למה בייסבול? נסו 4 עשיריות השנייה לחבטה! / חנן קרן

 

*************************

חנן קרן הוא מהנדס תוכנה בן 30 המתגורר בגוש עציון, והוא כתב הבייסבול החדש של האתר!

*************************

 

אני מבין שחלק גדול מגולשים לא מתחברים לבייסבול ואני חייב לציין שאני יכול להבין את זה.
ועדיין, אני רוצה לתת כמה נקודות שיש במשחק הנהדר הזה שאני מאמין שכל אחד יכול להתחבר לפחות לחלקן.

המורכבות – אנשים שלא מבינים את המורכבות של המשחק עלולים להרגיש שהמשחק "משעמם". הם רואים פיצ'ר זורק כדור, וחובט מנסה לחבוט. אבל רק אם מבינים את כל המורכבות המעורבת בזריקה מתחילים להעריך כל זריקה מעבר ללראות כדור "עף". ישנם סוגי זריקה שונים: כדורים מהירים, כדורים מסובבים, כדורים 'שוקעים'; הפיצ'ר מחליט איזה כדור לזרוק לפי הכרתו את החובט והידע שלו על נקודות החוזק והחולשה של החובט נגד כדורים הניזרקים בצורה שונה, וכמובן המצב על הבסיסים. למביני המשחק הטהורים כל פיץ' הוא סיפור שלם. אותה מורכבות  נכונה לגבי החבטה: האם החובט מעוניין בהום-ראן? או מעוניין יותר בחבטת בסיס להזזת שחקנים על הבסיסים? כמובן שהחובט חייב להתחשב גם בחוזקות (ונקודות החולשה) של הפיצ'ר. אמנם זה 'משחק קבוצתי', אבל כבר כאן ישנו מאבק אישי בין פיצ'ר לחובט (וגם התופס, הקאצ'ר מעורב בכל ההרמוניה הזאת) שניכתבו עליו אלף ספרים והוסרטו סרטים.

זה לא נגמר עד שזה נגמר – הקאצ'ר האגדי של היאנקיז המציא את המושג שחייבים לצטט באנגלית "It ain't over till it's over" וכמה שזה אמיתי. בבייסבול אין זמן קצוב למשחק, אתה חייב לגמור את העבודה ולא, תשלם על זה בריבית. זה משחק ללא שעון. אתה משחק לפחות תשעה אינינגים, ואם המשחק לא מוכרע עד אז, ממשיכים לשחק עד שישנו מנצח, אפילו עד אור הבוקר. אין כאן "זמן פציעות" או "השהיית משחק" או ביזבוזי זמן אחרים כי משחקים עד שישנם 27 'שרופים', ואם יש צורך בהארכה, משחקים עד שיש מנצח.

מצבי קיצון – קבוצה יכולה להיות בעמדת ניצחון שרק מהלך פשוט מסיים לה את המשחק אך עלולה לאבד ניצחון בגלל חוסר ריכוז שלה או מהלך מצוין של הקבוצה השנייה.

צורך בביצוע מושלם/יסודיות – זריקה להום בשביל לתפוס רץ שמנסה להגיע הבייתה מחבטה רחוקה, צריכה להעשות בדיוק מירבי גם של הזורק וגם של התופס.  " Right On the Money"! במהלכים כאלה נמדדים המקצוענים באמת!

חלון ראווה לתרבות האמרקאית – תבוא, תשב, תאכל, תשתה, תעודד, תנוח, תכייף עם הילדים, תנסה לתפוס כדורים והכי חשוב קח את הזמן ופשוט תיהנה.

האמוציות – אם לא יצא לכם עדיין לראות "ספסלים מתרוקנים" בבייבסבול או שופט שמעיף שחקן או מאמן מהמשחק, לא מרחיק – מעיף עם תנועת יד כזאת שיוצאת מהלב – אתם לא מבינים כמה תשוקה יש לשחקנים למשחק הזה. אשכרה זה חלק מהמשחק וכולם נהנים לצפות ולהיות חלק מהתשוקה והטירוף.

משחקי מחשבה – איזה סוג זריקה לזרוק לחובט? האם לגנוב בסיס? לאן לזרוק את הכדור שמגיע אליי מהחובט? אלה הן רק קצה קציהן של החלטות שצריך לקבל במהלך המשחק, לעתים בשברירי שנייה. כל הזמן השחקנים והמאמנים צריכים להתאים את עצמם למצבים משתנים. כך, גם אנחנו הצופים מהצד צריכים – ואפילו חייבים –  לעקוב ולחשוב.

יכולת אלתור בזמן אמת – באנגלית קוראים לזה "heads up play". כלומר אם שחקן יודע לבצע מהלך שהוא מפתיע, חדש ובעיקר ללא תכנון מראש אלא בגלל היותו ברמה הכי גבוהה של המשחק, זה תענוג שאין שני לו. תראו את המהלך המגניב הבא.

אחריות אישית (ACCOUNTABILITY) – זהו המשחק הקבוצתי שהוא הכי 'אישי' מכולם. כשחובט עומד מול פיצ'ר יש מעט מאד "קבוצתי" בעסק (אבל קצת יש בכל זאת כמו קבוצת השדה המשנה מעט את עמדות השמירה בהתאם לסוג החובט, או סוג החבטה הצפוייה – כגון  BUNT שנדבר עליו בעתיד – או חשש מגניבת בסיס, ועוד). לא רק זאת, אם שחקן מבצע "שגיאה" – ה-ERROR הידוע – ה-ERROR מבזיק על המסך הענק כדי שכל העולם יראה, וזה כאילו אתה מוריד לשחקן ששגה את המכנס ומכה אותו בטוסיק לעיני 30 מיליון. האמינו או לא – ישנו שופט מיוחד במזכירות הקובע אם היה ERROR או לא, כי ERROR הוא חלק מהסטטיסטיקה הרשמית של המשחק!

המבצע הקשה ביותר בספורט – חבטה בכדור. לא מאמינים? תשאלו את מייקל ג'ורדן (ועתה את טים טיבו). היכולת לחבוט בכדור בייסבול קטן העף במהירות 160 ק"מ לשעה מפיצ'ר הזורק ממרחק של 60' ו-6" (18.39 מ'), ועוד כדור מסובב או 'שוקע', נחקר ונילמד, והמסקנה שזהו אחד המבצעים הקשים בספורט ידועה וברורה. לכל שחקן ישנו ממוצע חבטות מוצלחות, ובגלל הקושי, הצלחה של 30% נחשבת למעולה ביותר.

חובה לראות את הוידיאו הזה ולהבין שלחובט ישנם 400 MS (מיליסקונד; 400 אלפיות השנייה;  4 עשיריות השנייה) לראות היכן הכדור ולנסות לחבוט בו:

*

TAKE ME OUT TO THE BALL GAME – מסורת שאין שנייה לה – בכל משחק, בכל BALL PARK (איצטדיון לבייסבול הוא BALL PARK בכל ארה"ב מלבד היאנקיז הגאוותנים – והמטס שהחליטו שאם זה טוב ליאנקיז אז זה גם טוב להם – המשחקים ב-"יאנקיז סטדיום" ו-"שיאה סטדיום") – מקצוענים, מכללות, ותיכונים, יש את ה-"7TH INNING STRETCH". המשחק נעצר בתחילת האינינג ה-7, כולם נעמדים ומתמתחים, ובכל מגרש בכל ארה"ב (ואז ביפן, קוריאה, וכל ארצות מרכז אמריקה, ואפילו בליגה שהיתה בישראל – כולם העתיקו את "מתיחת האינינג ה-7) שרים את השיר הפופולרי ביותר (יותר אפילו מההמנון) "TAKE ME OUT TO THE BALL GAME":

*

*

BALL PARKS- בבייסבול אין שני איצטדיונים שווים בכל העולם. כל ה-INFIELD (אזור הבסיסים, החבטות, ועמדת הפיצ'ר) נמדדים בדיוק של עשירית מילימטר. אבל ה-OUTFIELD הוא שונה לכל בול פארק עם מינימום ומקסימום, אבל כל דבר שבין-לבין מותר.

המפורסם מכולם הוא ה-GREEN MONSTER בפנוויי פארק, ביתה של הרד סוקס.

הקיר הענק גובהו 37 פיט (כמעט 11.50 מטרים) והוא רק 310 פיט (94.48 מ') מהום-פלייט. המרחק הקצר נבנה במיוחד עבור טד ויליאמס, החובט הימני של הרד סוקס שהיה הגדול מכולם בזמנו, וה-GREEN MONSTER הפך למושג שנכתבו עליו ספרים, שירים, וישנה אפילו שתייה אלכוהולית בשמו. (אגב, פילדלפיה פיליס החליטה לבנות קיר הגבוה מה'מונסטר' בכמה אינטשים. היאנקיז בנו את האיצטדיון הישן שלהם עם LEFT FIELD קצר מהימני, במיוחד שיתאים לחבטות של בייב רות' האגדי.

תרבות שלמה – אין ספורט אחר בעולם שהפך לתרבות שלמה באלפי ספרים (זו לא הגזמה), יותר מ-200 סרטים, והצגות ברודוויי, שהמפורסמת מכולן היא "היאנקיס הארורים" שהיו קבוצה כה טובה שקבוצת וושינגטון נזקקה לעזרת השטן כדי לנסות לגבור עליה. שחקני בייסבול הם האהובים והידועים מכולם בספורט, כששמות כבייב רות', ג'קי רובינסון, לו גריג, ג'ו דמאג'יו, טד ויליאמס, סנדי קופאקס, מיקי מנטל, יוגי ברה, האנק אהרון, ווילי מייז, או טיי קוב, ויותר מאוחר בארי בונדס או דרק ג'יטר  (ורבים אחרים) נשארו אלילים עד היום.

סטטיסטיקה ו- MONEYBALL – אין משחק אחר המתקרב אפילו לקריזה הסטטיסטית שבבייסבול. כמובן שהסטטיסטיקה הידועה והחשובה ביותר היא אחוזי החבטה של כל שחקן, אבל זה רק אחד מעשרות – כן, עשרות נתונים סטטיסטיים – הנלקחים במשחק. ישנם אוהדי משחק המגיעים עם SCORING CARDS בעובי של מחברת לכל משחק, ורושמים כל זריקה, כל חבטה, כל סטרייק, כל בול, ועוד נתונים שבמשך הזמן נדסקס. לא פלא לכן שכל תורת ה-MONEYBALL וכל האנליטיקס החלו בבייסבול, ומשם התפשטו לסוגי ספורט אחרים.

ישנם עוד עשרות דברים העושים מהבייסבול משחק מיוחד במינו כמו המאמנים החייבים להתלבש בדיוק בתלבושת השחקנים, לעיסת הטבק של השחקנים (שבשנים האחרונות הפך להרגל אחר – לעיסת גרעיני חמניות ויריקת הקליפה והכל ללא נגיעת יד!), נענוע במגבעת כאמירת 'תודה' לצופים הנאמנים אחרי חבטת 'גראנד סלאם' כשהבסיסים מלאים, NO HITTERS, PERFECT GAMES, ועוד ועוד.

לאט לאט נדבר על הכל!

 

 

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. גיא הרשע

    9 יונ 2017 07:14:48

    תודה חנן. פוסט נהדר!

    בייסבול, כאשר הוא משוחק ברמה גבוהה, יכול להיות ענף הספורט המותח ביותר.
    במשחק 7 באליפות האחרונה של הג'איינטס,
    כאשר מאד בום עלה לשחק, אפשר היה ממש להרגיש את החשמל באוויר.
    כמו דו קרב אקדחונים, ככה היה המאבק בין הפיצ'ר לחובטים.
    מדהים לראות משחק בו ל-"0" יש משמעות כל כך גדולה.

  2. מנחם לס

    9 יונ 2017 07:36:30

    וולקאם חנן! אין כמשחק הבייסבול. "באתר הישן" שלנו כתבתי מאמר עם הכותרת "50 דברים שעושים מבייסבול המשחק הטוב ביותר". כשמבינים את המשחק ומכירים את השחקנים, אין, פשוט אין משחק כמו בייסבול. אבל כמובן שחייב להיות משחק צמוד ועל כל הקופה, ואז המתח יכול לטרף מוח נורמלי…כי באותה מידה שזה יכול להיות המשחק המותח ביותר, משחק מס' 89 בעונה כשהתוצאה 1-6 באינינג ה-6 יכול להרדים כוס קפה.

  3. אפלטון

    9 יונ 2017 08:35:48

    תודה חנן. אני עקשן ועדיין מנסה ליהנות מהמשחק, למרות שזה לא קל. עכשיו אחרי שדוראנט ביאס אותי מכדורסל צריך לחפש ביתר שאת ספורט חדש

  4. Mbk

    9 יונ 2017 09:11:38

    תודה חנן
    אני אוהב בייסבול בעיקר בגלל שאין מה לעשות בקיץ
    בשנת 2000 הייתי בארה״ב ויצא לי לראות המון משחקים כולל הגמר בין המטס לבין הינקאיז מאז אני ג׳אנקי של הענף

  5. IDO

    9 יונ 2017 09:13:34

    טוב לראות עוד ספורט שהוא לא הופס באתר. בהצלחה עם זה. אני אוהב את הבייסבול שלי בגרסה של ה 20:20 ואם אפשר נגד הווסט אינדיס או הפומיס

  6. אסף

    9 יונ 2017 10:29:33

    פעם אחת בחיי בביקורים בארה"ב הלכתי למשחק בייסבול של הפדרס בסאן דייגו , לא התחברתי בשום צורה אבל יצאתי נדהם מכל האירוע התרבותי/חברתי שסובב את המשחק, הלוואי עלינו בארץ.

  8. עגל

    9 יונ 2017 10:53:22

    אז זה לא סופטבול, אני בשוק?!
    תודה חנן, אל תצפה להיענות גבוהה מדי לכתבות כי זה משחק כל כך אמריקאי.
    הם באמת עוצרים את המשחק ועומדים ושרים, אני לא מאמין?! גם לא ראיתי את זה אף פעם.

  9. עידן עופר

    9 יונ 2017 10:55:12

    חנן, ברוך הבא! בתור אחד שלא ממש מבין או נהנה מבייסבול יותר מדי, מאוד נהנתי מהפוסט שלך והחכמתי בזכותו, נהדר!!

  10. מולי

    9 יונ 2017 11:22:27

    חנן, תודה על המאמר המעולה.

    החיקוי האמריקאי של הקריקט הוא אכן ברמה, ואולי עוד כמה מאות שנים הוא יגיע לקרסוליים של הקריקט.

    אם הבייסבול הוא תרבות, הקריקט הוא אורח חיים, הוא שיקוף האוטופיה של האופי האנושי.

    מה שמשותף כאן בארץ הן לבייסבול והן לקריקט, הוא היעדר ההכרה מצד הצברים של שני המשחקים הנפלאים הללו.

    1. מנחם לס

      9 יונ 2017 19:11:53

      מולי, על בייסבול ניכתב פי אלף, הוצג פי אלף, והושר פי אלף מאשר על קריקט. נראה לי שאתה עוקב אחרי קריקט. כמה כוכבים מלבד סאקין טנדולקאר אתה יכול לדקלם כאן מבלי ללכת לגוגל? אני יכול ברגע זה לדקלם לפחות 300 שמות שחקני בייסבול אדירים מההסטוריה ועד היום.

  13. עידו גילרי

    9 יונ 2017 12:19:17

    מה שאני אוהב במשחק הוא בעיקר את העובדה שזו סדרה ארוכה של דו-קרב חובט/מגיש. אני חושב שהגדרת את זה טוב כספורט הקבוצתי הכי אישי שיש (בניגוד לאופניים למשל שהוא הספורט האישי הכי קבוצתי שיש).
    יש לציין שהטכנולגיה עשתה המון לנראות של הספורט על המסך וזה ממש חוויה לראות ב-HD כשניתן להבחין בניואנסים של כל סגנון זריקה.

  15. הממזר של סטוקטון

    9 יונ 2017 13:02:23

    הדוגמא של ג'ורדן עובדת הפוך לגמרי.

    עזוב די ליג, אני רוצה לראות את בייב רות או את האיש עם ממוצע החבטות הכי גבוה במרלין מונרו, מעלה את אליצור מבשרת בתיה כדורסל לליגה השניה בארץ.

    "המבצע הכי קשה בספורט – חבטה בכדור "- זה כל כך אמורפי, ועדיין יש מספיק מבצעים בספורט יותר מסובכים.

  17. גיא א

    9 יונ 2017 20:54:44

    אני מסכים עם עידו. ברגעים הטובים הדו קרב בין המגיש לחובט זה הדבר הכי יפה שיש במשחק. מרגיש כמו סצינה במערבון!

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט