יומן קורונה 11# – 27/03/2020 – מולי

אז התעוררתי הבוקר ליום הראשון של שעון הקיץ, מה שאומר שהתעוררתי מאוחר מהרגיל. האמת, התעוררתי כמה דקות לפני עשר, אחרי שאפילו הספקתי לראות את שעון הממיר קופץ שעה קדימה כמה דקות לפני שנרדמתי.

חישוב מנומנם, אחרי שבדקתי את עצמי שוב ושוב, מסתבך בשל הזזת השעון וקורי השינה שנותרו, אומר לי שישנתי שבע שעות. בימי הקורונה, כך אני בטוח שאתם מרגישים זאת גם על עצמכם, הנטייה (לפחות של מי שאין ילדים קטנים איתו) היא לישון יותר.

בזמן השגרה אני ישן בין שש לשבע שעות. במעט הימים בהם עוד עבדתי מהבית, שמרתי גם על השגרה הזו. אמנם לא התעוררתי בשש ורבע אלא בשבע ורבע, אבל כן שמרתי על מינון שעות השינה: לא יותר משבע. מאז שאני בחופשה בהוראת מעביד, שמתי לב שהשתנו אצלי סדרי עולם השינה.

יותר ויותר ימים אני מוצא עצמי הולך לישון יותר ויותר מאוחר: בשתיים לפנות בוקר או אחרי. אני כמובן גם קם יותר מאוחר – בתשע או קצת אחרי. האמת, תמיד העדפתי את הלילה, בתקופות מבחנים נהגתי לסיים ללמוד רק כשמשאית הלחם פרקה את מטענה בחנות המכולת השכונתית, ואז ללכת ולקנות כיכר לחם, חמה המתנור, ולהיכנס למיטה אחרי ארוחת בוקר דשנה.

אז אמנם החיים למדו אותי להיות הציפור המשכימה קום, זו שמתעוררת עם הנץ השחר ונמצאת בעבודה לפני שבע, אבל כנראה ש"ינשופיות" היא תכונה שלא נעלמת בקלות, כנראה שהכמיהה אליה מוטמעת עמוק עמוק בגופי ובנשמתי, ומתפרצת כל אימת שמתאפשר לה.

בסופי שבוע למדתי לישון עד מאוחר אם מתאפשר. למדתי להשלים שעות שינה כשאני ישן עשר או תריסר שעות. בסופי השבוע בזמן הצבא ישנתי הרבה יותר: בין שש עשרה לעשרים שעות. נו טוב, שם היו הרבה יותר שעות שינה להשלים.

אתמול מצאתי את עצמי בפעם הראשונה מתעורר בעשר שלא בסוף שבוע. זה לא שלא קמתי בשש בבוקר להוציא את טוד (כלבי) שנביחתו הצווחנית הודיעה לי שהוא חייב לצאת, אלא שחזרתי (יותר מדויק: שחזרנו) לישון מיד אחר כך, והתעוררנו סופית רק אחרי שמונה שעות שינה נטו, כששעון הקיר שאין לי בביתי צלצל עשרה צלצולים. כשקמתי בעשר, מודע לכך שהיומן אמור להתפרסם כל יום באחת עשרה ורבע, אני זוכר שחשבתי לעצמי שבימי "חופשת" הקורונה אני מוצא עצמי ישן בין שבע לתשע שעות נטו, כשעתיים יותר מזמן השגרה.

יותר מכך, יש לי תחושה שאני לא היחיד שבזמן הקורונה שנתו כבר אינה רצופה. אני מאין שאינני היחיד שמתעורר לפחות פעם אחת בלילה, אם לשירותים ואם כתוצאה ממשבר בחלום, ושוכב ער לזמן מה, לעתים פחות ולעתים יותר, עד שנרדם שוב. אני מאמין שהמתח, שחוסר הידיעה מה טומן העתיד בחובו ושמצב הפניקה התקשורתי, מטביעים בתוך כולנו את ניצני ההתעוררות בלילה, שהיא במהותה רסיסי התנערותו של התת מודע.

שינה היא לעתים בריחה. לא תמיד. אבל שינה היא תמיד הדרך של כולנו להחליף כוחות, לא רק כוחות פיזיים אלא גם כוחות נפשיים. אנו זקוקים לזמן העיבוד הזה, לזמן ההרפיה הזה, לזמן החלומות ולזמן ההרפיה מהמחשבות.

אנו זקוקים בעת הזו בעיקר לזמן ההרפיה מהבלגנים. מהבלגן המדיני, מהבלגן התקשורתי, ומעל לכל: מבלגן הקורונה ומהמחשבות הצמודות אליה.

ןלפחות לכך, גם השינה היא פיתרון.

נ.ב.

  1. שבת שלום וסופשבוע שליו, נהדר ועם הרבה שעות שינה לכולנו.
  2. ק קו קום בחר עצל וצא לו… הופס, סליחה! הסגר! אין לך לאן ללצאת! אבל קום! בכל זאת קום…
שבת שלום

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" באתר: https://bit.ly/2SdfhwD

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. תודה מולי. אני אוהב לקום מוקדם. בשש יחד עם הקוקברות (ציפור רעשנית במיוחד). אני לוקח את ג'ינג'ר הכלבה (שים לב הגלבים שלנו הם בהסדר בבית מיום שבאו אלינו, אבל, דווקא מבסוטים לאללה) לרדוף אחרי ארנבות. אם יש בוקר חמים יחסית אנחנו נכנסים ליער. עונת הפטריות התחילה אצלנו והרבה חברה צדים בלילה, ובבוקר מבטרים את הצייד (צבאים) ותמיד יש איזה חתיכה לג'ינג'ר וכמה עצמות.
    הילדים שבחופש עכשיו הולכים לישון רק מאוחר וקמים רק לקראת עשר.

    היום הממשלה שלנו הביאה לנו חדשות מצויינות. הקורונה קפצה בשלושת הימים האחרונים רק ב 50% לעומת הקצב עד עכשיו של 100% בשלושה ימים.
    נוסעים שנכנסים למדינה יושמו בהסגר בבית מלון שזו היתה בדיוק דעתי (נכנסים חדשים לקבוצה, צריכים להיות בהסגר ולהבדק מחוץ לקבוצה, על מנת לבודד נתון חריג. אני עוד זוכר את זה מימי במתכנת מסדי נתונים). ומגבשים החלטה איך להכניס את המשק לשנת חורף עד יוני. שנוכל לחזור לעבודה מלאה.
    תגיד מולי, עם הקרונה נתמודד אבל מה דעתך על מיטוט הכלכלות בעולם?

    1. אני לא הולך לישון לפני חצות, או 1. כותב מעורב, ולפני זה מסתכל על החדשות עם אשתי, ואז ב-9:30 עוברים להסתכל על סרט. מתעורר ב-8, 9 ולפעמים נשאטר במיטה עד 10. נשארים בדירה, מתאמנים בדירה, הכל בדירה, מלבד שיזוף של שעה על הגג (אנחנו בדירת גג, משקיפים על כל דאונטאון). בניתיים לי אישית אין טענות (את האוכל ג'ייסון מביא אחת לשבוע). הפכמו למרכז העולם במגיפה. הסינים התחילו והאמריקאים יסיימו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט