פינת הגולש הצעיר: 20 הסנטרים הטובים בליגה (חלק א') / עידן קרייפס

עידן קריפס בן 16 מנהריה משחק בנערים א' לאומית בקבוצת מטה אשר.

אז החלטתי להכין כתבה ולדרג בה את 20 הסנטרים הטובים בליגה בעיניי. אמנם ידוע לכולנו כי תפקיד הסנטר השתנה מאוד בעידן המודרני, והמשחק כיום כבר די שייך לגארדים, אך בכל זאת, יש כמה וכמה סנטרים נהדרים בליגה הטובה בעולם גם כיום. הכתבה שלי תתחלק ל-4 חלקים, החלק הראשון יציג את מקומות 16-20, השני את מקומות 11-15, השלישי את 6-10 והאחרון והחביב את 1-5. מקווה שתהנו לקרוא אותה וכמובן אשמח לשמוע את דעתכם בנושא. אז בואו נתחיל..

*

 

20. פאו גאסול (סן אנטוניו ספרס):

ממוצעים העונה: 10.7 נקודות, 8.4 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 0.3 חטיפות, 1.0 בלוקים, 1.5 איבודים, 46.2% מהשדה, 78.1% מהעונשין ב-24.8 דקות(53 משחקים).

הסנטר הותיק של הספרס כבר מזמן לא נמצא בטופ של הליגה, אבל אף אחד לא ייקח ממנו את חוכמת המשחק והניסיון שלו. אמנם גאסול כבר לא מעמיד ממוצעים של 20 נקודות ו-10 ריבאונדים, אבל הוא עדיין יחסית עקבי בממוצעים שלו בשנים האחרונות. אבל, וזה אבל גדול, אתה כבר לא יודע מה תקבל ממנו בכל משחק נתון, בניגוד לשנים קודמות. הוא יכול לפעמים לתת לך משחק נהדר ויום אחרי אתה לא תרגיש אותו. ולכן, הוא כבר לא נמצא בטופ של הליגה, כי חסרה לו את התכונה הכי חשובה של שחקן כדורסל-יציבות. אז עכשיו, אחרי שהוא הוריד את הממוצעים שלו כמעט בכל פרמטר אפשרי, לוקח על עצמו פחות והרבה פחות דומיננטי, לגאסול יש זמן לעבוד על הקליעה שלו מחוץ לקשת, דבר שהיה די חסר לו בתקופה המדהימה שלו בלייקרס. בשנתיים שלו בספרס, גאסול לא רק זורק 1.5 יותר שלשות למשחק מאשר 14 שנותיו הראשונות בליגה בממפיס ובלייקרס, אלא גם קולע כמעט שלשה למשחק ב-47% דיוק. בכל תקופתו בממפיס ובלייקרס, הוא לא קלע אף לא שלשה אחת, ובשהותו הקצרה בשיקגו, קלע רק 0.2 כאלה למשחק.

אז למה בעצם ביורובאסקט ראינו את גאסול זורק המון שלשות וגם קולע את רובן באחוזים מעולים? דווקא משחקן בגובה של גאסול, ציפינו לנצל את היתרון שלו בגובה וללכת פנימה באירופה, שם הסנטרים יותר נמוכים מהסנטרים ב-NBA. לדעתי, יש 3 סיבות עיקריות לעובדה הזאת. הראשונה היא שבאירופה הרבה פעמים משתמשים בהגנה אזורית, הגנה שלא חוקית בליגה בה גאסול רגיל לשחק. הגנה מסוג זה מאפשרת לשחקנים לזרוק יותר מבחוץ, וגאסול ניצל את ההגנה הזו הרבה פעמים כדי להוכיח לנו שיש לו גם יד מצוינת מחוץ לקשת. הסיבה השנייה היא שבאירופה יש רכזים טבעיים ואיכותיים, מה שחסר מאוד ב-NBA. את רוב הקריירה שלו הספרדי בילה עם קובי בראיינט ודרק פישר בקבוצה. פישר לא קרוב להיות רכז אמיתי וקובי לא ממש אוהב לשחרר את הכדור, ולכן פאו לא יכל לסמוך עליהם שימצאו אותו פנוי לשלשות והתרכז יותר בנקודות קלות מתחת לסל. אבל, כשיש לך רכז מצוין כמו סרחיו רודריגז בנבחרת, אתה חייב לנצל את זה, וגאסול עשה את זה טוב מאוד וידע שרודריגז ימצא אותו בכל מקום במגרש, גם מעבר לקשת השלוש. הסיבה האחרונה היא שגאסול כנראה אוהב להיות הבחור שסומכים עליו, זה שלוקח אחריות כשצריך ומוביל את הקבוצה שלו, דבר שהוא לא יכל לעשות כששיחק עם אחד מהגדולים שראינו בענף. אז כנראה שכשנותנים לו להיות המנהיג, הוא מוציא מעצמו משהו שלא ראינו ממנו לאורך הקריירה שלו בליגה הטובה בעולם. בדיעבד, גאסול יכול לפחות להתנחם בעובדה שהוא שיפר את הקליעה שלו מהטווח הזה, שאולי גם הייתה קיימת בעבר, אך לא ידענו על קיומה כי הוא אפילו לא ניסה לזרוק ולהראות לנו אותה, לפחות לא ב-NBA. למרות הירידה ביכולת, פאו הוא שחקן שאתה רוצה ברוטציה שלך אם אתה ג'נרל מנג'ר של קבוצה שרצה לאליפות.

שחקן שמתאים בדיוק לקבוצה הקשוחה והמנוסה של סן אנטוניו, הגיע כסוג של מחליף לדאנקן, לא הכי חזק, לא הכי מהיר, לא הכי אתלט אבל מה שבטוח, הכי חכם. סנטר עם יד רכה מחצי מרחק ומהשלוש, בעל ראיית משחק טובה, שומר לא רע בכלל, שמוסיף קשיחות ואופי לקבוצה והופך את החברים שלו לקבוצה לטובים יותר. יכול לתרום המון מהידע שלו לצעירים המבטיחים של סן אנטוניו.

19. יונאס ולאנצ'ונאס (טורונטו ראפטורס):

ממוצעים העונה: 12.0 נקודות, 8.4 ריבאונדים, 1.0 אסיסטים, 0.4 חטיפות, 0.8 בלוקים, 1.4 איבודים, 56.7% מהשדה, 82.4% מהעונשין ב-22.0 דקות(53 דקות).

יש תחושות שולאנצ'ונאס מידרדר מאוד השנה..בהתחלה היה נראה שהגיע אלינו סנטר אירופאי משובח שלא נראה כמוהו עוד מימי סאבוניס, אבל לאט לאט הוא מתחיל להוכיח לכולם שהם טעו ושהוא בסך הכל עוד סנטר לגיטימי בליגה. השנה, אם לא מחשיבים את עונת הרוקי שלו, הוא קולע בממוצע הכי מעט נקודות בקריירה, אוסף הכי מעט ריבאונדים וזורק הכי מעט מה-2, וכאשר מחשיבים גם את עונת הרוקי, הוא  חוטף הכי מעט כדורים וזורק הכי מעט זריקות מהעונשין, כלומר, פחות דומיננטי משנים קודמות. אחרי עזיבתו של הסנטר המחליף המצוין ביסמאק ביומבו, היה נראה שהסנטר הליטאי עומד לקבל אפילו עוד יותר דקות ולהוביל את הקבוצה. אבל, בניגוד לציפיות, לוקאס נוגיירה דווקא הפתיע לטובה והעונה ולאנצ'ונאס מקבל 4.5 דקות פחות בממוצע מ-4 השנים הקודמות שלו בקבוצה וזאת בשל הירידה שלו ביכולת. יש שיגידו שהירידה שלו ביכולת נובעת מהדומיננטיות של לאורי ודרוזן, אבל העובדות מוכיחות אחרות. דווקא השנה, שניהם דומיננטיים הרבה פחות משנה שעברה, הם קולעים פחות נקודות, לוקחים פחות זריקות מהשדה ופחות זריקות מקו העונשין. היכולת הירודה שלו נובעת בעיקר מהשינוי במשחק של הראפטורס. דווין קייסי החליט להפוך את טורונטו לקבוצה שמשחקת בקצב הרבה יותר גבוה ורצה למתפרצות, סגנון משחק שלא מתאים לולאנצ'ונאס-סנטר שיותר אוהב לקבל כדור בפוסט ולהתחיל לחפור, אלא יותר לנוגיירה הצעיר והאתלטי. כמובן שגם השיפור האדיר של כמה שחקנים לא הקל על ההתקדמות של הליטאי. דלון רייט, פרד ואן וריט ונורמן פאוול עשו קפיצת מדרגה משמעותית השנה, אבל מי שמשפיע הכי הרבה על ולאנצ'ונאס הם שחקנים כמו לוקאס נוגיירה, פאסקאל סיאקם וג'ייקוב פואלטל, שלושה שחקנים צעירים שמשחקים פחות או יותר על המשבצת של ולאנצ'ונאס, שהשתפרו בצורה אדירה העונה ולוקחים המון דקות משחק ונקודות מולאנצ'ונאס. גם הצטרפותו של איבקה המנוסה והנהדר היא לא הבשורה הכי טובה עבורו. דווקא כששיחק ביורובאסקט הוא היה נהדר ואף העמיד ממוצעים מרשימים של 15.8 נקודות ו-12 ריבאונדים למשחק.

אז למה ההבדל ביכולת הוא כל כך משמעותי בין שתי המסגרות?כמובן שהתשובה המתבקשת היא שהרמה ב-NBA פשוט יותר גבוהה, אך זאת לאו דווקא הסיבה העיקרית. הוא בטח לא היה כל כך טוב בגלל הכישרון היוצא דופן, האתלטיות שלו או הקליעה שלו. יש מספר סיבות פשוטות להבדל הזה: הראשונה, כמו שהזכרתי בפירוט על גאסול, היא שבאירופה יש רכזים יותר איכותיים מבחינת ניהול משחק, ולכן הם יכלו למצוא את ולאנצ'ונאס מתחת לסל ובפוסט טוב יותר מה"רכזים" בטורונטו. עניין הגובה מן הסתם הוא גם פרמטר חשוב. ב-NBA הסנטרים גבוהים יותר ו-ולאנצ'ונאס הוא עוד סנטר גבוה מבין רבים, באירופה הגובה שלו מהווה עבורו יתרון יחסי ומשמעותי לעומת הסנטרים האחרים, וגם הפיזיות שלו והסייז שלו זה משהו שאין להרבה סנטרים באירופה אם בכלל. כמובן שההבדל הזה גם נובע מהעובדה שבנבחרת שלו, הוא שחקן מוביל ורוב הכדורים יילכו אליו, לעומת טורונטו, בה יש כמה וכמה שחקנים שקייסי יעדיף ללכת אליהם לפניו. סיבה נוספת היא שמשחק הגבוהים באירופה הרבה יותר מפותח מב-NBA, שם בשביל להיות סנטר מוביל צריך גם לדעת לקלוע ולשחק עם הפנים לסל. כמה מהסנטרים הטובים באירופה(היינס, איון, וסלי ועוד..)הם חסרי קליעה לחלוטין. כתוצאה מכך, משחק הפוסט אפ באירופה יותר מפותח, וזהו יתרון נוסף שולאנצ'ונאס יכול להשתמש בו, משום שהוא נחשב לשחקן פוסט אפ משובח, בטח ובטח באירופה, שם לא הרבה יכולים לעצור אותו מהעמדה הזאת. באירופה אמנם משתמשים בדאבל אפ יותר מאשר ב-NBA, אבל למזלו של הסנטר, נבחרתו, ליטא, מאופיינת לאורך השנים בייצור קלעים מחוננים מחוץ לקשת, ולכן שחקני הקבוצה היריבה לא יכלו להרשות לעצמם לעזוב את הקלעים וללכת לדאבל אפ על ולאנצ'ונאס, צריך גם לדעת איפה להיוולד . ולמרות הכל, ולאנצ'ונאס עדיין סנטר לא רע שמעמיד ממוצעים לא רעים בכלל ויכול לעזור לקבוצה שלו להתקדם. השנה הוא גם התחיל לזרוק יותר מחצי מרחק ומהשלוש כדי להתאים את עצמו לסגנון המשחק של הקבוצה, ואם הוא ישפר את האחוזים שלו מהטווחים האלה, הוא אולי עוד יחזור להיות הסנטר הנהדר שהיה בשנים קודמות.

18. ברוק לופז (לוס אנג'לס לייקרס):

ממוצעים העונה: 11.8 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 0.4 חטיפות, 1.3 בלוקים, 1.5 איבודים, 43.6% מהשדה, 70.5% מהעונשין ב-21.4 דקות(49 משחקים).

אז אחרי 9 שנים נוראיות בנטס, ברוק לופז סוף סוף עבר בטרייד ללייקרס. למי שלא יודע, לופז נולד ב-1 באפריל, והסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה לשאלה למה הוא נשאר בברוקלין היא שכל שנה ביום ההולדת שלו הנהלת הנטס עבדה עליו שהם יביאו סופרסטאר בקיץ, אחרת אין שום הסבר הגיוני להישארות הממושכת שלו שם. אז כן, אמנם הוא נתן עונה ראשונה מצוינת ונבחר לחמישיית הרוקיז הראשונה, ואפילו העלה את הממוצעים האישיים שלו בהמשך ונבחר למשחק האולסטאר ב-2013, אבל הכישלון הקבוצתי של הנטס מנע ממנו להיחשב סופרסטאר של ממש, כי אף אחד לא ידע אם הוא באמת יכול להוביל קבוצת פלייאוף לגיטימית בליגה, ובסופו של דבר, גדולתו של שחקן נמדדת על פי הצלחת הקבוצה שלו. אז הוא הגיע ללייקרס, קבוצה עם צעירים מבטיחים, כדי להוסיף לסגל שלה ניסיון והרבה יכולות. אין ספק שלופז הוא שחקן מאוד מוכשר, והקליעה הטובה שלו משלוש רק מוסיפה למשחק המגוון שלו. בגלל שהלייקרס הם קבוצה יותר טובה מהקבוצה בה הוא היה רגיל לשחק, הממוצעים שלו, באופן טבעי, ירדו משמעותית. הוא קובע ירידה בממוצעים מעונה שעברה בכל פרמטר אפשרי, מלבד איבודים(וגם זה בגלל שהוא מקבל פחות דקות). העונה, מתוך 49 משחקים בהם שותף, הוא הגיע רק 5 פעמים לממוצע הדקות שלו מהעונה שעברה, 3 פעמים לממוצע הזריקות שלו מהשדה מהעונה שעברה ו-4 פעמים לממוצע הנקודות שלו מעונה שעברה.

אם היינו מסתכלים על הסגל של הלייקרס בתחילת העונה, אני מניח שרובנו היינו משערים שלופז היה מקבל בסביבות ה-30 דקות למשחק, גם בהתייחס לעובדה שהוא אחד השחקנים הוותיקים אך הטובים בקבוצה, וגם בגלל איכות הסנטרים המחליפים בקבוצה. זובאץ' מקבל קצת יותר מ-5 דקות למשחק(וגם היה פצוע והפסיד יותר מחצי מהמשחקים), בוגוט כבר מזמן לא מה שהיה פעם (וגם שוחרר במהלך העונה) ותומאס בראיינט הוא רוקי שלא מקבל יותר מדי הזדמנות(3.6 דקות בממוצע למשחק). אבל, עקב ריבוי שחקנים צעירים מוכשרים בעמדת הפאוור פורוורד בדמות ג'וליוס רנדל, לארי נאנס ג'וניור(לפני שעבר בטרייד כמובן) וקייל קוזמה, וולטון מעדיף הרבה פעמים לשחק עם רנדל או נאנס ג'וניור בעמדת הסנטר, כדי שיוכל לצרף אליהם את אינגרם וקוזמה בעמדות 3-4.

בקבוצה מעיר המלאכים, מצפים ממנו לקחת אחריות ולהנהיג את שאר השחקנים, כי לא הביאו אותו לחינם ואפילו ויתרו בשבילו על דיאנג'לו ראסל, שצפוי להיות כוכב בליגה בעוד כמה שנים, כך שחובת ההוכחה היא על לופז והוא צריך לספק את הסחורה כדי להביא את הלייקרס למקום גבוה יותר ממה שהם הגיעו אליו בעונה החולפת. לופז מעמיד העונה פחות מ-4 ריבאונדים למשחק, מספר נמוך אפילו יחסית לשחקנים שנמוכים ממנו ב-15-20 ס"מ. בכל מקרה, לא בשביל לקחת ריבאונדים הביאו את לופז ללייקרס, ברוק לעולם לא נחשב לריבאונדר טוב, ולמעשה, לא הגיע לממוצע של 9 ריבאונדים באף אחת מ-9 עונותיהם בליגה, וכנראה שגם בזאת לא יגיע לממוצע הזה. לופז הגיע לסגולים-צהובים כי סגנון המשחק שלו מאוד מתאים לקבוצה שנבנתה השנה בלייקרס, הוא קולע טוב מכל הטווחים, מה שמאפשר ללייקרס לרוץ למתפרצות כמו שהם רוצים, מבלי שהסנטר שלהם ייתקע בצבע ויבקש את הכדור בפוסט בכל פעם. בנוסף לזה, ראיית המשחק של לופז ביחס לסנטרים רבים בליגה, היא לא רעה בכלל, אז אם השחקנים סביבו ינצלו את יכולת המסירה שלו ויזוזו הרבה ללא כדור, הם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שלופז ימצא אותם כשצריך.

גם בצד ההגנתי לופז יכול לתרום ללייקרס. מוטת הידיים המפלצתית שלו עוזרת לו להיות חוסם נהדר. עד כה בקריירה, לופז לא ירד ולו עונה אחת, מ-1.5 בלוקים למשחק. אבל, הבעיה שלו בהגנה היא שהוא לא פיזי מספיק ומבחינה אתלטית הוא די מוגבל. החיסרון הזה בא לידי ביטוי כשהוא פוגש שחקנים חזקים ואתלטים כמו דוויט הווארד, בלייק גריפין, ג'ואל אמביד ועוד.

ולא נסיים לפני שננתח את השפעת הטרייד על לופז. כמה רגעים לפני תום הדד ליין, עברו אייזאה תומאס,  צ'אנינג פריי ובחירת סיבוב ראשון ללייקרס תמורת ג'ורדן קלארקסון ולארי נאנס ג'וניור. לדעתי, הטרייד לא רק שלא תורם ללופז באופן אישי, אלא גם מזיק לו, ואני אסביר.

קודם כל, צ'אנינג פריי, לעומת נאנס ג'וניור, הוא אחד שמספיק גבוה כדי לשחק כסנטר, וגם שימש כסנטר בקבוצות בהן שיחק בעבר, מה שיכול לגרום להפחתת הדקות של לופז. דבר נוסף שעלול להפחית את הקרדיט שוולטון נותן ללופז הוא העובדה שפריי נחשב לקלעי טוב מאוד משלוש, במיוחד בתור גבוה, לעומת נאנס ג'וניור, שהקליעה מבחוץ היא לא בדיוק הלחם והחמאה שלו. עכשיו, לופז לא יהיה הסנטר היחיד בקבוצה עם קליעה מחוץ לקשת, וכשוולטון ירצה להכניס סנטר שיעזור לקבוצתו לקלוע יותר טוב, לופז לא יהיה האופציה היחידה שלו, ויכול להיות שגם לא הראשונה. ונעבור לאייזאה תומאס. תומאס ידוע בתור שחקן די סוליסט, שלא מרבה למסור, וכשאתה סנטר שהרבה פעמים תלוי ביכולת המסירה של הרכז שלצידך, אתה עלול להיקלע לבעיה כשתומאס הוא הרכז שלך. קלארקסון, בניגוד אליו, דווקא מוסר לא רע, ולכן גם מהבחינה הזו הטרייד מהווה חיסרון עבור לופז. כמו כן, תומאס הוא לא השומר הכי טוב בעולם, בלשון המעטה, והרבה פעמים שחקנים עוברים אותו בקלות, מה שיגרום ללופז לעבוד הרבה יותר קשה מעכשיו בהגנה, ולבוא לעזרות יותר פעמים, דבר שהוא לא היה מרבה לעשות בתקופתו של קלארקסון שנחשב לשומר די טוב.

לסיכום, אני לא חושב שברוק לופז הוא השחקן שסביבו הייתה בונה את הקבוצה, מהסיבה הפשוטה שהוא עדיין לא הוכיח את עצמו מהבחינה הזאת, וגם חסרים לו עדיין כמה דברים במשחק כדי להפוך לשחקן מוביל בקבוצה שנמצאת בצמרת הטבלה. בתור סנטר מחליף, אני חושב שכל קבוצה בליגה הייתה שמחה לקבל אותו.

17. מיילס טרנר (אינדיאנה פייסרס):

ממוצעים העונה: 13.5 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 0.5 חטיפות, 2.1 בלוקים, 1.5 איבודים, 48.8% מהשדה, 76.4% מהעונשין ב-28.3 דקות(42 משחקים).

טרנר הגיע לאינדיאנה מהבחינה ה-11 בדראפט, וכבר בעונתו הראשונה קרדיט גדול מאוד ושיחק כמעט 23 דקות בממוצע למשחק, די הרבה בשביל רוקי, בטח עבור אחד שלא נבחר בעשירייה הראשונה.

ההסבר לכך הוא כנראה העובדה שבעונתו הראשונה באינדיאנה, המאמן היה פרנק ווגל. מאמן בעל אוריינטציה הגנתית, דבר שהיווה יתרון עבור טרנר שהצטיין במיוחד בצד הזה של המגרש. בעונה לאחר מכן ווגל עזב, אבל טרנר המשיך לקבל קרדיט גדול מאוד גם לאחר עזיבתו, הוא הפך לשחקן חמישייה קבוע אצל הפייסרס וכבר שיחק 31.4 דקות למשחק, וזאת בשל המספרים היפים שלו מהעונה הקודמת.

לארי בירד, שחקן העבר האגדי והג'נרל מנג'ר של הפייסרס דאז, סיפק אמירה ענקית כאשר טען שטרנר יכול להיות השחקן הגדול ביותר בתולדות המועדון, לא דבר של מה בכך כאשר ידוע לכל שבמועדון הזה שיחקו שחקנים גדולים כמו רג'י מילר, ריק סמית'ס ומארק ג'קסון.

הסנטר הצעיר לא התרגש מהדיבורים סביבו וסיים עונה נהדרת של 14.5 נקודות ו-7.3 למשחק, והוסיף לכך את המקום השלישי והמכובד בטבלת הבלוקים למשחק. באותה עונה, אינדיאנה גם הצליחה להשתחל לפלייאוף מהמקום ה-7, מה שגם תרם לניסיון של טרנר כשחקן. בקיצור, הוא לא יכל לבקש עונה אישית טובה יותר מזו כבר בעונתו השנייה בליגה. העונה זו כבר עונתו השלישית של טרנר ב-NBA, בדרך כלל, זהו השלב בו שחקנים כמוהו הופכים משחקנים טובים לאולסטארים בליגה. בקיץ הפייסרס העבירו את פול ג'ורג' בטרייד לאוקלהומה תמורת ויקטור אולאדיפו ודמונטאס סאבוניס, דבר שעל פניו היה נראה חיובי עבור טרנר, שעכשיו יכל להיות הכוכב הראשי והבלתי מעורער של הקבוצה. אבל, בניגוד לציפיות של כולם, אולאדיפו רושם עונת שיא ונותן עונה אפילו טובה יותר משל ג'ורג'. סאבוניס נותן גם הוא עונה מצוינת ומקבל מעל 25 דקות למשחק, מה שגרם להפחתה של כ-3 דקות מדקות המשחק של טרנר, לא דבר הכי טוב עבור שחקן שאמור לתת את עונת הפריצה שלו. יתרה מזאת, בעמדה של טרנר משחקים לא פחות מ-4 שחקנים כולל אותו, כלומר, 3 מחליפים, הראשון, סאבוניס, שכאמור נותן עונה מעולה, השני, אל ג'פרסון, סנטר מנוסה מאוד ולא רע בכלל שמשחק קרוב ל-15 דקות למשחק, והשלישי, איקה אניגבוגו, רוקי שלא מקבל הרבה קרדיט, אבל הדקות המועטות שלו גורעות גם כן מדקות המשחק של טרנר. בנוסף, הפאוור פורוורד שפותח לצידו של טרנר בחמישייה הוא ת'דאוס יאנג. נעזוב רגע בצד את העובדה שיאנג הוא שחקן מנוסה שהעונה יסיים את עונתו ה-11 בליגה ושהוא שחקן טוב שחוץ מבעונת הרוקי שלו, לא ירד באף עונה מממוצע דו ספרתי של נקודות. סגנון המשחק שלו אולי קצת מפריע לטרנר להתפתח. יאנג ידוע בתור פאוור פורוורד שקולע טוב מבחוץ ויודע להוריד כדור לרצפה, כלומר, משחק בעיקר בחוץ. טרנר סנטר שהיתרון היחסי שלו על פני סנטרים אחרים בליגה הוא הקליעה מבחוץ. בשביל שהוא יוכל לנצל את היתרון הזה כמו שצריך, הוא זקוק לפאוור פורוורד פיזי שמשחק בעיקר בפנים ומצופף את הצבע, וכך בעצם יכול לפנות את טרנר לזריקה פנויות מהשלשה או מחצי מרחק. בגלל שיאנג הוא לא כזה, טרנר לא יכול להביא לידי ביטוי את היכולת הזאת שלו בתור גבוה, ולכן אולי מתקשה לקלוע יותר נקודות ולבצע את קפיצת המדרגה המצופה ממנו. אם כל זה לא מספיק, טרנר סובל ממכת פציעות קשה העונה. הוא הספיק להיפצע לא פחות מ-11 פעמים ולהפסיד בעקבות כך 16 משחקים של הפייסרס. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שעובד לטובתו של טרנר בבניית הסגל של אינדיאנה העונה, הוא הבאתם של שני הרכזים דארן קוליסון וקורי ג'וזף לקבוצה. קוליסון הוא מוסר טוב מאוד וג'וזף גם הוא מוסר לא רע, והתכונות הללו של שניהם עוזרות באופן ישיר לטרנר, שהוא אחד המרוויחים העיקריים מראיית המשחק הטובה שלהם. המשחק של טרנר מתאפיין בעיקר בהגנה מצוינת וביכולת חסימה מהטובות בליגה(2.1 בלוקים למשחק). גם העונה טרנר משמש כמטרייה אווירית בצבע של הפייסרס ועוזר לה מאוד בפן הזה, בו היא חלשה משום ששאר הגבוהים שלה ידועים בתור שומרים לא ממש טובים. ממוצע הבלוקים שלו הוא כמעט מחצית מממוצע הבלוקים של הקבוצה כולה, ולמרות שהוא ממוקם 3 בליגה בטבלת החסימות למשחק, אינדיאנה ממוקמת במקום ה-24 בטבלה הזו מבין כל הקבוצות, כאשר די ברור ממילים אלו, שבלעדיו היא הייתה ממוקמת במקום האחרון בפער גדול. בגלל שההגנה היא הצד החזק שלו, ובו הוא פחות צריך להתמקד, ציפו מטרנר לשפר את ההתקפה שלו, ולהפוך לשחקן מגוון יותר, ויחד עם זאת, לשפר את יכולת הריבאונד שלו, שלא טובה במיוחד אצלו. אז כבר סיכמנו שטרנר לא מספק את מה שמצופה ממנו העונה, והוא אפילו רושם ממוצע נמוך יותר של נקודות וריבאונדים לעומת העונה שעברה. אבל, הוא מעיז יותר, זורק 2.5 שלשות למשחק, ומדייק ב-35.6% מהטווח הזה. אחוזי העונשין שלו אמנם ירדו מעט, אך הוא עדיין נחשב לקלעי עונשין מצוין יחסית לסנטר. את יכולת הריבאונד שלו הוא צריך לשפר בדחיפות, במיוחד בהתקפה, שם הוא קוטף רק 1.4 ריבאונדים למשחק. אם ישפר אותה, יוכל גם להשיג יותר נקודות מהזדמנות שנייה.

לסיכום, לא נראה שזאת העונה של טרנר, הרבה מחשיבים אותו אפילו לאכזבת העונה, וכבר אין לן מספיק זמן לשפר את הרושם הזה. הדבר הטוב ביותר שיצא לו מהעונה הזאת, הוא ההצלחה של אינדיאנה כקבוצה. השנה יש לה סיכוי להגיע עד לחצי גמר המזרח, דבר שיעזור לטרנר לצבור ניסיון במעמדים גדולים.

בעונה הבאה אני כבר לא חושב שיהיה לאנשים יהיה מספיק סבלנות כלפיו אם הוא שוב יאכזב. הוא חייב לפרוץ שנה הבאה, ושיפור או עונות שיא של שחקנים אחרים לא צריכים להשפיע עליו. אם הוא רוצה להיות שחקן גדול בליגה, הוא זה שצריך לתת עונות מצוינות, והוא צריך להיות זה שמשפיע על היכולת של שחקנים אחרים, ולא להפך.

אני חושב שיש לו פוטנציאל עצום, הוא יכול לשחק בשתי עמדות והוא אחד הסנטרים שמציגים בצורה הטובה ביותר את סגנון המשחק של הסנטר המודרני.

16. אנס קאנטר (ניו יורק ניקס):

ממוצעים העונה: 14.4 נקודות, 10.7 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 0.5 חטיפות, 0.5 בלוקים, 1.9 איבודים, 60.4% מהשדה, 87.1% מהעונשין ב-26.1 דקות(55 משחקים).

קאנטר הגיע השנה לניקס בטרייד מאוקלהומה שקיבלה את כרמלו אנתוני בתמורה. האוהדים בניו יורק ציפו לעוד טרייד גרוע והחלטה נוראית של ההנהלה, אך הסנטר הטורקי, שהעמיד ממוצעים די דומים גם בעונה שעברה, מקבל השנה כמעט 5 דקות יותר בממוצע ואוסף 4 ריבאונדים יותר למשחק.

קאנטר הגיע לאחר שתורגל כפאוור פורוורד בקבוצתו הקודמת, אך בגלל שהגיע לקבוצה בה משחק אחד הפאוור פורוורדים הטובים ב-NBA, הוא היה צריך להתרגל לעמדת הסנטר. הוא מקבל תפקיד מרכזי בניקס ומוכיח שהוא ראוי להיות סנטר פותח בקבוצה לגיטימית ב-NBA, מה שלא יכל להוכיח באוקלהומה כי סטיבן אדאמס די היה על המשבצת שלו. קאנטר כבר הספיק לריב עם לברון העונה, והוסיף למשחק שלו קשיחות, משהו שהיה חסר לו לאורך הקריירה, דבר שמשתלב מצוין עם הקבוצה הקשוחה של הניקס השנה. הוא מראה לאוהדים שהשנה זה לא עומד להיות רק פורזינגיס, ויש על מי לסמוך בעמדת הגבוה הפותח, לפחות מבחינה התקפית. עד כה החיבור שלו עם הענק הלטבי נראה מבטיח, והעלייה ביכולתו של קאנטר ניכרת ונראית לעין. בינתיים, הוא השחקן הרביעי בטיבו בליגה באחוזי שדה והסנטר עם אחוזי העונשין הטובים בליגה העונה, כך שיד רכה מחצי מרחק יש לו, אם יגדיל את הטווח ויתחיל לקלוע יותר מחוץ לקשת וישפר את ההגנה הבעייתית שלו, יוכל להתקדם בדירוג בהמשך.

אז כאמור, הבעיה של קאנטר היא הגנתית, כי מבחינה התקפית הוא לדעתי בין הסנטרים הכישרוניים בליגה. בשנה שעברה, ההגנה שלו עלתה לו ביוקר בדקות שלו. באוקלהומה של עונה שעברה לא היו ממש צריכים את ההתקפה שלו, אלא היו יותר זקוקים לסנטר שייתן הגנה טובה, כמו אדאמס, וזאת בגלל השחקנים שהיו באותה קבוצה. ווסטברוק היה אולי השחקן הכי דומיננטי בליגה מבחינה התקפית באותה עונה ויכל לקלוע בכל משחק נתון 30-40 נקודות, אולאדיפו סייע לו עם כמעט 16 נקודות למשחק, אדאמס הוסיף עוד 11, גיבסון יכל גם לעזור מהספסל וכנראה שזה הספיק לבילי דונובן. השנה לניקס יש את פורזינגיס, שגם הוא בדומה לווסטברוק, סופרסטאר בליגה, אבל לא מתקרב לרמת הדומיננטיות שלו. מלבדו, הנשק ההתקפי היחיד שיש לניקס הוא הארדוואי ג'וניור, כאשר שאר השחקנים מתרכזים בעיקר בהגנה, ביניהם קורטני לי, קייל אוקווין, פרנק ניליקטלינה, לאנס תומאס ועוד. בדיוק בגלל זה, קאנטר מקבל העונה מהורנסק 5 דקות יותר ממה שקיבל אצל דונובן ומוכיח שהקרדיט הזה מגיע לו. אולי בהשפעת הקבוצה, קאנטר שיפר מעט את ההגנה שלו, אבל השיפור הוא לא ממש משמעותי, והוא עדיין חור הגנתי. אני חושב שהמשחק שמציג בצורה הכי טובה את הסגנון שלו הוא המשחק של הניקס מול אורלנדו בו הוא אמנם קלע 18 נקודות ואסף 16 ריבאונדים אבל ניקולה ווצ'ביץ' עליו הוא שמר, קלע 34 נקודות באחוזים מצוינים וקטף 12 ריבאונדים. כלומר, מוכשר מבחינה התקפית, אבל די בעייתי בהגנה. הבעייתיות הזאת בהגנה גורעת ממנו דקות חשובות במאני טיים. המון פעמים העונה, במשחקים צמודים של הניקס, הורנסק העדיף לשחק עם קייל אוקווין שנחשב לשומר טוב, מאשר קאנטר, שהוא הסנטר הפותח של הקבוצה בגלל שהוא לא יכל להרשות לעצמו לספוג יותר מדי נקודות מהשחקן שקאנטר שומר עליו. אם הוא רוצה להגיע לקבוצות גדולות ולהתקדם בקריירה, הוא חייב להתחיל לשמור טוב יותר. המקום ה-17 בשבילו הוא מקום מאוד מכובד, בהתחשב בעובדה שעד לפני כמה שנים אף אחד לא היה חושב לשים אותו בטופ 20.

*כל הממוצעים והנתונים נכונים לתאריך 19.2.2018

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 60 תגובות

  1. עידן עופר

    27 פבר 2018 14:19:37

    מעולה! האמת שאפשר להתווכח לא מעט על עניין המיקום בין הארבעה שחקנים הללו. כשהוא משחק כמו שהוא רגיל, ברוק לופז הוא ללא ספק הסנטר הבכיר.
    מיילס טרנר ללא ספק נמצא מעל כולם נכון לעכשיו ויש מצב שגם לפני לא מעט מאלה שיכנסו בהמשך הדירוג שלך. השילוב של קליעה מבחוץ, הגנה והפוטנציאל שבא עם גילו הצעיר הופכים אותו לטוב יותר מכולם ( ברשימה הזו).
    אני חושב שולנצ׳יונאס שיפר מאוד את המשחק שלו והתאים (עד כמה שאפשר) את המשחק שלו לאן בי איי, משהו שקאנטר עוד לא עשה ולכן אני חושב שהוא עדיף עליו. הליטאי שיפר מאוד את הקליעה מבחוץ מה שמאפשר לטורונטו לרווח את המשחק שלה, בניגוד לקאנטר שבקושי זורק מחצי מרחק.

    שיהיה בהצלחה בהמשך הכתבות !

  3. גיא הרשע

    27 פבר 2018 14:40:03

    פוסט מושקע, מנומק היטב, וכתוב כהלכה. סחתיין!

    כשה לכתוב ביקורת כלשהי על המיקומים, היות והרשימה עדיין חלקית,
    אבל "בספר שלי", קנטר הוא טופ 10,
    ו-JV היכן שהוא ביו המקום ה-11 למקום ה-15.

    היעילות של קנטר יוצאת דופן, והעונה היא בולטת במיוחד לאור העובדה שבניגוד לקפלה לדוגמה, לו אין הארדן או כריס פול ש-"יסדרו" לו מצבי 100%.

  5. אפלטון

    27 פבר 2018 14:54:35

    תודה מעולה.
    כמה דברים מעניינים לגבי סנטרים, נראה שהכישרון בעמדה הולך וגובר ורק ימשיך בכיוון הזה עם הדראפט הקרוב.
    הליגה זה סוג של גלגל מבחינת כישרון בעמדה מסויימת ומעניין לראות איך זה משפיע על סגנון המשחק של קבוצות.
    העובדה שקנטר רק ממוקם במקום ה16 ממחישה את העובדה הזו.
    דריל מורי אמר משהו מעניין לגבי הדרישה משחקנים היום באחד הפנלים בסלואן קונפרנס. הוא אמר ששחקנים היום חייבים להיות הרבה יותר מגוונים. שחקנים שהם חד מימדיים צריכים להיות באמת יוצאי דופן ביכולת שלהם כדי להתבלט.
    לדוגמא, סנטר חייב לדעת גם לשמור על הצבע, וגם לשמור על שחקנים קטנים ממנו. הוא חייב לדעת לסיים מעל הטבעת, משחק הפוסטאפ מצד שני, יעיל רק כשהסנטר גם יודע למסור.
    לכן סנטרים כמו קנטר, שמוגבלים הגנתית מדורגים נמוך (ובצדק), סנטרים כמו וולנצ'ולנס שהם חד מימדיים מדורגים נמוך בגלל שהתכונה היעילה שלהם, היא אחת הזריקות הכי לא יעילות במשחק (פוסטאפ) וחוסר הניידות שלהם מגביל את ההגנה.
    שחקנים כמו דיאנדרה ג'ורדן הם מקרה מבחן מעניין. התכונות הטובות שלהם מאוד מתאימות למשחק של היום ומה שנחשב סנטר מודרני עד לפני שנה שנתיים. (משחק מעל הטבעת, חוש טוב לפיקנרול והגנה על הטבעת), אבל הם הפכו לחד מימדיים בצורה שהופכת אותם לדינוזאור עם כל הכישרון הצעיר בצבע. מעניין כמה היכולת של ג'ורדן תוערך בשוק הקיץ, ושחקן כמו הווארד בכלל נחשב ה'דור הישן' עם חוסר היעילות שלו.

    1. אפלטון

      27 פבר 2018 15:18:55

      נכון, מלבד חוק ה 3 שניות בהגנה, וזה מה שהופך סנטרים שיכולים לעשות זאת בצורה מוצלחת לטובים באמת. זה למה גרין יכול לתפקד כסנטר בצורה כל כך מוצלחת בגלל הכישרון שלו לנצל את ההגנה האיזורית, ולהיות נייד מספיק לצאת החוצה לקלעים או להפריע לנתיבי חדירה ומסירות ולחזור לצבע כשנדרש.

  7. Benjo

    27 פבר 2018 15:28:37

    ת ע נ ו ג. מושקע. מעניין. עוד לא ראיתי את יתר הרשימה שלך אבל ולנצ'יונס נמצא אצלי ב top 10 אולי אפילו די עמוק שם. הוא האיש שברפטורס אף פעם לא מספרים עליו אבל לדעתי הצנועה יש לו חלק גדול בזה שהקבוצה מקום ראשון במזרח. אבל בסהכ שאפו ממש ממש טוב .

  8. יניב

    27 פבר 2018 16:00:18

    מעולה.לגבי גאסול והשלשות אז אל תשכח שבאירופה קשת השלוש קרובה יותר מה שמאוד מקל על שחקן כמו גאסול ושעדיין אם כל ההתפתחות הכדורסל הוא עדיין לא מדביק את הNBA מבחינת סגנון המשחק ולכן שגאסול משחק באירופה יש לו יותר חופש על קשת השלוש מאשר בNBA

  9. א.ב

    27 פבר 2018 16:18:59

    מה שמעניין זה שהכישרון עולה אבל נראה שהחשיבות יורדת, או ליתר דיוק, החשיבות של סנטר שהוא מספיק "סנטר" בשביל להיות ברשימה.

    בהנחה שצריך להיות 2.09-2.10 כדי להיות מוגדר סנטר, חוץ ממינסוטה, לאף קבוצה בטופ 8 של הליגה אין סנטר טופ 10 בליגה (וגם לגבי הבחור ממינסוטה זו שאלה, מאחר והוא אחד הסנטרים ההגנתיים הגרועים בליגה, אולי הורפורד,2.08, אם סופרים אותו כסנטר טבעי).

    2. Avri

      27 פבר 2018 18:16:15

      ככה מדבר על זאזא? זאזא בא לבית שלך. זאזא שם רגל בדיוק מתי אתה פותח מקרר מחפשת גבינה. זאזא דואג אתה לא הולכת כמו שצריך עד סוף עונה. עכשיו אתה משנה תגובה בבקשה.

    3. אפלטון

      27 פבר 2018 18:22:19

      נחכה להמשך הדירוג אבל אני חושב שיש לפחות שני סנטרים בטופ 10 של הליגה ל-8 הקבוצות הטובות בליגה (ואני מחשיב את אוקלהומה כטופ 8).

      1. אפלטון

        27 פבר 2018 18:31:25

        יודע מה במצב של פילי היום נכניס גם אותם (בלחץ) ויש לנו 3 סנטרים בטופ 10. ואם תכניס את מינסוטה, כי למה לא בעצם? ויש לך 4 כאלו.

          1. Avri

            27 פבר 2018 18:41:16

            הבנאדם שיחק רוב הקריירה שלו כסנטר (מזכיר לך את החמישייה האלמותית עם קורבר טיג מילספ וקרול), תן לו להנות מהספק. גם בבוסטון הוא משחק המון דקות כסנטר.

          2. אפלטון

            27 פבר 2018 22:15:40

            אני אישית לא הייתי מכניס את הורפורד לדירוג של סנטרים, כי הפתח חלקלק. אז גרין נכנס לשם? מה לגבי טאקר, גם הוא משחק סנטר לא מעט דקות ממרומי ה1.96 שלו. ואז בוא כבר נעבור לפורזינגיס, דייויס ואתה רואה לאן הלכנו.
            סנטר זו עדיין עמדה די ברורה למראית עין. אולי האחרונה שנותרה. הורפורד וגרין לצורך העניין, לא סנטרים.

          6. אפלטון

            27 פבר 2018 23:02:43

            הוא משחק לגמרי כסנטר. זה שיש לו ראיית משחק מעולה זה אומר שהוא לא סנטר? אז מארק גאסול לא סנטר?
            הורפורד משחק כ4 הוא טוען שהוא 4 ורוצה לשחק 4. להגיד עוד פעם 4?

          7. Ljos

            27 פבר 2018 23:10:51

            הוא מנהל את המשחק של דנבר. הוא משלב את תפקיד הרכז הקלאסי למשחק שלו. זה לא תפקיד הסנטר כפי שהוא היה עד כה בליגה. ולא בדיוק מה שגאסול עושה.
            אבל הבנתי אותך לא נכון.

  12. Avri

    27 פבר 2018 17:16:30

    אחלה פוסט, הרבה כבוד. הבעיה היחידה שלי זה עם הרעיון לדרג טופ 20 – שזה הרבה יותר מידי בעמדת הסנטר, ויוצא שאתה חייב להגיד מילים יפות על שחקני פח אשפה כמו ברוק לופז, או פאו גאסול שבמצבו ובגילו הוא יופי של שחקן משלים אבל לא טופ 20 בכלום בליגה הזאת. אבל בלי שום קשר, שוב, יופי של פוסט.

    1. Dani din

      27 פבר 2018 23:51:25

      +1
      רק מראה כמה העמדה הזאת לא חשובה בחוקים והסגנון המודרני. יש הרבה חברה צעירים עם פוטנציאל להחזיר עטרה ליושנה. הם פשוט גדלו עם החוקים החדשים ולמדו איך להיות אפקטיביים מעמדת הסנטר.
      כרגע עמדת 5/4 פורחת. אבל הם לא ממש סנטרים

  14. ולדי קוגן

    27 פבר 2018 18:06:13

    פוסט אדיר. קצת עצוב שטרנר רק מקום 17, הוא היה צריך לפרוץ השנה ולהיות במינימום טופ 10. גם ולנציונאס לא מממש את הפוטנציאל שקיים בו. מחכה בקוצר רוח להמשך

    1. Avri

      27 פבר 2018 18:42:38

      צודק, אבל הוא עוד צעיר וגבוהים נותנים את הקפיצה שלהם יחסית מאוחר (אלא אם כן קוראים להם אנטוני דייויס). אל יאוש.

  15. נתי

    27 פבר 2018 18:47:32

    וואו אחוזי העונשין של קאנטר מטורפים!
    זאת סטייה סטטיסטית כי הוא מגיע לקו מעט או שאלו גם ממוצעי הקריירה שלו?נראה שהוא הסנטר עם היד הכי רכה בליגה

  22. Shaq

    27 פבר 2018 23:52:54

    לא מסכים עם הדירוג,
    קאנטר וטרנר ללא ספק בפסגה ולמרות שאני מעדיף את טרנר אני יכול לחיות עם זה ששמת אותו שני, ולאנצ'יונס רמה מעל לופז בלי שאלה בכלל… אני דווקא ממש אוהב את לופז ולדעתי הוא שחקן מעולה וקצת אנדרייטד בהגנה, אבל באמת… הוא הרבה אחרי ולאנצ'יונס ומבחינת היכולת שפופ מוציא מפאו הוא גם נמצא אחריו…

  25. רועי ויינברג

    28 פבר 2018 07:10:49

    מעולה. פאו שווה מקום ברשימה, פרופילים מעניינים. קנטר פורח בניקס ו-ולאניוצ'אס טיפה אכזבה לדעתי. הייתה הרגשה כשנבחר שהוא יטרוף את הליגה בעתיד

  26. אסף

    28 פבר 2018 08:24:24

    עידן פוסט נהדר, כל הכבוד על הכתיבה המהוקצעת.
    דירוגים טיבם לעורר ויכוחים וזה בסדר גמור, בהחלט מחכה להמשך הרשימה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט