כדורסל מעולם אחר / ינון יבור

לפני הרבה שנים, איש יקר וחכם (ומתלהב כמו ילד, בואו נודה על האמת – וזו מחמאה!) – כתב את הכותרת הזו במאמר ראשון לעיתון, אחרי שראה כדורסל ששוחק ביבשת אחרת, בעולם אחר, ומבחינתו – ביקום אחר. אבל עם כל הכבוד לרצון שלי ליצור הקבלה בין מה שמנחם לס ראה לפני 60 שנה בערך לבין מה שאני ראיתי לפני שבוע – זה יישאר ברמת הכותרת. נכון, הכדורסל משוחק בעולם אחר, יבשת אחרת – אפילו בחצי כדור הארץ האחר (לאלו מכם שמתנגדים לתאוריית כדוה"א השטוח). אבל, הכדורסל הוא כבר עסק גלובלי לחלוטין, וקשה למצוא מקום שבו המשחק יהיה שונה במהותו ממה שאנחנו מכירים.

אז בעקבות ההקדמה הזו, אני מזמין אתכם לצלול ולהכיר, ולו על קצה המזלג, את הליגה האוסטרלית בכדורסל (NBL), אליה נחשפתי בביקור ביבשת הדרומית לפני מספר ימים. במהלך הביקור זכיתי לחוות גם משחק שהופסק באמצעו בגלל דליפה בגג!! (לא רק בישראל, מסתבר), וגם להכיר ולשוחח עם שגריר הכדורסל שלנו באזור אוקיאניה והתפוצות, קואץ' דן שמיר.

אז קצת נתונים טכניים: הליגה מורכבת מ-8 קבוצות מרחבי אוסטרליה ועוד אחת מניו זילנד (סטייל טורונטו הקנדית), כלומר 9 קבוצות המשחקות ביניהן 28 משחקים במהלך העונה הסדירה. ארבע הראשונות מעפילות לסדרות חצי הגמר (הטוב מ-3) ומשם לסדרת הגמר (הטוב מ-5), שבסיומה נקבעת האלופה. לכל קבוצה מותר לשתף 3 זרים, ואנחנו כרגע בישורת הסופית של הליגה, כאשר בימים אלו ממש משוחק המחזור האחרון בליגה (*עדכון: שוחקו המשחקים האחרונים בעונה הרגילה). הטבלה השנה מאוד מאוזנת, כפי שניתן לראות, ומלבד ה- Hawks בתחתית, לכל הקבוצות היה סיכוי לגיטימי לפלייאוף עד לפני שלושה שבועות.

עיקר הפוקוס שלנו יהיה, כמובן, על הניו זילנד ברייקרס של דן שמיר ועוזרו מודי מאור. הם פתחו את העונה חלש יחסית, ובזמן האחרון תפסו תאוצה וניצחו 6 מ-7 משחקיהם האחרונים, כשגם ההפסד היחיד מגיע על חודה של נקודה. לקראת תום העונה היה נראה שיש להם סיכוי טוב להשתחל למקום הרביעי ולפלייאוף, משום שיש להם יתרון בשובר השוויון מול אחת משתי היריבות שלהם, וגם יתרון בשובר שוויון משולש. כל זה טוב ויפה, עד שהבנתי ששוברי השוויון ביבשת הדרומית עובדים קצת אחרת ממה שאנחנו מכירים, ומאזן הראש-בראש בכלל לא רלוונטי. מה שקובע בסופו של דבר מי מקדים את מי, זהו יחס הנקודות, כלומר כמות הנקודות שקלעה הקבוצה מחולקת בכמות הנקודות שספגה. כך קרה, שבמחזור האחרון הביסה בריסביין את יריבתה ב-36 הפרש ודילגה בעקבות כך מעל לשמיר וקבוצתו מניו זילנד.

המשחק:

אל המשחק בין ה-Hawks לניו זילנד הגעתי בהזמנתו של דן שמיר, שהשאיר לי כרטיס בכניסה לאולם. זהו המשחק הביתי האחרון של ה"נצים", המשחקים כ-80 ק"מ דרומית לסידני, והאווירה חגיגית וידידותית למרות שהם כבר מזמן סיימו את העונה במקום האחרון. בעולם מקביל של עוד מספר שנים, משחק כזה יכול היה להיות סופר אטרקטיבי בגלל השמות של הכישרונות הצעירים המובילים את שתי הקבוצות. בניו זילנד, אחד השחקנים המסקרנים ביותר הוא פרוספקט ה-NBA אר ג'יי המפטון, ובצד השני מי שהוביל את קבוצתו עד לאחרונה הוא לאמלו בול המדובר. לצערי, שני החבר'ה האלה כבר סיימו את העונה עם פציעות, כאשר בול כבר חזר לארה"ב להחלים ולהתכונן לדראפט.

האווירה באולם נעימה ורגועה. מדובר באולם גדול ויחסית מלא (אף על פי שלפי שמיר, זהו אחד האולמות הקטנים בליגה), והאטמוספירה משדרת משהו דומה מאוד למה שרואים באולמות אמריקאים – משפחות וילדים שבאים לבילוי אחר הצהריים, לעודד ולשמוח. בכניסה רואים הרבה חולצות NBA (של קובי, לברון וסטף בעיקר), אבל הג'רזי השכיחה ביותר על הצעירים והצעירות בקהל שייכת ללא עוררין ללאמלו בול, שעדיין נחשב כאן לדמות מובילה ונערצת, למרות גילו הצעיר. לאחר טקס אבוריג'יני לפני תחילת המשחק, מתחילה הצגת השחקנים כאשר להכי הרבה מחיאות כפיים זוכים ג'וש בון הוותיק, ודיוויד אנדרסן בן ה-39 שמסרב להיגמר, והראה גם במהלך המשחק כמה טריקים נהדרים ומשחק פוסט משובח.

טקס אבוריג'יני לפני פתיחת המשחק

פתיחת המשחק מגלה שאמנם האווירה היא אווירת NBA, אבל הרמה דומה יותר לזו של ליגת העל שלנו, או אם נרצה לדקדק אז חלקה העליון של ליגת העל. ניו זילנד פותחים חזק עם סק הנרי הזכור מתקופתו באשדוד וסקוטי הופסון שעבר כמה קבוצות פה בארץ, כולל עם דן שמיר בחולון בשנה שעברה. הם משחקים יפה עם חדירות לטבעת והוצאות לשלשות פנויות, ומנצלים את היתרונות האתלטיים של שני הזרים שעברו בליגת העל. מהר מאוד נוצר מרווח ביטחון, כאשר הרבע מסתיים ב-14:30 לאורחים, ולמחצית יורדות הקבוצות לאחר שכל אחת הוסיפה למאזנה 20 נקודות.

דן שמיר חי את המשחק. אתה יכול לראות לפעמים מאמנים על הספסל, מסתכלים על הקבוצה, בוחנים, זורקים צעקה או הערה פה ושם. שמיר לא כך. הוא במצב של כוננות מתמדת. נמצא רחוק מהספסל, כמעט במרכז המגרש, בוחן ומעיר. לרוב עם ברכיים כפופות, משל היה קפיץ מתוח שאם רק תשוחרר הניצרה יקפוץ לו לשמיים. דרוך וחי את המשחק בכל רגע – קצת אנטיתזה לאווירה המנומנמת והרגועה שמסביב. זה לא שהוא מתפרץ או צורח בחוסר שליטה. להיפך – נדמה שהוא מכניס את עצמו מנטלית לפרקט ממש, מנסה לגרום לשחקניו לעשות, כנראה, את "מה שעבדנו עליו באימונים" ושלמאמן כה ותיק נראה כל כך טריוויאלי ומובן מאליו.

שמיר בתדרוך אחד משחקניו

המחצית השנייה נפתחת עם קווץ' הגנתי והתקפי של ה-Hawks שחוזרים למינוס 6, אבל שלשות של הניו זילנדים מחזירות את המשחק להפרש בטוח של 13 נקודות. בנקודה זו, 3 דקות לתום הרבע, המשחק מופסק מסיבה לא ברורה ושחקני שתי הקבוצות עוברים ל-mode של חימום לפני משחק. מסתבר שהמבול שיורד בחוץ מצא נקודה חלשה דרכה חודרים מים ומטפטפים על הפרקט, מה שמחייב התערבות לוגיסטית של אנשי האולם. אחרי ניסיונות מרובים לסתום את החור (אין איזה הולנדי עם אצבע בקהל?!?), הוחלט להפסיק את המשחק מתוך דאגה לבריאות השחקנים.

הקהל המקומי קצת ממורמר, אבל לא באמת לוקח ללב. הם עדיין מריעים לשחקנים שלהם על עונה ארוכה, ולמרות הישגיות מפוקפקת למדי, שמחים לעמוד בתור כדי לרדת לפרקט ולהתחכך בגיבורים שלהם, כולל סלפי'ז וקצת חתימות. זהו – בילוי אחר הצהריים נעים בא לסיומו מבחינת רוב האנשים, שבעיקר מחשבים צעדיהם לתוך המבול שמתרגש עליהם באמצע עונת השריפות. בטבלת הליגה, כך אני מגלה לאחר מכן, תוצאת המשחק הסופית נרשמת כזו אליה הגיעו הקבוצות עד לעצירה (52:65), ומכאן שניצחון חשוב מתווסף לטור ה-W של ניו זילנד ושמיר.

סיום המשחק ומפגש בין השחקנים לאוהדים מקומיים

ואני – אני עובר לחלק האומנותי של הערב, בניסיון לגרד כמה דקות שיחה עם האיש הקודם שזכה בשני גביעים כשהדריך את הפועל ירושלים, אי שם ב-2007 ו-2008. אנחנו נפגשים בלובי המלון של הקבוצה שלו, ודן שמח לשמוע על אתר הופס ועל דרך החתחתים דרכה הגעתי אליו.

"אל העבודה הזו הגעתי דרך חבר משותף של בעלי הקבוצה", מספר שמיר. "הוא פנה כבר בעבר והיו שיחות שונות, אבל רק כעת התנאים הסתדרו והתאימו לשני הצדדים, ולכן אני כאן". לשאלתי לגבי הרמה של הליגה, הוא מסביר ש"קבוצות יורוליג וטופ אירופאי בכללי ייקחו כאן אליפות. צריך לזכור שמדובר בליגה עם שלושה זרים בלבד, וזה משפיע כמובן".

שמיר עוצר את הראיון כדי להראות סרטון בטלפון לשני שחקנים שלו שגם הם נמצאים בלובי. ככלל, נראה שהקשר שלו עם השחקנים חברי ונינוח, בוודאי מחוץ לפרקט. הנסיעות הארוכות ברחבי היבשת מייצרות שותפות גורל שאינה מבדילה בין שחקן למאמן, או בין אוסטרלי לישראלי לאמריקאי לניו זילנדי.  

"האולמות והמתקנים כאן ברמה גבוהה מאוד. כיף לאמן בתנאים כאלו". אומר שמיר ונשמע שלא כל כך חסרים לו הביקורים באולמות מתנ"ס נידחים וכאבי ראש לוגיסטיים שאולי היו מנת חלקו בעבר. במבט מבחוץ, כל ההתנהלות משדרת מקצוענות לוגיסטית ואירגונית, לצד סחבקיות ומשפחתיות שנובעות מהאופי הרגוע והנינוח של כולם, אולי גם משום שהכדורסל הוא עוד לא major sport ביבשת הדרומית כמו קריקט, ואפילו כדורגל.

כאשר נשאל שמיר על פרוספקטים עתידיים לליגה הטובה בעולם, הוא מסביר, בלי לציין שמות, שיש מספר שחקנים מקומיים שנמצאים בכיוון הנכון ויכולים בעתיד להגיע ל-NBA. הוא שופך אור על החוויה של לאמן פרוספקט דראפט כל כך מדובר כמו המפטון:

"אר ג'יי שחקן נהדר עם כישרון מדהים. באופן טבעי, הוא מתקשה בגילו להתמודד פיזית עם שחקנים בוגרים וחזקים, וההתמודדות הזו, פיזית ומנטלית, היא זו שגורמת לו להתפתח ולגדול כשחקן". הוא מוסיף:

"אני בטוח שהוא יהיה שחקן נהדר. עתידו עוד לפניו. לצערנו, הפציעה הגבילה אותו במהלך העונה ולא זכינו להנות ממנו לכל אורכה".  

את הראיון אנחנו מפסיקים בצורה פתאומית, משום ששמיר צריך לחזור ולהתכונן לארוחת ערב עם הקבוצה. הוא ימשיך עם שחקניו בטיסה לבריסביין, שם הם ינצחו משחק חשוב מול יריבה ישירה לעלייה לפלייאוף. עושה רושם ששמיר נהנה מהחוויה הייחודית של הליגה האוסטרלית, שדומה שאין בה לחץ גדול מדי (בוודאי שלא מצד האוהדים). זהו שינוי אווירה מרענן, ונראה שהניסוי הזה (מצד שני הצדדים) נוחל כרגע הצלחה, ויימשך בשנים הקרובות.    

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  3. Smiley

    17 פבר 2020 09:38:16

    לצערו של דן שמיר, הברייקרס חוו השנה הרבה פציעות של שחקני המפתח. בנוסף, קורי וובסטר היה נחוש לעזוב ובסוף מצא את החוזה הגדול שלו בסין (שמאז הפסיקה את הליגה).
    ההחתמות של הצעירים, בול והמפטון, נתנו לליגה הזו בוסט (ESPN לדעתי שידרו אותם) וחשיפה שלא הייתה לה לפני.
    מבחינת שחקנים, ברייס קוטון מפרת' שולט בליגה הזו ביד רמה. בוגוט (שהוא בריא) עדיין מפלצת בסידני.

  7. הציפור הנדירה

    17 פבר 2020 14:05:53

    אמנם רמת הליגה האוסטרלית היא ברמת צמרת ליגת העל, אך הלוואי עלינו שחקנים כסימונס ושחקני פנים כביינס ובוגוט. רק שני שחקנים ישראליים שיחקו עד כה בנב"א ורק אחד מהם היה משמעותי. לאוסטרלים לפחות שלושה שחקנים בעלי קריירה משמעותית בליגה הטובה בעולם כשאחד בחלק הראשון של הקריירה ועוד פוטנציאל נב"א אחד לפחות.

  12. no funny shtuff

    17 פבר 2020 19:00:19

    אחלה פוסט.
    באופן מפתיע משהו, ערוץ הספורט כבר שנתיים משדר את סדרת הגמר. אווירה מעולה עם משחק מאוד פיזי..

  13. Yinon Yavor

    17 פבר 2020 19:13:43

    האמת שזה גם מקום לצעירים לפני פריצה (כמו שכתבתי במאמר), וגם מקום לזקנים לפני שתולים את הנעליים, קצת כמו ה MLS בכדורגל. שיחק כאן השנה אהרון ברוקס שהיה ברוקטס, את דיוויד אנדרסן הזכרתי ויש עוד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט