יומן קורונה 26# – 12/04/2020 – מולי

כבר שלושה שבועות שלא יצאנו מהכלים! אחת הבעיות של עידן הקורונה היא שכמות הכלים רק גדלה והולכת מיום ליום, וממש קשה לצאת מהם, במיוחד אם אתה לא אוהב לשטוף כלים. אגב, אם כן יש משהו שיכול להוציא אותי מהכלים, זה לשטוף כלים!

אני זוכר שבצבא אפילו החלפתי תורנות כלים שהייתי אמור לסיים משך פחות משעה, בשמירה של ארבע שעות במשמרת המחורבנת ביותר (בין עשר לשתיים בלילה), פשוט כי מאז ומתמיד שטיפת כלים היתה ועודנה המלאכה השנואה עלי ביותר מכל מלאכות הבית.

אז אצלנו בבית, המשותף לכולנו הוא שאנו כולנו לא מחובבי שטיפת הכלים. זו אולי הסיבה שאנו מתחרים בינינו מי יבשל את הארוחות, שהרי ידוע לכל בר-בי-רב (מה זה לעזאזל? ועם מי בדיוק ברבי רבה?) שהטבחים לא אמורים לשטוף את הכלים…

אז לגבי הצלחות והקערות מצאנו פיתרון לימי החול: צלחות חד פעמיות, ובמקרה שלנו כאלו העשויות מקנה סוכר. בניגוד לאלו העשויות פלסטיק, צלחות הקנה סוכר מתפרקות בטבע במהירות ועל ידי כך שומרות על הסביבה. צלחות קנה הסוכר, למי שלא יודע, הן גם הצלחות החד פעמיות היחידות שטובות לשימוש במיקרוגל… 

אבל מה לעשות שצלחות הן דווקא הדבר הכי פחות קשה לניקוי. לפחות עבורי, החלק המבאס ביותר הם הסירים והסכו"ם, ובעיקר המחבת. אז כן, יש כל מיני חומרי פלא, כל מיני מסירי שומנים (למה אין כאלו לכרס שלי? אתם יודעים: לשפשף ולהוריד…) , ויש כל מיני ברזליות וננסים שאמורים להתמודד בקלות עם כל לכלוך, ועדיין: המחשבה על ניקוי מחבת שטיגנו בה שניצלים מעוררת בי חלחלה, כמעט כמו ניקוי סירי הענק שהשתמשו בהם בצבא.

בימים שתיקונם אפשר לאכול מחוץ לבית לפחות ארוחה אחת, ארוחת הצהרים, זו של הבישולים ה"כבדים". ואולם, בעידן הקורונה, אנו מתחרים בינינו מי יבשל טוב יותר, ובנוסף אנו מנסים מתכונים חדשים, מה שנגמר לעתים באוכל קצת חרוך ובסיר חצי שרוף שסיוט לנקותו.

אם כבר ימים כתיקונם, פעם אפילו שקלתי לפנות למודעה שהופיעה באינטרנט והציעה את שירותיו הנאמנים של "שוטף כלים בהזמנה בתל-אביב", אבל הגעתי למסקנה שהשירות הזה, כולל עלות וזמן הנסיעות לירושלים, יהיה יקר יותר מאשר לקנות סירים, צלחות ומחבתות חדשים כל שבוע.

אז בימי קורונה אלו אנו שוטפים כלים בתורנות לא מוסדרת ולא רשמית. למזלנו אף אחד מאיתנו אינו מכור למראה של כיור ריק מכלים, ועוד יותר מזלנו שאיכשהו סף הסבל שלנו לכיור מלא די מסונכרן,  וכך יוצא שהכלים שבכיור לא נשארים בו יותר מיממה וחצי. מזל נוסף הוא שאנו מעט בדירה, ואני חייב להודות שאין לי מושג מה היינו עושים אילו היינו שמונה נפשות או יותר, כי מהכרות קרובה עם כולנו, סביר שנושא שטיפת הכלים המלוכלכים הוא היחיד שהיה מצליח להוציא כל אחד ואחת מאיתנו (ובטח שאותי) מהכלים.

נ.ב.

1. ק קו קור קורה לכם שהכלים כל כך מוציאים אתכם מהכלים עד שאתם מוציאים את הכלים מן הבית לפח?

רישום של הכיור לפני שיוצאים מהכלים

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. בהחלט מזדהה ואנו שישה ….אז עם כל הכבוד לטבע אני בחד פעמי שפותר חלק (קטן ) מהבעיה
    אשתי מתנגדת לחד פעמי ….אבל אני ממש משתגע ….מכיור מלא

  2. לגבי סירים ובעיקר מחבתות קבל טיפ קטן – חממם בהם מים וכשהם מתחילים לרתוח שפשף עם כף עץ או מברשת עם סיבי פלסטיק קשיחים ותראה איך הכל יורד בקלות כמעט ללא מאמץ וללא שום חומרי פלא, לפחות לגבי החלק הפנימי.
    אבל הטיפ הכי טוב הוא פשוט לשטוף במים (עדיף תחת זרם חזק) את רוב הכלים מיד אחרי האוכל, (גם אם משאירים אותם בקיור אחרי זה לשטיפה יסודית עם סבון) ככה נמנעים מאוכל שנדבק ומתייבש וקשה להסרה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט