סיכום 2016 (8) – NBA! / רועי ויינברג

פרוייקט סיכום השנה של הופס ממשיך, והפעם אנחנו מסכמים את השנה הקלנדרית בליגה הגדולה מכולן, האנ.בי.איי. אז שימו אוזניות ובואו נתחיל לסכם שנה שתכנס ללא ספק לדברי הימים של הנבא. כל השירים לאורך הפוסט יצאו במהלך 2016, ואתם מוזמנים להוסיף עוד שירים מהשנה שמתארים משהו מהנבא בתגובות.

הסיפור הגדול ביותר של השנה, ואולי של העשור, הוא כמובן סדרת הגמר הנהדרת בין קליבלנד לגולדן סטייט. לכן התמונה הראשית של הפוסט היא החסימה. נכתב כבר הרבה על היריבות הזאת – בין אם מבחינה טקטית, היסטורית או כל דבר אחר. אבל בשורה התחתונה היריבות הזאת פה כדי להשאר. טיירון לו אמר שהם הלייקרס-סלטיקס של העשור הנוכחי, ובינינו? הוא צודק. פשוט יריבות אדירה.

מה שהיה מיוחד בסדרת הגמר הזאת, ובעצם גם בקודמת, הוא ההתעלות יוצאת הדופן של לברון ג'יימס. תאהבו אותו או שתשנאו אותו, אבל מספרים מטורפים של 30 נקודות, 12 ריבאונדים, 9 אסיסטים, 2 וחצי חטיפות ו-2 חסימות במשחק לאורך סדרת גמר הצליחו לתת לו ניצחון על אחת הקבוצות הגדולות ביותר בהיסטוריה ושיאנית הניצחונות של העונה הרגילה. ג'יימס פשוט, בדרכו שלו, הביא את האליפות הביתה. אותה עלילה, בגדול, מתרחשת בשיר הנושא מהאלבום האחרון (והמדהים) של דיוויד בואי. לא בטוח שהאליפות הזאת הייתה שירת הברבור של MVP הגמר, אבל גם הוא כוכב שאי אפשר להגדיר.

גולדן סטייט, בכללי, הם אולי הסיפור הגדול ביותר של השנה. החל מ-73 הניצחונות, דרך החזרה מפיגור 3:1 מול אוקלהומה ואיבוד יתרון 3:1 מול קליבלנד בגמר, עד להחתמה המתוקשרת של קווין דוראנט בקיץ. המהפכה הרעיונית שהם עשו עם השלשות הגיעה לשיא מסויים השנה וב-2016/17, נכון לעת כתיבת שורות אלו (27/12), 27 קבוצות קולעות לפחות 8 שלשות במשחק. ב-2006/07 המספר הזה עמד על שלוש. השינוי הרעיוני הזה הוביל, ומוביל, את הליגה. ריווח, מסירות, שלשות והרכבים שלמים מתחת ל-2 מטר הם העתיד.

השאלה הגדולה היא באמת כמה רחוק אפשר לקחת את התזה הזאת. לכל אחת מהקבוצות המובילות בליגה יש נוכחות משמעותית בצבע (או שחקן הגנה מליגה אחרת לגמרי במקרה של ס"א), וברגע שמסתמכים רק על הסמול בול זה לא בהכרח עובד. כך למשל גולדן סטייט הפסידה 3 משחקים רצופים ואליפות NBA עם הפציעה של אנדרו בוגוט וקבוצות לא מוותרות על כל הסטיבן אדאמסים והטריסטן תומפסונים, כי הם יודעים שלכל חלום בהקיץ יש נקודת אל חזור.

האנטיתזה לכל תפיסת העולם של 30 המסירות בהתקפה אחת, חמישיות שלמות בדאבל פיגרס ומשחק קבוצתי שלם גם באה לידי ביטוי השנה. יוסטון, אוקלהומה (פוסט-דוראנט), טורונטו ושות' לא מנסות לבנות שיטה שתתבסס על איזון, אלא כזאת שתתבסס רק על הכישרון המטורף של הכוכבים היחידים שלהם. זה מביא והביא ניצחונות במהלך כל השנה הזאת (והשנים שקדמו לה, כמובן). הניגוד המעניין בין האסכולות השונות ימשיך ללוות את הליגה כל השנים, שסביר מאוד שנראה קבוצות שיגלו שבחרו בדרך הלא נכונה. התקווה שלהן היא לא לגלות את זה מאוחר מדי, בניגוד ללאונרד כהן.

לצד זאת, עוד משהו חשוב שקרה השנה הוא הזינוק העצום במשכורות. הסכם השידור החדש של האנ.בי.איי נכנס לתוקף, נחתם הסכם עבודה חדש בין השחקנים והליגה והמשכורות קפצו. חוזים של 94 מיליון דולר ל-4 שנים, 128 מיליון ל-5 שנים ועוד הפכו לטבע שני, ועוד כמה שנים נראה שחקנים שמגיעים ל-200 מיליון ב-5 שנים. יש לקפיצה הזאת במחיר יתרונות, והגדול בהם הוא שהשחקנים ראויים לגמול על ההצלחה של הליגה, אבל זה גם יכול ליצור מצב עגום בו שחקנים כבולים לקבוצותיהם בחוזי ענק, במחיר הצלחה קבוצתית (ד"ש לאנטוני דיוויס). איה כורם תיארה את זה ב-2023, אחד האלבומים של השנה ברוק הישראלי. (השיר נגמר ב-5:09, אחריו ממשיך כל צד א' של אלבום הקונספט).

ואיך אפשר בלי התייחסות לפרישות הגדולות של השנה. קובי בראיינט, קווין גארנט וטים דאנקן, שלושה מהגדולים ביותר ששיחקו את המשחק ובמיוחד ב-20 השנה האחרונות. עונות הפרישה שלהם היו מוצלחות יותר (דאנקן) ופחות (קובי וגארנט), מתוקשרות יותר (קובי) ופחות (דאנקן), אבל היום כל הקריירות שלהן נמצאות מאחוריהן. זה מוביל אותנו לאלבום נוסף, ספק אלבום פרישה, של איגי פופ הגדול. בדומה לבראיינט, גארנט ודאנקן הוא נעזר בצוות מסייע צעיר יותר בהנהגת ג'וש הום המוכשר מקווינס אוף סטון אייג' והוציא את אחד מאלבומי השנה – Post Pop Depression.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 68 תגובות

  2. ido

    28 דצמ 2016 13:15:29

    רועי נשמה אתה עושה עבודה גדולה . ואתה בחור על הכיפאק.
    אבל לא שמעתי ברדיו אף אחד מהשירים שבחרת. ואצלי הרדיו עובד כל הזמן.

    שנת 2016 היה של גסטין ביבר ואדל . שיר השנה לרקוד של גסטין טיברלנד ורוקד בפינה. הלהיט המאוס של השנה. לך תזדיין של גסטין ביבר. והלהיט שבטח יבחר ברוב קולות כשיר העשור זה הלו של אדל המאמי.

    בכלל השנה היו להיטים על הכיפאק

          1. לביא שוורצגורן

            28 דצמ 2016 13:39:25

            טוב אני והביטלס זה סיפור אחר. אבל בבי קשר, כל השירים שהוא העלה הם מהשנה האחרונה. בואי וכהן מתו בה ורדיוהד הוציאו דיסק אחרי שנים. נראה לי די רלוונטי. אבל הי, אם כל הקושי שלי בדבר רוב העולם יעדיפו יותר את ג'סטין מאשר את טום יורק. אז אולי יש משהו במה שאתה אומר.

        1. ברלה

          29 דצמ 2016 10:36:24

          אחלה סיכום!
          זאת פעם ראשונה שאני רואה ביקורת על טעם מוזיקלי של בן אדם בגלל שהוא לא שומע ג'סטין ביבר.. יקום קורס לתוך עצמו..

    2. רועי ויינברג

      28 דצמ 2016 13:46:25

      אוקיי, אני מסכים שהשנה מי שהכי הצליחו פרסומית הם ג'סטין ביבר, אדל וטיילור סוויפט. אבל אני, אישית, לא סובל אותם, בעיקר את ה-2 האחרונות. האלבום האחרון של אדל מאוד מאוד בינוני לפי עניות דעתי, גם בהשוואה לאלבום הקודם שלה (שלא אהבתי) וטיילור סוויפט היא מלכת המזוייפים.

      אולי הייתי צריך לשים צ'יילדיש גמבינו או את אנדרסון. פאאק או מייג'ור לייזר, שלושה מוזיקאים (חמישה למעשה, מייג'ור לייזר הם טריו) אבל לא מצאתי שיר שלהם שכזה התאים. לכן נשארנו יותר עם הרוק.

  3. לביא שוורצגורן

    28 דצמ 2016 13:25:17

    ממש אחלה רועי.
    מתומצת מדויק, לא צריך יותר מזה. החסימה הזו היא רגע של כדורסל טהור, הרגע הכי גדול בהיסטוריית הצפייה הלא ארכה שלי. אין טוב מזה לתאר את השנה שחלפה.
    והמוזיקה נפלאה.

  4. עידו גילרי

    28 דצמ 2016 13:41:09

    יופי של סיכום רועי.
    גולדן סטייט לא הביאו את מהפכת השלשות אלא הם חלק ממנה וטעות לחשוב שהשלשות הן מה שמייצג אותה. אם כבר הרוקטס של השנה הם דוגמא טובה בהרבה.

      1. עידו גילרי

        28 דצמ 2016 13:56:11

        שוב זו מיסקונספציה. מה זה התבססו בעיקר על שלשות? הם בהחלט זרקו יותר וקלעו יותר אבל הם חלק ממגמה מתמשכת. במובן הזה ההיט של שנתיים קודם היו לא פחות "מהפכנים".

  5. שי אבן צור

    28 דצמ 2016 13:45:16

    יופי של פוסט
    לדעתי, הבלוק ההוא הגדיר את היריבות בין ג"ס לקליבלנד ויש מצב שקליבלנד נמצאים צעד אחד קדימה מבחינה מנטלית בזכותו
    מי שלא ראה את זה בזמן אמת לא יבין זאת

    1. מנחם לס

      28 דצמ 2016 20:10:29

      מסכים עם כל מי שמהלל את הפוסט. זה לא דבר פשוט לסכם עונת כדורסל כזאת ורועי עשה זאת בצורה כיפית, ועדיין אחראית ומבוגרת!

  6. גיא

    28 דצמ 2016 13:54:28

    מצוין!

    אל תקשיב לido (וחשוב יותר – לא להקשיב למוזיקה שהוא מציע!),
    אני מוכרח לציין שאני ממש מכבד טעם מוזיקלי כל כך אקלקטי.
    (אישית, אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהקשבתי מיוזמתי למוזיקה שתאריך הייצור שלה היה במילניום הנוכחי)

    1. ido

      28 דצמ 2016 14:03:35

      שכה יהיה לי טוב . אני מוטרל על ידי הזקן מהיום היה וסר פול על בחירת אומנים שהיו רלוונטי לפני 20 שנה 30 שנה ו 50 שנה….

      אבל אני לא מאשים אתכם. שאני מבקר בישראל הרדיו תקוע בדיוק על סוג המוזיקה הזאת . מיושן לאללה.

      תשיגו לכם פנדורה ותבחרו recent music

      1. גיא

        28 דצמ 2016 14:13:34

        אי פעם בתחילת שנות ה-90' הייתי הכי מעודכן שיש. לא בפופ – באינדי רוק בפרט, וברוק אלטרנטיבי בכלל.
        לרדיו הישראלי, לא היה, ועדיין אין, כלשהו חלק בחינוכי המוזיקלי.

        אבל בדבר אחד אתה צודק – נהיתי זקן בבחירותי המוזיקליות.
        לכן הבחירות של רועי (שבעליל מעודכן) מרשימות כל כך.

  7. סומסום

    28 דצמ 2016 14:05:57

    אחלה פוסט, והבחירות המוזיקליות מעולות –

    אלה ממש ה-היילייטס של הפופ-רוק העולמי של השנה. בואי, רדיוהד, כהן, קייב, איגי פופ.
    אפשר כמובן להוסיף (טיפה מוזיקה שחורה אולי – צ'אנס דה ראפר, ביונסה ואחותה), אבל פגעת 5 מ-5, ביג טיים.

        1. רועי ויינברג

          28 דצמ 2016 15:30:25

          חחחחחחחחחח גם לא, אבל אותי אישית האלבום של ניק קייב (פרידה מהבן שלו) הרבה יותר דיכא מהאלבומים של בואי וכהן שהם יותר פרידה מהעולם. זה כנראה האלבום הכי מדכא של ניק קייב, וזה אומר המון בהתחשב בשירים ה"משמחים" שיש לו בדרך כלל.

    2. מנחם לס

      28 דצמ 2016 20:14:39

      אילו ראיתם את סוף השנה ב'מרכז קנדי' בוושינגטון עם הנשיא ואשתו (מסורת שנתית עם כל הנבחרים*), הייתם מבינים שמוסיקה של העבר כמו השירים של ה-EAGLES למשל אין היום.
      כל הקהל נעמד ושר. היום אף אחד מלבד צעירים בני 15 לא יודע את המנגינה והמילים של השירים החדשים שהם חסרי טעם וריח

  8. אפלטון

    28 דצמ 2016 14:12:37

    מעולה רועי. אין ספק שזו השנה של לברון.
    כל מי שעוד היה לו איזושהי ספק הגדולה שלו נאלץ להודות בפה מלא שהוא הגדול בדורו.
    זו היתה השנה של קרי. שהיה ה-MVP הראשון שנבחר ב-100% קולות.
    זו היתה השנה של הסופר טימס. להגיד שזו היתה שנה של קבוצתיות? עדיין הכוכבים שולטים בליגה. רק אם זה לא עובד עם 3 סופרסטארים, נביא ארבעה.
    זו היתה שנה של כסף ענק וחוזים מגוחכים בגודלם לשחקני משנה וזו היתה שנה של כדורסל נהדר.
    אחלה סיכום לאחלה שנה

  9. סומסום

    28 דצמ 2016 14:18:09

    לגבי לברון וסדרת הגמר, שאלה שהפניתי בעבר, עזרת המומחים תתקבל בברכה:

    האם היתה עוד סדרת פלייאוף ב-nba, בה שחקן אחד הוביל את כל השחקנים בכל 5 הקטגוריות –
    נקודות, ריבאונד, אסיסטים, חסימות וחטיפות?

    ואולי צריך לשאול, האם היה משחק בודד בליגה בו שחקן הציג את העליונות הזו.

    1. אפלטון

      28 דצמ 2016 14:20:22

      משחק בודד אני בטוח שהיה.
      לגבי הגמר מהזיכרון אני זוכר שדיברו הרבה על זה שלא היה דבר כזה. לא רק בסדרת גמר אלא בסדרת פלייאוף

      1. גיא

        28 דצמ 2016 14:53:12

        לא רק סדרת גמר –
        כמו שסומסום כתב, סדרת פלייאוף. הוא היחיד להוביל את 2 הקבוצות ב-5 הקטגוריות בסדרת פלייאוף כלשהי.

    4. רועי ויינברג

      28 דצמ 2016 15:18:31

      לא יודע כמה זה קשור, אבל לברון של 2008/09, פיפן של 1994/95, גארנט של 2002/03 וקאונס של 1977/78 הם היחידים שהובילו את הקבוצה לאורך עונה שלמה בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות.

      הגריק פריק כרגע גם נמצא שם ויכול להיות החמישי בכל הזמנים שיעשה את זה. בסדרת פלייאוף אף אחד לא הגיע לשם עד לברון 2016.

  12. צביקה

    28 דצמ 2016 15:15:39

    לגמרי הבלוק הזה מייצג את השנה הזאת. שנת הלברון ללא קנה מידה. הוא כבר היה HOF לפני השנה, ודיברו עליו בהקשרים של הטובים ביותר, אבל בגמר הזה הוא קיבע לגמרי את מקומו בטופ של הטופ. והבלוק זה בדיוק תמונת הנצחון.

  15. ori88

    28 דצמ 2016 15:23:46

    תודה רבה, רועי, על הסיכום הנפלא.
    מה שלברון עשה בסדרת הגמר הוא בלתי נתפס ! מתי תיגמר לו האתלטיות ?

    לגבי עליונות, אני מניח ששאקיל אוניל נתן סדרות גמר בהם הוביל ב – 3 קטגוריות (נקודות, ריבאונדים, חסימות) – זו הערכה בלבד.

    לדוויין וויד היתה סדרה פסיכית והיה גם חוסם מעולה (יחסית לגארד).

    השליטה ב – 5 קטגוריות רק ממחישה את גדולתו של ל. ככדורסלן רב גוני.
    (ואני בכלל בעד ג"ס).

    1. רועי ויינברג

      28 דצמ 2016 15:41:48

      צדקת. בטריפיט עם קובי הוא הוביל בנק', ריב' וחס'. בגמר 1995 רק בריב' וחס' וב-2006 לא הוביל בשום דבר.

      דאנקן גם עשה את זה ב-2003 (גמר מדהים של 24 נק', 17 ריב', 5 אס' ו-5 חס' במשחק).

    2. גיא

      28 דצמ 2016 15:56:41

      לשאקיל היו 2 פיינלס בהם הוביל את 2 הקבוצות בנק', רב', וחסימות,
      ולדאנקן אחד, למקהייל אחד (אבל בהפסד ב-85'), למוזס מלון אחד (בהפסד ב-81'),ולקארים 2 – אחד בניצחון ב-80', השני בהפסד ב-74'. אם היו סופרים לפני כן חסימות, אז אין לי ספק שלקארים היה שחזור של ההישג ב-71')
      (למרבה הפלא, לווילט יש רק פיינלס אחד בו הוביל את 2 הקבוצות בנק' ורב').

      למג'יק היו פיינלס בהם הוביל את שחקני 2 הקבוצות בנק', אס", וחטיפות,
      לבירד היו פיינלס בהם הוביל את שחקני 2 הקבוצות בנק', רב', וחטיפות.

      כשבודקים כל כך הרבה שנים, ורואים את מה שעשו הגדולים ביותר,
      זה ללא ספק מחזק את הטיעון לטובת זכייתו של לברון בבחירה.

  16. שגיא נאור

    28 דצמ 2016 16:32:14

    סיקום נפלא רועי.

    ראיתי עכשיו את החסימה של לברון אולי 30 פעם כדי לראות כמה קרוב זה היה לגולטנדינג. זה פשוט לא נתפס כמה על הקשקש זה היה.

    ואז המשכתי לדקה האחרונה אחרי החסימה. כמות הטעויות שנעשו שם.. קיירי הולך לסל, ביתרון 3 חצי דקה לסוף, זורק לעצמו את הכדור בספק צעדים ואיכשהו יוצא מזה. האריסון בארנס עושה עבירה מפגרת על לברון ומקצר לווריורס זמן קריטי. קיירי הולך לסל ממש מוקדם עם 10 שניות על השעון זריקות. וואו כבר שכחתי איך זה היה בסוף.
    זוכרים לקיירי את השלשה אבל לא את הטעויות כי מי זוכר דברים שלא השפיעו על התוצאה.

  18. סומסום

    28 דצמ 2016 17:19:02

    הסוף של הגמר, ה-89-89 המפורסם, לא קשור בכלל לספורט.
    ראיתי אותו כמה וכמה פעמים כדי לנסות לחוות את רמת הלחץ.
    לא מקנא במו שהיו באמת אוהדים של אחת הקבוצות. זה אין אוויר.

    2. סומסום

      28 דצמ 2016 17:31:30

      כי עונה שלמה ופלייאוף משוגע מתנקזים לשלוש דקות.
      הדבר היחיד שמתקרב לזה הוא גיים סבן בוורלד סירייס.
      אנתוני ריזו מהקאבס אמר אחרי המשחק: "באינינג השלישי בערך הייתי כבר ממוטט רגשית. כלוא בתוך בועת זכוכית של רגשות. אמרתי את זה לדיוויד רוס (הוותיק), והוא ענה: תנשום. יהיה הרבה יותר גרוע".

  19. עגל

    28 דצמ 2016 17:43:43

    פוסט מעולהה וסיכום יפה לשנה מצוינת.
    במחשבה ראשונה זו שנת הלברון, ובאמת מגיע לו, בעיקר על האליפות הראשונה של קליבלנד (בטופ הצפוף של השחקנים, הר ראשמור עאלק, הוא כבר תפס את מקומו)
    אבל זו היתה השנה של גולדן סטייט. כדורסל מעולם אחר, שבירת שיא הנצחונות, קרי מעולם אחר מחוזק בקליי ובחמור המדהים של שרק (גרין) ובאוסף לא אנוכי של רול פתיירס. התקפה הגנה ואינספור שלשות. קאמבק גדול מפיגור 1-3 ושביקה יותר גדולה ביתרון 3-1.
    הללויה!

  23. מנחם לס

    28 דצמ 2016 20:17:06

    שוב, למקרה שהחמצתם: מצטרף לכל המברכים את רועי על סיכום השנה בליגה, מבצע קשה ביותר לעשייה. רועי עשה זאת גם בחן של נעורים וגם בבגרות של אדם מבין.
    בקשר לבחירה המוסיקאית:
    אילו ראיתם אמש את נבחרי האומנות והתרבות של סוף השנה ב'מרכז קנדי' בוושינגטון עם הנשיא ואשתו (מסורת שנתית עם כל הנבחרים*), הייתם מבינים שמוסיקה של העבר כמו השירים של ה-EAGLES למשל אין היום.
    כל הקהל נעמד ושר. היום אף אחד מלבד צעירים בני 15 לא יודע את המנגינה והמילים של השירים החדשים שהם חסרי טעם וריח

  24. דינגו

    28 דצמ 2016 21:16:57

    רועי יש לך טעם מוזיקלי זקן מגילך ב-20 שנה.
    איזה כיף!
    רק מה – ראיתי את הקליפ של רדיוהד ונחרדתי:
    תום יורק נראה כמו קבצן במחלף לה-גרדיה. מזעזע.

  28. דורון האוהב

    29 דצמ 2016 00:54:11

    רועי איש השנה של ההופס
    רון (המשגיח) טחן איש השנה של ההופס
    מולי איש השנה של ההופס
    סומסום רוקי הפתעת העונה של ההופס
    ליג'וס רכש (מאתר אחר) השנה של ההופס
    ברחך ברקלי איש השנה של ההופס
    ועוד רבים..
    כתבה נהדרת, מוזיקה טובה.

  29. דורון האוהב

    29 דצמ 2016 01:02:29

    עגל יואב
    דובי
    ניב אפלטון
    בהחלט אנשי השנה של ההופס.
    הרשימה ארוכה ומגיע לרבים
    כל אחד עם הזווית המיוחדת של הכתיבה שלו
    כמעט כולכם מצוינים (חוץ ממני ועד כמה)
    בטוח ששכחתי כי אתם רבים מידי

  32. אשך טמיר המקורי

    29 דצמ 2016 16:25:35

    מעולה רועי

    השירים מצוינים, לא היכרתי (כזכור אני תקוע בשנות ה-90).
    אבל אני במקומך הייתי נזהר, יש מצב שאתה הולך לחטוף אש מלברון שיאשים אותך בגזענות.

    ד"א, לאיה כורם יש אצבעות שמנמנות?

  34. הברון מקריית אקרון

    30 דצמ 2016 03:02:58

    רועי אתה אלוף! יופי של סיכום שנה פוגע בכל הנקודות המדהימות שהיו השנה!! מי ייתן ששנה הבאה הסיכום שלך יהיה מרגש לא פחות 🙂 ואם אפשר שלא ימותו מוזיקאים מצויינים נוספים, לפחות לא ב2017, אז פנאן..

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט