חמישיות שנות ה-70 (מאמר רביעי בסידרה) / מנחם לס

ALL 1970'S

את "אול שנות ה-80", "אול שנות ה-90" ו-"אול שנות ה-2000" כבר עשיתי. אול 60'? אתם צעירים מדי והנבחרת לא תאמר לכם הרבה. אבל אתן את החמישייה בכל מקרה:

אוסקאר רוברטסון 

ג'רי ווסט

אלג'ין ביילור

ביל ראסל

ווילט צ'מברליין

 

היום אני חוזר אחורה ומציע את "אול שנות ה-70" שלי, בחירה לא קלה כי ליגת ה-ABA הציגה כמה כוכבים גדולים משלה.

המיוחדות של שנות ה-70? קודם כל בריאתה של ליגת ה-ABA שכל כך הפחידה את ה-NBA עד שהכריחה את הליגה הגדולה לאמץ כמה קבוצות מ-'ליגת המורדים' כפי שכונתה ל-NBA, או שליגת הרנגייטים היתה הופכת לליגה מתחרה ושוות כוחות.

המיוחדות השנייה של שנות ה-70? לא היו משך העשור כל דיינסטי'ס. הניקס, הבאקס, הווריורס, הבלייזרס, הבולטס, והסוניקס – לכולן היתה את השעה שלהן תחת השמש בנוסף לאליפויות הרגילות של הסלטיקס והלייקרס.  8 אלופות שונות בעשר שנים! לא היה עשור וורסטילי כזה.

הסלטיקס והניקס זכו בצמד אליפויות. הסלטיקס עשו זאת עם קבוצה ממוצעת, והניקס עשו זאת עם נוסחה פשוטה ביותר: מציאת האדם הפתוח. כשזה עבד – הניקס נראו כמו 'פואטרי אין מושיון'. כשזה לא עבד, שחקנים כדייב דה-בושר, וויליס ריד, וביל בראדלי נראו כעובדי אדמה.

המיוחדות השלישית של העשור היתה העובדה שבעשור קרה המעבר ממשחק של סנטרים ופאור פורוורדים ענקים וגארדים שהיו פליימייקרים, ממשחק של 'חצי מגרש' איטי ומבוקר, למשחק מהיר המשוחק בשחקים ע"י אתלטים עליונים כד"ר ג'יי, ג'ורג' גרווין, וטייני ארצ'יבלד, וכן שחורים ולבנים ששיחקו כקוסמים כפיט מרביץ', אירל דה פירל מונרו, וולטר פרייזר, והם שינו את המשחק לחלוטין והכינו אותו למשחק שאנחנו מכירים היום.

מה שאתם אולי לא יודעים היא העובדה ששנות ה-70 היה העשור בו כתיבה עתונאית מגזינית היתה בתפארתה (ולכן אני עצמי נידבקתי וכך נוצרו הכתבות מהתיבה שלי) והעתונאות במאמרים שזכו בפרסי פוליצר עשו מהכדורסל של אז גדול יותר משהיה. אולי הדוגמא הטובה ביותר היה ספור הרהבה האמיתי של העתונאי הארווי ארטון עם מאמרו הבלתי נישכח (פרס 'פוליצר') על הניקס עם הכותרת "WHEN THE GARDEN WAS EDEN" (כשהמדיסון סקוור גרדן – גן – היה גן העדן).

קרה שבעשור ה-70 הבייסבול היה בירידה והכדורסל יכול היה לכבוש את ארה"ב כספורט מס' 1, אבל דווקא בעשור הזה לא היו קבוצות מפוארות, ודווקא הפוטבול שאיחד את ה-NFL עם ה-AFL תפס תאוצה אדירה וכבש מקום ראשון בו הוא מחזיק ללא מתחרה עד היום.

שנות ה-70 לא היו קלות לכדורסל: בנוסף לליגה המתחרה ובעיות השימוש בסמים שהגיעו לשיאן בעשור הזה, הדיעה שהכדורסל הפך ליותר מדי אורבני (URBAN – עירוני, במילים אחרות – שחור), הוסיפה שמן למדורה.

למזלה של הליגה – ושל כל הכדורסל – היתה ההגעה של שני שחקנים – לבן ושחור, לארי בירד ומג'יק ג'ונסון, והליגה החלה בפריחה ללא תקדים, אבל זה היה כבר בעשור ה-80 שכבר כתבתי עליו.

 

 

החמישייה הראשונה שלי

סנטר

 

קרים עבדול ג'אבר

קרים זכה ב-5 MVP בעשור, ורק ב-78' החמיץ את החמישייה הראשונה של ה-NBA. חבל שהוא אינו שחקן אהוד יותר, אבל בעוד כמה ימים יופיע מאמר מצויין מתורגם להפליא ע"י מולי על השחקן הגדול הזה, שהוא אולי הבלתי מובן ביותר בין כל שחקני ה-NBA מאז ומעולם. זאת היתה השנה בה נולד הסקייהוק שלו – הזריקה הקשה ביותר להגנה מכולן.

פאור פורוורד

אלווין הייס

אלווין שיחק גם פאוור וגם סנטר. הוא היה השחקן היחידי בליגה שהיה מסוגל לשחק שווה-בשווה נגד קרים. הוא עשה זאת גם במכללות כששיחק באונ' יוסטון וגבר על לו אלסינדור לפני ששינה את שמו. הוא עם ווס אנסלד הביאו את הבולטס לשלושה גמרים בעשור ואליפות אחת. הוא היה אול סטאר בכל שנה משנות העשור.

סמול פורוורד

ג'וליוס (ד"ר ג'יי) אירוינג

ה-NBA  גילתה את המעופף הגדול בכל הזמנים בשנות ה-80, אבל בשנות ה-70 הוא זכה בשתי אליפויות ABA והיה שלוש פעמים ה-MVP. הסיפורים על הדאנקים שלו החלו להתפשט בכל היבשת וה-NBA לא יכולה היתה לעשות מאומה אלא לקנות אותו ואת הליגה בה שיחק.

שוטינג גארד

 

ג'רי ווסט

ג'רי שיחק רק 5 שנים בעשור הזה, ואולי בחירתו מושפעת משנותיו המופלאות גם בעשור הקודם. אמנם הוא זכה רק באליפות אחת משך העשור (ב-1972) אבל הוא היה הסקורר הכל יכול ואחד משחקני ההגנה הטובים בין הגארדים, עובדה לא ידועה לרוב עכברי הכדורסל.

פוינט גארד

וולט פרייזר

שתי אליפויות ב-1970 ו-1973. הוא היה הפוינט גארד הגבוה השני אחרי אוסקאר רוברטסון והאחרון לפני מג'יק ג'ונסון. הוא היה – לדעתי לפחות – המגן הטוב ביותר בין כל הפוינט גארדים מאז ומעולם. לראות אותו מוביל את הניקס עם אירל מונרו, ובפרונט ליין ביל בראדלי, דייב דהבושר, וג'רי לוקאס היה תענוג כדורסלני שקשה לתאר.

 

חמישייה שנייה

 

ארטיס גילמור

בוב מקדו

ג'ון הבליצ'ק

ג'ורג' גרווין

טייני ארצ'יבלד

 

חמישייה שלישית

דייב קאונס (ביל וולטון?)

דן איזל (ספנסר הייווד?)

בילי קנינגהאם

ריק בארי (דייב ת'ומפסון? פיט מרביץ'? אירל דה פירל מונרו?)

גייל גודריץ' (לו הודסון? קלווין מורפי?)

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  4. אסף

    25 ספט 2015 08:36:07

    המון שחקנים נפלאים שאני רק יכול להצטער שראיתי בעיקר בסרטוני YouTube וכדומה, ככה זה שנולדים רק בתחילת שנות ה-80.

  5. מומי שאוהב חציל בטחינה

    25 ספט 2015 11:36:27

    אין צל של ספק בכלל
    מומי מסכים עם הבחירה ב 100% של הדוקטור
    מגיע גם קצת ריספקט לווילס ריד

  7. יהודה

    25 ספט 2015 12:56:26

    אם לוקחים כל שחקן בשיאו, וולטון של 76-77 נכנס לחמישיה הראשונה. אח״כ באו פציעות שהוא לא הצליח לצאת מהן וההפסד כולו שלנו.

    1. גיא

      25 ספט 2015 13:07:57

      גם בשיאו וולטון לא היה טוב יותר מקארים.
      אבל אני מסכים שוולטון של פלייאוף 77' היה אחד השחקנים המיוחדים שעלו לשחק כדורסל.
      18 נק', 15 רב', 5.5 אס', 3.4 חס' ובעיקר הלב של קבוצת האליפות.
      הפוינט סנטר הראשון להוביל קבוצה לאליפות.
      (בסדרת הגמר הוביל את 2 הקבוצות ברב', חס' ואסיסטים)

      1. יהודה

        25 ספט 2015 16:15:56

        ראיתי את סדרת גמר המערב באותה שנה. הם שיחקו ראש בראש ווולטון עלה על קארים, שלא לאמר ׳פתח בית ספר׳. והסטטיסטיקה, כמו סטטיסטיקה, לא מתחילה לספר את הסיפור.

        1. גיא

          25 ספט 2015 18:45:37

          לשמחתי יצא לראות שידורים חוזרים של משחקים מפלייאוף 1977 לדעת שקארים לא נפל במאומה מוולטון. הבעיה של הלייקרס הייתה שאר ההרכב.

          ב-11 משחקים בפלייאוף של אותה שנה, קארים קלע 40+ נק' 5 פעמים, 30-40 נק' 3 פעמים, 20-30 נק' 3 פעמים.
          34.6 נק', 17.7 רב', 4.1 אס', 3.5 חס'.

          כשמוסיפים את העובדה שקארים סיים את הפלליאוף של אותה שנה עם 60.7% מהשדה (10% יותר מוולטון) התמונה מראה שחקן על עם קבוצה בינונית שהפסיד לשחקן על עם קבוצה טובה.

          לא בשונה מגמר הפלייאוף השנה – השחקן הטוב ביותר בסדרה הפסיד לקבוצה טובה יותר.

          1. יהודה

            27 ספט 2015 09:48:12

            ייתכן וראינו סדרות שונות, ייתכן ויש לנו שיפוט אחר לגבי מה שראינו. כמו שכתבתי הסטטיסטיקה לא מספרת את הסיפור של שחקן ציר(וולטון) שמשחק כפליימייקר – מחלק אסיסטיטים והוא שעושה את הקבוצה שלו לטובה יותר.

  9. אפלטון

    25 ספט 2015 22:08:14

    איי פרה היסטוריה. תקופת המזוזואיקון בה קבוצת הניו יורק ניקרבוקסר היו דינוזאורים טורפים ולא מאובנים חיים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט