'האדמירל' דייויד רובינסון (חלק ראשון) / מנחם לס

 

 

אחד משופטי תחרות הדאנק (המאכזבת מאד!) אמש היה דייויד רובינסון, אחד השחקנים הענווים, השקטים והנוחים, הפחות מדוסקסים, אבל גם אחד הטובים ביותר בתולדות ה-NBA. אני מנצל את ההזדמנות להכניס מאמר עליו בשני חלקים. מחר ייכנס החלק השני.

דייויד רובינסון (חלק א´)


ישנם צעירים רבים הכותבים לי כאן "כן, אבל אז לא היו את הכדורסלנים שיש היום!” (לדוגמא, כשהעזתי להשוות את אוסקאר רוברטסון למייקל ג´ורדן). אז הנה עוד שחקן עבר דייויד ("האדמירל") רובינסון. עוד סנטר של העבר בגובה 2.15 מ´ שהיה אוכל היום חיים כל סנטר קיים בעולם. סיפורו של ´האדמירל´ יחולק לשני חלקים.
*************************************************************************

אתחיל מאמר זה בסדר קצת אחר. אציין כמה מהישגיו של דייויד רובינסון, ואשאיר לכם להחליט אם ישנם דברים כאלה היום (אולי היו פעם – לשקיל או´ניל – הנמצא בערוב יומו). בגלל 23 ההישגים הבאים הוא ה-´אדמירל´ (למרות שהיה רק סרן בצי):

1. היה בחמישייה הראשונה של ´אול אמריקן´ פעמיים כששיחק במכללת הצי.
2. נבחר מס´ 1 בדראפט ע"י סאן אנטוניו ספארס ב- 1987, אפילו שידעו שיצטרכו לחכות 5 שנים עד שהצי האמריקאי ישחררו לשחק בנבא.
3. הצטרף לספארס אחרי שתי שנות שרות בצי האמריקאי על נושאת מטוסים במחלקת המחשבים בחדר הניווט.
4. פרש ב-2003 אחרי 14 שנים בנבא.
5. הפך לבעל חלקי של הספארס ב-2004.
6. סנטר של נבחרת ארה"ב, אלופת העולם 1986.
7. נבחר ל-"ספורטאי השנה" ע"י AP בשנת 1986.
8. נבא ´רוקי העונה´ ב-1989-1990 (אחרי שלא שיחק שנתיים בגלל שרותו הצבאי).
9. נבחר ל-´שחקן ההגנה´ של הנבא ב- 1991-1992
10. זכה במדליות הזהב עם נבחרת ארה"ב ב-1992 ו-1996.
11. נבחר ל-MVP של הליגה ב-1994-1995.
12. ארבע פעמים בחמישייה הראשונה של הנבא.
13. תשע הופעות באול-סטאר.
14. זכה עם הספארס באליפות הנבא בעונות 1998-1999 ו-2002-2003.
15. מלך הסלים של הנבא ב-1993, מלך הריבאונדים בשנת 1991 ומלך החסימות ב-1991.
16. חמישי בחסימות בתולדות הנבא.
17. היכל התהילה.
18. אחד מ-50 האגדות.
19. השחקן האחרון שהשיג QUADRUPLE DOUBLE במשחק נבא.
20. ממוצע קליעות לקריירה – 21.1.
21. ממוצע ריבאונדים לקריירה – 10.6.
22. ממוצע דיוק קליעות לקריירה – 58%.
23. "SPORTSMANSHIP AWARD” ע"י ספורטס אילוסטרייטד ב-2001.

=================================================
ג´וניור בתיכון בגובה 2.02 מ´ שמעולם לא שיחק כדורסל
=================================================

תאר לעצמך שאתה מאמן הכדורסל בבית ספר "בליך" ברמת גן או "מטרו ווסט" רעננה, ואתה גם מורה ההתעמלות בתיכון, והיום זה תפקידך לשמור על הסדר בהפסקה בין שעורים. אתה מתיישב על ספסל, משלב ידיים, עונה פה ושם לסטודנטים עם שאלות על המשחק הבא של התיכון נגד "עירוני ד´", ולפתע אתה רואה סטודנט יפה-תואר שלא ראית לפני כן כי הוא רק נירשם לבית הספר, שריריו ארוכים ומושלמים ממש, הליכתו יציבה, והוא 2.02 מ´.

עוד נחזור לסיפור הזה. אך נתחיל מההתחלה.

דייויד נולד בקי-ווסט, פלורידה, ב-1965, בנם השני של האם פרדה, והאב אמברוס שהיה קצין גבוה במחלקת ההנדסה של הצי האמריקאי. בגלל תפקידו הצבאי של האב, המשפחה טולטלה ממקום למקום כל כמה חודשים, דבר שכנראה תרם לאחת התכונות הידועות של דייויד שהייתה בושה ואינטרוברטיות, עד שהגיע למכללת הצי שם יצא מהקונכייה שבנה להגנה עצמית כל שנות נעוריו.

הוא היה ילד שבקושי דיבר עם חבריו כי אף-פעם לא היו לו ממש חברים בגלל המעברים מבי"ס לבי"ס כל כמה חודשים. בגלל התזוזות הרבות הוא העדיף ללמוד בבית מאשר לצאת החוצה ולשחק עם ילדים שעוד כמה חודשים לעולם לא יראה יותר. כבר מגיל 10 הוא אהב להתעסק עם דברים טכניים, ומתמטיקה הייתה מקצועו האהוב כבר בעממי. היו אלה שנות הפיתוח הראשונות של המחשבים והאינטרנט, והוא ישב שעות על גבי שעות עם המחשב במקום לצאת החוצה לשחק עם ילדי השכונה שבקושי הכיר.

אחרי שהאב פרש מהצי, האב קיבל משרת מהנדס בכיר בחברת ג´נרל אלקטריק שהיה לה מפעל גדול בעיר אוסבורן פארק, וירג´יניה, כ-20 ק"מ מוושינגטון הבירה. דייויד היה בכיתה י"א, החודש היה מאי, כמה שבועות מהחופש הגדול כשמאמן ´אוסבורן פארק היי´ ג´ים טילטנינג ראה אותו פתאום מסתובב לאיטו במגרש המשחקים בבי"ס.

טילטנינג: "היי, יאנג בוי, מה שמך?"
דייויד: "דייויד רובינסון"
טילטנינג: "למה לא באת לשחק כדורסל עם הקבוצה?"
דייויד: "רק הגענו הנה מצפון קרולינה לפני שבוע".
טילטנינג: "היכן שיחקת? באיזה תפקיד?"
דייויד: "אף פעם לא שיחקתי כדורסל!".
טילטנינג: "מה? תגיד זאת עוד פעם!"
דייויד: "מעולם לא שיחקתי כדורסל".
טילטנינג: "אני רוצה אותך במשרדי מחר בבוקר לפני השיעור ראשון!"
דייויד: "אני לא יכול להבטיח. יש לי מחר בחינה חשובה מאד ב-CALCULUS ועלי להיות מרוכז רק בבחינה".

טוב, נקפוץ כמה חודשים קדימה. דייויד החליט לנסות הופס באותו קיץ של 1983. ואצל דייויד רובינסון אין חכמות: אם הוא עושה משהו, זה חייב להיות הכי טוב. הוא החליט להתאמן במשחק המוזר כל הקיץ. מכללת הצי התעניינה בו כבר כשהיה בכיתה י´ בגלל ציוני ה-A+ בכל המקצועות שלקח, ובגלל הציון הגבוה מאד שהוא השיג בבחינת SAT (בחינה סטנדרטית לכניסה למכללות) כבר בכיתה י´ – 1490. (המקסימום הוא 1600; כמה גאונים הגיעו ל-1600, אך SAT של 1450 מקנה ברוב המקרים כניסה לטובות שבמכללות כגון הארווארד, ייל, סטנפורד, ומכללת הצי).

הובטחה לו קבלה למכללת הצי עוד לפני שזרק את כדור ההופס הראשון בחייו בגלל יכולתו האקדמאית, ובמיוחד הצטיינותו במתמטיקה. אביו היה גורם חשוב בהחלטתו לקבל את מלגת מכללת הצי. הוא שיחק את שנת הסניור בתיכון, עשה את נבחרת המחוז, אך משחקו לא פרץ שחקים, ולפני ביתו לא ראית מאמנים יושבים בשיירה של מכוניות מחכים לתורם להיכנס לביתו ולדבר עם הוריו. למעשה אף מאמן לא התעניין בו.

=================================================
מכללת הצי באנאפוליס
=================================================

 

בישראל אין דבר כזה. אין מכללות צבאיות כמו "אנאפוליס" או "ווסט-פוינט", מכללת הצבא. אך לאלה היודעים מעט על המכללות הללו יודעים שלסיימם הוא אחד הדברים הקשים ביותר. רק המצטיינים ביותר עם האינטליגנציה, כושר גופני, משמעת עצמית, וכוח רצון אדיר מסוגלים לעמוד במשטר הברזל והדרישות האקדמאיות והפיזיות של המכללות הצבאיות. הקבלה למכללות האלה קשה ביותר: קשה אפילו מקבלה להארוורד או ייל. ברוב המקרים הסטודנט המתעתד ללמוד שם זקוק להמלצת סנטור, איש קונגרס, או קצין צי גבוה לשעבר, שהיה פעם סטודנט במכללה אם הוא רוצה סיכוי להתקבל.

כמאמן הכדורגל של אדלפי יוניברסיטי הייתי שם כמה פעמים. שיחקנו נגד מכללת הצי עם רובי יאנג, נמרוד דרייפוס, ורון שניידר. קשה להסביר את ההרגשה של "להיות שם". אתה מרגיש כאילו הגעת למקדש צבאי. אתה מיד מנסה להכניס את בדל החולצה למכנסיים, ולהתנהג בג´נטלמניות מופתית. אני זוכר ארוחות בחדר האוכל שם, כשאכלנו עם הסטודנטים והרגשנו מין צורך עליון להיות במיטב התנהגותנו!

יש להם קימה ב-5 בבוקר. עונש לא קטן אם יש קמט בשמיכה המכסה את המיטה. העונשים מצטרפים למין "סכום" ואם הגעת אליו – אתה עף מהמכללה החוצה ללא טענות ומענות. זה החוק וכולם חתמו עליו וכולם יודעים אותו! ארוחת הבוקר היא משותפת ל-2,000 צוערים (בווסט פוינט הם נקראים "קדטים"; במכללת הצי הם "פלבס") שכולם עומדים ללא תנועה עד שבא הצו שמותר לשבת. ואז מתיישבים כולם. הייתי שם כמה פעמים בצהריים והרגשתי כאילו אני אוכל צהריים עם משפחת המלכות הבריטית: אתה מרגיש חובה ללעוס בעדינות, לא לדבר בשעת האוכל, להשתמש במזלג וסכין כמו שאוכלים בבית הנשיא, ולעולם לא לעשות ´גרעפס´.

24 דקות לארוחת בוקר. לא 23 ולא 25. 24 דקות לאכול. לימודים עד 12:15בצהרים. לימודים מהשעה 1 עד 3:15. אימונים במקצועות הספורט השונים (כל ´פלב´ ח-י-י-ב להשתתף בספורט תחרותי באחד מ-32 ענפי הספורט שישנם במכללה, ללא יוצא מין הכלל. ישנם שם ענפי ספורט כמו ריצות שדה, משוטים, וכו´, שהמכללה יכולה לשתף בהם מספר בלתי מוגבל של ספורטאים, אך אחד התנאים לקבלה למכללה היא יכולת אתלטית, וכל ´פלב´ מוצא את מקומו כי א-י-ן במכללה סטודנטים שאינם בכושר שיא! במקרה הכי גרוע הם הולכים לאגרוף או הרמת משקולות!

אחרי האימון – מעבדות, ספרייה, עבודות בית, מה לא. בערב, יותר מאוחר, תרגול צבאי. זוהי מכללה עם "אפס סובלנות". פשוט אסור לפשל. הכול צריך לפעול כמכונה משומנת כי בוגרי המכללה יהיו מחר הטייסים של נושאות המטוסים, הקברניטים של האוניות, אנשי המחשב של מחלקות הביון, והמפקדים של המרינס בעיראק ובאפגניסטן.

אחרי סיום הלימודים (שהן כולן ללא תשלום! המשלם הוא האזרח האמריקאי!) באות חמש שנות שרות חובה בצי האמריקאי, אבל ברוב המקרים בוגרי המכללה נשארים בצי עד פרישתם כקריירה צבאית. כשדייויד חתם על ההתחייבות הוא לא ידע שבסיום לימודיו כל קבוצת נבא תרצה אותו בבחירה ראשונה בדראפט, אך כמה מהן תהיינה מוכנות לחכות 5 שנים עד סיום שרותו הצבאי?

תוך שנתיים דייויד הפך לשחקן המכללות מס´ 1 בארה"ב ואול-אמריקן של החמישייה הראשונה. אבל מכללות כאנאפוליס או ווסט פוינט אינן יכולות להגיע לטופ ב-NCAA בגלל שרוב הספורטאים המעולים בתיכון חוששים מחמש שנות השרות. לדייויד לא היו תכניות להיות שחקן מקצועני בנבא. כל מה שרצה היה קריירה צבאית. הוא רצה להיות טייס. לכן כל מה שהצליח לעשות בהופס במכללת הצי היו דברים אינדיבידואלים. (אגב, הוא היה גם שחקן קבוע בשישיית מכללת הצי בשחמט ששיחקה נגד המכללות הטובות ביותר בשחמט, כולל שורת משחקים באירופה נגד הטובות שבנבחרות ביבשת הישנה!).

הוא סיים את לימודיו בהצטיינות ("גווארי") עם A.B במתמטיקה, ותואר "סגן ראשון" (הוא השתחרר כסרן). סאן-אנטוניו בחרו בו כמספר אחד בדראפט של 1987 עם ידע ברור שעליהם לחכות 5 שנים לשרותיו של דייויד. במכללות כאנאפוליס וווסט-פוינט אין הנחות. חתמת ל-5 שנים, תשרת 5 שנים! בכל ארה"ב קמה זעקה להרשות לו לשחק בנבא לפני סיום חובת 5 השנים, אך האדמירל של ה- NAVY פול ווסטהאם – סרב אפילו לשמוע על כך. "ROBINSON MUST SERVE!”, הוא הודיע.

לפתע התמזל מזלו של דייויד: בצי האמריקאי (כמו בחיל האוויר ובצבא) ישנם חוקים המגבילים השתתפות קצינים בתפקידים מסוימים בצוללות ונושאות מטוסים. דייויד – שרצה להיות טייס – ויתר כשנודע לו שגובהו בעוכריו, ואז הוא החליט להתמחות בניווט מטוסים בנושאות מטוסים. גם שם היו לו מגבלות בגלל גובהו, והצי החליט שבמקרה הספציפי הזה הם יתנו לדייויד לשרת רק שנתיים במקום החמש, כי שרותו היה בתפקיד שהוא לא התמחה בו בגלל גובהו.

אז אחרי שנתיים דייויד רובינסון הפך שחקן נבא!

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. AR

    19 פבר 2017 07:09:23

    Doc keep up on these legendary items. Priceless.
    DR is one of the finest examples humanity has to offer.
    Credit to his race.
    I was ashamed for the Admiral to witness that display of mediocrity in New Orleans today.
    Every contest was shameful. Feels like the players are doing a favor just showing up. They should really cancel that debacle they call the All Star 'Weak-end' (no typo there)

  4. Mbk

    19 פבר 2017 08:52:58

    אף פעם לא אהבתי אותו
    אבל ללא ספק מדובר בשחקן ואישיות משכמה ומעלה
    הוא קיבל כמה פוסטרים משאק ומהאקים אחד הגדולים למרות שהוא יושב על עמדה מהמשובחות שיש

    מנחם מתוך סקרנות , איפה אתה ממקם את האדמירל היסטורית ?

  5. דובי

    19 פבר 2017 09:40:31

    תענוג לקרוא על שחקן שבעיניי הוא אדם נערץ. עוד אחד שנפל לתדמית הלוזר כי הצליח לקחת אליפות רק אחרי שדאנקן הגיע עזר כנגדו.
    ובעצם, מדובר בבנאדם שצריך להיות דוגמה ומופת לצעירים. בענווה, בידיעת הדרך, בהגינות… הלוואי ולכל צעיר שנכנס לליגה תהיה הזדמנות להתנהלות אצילית כמו של האדמירל.

    2. אסף

      19 פבר 2017 14:45:44

      +2 , כל מילה מדויקת דובי, אבי שושלת המנהיגים השקטים והאינטיליגנטיים של הספרס לפני דאנקן ואחריו עושה רושם קוואי לאונרד.

  6. אפלטון

    19 פבר 2017 10:39:48

    תודה מנחם.
    הריאלי בחיפה הכי קרוב שאפשר להשוות לפנימיות הצבאיות ה'עילית'.
    יש גם את קציני ים במכמורת ובעכו אבל הם קיבלו שם רע (ולא מוצדק) עם השנים.
    הפלגתי פעם על ההדסון ממנהטן ל-ווסט פוינט. הפלגה מדהימה ויפה. לא יאומן כל הירוק הזה בשנייה שאתה יוצא איפה מחוץ לעיר. לא מגיעים ממש עד המצודה, אלא עד מעין תחנה בגדת הנהר. משם יש מעבורת שלוקחת את הקדטים הצעירים, ולקחה אותנו לסיור. מקום מרשים ביותר עם היסטוריה מדהימה לארה"ב.
    דייויד רובינסון עצמו תמיד היה לי נקי מדי, ילד טוב מדי. בגלל זה לא הצלחתי להתחבר אליו, מה גם ששיחק אצל היריבה המושבעת של הרוקטס באותם שנים, שאז עוד היתה האחות הקטנה והפחות מוצלחת.
    לא אשכח מה האקים עשה לו בסיבוב הראשון בפלייאוף אחרי שבחרו את רובינסון ל-mvp על פניו. יצירת מופת.

    1. גיא הרשע

      19 פבר 2017 10:52:53

      רובינסון זכה ב-MVP ב-95 , שנה אחרי שאקים זכה.
      הם נפגשו בפלייאוף בגמר המערב, אז הרוקטס ניצחו 4 – 2

      אבל זה ללא ספק היה מט קל של אקים על רובינסון, אז אקים קלע 10+ נק' יותר למשחק ב-10% מהשדה, כאשר גם ברב' ובחסימות למשחק היה יתרון לאקים.

  8. פומה

    19 פבר 2017 12:48:57

    לאחר ההילולים שהרעפת על המכללות הצבאיות אני חייב להגיב.
    אנא צפה בסרט העיר והכלבים בספרדית לה סיודאד אי לוס פרוס….
    לפי הספר של חתן פרס נובל מאריו וארגאס,יוסה.
    דובר ספרדית לא ידוע לי אם קיים תירגום לאנגלית.
    הספר הוא כמעט אוטוביוגרפי מאריו למד באקדמיה הצבאית הזו בפרו .
    היום האקדמיה מתגאה בכך שמאריו היה בין בוגריה אך כאשר הספר יצא שרפו אותו במכללה …מה שמעיד שלא כל כך אהבו ….
    סיפור די ארצי שעיקרו קבלת החלטות ו. .כיסוי תחת.
    יש לסיפור שלושה גיבורים .
    הטוהב הרע והמכוער :
    הרע הוא החאוואר היגואר פומהאם תרצה.
    הטוב הוא המספר מאריו עצמו המכונה המשורר אל פואטה
    המכוער הוא הקצין הצעיר והמבטיח טניינטה בלבואה.
    המלצת קריאה חזקה של הפומה.

    2. ר.בקצה

      20 פבר 2017 14:18:41

      אכן, ספר מרתק ו-וורגאס יוסה סופר גדול. דודה חוליה והכתבן, מסיבת התיש ועוד…
      אבל, מה בין מכללה צבאית בפרו למכללה צבאית בארה"ב? האם הן זהות בכל מקום?

  9. ינון יבור

    19 פבר 2017 12:59:17

    שחקן נפלא שהושווה בזמנו (ובצדק גמור!) להאקים. לדעתי האליפויות של הניגרי גרמו להבחנה (הלא מוצדקת) ביניהם. הוא היה מגוון ושיחק בשני הצדדים, עם המון חסימות מצד אחד ועם יכולת קליעה נהדרת מצד שני (קלע פעם 71 במשחק).

    1. גיא הרשע

      19 פבר 2017 13:32:57

      מה שגרם להבחנה בין ה-2 הייתה סדרת הפלייאוף ה-95'.

      אלאג'ואן נתן את אחת מסדרות הפלייאוף הגדולות של סנטר,
      ולא נגד יריבה חלשה, נגד הספרס עם ה-MVP הטרי, המתחרה הישיר של אקים בטופ של עמדת הסנטר.
      היו תצוגות דומיננטיות לא פחות בעבר, של שאקיל או של קרים.
      אבל ראש בראש כזה, 2 הסנטרים הטובים בליגה, כשהם השחקנים הדומיננטיים בקבוצותיהם, לא היה מאז ווילט נגד ראסל.

      ובמאבק הזה, אקים ניצח בנוק אאוט.
      במשחקים 5 ו-6 של הסדרה אקים שיחק ברמה מדהימה (40.5 נק', 13 רב', 5.5 אס', 1.5 חט', 5 חסימות, 64% מהשדה).

      1. אפלטון

        19 פבר 2017 14:18:23

        מה שהאקים עשה לו באותה סדרה היה פשוט התעללות. האקים לקח את זה באופן אישי שרובינסון קיבל את ה-mvp ורצה להשפיל אותו.
        רודמן כותב על הסדרה בספר שלו, איך רובינסון ישב בחדרי ההלבשה לפני המשחקים עם פחד משתק בעיניים.
        האקים המשיך ללמד את שאק הצעיר עוד כמה שיעורים בגמר הליגה.
        אבל הסדרה הזאת פגעה קשות במוניטין של רובינסון וביטלה לחלוטין את ההשוואה מול האקים. כמו שיואינג ספג שנה קודם לכן.
        אין מה לעשות, האקים היה הסנטר הגדול בדורו, אי אפשר היה להשוות אותו לאף אחד.

        1. אפלטון

          19 פבר 2017 14:24:28

          חייב להגיד שזה לא מוריד כלום מהגדולה של רובינסון כשחקן.
          אבל אם כבר מדברים על השוואות. גיא הראשון שראיתי שעושה את ההשוואה הזאת. כל הזמן משווים את אמביד לאולג'ואן, אבל השחקן שהכי דומה לו במשחק ובגוף הוא רובינסון.

          1. גיא הרשע

            19 פבר 2017 14:34:21

            אני יותר ממסכים –
            גם לדעתי, התצוגה של אלאג'ואן לא מורידה מגדולתו של רובינסון.

            ואם כבר עוסקים בהשוואות, אז –
            המאזן של רובינסון נגד ג'ורדן:
            7 – 7
            המאזן של אלאג'ואן נגד ג'ורדן:
            13 – 10 (לאלאג'ואן)

            ב-93', עונת האליפות של הבולס לפני הפרעשה הראשונה של ג'ורדן, לבולס היה מאזן 0 – 4 נגד יוסטון והספרס.

            רובינסון ואלאג'ואן היו 2 השחקנים היחידים שאני זוכר שהצליחו להאט את גו'רדן. השלוב של דומיננטיות בצבע, ניידות, חכמה, ואתלטיות, הקשו על ג'ורדן יותר מכל הגנה אחרת.

            https://www.youtube.com/watch?v=CKVqpXl3M18

          2. אסף

            19 פבר 2017 14:48:02

            כל כך מדויק אפלטון וזה שהאקים היה גם בעיניי גדול יותר מרובינסון לא מוריד כהוא זה מרובינסון עצמו , האישיות היחודית שלו והמסלול הלא אופייני כלל לספורטאי מקצועני שעבר עד ההגעה לליגה.

          3. ברוך רובין

            19 פבר 2017 15:51:36

            האקים יותר מרצה לפגוש את גורדן בסדרת הגמר, כדי לשבור את המיתוס שהוא יכל לקחת רק שגורדן פרש. לגבי האדמירל סנטר מצויין נמצא בעשירייה של הסנטרים (העמדה החזקה מכולם) עם זאת לא יכל להתמודד מול האקים ובטח שלא מול שאקיל (להאקים יותר משחק המזל שהוא פגש את שאק הצעיר נגד שאק בשיאו לא היה לו סיכוי).

    2. מתן גילור

      19 פבר 2017 13:56:11

      הוא קלע 71 נק' במשחק סיום עונה כשליריבה אין על מה לשחק וכל הקבוצה שלו רק דואגת שיסיים כמלך הסלים. זה שווה ערך למשחק הפרישה של קובי. משחקי ראווה שרק קבוצה אחת בדגש על שחקן אחד לוקחת ברצינות.

  13. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    19 פבר 2017 17:44:01

    רובינסון היה שחקן ענק שהערצתי בסתר ליבי (החלום ראשון כמובן). לא היה מספיק אגואיסט. היה לא פחות גדול מכל השאר למרות הבית ספר שקיבל מהאקים בסדרה ההיא. רוצה לומר שבנוסף לכל מה שדובי אמר (שזה החשוב באמת) היו לו גםאת כל כישורי הכדורסל. לראות את רובינסון מקפיץ במתפרצת זה היה מחזה מדהים.
    מבחינת אתלטיות אני רואה את הקשר הבא ווסטברוק–> גריק פריק–>רובינסון, ממוין לפי גובה.
    דיוויס רובינסון היה סופר צ'יטה

  17. לאוס

    20 פבר 2017 00:13:11

    הוא הסיבה שאני אוהד ספרס. אלגנטי, נעים הליכות, כדורסלן מדהים.
    עד היום יש לי פוסטר שלו תלוי בבית, מכיתה ו' ועד היום.
    תענוג מנחם, רק תמשיך

כתיבת תגובה

סגירת תפריט