פרק ב' – תקופת דוראסל 2012-2016/ מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

הפרק הקודם – פרק א': שנות הבניה 2007 – 2012.

הטרייד של הארדן הביא לפתיחתה של תקופת דוראסל, במהלכה הפכו דוראנט וראסל לצמד המוביל הבלתי מעורער של OKC, כאשר הרוסטר נבנה מסביבם.

2012/3 – 60 ניצחונות והדחה בחצי הגמר האזורי מול ממפיס.

נתונים מרכזיים – מקום ראשון במערב. איבקה מלך החסימות (שנה שנייה ברציפות). ראסל נפצע בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול יוסטון, מחליפו, רג'י ג'קסון, קולע 14 נקודות בממוצע למשחק.

ניתוח – עונת 2012/3 מתנהלת כהלכה, דוראנט, איבקה וראסל מצדיקים את האמון בהם, והקבוצה ממשיכה לשפר את הישגיה בעונה הרגילה יחסית לשנים עברו. רג'י ג'קסון אמנם עושה עבודה טובה כשראסל בחוץ, אבל הוא עדיין לא תחליף מלא לראסל, והעונה מסתיימת בהדחה מול הגריזליז. פציעתו של ראסל מחזקת את הטענה שצריך היה להשאיר את הארדן גם במחיר של חריגת שכר, אבל לדעתי אין בה כדי לחזק את הטענה שהארדן היה עדיף על ראסל. לפעמים שחקנים נפצעים. קורה. לדעתי, בשלב זה לפרסטי אין סיבה לפקפק בהחלטתו בקיץ שעבר.

2013/4 – 59 ניצחונות והדחה בגמר האזורי מול הספרס.

נתונים מרכזיים – הרוקיז אדאמס (12) ורוברסון (בטרייד), מצטרפים למועדון. ראסל מושבת במהלך רוב העונה. מחליפו, רג'י ג'קסון, עם 14 נק', 4 ריב' ו-4 אס' למשחק. ראסל חוזר לפני הפלייאוף. דוראנט מלך הסלים ו-MVP. אדאמס בחמישיית הרוקיז השנייה. באחד ממשחקי הסיבוב הראשון נגד ממפיס רג'י ג'קסון עולה מהספסל וקולע 32 נקודות.

ניתוח – ראסל שוב סובל מפציעה, אבל דוראנט ממשיך להפליא בהישגיו והקבוצה ממשיכה להצליח בעונה הסדירה. קשה לבוא בטענות לקבוצה שמפסידה בגמר המערב לס"א של 2014, אבל בכל זאת יש כאן איזה אפקט מצטבר, מזה שנתיים רצוף הקבוצה לא משחזרת את הישגה מ-2012 ולא מגיעה לגמר. מצד שני, הרוקיז, שהגיעו כתוצאה מהטרייד על הארדן, רק החלו להשתלב ברוסטר סביב דוראסל ומהווים בסיס טוב לשנים הבאות – אדאמס מוסיף יכולת בצבע ובהגנה, ורוברסון מציג הגנת ברזל ומאפשר לראסל להתמקד בהתקפה. לכן גם בנקודת הזמן הזו, לדעתי לפרסטי אין סיבה לפקפק בהחלטתו בקיץ 2012, ויש בסיס להניח שהקבוצה תמשיך להשתפר בשנים הבאות.

2014/5 – 45 ניצחונות, מקום תשיעי בקונפרנס המערבי.

נתונים מרכזיים – דוראנט פצוע במהלך רוב העונה. במהלך העונה נשלח רג'י ג'קסון לדטרויט ודי.ג'יי אגוסטין עושה את הדרך ההפוכה. קנטר מגיע מיוטה ורושם ממוצע של 18 נק' ו-11 ריב' עד סוף העונה, וגם דיון וויטרס מצטרף. ראסל מלך הסלים. קנטר מקום שלישי בשחקן השישי. פרידה מסקוט ברוקס בסיום העונה והחתמת דונובן כמחליפו.

ניתוח:

אי הגעה לפלייאוף – פציעתו של דוראנט ללא ספק מעידה על מידת התלות של הקבוצה בשחקן, בעיקר בהשוואה לעונה הקודמת בה ראסל היה פצוע, אך הקבוצה הצליחה יחסית גם בלעדיו. ראסל, כדרכו, לא היסס לקחת על עצמו את ההובלה, בעיקר בצד ההתקפי, ולקבוצה היה מאזן זהה לפליקנס, שעלו לפלייאוף מהמקום ה-8, אבל בסופו של דבר הקבוצה לא הצליחה לעלות לפלייאוף לראשונה מאז 2008/9.

שינויים ברוסטר – הבאת קנטר ו-ווייטרס במהלך העונה, שני שחקנים שיודעים לייצר נקודות, נראית כמחויבת המציאות לנוכח פציעתו של דוראנט והצורך במישהו שימלא ולו חלק ממכסת הנקודות שלו, ונראה שקנטר, לפחות, משתלב היטב, מה שגרם לפרסטי לחתום עם הטורקי המשופם ל-4 עונות עבור 70M$.
עם זאת, בפרידה מרג'י ג'קסון, שהחליף את ראסל לא רע בכלל במהלך השנתיים הקודמות, ובהבאת אגוסטין, פרסטי מבצע שינוי, ולוקח סיכון, בעמדת ה-PG המחליף לראסל. אם לפני הטרייד ג'קסון קלע עבור OKC 17 נקודות ל-36 דקות, כפי שניתן לראות להלן, אחרי הטרייד אגוסטין קלע עבור OKC רק 11 נקודות ל-36 דקות. ואם נבדוק את הנתונים של שני השחקנים שהוטרדו בשתי הקבוצות – 11 הנקודות של אגוסטין בOKC – היו ירידה משמעותית יחסית ל-16 נקודות שקלע בדטרויט, בעוד שג'קסון עלה מ-17 ב-OKC ל-20 בדטרויט. נראה ש-OKC מקבלת פחות מה-PG המחליף שלה והדברים תלויים יותר ויותר בראסל. השינוי הזה נראה כהגדלת ההימור של פרסטי על ראסל.

די.ג'יי אגוסטין בעונת 2014/5, נתונים ל-36 דקות:

רג'י ג'קסון בעונת 2014/5, נתונים ל-36 דקות:

החלפת מאמן בתום העונה – יותר מכל אירוע אחר מאז 2008, החלפת המאמן מהווה לדעתי אינדיקציה לכך שמשהו לא עובד כמו שצריך במערכת של OKC. את אי ההגעה לפלייאוף אפשר בהחלט לייחס לפציעתו של דוראנט. את השתלבות קנטר אפשר לזקוף דווקא לזכותו של ברוקס, אז מדוע בעצם להחליף את המאמן? נראה שמה שנזקף לחובתו הוא הרושם שהקבוצה לא מפיקה מעצמה את המקסימום ולא נראית במגמת השתפרות. כך למשל אדאמס ורוברסון מגלים התקדמות מועטה יחסית בעונה השנייה שלהם בליגה (14/15) יחסית לעונת הרוקי (13/14). החתמתו של דונובן, מאמן מכללות מצליח המנוסה בטיפוח שחקנים צעירים, נראית כמשתלבת ברצון לקדם את הצעירים הכישרוניים ברוסטר.

אנדרה רוברסון, נתונים ל-36 דקות:

סטיבן אדאמס, נתונים ל-36 דקות:

בסיכומו של דבר, שינויי הרוסטר והחלפת המאמן מבטאים את הגדלת ההימור של פרסטי על דוראסל, וניתן לתאר אותם כניסיון להפרדה בין הגורמים השונים במשוואה של המועדון – דוראסל מסומנים כגורם הקבוע, גורם שאמנם סובל מפציעות בשנים האחרונות, אבל עליו מתבססים, לטוב ולרע. בשני הגורמים האחרים במשוואה – הרוסטר והמאמן, נעשו שינויים במהלך העונה ובסיומה. נראה שהכוונה שהמאמן החדש יפיק יותר מהרוסטר המחודש, ושבהתאם תוצאות המשוואה ישתנו לטובה בעונה הבאה.

2015/16 – 55 ניצחונות, הדחה במשחק 7 בגמר המערב מול הלוחמים.

את העונה הרגילה של 2015/6 נבחן לפי הפרמטרים שהוגדרו בקיץ שלפניה:

דוראסל – לראשונה מזה מספר שנים שני החלקים של דוראסל בריאים והקבוצה אכן נראית מצוין. נראה שהנקודות של דוראנט באות גם על חשבון ראסל שיורד מ-28 ל-23 נקודות למשחק, כשמספר הדקות נותר ללא שינוי, אבל זה טבעי ומתקבל על הדעת.

שאר הרוסטר – קנטר יורד בדקות (מ-30 ל-20) ובנקודות (מ-18 ל-12). אפשר בהחלט לקשור זאת לחזרתו של דוראנט שהופכת את הקבוצה לפחות תלויה בנוכחות של קנטר בהתקפה. סביר. עם זאת, לא חל שינוי משמעותי בתפוקה, לפחות זו ההתקפית, של אדאמס ואיבקה.

נסתכל רגע על הגארדים ברוסטר – די.ג'יי אגוסטין מוטרד לדנבר במהלך העונה. ה-PG המחליפים של הקבוצה הם אנתוני מורו, רנדי פוי וקמרון פיין, שלושתם שחקנים של 5 נקודות למשחק. ב-SG רוברסון עולה מ-6.4 ל-7.8 נק' למשחק, ודיון וייטרס יורד מ-13 נק' ל-10. כלומר, גוברת מאד התלות בראסל כיצרן נקודות כמעט בלעדי בעמדת הגארד.

לסיכום – דוראסל הבריאים אכן נראים מצוין, אבל בשני המשתנים האחרים אין התקדמות משמעותית ושאר הרוסטר אינו מגלה סימני התקדמות.

את עלילות הפלייאוף של OKC ב-2015/6 קשה לשכוח, לטוב ולרע. לטוב – שכן הן מול הספרס והן מול הלוחמים היו משחקים בהם OKC נראתה כאלופה פוטנציאלית: הגנה, אתלטיות ושני שחקנים בלתי ניתנים לעצירה. לרע – שכן היו גם משחקים בהם הקבוצה שבקה חיים (המשחק הראשון מול הספרס, למשל), שדוראסל היו אחראים ל-49% מהנקודות של הקבוצה, ושסגנונה התבסס יותר על היכולת האישית של שחקניה, ודוראסל בראשם, ופחות על משחק קבוצתי (בוודאי בהשוואה לספרס וללוחמים). בנוסף, הייתה ביקורת על קבלת ההחלטות של דוראסל במאני טיים, בעיקר על זו של ראסל.

בסופו של דבר, סיכום עונת 2015/6 של OKC דומה להתבוננות בתמונה המפורסמת של האישה הצעירה/זקנה:

אפשר בהחלט לראות אותה כהצלחה בהשוואה לשלוש השנים שקדמו לה – הקבוצה הייתה במרחק נגיעה מהפיינלז, תוך שהיא גוברת, וכמעט גוברת, על שתי קבוצות בעלות מאזן היסטורי (67 ניצחונות לספרס, 73 ללוחמים).

ואפשר בהחלט לראות אותה ככישלון נוסף, וככישלון של השינויים שמומשו בקיץ שלפניה בפרט – למרות השינוי בעמדת המאמן, למרות השינויים ברוסטר, ולמרות שדוראסל היו בריאים לאורך כל העונה והפלייאוף, הקבוצה לא הפגינה משחק קבוצתי, לא הפיקה הרבה בהתקפה ממי שאינו דוראסל, ובשורה התחתונה – לא הצליחה להגיע לגמר.

איזו משתי הנשים בתמונה ראה פרסטי? כנראה שלעולם לא נדע. איזו משתי הנשים ראה דוראנט? כנראה את זו שלא מצאה חן בעיניו… ולכן, בניגוד חריף לשנים עברו, פרסטי מצא את עצמו במשבר חריף שאינו בשליטתו. בהתמודדות עם משבר נדרש לטפל לא רק בסיכונים ובאיומים אלא גם לזהות את ההזדמנויות. משבר הוא גם הזדמנות ל"פריש-מיש" ולבחינה מחודשת בעיניים רעננות של כל הנחות היסוד והמסגרות הקיימות. ולכן, הפרק הבא יתמקד בתקופת ראסל, על סיכוניה, הזדמנויותיה, וההחלטות שקיבל פרסטי במהלכה עד כה.

הפרק הבא: פרק ג' – תקופת ראסל, 2016 עד ימינו אנו.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. tomer

    9 ינו 2018 09:17:39

    תודה רבה!
    ההפסד ללוחמים הוא נטו על דוראנט וראסל לדעתי, כשרוב האשמה נופלת על דוראנט. ניסה לקחת על עצמו הרבה יותר מדיי במשחקים 6 ו-7. ולא הצליח להתעלות במאני טיים. וכמובן שלאחר מכן הגיע המהלך הפחדני מכל – המעבר ללוחמים.

      1. הטמיר המקורי גלוח האשך מחוץ לתחתונים של ביל ליימביר

        9 ינו 2018 17:57:34

        חצי נכון.
        כלומר נכון – אבל יש בדוראנט טיפשות בסיסית בפני עצמו.
        הוא פשוט סקורר טוב יותר, זה ההבדל.

  2. THE KING RUSSELL

    9 ינו 2018 10:37:36

    תודה רבה. אוי סדרת הפליי' מול ג"ס. היו ימים שהיינו פייבוריטים!!

    לגבי איבודי הכדור במשחקים 6 ו7. ראס אמנם אי' יותר אבל היו לו 11 ו13 אסי' בהתאמה. למרות שבדק' האחרונות של משחק 7 העסק לגמרי איבד קונטרול.. כבר לא זוכר מי היה גרוע יותר בסיום דוראנט או ראס.

  3. צביקה

    9 ינו 2018 11:18:10

    הפסד ב-3 משחקי הכרעה נגד ג"ס. זה בהחלט עומד חזק נגד הדוראסל. שניהם לא היו מספיק טובים כדי לסגור את הסיפור, 3 פעמים. האחוזים של שניהם במשחקי ההכרעה היו נמוכים משמעותית מהנורמה שלהם. דוראנט זרק יותר מראס, וגם האחוזים שלו היו טיפה יותר טובים, אבל לא התעלו, כמו שג"ס אכן התעלו. ההפסד בהחלט על שניהם.

  4. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    9 ינו 2018 12:00:59

    תודה מיקי לשעבר מאנו דה מאן.
    הפציעות החוזרות ונשנות מסבכות את התמונה ולא מאפשרות לדעת מה היה קורה באמת אילו הכל היה מתקתק. בסוף מי ששילם את המחיר הוא המאמן. רק מה, להנחיל שיטת משחק לשני טאמבלים כאלה כמו ראסל ודוראנט זה לא פשוט בכלל, וזה בדיוק הכשילון של המועדון בשנים האחרונות.
    מים מתחת לגשר, השנה הקבוצה שונה לגמרי. אם ימצו 80% מהפוטנציאל יש לנו כאן קונטנדרית.

    2. הטמיר המקורי גלוח האשך מחוץ לתחתונים של ביל ליימביר

      9 ינו 2018 17:59:01

      היו ימים שכשאני קראתי להם שני טאמבלים עלו עלי בלינץ'-מוב

      2. דה שוט

        9 ינו 2018 22:03:46

        אולי לא טאמבלים אבל די טמבלים, זה בטוח. לא היה באמת ויכוח על ״תבונתם״ וכולם די הסכימו על זה. הויכוח היה תמיד האם הכישרון שלהם יצליח לחפות על זה כל הדרך אל הטבעת. מסתבר שלא. בינתיים.

  6. קרע במיניסחוס

    9 ינו 2018 12:27:04

    תודה על פרק ב'.
    במסגרת "מה אם?" – לדעתי אם אוק' היו עוברים את הלוחמים הם היו מנצחים את קליבלנד בגמר. יש הסכמה על כך?

    2. Ish

      9 ינו 2018 14:25:35

      תלוי מה הליגה והשופטים היו מחליטים. לא בטוח שזה היה נותן להם סיבה לשנות את תסריט הבואו ניתן ללברון וקליבלנד אליפות.

  7. ולדי קוגן

    9 ינו 2018 12:39:44

    אני מאוד אוהב את סדרת הפוסטים הזו, גם אם היא מעלה נקודות כואבות.
    דוראנט היה האם וי פי של ג"ס במשחק 6 ב-2016, פשוט חירב את העסק בסוף המשחק. תצוגה היסטורית של קליי פלוס שביקה מוחלטת הספיקו לג"ס לחזור לנצחון. אני חושב שהסדרה הזו לא תישכח לדוראנט, תמיד יזכרו לו את הסדרה שהוא הפסיד ואז בחר להצטרף לקבוצה שניצחה אותו.

  8. צביקה

    9 ינו 2018 12:42:22

    OKC שהייתה כה צמודה לג"ס באותו גמר, הפסידה בהסתכלות לאחור בגלל הקליעה מ-3 של ג"ס. לאוקלהומה היו יותר ריבאונדים ובגלל זה יותר פוזישנים, ובאחוזים מהשדה המספרים של הקבוצות דומים. רק מה ג"ס זרקו יותר מה-3, שזה באמת כוחם (226 בסדרה לעומת 171) וקלעו באחוזים טובים (39.8%) כאשר אוק' קולעת 32.2%. בגלל זה בסיכומה של הסידרה הם ניצחו. ההבדל בין הקבוצות היה קטן מאוד, וזה מה שהביא את הנצחון. בטבלה של בסקטבול רפרנס יש 4 פקטוריםף בשלוש מהם OKC עדיפה, והיחיד שבו ג"ס עדיפה זה eFG% וזה מה שהביא לה את הניצחון.
    Four Factors
    Pace eFG% TOV% ORB% FT/FGA ORtg PTS
    GSW (4-3) 98.5 .515 12.8 23.1 .196 107.8 106.1
    OKC (3-4) 98.5 .481 11.7 27.7 .250 108.8 107.1

  9. יניב

    9 ינו 2018 12:51:19

    תודה מיקי.האמת ששכחתי עד כמה באמת הייתה העונה אחרי ההגעה לגמר ושחרור הארדן טובה.ותכלס בהחלט שיש מצב שלולא הפציעה של ראס כל ההיסטוריה הייתה נראת אחרת

  14. הטמיר המקורי גלוח האשך מחוץ לתחתונים של ביל ליימביר

    9 ינו 2018 17:56:17

    ניתוח נפלא!
    מעיון בנתונים עולה מסקנה ברורה אחת – OKC לא צריכה את ראסל, ראסל צריך את OKC.
    בלעדיו היא מצליחה היטב.
    בלי דוראנט לא.
    כל הרעיון שלו כמושיע, גורם מניע וזה שאין לו עם מי לשחק – מוטעה מיסודו.
    היא כמעט לא נפגעה בלעדיו, וזה עוד עם רכז חצי נורמלי במקום כמו ג'קסון.
    מסקנה סופית – ראסל מסרס את הקבוצה ועוד מתלונן שאין לה כוח גברא.

      1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

        10 ינו 2018 02:16:10

        שאלה מצוינת – ב2016/7 כנראה לפחות ממה שהגיעו עם ראסל, אבל אם היו משאירים אותו ב2014/5, יכול להיות שדברים היו מתגלגלים אחרת – היו שינויים נוספים ברוסטר, דוראנט היה האלפא-מייל הבלתי מעורער ייתכן שלא היה עוזב ועוד. כך שלדעתי זו לא שאלה של למי יותר כשרון ראסל או רג'י, אלא מי מתאים יותר לקבוצה. זו השאלה שפרסטי צריך היה לענות עליה, ואני לא חושב שענה עליה נכון.

  16. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    9 ינו 2018 19:03:24

    שוב תודה לכולם על התגובות המלומדות.

    כמה נקודות להתייחסות:
    א. 2016 – באופן טבעי הצמד מושך את תשומת הלב, אבל צריך לזכור שעצם התלות בהם היא בעייתית, בעיקר בקבוצה שרוצה ללכת עד הסוף, ובעיקר בקבוצה שצריכה להתמודד עם הספרס והלוחמים. מה שאני ראיתי בסדרות הללו, לפחות בכל הקשור להתקפה, היא קבוצה שלמה בצד אחד מול שני אנשים בצד השני. אחרי כל כך הרבה שנים של בניית רוסטר, שינויים וכו', אני סבור שפרסטי, ושני המאמנים, פשוט לא הצליחו ליצר תלכיד מאוזן דוגמת הקבוצות שנאבקו מולן. מכיוון שאנחנו כבר בשנה הרביעית מאז 2012, והשמינית מאז 2008, וזה כבר מאמן שני – זה אומר דרשני.

    ב. העדר תחליף לראסל – תחשבו על הספרס בלי טוני נגד יוסטון בשנה שעברה – המערכת המשיכה לעבוד. הטריידים של פרסטי הביאו למצב שבו התלות בראסל בעמדות הגארד בהתקפה היא עצומה. ככה לא בונים קבוצה לאליפות (ספוילר למחר – אולדיפו כנראה הובא כמענה לבעיה הזו, אבל אפשר לטעון שפרסטי לא היה צריך להגיע למצב הזה גם ב-2016).

    ג. אפשר לתלות את הקולר בדקות ספציפיות של שחקן כזה או אחר במשחק 6 או 7 כאלו שהביאו להפסד, אבל התמונה מורכבת יותר – גם בסדרה מול הספרס וגם בסדרה מול גולדן סטייט, הרעמים לא היו יציבים – במשחק הראשון מול הספרס נגמר 32 הפרש לספרס, בשני נצחון לOKC, ואחר כך בשלישי הפסד ל-OKC בבית. מול הלוחמים – נצחון במשחק הראשון בחוץ, במשחק שני הפסד 27 הפרש, שלישי ורביעי בבית נצחון ב-28 ו-24, ואז שלושה הפסדים רצופים. זה לא רק עניין של מספר קליעות לכאן או לכאן, זו פשוט קבוצה לא יציבה. יש כאן בעיה עקרונית.

  17. Smiley

    9 ינו 2018 19:43:47

    פרסטי התמודד בשנים האלה עם פציעות לא פשוטות של שני שחקני העילית שלו.
    הרי הוא לא באמת יכל למלא את החסר וניסה להביא בטריידים שחקנים אחרים. ההימור שלו על וויטרס ופיין למשל לא צלח, אבל הוא בהחלט ניסה.
    ועדיין, הוא הביא את אדאמס ורוברטסון דרך הדראפט – שניהם הצלחה לדעתי.

    הפציעות בסופו של דבר היו גורם מכריע לרעת OKC. ווכמובן סוף הסיפור שסגר את הגולל עם החתימה של דוראנט לווריורס.

  18. MBK

    9 ינו 2018 19:59:53

    אוקלהומה קבוצה שממלאת ובועטת בדלי באופן סדרתי
    בתחילת הקריירה חשבתי לווסטברוק ודוראנט יש את הפוטנציאל להיות הצמד הטוב בהיסטוריה
    הכל היה מוכן לכך חוץ מדוראנט ווסטברוק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט