקל בראש נגד כל אחד אחר בכדורסל

  11. אמנם הסדרה עוד לא שודרה אבל ההישגים של ג'ורדן וההערכה כלפיו מדברים בשם עצמם. אז גם הנורמות היו אחרות כפי שרושמים פה כל הזמן על הרכות ותרבות הסושיאל מדיה של ימינו

  12. כן, ג'ורדן אדם זוועתי ככל הנראה וזה ידוע, והוא והתקשורת בזמנו יותר מדי עזרו לקדם את המשוואה מנהיג=סמכותן אלים. אבל אני לא רואה סיבה לשתף פעולה עם הניסיון ליצור באזז לסרט הזה בכל דרך אפשרית.

  13. מזל שיש את הסדרה על ג'ורדן, אחרת על מה היינו מדברים בעת החשוכה הזו? כשאי אפשר לעסוק בדבר האמיתי, נעלה גירה על העבר.
    תודה רבה על המעורב

  14. תודה על המעורב
    לדעתי היה צריך להחשיב את השיא של מנטל על סמך החישוב, הוא גם עבר בהרבה כל חבטה אחרת

  15. אם מישהו במקרה מחפש לקנות ליגת ספורט, במצב טוב, יד שלישית מאדון, שבקושי נעשה בה שימוש – וינס מקמהון מכריז שה-XFL פשטה רגל ומעמיד אותה למכירה. הפעם הם הספיקו לשחק רק חצי עונה.
    .
    (ואלוהים, באיזו הודעה מפוצצת הם עשו את זה. "הליגה שתפסה במהירות את לבבות ודימיוני מיליוני חובבי פוטבול ברחבי העולם". זה מה שאומרים אם איזה בון ג'ובי מת, לא ליגה שעם 15 מחזורים על פני 20 שנה מתחרה ביכולת ההוצאה לפועל של סדרה בריטית משנות ה-80)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט