
לפעמים ישנם ערבים של פאנק. גייל ואני הלכנו לסרט טוב, אח"כ ארוחה במסעדה ברזילאית (הגיעו אילינו 12 פעמים, כל פעם עם סטייק ממין אחר, או צלעות, או לובסטרים, ומה לא), ועכשיו בבית חזיתי במשחק ליטל-ליג, ועכשיו 10:55 ועדיין לא כתבתי את מאמר הערב. אין לי כל ח-ו-ב-ה לכתוב מאמר כל ערב וכל בוקר, אבל אני מנסה.
לעתים, כמו עתה, אין לי מושג על מה לכתוב. אבל אנסה ונראה מה ייצא.
1. מה היית עושה עם הכסף לו הרווחת ב- NBA עשרים מיליון לעונה משך 5 עונות?
נניח שמס הכנסה בולע 35 מיליון מהמאה מיליון. מה היית עושה עם 64 מיליון? יש לך מושג?
אל תתבייש וספר לנו.
2. הצעה: לעשות מלברון "אסיסטנט פלייר קוץ'" (שמעתם זאת כאן לראשונה)
לקראת העונה הקרבת ובאה של הקאבס, חשבתי היום על רעיון מגן העדן: למה לא להפוך את לברון לעוזר מאמן, בנוסף להיותו שחקן?
בתולדות הליגה היו "PLAYER-COACH": ביל ראסל בסלטיקס; לני וילקנס, דייב דבושר בדטרויט, אל אטלס בוורורס, דייב קאונס בסלטיקס. היט=ו עוד הרבה.
רגע, אלך לחפש ואחזור תוך 5 דקות.
Player-coaches in NBA
וואללה שלא חלמתי שהיו כל כך הרבה.
אתם יודעים כמה בעיות זה יפתור?
*דייויד בלאט יוכל להתייעץ עם לברון ללא בושה וללא הורדה מכבודו.
*כולם יידעו שללברון ישנה מילה קובעת כעוזר מאמן, אבל כמובן שהיא צריכה לעבור דרך בלאט.
*לברון יוכל לקחת את המיקרופון במסיבות העתונאים ולדבר כמאמן, ולא רק שחקן.
*לברון יוכל להעיר לשחקנים ולכוונם.
*לברון יהיה שותף בהחלפות ובטיים אאוטים.
היי. ללבאון ישנן 12 שנות נסיון ב-NBA. לדייויד רק שנת נסיון אחת. אין כל רע בהעלאת לברון בדרגה באופן רשמי, כי באופן בלתי רשמי הוא עוזר המאמן גם ללא תואר. לפחות התואר הרשמי יהפוך כמה מהמקרים הלא נעימים של העונה שעברה לאירועים רגילים בין מאמן ועוזרו.
מצאתי ציטטה של דייויד מאחד הפלייאופים:
“ It is a special thing to have the opportunity to work with LeBron on a daily basis. . . . It’s been a great pleasure and a great honor to work with a player of his magnitude, and to work with someone who is so committed to helping this organization reach its goals, and is so committed to helping his teammates make it to the highest level. And I can just tell you it’s been a fantastic experience, and I’m looking forward to continuing it.
ככה לא מדבר מאמן אל שחקן. ככה מדבר מאמן אל שחקן שהוא גם עוזר מאמן.
3. עוד כמה מילים על 'האק-דה-שאק'
אתם זוכרים שדברנו ודברנו על האק-דה-שאק? היום היה משחק אול-סטאר של התיכונים בברוקלין. איזו רמה נהדרת! שחקן אחד מקוןנגו – 2.18 מ' ועדיין צומח – היה 2 מ-8 מהקו ולקראת הסוף עשו עליו פאולים מכוונים. במקרה הוא קלע 3 מ-5 האחרונים וקבוצתו ה-EEZEE ניצחה את ה-BOMBERS
מאומה לא ייעשה בקשר להאק דה שאק מהסיבה הפשוטה שזה לא עובד. זה לא כדארי, וזה לא מצח משחקים. אם כבר – זה יותר מפסיד ממנצח.
המתמטיקה פשוטה: קבוצות קולעות בממוצע 43.9% מהפארקט. האחוז נע בד"כ מ-41% עד 47%.
אז אם שחקן כדיאדרה ג'ואדן קולע 42% מהקו ויש לו שתי זריקות, אז אם שולחים אותו לקו 10 פעמים והוא קולע כמעט 8 מ-20, אז הוא מביא 7-8 נקודות. ללא הפאולים, הקבוצה שקולעת 43% היתה קולעת בעשר נסיונות גם כן 8 נקודות (אולי 9). אבל עבור נקודה הפרש (אם בכלל יש דבר כזה כי בסופי המשחק כשהמתח גדל אחוז הקליעה מהפארקט יורד) הקבוצה מוסיפה פאולים לשחקניה, ואם זה עוד קורה לפני ה-PENALTY אז זה בכלל לא כדאי.
לדעתי לעשות האק-דה-שאק זה כמו לתת לקלעי גרוע מהחוץ רווח לקלוע; זה כמו לעשות דאבל-טים על שחקן חם; זה כמו לעשות 'בידוד' של מגן גרוע; או להכריח את היריד שהכדור לא יהיה אצל שחקן פוינט גארד דומיננטי ע"י שמונעים ממנו את הכדור.
4. אם שחקני הכדורסל של היום יותר גדולים אז למה הם יותר נמוכים?
*

