החלטתי להכניס שוב את הבלאדה הזאת שתרגמתי לפני הרבה שנים לאלה שעדיין לא קראו אותה לקראת משחק הפתיחה של נבחרת ישראל בבייסבול נגד נבחרת דרום קוריאה המצויינת באליפות העולם לבייסבול, היום ב-11:30 לפני הצהריים. תרגמתי אותה תוך נסיון לשמור על המקור בצורה המדוייקת ביותר. זה היה קשה, אבל יצאתי מבסוט מהתרגום! הבלאדה הזאת נחשבת לאוצר ספרותי אמריקאי.

 

קייסי החובט – בלאדה לריפבליק

הבלאדה התפרסמה בעתון היומי של סן פרנסיסקו  "דיילי אגזמינר" בשנת 1886, ונחשבת לאוצר אמריקאי

 

ביום שירדתי בו מהאונייה "שלום" ורגלי דרכה בראשונה במנהטן, המספר היחיד שראיתי לאן שפניתי היה "60": שיא ה"הום-רנס" האלמותי – כך חשבו – של בייב רות', ששחקן היאנקיס הצעיר רוג'ר מאריס מאיים לשבור (הוא שבר אותו כעבור שבועיים כשחבט את ההום-רן ה-61). אחרי שני מאמרי הכדורסל הראשונים שלחתי שניים על בייסבול – אחד על בייב רות' ואחד על אגדה ושמה "קייסי" והמיסטיקה שהתעוררה אחרי פואמה שכתבה לפני 120 שנה העיתונאי ארנסט לורנס ת'אייר, שהתפרסמה בעיתון "דיילי אגזמינר" של סן-פרנסיסקו תחת הכותרת "קייסי עם האלה, בלדה של הרפובליקה".

איך הגעתי לבלדה? ניגשתי לרד סמית', העיתונאי הדגול של "ניו-יורק הרלד טריביון" ואחר "ניו-יורק טיימס" (וזוכה פרס פוליצר לעיתונות ב-1982), שלקח אותי – עם העיתונאי בראור – תחת חסותו בתחילת קריירת הכתיבה שלי, ושאלתיו כיצד הוא מציע שאציג את משחק הבייסבול וחוקיו לקוראי בישראל. הוא ענה, "בני, יש בלדה על אחד ושמו 'קייסי', שבעצם מסבירה את כל המשחק. תרגם אותה ותחסוך לעצמך הרבה מילים".

החלטתי לתרגם את הבלדה – דבר קשה מאוד אם המתרגם רוצה להיות נאמן למילים כמעט ללא יוצא מין הכלל, ועדיין לשמור על מהות הבלדה ועוצמתה. צירפתי מאמר קצר על חוקי הבייסבול כך שהבלדה תובן ביתר קלות ושלחתי לחדשות הספורט. ישראל פז ז"ל צלצל אלי והתנצל שאינו יכול להכניס את המאמרים בגלל חוסר מקום. "אבל מנחם, שמור עליהם. אסור שיילכו לאיבוד. יום אחד אולי נוכל לפרסמם, ואם לא אנחנו, אז מישהו אחר".

וכך היה. ניצלתי את יום המאה להולדת השיר במאמר שהתפרסם בידיעות אחרונות.

 

חוקי הבייסבול על קצה המזלג

בבייסבול משחקים תשעה שחקנים המתחלפים מהגנה להתקפה תשע פעמים (תשעה "אינינגס").  הקבוצה החובטת, חובטת עד ששלושה משחקניה "שרופים", ואז היא עוברת להגנה. על החובט לעבור ארבע תחנות לפני שהוא מקנה נקודה (RUN) לקבוצתו באמצעות חבטה מוצלחת שלו להום-רן (כשהכדור נחבט מעבר לגדר) או באמצעות חבטה המביאה אותו לאחד הבסיסים, ואז הוא רץ הלאה לבסיס הבא בחבטה מוצלחת של הבא אחריו. כשהקבוצה מגינה, זורק הכדור (פיצ'ר) זורק אל התופס (קצ'ר) בדרך שתקשה על החובט לחבוט. חבטה לאוויר הנתפסת, שורפת את החובט. גם כדור קרקע שהקבוצה המגינה מצליחה לזרוק אל שחקנה הנוגע בתחנה לפני שהחובט מגיע אליה, גורם לשריפת החובט (או שחקן התקפה אחר שכבר עומד על תחנה מסוימת ומנסה להגיע לתחנה הבאה, כי לשני שחקנים אסור להתמקם על אותה תחנה).

הפיצ'ר יכול לשרוף את החובט על ידי שלושה STRIKES. סטרייק הוא כדור הנזרק למין מלבן אווירי מהכתף עד הברך אנכית, ובערך ברוחב גוף החובט בצורה מאוזנת, בלי שהחובט יצליח לחבוט בו. שופט העומד מאחורי החובט קובע אם הכדור עף לאזור הסטרייק או החוצה ממנו. אם הכדור נזרק מחוץ לאזור הסטרייק והחובט מנסה לחבוט, ומחמיץ, החבטה נחשבת לסטרייק. אם ארבעה כדורים נזרקים מחוץ לאזור הסטרייק (BALLS) בלי שהחובט מנסה לחבוט, החובט זוכה ל"הליכה" חופשית לבסיס הראשון, ואם נמצא בבסיס חובט אחר שהקדים אותו, החובט הזה מקבל הליכה חופשית לבסיס השני. זהו בערך המשחק. הפואמה הנפלאה של ת'אייר מספרת את סיפור המשחק. אני מקווה שתרגומי לא פגע יותר מדי בפואמה שהייתה לקלסיקה אמריקאית.

 

***

 

התור של קייסי לחבוט

 

הסיכויים היו קלושים עבור תשיעיית "מדוויל ביי בום"/

התוצאה הייתה ארבע-שתיים לחובתם, ורק אינינג אחד לסיום/

ואז, אבוי, קוני נשרף בבסיס הראשון וברוס אף הוא נישחק/

ושתיקה נוראה הייתה התגובה של צופי המשחק/

אחדים בגועל נפש קמו לעזוב, אך הרוב נשאר עם אמונה/

שהרי תמיד יש תקווה – כל עוד נותרה נשימה אחרונה/

***

"אלוהים, רק תן צ'אנס לקייסי באלה לחבוט/

והוא  ימצא דרך  את הנס לעשות/

כי קייסי האהוב הוא גיבור הגבעות/

ועל יכולתו עם האלה רבות האגדות/

הצרה היא שלפני קייסי חייב פלין להכות/

ואחריו בא ג'ימי בלייק, ושניהם נמושות/

מספיק שאחד מהם יישרף – פלין או בלייק -/

וגאוותה של מדוויל לעולם תישחק/

הראשון סתם לוזר ולשני ידיים שמאליות/

אין כלל סיכוי שיגיע תור קייסי להכות/

***

3,000 אוהדי מדוויל ביציע ולאורך הגדרות/

ידעו גם ידעו: אנחנו בצרות צרורות/

אך פלין, שומו שמים, הִיכה בכדור שנזרק חזק/

גבוה בסיבוב, לצד ימין, במהירות הבזק/

עתה הוא רץ לבסיס הראשון/

ו-3,000 הצופים  צורחים בשיגעון/

וכשג'ימי בלייק אחריו עם הכדור מגע יצר/

הלבבות ביציעים חדלו לפעום, העולם נעצר/

*** 

כשהאבק התפזר וקרני השמש החלו לשקוע/

השתתק הקהל, ת'כרוז הם רצו לשמוע:/

"הקשיבו כולם", הרעים הכרוז, "פלין בבסיס השלישי/

ובלייק שלנו הוא 'SAFE' ב'שני'/

ועכשיו כשלרעתנו TWO נגד FOUR/

קייסי שלנו הוא הבא בתור/

***

מ-3,000 גרונות שאגה נשמעה בגאון/

עלתה בהרים, התגלגלה במדרון/

הבוקרים, החוואים, הרועים את הצאן/

ידעו שהתור של קייסי  וכולם בשיגעון/

***

קייסי בצעדו המוכר לחבוט מתקרב/

מצבים כאלה הוא כה אוהב/

קייסי הוא הטוב בנמצא וזו לא גוזמה/

מתח? רעד בקהל? התרגשות? אז מה?/

הוא צועד לאיטו עם פנים מלאי ביטחון/

ובכל זיק של תנועה רק יכולת ואון/

***

קייסי לא ממהר; הקהל עומד על רגליו/

נענוע קל של הכובע ונפנוף קצר בידיו/

באותו רגע היה לכולם ברור/

שקייסיי גיבורם ירטש ת'כדור/

***

ואז מגיע הרגע, איש לא גורע מבטו/

כשהוא יורק קלות ובידו משפשף מחבטו/

או, כמה בוטחים הם בקייסי הגדול/

שאת גאוות מדוויל עומד הוא לגאול/

***

הפיצ'ר מניף ידו, וכקליע הכדור באוויר/

אך קייסי רק מתבונן והמעמד הוא אדיר/

קייסי לא נע: "זה לא הכדור שחיפשתי", ובחול הוא בעט/

"סטרייק אחד", צועק השופט לקהל לאט-לאט/

השופט כמובן דייק אבל מהיציעים עלתה נהמה/

"מה הבנזונה עושה לנו? מה? מה?"/

ביציע צורחים: "להרוג ת'שופט, לחסל אותו/

ואסון היה קורה שם אלמלא הרים קייסי ידו/

בהינף זרועו הוא מפיס, וזה כמובן מספיק/

להרגיע ת'קהל, את האוהדים להשתיק/

****

קייסי תוקע מבט בפיצ'ר ללא הנד עפעף/

 כשבאמנות וחן הכדור השני הועף/

היה זה כדור איטי, כזה שעף בקשת/

וגם לכאלה שונא קייסי לגשת/

***

"סטרייק שני", קורא השופט מאחורי הבסיס/

ונותר רק כדור אחד ת'אויב להביס/

הגרונות ניחרים, עצבנות, המתח איום/

"מה יהיה, 'הולי ג'יזוס'" רועד ההמון/

ואז את הקריין ששת אלפי אזניים/

שומעים מצהיר, "עדיין ארבע-שתיים"/

***

"שדידה"! הם צרחו, "שקר וכזב"!/

אך מבט אחד מקייסי והם בידו כחגב/

***

פרצופו של קייסי מתקשה ומרצין/

הקהל יודע שהגיע יום הדין/

עוד סטרייק אחד והסיפור גמור/

"אבל החובט הוא קייסי, וניצחוננו ברור"/

***

שריריו מתקשים, ידיו בעוצמה אוחזים באלה/

ו-3,000 צופים בלבם נשאו תפילה/

חיוכו עתה נעלם, והנה בראשונה/

כוסו פניו זיעה, כווצו עיניו כלטאה/

משפשף ידיו, מכה אלתו בחול ואבק מתרומם/

ועכשיו תוקע בפיצ'ר  מבט מאיים/

והפיצ'ר – שומו שמים – מחייך, מניף ידו כברק/

ואת הכדור האחרון בעוצמה הוא זרק/

***

בגבעות ממול השמש כבר שקעה/

כשהכדור האחרון הגיע למטרה/

***

התזמורות ממשיכות לנגן, הילדות משחקות בשלווה/

ויש מקומות שבהם חיים כאילו מאומה לא קרה/

אך לא במדוויל, שם  לעד יספר זקן לטף/

איך הכדור האחרון נזרק – וקייסי נשרף/

 

***********************

 

הבלדה מוכרת וידועה לכל אמריקאי חובב ספורט. כמעט בכל בית ספר היא מין חובת קריאה.  הרצאות ניתנו עליה; ויכוחים היא עוררה; ספרים נכתבו עליה, והשאלה העיקרית היא אם, אמנם, הייתה קבוצת בייסבול בעיירה מדוויל, ואם באמת היה להם עילוי בייסבול ושמו קייסי. פרנק דיפורד, העיתונאי הדגול של ספורטס אילוסטרייטד, כתב לאחרונה תיזה שלמה על הבלדה. הדיעות עדיין חלוקות. נראה שאת האמת לעולם לא נדע.