לפני כשלושה חודשים הסתיימה עונת 23/24 כאשר הקנזס סיטי צ'יפס זכו באליפות בתום פלייאוף מרתק. למרות שמאז לא התנהל כמובן שום משחק רשמי ב-NFL, הרבה מאד דברים קרו בליגה (כמו בכל שנה). בין פברואר לאפריל בוצעו כמה וכמה טריידים מעניינים והרבה שחקנים חופשיים החליפו קבוצות (או שדרגו את מעמדם ושכרם בקבוצתם הנוכחית). שיאה של הדרמה היה כמובן במהלך הדראפט, שנמשך שלושה ימים והסתיים לפני כשבוע, ובו קבוצות רבות הימרו בגדול בתקווה למצוא את שחקני העתיד שיובילו אותן בשנים הקרובות.

כבר נכתב ודובר רבות – גם כאן באתר – על הדראפט ההיסטורי בו גויסו 6 קווטרבקים ב-12 הבחירות הראשונות בעוד השחקן ההגנתי הראשון שנבחר היה במקום ה-15 בלבד. עם זאת, עבור מרבית הקבוצות סיכויי ההצלחה (בוודאי בשנה-שנתיים הקרובות) יושפעו יותר משחקנים ותיקים שהקבוצה מביאה (או משאירה) כדי לשפר את סגל הקבוצה ופחות ברוקיז, שלרובם ייקח זמן להתאקלם בליגה ולהפוך לשחקנים משמעותיים בקבוצותיהם.

ננסה להסתכל על כל מעברי וגיוסי השחקנים כמכלול ולנסות לנחש אילו קבוצות ניצלו טוב יותר את החודשים הללו כדי לשדרג את סגל השחקנים ולשפר את סיכוייהן להצליח בעתיד הקרוב או הרחוק. במקביל ננסה להעריך אילו קבוצות איבדו נכסים והחמיצו הזדמנויות, דבר שיקשה עליהן למצוא את מקומן בצמרת הליגה ובשלבים המתקדמים של הפלייאוף.

נתמקד בעיקר בהשפעה של תנועות השחקנים על יכולת הקבוצות בשנים הקרובות שכן כמעט בלתי אפשרי יהיה לנחש כיצד תיראינה הקבוצות (וכמובן מה תהינה יכולת ובריאות השחקנים) בעתיד הרחוק יותר. כמו כן נתעלם מתהליכי הבניה מחדש של נמושות הליגה  –  גם המבטיחים שבהם (כמו בוושינגטון וניו אינגלנד) וגם הפחות מוצלחים (כמו בדנבר ולאס ווגאס) – שכן יעברו שנים רבות (אם בכלל) עד אשר תורגש השפעתם של תהליכים אלה על צמרת הליגה ורשימת המועמדות לאליפות.

המנצחות

יוסטון טקסנס – הטקסנס היו בין המנצחים הגדולים של הפגרה הקודמת, במיוחד בשל הדראפט הפנטסטי שלהם. בדראפט 2023 ביצעה הקבוצה סדרת מהלכים אגרסיביים, דרכם הגיעו – בין היתר – הק"ב המעולה סי-ג'יי סטראוד (שנתן עונת רוקי שוברת שיאים), הפאס ראשר וויל אנדרסון והתופס טאנק דל. בזכות הדראפט הזה – ובעיקר בשל היכולת המצוינת של סטראוד וההנהגה המרשימה של המאמן החדש דמיקו ראיין – זינקה הקבוצה ממרתפי הליגה לפלייאוף ואף הצליחה להגיע לסיבוב השני. ביוסטון ראו כי טוב והחליטו להמר בגדול על הצלחה בטווח המיידי – וזאת על ידי חיזוק השלד המצוין שנבנה בקבוצה בעזרת כמה כוכבים ותיקים. משחקני החיזוק הללו מצופה שישלימו את המטאורים החדשים ויוסיפו ניסיון ובשלות לחבורה הצעירה כדי שתוכל להגיע רחוק יותר מבשנה שעברה. לחיזוק ההתקפה הגיעו התופס הוותיק סטפון דיגס מבפאלו והרץ ג'ו מיקסון מסינסינטי. ביחד עם טאנק דל וניקו קולינס הם יתנו לסטראוד אוסף שחקני מטרה מהחזקים והמגוונים בליגה. בצד ההגנתי הגיע דניל הנטר ממינסוטה (אחד האדג'ים הטובים בליגה) שייצר צמד פאס ראש אימתני עם אנדרסון. בנוסף התחזקה הקבוצה גם בליינבקר עזיז אל-באשיר ובשחקן קו ההגנה הקדמי דניקו אוטרי. בנוסף לדראפט סולידי (אך ללא בחירת סיבוב ראשון בשל הטריידים שביצעו בשנה שעברה), הקבוצה התחזקה מאד על הנייר. אם סטראוד ישחזר את יכולתו מהעונה הקודמת, היא תמצב את עצמה כאחת המתמודדות העיקריות על אליפות ה-AFC.

פיטסבורג סטילרס – הסטילרס שוב סיימו עונה במאזן חיובי (בפעם המי-יודע-כמה) ואפילו עלו לפלייאוף. עם זאת היה ברור שמי שמנע מהם הישג גדול יותר היה הק"ב הצעיר קני פיקט, אותו גייסו בסיבוב הראשון רק לפני שנתיים. פיקט נשלח לגבות את ג'יילן הרטס בפילדלפיה, והסטילרס הצליחו להשיג לא אחד אלא שני ק"ב פותחים במחירי מציאה. ראסל ווילסון הגיע אחרי הכישלון הקולוסלי בדנבר, ואילו ג'סטין פילדס נזרק משיקגו כדי לפנות מקום לקיילב וויליאמס (עוד על זה, בהמשך). כמובן שלגבי שניהם יש לא מעט סימני שאלה, אך אין ספק שהתקרה של כל אחד מהם גבוהה משל פיקט. במערכת ההתקפית המובנית והפשוטה יחסית של מייק טומלין יש סיכוי סביר מאד שלפחות אחד מהם יוכל למצות את הפוטנציאל שלו ולתת לסטילרס ק"ב שגם אם לא יפגין יכולת עילאית, הוא לפחות לא יפריע. ההגעה של הליינבקר המנוסה פטריק קווין (ועוד מבולטימור, היריבה הישירה בבית ה-AFC צפון) יהפוך את הגנת הסטילרס הקשוחה לטובה עוד יותר. גם הדראפט המוצלח בו שתי הבחירות הראשונות הוקדשו לחיזוק קו ההתקפה (טרוי פאוטנו המצוין וזק פרייז'ר) ובסיבובים המאוחרים שלו נמצאו כמה יהלומים חבויים (כמו הליינבקר פייטון ווילסון) יהפוך את הסגל לשלם ועמוק יותר. אם ווילסון או פילדס ימצאו את מקומם ואת דרכם בקבוצה, פיטסבורג תוכל להסתכל בגובה העיניים על בולטימור וסינסינטי בקרב על ראשות בית ה-AFC צפון הקשוח.

שיקגו ברס – הברס ויתרו בשנה שעברה על גיוס ק"ב בדראפט ונתנו עוד צ'אנס לג'סטין פילדס, אך לאחר האכזבה של העונה האחרונה הם החליטו לחתוך הפסדים. פילדס נשלח לפיטסבורג והקבוצה גייסה בדראפט את קיילב וויליאמס המוכשר בבחירה הראשונה (אותה קיבלו מהפנתרס בעקבות הטרייד שהביא את ברייס יאנג לקרולינה בשנה שעברה). כדי שוויליאמס יוכל להימלט מגורלו של פילדס, הגיעו לקבוצה שחקני כישרון מנוסים ואמינים כדי לסייע ולתמוך בו. הבולטים שבהם הם התופס קינן אלן, הטייט-אנד ג'רלד אוורט והרץ דאנדרה סוויפט. ביחד עם די-ג'יי מור (שהגיע מקרולינה בשנה שעברה, באותו טרייד על הבחירה הראשונה), וויליאמס מוקף בהרבה ניסיון ויכולת שיעזרו לו להתאקלם בליגה. גם הקו הקדמי שודרג עם הגעת הסנטר ריאן בייטס והגארד מאט פריור. בנוסף לוויליאמס גייסה הקבוצה בדראפט (בבחירה התשיעית, המקורית של הקבוצה) את התופס המצוין רום אודונזה, שיתווסף לבנק המטרות האיכותי של וויליאמס. אם וויליאמס יצליח לייצר עונת רוקי איכותית, התקפת שיקגו יכולה לבצע זינוק נחשוני קדימה. עם ההגנה החזקה של הקבוצה (שהשתפרה מאד לאחר הגעתו של מונטז סווט באמצע העונה הקודמת), הברס יכולים לשחזר את ההתקדמות שביצעה יוסטון השנה ולהגיע עד הפלייאוף, למרות הבית החזק (NFC צפון) בו הם נמצאים.

ניו יורק ג'טס – תוספת הכוח העיקרית של העונה היא כמובן חזרתו לפעילות של ארון רוג'רס, בתקווה שהפעם (בגיל 40, ובניגוד לעונה שעברה) הוא יצליח להישאר בריא במשך מרבית העונה. על מנת לשמור על הק"ב המבוגר והנייח (יחסית) בצמר גפן שדרגו הג'טס את הקו הקדמי עם הבאתם של טיירון סמית המצוין (אם כי הפציע) מדאלאס ומורגן מוזס מהרייבנס. טיירוד טיילור הוותיק יהווה גיבוי לרוג'רס, וכנראה יעשה עבודה טובה יותר מכפי שראינו מזאק ווילסון בשנה שעברה. מייק וויליאמס האמין מצטרף לצבר התופסים העמוק והיעיל של ניו יורק. לשדרוג ההגנה הגיעו חסון רדיק על מנת להפעיל קצת יותר לחץ על הק"ב היריב וג'בון קינלאו שיוסיף עוצמה לקו ההגנה הקדמי. בדראפט המשיכו הג'טס את אותה מגמה כשבבחירת הסיבוב הראשון גויס טאקל התקפי (אולימיוו פאשאנו) ואחריו תופס (מלאכי קורלי). עם ווילסון מאחורי הסנטר הצליחה הקבוצה בשנה שעברה להשיג 7 ניצחונות והשנה עם רוג'רס היא צפויה להשיג הרבה יותר. ההגנה שהיתה מעולה בשנה שעברה רק תשתפר, ובהתקפה נבנה סביב רוג'רס סגל מאוזן ועמוק – העונה כולה תקום ותיפול על בריאותו ויכולתו של הק"ב הוותיק.

לוס אנג'לס ראמס – קשה לחשוב על הראמס כמנצחים אחרי שאיבדו את השחקן הגדול בתולדותיהם עם פרישתו של ארון דונלד, אך בהתחשב בנסיבות, לוס אנג'לס עשתה את המקסימום האפשרי. למרות שדונלד יחסר בוודאות, הקבוצה עשויה להיות אף טובה יותר מזו שהגיעה במפתיע לפלייאוף בעונה שעברה. בדראפט הקודם הקבוצה עשתה את הבלתי אפשרי ולמרות שנכנסה אליו ללא בחירת סיבוב ראשון (בשל טריידים מהעבר) היא העלתה בחכתה מספר שחקנים איכותיים מאד. התוספת המשמעותית ביותר הייתה של התופס הסנסציוני פוקה נקואה שגויס רק בסיבוב החמישי אך שבר את כל שיאי הרוקי של הליגה. נקואה וחבריו הזרימו דם צעיר לקבוצה המזדקנת שהתקשתה להתאושש מהזכיה בסופרבול לפני שנתיים – והמהלכים שבוצעו בפגרה עשויים להמשיך את המומנטום ולהפוך את הקבוצה לאחת המסוכנות ב-NFC. הקבוצה תגן טוב יותר על הק"ב סטאפורד עם הגעתו של הגארד המצוין ג'ונה ג'קסון מדטרויט. הגנת הקו האחורי תשתדרג בזכות נוכחותם של טרדוויוס ווייט וקמרן קרל. בדראפט התפנתה הקבוצה לטפל בחלל שהשאיר אחריו ארון דונלד כשגייסה את האדג' המבטיח ג'ארד וורס ואת שחקן קו ההגנה ברנדון פיסקה, ששיתפו פעולה כבר בפלורידה סטייט. עם קיץ שלם תחת הנחייתו של המתאם ההגנתי רחים מוריס, ההגנה תתגבש ותתחזק, ובעזרת ההתקפה הנפיצה תקווה לוס אנג'לס לקרוא תיגר על היריבים השנואים מסן פרנסיסקו במאבק על ראשות בית ה-NFC מערב.

קנזס סיטי צ'יפס – במרבית המקרים, אלופת הליגה (בוודאי אם היא זכתה פעמיים ברציפות) נחלשת בקיץ שלאחר הזכייה. שחקנים מנצלים את עליית ערכם כדי להוון את ההצלחה בקבוצות אחרות או שעליית השכר של הכוכבים מונעת חיזוק וריענון נדרשים. קנזס סיטי יוצאת מהפגרה חזקה יותר על הנייר מהקבוצה שזכתה בגביע לומברדי רק לפני שלושה חודשים וזהו פשוט הישג פנטסטי. העזיבה המשמעותית היחידה היא של הקורנר לג'ריוס סניד המצוין, אך לקבוצה יש עומק ואיכות בעמדה שתאפשר לה להתגבר על חסרונו. מנהיג ההגנה כריס ג'ונס נשאר ואיתו יוכל המתאם ההגנתי סטיב ספגנולו לשמור על ההגנה המעולה שהייתה אחראית במידה רבה על הישגי העונה הקודמת. ההתקפה סבלה בעונה הקודמת ממחסור בתופסים איכותיים ולשם כך הובא מרקיז בראון מאריזונה. בנוסף אליו, טיפסה הקבוצה במעלה הדראפט כדי לגייס את אחד התופסים המבטיחים של המחזור – קסווייר וורתי. ביחד עם ראשי רייס, שהפך מרוקי אלמוני למטרה העיקרית של מהומס לקראת סיום העונה הקודמת, יש פתאום לקבוצה הרבה יותר עומק ואיכות בעמדה החשובה הזו. הטאקל קינגסלי סומטאיה שגויס בסיבוב השני יעזור להגן על מהומס ויחפה על עזיבתו של דונובן סמית. הצ'יפס ממשיכים לרענן ולשדרג את הסגל – ועם מהומס בלב ההתקפה ואנדי ריד על הקווים, הם מועמדים רציניים לאליפות שלישית ברציפות – דבר שלא קרה מעולם בעידן הסופרבול.

פילדלפיה איגלס – פילדלפיה החלה את העונה הקודמת בתנופה, כהמשך ישיר לעונת הסופרבול שלפניה, אך במחצית השניה של העונה חוותה קריסה קולוסלית שהמשיכה בהפסד מביך בסיבוב הראשון של הפלייאוף לטאמפה ביי. היה ברור שנדרש ריענון ושינוי בקבוצה, מה גם ששניים מהמנהיגים הוותיקים של חדר ההלבשה – הסנטר ג'ייסון קלסי ושחקן ההגנה פלטצ'ר קוקס – פרשו ממשחק פעיל. מנקודת מוצא זו, הצליחו האיגלס לבצע הרבה מהלכים חכמים שבשאיפה יעלו אותם מחדש על מסלול ההצלחות בעונה הקרובה. חוליית הליינבקרים השתדרגה עם הגעתם של אורן ברקס, זאק באון ודווין ווייט. הקו האחורי שופר עם הגעת הקורנר סי-ג'יי גרדנר-ג'ונסון ובחירות הדראפט המצוינות של קווייון מיצ'ל וקופר דה-ז'אן בשני הסיבובים הראשונים. עזיבתו של האדג' חסון רדיק קוזזה עם הגעתו של ברייס האף הצעיר יותר, ואם תצליח הקבוצה למצוא סייפטי איכותי שיחליף את קווין ביארד, ההגנה תהיה צעירה, תוקפנית וככל הנראה טובה יותר השנה. כדי לגוון ולשפר את משחק ההתקפה הביאה הקבוצה את הרץ סקון ברקלי המצוין (אך הפציע) כדי שיעזור לג'יילן הרטס על הקרקע (במקום דאנדרה סוויפט שעזב) ואת התופס פאריס קמפבל. הסנטר מאט הנסי הוא תחליף טוב (לפחות מבחינת יכולת נטו, גם אם לא כמנהיג מנטלי) לג'ייסון קלסי. גויסו עוד  רץ (וויל שיפלי) ותופס (אניאס סמית) בסיבובים המאוחרים יותר של הדראפט. מתאם ההתקפה החדש קלן מור ינסה לשחזר את הקדנציה המוצלחת בדאלאס ולא זו הכשלת בלוס-אנג'לס. אם ברקלי יצליח להישאר בריא, הקבוצה תוכל להציג התקפה עמוקה וחזקה שתאפשר לה לחלום על חזרה לשלבים המאוחרים של הפלייאוף.

המפסידות

בפאלו בילס – הבילס סיימו את העונה הקודמת באקורד צורם, כשהפסידו – שוב – לקנזס סיטי בסיבוב השני. לאחר רצף של כישלונות פלייאוף בשנים האחרונות, היה ברור שהקבוצה חייבת להתחזק כדי לעבור סוף-סוף את הצ'יפס (ושאר קבוצות הצמרת ב-AFC ) ולהעפיל לסופרבול, בו ביקרו לאחרונה לפני 30 שנה. עד כה, הטרנד בצפון ניו-יורק הוא הפוך לחלוטין – הקבוצה איבדה מספר שחקני מפתח משמעותיים ולא הצליחה להביא להם מחליפים ראויים. שני התופסים המובילים, סטפון דיגס וגייב דייויס, עזבו את הקבוצה והשאירו את ג'וש אלן עם פחות מטרות איכותיות. גם הסייפטי ג'ורדן פויר, הליינבקר טיירל דודסון והאדג' לאונרד פלויד כבר אינם בסגל וההגנה תהיה חלשה יותר בלעדיהם. הדראפט הזריק הרבה כישרון צעיר אך לא נראה שחבורת המגויסים הטריים כוללת כוכבים בפוטנציה. קיאון קולמן (שנבחר בתחילת הסיבוב השני) ינסה למלא את החלל בסגל התופסים והסייפטי קול בישוף ייכנס לנעליו הגדולות של פוייר. בבפאלו החל בשקט תהליך של חילופי דורות בו שחקנים ותיקים (רוב העוזבים מעל גיל 30) מפנים את מקומם לשחקנים צעירים יותר. ייתכן שבטווח הארוך התהליך הזה ייצר תוצאות חיוביות עבור הבילס, אך בטווח הקצר נראה שהקבוצה תיסוג ביכולתה ואולי אפילו תישאר מחוץ לפלייאוף, לראשונה מאז 2018.

דאלאס קאובויס  – אם העונה של בפאלו הסתיימה באכזבה, זו של הקאובויס נגמרה בהשפלה. הקבוצה העשירה והיומרנית שזכתה באליפות בית המזרח (בעיקר בשל הקריסה של פילדלפיה לקראת סיום העונה) והגיעה למפגש קל על הנייר מול גרין ביי הצעירה, הובסה ללא תנאי וסיימה (שוב) את דרכה בפלייאוף הרבה לפני הצפוי. בהתחשב בסגל החזק והעמוק של הקבוצה בשנה שעברה, כל מה שנדרשה ההנהלה לעשות היה שימור הכוכבים, שדרוג מספר עמדות מפתח ועבודה על ההיבטים המנטליים של המשחק. רבים חשבו שהמאמן מייק מקארתי יפוטר בעקבות הכישלון, אך הוא נשאר לשנה נוספת. בניגוד אליו, מספר רב של שחקנים חשובים (הרץ טוני פולארד, הטאקל טיירון סמית, האדג' דונטה פאולר ועוד) עברו לקבוצות לחוצות פחות. למרות שהקבוצה העשירה בליגה יכלה לפתוח את הארנק כדי למצוא להם תחליפים מתאימים, השחקן הוותיק היחיד שהגיע עד כה הוא הליינבקר אריק קנדריקס. הקבוצה ניסתה למצוא תחליפים לעוזבים במהלך הדראפט (בין היתר הטאקל טיילר גויטון, האדג' מרשון נילנד) אך המגויסים הטריים לא מקבילים (עדיין?) לקודמיהם ביכולת ובוודאי לא בניסיון. ייתכן שהקבוצה עוד תבצע מהלכים בהמשך הפגרה אך נכון לעכשיו היא חלשה יותר מהקבוצה שהופיעה על המגרש בעונה הקודמת. אי לכך, הסיכוי שהיא תצליח להגיע לשלבים המתקדמים של הפלייאוף, כפי שמצפה הבעלים ג'רי ג'ונס, פחתו משמעותית.

לוס אנג'לס צ'רג'רס – השינוי המשמעותי ביותר בפגרה היה הרכש של ג'ים הרבו לתפקיד המאמן. הצ'רג'רס מוכי האכזבות מקווים שהמנטליות הנחושה וההישגית של הרבו תתגבר על קללת הלוזריות רבת השנים של הקבוצה מקליפורניה. הרבו הוא מאמן בעל תפיסת עולם סדורה ויש שיאמרו מקובעת. הכוח העיקרי של קבוצותיו (ב-NFL, שם הוביל את הניינרס לסופרבול, ובקולג'ים) נובע מקווי מגע חזקים (בהגנה ובהתקפה) ומשחק ריצה דומיננטי עם ק"ב שמתפקד כ"מנהל משחק". הבעיה היא שהק"ב של הצ'רג'רס הוא ג'סטין הרברט – אחד המוכשרים והנפיצים ביותר בליגה בתפקידו. כפיית מנטליות של מנהל משחק שעבדה היטב עבור אלקס סמית או קולין קפרניק בסן-פרנסיסקו עשויה לפגוע מאד בייחודיות ובביצועים של הק"ב הצעיר. הקבוצה איבדה בפגרה את שני התופסים הבכירים שלה – קינן אלן ומייק וויליאמס. גם הרץ אוסטין אקלר, שתפקד פעמים רבות כתופס לטווחים הקצרים, כבר איננו בסגל. כל מאמן אחר היה משתמש בבחירה הגבוהה של הקבוצה בסיבוב הראשון (מקום 5) כדי לבחור תופס בכיר למלא את מקומם, אך הרבו – נאמן לדרכו – בחר את הטאקל ההתקפי ג'ו אלט. התופס שנבחר בסופו של דבר בסיבוב השני (לאד מקונקי) לא מחזיק בפוטנציאל של תופסים כמו רום אודונזה או מאליק נברס שהיו פנויים כאשר אלט נבחר. ההגעה המאוחרת של התופס הוותיק (והבינוני) די-ג'יי שרק לא משפרת מהותית את המצב. גם ההגנה, שהיתה בין הגרועות בליגה בשנה שעברה, איבדה שחקנים בכירים בדמות הליינבקרים אריק קנדריקס וקנת מאריי. דנזל פרימן שהגיע וג'וניור קולסון שגויס ממישיגן (קבוצתו לשעבר של הרבו) לא מהווים שדרוג משמעותי ביחס לעוזבים. נראה שהקבוצה איבדה כישרון במהלך הפגרה והיא מובלת ע"י מאמן שינסה להנחיל שיטה שלא מתאימה כל כך לק"ב הכוכב שלו. זהו מהלך של בום-או-באסט, וימים יגידו אם הפגרה הזו הייתה תחילתו של עידן מפואר עבור הצ'רג'רס או המשך דרך הייסורים של אוהדי הקבוצה.

מינסוטה ויקינגס – כשקבוצה מאבדת בפגרה את שניים משלושת השחקנים המוכשרים והמשמעותיים ביותר בסגל, זה בד"כ אות מבשר רעות. הק"ב קירק קאזינס והפאס-ראשר דניל הנטר עברו למקומות חמים יותר. גם האדג' מרקוס דבנפורט והליינבקר ג'ורדן היקס עזבו. החיזוק המשמעותי היחיד הוא בעמדת הרץ שם הגיע ארון ג'ונס הוותיק שעבר מהיריבה המושבעת מגרין ביי. נראה שהקבוצה החליטה ללכת על סוג של בניה מחדש, כאשר גייסה בסיבוב הראשון בדראפט את הק"ב  ג'יי-ג'יי מקארתי השנוי במחלוקת ובסיבוב השני את האדג' דאלאס טרנר כתחליף לקאזינס והנטר. מעבר לשאלה הברורה לגבי יכולתם של הצעירים להתעלות לרמתם של קודמיהם, לא ברור אם הכוכבים הוותיקים של הקבוצה ובראשם התופס ג'סטין ג'פרסון (אולי הטוב בתפקידו בליגה) ואפילו ארון ג'ונס יסכימו לבלות את השנים הבאות בלנסות לחנוך חבורת צעירים לא מוכחים וחסרי ניסיון. מה שבטוח הוא שלאחר עונה מאכזבת, את העונה הקרובה יפתחו הויקינגס ללא כל ציפיות לצמרת, וישאירו את המאבק על אליפות בית הצפון לגרין ביי ודטרויט.

אטלנטה פלקונס – הפלקונס היו דווקא ברשימת המנצחות שלי עד תחילת הדראפט, לאחר ההחתמה המוצלחת של קירק קאזינס אשר אמור למלא את החלל מאחורי הסנטר שאיש לא הצליח למלא באטלנטה מאז ימי השיא של מאט ראיין. התופסים דרנל מוני ורונדל מור הובאו כדי לעזור לקאזינס. חבורת הצעירים (התופס דרייק לונדון, הטייט-אנד קייל פיטס והרצים ביז'אן רובינסון וטיילר אלג'יר) משלימים אותם על מנת לייצר סגל התקפי מגוון ועמוק. כל מה שהקבוצה הייתה צריכה לעשות בדראפט כדי לרשום פגרה מרשימה ומבטיחה הוא להשתמש בבחירה השמינית שעמדה לרשותה כדי לבחור שחקן הגנה איכותי, רצוי פאס ראשר בכיר. דווקא אז, בהחלטה מוזרה ומפתיעה בזבזה הקבוצה את הבחירה הגבוהה על הק"ב הבינוני מייקל פניקס ג'וניור. בחירה זו תמוהה מכמה בחינות חשובות. ראשית – לפי הערכת כל המומחים הפוטנציאל של פניקס מוגבל מאד וסיכוייו להוות ק"ב מוביל ב-NFL אינם טובים. הוא אפילו לא היה הק"ב הטוב ביותר שנשאר על הלוח בבחירה השמינית (ג'יי-ג'יי מקארתי עדיין היה פנוי). שנית – כיוון שהדראפט היה מוטה התקפה, כל שחקני ההגנה הבכירים עדיין לא נבחרו באותו שלב והקבוצה יכלה לבחור את שחקן ההגנה הטוב ביותר במחזור (האדג' ג'רד וורס או הקורנר טריון ארנולד) לחיזוק ההגנה החלשה שלה. ההיבט הבעייתי ביותר הוא שהמהלך לא תואם עם הרכש הטרי קאזינס שהגיב בהפתעה ואכזבה, מה שעשוי להשפיע על המוטיבציה והריכוז שלו במהלך העונה וכמובן השנים הבאות. לכל מי שזוכר את הסיטואציה של ארון רוג'רס וג'ורדן לאב בגרין ביי בין השנים 2020 ל-2023, נראה שמצפה לנו שידור חוזר לסאגה הזו בגרסה דרומית. שאר גיוסי הדראפט (שכנדרש הופנו רובם לחיזוק ההגנה, כולל 4 בחירות רצופות בסיבובים 2 עד 5) היו סבירים ואף טובים, אך הם לא מפצים על המהלך השגוי של בחירת פניקס בסיבוב הראשון.

בולטימור רייבנס – הקבוצה שהגיעה לגמר חטיבת ה-AFC בשנה שעברה שאבה את כוחה מהגנה קשוחה ובלתי מתפשרת שלחצה את ההתקפות היריבות ואפשרה ללמאר ג'קסון וחבריו לרוץ אל הניצחון. ההגנה המעולה הזו איבדה הרבה שחקני מפתח בפגרה, בהם הליינבקר המצוין פטריק סמית, הפאס-ראשר ג'דבון קלאוני ושחקני הקו האחורי ג'ינו סטון ורונלד דרבי. גם קו ההתקפה, החשוב כל כך עבור ק"ב כמו ג'קסון, נראה הרבה פחות טוב לאחר העזיבה של 3 שחקנים פותחים – קווין זייטלר, מורגן מוזס וג'ון סימפסון. הגעתו של הרץ דרק הנרי המזדקן מטנסי (וכתוצאה מכך עזיבתו של גאס אדוורדס, הרץ המוביל בשנה שעברה) נראית כמו חשיבה קצרת טווח, כיוון שימיו הטובים של הנרי הם ללא ספק כבר מאחוריו. במהלך הדראפט נעשה ניסיון למלא את השורות (בעיקר בקו ההתקפה הקדמי ובקו ההגנה האחורי) אך בהיעדר מהלכים נוספים, הסגל הנוכחי נראה פחות מנוסה, קשוח ומגובש מזה שהשיג את המאזן הטוב ב-AFC בעונה שעברה. כך יתקשו הרייבנס לשחזר את ההישג של ההגעה לגמר החטיבה – ובוודאי לא יצליחו להעפיל לסופרבול, לראשונה בקריירה המרשימה של למאר ג'קסון.

מיאמי דולפינס – כן, למרות ההחתמה המתוקשרת של התופס אודל בקהאם ג'וניור, מיאמי נמצאת בטור המפסידות של הפגרה. הבעיה הגדולה של מיאמי בשנה שעברה לא הייתה מחסור בתופסים טובים. עם טייריק היל וג'יילן וואדל יש לה את אחד הצמדים החזקים בליגה. החולשות של מיאמי היו בהגנה ובקו ההתקפה הקדמי. היחידות הללו לא שודרגו בפגרה ואף איבדו כישרון וניסיון ביחס לעונה הקודמת. בצד ההגנתי עזבו מספר רב של שחקנים משמעותיים, ובראשם הטאקל ההגנתי המצוין כריסטיאן ווילקינס. גם הקורנר קסביין הווארד, הליינבקר ג'רום בייקר וצמד הפאס ראשרים אנדרו וון-גינקל ועמנואל אוגבה כבר אינם בסגל. לחלקם הגיעו מחליפים ראויים (כמו הקורנר קנדל פולר, הליינבקר ג'ורדין ברוקס והסייפטי ג'רדן פוייר) אך התחלופה הגבוהה ללא שדרוג מהותי (ואבדן כוח בקו הקדמי) יהפוך את הקבוצה לפגיעה עוד יותר בצד ההגנתי. גם הגארד ההתקפי רוברט האנט עזב, ללא תחליף מתאים עד כה. בדראפט הוקדשו שתי הבחירות הראשונות לאדג' (צ'ופ רובינסון) וטאקל התקפי (פטריק פול) שבוודאי ישלמו לא מעט שכר לימוד עד שיצליחו להתאקלם בליגה, ו-3 מ-5 הבחירות הנוספות הוקדשו לרץ ו… עוד שני תופסים. נראה שהקבוצה תמשיך להציג את אחת ההתקפות האקספלוסיביות בליגה אך תהיה שבירה עוד יותר בהגנה – לא נוסחה מבטיחה לקבוצה עם שאיפות להגיע לסופרבול.