לקראת אליפות העולם בסנוקר (3) – על שחקנים, תחרויות ודירוגים / דוד "פאקו" סעדה

אחרי שדיברנו על חוקי המשחק, וקיבלנו מושג על מושגים ממנו, זה הזמן לדבר קצת על הענף עצמו, לקראת אליפות העולם הנפתחת מחר בתיאטרון הקרוסיבל שבשפילד.

אליפות העולם היא הגדולה והחשובה מבין הטורנירים המשוחקים לאורך העונה (מהווה יחד עם אליפות בריטניה והמאסטרס את ה"טריפל קראון"). לרוב הטורנירים יש מספר מאפיינים משותפים – הם משוחקים בפורמט של נוק אאוט, כאשר ככל שמתקדמים במעלה הסיבובים, מספר המשחקונים (פריימים) בכל משחק הולך ועולה. טורניר טיפוסי אורך כשבוע, עם הטוב מ-9 בסיבוב הראשון, והטוב מ-19 בגמר. אליפות העולם כבר אורכת 17 ימים, עם הטוב מ-17 בסיבוב הראשון עד לטוב מ-35 בגמר. כל טורניר גם מחלק פרסים כספיים (לפי ההישג), כאשר יש מתאם מובהק בין חשיבות הטורניר לסך הפרסים המחולקים בו. הטורנירים מתחלקים לשני סוגים – טורנירי דירוג וטורנירי הזמנה. טורנירי הדירוג הם אלו המשפיעים על דירוג השחקנים, כאשר דירוג של כל שחקן נגזר בפשטות מסך הכסף שהרוויח בטורנירים אלו. זהו דירוג "מתגלגל" (קצת כמו בטניס), ובשנים האחרונות הוחלט שהוא ייקבע על פי הסך המצטבר של הזכיות על פני השנתיים האחרונות. על פי כללי הענף, טורנירי דירוג צריכים לאפשר לכל 128 המדורגים ראשונים להשתתף, אם בטורניר עצמו או דרך טורניר מוקדמות. בטורנירי הזמנה רק חלק מהשחקנים משתתף, בד"כ לפי דירוגם העולמי באותה העת. טורניר כזה למשל הוא המאסטרס, בו משתתפים 16 המדורגים עליונים. גם טורנירים אלו כמובן מחלקים פרסים כספיים, אך הם לא משפיעים על דירוגי השחקנים. אפשר לראות את הדירוג הנוכחי כאן.

אם בסכומי הפרסים של הטורנירים עסקינן, אזי אלו נעים בין 375,000 ליש"ט (כל הסכומים הם בליש"ט, קצת מבאס אחרי הברקזיט) לזכייה באליפות העולם, ל-25,000 ליש"ט לזכייה בטורניר קטן כמו זה של גיברלטר. לא סכומים מבוטלים, אך גם רחוקים למדי מאלו המתגלגלים בענפים אחרים שאנו מכירים. את הסכומים מקצים הספונסרים של הטורנירים – אותן חברות מסחריות הזוכות לפרסום מכך. באמצע שנות האלפיים הענף ספג מכה קשה, בעקבות האיסור שהטילה בריטניה על פרסום מוצרי טבק, זאת כאשר הספונסרים הראשיים של כל הטורנירים הגדולים היו חברות טבק. את מקומם תפסו בעיקר חברות הימורים (ונותר רק להתווכח מה מאלו מזיק יותר לבריאות). גם רוב שחקני הצמרת זוכים לספונסרים, אותם ניתן לראות על דש בגדיהם האלגנטים בתחרויות.

אוסליבן וסלבי. ספורט אלגנט.

כפי שדי ידוע, העניין העיקרי בענף התרכז בעבר בתחומי האיים הבריטיים. אלא שזה השתנה מהותית בשנים האחרונות, עת הענף הפך ליותר ויותר מוכר בעולם, בהחלט ברכה לענף המשווע לכך. הפריצה העיקרית מחוץ לתחומי בריטניה וסביבתה הגיעה מאיזור סין. הסנוקר הפך לפופולרי מאד במדינת הענק בשנים האחרונות, כאשר שחקנים כדינג ז'ונווי וליאנג וונבו מאכלסים את הצמרת הגבוהה של הדירוג, ושורה של צעירים סינים נותנים פייט לפייבוריטים המוכרים בטורנירים לאורך העונה (כמו יאן בינגטאו בן ה-16 שהעפיל לאליפות העולם). גם לוח השנה של הענף לא פוסח על המדינה, שכבר מארחת לא פחות מחמישה טורנירים בשנה. מלבד סין אנו רואים את הענף הופך להיות פופולרי במקומות כמו תאילנד (הרבה בזכות שחקן העבר ג'יימס "הטייפון" וואטאנה) והודו. בסבב אפשר למצוא גם שחקנים מבלגיה, שבדיה, ברזיל ואפילו מאיראן (האיראני המוכשר חוסיין ואפאיי איורי).

דינג. הבכיר בשחקני סין.

מגמת הגלובליזציה משתלבת היטב במתיחת הפנים שהענף מנסה לעבור. החשש מהתדמית המיושנת הביא ללא מעט שינויים בענף. בתור התחלה נוספו ללוח השנה טורנירים רבים, מה שמצד אחד נותן הזדמנות ליותר שחקנים להתבלט (ולהתפרנס), אך מצד שני משית עליהם עומס לא פשוט. אנו רואים לא מעט תקופות בהן טורנירים נפתחים יום לאחר שהטורניר הקודם מסתיים. רוני אוסליבן התייחס לכך בגמר אליפות בריטניה בדצמבר, באומרו שמאז ספטמבר הוא היה סה"כ חמישה ימים בבית במצטבר. אחת התוצאות של העומס הזה היא הכמות הגבוהה של הפתעות אותן אנו רואים בטורנירים, בעיקר בשלבים הראשונים בהם מספר המשחקונים נמוך. עוד שינוי שהענף מעודד הוא הוספת טורנירים בפורמט לא שגרתי, כמו התחרות עם שישה כדורים אדומים (במקום 15) שנוספה בתאילנד. בפברואר אפשר לחזות בטורניר ה-Shoot-Out – טורניר שבו כל משחק כולל פריים אחד עם הגבלות זמן על המשחקים והמכות, השחקנים לבושים בחולצות טי עם שמותיהם במקום בחליפות האלגנטיות, והקהל מעודד בקולניות במקום לשמור על דממה כפי שהוא מחוייב בשאר העונה.

 

אם נחזור לאליפות העולם, זו מפגישה 32 שחקנים – 16 המדורגים עליונים ו-16 שעברו דרך המוקדמות. תקצר היריעה מלדבר על כולם. הנה בכל זאת כמה מהמעניינים שבהם:

רוני אוסליבן: "רוקט" רוני הוא אחד השחקנים הגדולים בתולדות הענף, ובעיני רבים – הגדול מכולם. בלי קשר לעובדה שהוא המעוטר מבין כל אלו הנמצאים כאן (כולל 5 זכיות בתואר), מדובר ללא ספק בשחקן המהנה ביותר לצפייה אי פעם. הכינוי רוקט הוענק לו בזכות הסגנון ההתקפי המהיר שלו, המאפשר לו לחסל שולחנות במהירות שיא, תוך שימוש בשתי הידיים (הוא אמבידקסטרי). מצד שני רוני נמצא בצד היורד של הקריירה, והבעיות הנפשיות הקליניות שלו (חלק מסיפור חיים ידוע שיכול לאכלס כמה פוסטים) היו לו לרועץ בכמה וכמה תחרויות, כולל באליפות העולם הקודמת. העונה האחרונה הייתה אופיינית למדי מבחינתו – הוא זכה בטורניר המאסטרס (שבר שיא זכיות), והגיע לעוד מספר גמרים, אך בטורנירים אחרים הודח בשלבים מוקדמים, תוך כדי הפגנת פיזור נפש אופייני. נותר לראות איזה רוני נקבל באליפות – נקווה שמהסוג הראשון.

מארק סלבי: אלוף העולם המכהן, והמדורג ראשון בעולם (בהפרש), הוא בוודאי אחד המועמדים הרציניים ביותר לזכייה. מדובר בשחקן קר רוח וקשוח השולט בכל רזי המשחק, ובעיקר יודע להביא את עצמו לשיא בזמן הנכון (כפי שגם תעיד זכייתו באליפות סין הפתוחה, הטורניר האחרון לפני אליפות העולם). למרות שגם הוא שחקן התקפי למדי, רבים טועים לחשוב ההיפך, לא מעט בגלל שהוא נוטה לקחת את הזמן בין המכות. תכונה זו שלו לא ממש תורמת לפופולריות שלו, לא דבר שמפריע לו במיוחד. זכייה נוספת של "הג'סטר מלסטר" (כינוי שניתן לו בגלל ההעוויות שלו במהלך המשחקים) תקבע את שליטתו בדירוג העולמי לזמן רב.

ג'אד טראמפ: השחקן שחובבי הענף מחשיבים כיורש של אוסליבן, וזאת מכמה סיבות: קודם כל בזכות הסגנון ההתקפי המרהיב שלו, שלעיתים נראה כלקוח מתחרויות ראווה. עוד סיבה היא העובדה שהשחקן פרץ לזירה בגיל צעיר מאד, בדיוק כפי שהיה עם הרוקט. עדיין, לטראמפ, למרות שכבר זכה בלא מעט טורנירים (הוא כבר בן 27), חסרה זכייה באחד הטורנירים הגדולים באמת, כמו אליפות העולם. העונה הנוכחית הייתה מצויינת לטראמפ, עם זכיות בשני טורנירים ועוד שלוש פעמים בהן הגיע לגמר, שסייעו לו לעלות למקום השני בדירוג העולמי. נראה שכעת הוא בשל, אולי יותר מתמיד, לעשות את הצעד שייקח אותו לליגה של הגדולים מכולם.

הטראמפ הנכון

ג'ון היגינס: לסקוטי הוותיק יש כבר ארבע אליפויות עולם על החגורה, ואין ספור זכיות בטורנירים אחרים. לאחר כמה שנים בהן היה בכושר מזעזע, הוא הצליח השנה להמציא את עצמו מחדש, כולל זכייה בשלושה טורנירים (גם אם אף אחד מהם לא היה טורניר דירוג). אם נצליח לחזות בו בכושר שהזכיר את משחקי הגמר הבלתי נשכחים בינו ובין אוסליבן, דיינו.

בארי הוקינס: המדורג שביעי בעולם היה אחד השחקנים הטובים העונה בסבב, אלא שזה היתרגם לזכייה בטורניר אחד – הגראנד פרי העולמי. עד לאותו הטורניר, בעונה זו, כמו גם בעונות הקודמות, נפל הוקינס קורבן לנטייתו להשתנק במעמדות המכריעים, מה שהביא אותו לזכות בהרבה פחות תארים מאשר להם היה ראוי. העונה זה התבטא בהפסדים בשלבים מכריעים לשחקנים הרבה פחות נחשבים כמארק קינג או אנתוני המילטון. זה כמעט קרה גם בגמר הגראנד פרי העולמי מול ראיין דיי, אלא שהוקינס הצליח לזכות בגמר עם הציפורניים. אם זה מלמד על ההמשך, נראה בתום האליפות.

הוקינס. הסכר נפרץ?

מארקו פו: עוד אחד מהשחקנים שהרשימו לא מעט העונה, מה שהביא לזכייתו במאסטרס הגרמני ולהגעה לשלבים מכריעים בטורנירים נוספים. ההונג קונגי נראה במהלך המשחקים כשרוי בשלווה סטואית, אך סגנון משחקו ההתקפי רחוק מכך. חצי גמר המאסטרס שלו נגד אוסאליבן היה כנראה המהנה ביותר בכל העונה.

מארקו פו. שיר של אש ושל קרח.

 

 

קשה מאד לנבא מי יזכה באליפות. למרות שאורך המשחקים בדרך כלל נותן עדיפות לשחקנים הטובים ביותר. לפני שנתיים למשל, הפתיע סטיוארט בינגהאם את חובבי הענף, כאשר הצליח לזכות באליפות העולם. הגם שבינגהאם שחקן טוב למדי, הוא נחשב אז לשחקן אפרורי שלא מתאים לזכייה בתואר הרם. אפשר למצוא מקרים דומים, גם כשהולכים עוד אחורה בשנים. נותר להתרווח, ולהנות מהטורניר הטוב ביותר שיש לענף להציע.

איפה עוקבים? לא רק אחר האליפות, אלא אחר הענף בכלל. כמעט כל התחרויות משודרות ביורוספורט על שני ערוציו. ניתן לעקוב גם באתר המצויין של הענף WorldSnooker, בו אפשר למצוא חדשות, לו"זים של תחרויות, אינפורמציה על שחקנים ודיווחים חיים. ובאירועי דיומא כמובן.

 

 

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  2. כריסטופר מולטיסנטי

    14 אפר 2017 12:21:29

    וואו ג'וד טראמפ כבר בן 27.. זוכר אותו בן איזה עשרים מפסיד את הגמר של הקרוסיבל לג'ון היגינס. מעניין אם הוא היה מצליח כבר עכשיו להגיע לרמות שליטה אוסליבניות במשחק וביריבים אם הוא היה מנצח אז, כי העלייה המטאורית שלו נבלמה בשנים האחרונות ונראה שהקבלת החלטות שלו נגד כרישים מתוחכמים כמו היגינס / סלבי קצת לוקה בחסר.
    גמר החלומות: אול אין התקפה רוני נגד ג'וד, או סלבי עם ביטחון של אלוף בגמר נגד רוני
    גמר מהבלהות: שני סינים אחד נגד השני, או אחד מהסינים נגד היגינס..

    1. פאקו

      14 אפר 2017 12:29:18

      גמר החלומות שלך מקובל עליי בהחלט. אם הוקינס או פו ישתחלו לשם גם הולך.
      הגמר של שנה שעברה בין דינג לסלבי היה סוג של גמר בלהות. מקווה שלא ישוחזר. רוברטסון בגמר זה גם לא משהו שאני רוצה לראות. אם הזכרת את הסינים, אז דווקא ליאנג וונבו הוא שחקן מאד מהנה לצפייה ודי הפוך לבן ארצו הבכיר – מאד התקפי (על גבול משולל רסן), עם קפיצות וצעקות כשהוא מנצח (די לא מקובל בקרב השחקנים, שמנסים לשמור על פאסון).

  3. פאקו

    14 אפר 2017 14:39:53

    אגב כמה תוצאות לא צפויות מהמוקדמות: מארק וויליאמס לא עלה לאליפות, כמה חבל. גם ג׳ו פרי, שפלירטט עם עלייה ל-16 הגדולים כל העונה, הודח בשלב מוקדם של המוקדמות. פיטר אבדון עבר את מייקל הולט (לא יודע איך הדפקט הזה כל פעם עולה לאליפות). גם מארק קינג ואנתוני המילטון, שהפתיעו השנה בזכיות בטורנירים, מחוץ לאליפות העולם.

  4. מנחם לס

    14 אפר 2017 16:50:43

    פאקו, למה בסנוקרס מתלבשים עם פפיונים וכו' כמו לחתונה? בגדי ספורט פשוטים לא יעזרו במקום החליפות המטופשות?

  5. קובי

    14 אפר 2017 17:45:23

    לא סובל את סלבי,
    לא הזמן בין המכות הבעיה, היא פשוט משחק מאוד הגנתי.
    הוא לעולם לא יסתכן בכדור שהוא לא בטוח ב99% שהוא מכניס,
    זה הבנאדם.
    הטקטיקה הזאת עובדת לו,אין ספק,הוא אלוף בסנוקרים,בפער אדיר מהשאר,אבל הוא הורג לי את ההנאה מהמשחק.
    זה גם חלק מהבעיה של אוסליבן,אין לו סבלנות, הוא בחיים לא יגרר מרצונו למשחק סנוקרים,בחצי הזדמנות הראשונה הוא ילך על כל הקופה, בשיאו הוא מכניס כדורים קשים מאוד ובגלל זה הוא מנצח, שהוא לא בשיאו,הוא עף מהר מאוד,פשוט מאוד.

    1. פאקו

      14 אפר 2017 17:59:44

      אני גם לא אוהב את סלבי, אבל חושב שהוא שחקן פחות הגנתי מכפי שנדמה. לדעתי המשחק שלו קצת השתנה מאשר בעבר, והיום הוא לוקח יותר סיכונים.

  6. אפלטון

    14 אפר 2017 18:46:37

    משום מה לא התחברתי לאוסאליבן, אולי בגלל שהוא יותר מדי כשרוני, למרות שכאישיות הוא אחד האנשים המיוחדים בסבב.
    טראמפ תמיד נראה לי שחצן מעצבן, סטייל גולדן סטייט כזה.
    דווקא רוברטסון האוסטרלי הוא טיפוס שנראה כזה פוץ אבל המשחק שלו אחד המעניינים לדעתי. למרות שהוא לא נראה כזה יצירתי הוא מומחה עולמי בכדורים ארוכים, ומשחק הגנתי מצויין אבל לא הצליח לשמר יציבות במשחק שלו
    את הסינים אני לא מכיר מספיק כי לא עקבתי כמה שנים טובות, אבל הם ישתלטו על הענף די מהר

  7. Ori88

    15 אפר 2017 09:57:21

    תענוג קריאה ! תודה רבה
    הייתי מוסיף מילה לגבי טכנולוגיית הצילום. הם מאפשרים לצופה לראות את אותו מבט שיש לשחקן. זה נפלא.

    כמו כן מהו הגיל האופטימאלי ? ראינו שחקנים כמו סטיב דייויס וג'ימי וויט שנעלמו מהצמרת. אפשר לשחק ברמות הגבוהות מעל גיל 40-45 ?

    1. פאקו

      15 אפר 2017 10:51:14

      טכנולוגיית הצילום זה באמת משהו מדהים. מראים מנקודת הראות של השחקן וגם מלמעלה, כשאפשר לסובב ב-360 מעלות כדי לראות אם יש מבט פנוי על כדור המטרה.
      לגבי הגילאים: רוני אוסליבן בן 41 וגם סטיוארט בינגהאם (אלוף העולם לפני שנתיים). היגינס בן 42. זכייה של כל אחד מהם לא תהווה הפתעה מרעישה. הזכרת את סטיב דייויס. הוא בהחלט דוגמא לאחד שהזדקן בכבוד – הגיע לרבע גמר אליפות העולם ב-2010 בגיל 52. ברור שעם הגיל היכולת יורדת אבל זה מאד אינדיווידואלי, כשמצד שני צוברים יותר ניסיון.

  9. אדם אחד

    20 אפר 2017 22:37:34

    גרהם דוט… וואו איזה היסטוריה.
    ומה עם קן דוהרטי? ובנימה מודרנית יותר, מה קורה עם שון מרפי?
    המון תודה על הפוסט.
    אישית, אני מחזיק מליאנג וונבו דווקא. הוא מסתובב שם למעלה כבר די הרבה זמן ו…. נו?
    סלבי שחקן מצוין ומאוד מאוזן – תמיד קונטנדר. רוני? רק אם 'בא' לו, ואי אפשר לדעת. היגינס נראה כבר לא שם בטופ 8.
    ואם כבר מזכירים שחקני עבר מן הזן של best ever חייבים להזכיר את מלך החורים האמצעיים, סטיבן הנדרי הנפלא. בעיני השחקן הכי מעניין. חבל שפרש.
    ועוד מחשבה – הסנוקר עבר תהליך די דומה לכדורסל NBA: הרבה 'שלשות' והטבעות מרחוק, ההבנה שהגנה לא יכולה (בד"כ – סליחה בד בויס) לנצח סדרות ארוכות.
    לא ידוע לי אם נכנס שם אנליטיקס וזה מעניין אם כן. מישהו יודע?

    1. פאקו

      20 אפר 2017 22:48:58

      (מזל שתפסתי את התגובה הזאת בעזרת זכויות האדמין…)
      מרפי משחק ועדיין בצמרת הדירוג הגבוהה. דוהרטי עדיין משחק, אבל די משתרך בתחתית הדירוג. ליאנג שחקן מצויין, שאם טיפ טיפה ירגיע את הטמפרמנט, יכול בהחלט לעלות לרמות הגבוהות ביותר. כבר לקח טורניר השנה, את אליפות אנגליה (טורניר חדש). היגינס דווקא כן בטופ-8, מדורג שישי בעולם לפני הטורניר.
      יש משהו במה שאתה אומר על התקפה. הראייה היא כמות הברייקים הגבוהים (כולל מקסימום) שעלתה מאד בשנים האחרונות. לא חושב שנכנס ממש אנליטיקס. יש סטטיסטיקות, לא יודע אם ברמת אנליטיקס.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט