מר נקודה למשחק (1) – סיכום קצר של הגמר (2017) / ינון יבור

שלום לכולם. אני ממשיך השנה מסורת שהתחלתי לפני שלוש שנים, לפיה לאחר כל משחק אני מעלה נקודה למחשבה, שאולי תעורר דיון מעניין או תיתן זווית קצת שונה של מה שכולנו כבר ראינו. אם יהיה עוד משהו לכתוב, אז אולי תהיה יותר מנקודה אחת, אבל אנסה לצמצם כי בסך הכל כולם כבר כותבים (כמעט) את הכל, ואין צורך לחזור על הדברים. אז בואו נתחיל, עם הבהרה: הטור הזה עולה ממש מאוחר, בגלל סופש מטורף שלא היה לי זמן לקרוא או לכתוב בו הופס (מה שאומר שאת רוב מה שאנשים כתבו או אמרו לא ראיתי/שמעתי).

וואו. זה התחיל פשוט וואו. אני לא מדבר על המשחק בכללותו, אלא על הרבע הראשון שנפתח באינטנסיביות ואגרסיביות שלא ראינו כל הפלייאוף. Every possession matters, כמו שנוהגים לפמפם לנו, והפעם נדמה שזה לא סתם מס שפתיים, אלא משהו ששתי הקבוצות מאמינות בו לחלוטין.

הרבע הראשון הזה ניפץ, אצלי לפחות, חששות ברורים שריחפו מעל הסידרה הזו, ומעל הקבוצה מהמפרץ. התמה הכללית היתה (ואולי עודנה?) שגולדן סטייט הם קבוצה כייפית, שבאה לשחק את המשחק שהיא אוהבת ולהנות ממנו. זאת בניגוד לקאבס ולסטראוטיפ המזרחי, שבא "לעבוד קשה" ולשחק קשוח, כי הניצחון מעל הכל. אין להם (לווריורס) את הקשיחות המנטלית לעמוד בקרבות ובמלחמת חפירות (נוט טו מנשן את המאמן הרכרוכי שעומד עכשיו על הקווים). זה היה המקרה אולי בשנתיים הקודמות – ובעיקר בשנה שעברה – אז הווריורס נכוו כי באמת ובתמים האמינו שזה שהם קבוצה טובה יותר יביא להם את הניצחון.

ובכן השנה – No, sir. מה שראיתי ברבע הראשון (וגם בהמשך המשחק) זו קבוצה שלא חושבת שמגיעה לה הכל, שלא נרתעת ממגע וממאבק על הלוחות, שלא מפחדת, כמאמר רבנו גרשון מאור ההיכל, לבצע 50 עבירות כדי שישרקו לה רק 20. מבחינתם, שיפי הנפש יצקצקו בלשונם והם יאספו את ה-W. או כמאמר מנחם בגין ז"ל: "ואם יש אנשים שיעקמו את האף, אז בסדר, שיהיה להם אף עקום".

אפשר לומר, שגולדן סטייט הבינו שלשחק יפה זה כיף גדול ומביא נצחונות בעונה הרגילה ואולי אף בפלייאוף, אבל כשמגיעים לגמר – זה הזמן לעבוד, לא להנות. כשהם מגיעים במוד מנטלי כזה, זה מרגיש כמו מכבי תל אביב של לפני כמה עשורים: קבוצות ידעו שיש סיכוי להפתיע רק אם מכבי תהיה מנומנמת. אם לא – תשכחו מזה. התחושה שלי היא שזה מוד שמביא איתו דווקא קווין דוראנט, שלמרות התדמית הנקייה שלו הוא הרבה פעמים דומה יותר לדריימונד גרין מאשר לאחים ספלאש. אם המטוטלת המנטלית הקליפורנית הזו תמשיך לנטות לכיוון ה"סכין בין השיניים", אני לא רואה הרבה סיכוי לקליבלנד. נדמה, שהמשחק המקדים שהקאבס שיחקו עם המזרח לאורך העונה הרגילה, שלאחריו חשפו את פרצופם האמיתי בפלייאוף, חוזר אליהם בהפוכה מכיוון הלוחמים, שפתאום actually live up to their names – Warriors.  

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. רועי ויינברג

    4 יונ 2017 17:21:01

    זווית יפה ואני מסכים – יש משהו יחסית קשוח בקבוצה הזאת. עבודה מנטלית טובה אחרי החזרה מה-3-1 שנה שעברה, והנוכחות של דריימונד גרין ומאט בארנס בחדר הלבשה תרמה לזה לדעתי

  2. ori88

    4 יונ 2017 17:22:36

    יפה !
    לגבי סיכויי קליבלנד (עם או בלי סכין בין השיניים של דוראנט) – לא הייתי ממהר להספיד את האלופה עם הגאוה והתחרותיות הלברונית.

  3. יניב

    4 יונ 2017 17:34:41

    מעולה.נקודה יפה מה שאתה אומר בעצם שקליבלנד עשו טעות שבאו מתחילת הפליאוף במוד של פיינלס ורמסו את כל המזרח.יכול בהחלט להיות שאם הם היו עדיין מנומנים אז הם יכלו להפתיע במשחק הראשון.
    יכול להיות בהחלט

  5. amitlahev

    4 יונ 2017 18:14:21

    אחלה פוסט. זה בדיוק הרושם שקיבלתי מהצפיה במשחק. הם לא הורידו את הרגל מהגז לשניה. וככה לקליבלנד יהיה מאוד קשה נגדם.

  6. יצביקה

    4 יונ 2017 18:18:13

    מי שצריך להוכיח משהו זה הלוחמים. הפרשים הם האלופים והלוחמים צריכים לקחת להם את הגביע והם חייבים לבוא עם הסכין בין השיניים כמו שתיארת, במיוחד דוראנט שרק בשביל זה הוא בא.

  7. dror2

    4 יונ 2017 19:09:32

    מי שלא ראיתי מספיק עם הסכין בין השיניים זה קליבלנד. הפסידו ביותר מדי מאבקי ריבאונד וloose ball situations, וזה לא משהו שהם יכולים לחיות איתו. מברוק לשחקנים ולצוות האימון של ג"ס (ולרועי שעלה על הנקודה…), הלילה נראה אם הקאבס ידעו לעלות הילוך ולשנות את הmode לכזה של אנדרדוג שנלחם על חייו.

  8. fan

    4 יונ 2017 19:35:20

    לא שמתי לב להבדל גדול בהגנה של גולדן סטייט בהשוואה לגמרים האחרונים..
    השמירה האישית עדיין אדירה של כל שחקן שלהם על המגרש, במיוחד שדוראנט ואיגי שמרו על לברון הם לא הזדקקו לעזרה בשונה מהגמרים הקודמים..

  9. ינון יבור

    4 יונ 2017 20:52:14

    התיזה לפיה ההגנה של איגי על לברון ממש לא נכונה לדעתי. הם התאהבו במצ'אפ הזה למרות שלברון האכיל אותם מרורים שנתיים רצוף.
    המקום שבו ראית את ה"סכין בין השיניים" זה בעמודת הריבאונדים של טריסטן תומפסון

  11. הציפור הנדירה

    4 יונ 2017 23:50:42

    לגבי ששיחקו כמו השם שלהם, אז בהקשר לשם הזה, שמו האמצעי של יואינג (Aloysius=alowishs) מובנו "הלוחם", ושמו האמצעי של שאק (Rashaun) מובנו "הלוחם הקטן". לגבי הקטן זה בהחלט לא נכון אך לגבי הלוחם בהחלט כן, כשגם יואינג היה לוחם גדול (וגם הוא היה גדול גם בגודל גם אם לא כשאק).

  15. עגל ומלבד זאת אני סבור שיש לפרק את ג"ס

    5 יונ 2017 13:12:41

    ינון צודק ב-100%
    הלוחמים בהחלט לוחמים.
    מאוד פיזיים ואפילו לפעמים מסוכנים (זאזא וג"ו), דריימונד גרין הוא עבירה מהלכת ואסון שמחכה להתממש (אם כי הוא השתפר בשליטה העצמית שלו השנה)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט