"הוא עשה את שלו" – קוץ' K על החלטת לברון לוותר על ריו / מנחם לס

ההחלטות לוותר על האולימפיאדה ממשיכות לבוא יום-יום. בנוסף ללברון, סטפן קרי, ג'ון וול, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, בלייק גריפין, אנטוני דייויס, ובראדלי ביל, גם קאווי לינארד הודיע שהוא מוותר על האולימפיאדה.

מה הסיבה של צעיר כמוהו לוותר על הנסיון האולימפי הראשון שלו רק אלוהים יודע.

אבל כששאלו אתמול את המאמן מייק ששבסקי על החלטת השחקנים הוא הסכים להגיב רק בקשר ללברון. הוא אמר:

"HE'S SERVED". בניבון אמריקאי – 'הוא את שלו עשה, ומגיע לו'.

לברון שיחק בשתי הקבוצות המוזהבות של ששבסקי באולימפיאדת לונדון 2008 ואולימפיאדת בייג'ינג 2012. הוא שיחק גם בקבוצה של 2004 לפני בואו של ששבסקי. המאמן אמר: "למעשה הוא עשה מעל ומעבר המצופה משחקן כדורסל עבור נבחרת ארה"ב. למעשה הוא וכרמלו אנטוני הם 'USA PLAYERS' יותר מכל שחקני ה-NBA האחרים. הוא היה איש המפתח במהפיכה שנעשתה שהחזירה את ארה"ב לטופ של הכדורסל הבינלאומי. הנאמנות שלו; המנהיגות שלו, והמוכנות שלו לעשות את כל מה שניתבקש צריכים לשמש דוגמה לדורות הצעירים הבאים אחריו. אני מודה לו על שהיה שחקן מפתח בקבוצה, והמנהיג הטוב ביותר שיכולתי לאחל לעצמי. הוא עשה את עבודתי הרבה יותר קלה. הוא למעשה מייצג בעוזבו סיום של תקופה, ובקרוב גם אני מסיים ויהיה מאמן חדש לנבחרת – גרג פופוביץ' הגדול שבמאמנים, ואני מרגיש שלם לחלוטין עם החלטתו לפרוש, ואחרי ריו גם פרישתי שלי עצמי!".

הקבוצה תיבנה סביב שני סופר-סטארים אחרים, אחד וותיק – כרמלו אנטוני – ואחד פחות וותיק אך גם לא חדש – קווין דוראנט. השאלה היחידה שנותרה היא קיירי אירוינג שעדיין לא החליט סופית. הקבוצה תתבסס מסביב פול ג'ורג', דריימונד גרין, דמרכוס קאזינס, ג'ימי באטלר, דאנדרה ג'ורדן, קייל לאורי, קליי ת'ומפסון, דמאר דרוזן, וכמובן דוראנט ואנטוני.

האם הקבוצה פחות טובה בלי הפורשים?

ברור שכן.

הפורשים הם למעשה קבוצה טובה יותר מהנשארים.

אבל נראה לי ש'הנשארים' מספיק טובים לזהב אולימפי.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. כמות המשחקים של לברון ב-11 השנים האחרונות:
    (עונה רגילה + פלייאוף)

    2006 – 92 משחקים + אליפות העולם ביפן.
    2007 – 98 משחקים + גביע האמריקות בלאס וגאס.
    2008 – 88 משחקים + האולימפיאדה בביג'ינג.
    2009 – 95 משחקים.
    2010 – 87 משחקים.
    2011 – 100 משחקים.
    2012 – 85 משחקים + האולימפיאדה בלונדון.
    2013 – 99 משחקים.
    2014 – 97 משחקים.
    2015 – 89 משחקים.
    2016 – 97 משחקים.

    לא היה שחקן NBA שבתקופה של 11 שנה שיחק ביותר משחקים.

  2. האמריקאים יכולים להעמיד 4 קבוצות שיעשו את הפיינל פור באולימפיאדה ו/או אליפות עולם. המבחר שלהם פשוט עצום.
    לגבי הפורשים, זה פשוט צירוף מקרים של פציעות קטנות שמתווספות לעונה ארוכה ומתישה. ידוע שבשביל האמריקאים האולימפיאדה הרבה יותר נוצצת מאליפות העולם, וראייה הטורניר האולימפי בכדורסל מול אליפות העולם שלא מצליחה לייצר הייפ כמו המקבילה של הכדורגל (מונדיאל).

    1. מישהו בועד האולימפי כבר היה צריך לתת את הדעת לגבי ברזיל והוירוס. האולימפיאדה פה מאבדת מערכה וספורטאים רבים בכלל מתלבטים אם להגיע. חבל כי מדובר ברגע שיא כל 4 שנים

  3. כן תחרות או לא תחרות, הקלות בה הסופר-מיליונרים האלה מוותרים על *מדליית זהב אולימפית*, מקוממת בעיני. החלום הגדול של כל ספורטאי, של כל אחד בעצם.

    1. למה בעצם?
      מדליה אולימפית היא שיא של ארבע שנים, הישג הכי גדול שספורטאי יכול לרצות, עבור אתלטיקה. בכדורסל היא לא הרבה יותר מגביע קטלוניה עבור ברצלונה, ועם תחרות לא הרבה יותר חזקה. הישג השיא לכדורסלן הוא כנראה אליפות ה-NBA.

      1. צודק.

        ואם אליפות NBA הוא הישג השיא, אז הגיוני ששחקן ירצה לנצל את הקיץ כדי להכין את עצמו הכי טוב לעונה הבאה, בין אן מדובר בפציעות, או סתם ביכולת.

        למרות ש… קוואי נראה לי בריא, אלוף ואמ וי פי כבר, אז אני לא מבין איך לא קורץ לו זהב אולימפי וחוויה נוספת לאוסף ההישגים שלו. אולי הפחד מהזיקה הזה באמת גדול עבור הספורטאים..

  4. לגבי קאוואי, הבן אדם כל כך מופנם, זה ממש לא נראה טבעי לראות אותו במעמד כזה. גם באול-סטאר השנה זה הרגיש מאד לא נוח.

    1. ליליארד לדעתי הוציא את עצמו מהסגל מזמן, בגלל שהרגיש שגם ככה אין לו סיכוי בגלל ענייני פוליטיקה (כמו שחווה באולסטאר).

  5. אם האמריקאים יזלזלו יותר מדי שום דבר לא מובטח להם. מזכיר שהם כבר הפסידו באולימפיאדה ושתי אליפויות עולם. הפערים היום לא גדולים כמו בשנות ה-90, יש נבחרות עם לא מעט שחקני nba וכמו שראינו בעבר גם קבוצות בלי שחקני nba כבר ניצחו את ארהב (ליטא, יוון, פורטו ריקו עם שחקן nba בינוני אחד).
    ההרכב הנוכחי הוא המוכשר ביותר באולימפיאדה אבל לא בהמון. ספרד, ברזיל, צרפת, אוסטרליה וקנדה לדעתי יכולות לתת להם פייט לא רע, וגם נבחרות יותר קטנות ביום טוב יכולות למתוח אותם.

    1. היה צמצום פערים באמצע שנות ה2000 אבל מאז זה מרגיש ששוב נפתח פער במיוחד בשנים האחרונות. חוץ מנוביצקי וגאסול שהם כבר עם חצי רגל בחוץ כל השחקנים בטופ 20 הם אמריקאיים. לראייה אליפות העולם האחרונה שארה"ב באה עם הרכב שלישי ופירקה לחלוטין את כל היריבות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט