הטור היומי שלי: לאן הגענו (לפחות בארה"ב)? / מנחם לס

(מוסך המכוניות של ג'יי לנו)

לטור הזה אין כל קשר לכדורסל, אבל לך תדע אם דברים דומים לא קורים בכדורסל, בעיקר במקרה של קובי.

זה קורה בבייסבול.

בששה ימים מטורפים בשבוע שעבר, ארבע קבוצות ב-MLB (הליגה המקצוענית בבייסבול) שפכו – הקשיבו טוב! – 623 מיליון דולארים על ארבעה פיצ'רים: דייויד פרייס (217 מיליון, 7 שנים ברד-סוקס), זאק גרינקי (206 מיליון ל-6 שנים באריזונה), ג'ורדן זימרמן (110 מיליון ל-5 שנים בדטרויט), וג'ף סמרג'יה (90 מיליון, 5 שנים בסן פרנציסקו).

ב-23 העונות שהפיצ'רים האלה יזרקו כדורים (כל משחק רביעי או חמישי; PLENTY OF REST IN BETWEEN,), ישלמו להם 29 מיליון לעונה בממוצע, כשגילם יהיה 32. ז"א ש-23 עונות הם יזרקו מעל גיל 32 במשכורות של 25-35 מיליון לעונה!

אחזור לעניין הגיל עוד כמה דקות.

ספורטס אילוסטרייטד שכתב את הפוסט הקצר על כך מזכיר לכולנו שכבר בשנת 1899 כתב כלכלן בשם ת'ורסטיין וובלן שהעשירים האמיתיים החדשים של אמריקה אוהבים ללקט צעצועים יקרים ביותר לא בגלל שהם טובים או שימושיים אלא ר-ק בגלל שהם יקרים.

אתן לכם דוגמא: כחצי שעה נסיעה מביתי, בעיר היפהפיה אשוויל על צוקי ההרים הגבוהים הנקראים "SMOKEY MOUNTAINS" (שהם המשך שרשרת הרי האפלשים) ישנה אחוזה היושבת על שטח ענק – גבעות שלמות –  בשם BILTMORE (לכו לגוגל ותבינו על מה אני מדבר) שהיום מעריכים את ערכה ב-2 מיליארדי דולארים (בתוך האחוזה נמצאים אביזרי אומנות של טובי הציירים והפסלים בעולם). קשה לתאר את גודלה, יופייה, ותפארתה. האחוזה יכולה להתחרות עם כל ארמון בבריטניה. אפילו בריכת שחייה פנימית של 50 מטר בנו שם, והכל בשנת 1885.

בנה אותה העשיר כקורח וונדרבילט שהיה אז האדם העשיר ביותר בארה"ב שלמעשה גר בניו יורק, והיה מגיע לשם כמה פעמים בשנה לארוחות לכמה מאות אורחים שהגיעו מכל רחבי ארה"ב.

או מכונית הרולס-רויס בת ה-12 צילינדרים שהזמין הקומיקאי ג'יי לנו בהזמנה מיוחדת – היחידה במינה בעולם – שעלתה לו 2.8 מיליון דולארים, ושהיא לעולם לא תידרך על כביש אחד בארה"ב, וכפי שהגיעה מהאונייה, כך היא תירקב במוסך המכוניות שלו, מוסך המכוניות הפרטי הגדול בעולם.

 

אותו דבר יאכטות ב-100 מיליון דולארים של העשירים ביותר שכל מה שהן עושות זה לעגון במעגני מים עמוקים לשלושה-ארבעה נשפי ערב שנערכים עליהם כל שנה לכל החברים.

למה אני מספר לכם כל זאת?

כי כל הפיצ'רים שהזכרתי היו "צעירים" שהתקרבו לגיל 30 כשהחתימו אותם על החוזים המטורפים הללו ובעלי הקבוצות מחתימים אותם בתקוות שוא שהם יתנו עונה או שתיים טובות, ובשאר הם ישמשו צעצוע יקר של הבעלים שהם גאים שיש להם אותו.

לפני שנתיים התפרסם מחקר שהראה ללא ספק שכל פיצ'ר מתחיל לרדת ביכולתו אחרי גיל 32. כל השחקנים האלה ישתכרו משכורות מטורפות כשעד 75% מהזמן עליהם הוחתמו הם בירידה תלולה.

13 פיצ'רים לפניהם הוחתמו על חוזים של לפחות 120 מיליון. חמישה מהם כבר זורקים מעל גיל 32, וכל החמישה הם כבר 'שרופים' –  BUST. לא מסוגלים יותר לזרוק: ג'סטין וולנדר, ג'ון סנטנה, בארי זיטו, סיסי סבאת'יה, ומייק המפטון בסך הכל של 14 עונות (ס"ה עונות של החמישה אחרי שחתמו על חוזים של למעלה מ-2 מיליון לעונה) הם 88-74 עם ERA מבייש של 4.56!

אתם מבינים? חמישה פיצ'רים מעל גיל 32 שמשלמים להם 20 מיליון לעונה מ-פ-ס-י-ד-י-ם יותר משחקים מאשר הם מנצחים.

היום ידוע בליגה שכמעט אין פיצ'רים המצליחים לשמור על יכולתם אחרי גיל 32. לכן הרד סוקס שמחו לתת את הפיצ'ר 'האס' ג'ון לסטר לקאבס שהחתחמו אותו על 155 מיליון כשהיה בגיל 31, ל-5 שנים. ז"א 155 מיליון לפיצ'ר שיזרוק מגיל 31 עד 36.

אתם יודעים מה קרה בקאבס? משך כל עונת 2015 המצויינת שלהם הם השתמשו בפיצ'רים צעירים בגיל 30 ומטה. ג'ון לסטר עם ה-30 מיליון-פלוס שלו לעונה? נתנו לו לשחק רק 6 משחקים מה-162 משחקים. הוא קיבל עבור 6 המשחקים 31 מיליון דולארים. 6 מיליון למשחק, וברוב המשחקים הוא לא זרק יותר מ-6 עד 7 אינינגים.

מיד אחרי שבוסטון עשתה מפרייס את הפיצ'ר היקר בהסטוריה, אריזונה החליטה שהיא חייבת לשלם יותר ונתנה לגרינקי את ה-206 מיל. לשש שנים. הוא היה נפלא בעונה שהם חתמו על החוזה המטורף כשסיים את העונה עם 1.66 ERA, הרביעי בטיבו בהסטוריה מאז שגבעת הפיצ'ר הונמכה ב-1969.

אריזונה מתפללת שבגיל 37 (הוא  היום בן 31) הוא ימשיך לזרוק ככה, אף על פי שהיא יודעת שאין צ'אנס.

אז רגע, מה הסיפור?

האם בעלי הקבוצות – רובם ככולם מיליארדרים גדולים וכמה מהם בין העשירים הגדולים ביותר בארה"ב מטומטמים? האם הם רוצים לזרוק את כספם ככה סתם, ולהיראות כמטומטמים בשנים הבאות?

(אחוזת בילטמור בעיר אשוויל, חצי שעה מביתי)

 

ישנן שתי אפשרויות, ושתיהן נכונות:

1. בעלי קבוצות הבייסבול עושים כל כך הרבה כסף שהם לא יודעים מה לעשות איתו.. אולי אפילו הם 'מתביישים'?

בואו ניקח את ה'דיימונדבקס' של אריזונה שעשו את גרינקי לשחקן עם המשכורת הגדולה ביותר בעולם לשש שנים: חודשיים לפני ההחתמה של גרינקי, הם חתמו על חוזה טלוויזיה ל-20 שנה בסך 1.5 מיליארד דולארים. זה יותר מכפליים מהחוזה הקודם שהיה להם.

רווחי בעלי קבוצות הבייסבול (REVENUES) עלו ב-24% ב-5 שנים, ב-56% ב-10 שנים, וב-128% ב-15 שנים.

ההכנסות מה-DVR מ-2,430 משחקי העונה הם ברמות שהקבוצות מתביישות לגלות.

ערך קבוצות הבייסבול הוא מ-3.4 מיליארד (הניו יורק יאנקיס) עד 650 מיליון (טמבה ביי), כשחצי מהקבוצות כבר שוות יותר ממיליארד, ופורבס מגזין מנבא שעד 2020 ערך כל 30 הקבוצות יהיה לפחות מיליארד.

היום ישנה למעשה תחרות ומאבק בין חברות לקבל דקות פרסום בחוזי הטלוויזיה הפרטיים שכל קבוצה חותמת, ובפלייאוף דקת פרסומת עולה הון.

ואז מגיעים לסיבה השנייה, זאת שהכלכלן וולבן דיבר עליה במאה ה-19:

2. האייקונים הללו בבייסבול הופכים לצעצועים יקרים של בעלי הקבוצות שגורמים להם את ההיי שמגה-עשירים מרגישים כשישנם להם פריטים יקרים ביותר, אפילו שהשימוש המעשי בהם לא קיים, או כמעט לא קיים. כמו המכוניות של לנו.

בעלי הקבוצות יודעים שפיצ'רים ענקים ביכולתם בגילאי 28-30 שהם חותמים ל-6 או 7 שנים יזרקו שנה-שנתיים, ואז יתמוטטו. מעט מאד פיצ'רים בכל תולדות הבייסבול היו "ענקים" מעל גיל 36. ממש יחידי סגולה.

אבל לבעל קבוצה גאה כיף להחזיק פיצ'ר כמו גרינקי, או קלייטון קרשאו, או ג'ימי נלסון, או פטריק קורבין הרבה מעבר לשיאו כמין "צעצוע" בעל ערך הסטורי, כריזמטי, סלברטי, ולך תדע מה עוד עושה לבעלי הקבוצות האלה את היום. אני בטוח שג'ון סטיינברנר היה משלם מיליונים לסנדי קופאקס – גדול הפיצ'רים מאז ומעולם – שיחתום אצלו ביאנקיס בגיל 38 או 39, ככה סתם, ששמו יופיע ברוסטר.

זה כמו הרולס רויס עם 12 הצילינדרים במוסך של ג'יי לנו. היא לא שימושית, אבל "היא שם". "יש לו אותה". ככה בעלי הקבוצות: יש להם כוכב-על אגדי בסגל, ולמי איכפת מה הוא עושה או לא עושה.

לך תדע. אולי קובי בריאנט הוא צעצוע כזה שהלייקרס רצתה שיהיה בבעלותה, ולא משנה כמה הוא עולה, אם כי במקרה של הלייקרס הבנים של ג'רי באס אינם עשירים עד כדי כך. בכל זאת, הם היו מוכנים לעצור את התפתחות הקבוצה בכמה שנים טובות כדי ש-"יהיה להם את קובי".

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 25 תגובות

    1. אשך יקר
      מומי אהב אותך כבן ואתה רק דופק ליכלוכים מבוקר עד בוקר על הלייקרז?
      תן איזה פוסט שנאה על הפלופר שמומי יפנק אותך בתופנים לחנוכה ולא יחשוב חלילה על יחסנו לאן ?

      1. מה לעשות, כל עוד הלייקרס משקיעים כסף בסוסיתא על בלוקים שתשב להם במוסך (סקוט) אז הבינה מהם והלאה…

        נ.ב: לגבי הפלופר הוא הביא אותי לשלב השנה שאני לא יכול לראות משחקים של קליבלנד בלי לקחת אובר-דוס לפני זה של כדורים נגד בחילה. מפגין מנהיגות של דרמה קווין במחזור במהלך BAD HAIR DAY שקיבלה את השפיץ של השידה בזרת ואז דרכה על תקע של כבל חשמל

  1. גרנייקי לא מתבייש ?!
    לעזוב את הלוס אנגלס דודגרס לחור כמו אריזונה
    בבייסבול מטומטים תראה יש 3 שחקן שקיבלו חוזה על 250 מיליון ל 10 שנים !!
    אלכס רודריגז שאמור לשחק עד גיל 42 ועושה יותר סמים מהום ראנד
    אלברט פוהולוס שירד חזק במספרים מאז שעבר לאל איי
    קברה שאחרי עונת טריפל קראון רק יורד ביכולת

    פעם פיצרים כמו רוברט קלמנס , אנדי פטיט , מאדוקס רנדי ג'ונסון וקורט שילינג היו בשיא בגיל 36 עד 43

    מומי חושב שהלייקרס החזיקו את קובי מתוך ריספקט על 20 שנה
    זה לא אותו דבר כמו בבייסבול
    אם הדוקטור היה מוסיף תמונה של דוויד פרייס , זה צעצוע ? דומה לאגזוז של מונית סקודה
    גיי לנו זה ההוא עם הלסת שנראת כמו דשבורד של משאית ?

    1. מומי, ציינתי שיחידי סגולה בודדים מצליחים לזרוק בגילאי 35+, אבל שכחתי שאתה לא מבין מילים כמו "יחידי סגולה". תמיד תשאל את גיא כשיש לך בעיות בקריאה או הבנת הנקרא.

      1. מה זה דוקטור ?
        אתה לקוי בהבנת המה נשמע ?
        מומי חיזק את הדיבורים שלך וחושב שאין היום שחקן ששוה את הסכומים האלה , אין היום פיצר פותח אחד נורמלי בליגה בן 35 פלוס , אפילו לא אחד !!

  2. דוקטור מה עם האחוזה של וונדרבליט ?
    שמומי יארגן צוות יחד עם סמי חזיזה נפשוט לו על האחוזה

  3. מנחם הבעיה היא שיש יותר מדי כסף בעולם. ועקומת הפיזור שלו היא מגוחכת.
    ככה יוצא שיש את הצעצועים האלה, אם זה קבוצות במאות מיליונים, או יאכטות במאות מיליונים.
    יש כאלו שמצד אחד מרוויחים מזה כי המפגרים האלה מוכנים לשלם סכומים מופרכים על הצעצועים שלהם ומי שמפעיל אותם (וזה ממש כמו בגן ילדים ילד אחד מסתכל על הצעצוע של השני ואומר- 'אני רוצה כזה, רק יותר גדול'), ומצד שני זה מעצבן בטירוף כי אתה יודע שזה בא על חשבון של 2/3 מהעולם.
    אז השאלה אם עדיף להיות דג נקאי שנדבק לזימים של הלווייתן וחי בביטחון שלא יגמר לו האוכל לעולם או דג חופשי שמחפש את האוכל בעצמו ולא יודע איך יגמור את היום אבל לפחות הוא חופשי.
    העניין הוא שהלוויתנים האלו אוספים יותר ויותר דגיגים נקאים אליהם וזה משאיר פחות ופחות אוכל לדגים החופשיים.
    ויוה לה רבולושן ?

  4. הכל עניין של רווח. אם מכירות המרצ'נדייז של סבאתיה, זיטו, וולנדר ושות' ומכירות הכרטיסים לאנשים שבאים לראות אותם (יותר מאת הקבוצות) גבוהות, אז זה משתלם לכולם-כמו המקרה של בראיינט, שעדיין בטופ 10 במכירת החולצות שלו בליגה.

    הקבוצות קונות מותגים מוכנים, ויכול להיות שזה משתלם אפילו אם אין להם שום ערך ספורטיבי, כמו במקרה של לסטר. הם יתנו הרבה הכנסות בשנה הראשונה של החוזה (עם כל המרצ'נדייז שיצאו), וגם בשנה האחרונה, כשהם יעשו סיבוב פרידה וכולם יבואו לראות את האגדה בפעם האחרונה (ע"ע טור הפרישה של קובי)

    1. קובי לא משתלם ללייקרס גם אם יהיה במקום הראשון של מכירות אקססוריז, משום שלקבוצה לא תחרותית לאורך שנים יש משמעויות עמוקות שמתבטאות לבסוף גם בצורה כספית. כשהתדמית והמותג נפגעים, גם הכיס נפגע. אז קונים את הגופיות שלו, אבל מי קונה גופיות של שחקנים אחרים ? תחשוב גם על כל השחקנים שלא באו בגללו, והיו יכולים לעזור לו למכור עוד חולצות בבסטה ששמה אל איי…

  5. תודה מנחם, מאמר מעניין.
    ברוח הדברים של אפלטון – האבסורד הוא לא העובדה שמשלמים כסף מטורף לשחקנים שנמצאים בירידה, אלא שהסכומים הגיעו לכאלה גדלים. כמו שכתבת מנחם, נראה שזה קשור גם לתאוות בצע וגם לרדיפת כבוד של בעלי הקבוצות. העניין הוא שגם אנחנו כצרכנים ואוהבי ספורט נותנים לזה יד באופן עקיף… מעניין אם אי פעם נצליח לצאת מהמעגל הזה

  6. עצוב שהמין האנושי מבזבז כל כך הרבה משאבים (כסף של בעלי קבוצות, זמן של הצופים, בריאות של השחקנים ועוד ועוד) על ספורט מקצועני, תחום שהתרומה שלו לעולם היא די זניחה בסופו של דבר.

  7. מנחם, ברי זיטו שבהחלט עונה על הקרטריון שהצבתה לביזבוז כסף היה, בבסיסו של דבר אכזבה לאורך שנות החוזה שלו בגיינטס של סאן פרנציסקו. אכזבה גדולה אפילו.

    יחד עם זאת הוא היה מרכיב הכרחי בקבוצת הפיצרים שהביאה להם את האליפויות של 2010 ו 2012.

    מקרה דומה היה עם טים לנציקום שקיבל חוזה לשנתיים עבור 20M לשנה כשהיה ברור שהוא כבר די גמור (2014-2015). במקרה שלו החוזה היה מעין בונוס על השנים שעברו בהן היה הפיצר המוביל של הקבוצה.

    ב 2014 כפיצר מחליף גם הוא כזיטו לפניו היה גורם משמעותי ברוטציה של המחליפים שהביאו לאליפות.

    שווה או לא שווה?

  8. איך מרגישים יתר השחקנים בקבוצה כשיש שם כזה כוכב, שמרוויח פי 20 מהם, למרות שהם משחקים יותר טוב ממנו?
    והם גם צריכים לנחם אותו כשלא הולך לו, ולהחליף איתו דחקות בנסיעות.
    אני מניח שיש זחילת שכר של כולם, אבל זה עדיין פרוטות לעומת ה"כוכב" הדועך.
    אני מאמין שגם הכוכב לא מרגיש טוב כשהוא מתחיל לשחק פחות טוב אבל לפחות יש לו את הכסף הרב שמפצה אותו.
    אני בטוח שקובי לא נהנה מהחיים השנה. כשכל העולם מסתלבט עליו ועל כספו.

    1. אני לא בטוח שלכוכבים הדועכים ישנה בעייה עם זה. הם בוודאי חיים במחשה שזה 'מגיע להם' על השנים בהם היו מצויינים, והשתכרו רק 6 מיליון לעונה במקום 60.

  9. ומי שבוכה על הכסף, שיבין כי זה בגלל שבכל העולם המצב הכלכלי בסך הכל הרבה יותר טוב מאשר אי פעם בעבר. יש יותר עושר באופן כללי, ויש גם יותר מליונרים ווגם יותר מיליונרים של "שטויות" שאולי לא הכי חשובות, אבל פשוט גורמות הנאה גדולה להמונים שיש להם כסף ומוכנים והוציא על מותרות.

  10. להוסיף סיבות:
    3. בבייסבול אין תקרת שכר. העיוותים הזה יקרו בכל שוק שבו אין רגולציה.
    4. אולי יש כאן בועה. המצב אותו אתה מתאר בו שחקנים מקבלים סכומים כאלו גם טם לא מגיע להם נראה ככזה שלא יכול להימשך הרבה זמן. במילים אחרות – בועה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט