"מוסר" הוא הגדרה חמקמקה כאין כמוה.
יש כאלו שיגדירו "מוסר" כדת – מסור יהודי, מסור מוסלמי, מוסר נוצרי וכן הלאה.
יש כאלו שיאמרו שמוסר הוא פשוט לבחור את השביל ה'נכון' בכל פעם שיש דילמה, יש כאלו שחושבים שלשים את עצמך מחוץ לתמונה הוא המוסר האמיתי.
אני מניח שכמעט לכל אדם – בטח לאנשים בוגרים – יש קוד מוסר או קוד אתי המלווה אותו.
אבל מהו המוסר הספורטיבי? כיצד אפשר להביא את המוסר – ודווקא לא את המוסר האישי – לתוך הספורט?
קודם כל, הבה נגדיר אותו, כי לעניות דעתי – זה הרבה יותר פשוט.
למוסר הספורטיבי יש כמה סעיפים שאגע בהם בהמשך, אבל גולת הכותרת היא "המטרה לא מקדשת את כל האמצעים".
או, במילים פשוטות יותר, לנצח זה לא הכל.
כששומעים את זה, אני מניח שהדוגמאות שקופצות הם דווקא השליליות – המועדנים והשחקנים שהניצחון היה כפייתי עבורם – כמו ה"באד בויז", מכבי תל אביב ומייקל ג'ורדן (לפחות אלו הדוגמאות שקפצו לי לראש).
למה דווקא אלו ולא הדוגמאות החיוביות?
לדעתי, זה קשור לתקשורת, שתמיד מחפשת את הצהוב והמכוער על הטהור והמוסרי וזה מה שנשאר לנו בראש.
אבל מעט סטיתי מהנושא.
ובכן, לא פעם, לא פעמים ולא חמש, נתקלתי בתגובות ובכתבות העורגות לחזור לתקופה של פעם בה "אפשר היה להרביץ" והשחקנים "לא היו כוסיות".
אין כאן כלל כוונה לפגוע באופן אישי או להביע ביקורת – אלא רק תמיהה – איני מבין את הרצון לחזור לתקופה/סדרה/בחר בעצמך בה הכדורסל הפך למלחמה והטראש טוק היה בשיאו. אני באופן אישי, תמיד אעדיף לראות שחקן המושיט יד לחברו שנפל, מקרב טראש טוק בין גארי פייטון למייקל ג'ורדן או את ריק מהורן משטח מישהו על הפארקט.
כמובן, שאלו לא בעיות המוסר הרצינית – סמים, שערוריות כספים, לא חסר רמאויות ושקרים. אבל על זה אין (כמעט) וויכוח שזה פסול.
אני מאמין, שאם לא קוראים לכם מומי (שהוא משתייך לקבוצה עם הדג), הכאת אנשים בלי שאחרים ישימו לב וריבים עם קללות והקנטות הן משהו לא רצוי וכזה שלא חותך את החרדל המוסרי שלכם.
יש עוד בעיות מסור רבות שאנחנו נתקלים בהן – ספציפיות ולא ספציפיוצת – כגון; האק דה שאק, דוגמאות כמו המקרה הזה וכמובן הטראש טוק והמכות הקטנות שהשופט 'לא שם לב'.
כמעט תמיד, הדברים שאפשר להצביע על בעיית המוסר בהם נמצאים על האזור ה"אפור" של המשחק – אלו דברים שאינם חוקיים, אך הם גם לא שוברים את החוקה באופן בוטה במיוחד. הם יכולים להיות גם אקט של הקרבה מצד השחקן ולטובת הקבוצה – מה שמסבך את העלילה המוסרית אפילו יותר.
עכשיו כמה שאלות:
האם ספורט, בהיותו דבר כה אמוציונאלי, אמור לספק חוויה שתשחרר את הצופה בסוף היום מקוד המוסר שלו?
האם לשמור על הסופרטיביות – קוד המוסר הספורטיבי – חשוב יותר מהניצחון? או חשוב בכלל?
עוד שאלה שעלתה לי בראש היא לגבי המושג הכה אהוב עלינו – הווינר.
האם הווינר הוא הוא האידיאל של הספורטאי מבחינה מנטלית? האם זו באמת נקודת זכות בדיון על מקומו של שחקן בהיסטוריה?
בואו ואציג לכם רגע את הווינר הקלאסי:
קר דם בקלאץ', יודע לפעול תחת לחץ, לוקח אחריות, מעלה את דרגת משחקו לפי כמות הכסף שיש בקופה והכי פשוט – מנצח.
אגואיסט, שחצן, מלוכלך, חבר קבוצה רע, יריב רע, יהיר והכי פשוט – מנצח בכל מחיר.
אני מקווה שהבאתי כמה נקודות למחשבה, או כמה נקודות שתוכלו "לעלות עלי" בגללן כלשונו של מנחם ולו בכדי שיתפתח דיון מעניין.
דובי
14 אוק 2015 20:32:02כדורסל זה משחק פיזי, בעיקר קרוב לטבעת.
גופות נחבטים , אנשים נופלים, אנשים מקבלים מכות. זה טבעי.
לנסות לסרס את הפיזיות בחוקים מוגזמים זה מעצבן.
חתוליו
14 אוק 2015 20:36:42זו דילמה שמעסיקה אותי לא מעט- המקום שתופסת ה״רוח הספורטיבית״ בספורט המקצועני. איך אפשר מצד אחד למחוץ את היריב מבחינה ספורטיבית ומצד שני להשאיר לו את כבודו. איפה עובר הקו האדום?
גלעד
14 אוק 2015 20:39:36נגעת פה בנקודה חשובה. מצד אחד לראות שחקנים משחקים "יפה". קשה לי לחשוב על דוגמאות ספציפיות בכדורסל אז לראות שחקן הולך לשופט ואומר לו שלא היה עליו פנדל או הפול זה מרגש ויפה ואנושי.
מצד שני לפעמים בספורט אנחנו רוצים קצת "לשחרר" אעיד על עצמי שכשאני משחק הרבה פעמים אני נסחף בלהט המשחק ואומר או עושה דברים (אותם דברים קטנים שהזכרת) שלא הייתי חושב לעשות מחוץ למשחק כך שגם זה מאוד אנושי.
יופי של פוסט בכל מקרה
גלעד
14 אוק 2015 20:40:49בתגובה הקודמת שלי כתבתי הפול במקום הפוך
גיא
14 אוק 2015 20:54:32כל הכבוד.
יכול להיות משחק פיזי, תחרותי ולא מתפשר ועדיין להיות "מוסרי".
גם אני לא מבין את הגעגוע למכות מתחת לחגורה, לאלימות, לטריקים השפלים (כן בואן, אני מדבר אליך…)
מתן גילור
14 אוק 2015 21:18:19אפשר להיות אגרסיבי וקשוח מבלי להיות ברוטלי ואלים.
אין פה קשר למוסר, שהוא דבר סובייקטיבי ביותר.
בכל מקרה, מסכים עם רוח הפוסט.
Ljos
14 אוק 2015 21:22:39כתבה מעוררת מחשבה.
המוסר מבחינתי בספורט הוא פשוט – לגרום למצב שבו שתי הקבוצות יוכלו למקסם את היכולות שלהן מבחינה ספורטיבית גרידא. כלומר, מרגע שמתחיל המשחק, בסופו של דבר, הקבוצה הטובה ביותר תנצח. בגלל זה האק-א-שחקן-שזורק-מתחת-ל-50-אחוז הוא רע מבחינתי. בגלל זה כאשר יש שלוש נקודות הפרש וזריקה אחת לסוף המשחק צריך לתת לשחקנים לנסות לנצח לבד, בלי להסתכל על מה יעיל יותר. בגלל זה חוקי העבירות שמובילות לזריקות הם גרועים בעיניי (בדרך כלל כאשר מישהו עושה עבירה הוא נענש ומחזיר את מה שלקח ממי שהוא עשה עליו את העבירה. בכדורסל מעדיפים לחכות לעבירה שישית כדי להעניש את העבריין, בעוד שמי שנענש הוא זה שעשו עליו את העבירה שצריך להרוויח נקודות שכבר היו שלו. כלומר, אם העבריין ביצע עבירה לא חזקה מספיק, אז הוא נענש בנקודה בונוס. ולכן, חברים, אם בחרתם לעשות משהו לא חוקי, תמיד תלכו איתו עד הסוף).
עידו גילרי
14 אוק 2015 22:11:11יונתן העלית נושא שהרבתי לעסוק בו בשנה האחרונה. המסקנה העיקרית שלי הייתה שיש הבדל מאד גדול בין איך שהאוהדים תופסים את העניין לאיך שהסורטאים תופסים אותו.
הסיבה לדעתי היא שהתחרותיות המובנה בספורט מעודדת טשטוש של הגבולות מבחינת הספורטאים לעומת זאת לצופים מן הצד יש צורך עז לראות בספורט משהו אסתטי. ככזה מאד חשוב לנו שהספורט יהיה מוסרי והוגן.
ההבדל הזה גורם להרבה חיכוכים שהעידן התקשורתי שבו אנחנו חיים מעצים ומעלה הרבה יותר לפני השטח.
גור גולן
14 אוק 2015 22:11:14צריך לשלב בין ה״מוסריות״ לרוח הספורטיבית…
צריך בסופו של דבר להילחם ולעשות הכול אבל מבלי לאבד את השפיות ואת הבנאדם שבך.
מולי
14 אוק 2015 22:22:06עוד נקודה בנושא מוסר וספורט, שהעלייתי בזמנו בכמה מאמרים בסדרה שלי "על מהויותיו של הספורט:"
למעשה הספורט הוא שטח שיפוט שאין דרך אחרת לומר זאת מלבד שהוא בפשטות חורג מחוקי המדינה המקובלים. מידת האלימות המקובלת של הקהל בכדורגל, למשל, רבה הרבה יותר מהמקובל בחברה. אפילו נושא העישון באצטדיוני כדורגל היה משך שנים "בן חריג" עם חוקים מיוחדים. ארגון הכדורגל העולמי עוסק על אי מעורבות המדינה בספורט, ומרחיק מדינות מפעילות בין לאומית במקרה שהממשלה מתערבת ביד גסה מדי לטעמם בפעולותיה של ההתאחדות המקומית, תהיינה מושחתות או טהורות.
הספורט עומד בסתירה לחוקי המדינה בעוד סוגייה: המעניין בו הוא, שבניגוד לכאורה לחיים עצמם, ישנם בו עבירות מותרות על החוק. יותר מזה, יש לעברות אלו אפילו מדרג ומידתיות כאשר לרוב ברור לכל השותפים, השופטים והצופים במשחק מה תהיה חומרת העונש על העבירה.
עגל
14 אוק 2015 22:39:30פייר פליי fair play האנגלים והצרפתים המציאו את זה (כמובן שאצל האמריקאים זה קצת לוקה בחסר ואצלנו אין על מה לדבר). התרבות הזאת נמצאת בכל מקום, ממשחקי ילדים בשכונה ועד הפרמייר ליג. כל מה שצריך הוא לראות, להקשיב ולהעתיק מהם.
מנחם לס
14 אוק 2015 22:56:18יואב, האמריקאים בבתי הספר ובאגודות הנוער (כדורגל למשל) ואפילו 90% מהמכללות (שרובן הרי הן בדיביזיה השלישית וג'וניור קולג') הם מאד בעניין הפייר פליי.
מנחם לס
14 אוק 2015 22:53:59…ולדעת שהפוסט הזה נכתב ע"י תלמיד תיכון!!!!!!!!!
כל הכבוד יונתן.
השני סנט שלי: בפקה-פקה היה הרבה הומור לא מזיק. זה הוסיף חיוך וכיף לחזייה.
אפלטון
14 אוק 2015 23:20:13אה… מוסר זה מהמילים החמקמקות האלה שבעצם לא אומרות כלום. בכל מקום, בכל תרבות, בכל זמן ואפילו בין אדם לאדם הוא ג
יגיד משהו אחר.
מעניין מה גרג פופוביץ' היה אומר על זה.
אני בכל אופן מעדיף לברק
נתי
14 אוק 2015 23:27:35נהדר .
ישראל קרמר
15 אוק 2015 00:11:02כששחקו פוגע בכוונה בשחקן אחר ומסכן בריאותו זה הדבר הלא מוסרי ביותר ומי שעושה זאת אין לו מקום במגרשי הספורט.
גם בדיבור ישנו דיבור לא מוסרי ופסול והדוגמה הטיפוסית ביותר בעברית היא לכנות נקבות עח בסיס איבר מינן הרווח בחברה מסוימת. מה היו אומרים המדברים כך אם הנקבות הן היו מכנות זכרעם על שם אבר מינם? תרבות דיבור כזו מראה על מי שמדבר כך שהוא מושחת מוסרית.
חתוליו
15 אוק 2015 10:31:50מעניין שבסביבה שלי אני לעיתים רחוקות שומע את הביטוי הזה. למעשה, החשיפה העיקרית שלי למילה הזאת היא בתגובות של מגיב אחד מסוים, שאף פעם לא אומר אבל תמיד רומז, כאן בהופס, אתר הכדורסל הטוב בשפה העברית.
pingpong
15 אוק 2015 07:18:40סוארז נגע ביד וקיבל אדום הכל לגיטימי
Berch
15 אוק 2015 09:07:16יש מדענים שחושבים שהמילה מורכבת משתי מילים – "מו" ו "סר" אבל זה לא מקדם אותנו לשום מקום.
ממליץ על הספר הישן של מאיר עוזיאל "ספר רע" הנוגע בשאלות מוסר ופשע (לדעתי מומי יאהב אותו ברמה של עותק קבוע במונית)
שאלות גדולות העלית פה… ונקודות למחשבה. קצרה היריעה מלענות לעומק.
מומי שאוהב חציל בטחינה
15 אוק 2015 14:02:36מומי דווקא מוסרי מאוד
הוא מקפיד לא לרמות בקלפים לא לשתות אלכוהול לא מזיוף ולא לבגוד עם יותר מאשה אחת ביום