שיפור יכולת גופנית ללא אימון (5) – סטרואידים אנבוליים / מנחם לס

אני מבקש שאף גולש לא יפנה אלי בשאלות אלא אם-כן הוא קרא את כל המאמר. הנקודות החשובות ביותר במאמר יודגשו באדום מודגש.

עד עתה דברנו על ארבע אפשרויות לשיפור יכולת גופנית ללא אימון: היפנוזה, ושלוש קבוצות סמים: חומרים מעוררי הזיות (HALLUCINATES), חומרים מעוררים (ספיד; אמפטמינים), וחומרים אופיואידים (נרקוטיים).

המסקנה היתה שאף אחת מהשיטות או הסמים שבקבוצות אלה (הכוללות למעשה את כל 'הסמים') לא מסוגלים לשפר יכולת גופנית של אתלט הנמצא בשיאו הפיזיולוגי והמנטלי. במילים פשוטות, אם יוסיין בולט נמצא בשיאו הגופני כתוצאה מאימון אופטימלי ותזונה אופטימלית, ואין לו אף בעייה מנטלית המפריעה לו, אין סם או חומר בעולם היכול לשפר את יכולתו.

אז כיצד בכל זאת בן ג'ונסון, לאנס ארמסטרונג, גאטלין, ואולי פלו-ג'ו שיפרו את יכולתם? או שהיו להם מעצורים נפשיים שהם הצליחו לנטרל ע"י סמים (דבר שאני מסופק מאד שקרה), או שהם שיפרו את יכולתם לא ע"י סמים אלא ע"י בניית גופם מעל ומעבר ע"י לקיחת הורמוני גדילה.

כל שאר 'הפלאים' שאתם שומעים על ההשפעה של סמים על יכולות גופניות הם ספורי סבתא. אם הם עזרו לאתלטים, אז האתלטים שנעזרו ע"י היפנוזה או אחד מ-1508 'התרכיבים' האסורים לא היו בשיאם בגלל בעיות מנטליות שונות: עייפות נפשית, פחדים, רגשי נחיתות, פוביות שונות, ANXIETY מוגזם, זיכרונות שליליים, או בלוקים מנטליים. במקרים כאלה "סמים" ותרופות שונות מסוגלים להתגבר באופן זמני על הבעיות הנפשיות הללו כי ביכולתם להשפיע על המוח ומערכת העצבים המרכזית.

שריר הנמצא בשיא הכושר, שיא התזונה, ושיא היכולת להשתמש בחמצן המובא אליו דרך כלי הדם, לא יכול לשפר את יכולת כיווצו, כי שריר מתכווץ ע"י עשרות אלפי סיביו הפועלים כולם לפי העקרון של "ALL-OR-NONE": סיב יחיד של שריר מרכב מעשרות מיופיברילים (סיבוני שריר) כשכל אחד מהם מתכווץ בשיא מהירות קבוע שלא יכול להשתנות. זהו דבר מולד. עניין של גנטיקה.

האם זה אומר שלא ניתן לשפר מהירות או כוח? בוודאי שאפשר, ומיד אדבר על זה.

מבנה רקמת השריר:

רקמת השריר המורכבת ממספר רב של תאים גליליים מוארכים המסודרים במקביל. תאים אלה נקראים סיבי שריר והם בעלי כושר התכווצות – יכולים להתכווץ ולהתקצר, להתרפות ולהתארך. רקמות השריר מאוגדות ועטופות ברקמות חיבור במבנים הקרוים שרירים. השרירים מזיזים את הגוף במרחב ואף מסייעים לעבודתם של אברים פנימיים. השרירים אחראיים לייצור חלק גדול מחום הגוף.

קיימים שלושה סוגים של שרירים: שריר שלד, שריר חלק ושריר הלב. הסוגים נבדלים זה מזה בצורת הסיבים המרכיבים אותם, בעיצובם, בצורת התכווצותם ובתפקידם.

 שרירי שלד – השרירים המעניינים אותנו

מערכת העצבים שולטת על תנועות הגוף באמצעות תקשורת בין מערכת העצבים ומערכת השרירים.  שליחת האותות לכיווץ (ACTION POTENTIAL) גורמים לעכבה (עיכוב) או פעולה של השרירים המתבצעת בתהליך של העברה סינפטית של שליחת האותות: האקשיון פוטנשיאל עובר את הסינפסה (רווח מיקרוסקופי) ואז יש כיווץ סיבי השריר הקשורים לסינפסה (MOTOR UNIT), או לא עובד את הסינפסה (רווח) ואז אין כיוון סיבי השריר. לכן המושג "ALL OR NONE": כמו בהריון – או שיש או שאין.
חוזק כיווץ השריר תלוי באחוז סיבי השריר המתכווצים. נניח כשמקסימום כיווץ הסיבים מפתח כוח של 100 ק"ג, אם רבע מהסיבים מתכווצים הרי שהשריר יספק 25 ק"ג כוח.
אין כל חומר, סם, כימיקל הידוע במדע המסוגל לגרום לשריר להתכווץ בכוח העולה על סכום הכוח של כיווץ כל הסיבים. אין גם כל חומר או סם המסוגל לשפר את אחוז הסיבים המתכווצים במאמץ מכסימלי אחד: נניח אתלט בשיא יכולתו מצליח לכווץ 75% מסיביו במאמץ מכסימלי אחד, שום סם, רפואה, או חומר כימי לא יצליח להעלות את אחוז הסיבים המתכווצים – מלבד אימון. הסיבה שאין ביכולתנו לכווץ 100% מהסיבים במאמץ אחד קשור לצורך ההגנה העצמית של הגוף מפני פציעות, אך זה נושא שונה המצריך מאמר מיוחד.

מבנה שריר שלד

 

שרירי השלד (שריר משורטט) הם שרירים שמאפשרים את

 

.

סיבי שריר שלד שונים

מבחינה תפקודית, ניתן לזהות שני סוגי סיבי שריר: סיבים איטיים (אדומים) וסיבים מהירים (לבנים).

  • סיבים איטיים (אדומים) – עשירים במרכיבים המאפשרים פעולות אירוביות ("להתמדה") והם 'אדומים' בגלל כמות ההמוגלובין שבהם ולכן מחומצנים ברמות גבוהות, ואלה סיבים איטיים היכולים לפעול לאורך זמן ממושך אך מפיקים מתח התכווצות נמוך. אלה הסיבים התורמים לפעולות הדרושות התמדה.
  • סיבים מהירים (לבנים) -, עשירים במרכיבים המאפשרים פעילות הספקית (השקעת כוח במהירות מקסימלית, או כוח כפול מהירות כיווץ כשהמכפלה מגלה את הספק (POWER) השריר). סיבים מהירים מפיקים מתח התכווצות גבוה וכך גם מתעייפים מהר יותר ומפיקים חומצת חלב (LACTIC ACID) כתוצר לוואי מתהליך התסיסה. אלה סיבי השריר התורמים יותר להשקעת כוח במהירות – POWER.
  • אחוז הסיבים האיטיים והמהירים הוא מולד. גנטי. לכן קורה כששני אנשים עובדים על אותה תוכנית אימונים אינם מתפתחים באותה מידה הם משיגים תוצאות שונות. ההבדל טמון במבנה הגנטי שלנו: גופו של כל אחד מאיתנו נשלט על ידי אחוז הסיבים האיטיים והמהירים, וסוגים אלה קובעים אם לאדם תהיה יכולת לפתח בעיקר כוח, או לפתח סיבולת לב-ריאה, או שילוב של שניהם. ידיעת הסוגים השונים של השרירים וכיצד הם פועלים יעזרו לקבוע איזו פעילות גופנית מתאימה.

    חשוב ביותר לזכור: ניתן להגדיל את גודל כל סוג סיב על ידי פעילות גופנית, אך אין זה אפשרי להמיר או להפוך סוג סיב אחד למשנהו.

    יכולת פיתוח הגוף, עיצוב הגוף, פיתוח כוח וסיבולת מוגבלים ותלויים בגנים שלנו, אחוז סוג הסיב בשריר קובע ומשפיע על ביצוע הפעילות.

    סיבים לבנים (מהירים מאוד). נקראים גם SFT. סיבי שריר מהירים משתתפים בפעילויות ספורטיביות, מסוגלים להפיק כוח רב אך מתעייפים מהר.

    הסיבים הללו יתפתחו לרוב מהר והינם חשובים בענפי ספורט כמו: אימון משקולות, הדיפת כדור ברזל והטלת כידון. סיבים אלה משפיעים על מרכיב הכוח המתפרץ.

    סיבים אדומים (איטיים). סיבי שריר איטיים אינם מסוגלים להפיק כוח רב או להתפתח בקצב מהיר, אך הם בעלי סיבולת רבה, כלומר: מסוגלים להמשיך ולהתכווץ לפרקי זמן ארוכים יותר בטרם יתעייפו.

    סיבי שריר איטיים מגויסים בענפי ספורט בעלי אוריינטציה אירובית כשחייה, רכיבה וריצות למרחקים ארוכים, בהם נדרש פחות כוח ויותר סיבולת.

    אחוזי הסיבים המהירים והאיטיים בשריר מסויים ובשרירים שונים אינו זהה. ניתן למצוא באותו שריר של אנשים שונים אחוזים שונים של סיבים לבנים ואדומים, וכן ניתן למצוא בשרירים שונים של אותו אדם סוגים שונים של סיבי שריר ויחס לא אחיד בין הסוגים השונים..

    הרכב סיבי השריר נקבע גנטית ואינו משתנה בעקבות האימון, אך ניתן לשנות את קוטרו ואת האפיון המטבולי שלו.

  • מה קורה באימון?

  • ישנם שני משתנים שהאתלט מנסה לפתח באימון: את כוח הנטו של השריר, ואת היכולת לכווצו במהירות מקסימלית.
  • את כוח השריר ניתן לפתח ע"י שני משתנים: הגדלת מספר סיבי השריר המתכווצים באותו זמן, ואת כוח כיווץ כל סיב.
  • 1. אחוז הסיבים המתכווץ:
  • . את אחוז הסיבים המתכווצים באותו זמן ניתן לפתח  ר-ק   ע"י אימון. הגוף "למד" שכיווץ השריר המקסימלי יכול לגדול בהדרגה ע"י 'הרשאה' לסינפסה 'להעביר' יותר ויותר פקודות כיווץ (האקשיון פוטנשיאל שדברתי עליו). המקסימום שנימדד אצל ספורטאים בטופ היה בסביבות 80-82% מכלל הסיבים. כשאדם רק מתחיל להתאמן, הוא לא מצליח לכווץ יותר מ-30-40% מסיביו במאמץ מקסימלי. הווה אומר שאדם בלתי מאומן מסוגל להכפיל את כוחו ללא כל גדילת שריר אלא רק ע"י תרגול שירשה ליותר ויותר סיבים להתכווץ באותו זמן.

כל הנסיונות שניסו להגדיל את אחוז הסיבים המתכווצים במאמץ אחד ע"י היפנוזה אן סמים עם אנשים ללא בעיות נפשיות – נכשלו.

     2. גודל השריר (קוטרו)

את גודל השריר (קוטרו) ניתן להגדיל ע"י אימון הנקרא "OVERLOAD". משקל שהמתעמל יכול להרים או לדחוף או ללחוץ עד 3-6 פעמים מקסימום נחשב כ-OVERLOAD. הגירוי הסופר-חזק גורם לגירוי גדילה במיופיברילים (ובס"ה הסיב) המתעשרים בתזונה וחומרים יוצרי אנרגיה.  ז"א שאימון ממושך בשימוש ב-OVERLOAD יגדיל לא רק את אחוז הסיבים המתכווץ, אלא גם את קוטרם, וכך השריר גדל.

יחס בין גודל השריר לכוחו 

 

כוח השריר הוא ביחס ישר לקוטר סיביו: כוח השריר לא תלוי כלל באורכו אלא רק בעוביו, אבל עוביו נטו ללא שומנים וליגמנטים. השריר השמאלי חזק מהימני כי נראה שיש בו יותר שטח נטו של פייברים.  שריר גדול פי שניים יהיה חזק פי שניים. שריר (1)  ששטח הנטו של סיביו גדול ב-4% משריר (2), כשאחוז הסיבים של שני השרירים המתכווצים שווה, יהיה חזק ב-4% משריר (2).

 

 

תארו לעצמכם שהשריר הזה גדל פי שניים. מה קורה לחוזקו? הוא מתחזק פי שניים.

מה קורה למשקלו? בעוד שהחוזק קשור ביחד ישר לקוטר, המשקל קשור באופן ישיר לנפח השריר, והנפח גדל לא בחזקת שניים אלא בחזקת שלוש. ז"א שהאתלט התחזק בצורה אבסולוטית, אבל ביחס למשקלו הוא הפך חלש יותר. או, במילים אחרות, הוא הפך "לכבד יותר" יותר מאשר "לחזק יותר". או, לומר אחרת, יותר קשה לו להזיז את גופו אחרי הגדילה מאשר לפני הגדילה.

התמונה הבאה תמחיש את הכתוב:

 

 

אילו השניים היו צריכים לזרוק דיסקוס, זורק הדיסקוס הקלאסי היה זורק כנראה יותר רחוק מבונה הגוף כי בונה הגוף כבד מאד עבור חוזקו, והרקולס היה מניע את זרועו מהר יותר.

לכן שלמה המלך אמר לעצל ללכת לנמלה וללמוד דרכיה. לידיעתכם: נמלה יכולה לשאת משקל שהוא פי 200 ממשקלה (גרעין עפולה מקולף). פיל לא יכול לשאת אפילו את משקלו.

מה הבעייה בספורט? הגמד עדיין צריך להדוף אותו כדור ברזל בן 16 אונקיות כמו הענק. אילו נתנו לו כדור ברזל קטננצ'יק כזה, כמו כדור גולף מפלדה בהתאם למשקלו, הוא היה 'הודף' אותו (או זורק אותו?) למרחק של 35-40 מטרים וזוכה בכל מדליית זהב בהדיפת כדור ברזל!

הווה אומר: "גדילה" חשובה ויעילה אבל עד גבול אופטימלי מסויים שתלוי באובייקט שצריכים להטיל או לזרוק או להזיז, וגוף האדם הוא אובייקט שחובה להזיז.

מאחר ובכל תנועה בספורט מה שחשוב היא לא המהירות נטו ללא משקל, וגם לא הכוח נטו ללא תנועה, אלא מכפלת השניים שהיא  כוח כפול מהירות, ברוב סוגי הספורט צריכים את המשתנה הנקרא "הספק" שהוא – בריצה למשל – לא כמה מהר אתה מניע את רגליך, אלא כמה מהר אתה מניע רגליך כפול כמה כוח אתה משקיע נגד ההתנגדות (המסלול). לכן בונה גוף עם משקל גדול ושרירי רגליים עצומים לא יצליח לרוץ מהר כי רגליו ינועו לאט מדי, ומצד שני רץ רזה ונמוך יוכל להניע רגליו מהר אבל עם מעט השקעת כוח נגד הקרקע.

האתלט המושלם הוא זה המשקיע כוח אופטימלי במהירות אופטימלית, כמו שהגראף הבא מראה:

 

 

******************************

אתלט כמו בולט (או מוטב לדבר על גטלין כי בולט הוא יוצא דופן לחלוטין בגלל אורכו ויכולתו לעשות דבר שאיש מלבדו לא עשה וזה להיות POWERFUL עם סוג גופו) הנמצאים בשיאם ומשקיעים כוח אופטימלי במהירות אופטימלית לא יוכלו יותר להשתפר. אפילו הורמונים אנבוליים לא יעזרו להם. למי שכן יעזרו הורמונים אנבוליים הם האתלטים שלא הגיעו לשיא התפתחותם הפיזית.

השימוש בהורמוני גדילה

סטרואידים אנדרוגניים אנאבוליים הם הורמונים סטרואידים סינתטיים וטבעיים אשר מעודדים גידול וחלוקת תאים, וכתוצאה מכך גידול של מספר סוגי רקמות ובעיקר שרירים. טסטוסטרון הוא אחד מהסטרואידים האנאבוליים הטבעיים החזקים ביותר.

הורמונים אלו נתגלו בתחילת שנות השלושים, ושמשו מאז למגוון שימושים רפואיים בבעיות תיאבון, התבגרות מינית ואף טיפול בסרטן ואיידס. סטרואידים אנאבוליים מאיצים סינתזת חלבונים בגוף, מעלים את מסת השריר, הכוח הפיזי והתיאבון. תופעות לוואי שליליות הן עלייה ברמת ה-LDL וירידה ב-HDL, חטטת, עלייה בלחץ הדם, נזק רעלתי לכבד, תופעות פסיכולוגיות שונות (כגון תוקפנות, קיצונית לעתים) ושינויים במבנה החדר השמאלי בלב. בזכרים עלולה להופיע עקרות זמנית ואטרופיה של האשכים. בנקבות עלול להופיע שיעור יתר ופגיעה במחזור הווסת.

שימוש לרעה בסטרואידים אנבוליים וחומרים נוספים לשיפור ביצועים מוכר בעיקר בהקשר של ספורט תחרותי והשם שניתן להם הוא DOPING.  כל DOPING אחר שקשור לסמים לא מסוגל לשפר את יכולת השריר, אלא רק דברים שמסביב לו הקשורים למוח ולעצבים.

צעירים ומתבגרים משתמשים באותם חומרים למטרת פיתוח גוף, שיפור המראה החיצוני ושיפור הביצועים בספורט תחרותי ולא תחרותי. בארה"ב, כשני שלישים מהמשתמשים בסטרואידים הם מפתחי גוף לא תחרותיים. ביחס לפיתוח גוף, השימוש בסטרואידים משולב כמעט תמיד עם תרופות מרשם ותוספי תזונה בעלי השפעות נוספות. השפעות אלו מגדילות את הסיכון לתגובות בין תרופתיות. מפתחי גוף משלבים את תרופות מרשם בעיקר כדי להילחם בתופעות הלוואי, הנגרמות מהסטרואידים ולשפר את היכולות והמראה הפיזי. הרגלים אלה של טיפול עצמי מביאים לעיתים לתופעות לוואי קשות ומוות פתאומי של צעירים העוסקים בפיתוח גוף.

הסטרואידים הם קבוצה של חומרים טבעיים או סינתטיים הדומים במבנה הכימי שלהם להורמון המין הזכרי – הטסטוסטרון. לכל הסטרואידים, שכוללים כ- 100 סוגים שונים, שני סוגי פעילות: אנדרוגני, שגורם להתפתחות של תכונות זכריות, ואנאבולי, שמגרה בנייה של רקמת שריר. שימוש מתמשך או מחזורי בסטרואידים אנאבוליים מגביר את היכולת להתאמן קשה יותר, תורם לתהליך מהיר יותר של התאוששות ובנייה מחדש וגורם לעלייה במסה ובכוח השריר. ספורטאים מקצועיים נוטלים סטרואידים אנאבוליים בעיקר בתקופות האימונים שלפני עונת התחרויות. מפאת האיסור שהוטל על ידי מוסדות הספורט והנהגת בדיקות לגילוי השימוש בחומרים אלה, הספורטאים מקפידים להפסיק להשתמש בהם כמה שבועות לפני התחרות. פרק זמן זה מאפשר לגוף "להתנקות" משרידי התרופה, וכך הספורטאי לא ייתפס בבדיקות הסימום. כיום נהוגות טכניקות נוספות להעלמת עדויות.

השימוש בסטרואידים כרוך בתופעות לוואי, בחלקן חמורות, ולכן נטילתם שלא בהתאם להתוויה וללא פיקוח רפואי הולם אסורה ומסוכנת. שימוש מתמשך ומחזורי בסטרואידים במינונים גבוהים עלול לגרום, לנשים ולגברים, לפגיעות גופניות חמורות: פגיעה בתפקודי כבד הגורמת לצהבת, אי-ספיקת כבד, דימומים בכבד ובמקרים חמורים – גידולים סרטניים בכבד. כמו כן עלול השימוש בסטרואידים לגרום נזק ללב ולעורקים הכליליים, עלייה ברמת השומנים בדם, עלייה בלחץ הדם, פצעי אקנה וגם בעיות התנהגותיות המשפיעות על תפקוד קוגניטיבי ו/או אקטיבי, כולל סכנה של אפיזודות פסיכוטיות, פרנויה או מאניה-דפרסיה.
תופעות לוואי השכיחות בקרב גברים בלבד הן כמות זרע נמוכה, סטריליות, התקשות והקטנה של האשכים, אין-אונות וגדילת שדיים. חלק משינויים אלה הפיכים, אך עלולים להימשך זמן רב. תופעות לוואי הייחודיות לנשים כוללות אובדן המחזור החודשי, הפרעות בביוץ, שינויים באיברי המין, התקרחות, צמיחת שיער בפנים ושינויים בקול. חלק משינויים אלה אינם הפיכים.

סיכום: אתלט עליון בכושר פיזי ותזונתי אופטימלי, וללא כל בעיות מנטליות כנראה לא יזכה לכל שיפור ע"י שימוש בסטרואידים, אלא אם כן הוא לא הגיע לגודלו האופטימלי (גודל השרירים האופטימלי). אין מספיק דאטה לדעת אם אמנם סטרואידים ישפרו או יפחיתו מיכולת האתלט העליון. יתרונות שעלולים לעזור הם כגון אימונים קשים יותר, התאוששות מהירה יותר, וכו'. מי שייעזר מאד ע"י שימוש בסטרואידים אנבוליים הם אתלטים שעדיין לא הגיעו לשיאם ע"י אימונים ותזונה, וכן נשים שהורמון הטטסטרון יעניק להם יתרונות פיזיים השמורים באופן טבעי למין הזכרי.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 53 תגובות

  1. איתי

    31 אוג 2015 07:23:32

    מאלף.
    איך יודעים שאתלט הגיע לשיאו( גודלו האופטימלי)? למשל גאטלינג כבר לא ילד אבל האם הוא הגיע לשיאו או שסטרואידים אנאבוליים ישפרו אותו עוד קצת?
    זה נשמע כמו מלכודת כי אתלט תמיד יחשוב שיש לו מקום להשתפר…

    1. למר מנחם היקר

      31 אוג 2015 09:02:58

      זה טעות הכתובה בסוף במאמר (אף על פי שהוא לקח כמה מאמרים וחיבר אותם לשלו,הסיומת הינה פרי יצירתו).אני אנסה להסביר בצורה פשוטה, לכל גוף יש הגבלה מקסימאלית שלא ניתן לעבור אותה על ידי אימונים ותזונה נכונה, מה שסטרואידים אנאבולים עושים הם מזרזים את יצירת הרקמות בקצב העולה על קצב הפירוק הטבעי. גם בולט וגם גאטלין ישפרו את תוצאותיהם עם יתחילו להשתמש בסטרואידים אנאבולים.

      1. גיא

        31 אוג 2015 10:24:26

        אתה לא מדייק. אתה מדבר על הפוטנציאל הגנטי, שקובע את המקסימום האפשרי לגדילת שריר.
        מנחם מדבר על השריר האופטימאלי – השריר של אותו אתלט על שמאפשר לו להגיע לתוצאה מקסימלית בענף עליו הוא שייך.
        ישנה נקודת אופטימום שאחריה שריר גדול יותר, משמעותו תוצאות גרועות יותר.

        בשנים האחרונות, בספורט המקצועני השימוש בסטרואידים הוא פחות על מנת "לגדול" ויותר על מנת לאפשר אימונים באינטנסיביות גבוהה יותר, עם זמני מנוחה קצרים יותר ובנוסף לאפשר לספורטאים לחזור מפציעות מהר יותר.

        והרבה יותר חשוב – מנחם מבין את התחום לעומק, ומשתף את ציבור הגולשים בהבנה, ובידע שלו ללא תמורה, כאשר הוא מקדיש מרץ וזמן לעשות זאת.
        גם אם מנחם ציטט ממאמרים אחרים (אני לא חושב שמישהו חשב שמנחם צייר לבדו את איורי השרירים…) המשפט: "אף על פי שהוא לקח כמה מאמרים וחיבר אותם לשלו", הוא לא במקום, ולא מכבד, לא אותך ולא את מנחם.

        1. למר מנחם היקר

          31 אוג 2015 11:13:59

          אני מכבד את מנחם מאוד אך הוא צריך לכבד את הכותבים שהשקיעו ימים כלילות בחיבור המאמר ולהזכיר אותם בנאמר שלו. מה שהוא עשה הוא לקח מאמרים ופרסם אותם כשלו.

          1. מנחם לס

            31 אוג 2015 16:52:03

            את המאמר הזה כתבתי בשעתיים. רוב החומר נילקח מחומרים שאני מלמד, ופה ושם מויקיפידיה (כגון "מה זה סטרואידים). יא חתיכת דביל. כל מה שאנחנו יודעים זה מקריאה ולמידה. ה'מנחם היקר' הזה זה עוד גולש שמתחיל לעלות לי על העצבים.

      2. מנחם לס

        31 אוג 2015 16:49:54

        יא חתיכת דביל. כל מה שאנחנו יודעים זה מקריאה ולמידה. המנחם היקר הזה זה עוד גולש שמתחיל לעלות לי על העצבים.

    2. מנחם לס

      31 אוג 2015 16:48:34

      דבר שלא הזכרתי הוא שאתלט מבוגר כגטלין יכול להיעזר באנבולים להאריך את הקריירה שלו. אין שאלה שסטרואידים יכולים לשמור על כושר גופני לאורך זמן וכך להאריך קריירה.

  2. IDO

    31 אוג 2015 07:47:12

    מרתק – אני בטוח שזה נרשם במשיכת קולמוס שזה בכלל מדהים

    מנחם:

    יש הרבה ענפים שאינם נגועים בגלל חוסר בבדיקות.

    – בטניס ובכדורגל. מי עושה דופינג?
    – האם יש טעם לעשות גופינג בגולף? קריקט?

  3. צביקה

    31 אוג 2015 07:59:10

    כמה שזה נשמע טפשי ומסוכן, אבל נראה שהסטרואידים זה פיתוי עצום למי שעובד על הגדלת השרירים לגודל האופטימלי שלו.

  5. גיא

    31 אוג 2015 08:11:45

    פוסט נהדר, בכלל סדרה נהדרת.

    כל ענף ספורט שלא לוקח בדיקות דם קבועות בשביל לבדוק את רמות הטסטוסטרון הקבועות של כל ספורטאי,
    לא יכול לגלות ספורטאים שמשתמשים בקביעות בטסטוסטרון במינונים נמוכים על מנת לקצר את זמני ההתאוששות בין אימון לאימון, ולהעריך את משך ועוצמת כל אימון.
    (בגלל שטסטוסטרון הוא הורמון טבעי המצוי בדמו של כל אדם, צריך בדיקה השוואתית שתגלה שינויים לא טבעיים ברמות הטסטוסטרון)

    1. flash

      31 אוג 2015 09:06:47

      דיברו לפני כמה שנים על מאגר שבו לכול ספורטאי יהיה פרופיל ואז ניתן יהיה לגלות סטיות מהנורמות לכול ספורטאי באופן אישי, לא יודע מה יצא מזה אחר כך.

      למנחם סדרת כתבות מצוינת, ושאלה קטנה בהקשר של כוח ומשקל.
      למה אצנים למרחקים קצרים מפתחים פלג גוף עליון כול כך מאסיבי? יש גם כאלה בלי אבל עדיין הרוב מאוד מפותחים בעיקר ב100 מטר, זה לא מעל הגבול לשלב שבו זה יותר מפריע? אני יודע שזה עוזר לכול היציבה ולשימוש אינטסניבי בידיים אבל מה הטעם להחזיק חגורת שרירים כזאת במקצוע שאתה נמדד בו במאיות שנייה.

      1. גיא

        31 אוג 2015 10:28:07

        הכל יחסי. אם תתבונן בשחקני פוטבול – אתה תראה שהווייד רסיברים (שהם המקבילים לאצנים) הם בעלי מבנה גוף (כולל פלג גוף עליו) מפותח פחות (בהפרש) ממבנה גופם של הליינבקרים.

        1. flash

          31 אוג 2015 13:05:45

          בפוטבול יש מפלצות לא מהעולם הזה, ושם בהתאם לתפקיד יש גם צורך אמיתי בפלג גוף עליון ובכלל גוף חזק , אבל שוב מה הטעם במסת שריר גבוהה בפלג גוף עליון לאצן? אתה לא מתנגש עם אצנים אחרים על המסלול ועוצר.מעיף אותם עם הידיים.

          1. עגל

            31 אוג 2015 13:58:15

            שאלה טובה. האצנים לריצות קצורות בנויים באופן אופטימלי להספק גבוה, לא ליעילות, וכנראה שהמבנה הזה עוזר להם. תשווה עם הרצים ל 5000 ומעלה ומבנה הגוף הכחוש שלהם . . .

          2. גיא

            31 אוג 2015 14:32:00

            בכוונה הבאתי את שחקני הפוטבול כדוגמה – לא מעט ווייד רסיברס היו אצני ריצות קצרות
            (אומרים על ווילי גולט, הווייד רסיבר שזכה עם הברס בסופרבול של 86',
            שבמבחנים שלפני הדראפט הוא רץ 100 מטר ב-9.8 שניות. יש עוד המון דוגמאות של שחקני NFL עם זמנים ששווים גמר אולימפי)

          3. מנחם לס

            31 אוג 2015 17:02:04

            שוב, פלג הגוף העליון הוא מנוע חשוב. הוא גם עוזר במשקל בהשקעת כוח נגד המסלול (תאר לך מקלון רזה נמנסה ליצור הספק נגד המסלול), גם יוצר תנופות קדימה ע"י הנעת זרועות אדירה, ומה שכבר אמרתי, אתלט "לא יכול לצוות על גופו להתפתח מהירך ומטה אבל להישאר רזה מהירך למעלה".

      2. מנחם לס

        31 אוג 2015 16:56:47

        אלף, חצי הגוף העליון מוסיף המון לריצה ע"י עבודת ידיים אדירה. בית, אדם לא יכול "לפתח חצי גוף תחתון ולהשאיר חצי גוף עליון רזה".

  6. Berch

    31 אוג 2015 08:34:22

    פוסט מצויין וסדרה משובחת.

    למדתי הרבה, בעיקר עשית לי סדר בתחום הסטרואידים….
    נותרה לי שאלה קטנה
    כתבת שיש סינטתיים וטבעיים. סינטתיים אני מבין, טבעיים מדובר על מה שהגוף מייצר או על תוספת חיצונית (ואם חיצונית אזי מהו מקורה).

    גם בלי תשובה לזה השכלתי 🙂

  7. למר מנחם היקר

    31 אוג 2015 08:58:21

    למנחם היקר אתה צריך לתת קרדיט לכותבי המאמרים,בנוסף לכך יש לך מספר טעויות, כל אתלט/ (גם גטלין וגם בולט) ישתפרו אם יצרכו סטרואידים אנאבולים), מכיוון שישנו לגוף מחסום פיזיולוגי שלא ניתן לעבור אותו על ידי אימונים ותזונה נכונה אלא על ידי בניית רקמות מהירה יותר מאשר קצב הפירוק הטבעי של הגוף (שימוש בסטרואידים אנאבולים).

    1. מנחם לס

      31 אוג 2015 17:06:18

      כבר כתבתי לך: קפוץ לי. לא חסרים כאן אידיוטים וכנראה שאתה אחד מהם. 90% מהכתוב הוא ידע, ותורה דשאני מלמד כבר 40 שנה. אז לקחתי מויקיפידיה איזו שהיא הגדרה על מה זה סטרואידים אנבוליים. אז למי לתת קרדיט להגדרה? לויקיפידיה?

      בקשר "למחסום הפיזיולוגי", ייתכן מאד שתוספת מסה לבולט רק תאט אותו כי המסה גדלה בשלישית בעוד שכוחו גדל בריבוע. הסברתי זאת אבל כנראה לא הבנת.

      1. למר מנחם היקר

        1 ספט 2015 18:30:12

        רוב האתלטים שיפרו את שיאם ב100 מטרים בעקבות שימוש בסטרואידים, פאוול בן ג'ונסון גטלין (שיא המהירות של גטלין היה תחת השפעת סטרואידים)….אם האתלט יוסיף 40-50 קילו בטח שזה יפריע לו אבל 4-5 קילו רק יעזור לו. בנוסף לא התחשבות פה באורך הצעד ובמי אותו. בולט בשיא ריצתו רץ 10 מטר ב0.8 שניות,אורך הצעד מגיע ל2.7 מטר.כל עוד טווח התנועה לא נפגע, הסיכוי הוא שכמעט 99 אחוז מאמנים ישפרו את שיאם על ידי שימוש בסטרואידים

  8. אשך טמיר המקורי

    31 אוג 2015 09:51:24

    תופעות הלוואי חמורות, ולעיתים גם בלתי הפיכות.
    ישנו מקרה מפורסם אחד ב-NBA, שבו שחקן השתמש בכ"כ הרבה סטרואידים עד שאשכיו הלכו והתקטנו עד שנעלמו כליל.

  9. Rondi

    31 אוג 2015 10:47:34

    מצד אחד תענוג לקבל הסבר פשוט ומפורט מאוטוריטה מוחלטת כמוך בנושא, אבל מצד שני, אני עדיין מתקשה לקבל את הסיכום שלך. נראה לי שיש מספיק דטה להראות קשר ישיר בין דופינג לשבירת שיאים עולמיים…

    2. מנחם לס

      31 אוג 2015 17:13:08

      תן לי דוגמא אחת מלבד בן ג'ונסון על אצן ששיאו העולמי בוטל בגלל שימוש בסטרואידים.

      הכל זה HEARSAY. אנשים נוטים לחשוב.

      אין – א-י-ן דאטה על מה שסטרואידים עושים לאתלטים בשיא יכולתם כגון כל רצי הגמר ל-100 מטרים.

      מה שכן ידוע זה החוק הפיזי: ככל שמסת השרירים תיגדל ולכן כוחם יגדל, המשקל של המסה שהאתלט יצטרך להניע יהיה גדול יותר (אחד גדל בריבוע והשני בחזקת שלוש).

      אם בולט היה מוסיך 4-5 ק"ג משקל שרירי בגלל סטרואידים שהגדילו לו את מסת השרירים, ייתכן מאד שזה היה רק מאט אותו.

  10. עגל

    31 אוג 2015 14:02:56

    מנחם, הסדרה מאלפת וגם לי עשית קצת סדר בתחום הסימום באתלטיקה. הערה לגבי הגרף בו ציר Y הוא power/force וציר ה-X הוא המהירות (גרף אחרון) – ציר ה Y צריך להיות או power או force, נכון ? זה לא מסתדר לי שכתוב היחס בין השניים (כי הוא שווה למהירות).
    על דבר אחד לא דיברת – על פיתוח של הריאות על ידי סימום. בחלק גדול מהמקצועות ישנה מגבלה שנובעת מקצב ספיחת החמצן בגוף (כל מי ששוחה מרגיש את זה) ולכן הגדלת היעילות של ספיחת חמצן היא קריטית. כאן הטיעונים שהעלית של בניית סיבי שריר לא רלוונטיים. אשמח אם תוכל להרחיב על זה.

    1. גיא

      31 אוג 2015 14:23:30

      אתה מתכוון ל-blood doping – הגדלת מספר כדוריות הדם האדומות במחזור הדם על מנת לשפר את היכולת האירובית.
      המגבלה באספקת חמצן לשרירים אצל ספורטאים היא בכמות כדוריות הדם האדומות, ולא בנפח ריאות.

      2. עגל

        31 אוג 2015 16:58:04

        לא התכוונתי למה שאתה אומר, שפירושו הגדלת מספר הכדוריות האדומות אלא בשיפור מעבר החמצן מהריאות אל הדם עבור כמות תאי דם נתונה. אולי עדיין לא ניסו את זה . . .

        1. מנחם לס

          31 אוג 2015 17:24:18

          עגל, לא ידוע לי על השפעת הורמונים על מהירות (או יעילות) מעבר החמצן מהריאות אל הדם. לדעתי אין קשר כי "המהירות" היא עניין פיזי: אם בדם יש המוגלובין – החמצן עובר מיד. אם אין מספיק – לא עובר מספיק חמצן. לא ידוע לי על קשר בין הורמונים להמוגלובין

    3. מנחם לס

      31 אוג 2015 17:20:32

      גיא, ישנה שגיאה בגראף. ציר ה-Y הוא FORCE
      העקומה עצמה היא POWER

      ז"א אם אתה עובד בכוח מקסימלי (איזומטרי, ללא תנועה) יש לך F=MAX ו-V=0 וה-POWER=0.
      אם אתה מניע רגליים במהירות מקסימלית ללא השקעת כוח נגד ההתנגדול ("רץ על קרח") הה-V=MAX וה-F=0

      רוב המחקרים הראו שתלוי בתנועה עצמה, ה-P האופטימלי מושג כשהאתלט עובד נגד התנגדות שהיא בסביבות 35%-65% מההתנגדות המקסימלית שהוא יכול להניע, ואותה הוא מזיז (דוחף) בשיא המהירות שהוא מסוגל

  11. עגל

    31 אוג 2015 18:02:18

    מנחם יש עוד משהו שאתה לא מכליל והוא "משקל הגוף הפרזיטי", כלומר האיברים שלא דוחפים את הגוף, קרי השלד והאיברים הפנימיים והחיצוניים (ואצל האשך טמיר ישנו חיסכון במשקל של איבר אחד).
    השרירים נושאים את כל איברי הגוף ולכן הגדלת השריר בפקטור X מגדילה את כוחו ב X בריבוע אבל את המשקל *הכולל* בפקטור קטן מ X בשלישית

      1. עגל

        31 אוג 2015 21:20:25

        מנחם זה לא מדוייק. נניח ש X הוא קוטר השריר. אם כוחו של השריר גודל כמו X בריבוע ומסתו כמו X בחזקת שלוש, ואם ישנו משקל של השלד שלא תלוי ב X אזי ישנו X אופטימלי מסוים. כלומר היחס בין כוחו של השריר לבין מסתו יהיה אופטימלי עבור X סופי (X לא גדול ולא קטן). אני יכול לכתוב על זה מיקרו-פוסט.

  12. Mbk

    31 אוג 2015 21:34:20

    מנחם
    תודה על פוסט מעולה
    סטוראודים יכולים להשפיע על התאוששות מפציעות ?
    בביסבול השתמשו בהם כמו סוכריות אם אן אם

  13. אלעד אייל

    31 אוג 2015 21:45:28

    מנחם יש לי שאלת תם (או רפה הבנה אם תתעקש לחבוט בי :))
    אם הדבר היחיד שיכול לסייע לאצנים בריצות קצרות לשפר ביצועים הוא סטרואידים אנבוליים וגם זה במגבלות מסויימות או לרצים למרחקים בינוניים ארוכים, אז מה פשר הרשימה הארוכה של החומרים האסורים שרובם כלל לא משפיעים ובוודאי שלא משפרים ביצועים? למה לא מתמקדים בחומרים שבאמת מטים תוצאות? האם יש חשש מפיתוח חומרים מסויימים שאין אפשרות לגלותם בבדיקות כמו בסיפור של מריון ג'ונס ומונטגומרי ולכן מקשים כל כך?

    1. מנחם לס

      31 אוג 2015 22:57:24

      זאת אחת הבעיות שמדברים עליהן. כ-90% מהחומרים האסורים הם תרופות לאסטמה ועוד ועוד , והשפעתם על האתלט מבחינת הישגים לא ידועה כלל, וקרוב לוודאי שהיא אפסית. למשל קודאין. היא רפואה נגד שיעול אבל גם משככת כאבים. אז היא אסורה.

  14. מומי שאוהב חציל בטחינה

    1 ספט 2015 01:21:57

    מה עם קריסטלים ?
    למומי יש חבר נפל בסם , פתח מעבדה של קריסטלים עשה מתכון מהאון ליין , נפלה לו טעות בחומר והשותפה שלו נראית כמו צ'יפס בתחתית של הסיר שחילצו אותו אחורי יומיים במחבת

    מה עם שחקני האן בי איי שעושים טונה של חשיש ומריחואנה ?
    זה לא פוגע להם בסיבולת לב ריאה ? יש סכנה של נזק בלתי הפיך לחציל ?
    מי זה בתמונת שער ? דומה לג׳וצה המקרר פלקשווילי שומר ראש של אח שלו שוטה הבולדוג פליקשוולי

  16. יואש בן טולילה

    1 ספט 2015 13:31:40

    מנחם, אתה לא חושב שאצן 100 מטר שמתאמן ביותר אינסטנסיביות ונפצע פחות (2 השפעות ברורות של סטרואידים), עקב שימוש בסטרואידים, לא יהיה יותר טוב מהגרסא הטבעית שלו?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט