אפקט בלייק גריפין/מתן גילור

במהלך סדרת הפלייאוף בין הניו יורק ניקס לאינדיאנה פייסרס, בעונת 1998/1999, נפצע כוכב הניו יורק ניקס, פטריק יואינג. למרבה ההפתעה, הניקס ניצחו שלושה מתוך ארבעת המשחקים הבאים והעפילו לגמר ה-NBA.

התופעה נקראת "אפקט פטריק יואינג" והיא מתיימרת להסביר מדוע קבוצה מצליחה דווקא בהעדר הכוכב.

לאחרונה, נפצע כוכב הלוס אנג'לס קליפרס, בלייק גריפין. מאז פציעתו, הקבוצה נראית טוב יותר וגם התוצאות בהתאם, כאשר נכון לכתיבת שורות אלה היא מחזיקה ברצף של שמונה ניצחונות – הארוך בליגה.

ניתן להסביר את התופעה במשחק הקבוצתי וחלקות הנטל שהכריחה הפציעה שלו. הניחוש שלי הוא שגם אם ההסבר נכון, לא מדובר על הסיבה העיקרית להצלחת הקבוצה בעת הזו, או לכל הפחות לחוסר ההתדרדרות שלה, כפי שקרה לקבוצות אחרות שאיבדו את הכוכב.

יודגש כי ישנם לא מעט גורמים שמשפיעים, כגון: מומנטום, דינמיקה בתוך הקבוצה, היריבות וכיו"ב. ברם, ברשותכם, אציג את התאוריה שלי לעניין, אשר לדידי מהווה נדבך חשוב במכלול.

*

במשחק הראשון באצטדיון טוטו-טרנר בבאר שבע, אירחה הפועל המקומית את מכבי חיפה. כבר בדקה השלישית הורחק שחקן מכבי חיפה, טאלב טוואטחה, בכרטיס אדום ישיר. על אף היותה של הפועל ב"ש קבוצה עדיפה, על אף ששיחקה במגרש הביתי ועוד במשחק החניכה שלו ולמרות שמכבי שיחקה מרבית דקות המשחק בעשרה שחקנים, לא השכילה הפועל ב"ש לנצח את המשחק.

כשקבוצת מכבי חיפה התארחה באצטדיון המושבה במשחק החוץ נגד קבוצת מכבי פתח תקוה, האחרונה הובילה בתוצאה 0:1, כאשר, במהלך המחצית השניה, למכבי הורחקו שני שחקנים. מכבי הצליחה להשוות את התוצאה והמשחק הסתיים בתוצאת תיקו.

המשותף לשני המשחקים הנזכרים לעיל היתה תחושת "כל העולם נגדנו". ראו שהשחקנים נותנים מעצמם הרבה יותר וניכר שהם סיימו את שני המשחקים כשפשוטו כמשמעו הם בקושי עומדים על הרגליים. כל אחד מהשחקנים הבין שזו העת להוציא מעצמו את כל מה שהוא יכול לטובת הקבוצה, בגלל המצב אליו נקלעה. מי שחזה במשחקי הקבוצה העונה מבין ויודע שישנה סבירות לא מעטה ששני המשחקים היו נגמרים בתוצאה גרועה יותר עבור הקבוצה, אם היתה נותרת באחד-עשר שחקנים.

*

כמו במכבי כך בקליפרס. לעניות דעתי, השחקנים פשוט מבינים את המצב ומוציאים מעצמם יותר.

בדיוק כמו במקרה של מכבי, אין לי ספק שזה לא יכול לעבוד למשך עונה שלמה או אפילו למשך מספר חודשים. אולם, למשך תקופה קצובה ולא ארוכה מדי, התחושה הזו של שחקנים שזו העת להיות דרוכים ולתת מעצם הכל, לא זו בלבד שיכולה למנוע התדרדרות ביכולת ובתוצאות הקבוצה, אלא אף עלולה להוביל לשיפור.

בסופו של יום, למרות כל התאוריות הנחמדות, לאורך זמן, ייטב לקבוצה אם בלייק גריפין יישחק, והיעדרותו תסתיים בעגלא ובזמן קריב.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  2. Berch

    10 ינו 2016 08:50:35

    תאוריה מעניינת, ומן הסתם חלק מהמכלול (כפי שציינת) שגורם לתופעה הזו.
    לי נראה שגם מקרה וויליס ריד נופל לקטגוריה הזו.
    כשהאלפא דוג איננו, כולם מרימים את הראש 🙂

  3. גיא

    10 ינו 2016 09:02:50

    רק אציין שאת המושג "אפקט פטריק יואינג" הביא לעולם ביל סימונס (הי"ד) (חסרים. גם גרנטלנד וגם סימונס)

    יש קבוצות שמפיקות את המיטב מ-"אפקט פטריק יואינג",כשהוא מוגבל בזמן.
    כמו שכתבת – השחקנים מבינים שיש אליהם אחריות גדולה יותר, ומעלים את רמתם.
    זה קרה השנה לסטילרס ב-NFL כאשר בזמן שהקווטרבאק שלהם נפצע, שאר הקבוצה שיחקה הרבה יותר חזק, בעיקר ההגנה שהבינו שכבר אי אפשר לסמוך על ההתקפה שתציל את המצב.
    אחרי שהוא חזר מהפציעה, ההגנה המשיכה לשחק עם אותה תנופה שצברה אחרי הפציעה.

  4. john

    10 ינו 2016 11:29:35

    מסכים חלקית. דוגמא טובה היא הנצחונות של הקליפרס על הרוקטס ללא פול בפלייאוף וההתמוטטות שלה מול הרוקטס כשחזר. ומצד שני הקמבק של הרוקטס במשחק מס 6 ללא הארדן.

    אבל:

    הקליפרס ניצחו את ה: לייקרס, ג'ז פצועים, וויזארדס הבינוניים, שארלוט (ניצחון טוב), הסיקסרס, הבלייזרס ושוב על שארלוט.

    כריס פול רכז מעולה ומוערך יתר על המידה. בדומה ללברון הוא יכול להצליח חלקית כשיש קבוצה שנתפרת בדיוק לצרכיו. הוא לעולם לא משנה או מתאים את משחקו למצב גם כשהקבוצה יכולה להרוויח מכך.

    כשזה המצב והקבוצה אכן שלו הוא מוציא מעצמו את המיטב ובקבוצותיו המרווחים הם הגבוה המתגלגל וקופץ (צ'נדלר ודיאנדרה) וקלעי הספוט אפ (סטוייקוביץ' כשהיה בריא ורדיק כעת). שחקני פוסט אפ\ פנים טובים יכולים לתת מספרים אך הוא לעולם לא נותן להם להוביל באמת את הקבוצה או להיות אובר דומיננטיים. את המהפכה שגולדן סטייט הפנימה (שחקן פנים מהיר ובעל קורדינציה יכול להוריד ריבאונדים ולעוף קדימה ובכך לתת לשחקן החוץ את הכדור כשהוא בעמדת תקיפה/קליעה לסל). הקליפרס לא יכולים לקבל. כי המספרים של דיאנדרה ופול יראו פחות טוב בשני התחומים שהם מתגאים בהם: ריבאונדים ואסיסטים.

    בלייק הצטיין והוביל את הקליפרס להצלחות כשהכדור התחיל אצלו והוא הוביל את הכדור. בהעדרות כריס פול שנה שעברה הקליפרס נתנו הצגות מול קבוצות טובות כשבלייק מוביל את הקבוצה באסיסטים. כשפול חזר לא הייתה לו ברירה אלא להתאים זמנית את משחקו למצב החדש. הקליפרס נראו כמו קונטנדרית. אבל ככל שעבר הזמן הכדור חזר לידיו של כריס פול שהרכיב את הקבוצה על גבו. האבסורד היה כשבלייק נתן את סדרת חיו מול הספרס אבל פול גנב את התהילה עם סיום משחק 7.

    בנוסף יש את דיאנדרה שיתרונותיו ברורים אבל הנתונים שלו מראים זיוף סטטיסטי רב (בכמה תחומים והנה אחד): הקליפרס לא קבוצת ריבאונד טובה יותר כשהוא על המגרש.

    בנוסף: ג'ורדן לוקח 8 ריבאונדים למשחק ללא שמירה (uncontested) מול 5.4 של גריפין. זאת אומרת שאם דיאנדרה יתן לבלייק להוריד כמות גדולה יותר של ריבאונדים חופשיים, אמנם הוא יראה פחות מרשים סטטיסטית (נניח 11 אל מול 10.5 של גריפין) אבל בלייק יוכל לדחוף את הכדור מהר יותר קדימה. ולתת לפול להתקיף בסגנון קארי מהפינות ביציאה מחסימות או בתנועה.

    אל תתרשמו מהקליפרס או ממאזנם. הם הפסידו עד כה ל: ווריורס פעמיים, לרוקטס פעמיים, למאבס, לפורטלנד, לטורנטו, ליוטה, לפייסרס, לבולס, לספרס ולת'נדר.

    ולא מדובר בספרס 2014 שנחו ונתנו הילוך שני במהלך רוב העונה הרגילה, הפסידו לקונטנדרס והתעוררו במרץ. הקליפרס נתנו הכל והפסידו כמה משחקים צמודים.

    בעשירייה הראשונה של ריבאונדים לקבוצה למשחק נמצאים כל הקונדנדריות: ווריורס, סן אנטוניו, OKC, והקאבס. איפה הקליפרס? 23.

    אותו כנ"ל באחוז קליעה ל-3 (OKC במקום 11). הקליפרס במקום ה-13.

    הנתון שהכי מנבא פוטנציאל קבוצות לאורך העשור האחרון הוא הפוינט דיפנציאל הקבוצתי (פלוס/מינוס קבוצתי). כן יותר ממאזן. כי זה לוקח בחשבון איך שיחקתי ולא רק מה היתה התוצאה. זה מתאזן יחד עם אחוז ניצחונות מול קבוצות פלייאוף. גם שם הקליפרס נראים רחוקים ממעמד קונטנדרית. הם במקום השישי אמנם אך רחוקים מאוד מהמקום הרביעי, OKC, בכמעט חצי (6.4 מול 3.6) ותקועים בין אינדיאנה וטורנטו. והניבוי הזה מראה הדחה שוב בסיבוב שני אל מול 3 הגדולות של המערב.

    4. p

      11 ינו 2016 09:32:58

      סחטיין על התגובה המושקעת, אבל היא מלאה בשטויות.
      מצטער, לא מתכוון להיות בוטה כ"כ..
      קליפרס טובה יותר עם פול. אפשר לטעון שלפול יש שיטה משלו, אבל היא תצליח בכל קבוצה (לרמה מסויימת. אי אפשר לטעון שמה שעשה בקליפרס היא לא הצלחה, אבל בהחלט לא הצלחה כבירה).
      מצחיק שאתה מביא את הווריורס כדוגמה נגדית, כי סטף קרי הוא ה-דוגמה לתוצר של שיטה ובמקומות אחרים הוא עדיין יהיה מדהים, אבל לא קרוב לרמות הMVP (המוצדק) שהוא מציג.
      אולי לג'ורדן אכפת מהריבאונדים, לפול בטח לא אכפת לסיים גם עם 0 אסיסטים. צריך לקרוא ולראות אותו כדי להבין את זה שבשלב הזה של הקריירה (ולפניו) כל מה שמעניין אותו זה טבעת ואיך לנצח כדי להגיע לטבעת.
      בלייק גריפין פתח מדהים את הסדרה מול הספרס, אבל כמו בשאר הפלייאוף (במיוחד מול יוסטון), בגלל ניהול זמן כושל של ריברס פשוט שבק בסיום. אתה יכול לראות את זה גם במהלך האחרון של משחק 7.
      מהרגע שעברת לכתוב את הנתונים הסטטיסטים, אני לגמרי מסכים.
      הבעיה בריבאונד, ההתקפי לפחות, שמשפיע גם על הכללי, הוא שדוק מסרב שיישארו לריבאונד התקפה ומורה להם לעוף להגנה. זה לא היה ככה בשנה הראשונה שלו בקליפרס לדעתי ואם אני זוכר נכון, הם גם לקחו יותר ריבאונדים.
      החמישייה של קליפרס הובילו יחד עם ג"ס שנה שעברה את מדד ה+/-. זה לא הוביל אותם רחוק בלי ספסל טוב.

      1. john

        11 ינו 2016 10:51:39

        הבנת הנקרא:
        "קליפרס טובה יותר עם פול. אפשר לטעון שלפול יש שיטה משלו, אבל היא תצליח בכל קבוצה (לרמה מסויימת. אי אפשר לטעון שמה שעשה בקליפרס היא לא הצלחה, אבל בהחלט לא הצלחה כבירה)". – אין לי שום טענה שהקליפרס טובה יותר ללא כריס פול. טענתי שהכדורסל שהם שיחקו כשפול חזר מהפציעה והמומנטום של גריפין כמוביל כדור כמעט שווה לפול הפכה את הקליפרס למפלצת.

        "מצחיק שאתה מביא את הווריורס כדוגמה נגדית, כי סטף קרי הוא ה-דוגמה לתוצר של שיטה ובמקומות אחרים הוא עדיין יהיה מדהים, אבל לא קרוב לרמות הMVP (המוצדק) שהוא מציג". – באת לקלל ויצאת מברך! זו בדיוק הטענה שלי. זה יהפוך את המשחק לקל יותר עבורו כי הוא כמו סטף אינטלגינט ורואה את הנולד תוך כדי תנועה. מלבד זאת סטף וכריס שחקנים שונים לגמרי.

        "אולי לג'ורדן אכפת מהריבאונדים, לפול בטח לא אכפת לסיים גם עם 0 אסיסטים. צריך לקרוא ולראות אותו כדי להבין את זה שבשלב הזה של הקריירה (ולפניו) כל מה שמעניין אותו זה טבעת ואיך לנצח כדי להגיע לטבעת." – אם לא אכפת לו אז איך למרות שהשימוש בו כשהוא משחק הוא 26% הוא אחראי ל-56% מהאסיסטים של קבוצתו וקולע 25% מהנקודות של קבוצתו. זה כביכול נתון טוב אך מראה שהוא מוסר לקליעה כפול ממה שהוא קולע בזמן שהוא על המגרש. רק מה הבעיה? הקליפרס נמצאים במקום ה-8 באסיסטים בין מילווקי לאורלנדו. בדיוק כמו בריבאונדים מדובר על קבוצה מדהימה של מוסרים: כריס פול, ג'וש סמית, בלייק גריפין רדיק (כהוא רוצה) ולאנס סטיבנסן (לא בא לידי ביטוי). אך בדיוק כמו בקליבלנד המספרים האישיים באסיסטים לא תורמים למספר אסיסטים קבוצתיים. או בקיצור כשפול על המגרש 75% מהמהלכים נגמרים או בסל שלו או באסיסט שלו. זה בעיני יותר מדי לשחקן ברמתו.

        "בלייק גריפין פתח מדהים את הסדרה מול הספרס, אבל כמו בשאר הפלייאוף (במיוחד מול יוסטון), בגלל ניהול זמן כושל של ריברס פשוט שבק בסיום. אתה יכול לראות את זה גם במהלך האחרון של משחק" – מסכים ולכן לא היה הוגן לקרוא לו צ'וקר. ועדיין הקליפרס במיטבם כשהוא פעיל יותר כפסיליטייטור ולא רק כמסיים או כקלע מיד ריינדג'

        1. p

          12 ינו 2016 11:18:46

          פול וקרי שחקנים שונים כמו שרשמת. פול רכז קלסי וקרי הרבה יותר קלעי מאשר רכז קלסי. לכן קרי לא ממש צריך את הכדור, באותה מידה שפול לא צריך לעבור חסימות להתפנות לקאץ אנד שוט. לכן אחוז השימוש הגבוה בפול.
          לא מבין את הטענה שלך על אסיסטים. שהוא מוסר יותר מדיי וצריך לקלוע יותר? שהוא צריך לשחרר יותר את הכדור? הקליפרס ממוקמת נמוך במספר האסיסטים בגלל שבזמן שפול על המגרש, רבים מהסלים זה חפירות של גריפין, אבל בעיקר כשפול על הספסל מתחיל שלב ה"סולו" /"הירו בול" קרופורד וריברס בעיקר, מחליטים ללכת אחד על אחד כי זה סגנון המשחק שלהם.
          פול יוצר משחק ולכן הוא מוסר אסיסטים בכמות גבוהה מזה שהוא קולע. הטענה שהוא צריך לקלוע יותר מוזרה לי. pass first PG. במובן הזה, הוא יותר רונדו מקרי.
          לגבי בלייק והספרס. בלייק נתן סדרה מופתית וסדרת חייו כפי שהגדרת. פול למיטב זכרוני חוץ ממשחק נפל אחד, שהיה נפל של כולם (תבוסה גדולה לטובת הספרס) נתן סדרה מעולה גם כן. בטח לא גנב תהילה שאני לא כ"כ בין אפילו לאיזה תהילה את מתכוון. אם כבר להיפך, הסדרה הזאת גרמה לאנשים לחשוב (בטעות) שזאת הקבוצה של בלייק ושהוא השחקן הכי חשוב וטוב בה.

  5. נתי

    10 ינו 2016 12:39:14

    תודה רבה טור מעולה
    מאוד מחבב את הקליפרס בזכות כריס פול
    רק שאלה-למה כולם אוומרים שהרצף של 8 של קליפרס הארוך בליגה אם גולדן סטייט כבר ב35-2 ?

  6. עגל

    10 ינו 2016 14:08:18

    מתן למעשה אתה כן אומר שיש בקליפרס אפקט יואינג, רק שאפקט יואינג לא נובע רק משינוי במשחק הקבוצתי אלא גם מהמאמץ הכללי.
    אם היה אפשר לבדוק את זה לאורך זמן בממוצע על הרבה קבוצות היינו רואים את האפקט הרגעי הזה, שיכול להימשך 5-10 משחקים מקסימום, בו הקבוצה מתעלה, ולאחרי פרק זמן זה מתחילים להגיע ההפסדים והעייפות גוברת.

  7. שם (נחוץ)

    10 ינו 2016 14:20:02

    לפי דעתי האלפא דוג בדליפרס הוא כריס פול, הוא זה שדוחף אותם ומעלה את רמת התחרותיות שלהם, אבל אין ספק שבשלב זה של הקריירה שלהם בלייק חשוב לפחות כמוהו לקבוצה

    1. john

      10 ינו 2016 17:35:33

      כל כך צודק! יש את הלא מבינים שמיד שולפים את עונת 94 שהבולס הגיעו לגמר מזרח עם אותה קבוצה של 93 ללא מייקל. וכך הם טוענים שמייקל שיחק בקבוצת על ב-91-93 ללא קשר אליו. רק שוכחים ש:

      1. הבולס הגיעו לחצי גמר מזרח והפסידו לניקס ב-7 מה שאם הזמן בזכרון הפך לגמר מזרח…
      2. נוסף לסגל של 93 טוני קוקץ', לוק לונגלי, סטיב קר ופיט מאיירס תוך כדי שהוראס גראנט וקרטרייט נשארו. זאת היתה קבוצה אחרת, שלמרות עונת קריירה של פיפן ועוד כמה לא באמת איימו על הליגה.

  10. etayle

    10 ינו 2016 18:43:27

    לפי דעתי אין קשר לשום אפקט , הקליפרס קבוצה טופ 4 במערב שפתחו רע את העונה , היה צפוי שזה יתאזן עם או בלי בלייק. נוצר מצב של אוסף משחקים קלים + כושר שיא של רדיק ופול. אתמול ראיתי אותם נגד שארלוט והם לא מרשימים .(לא ראיתי יותר מידי מאמץ )

  11. דורון האסטבן

    10 ינו 2016 19:46:12

    האפקט ייגמר, עגל לקח לי את המילים מהפה,
    כמה זמן זה יימשך, זה מה שיפה בקבוצה שהשאר
    נותנים יותר.
    ב94 של הבולס לדעתי מייקל כל כך השפיע דרש
    והנהיג ושיפר את משחקם ללא כחל וסרק
    עד שבעונה בלעדיו הם היו עדיין ב"תיסמונת ג'ורדן"
    ועדיין חששו מעבר לפינה הנה הוא חוזר ונותן לנו בראש
    בוא ניהיה טובים שאיך שמייקל יחזור לא יעיף אותי מהסגל,
    ובעיקר מה שלימד אותם והרצון החזק למשחק.

  12. דורון האסטבן

    10 ינו 2016 19:52:43

    מתן אם איזה אינטלקטואל או מדען או חוקר חברתי ברמה
    היה שואל מה לכם ולעניין במשחק
    הייתי מראה לו את הפוסט שלך את התגובה המצוינת של ג'ון
    ואת כל התגובות כאן.
    נדמה לי שגם בגוף הכדוריות מסתובבות בסבבה
    עד שמשהו תוקף את הגוף ואז הם מוציאות מעצמם
    יותר ומרפאות את הגוף
    כבאפקט יונג (הוגה דעות/פסיכולוג כמו פרויד) /יואינג.
    תודה רבה למתן שתמיד מביא נושאים מעניינים לג'ון הנפלא
    ולכולכם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט