לקראת אליפות העולם בסנוקר – השיא של אחת העונות הטובות בשנים האחרונות

 

בשבת הקרובה תתחיל אליפות העולם בסנוקר, אירוע השיא באחד מענפי הייצוא המוצלחים ביותר של האימפריה הבריטית. האליפות תימשך 17 יום בתיאטרון הקרוסיבל בשפילד, ותכלול 32 שחקנים – 16 המדורגים עליונים בדירוג הרשמי של הענף (דירוג דו שנתי מתגלגל, קצת כמו בטניס), ועוד 16 שעברו את טורניר המוקדמות שאך הסתיים. מי שעוד לא מכיר את הענף, ומעוניין לדעת קצת יותר, מוזמן לקרוא את הפוסטים על חוקי המשחק, מושגים מהמשחק ועל הענף עצמו.

לפני שנדבר על האליפות, כדאי לדבר על כמה נקודות מעניינות מהעונה שחלפה, אחת המוצלחות ביותר בשנים האחרונות:

פורמטים חדשים ומוצלחים: בשנים האחרונות, התאחדות הסנוקר הבינלאומית עושה ככל יכולתה על מנת להגביר את העניין בענף. סיפרנו כאן בעבר על ההוספה של טורנירים עם חוקים שונים כמו אליפות ששת האדומים וטורניר השוט-אאוט הבלתי שגרתי. זה המשיך לפני שנתיים עם הוספת סבב ה-Home Nations, סדרה של ארבע האליפויות של האומות המרכיבות את האימפריה הבריטית, סבב שהתבסס וזכה להצלחה רבה. החידוש שראינו השנה היה בשדרוג של סבב האליפויות של קוראל: מדובר בטורנירים הכוללים רק את השחקנים הזוכים לדירוג הגבוה ביותר מתחילת השנה – בניגוד לדירוג הרשמי הלוקח בחשבון את הישגי השנתיים האחרונות (כמו בטורניר המאסטרס, המשתף את 16 הטובים בדירוג הרשמי). לטורניר הגראנד פרי העולמי, המשתף את 32 הטובים מתחילת השנה, ואליפות השחקנים המבצעת זאת עם ה-16, נוסף גמר אליפות הסבב, המשתף את 8 השחקנים הטובים מתחילת השנה. ההצלחה הייתה מיידית, וכמה מהטורנירים והמשחקים שבהם (כמו חצי גמר אליפות הסבב בין אוסליבן לטראמפ, שהוכרע בכדור שחור אחרון), הפכו לקלאסיקות מיידיות.

רוני אוסליבן עם גביע גמר הסבב. כך מייצרים אינסטנט קלאסיקה.

 

הפתעות? אולי בעונה הבאה: העונה החולפת לא התאפיינה בהפתעות מרעישות מדי, לפחות בכל הקשור לזכיות בטורנירים. למעשה ההפתעה היחידה שקיבלנו הייתה הזכייה של ג'ימי רוברטסון (אין קשר לניל) בטורניר המאסטרס האירופי. רוברטסון לא הצליח למנף את הזכייה בטורניר להצלחות בטורנירים אחרים, ואף לא הצליח להעפיל לאליפות העולם הנוכחית. בשאר הטורנירים ראינו זכיות של שחקנים מצמרת הדירוג. ניתן לומר שהשחקנים הבכירים השכילו להתרגל לעומס הנוסף שהוטל עליהם עם הוספת כל הטורנירים בשנים האחרונות, עומס שהוא מנטלי כמו שהוא פיזי.

מה קורה עם הסינים: אחרי האימפריה הבריטית, סין היא המדינה שבה הענף הוא הפופולרי ביותר. המדינה מארחת חמישה טורנירים לאורך העונה, ושחקנים סינים מככבים בשלבים המסיימים של רוב הטורנירים אותם אנו רואים. היה אפשר לחשוב שאוטוטו האימפריה מהמזרח הולכת להשתלט על הענף, כפי שעשתה בענפים אחרים, אלא שלפחות לפי התוצאות השנה, המהפכה תידחה מעט. בכיר שחקני סין, דינג ז'ונווי, סובל מירידה בכושר, ונראה השנה כמו הצל של עצמו. אותו הדבר אפשר לומר על ליאנג וונבו, שחקן שדי הלהיב את הענף לפני שנתיים. צעירים כיאן בינגטאו וז'או יואלונג, שבשנה שעברה נראו כמו הדבר הבא, חזרו השנה לגודלם הטבעי. בכל זאת ראינו השנה כמה תגליות, שכדאי לעקוב אחריהם בהמשך. שניים כאלו הם הצעירים יואן סיז'ון וז'או סינטונג, שהראו ניצוצות בכמה מהטורנירים לאורך העונה. ומה קורה באליפות? אז שישה מהם הצליחו להעפיל לאליפות, מספר אופייני לשנים האחרונות, אלא שרובם דווקא מהשורה השנייה. דינג העפיל אליה מתוקף דירוגו בשנתיים האחרונות, אך את ליאנג וונבו וסייאו גואודונג לא נראה בה, וכך גם את יאן בינגטאו. את ז'או סינטונג דווקא נראה, והוא יפגוש בסיבוב הראשון את מארק סלבי לאחד המשחקים המסקרנים של הסיבוב.

דינג. מ.ש.ל סיני?

 

אם נחזור לאליפות, הנה כמה מהשחקנים שאמורים למשוך את רוב תשומת הלב.

השלישייה המובילה:

רוני אוסליבן: רוקט רוני הוא בוודאי השחקן המוכר ביותר בענף, וכנראה אחד היחידים המוכרים גם מחוץ לענף. בעונה החולפת הוא עשה צעד ענק בדרך לחיסול הוויכוח על מיהו ה-GOAT של הענף (ויכוח תדיר המעמת אותו מול סטיבן הנדרי). אישיותו הצבעונית ומעלליו בתוך האולמות ומחוצה להן יכולים לאכלס לבד כמה פוסטים (ואלו יגיעו), אבל כדאי לעצור ולראות מה הוא עשה השנה: הוא זכה בחמישה טורנירים. אחד מהטורנירים היה אליפות בריטניה היוקרתית, בה זכה בפעם השביעית (שיא אותו הגדיל השנה). בזכייה זו הוא שבר את שיא הזכיות בטורנירי טריפל קראון (19), שלישיית הטורנירים הכוללת את אליפות בריטניה, המאסטרס ואליפות העולם. הישג אחד, בלתי שגרתי לחלוטין, היה ההגעה לאלף סנצ'וריס (ברייק של מאה נקודות) בקריירה, אותו הצליח להשיג בדיוק בפריים האחרון של גמר אליפות השחקנים. הישג שלא בטוח אם מישהו אחר יצליח אי פעם להשיג. אה, ואחרי הזכייה בטורניר גמר הסבב, הוא חזר למקום הראשון בדירוג העולמי, בפעם הראשונה מאז 2010, וזה בגיל 43, בעונה ה-28 של הקריירה. את כל זה הוא עושה בסגנון המהיר ושובה העין המוכר שלו, והעונה הוא גם מצליח לעשות זאת בלי הלחץ שעימת אותו תדיר בעבר עם הבעיות הנפשיות המוכרות שלו. זכייה באליפות העולם השישית שלו תהיה סיום הולם לעונה הנוכחית.

הסנצ'ורי האלף של רוקט רוני

ג'אד טראמפ: טראמפ נחשב מתחילת דרכו כממשיך הדרך של רוקט רוני, לפחות בכל מה שקשור לסגנון המבריק וההתקפי. הכשרון תמיד היה שם, ואליו נלוו זכיות בלא מעט טורנירים בעבר, אלא שאלה לא הגיעו על הבמה הגדולה ביותר של הענף. כעת, בגיל 29, טראמפ נראה בשל מתמיד להגיע להישג הזה. הטראמפ שקיבלנו העונה הוא טראמפ משודרג – מהשחקן הפריך והפזיז אותו ראינו בעונות הקודמות, קיבלנו שחקן נחוש ומחושב הרבה יותר, מה שהתבטא גם בהישגים – זכיות בשלושה טורנירים, שבשניים מהם פגש בגמר את אוסליבן. בזכייה במאסטרס הוא הדהים את רוקט רוני ואת הצופים בעליונות אותה הפגין במשחק. מי שמפנטז על גמר בין השניים יתאכזב לדעת שהשניים יכולים להיפגש רק ברבע הגמר, במה שיכול להוות שיא מוקדם לאליפות הזו.

טראמפ. אולי הפעם.

 

ניל רוברטסון: האוסטרלי הגבוה הוא הצלע השלישית מבין הפייבוריטים לאליפות הזו. אחרי עונה קודמת זוועתית בקריטריונים שלו (בה אפילו לא הצליח להעפיל למאסטרס), ה-Thunder from Down Under, פתח ברעם את העונה עם זכייה בטורניר דירוג הראשון שלה – המאסטרס של ריגה, אליו הוסיף זכייה בעוד שניים בהמשך. מלבד אלו, רוברטסון נכח בשלבים המכריעים של רוב הטורנירים האחרים, כשהמפגשים שלו עם השניים שהוזכרו קודם ייצרו בדרך כלל עימותים איכותיים וצמודים עד מאד. העובדה שהוא נמצא בצד השני של ההגרלה לעומת השניים מגדילה את הסיכוי שנזכה לראות אותו בגמר, בדרך אולי להכפלת ההישג שלו משנת 2010.

רוברטסון. קול הרעם.

 

והאחרים:

מארק וויליאמס: וויליאמס זכה באליפות העולם בשנה שעברה, השלישית שלו בקריירה. האליפות שלו די הפתיעה, לאחר שהגיעה כשהוא בצד היורד של הקריירה שלו. הוולשי הוא אחד השחקנים קרי הרוח ביותר בענף, אחד שיודע לקחת בקלות כל משבר (על השולחן ומחוצה לו). הגמר של השנה שעברה מול ג'ון היגינס, בו הצליח לחזור ממה שנראה כמו מומנטום מנצח של היריב, הוא הוכחה טובה לכך. זה מתחבר עם העובדה שמדובר בשחקן המצחיק ביותר בענף. לראייה, האיש התחייב לפני האליפות הקודמת שאם יזכה בה, יגיע בעירום מלא למסיבת העיתונאים שלאחר האליפות. אמר ועשה.

וויליאמס. התחייבות זה לא צחוק.

 

מארק אלן: אלן נחשב עד לשנה שעברה כאחד האנדר אצ'יברים הגדולים של הענף, מה שנשבר עם הזכייה שלו בטורניר המאסטרס. העונה המשיך בכושר הטוב עם זכייה בשני טורנירים, והוליך רוב העונה את הדירוג השנתי. הצפון אירי הוא שחקן התקפי, שכמו וויליאמס יודע לפרוח דווקא תחת לחץ. אולי באליפות הזאת הוא יצליח סוף סוף להגיע להכניס עצמו למקומו הראוי בהיסטוריה.

מארק סלבי: שלוש שנים הוליך סלבי את הדירוג הרשמי של הענף, שליטה שהושגה בעיקר בזכות שתי אליפויות העולם ב-2016 ו-2017, אך הסתיימה ממש לקראת סוף העונה הנוכחית. ה-Jester from Leicester (כינוי אותו השיג בזכות התגובות המוגזמות שלו לעתים) נמצא בירידה יחסית לשנים האחרונות. עדיין מדובר בשחקן נחוש מאד, שב-2016 מצא עצמו בדיוק באותו המצב לפני אליפות העולם, מה שהסתיים בעוד תואר.

סטיוארט בינגהאם: אחד השחקנים הוותיקים של הענף הוא גם אחד השחקנים היציבים והטובים בו. לפני ארבע שנים הוא די הפתיע את הענף עם הזכייה באליפות העולם – הוא תמיד היה בצמרת, אך עד אז לא נחשב לחומר של זכייה בתואר הגדול מכולם, מה גם שהוא מצוייד במראה כללי של רואה חשבון (ומחילה מרואי החשבון שכאן). בעונה האחרונה הוא שידרג את משחקו, שהיה תמיד זהיר ומחושב, והכניס אליו אלמנטים התקפיים מובהקים. עוד זכייה שלו לא תפתיע אף אחד.

קיירן ווילסון: הבריטי בן ה-27 עבר העונה ממעמד של הבטחה לא ממומשת, למעמד של אחד השחקנים הטובים בענף. "הלוחם", המכונה כך בעיקר עקב אופיו הלא מתפשר, שבעזרתו הוא הצליח לצאת ממצבים שנראים אבודים, זכה העונה בשלושה טורנירים, ויכול בהחלט לראות עצמו כאחד המועמדים לזכייה כאן.

הלוחם ורואה החשבון.

 

אז ממחר, למשך שבועיים וחצי, בצד השני של האוקיינוס יראו שגם שם יודעים לעשות אחלה ספורט. אנחנו נהיה כאן בדיומא כדי לעקוב.

 

 

 

 

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. אלכס דוקורסקי

    19 אפר 2019 12:01:39

    פאקו, תודה רבה וחג שמח. סקירה מעולה ומעניינת מאוד. מצפה מאוד גם לטורניר, בייחוד לשלבים המכריעים שלו. אעודד את אוסאליבן, שנראה כי אכן צפויה לו יריבות מאוד קשה עם טראמפ ורוברטסון.
    רבע גמר פוטנציאלי בין טראמפ ואוסאליבן הוא בלוק באסטר של ממש, אבל אכן חבל שיתקיים (אם וכאשר) בשלב מוקדם, יחסית.

    1. פאקו

      19 אפר 2019 12:21:44

      לא עבר. הקפטן התקדם והעפיל לאליפות (סיבוב ראשון מעניין מול ג'ק ליסובסקי). חביבך גרהאם דוט העפיל לאליפות, קיבל משחק קשה מול בינגהאם.

  5. Ori88

    19 אפר 2019 14:16:30

    יופי של מאמר ! תענוג
    הפריחה של רוני מדהימה. איך אפשר להשוות אותו לסטיבן הנדרי המשעמם משהו (לפחות למיטב זכרוני). מה בדיוק קרה עם הנדרי ? הוא נפגש עם רוני כמה פעמים אני חושב.

    לגבי הסנוקר, לפעמים המשחק נראה ללא חידושים מבחינתי כקהל. למשל, מדוע כל מכות הפתיחה נראות אותו דבר ?
    חסר לי איזה פוסברי אחד (קפיצה לגובה) שישנה את הענף קצת וינער אותו.

    1. פאקו

      19 אפר 2019 14:26:48

      הנדרי היה פשוט מאד דומיננטי בעשור שבו הוא שלט, והוא אוחז בשיא אליפויות העולם (שבע, לרוני יש חמש).
      מבחינת המשחק היום אין יותר מדי חידושים. שחקנים פשוט צריכים להיות חזקים בהרבה יותר אלמנטים של המשחק על מנת לשרוד בצמרת. קצת כמו בנבא.

    2. אשך טמיר המקורי

      19 אפר 2019 14:44:33

      הנדרי שלט אם אני לא טועה בשנות ה-80 ועד אמצע ה-90, כשבין יריביו העיקריים היו סטיב דייוויס וג'ימי ווייט.
      הוא היה מר יעילות ומר עקביות ונודע ביכולתו להטביע כדורים ארוכים.
      אין ספק שרוני הוא הכישרון הגדול בהיסטוריה, אבל לא הייתה לו הרצינות והעקביות של הנדרי.
      .
      למה לא משנים? כי הגיעו למכת הפתיחה המיטבית.
      סטיב דייוויס, בעונותיו האחרונות, פתח פעם בגלגול איטי לאדומים וזה היה נורא.

    3. אלעד כץ

      19 אפר 2019 14:47:59

      הנדרי היה עצום.
      הוא הראשון, נדמה לי, שהתחיל להכניס את הכדורים הארוכים באחוזים די גבוהים, ולמעשה שינה את הסטנדרט בענף בעניין זה.

    1. פאקו

      19 אפר 2019 14:49:44

      כשהוא היה צעיר הוא היה סנסציה. העניין שאחר כך המשחקים שלו הפכו לשטאנץ אחד ארוך, בהם היה בעיקר מטביע כמו מכונה את הכדורים מהחלק העליון (היכן שהאדומים) של השולחן.

      1. אבי טרכטמן (נורטון)

        19 אפר 2019 18:40:58

        נדמה לי שהיתה איזו מחלה כרונית שתקפה אותו בעשור האחרון למשחק שלו, ובגלל זה הרמה שלו הדרדרה לגמרי. הוא גם איבד את המקל המפורסם שלו באיזו טיסה כלשהי, ואין ספק שהוא הזדקן פחות טוב מאחרים (היגינס, אוסליבן, דייויס אפילו).
        אבל אני זוכר אותו בגיל 21 בקרוסיבל הראשון (או שמא זה עדיין לא היה קרוסיבל?), האיש היה סנסציה, בתקופה בה חבר'ה כמו טוני דראגו, ג'יימס וואטאנה, דניס טיילור וכמובן ג'ימי וויט וסטיב דייויס פשוט ניגפו מולו ללא תנאי. הדומיננטיות שלו היתה שניה לאף אחד בשנות העשרים שלו. פנומן מדהים, שבשיאו נדמה לי שכן היה טוב מאוסליבן.

        בעצם, תלוי איך מודדים שיא. אם מודדים שיא בתקופה של חצי שנה או שנה, אז כן – בשיאו הוא טוב מאוסליבן. אם מודדים שיא בתקופה קצרה יותר (נגיד, לאורך טורניר ובוודאי שלאורך משחק), אז כנראה שרוקט רוני הוא הגדול מכולם.

        1. אדם אחד

          20 אפר 2019 11:52:15

          הנדרי נודע בשני חידושים. הכדורים הארוכים שכבר הוזכרו כאן, אבל יותר מזה, הוא 'המציא' את השימוש בחורים האמצעיים. הוא הראשון שהיה מטביע באופן קונסיסטנטי אדומים מאזור המקבץ לחורים האמצעיים, מה שהפך את הסנוקר להרבה יותר התקפי (פחות סייפטי שוטס)

      2. ליאו

        21 אפר 2019 00:00:46

        הנדרי פיתח את המשחק לחלוטין
        עשה דברים שלא נראו מעולם
        מכדורים ארוכים ולאמצע
        וכניסה של הלבן בקבוצת האדומים.
        מהכחול מהשחור או אפילו מצהוב
        ישירות או דרך שניים שלוש דפנות.
        דברים שלא נראו מעולם

        למעשה כל הדור שעכשיו רוכב על הפיתוחים שלו
        מבחינת גמד שיושב על כתפיים של ענק ואומר אני יותר גבוהה
        אז לסיכום לדעתי הנדרי הגדול מכולם

  9. מנחם לס

    19 אפר 2019 18:20:01

    רציתי לכתוב בדיוק מה שרועי כתב,אבל הצעיר הקדים אותי.
    כתיבה כףי שכתיבת ספורט צריכה להיות. תענוג ממש

  12. אהרון שדה

    20 אפר 2019 20:53:06

    נהדר ומקסים פאקו תודה רבה.
    בגלל ההכנות לפסח ראיתי רק עכשיו .
    אך זה פוסט חשוב מאד בשבילי מודה לך מאד .
    אם במקרה תראה את התגובה אשמח לדעת
    איך הולכים הפורמטים אני זוכר שבתחילה מדובר על פחות משחקונים לעומת שלבי ההכרעה בייחוד הגמר .
    בקיצור אשמח לדעת איך זה עובד .

  13. ליאו

    21 אפר 2019 00:01:36

    הנדרי פיתח את המשחק לחלוטין
    עשה דברים שלא נראו מעולם
    מכדורים ארוכים ולאמצע
    וכניסה של הלבן בקבוצת האדומים.
    מהכחול מהשחור או אפילו מצהוב
    ישירות או דרך שניים שלוש דפנות.
    דברים שלא נראו מעולם

    למעשה כל הדור שעכשיו רוכב על הפיתוחים שלו
    מבחינת גמד שיושב על כתפיים של ענק ואומר אני יותר גבוהה
    אז לסיכום לדעתי הנדרי הגדול מכולם

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט