עונת הדובדבנים של טורונטו? / אשך טמיר המקורי

במהלך הצפייה במשחק הראשון בגמר התחילה לחלחל בי ההרגשה שאנו צופים במעין "עונת דובדבנים" בגרסת ה-NBA.

למי שלא מכיר, מדובר בעונת 92-3 בליגת הכדורסל הישראלית הבכירה (אז – "לאומית א'), עונה בה פרצה קבוצת הפועל גליל עליון ולקחה אליפות היסטורית, תוך שהיא קוטעת רצף של 23 אליפויות למכבי ת"א (להלן – "גולדן סטייט").

גליל סיימה אז את העונה הרגילה במקום השני, אחרי הפועל ת"א, והתמודדה מול מכבי כבר בשלב חצי הגמר של הפלייאוף (הפלייאוף הטוב בהיסטוריה של הליגה הישראלית, שכלל 4 קבוצות מצוינות ברמה שווה – גליל, מכבי, הפועל ת"א והפועל ירושלים).

היא ניצלה מכבי פצועה וחלשה של אותה עונה כדי לחולל סנסציה ולהדיח אותה, ובגמר גברה בארבעה משחקים על הפועל ת"א (כל הסדרות היו הטוב מ-5).

ככל שחשבתי על כך והתחלתי לבדוק מצאתי יותר ויותר קווים מקבילים בין השתיים ובין שתי העונות.

ראשית – שתיהן מהוות את "הקבוצה של הצפון" ומתגאות בכך.

שנית – לשתי הקבוצות היה קהל חם במיוחד, שהעניק לה יתרון ביתיות חזק ודחף אותה קדימה באנרגיות אדירות, תוך שהוא מסתמך על יחודו כ"קבוצה של הצפון" ומהווה גרעין מגובש וקשה בזכות כך.

שלישית – שתי הקבוצות שיחקו במדים האדומים.

רביעית – שתיהן הובלו ע"י מאמן שהסתובב כבר כמה שנים טובות בליגה, אך פרץ רק אחרי ובזכות העונה ההיסטורית (בגליל כמובן פיני גרשון, ולא נשכח גם את עוזרו דייוויד בלאט).

אז בואו נציץ בהשוואה שחקן מול שחקן ואז נוסיף עוד מספר מילים.

הפועל גליל עליון של "עונת הדובדבנים", 92/3

 

ועכשיו לתוספות.

ראשית, אנדרו קנדי.
האם שמו של הזר האגדי של הליגה הישראלית מנסה לרמז לקוואי להישאר בטורונטו?
אנדרו היה פורוורד וסקורר ענק בליגה שלנו, ומחזיק בתוארי הזר ששיחק הכי הרבה שנים בליגה וכן הזר שקלע הכי הרבה נקודות בליגה הבכירה.
הוא היה 2 נקודות בטוחות מחצי מרחק בסיבוב, ממש מייקל ג'ורדן הישראלי.

החשש הגדול של טורונטו לאבד את קוואי אכן התקיים במקרה של גליל וקנדי, והוא עזב את הקבוצה למונפלייה הצרפתית אחרי האליפות ההיסטורית (בהמשך חזר ונדד בקבוצות רבות בליגה שלנו, כולל גליל לסיבוב נוסף), מה שגרם לקבוצה המופלאה להתרסק ולא לקיים המשכיות לאלופה הייחודית שעשתה את ההישג הענק הזה.

בראד ליף. המנהיג השני של גליל היה שחקן ענק בפני עצמו, ובהמשך עוד עשה קריירה נהדרת במכבי ת"א ובנבחרת ישראל כמתאזרח.
כמו לאורי, הוא היה השחקן הוותיק בקבוצה, והגארד החכם והמנוסה שסימל את הקבוצה.
וכמו ליף האמריקאי, שנטמע בנוף הגליל ובנוף הישראלי למשך שנים רבות וקיבל אזרחות כאמור (התגייר עבור יהודייה ולבסוף ביטל את נישואיו אליה), גם לאורי מעין "התאזרח" בטורונטו הקנדית, לפחות מבחינת האוהדים והתחושה.

מכבי – גולדן.
שתי האימפריות שתמיד אנו נהנים להשוות ביניהן.
בעת ההיא, מכבי עדיין הייתה ה-מכבי, הקבוצה הבלתי מנוצחת והאלופה ללא עוררין, שאיש לא חלם אפילו שניתן לנצחה (מלבד גליל מסתבר…).
מכבי סבלה אז משתי בעיות עיקריות – זרים חלשים (דייוויד אנקראם ו-ווינפרד קינג הידוע לשמצה), ופציעה של שחקן מפתח – גיא גודס.
גם גולדן סטייט הנוכחית לא מבריקה בגזרת השחקנים המשלימים, דוראנט פצוע, ויש כאלה שימצאו לא מעט הקבלות בין דמרקוס קאזינס ו-ווינפרד קינג…

גליל, קצת כמו טורונטו של היום, הייתה קבוצה חזקה בעונה הרגילה (מקום שני כאמור), אך לא ממש נספרה להתמודדות על האליפות מול האימפריה הצהובה.
היא הייתה קבוצה צעירה יחסית, ולא מבוססת, ואם כבר דיברו על קונטנדרית אחרת אז בדיון היו הפועל ת"א (יוסטון?), והפועל ירושלים (מילווקי?) החזקות.

יש לי תחושה שאנו רואים לנגד עינינו עונה סנסציונית דומה, של סינדרלה צפונית שמדיחה אימפריה ומסיימת באליפות מתוקה והיסטורית במיוחד, ושלאחריה קוואי יעזוב וטורונטו תחזור למציאות.

בראד ליף. האם גם לאורי יניף את הגביע?

 

לסיום, קצת נוסטלגיה, הפנייה לכתבות מעניינות ואיפה הם היום:

סטיב מאלוביק האגדי נפטר בשנת 2007 בטרם עת.

בראד ליף חי כיום בסאן דייגו, עובד כקבלן ומאמן תיכונים, וכן כאבא של טי-ג'יי ליף מאינדיאנה פייסרס.
בראד ליף מספר את סיפורו הישראלי.

דורון שפר חזר בתשובה ועוסק בהעברת סדנאות בתחומי רוחניות.
סיפורו של דורון שפר.
האליפות דרך עיניו של דורון שפר.

סיפורו של ניר מטלון.

קצת על אמיר מוכתרי.

כתבה נפלאה על גליל של העונה ההיא.

עוד כתבה נפלאה על העונה ההיסטורית.


גליל מדיחה את מכבי, הדקות האחרונות:

 

כתבת 20 שנה לאליפות המיתולוגית של צוות "חמישיות":

 

משחק חגיגי 20 שנה אחרי! כוכבי הגליל נגד כוכבי הליגה:

 

אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 56 תגובות

  1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    1 יונ 2019 13:35:10

    הקבלה יפה, אשכוס, תודה רבה. לדעתי גולדן חזקים ממכבי של אז, ויתכן שיפנצ'רו את חלומות האליפות של הצפוניים, אבל באמת יש קווי דמיון.

    1. אשך טמיר המקורי

      1 יונ 2019 14:01:41

      בראד היה האלפא דוג והמנהיג.
      קנדי היה הסקורר.
      קנדי קלע באותה עונה 20.6 למשחק (מקום 11), וליף 15.4 (מקום 30).
      בטורונטו קוואי אכן משמש בשני התפקידים, אבל לאורי הוא השחקן הוותיק של הקבוצה ומעין "הקפטן".

    1. אשך טמיר המקורי

      1 יונ 2019 14:03:52

      עונה מתוקה מעין כמוה וחקוקה בי היטב.
      זוכר את הפרומואים בערוץ הספורט של כוכבי ארבעת קבוצות הפלייאוף – "פלייאוף 93 – מלחמה!"

  6. Gl

    1 יונ 2019 14:48:12

    אפרופו שפר יכול גם להיות קוואי שום תגובה שום אמוציות והורג אותך לאט לאט
    חבל שבארץ לא מייצרים יותר כאלה שילוב של אי קיו כדורסל פינס וצניעות איזה שחקן

  7. Berch

    1 יונ 2019 15:14:15

    אהבתי את ההקבלה, מוצלח ביותר.
    הגליל בעונה ההיא פתחו את האמונה שזה יכול לקרות ואיפשרו את האליפות הראשונה של חולון (ושוב תודה למאליק דיקסון ופי ג'יי טאקר האלמותי)
    לצה כתבת בכותרת "עונת המלפפונים" לא הבנתי.
    אולי אני לא כזה גאון כמו שאמא שלי אומרת
    🙂

  9. Rocky1

    1 יונ 2019 16:24:24

    איזה כיף להיזכר!

    רק שעוזר מאמן הגליל היה אז אמנון ישכיל, דיוויד בלאט הגיע עונה אחרי זה והיה עוזר מאמן של פיני ב94/95, בסיבוב השני שלו בגליל (הגיעו לגמר והפסידו למכבי).

  12. אשך טמיר המקורי

    1 יונ 2019 17:41:49

    פרט טריוויה:
    בסרטון הראשון, בדקה 5:27, הילד עם הבנדנה הלבנה שמחזיק שלט "גליל" זה עידו קוז'יקרו 🙂

  13. גיא רוזן שמשוכנע שהגולדן בויז זוכים באלי-פו-ת-!

    1 יונ 2019 17:49:43

    קבוצה אדירה, ועונת הכדורסל שריסקה אותי יותר מכל עונה אחרת (לפחות עד 2007).
    באותה תקופה, היו לי 2 קבוצות –
    הסאנס והפועל תל אביב.
    הסאנס סיימו את העונה הרגילה עם המאזן הטוב ב-NBA.
    הפועל תל אביב סיימו את העונה הרגילה במקום הראשון בליגה המקומית.
    הסאנס העפילו כל הדרך לסדרת הפיינלס, שם נכנעו לג'ורדן והניצבים.
    הפועל העפילו כל הדרך לסדרת גמר הפלייאוף, שם נכנעו לפיני והדובדבנים.
    .
    (מי שקרא מספיק מתגובותיי, לא יכול שלא להבחין בתסמיניי ה-PTSD. אז זו השנה בה זה התחיל…)
    .
    וקצת יותר לעניין –
    באמת קבוצה אדירה. עומק בלתי נתפס, במושגי הכדורסל הישראלי.
    עומק, ניסיון, וכישרון.
    .
    תודה, טמיר. מי ייתן וההשוואה שלך תבשיל לכדי קצפת ודובדבנים…

    1. אשך טמיר המקורי

      1 יונ 2019 18:43:29

      תגובה נהדרת.
      הגענו למקור הכוח של "הפניקס האפל', כמו שהארי פוטר קיבל את כוחו בזמן שחטף את הצלקת, כך גם אתה זכית בכוח הניחוס בזכות שני ההפסדים המרים בעונה זו!

  14. מנחם לס

    1 יונ 2019 18:17:41

    נפלא אשך. ומי כמוניט יודע כמה שעות עבודה לוקח לך להעלות פוסט מצויין כזה.
    לי ישנה פינה חמה לגליל עליון מאז הבאתי להם את פרימן (נדמה לי דוויד פרימן אבל אני כבר לא זוכר; שם יהודי אבל שחור משחור מברוקלין) שבשנות ה-70 היה הפוינט גארד מס' 1 בארץ, והשחקן האנדרייטד ביותר בהסטוריה של הכדורסל הישראלי כי מלבדי, כמעט אף אחד לא מכיר או זוכר אותו. הוא היה פוינט גארד נפלא.

  15. Ljos

    1 יונ 2019 18:18:44

    מעולה, אשך ט. המקורי. לצערי אני צעיר מדי בשביל לחוות אותם בזמן אמת.
    רק שתדע שאני ממש מתאפק לא להשתמש בביטוי "צ'רי פיקינג".

  17. מנחם לס

    1 יונ 2019 18:37:23

    אשך, בקיץ של 1962, בווסטר, אוהיו, כתבתי על הקיץ כ'עונת המלפפונים' של ה-NBA כי עברתי ליד שדה מלפפונים בשעה שחשבתי על מה אני יכול לכתוב ל'חדשות הספורט' הערב, ואת הכותרת כבר הכנסתי לראשי שיהיה בה 'עונת המלפפונים' וזה תפס. אתה, ואני, נמשיך להשתמש ב'עונת הדובדבנים', והביטוי יישאר תמיד שלך. כמו ש'עונת המלפפונים' הוזכרה כמה פעמים בכנסת, אני בטוח שגם 'עונת הדובדבנים' תיכנס ללקסיקון בתנאי שכאן באתר נשתמש בה שוב ושוב במקרים מתאימים!
    אז 'עונת הדובדבנים' הוא מושג שניכתב לראשונה ע"י שי מאיו, וזה לידיעת הציבור מעתה ועד עולם (אשך, אני כותב זאת כי פעם, אחיו של עידו גילרי שנעלם, כתב שעונת המלפפונים הוא לא ביטוי שלי אלא של איזה הונגרי משנת 1786 או משהו דבילי כזה)

  18. אסף

    1 יונ 2019 18:43:04

    אחלה הקבלה אשך. בתור אוהד הפועל ת"א טרי (הייתי אז בן 9) נראה לי שזה שברון הלב הראשון שאני זוכר כאוהד ספורט, אחריו באו עוד רבים וטובים. אני דווקא חושב שהמקביל לקאווי לפחות מבחינת האופי ,קור הרוח והחידתיות שבו צריך להיות שפר.

  19. כריסטופר מולטיסנטי

    1 יונ 2019 18:43:54

    מצוין אשך,
    מסכים עם מה שנכתב מעליי – קוואי זה שפר, הקילריות, קור רוח לא אנושי, רמת ביצוע כמו של הגדולים ביותר.
    עד היום כואב לי ששפר לא הגיע בסוף לנ.ב.א, לא אשכח את ההתעייה של דייויד שטרן בדראפט של 96, כשהוא הכריז על המקום ה-25 והוא פתח ב.. מישראל ואז המשיך עם הסופר אנטי קליימקס וקרא למרטין מוירסאפ. אין מגיע בחיים.
    נ.ב. – לאן נעלם הכדורסל הישראלי ?

  20. אשך טמיר המקורי

    1 יונ 2019 18:49:48

    תודה לכולם.
    בלי קשר להשוואות לטורונטו שקצת מאולצות, אנשים לא מבינים איזה שחקן מיוחד היה בראד ליף.
    הוא מקביל אצלי לבירד הישראלי, לא פחות.

    1. מנחם לס

      1 יונ 2019 19:51:41

      בראד ליף היה אחד המועדפים שלי כששיחק בארץ. הלוואי שלבנו היה את הכדורסל שהיה לו. אבל בנו גבוה בהרבה.

    2. אסף

      1 יונ 2019 22:18:59

      אפרופו ליף ואם כבר הקבלות אז אעוף על עצמי רגע ואגיד שהשחקן שהייתי הכי מקביל אותו אליו בליגה זה לארי בירד.
      ליף היה לבנבן ,כרס בירה קטנה, לא אתלטי במיוחד, אבל חוכמת משחק אדירה ,קליעה מצוינת ומנהיג ייחודי.

  21. סוסמעץ

    1 יונ 2019 19:14:26

    אחלה כתבה אשך
    ==
    להלן הערותי לסדר
    ==
    אין בחורות הפעם.. מה זה? 😉
    ==
    היה צריך להיות מול הפועל ביירות כדי להשוות במדויק
    ==
    חושב שלחברים הנחמדים מטורונטו לא יצליח באותו אופן
    ==
    אבל יהיה מעניין
    ==
    תודה רבה!

  22. מאיר אריאל

    1 יונ 2019 19:45:52

    תענוג של פוסט יאשך
    שפר הוא השחקן הישראלי האהוב עלי בכל הזמנים. שחקן ובנאדם סופר קלאס.
    אני שמח שאתה מעודד בגמר את הטובים (:

  23. האווי לאסוף

    1 יונ 2019 19:51:59

    מעולה, אשך.
    אני זוכר את הערב השחור ההוא, את הפסדנו את האליפות לראשונה בחיי, והייתי אז כבר בן 18. אני זוכר שעבר בי החשש לרגע שמחר בבוקר אקום, והשמש לא תזרח. עד כדי כך אליפות של מכבי הייתה ברורה מאליה.
    .
    אבל, מכבי של אז לא ברת השוואה לגולדן (כמה שהמשפט הזה מרגיש מגוחך…). היא הייתה קבוצה מפורקת עם עונה מסוייטת, שכללה החלפת מאמן אם אני לא טועה, וחיכתה לקבוצה שתגאל אותה מייסורה. בכמעט 40 שנה של מעקב אחרי הקבוצה, זו כנראה מכבי הגרועה ביותר (עם תחרות מהשנים האחרונות). אוהדי גולדן ממש לא יכולים להגיד את אותו הדבר…

  25. Wave bull

    1 יונ 2019 20:06:12

    ביליתי עם דורון שפר יום במחנה הטרום עונה של הקליפרס אחרי שנבחר בסיבוב השני של הדראפט לצורך כתבה במעריב דאז
    בן אדם מקסים אבל חבל שלא היה מפוקס אז. חזר מטיול במזרח והחברה שלו ולימים אשתו וגרושתו בילבלה לו קצת את סדר העדיפויות
    באמת החמצה, היה יכול להיות גארד סביר מאוד בליגה

  27. עגל שסבור שיש לפרק את ג״ס

    1 יונ 2019 21:33:55

    טור מעולה. גם לי עולות אסוציאציות של עונת הדובדבנים כל שנה, אבל אם בעבר זה היה עם הקאבס (בעצם יותר מתאימים מטורונטו אילולא לברון ״השיקוץ״ שיחק בה), אז הפעם אולי זה באמת יתממש והמפלצת הצהובה תודח? מי יודע.
    אני הולך לגמרי עם ההקבלה של יוסטון להפועל תל אביב, איזה סיזיפוס כזה שגם שכבר יש לו סיכוי מישהו אחר לוקח אותו.
    עונת הדובדבנים היתה עונה גדולה, קיבוצניקים שכמונו, כמובן שכמעט כולם היו עם האנדרטות מהגליל (אבא שלי אוהד מכבי, לך תבין) וההתרגשות היתה גדולה ואיתה חוסר עיכול שאכן הבלתי יאמן קרה ומכבי הודחה.
    מי שלא בכיר את הקבוצה הזו בלייב הפסיד, אחד אחד שחקנים פייטרים עם לב גדול, בראד ליף הקוסם, דורון שפר האייסמן, אנדרו קנדי המייקל ג׳ורדן, אפילו עידו קוזיקרו הילד . . .

  28. amitlahev

    1 יונ 2019 21:44:50

    אחלה פוסט. גליל הייתה תופעה חד פעמית שאי אפשר היה שלא לאהוב. קנדי היה נמוך אבל עם ניתור מטורף שעזר לו לעלות לג'אמפ בלתי עציר ולתפוס ריבאונד מעל שחקנים גבוהים ממנו בראש. גיבסון ומאלוביק הקדימו את זמנם ב-20 שנה. הם היו גבוהים עם קליעה קטלנית. שפר וליף היו תענוג אחד גדול. המחליפים היו טובים מאוד פרקים ולוחמים אחד אחד.
    אנקראם הועזב בסיום אותה עונה (שהייתה גרועה מאוד גם באירופה) ואיכשהו הגיע לעפולה בה קלע איזה 40 נקודות למשחק והזר השני שם קלע עוד 30, כך שהרוב המכריע של הנקודות של עפולה נקלעו על ידי שני שחקנים.

  30. אופיר נ.

    1 יונ 2019 23:08:17

    הקבלה מעניינת אשך.
    בתור אוהד הפועל ירושלים,
    שבאותם השנים התחילה את הצמיחה שלה,,
    אני זןכר את גליל של אותה העונה כאחת בקבוצות שהכי נהנתי לצפות בהן.
    קנדי וליף היו זרים שזכו להערצה גם של אוהדים מקבוצות יריבות.

  31. אורן

    2 יונ 2019 00:31:49

    נוסטלגיה. גדלתי באחד מקיבוצי הגליל העליון, היינו מגיעים לאולם בלי כרטיס ויושבים לסדרנים על הוריד כדי שיכניסו אותנו, בדרך כלל במחצית היו נותנים לנו להיכנס. מעניין אם יש עדיין מקומות כאלה. זו הייתה עונה חלומית, מכבי זכו ב23 אליפויות רצופות ואף אחד לא האמין שזה הולך להשתנות.

  33. ינון יבור

    2 יונ 2019 00:59:50

    נהדר!
    גם אני רואה יותר את ההקבלה בין הקבוצות ופחות בין השחקנים.
    מל – השחקן שדיברת עליו הוא ויין פרימן.

  34. וניל זה טרופי

    2 יונ 2019 05:20:24

    הכי מטורף היה השיר משיח, עכשיו המשיח זה דרייק
    "אנחנו היינו טרומפלדור המודרני", מתפייט עמית גל, המנהל המיתולוגי של הפועל גליל עליון. "חיברנו בין קיבוצניקים לחב"דניקים, בין ראש פינה וקריית שמונה לכפר בלום, בין גפליטע פיש ועוף מכובס לסנדלים ומכנסיים קצרים. אתה מבין מה זה? כל האתיאיסטים פה רקדו במעגלי הורה לצלילי 'משיח, משיח, משיח', כשהם מניפים פוסטרים של הרבי מלובביץ'. יצרנו קונצנזוס. דבר כזה יכול לקרות רק פעם בדור".

  35. צביקה

    2 יונ 2019 14:52:16

    עונה מיתולוגית לגמרי. אני, כמו כל אוהדי מכבי, לאחר שכבר הפסדנו לגליל, לא היה דבר שרצינו יותר שיקרה מאשר שגליל יזכו ושלא הפועל ת"א השנואה יקחו את האליפות – אז באמת אני חושב שניתן להגיד שמלבד אוהדי הפועל, כל המשינה שמחה באליפות הזאת. גם אוהדי הפועל שמחו תכלס, כי יותר חשוב היה להם שמכבי לא תזכה מאשר שהם, הלוזרים הנצחיים, יזכו – זה משהו שהם לא באמת יכלו להתמודד איתו…

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט