שולטים ללא עוררין – הכי גדול הכי חזק (עידו מוריה)

אמיגוס, אנחנו נכנסים לרבע האחרון של האוף סיזן באתר, ואלו הם רגעי הקלאץ' של סדרת השולטים.

השולט הבא היה 190 ס"מ ועדין מצץ את האגודל כשעלה לכתה ו'. היתה לו בעייה מצפונית להטביע לסל, כי מספר פעמים ההטבעות העוצמתיות שלו גרמו לשחקן המגן לשבור אצבע או את כל היד. הוא לא התאמן על קליעת עונשין כי הוא היה מספיק גדול בשביל להקיף עם יד אחת את הכדורסל ולנתר מקו העונשין לדנק של 100% הצלחה.

 

(כיתה י"א בתיכון. סנטר שלא היה כמוהו עד היום!)

**********************************

עידו מוריה ביקש שאכתוב כמה מילים על ווילט צ'מברליין. אני אתרום רק בשתי מילים שמגדירות אותו טוב יותר מכל דבר אחר:

גדול מהחיים!

*****************************

 

את השנה האחרונה בקולג' הוא העביר בטור ברוסיה יחד עם חבריו מההרלם גלובטרוטרס. וביום שקארים שבר את שיא הנקודות שלו הוא פרסם את האוטוביוגרפיה שלו שבה אמר שיש שיא אחד שקארים לעולם לא ישבור וזה: לשכב עם 20000 נשים!

אני מדבר על גוליית של שנות ה-60: ווילט צ'מברליין.

שנת 1962.
מנחם כבר כתב על שנת שליטה של 1962 אבל מהצד של BIG O, שליטה זה נחמד אז בואו נעבור לשליטה ללא עוררין (*). באותה שנה ווילט לקח לעצמו משימה להשיג את האליפות. הטקטיקה של הפילדלפיה ווריורס היתה מאד פשוטה: תן את הכדור לווילט.

הנה כמה מהשיאים שאם נפתח את האתר בעונת  3015/16 הם עדיין יעמדו:

– עונה של 80 משחקים (זה לא שיא).
– 4029 נקודות (ממוצע של 50.4 נקודות למשחק. זה כן שיא).
– 2052 ריבאונדים (ממוצע של 25.6 ריבאונדים למשחק).
– דקות על המגרש 3882 מתוך 3890 אפשריות (ממוצע של 48.5 דקות למשחק, מעל 48 דקות בגלל OT (הארכות). ווילט יצא במשחק אחד 8 דקות לפני הסיום עקב טכנית כפולה).
– WS של 28 נצחונות שהושגו בזכות ווילט מתוך עונה של 49/31.
– משחק של 63 זריקות, מהן 36 מדוייקות, 34 זריקות עונשין, 28 מתוכן מוצלחות ו- 100 נקודות.
– 55 נקודות ו 25 ריבאונדים על הראש של ראסל.

כשמדברים על האוורסט של השיאים האישיים, האוורסט נראה קצת… קטן בשביל לתאר את העונה הזאת של שחקן כדורסל. ווילט היה פשוט בלתי עציר. כל מה שהוא ניסה לעשות הוא הצליח. למתבונן ממרחק הזמן זה נראה שערב לפני המשחק הוא התערב אם הוא יוכל לעשות משחק של 70 נקודות ולמחרת על המגרש הוא פשוט עשה את זה…

וזה זמן טוב לדבר על הכוכבית של ווילט. בשנת 1962 אמריקה ראתה בווילט כסוג של גוליית ענק בעל נתונים פיזיים כל כך בולטים שהממסד הלבן השמרני ששלט אז באמריקה פתח את הטלויזיה לראות רק דבר אחד – את ווילט מפסיד.
ווילט עם כל הנתונים המפלצתיים שלו היה חסר תכונה אחת: קילינג אינסטיקט. יריבו המר ביל ראסל, שהיה קילר לא קטן, היה נותן לווילט שיעור בווינריות גמר אחר גמר. טריק ידוע של ראסל היה לתת לווילט לזרוק חופשי, ולהתחיל לסגור אותו רק לקראת סוף המשחק. ווילט היה מוציא את הכדור לזריקות חופשיות של השחקנים שלו, שבשלב הזה היו כל כך קרים שלא היו מסוגלים להשחיל פפרוני על פיצה.

בסדרת האליפות כל קבוצה לקחה את הנקודות בבית. במשחק השביעי ווילט קלע את השיוויון עשר שניות לסיום… וסם ג'ונס קלע על הבאזר לתת את הנצחון לחברֶה של ביל ראסל.

ראסל היה דיוויד (הטוב)  צ'מברלין היה גוליית (הרע)  וה-MVP של 1962 הלך לטובים…

הסרטון הבא הוא בשבילכם. לראות איך הכל התחיל. ההתעופפיות של ג'ורדון שהתחילו באלג'ין ביילור, הפיידאווי של דירק שהתחיל בווילט, והאקספלוסיביות של ראס שהתחילה באוסקר. תראו הכל בפנים במשחק האולסטר של 62.

שנת 1967

ווילט שמח מאד לחזור לפילדלפיה והיו איתו סוף סוף שחקנים מספיק טובים בשביל לעשות את הצעד הנוסף. על מנת לנטרל את ווילט ההגנה היתה מעמידה שמירה של שלושה או ארבעה שחקנים על ווילט. בקבוצה הנכונה ווילט שלט בליגה בצורה קיצונית. שחקו עמו האל גריר (יריב מר מהקולג'), בילי קננינגהם (ששמו נקשר עם עוד שולט ללא עוררין). כתוצאה מהציוות המוצלח ומאמן שהעיז לבקש מווילט לקחת רק זריקות טובות ולחלק אסיסטים, העלה ווילט את אחוזי הקליעה שלו מהשדה ל 70% (!!!) בתוספת שמונה אסיסטים טבין ולא קלקלין.

פילי שוברת שיא ליגה  וקובעת 68 נצחונות (שנייה בוסטון עם 60 נצחונות). מזמברת את בוסטון 4:1 בפלייאוף (מאזן עונתי של 10:3). ואז מנצחת את סן פרנסיסקו של ריק בארי 4:2 לטבעת ראשונה של ווילט. ואז גם אמריקה למדה לאהב את ווילט והליגה העניקה לו את ה MVP.

שנת 1973

לווילט היה הכל: כסף, נשים, טבעת, שיאים שלעולם לא יישברו ולכן המוטיבציה שלו לשחק כדורסל הלכה וקטנה. את האליפות של שנת 1968 הוא לא לקח כי הליגה החליטה לבטל את הדאנק לכמה שנים (תוצאה שתיזכר לנו בעיקר בשל קליעת הוו הנפלאה שפיתח שחקן אחר על מנת להתמודד עם רשעות הלב של המפיקים). ווילט גם אחראי על עוד חוק מיותר שהוא אי חציית קו העונשין האווירי בעת זריקת עונשין. ויילט הענק היה לוקח צעד אחורה ומטביע (!!) את זריקת העונשין עוד כשהיה בתיכון (כן מנחם, המבצע הזה נעשה עוד בשנות ה-50…). וגם את התרגיל הנפלא של הטבעה מקו החוץ שמתחת לסל הליגה דאגה לבטל. ווילט הרגיש קצת מיואש. הוא הועבר ללוס אנג'לס תמורת פי 2.5 משכורת ממשכורת המקסימום של כוכב בקבוצה ג'רי ווסט.
לדעתי גם  מכיוון שהוא כבר עבר לפחות פעם אחת על נשות פילדלפיה…

בלוס אנג'לס חיכה לו מאמן ששום מילה אחרת מלבד צורר כדורסל, לא תהלום אותו. קואץ' ואן ברודקה. צ'מברליין לא אהב אותו ולא הקשיב לו. בכל מקרה, הלייקרס של ויילט, ג'רי ווסט וגולדריץ' הגיעו לגמר מול בוסטון וביל ראסל בעונתו האחרונה שהובילו 91:76 במשחק האחרון. ויילט וג'רי ווסט הובילו קאמבק מהסרטים (ויילט קלע 7 מתוך 8 זריקות אחרונות) לפני שויילט ירד לספסל כדאי לתת לברך שלו להתקרר קצת… ואן ברודקה לא נתן לויילט שנוא נפשו שנייה אחת נוספת על המגרש ובוסטון קבלה את הטבעת האחרונה של ראסל במתנה…  בחיי, להושיב את האיש הגבוה שלך על ההספסל בשניות האחרונות זה מטומטם כמו להשאיר את כריס בוש מהקבוצה היריבה כגבוה היחיד במגרש…

בשנת 73 ביל שרמן היה המאמן וקיבל את הרספקט של צ'מברלין. שרמן דרש מוילט להתרכז בהגנה ולהריץ פאסט ברייקס. התוצאה היא מסחררת חושים ממש. צ'מברלין השתלט על ריבאונד ההגנה והלייקרס רצו לפאסט ברייק אחרי פאסט ברייק כשהם מנצלים את יכולות המסירה של ווילט.

התוצאה? העונה הכי טובה שהיתה לליקרס עד היום: רצף של 33 משחקים ללא הפסד, מאזן של 69 נצחונות ונקמה על הניקס בגמר.

מספר פיל ג'קסון שבשלב מסויים הוא הצליח לחסום זריקה של צ'מברליין. צ'מברליין אמר לו "אתה גמור". עד סיום המשחק צ'מברליין חסם את ג'קסון 5 פעמים מתוך חמש זריקות של פיל ג'קסון…

לא היה עוד שחקן שהשתלט בצורה כ"כ דומיננטית על כל שיא NBA אפשרי. לא היה שחקן שגרם לכל הרבה שינויים במשחק. המסירה מאחורי הגב של מג'יק – מווילט. הפד אווי ג'מפר של דירק – מווילט. הפינגר רולס של מייקל – מווילט. לעמוד בטופ אוף דה קי ולהוריד אסיסטים של טימי – מווילט. משחק של אחד מול ארבע של שאק ולברון… תשלימו כבר לבד.

***********************

עידו כתב על הכל, ואני כתבתי עליו בכמה מאמרים כאן, כולל הצלחותיו בא"ק וכדורעף.

הנה כמה תמונות שלא ראיתם לפני כן:

 

 

באוניברסיטת קנזס

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(אחת מ-20,000; אח"כ הודה ש'זאת הגזמה')

 

 

 

לפוסט הזה יש 44 תגובות

  1. מוש השור 21 אוג 2015

    ככל שהזמן עובר והפרויקט הנפלא הזה מתקדם אני מבין דבר אחד, בלתי אפשרי לחלוטין לדרג את כל השחקנים הנפלאים הללו, שורות הקולנוע של "עגל" הן כנראה הדרך היחידה.. יש כל כך הרבה משתנים שדירוג הוא פשוט חסר כל ערך

    2. IDO 21 אוג 2015

      תסלחו לי שניכם אבל אתם מתנהגים כמו בת יענה. איזה עוד נתונים אתם צריכים?

      נלך הפוך. תוכיחו לי שהיתה עונה אישית טובה מזו של צ'מברלין מודל 1962 … (כולל מייקל)

      או קבוצתית האם היתה קבוצה טובה מזו של פילי 67 או לייקרס 73 ? (לא כולל מייקל)

      1. מוש השור 21 אוג 2015

        המורכבות בדירוג נובעת מהסיטואציה ולא מהיכולות האישיות, כמעט כל מי שהופיע בפרויקט הזה מציג נתונים מדהימים (אוסקר רוברטסון – פאקינג טריפל דאבל כממוצע! עונתי! לאורך כמעט שלוש עונות). נניח שים את ג'ורדן בקליבלנד של שנה שעברה עם הפציעות והכל, לוקח אליפות? לדעתי בחיים לא, תן לו כמה עונות כאלה עם צוות משלים חסר ופצוע והופה ירדו כמה אליפויות. האם הוא עדיין ייחשב לגדול מכולם?

      2. גיא 21 אוג 2015

        בשביל להיות שולט הוא צריך לנצח. ב-62' הוא לא ניצח.
        וב-73' הוא לא היה השחקן הכי טוב בליגה. הוא גם לא היה השחקן הכי טוב בקבוצה שלו (ווסט. ובהפרש)

        הסיקסרס של 67' אכן קבוצה גדולה. אבל יש מספר שחקנים עם עונה קבוצתית לא פחות גדולה וסטטיסטיקה אישית שעולה על זאת של ווילט ב-67' (קארים 71' לדוגמה)

        בפיינלס של 67' ווילט סיים 5 בקבוצתו בנק' למשחק (17.7)
        הוא קלע כמעט 10 נק' פחות מגריר שבקבוצתו, וכמעט 23 נק' למשחק פחות מריק בארי.

        ברב' הוא עדיין שלט, למרות שת'רומונד נתן מאבק רציני (28.5 ווילט, 26.7 ת'רומונד)
        כך שתצוגות גדולות יותר בפיינלס ממש לא חסר.

        שולט. ברור.
        אני עדיין הולך עם קארים.

        1. IDO 21 אוג 2015

          הוא לא צריך לנצח בשביל להציג את הנתונים הכי מפלצתיים בענף. זה טיעון קלוש. זה עדיין לא ספורט יחידני (עדיין הוא היה ממש קרוב לנצח את הגמר) ושנת 62 היא העונה הכי גדולה של שחקן כל שהוא מבחינת יכולת אישית.

          אם אתה לא מאמין, תסתכל בעובדות עוד פעם.

          1. גיא 21 אוג 2015

            10 העונות האישיות הגדולות ביותר
            (ציון PER כמדד)
            הנתונים של בסקטבול-רפרנס:

            1. Wilt Chamberlain* 31.82 1962-63 SFW
            2. Wilt Chamberlain* 31.74 1961-62 PHW
            3. Michael Jordan* 31.71 1987-88 CHI
            4. LeBron James 31.67 2008-09 CLE
            5. Michael Jordan* 31.63 1990-91 CHI
            6. Wilt Chamberlain* 31.63 1963-64 SFW
            7. LeBron James 31.59 2012-13 MIA
            8. Michael Jordan* 31.18 1989-90 CHI
            9. Michael Jordan* 31.14 1988-89 CHI
            10. LeBron James 31.11 2009-10 CLE

            אז נכון שלג'ורדן היו עונות טובות יותר סטטיסטית מעונת 91',
            אבל העובדה שזכה באליפות ב-91' הופכת אותה לעונה הגדולה ביותר שלו. בדיוק כמו 2013 של לברון.

            אבל להבדיל מג'ורדן ולברון, ווילט לא הצליח להוביל קבוצה לאליפות באחת מעונות השיא שלו. זו עובדה.

            גם אני מעדיף את שיטת "הקולנוע של עגל", ובשיטה זו יש לווילט מקום של כבוד בשורה הראשונה.
            אבל אם אני חייב לבחור עונה אחת, של שחקן אחד –
            התשובה היא חד משמעית, קארים 1971.

          3. גיא 21 אוג 2015

            1970 ו-1973 הם השנים שהניקס זכו באליפות (ריד היה MVP פיינלס ב-2 הסדרות)
            70/71 הייתה כולה קארים והבאקס.
            המאזן הכי טוב בליגה (66 נצחונות), 12 – 2 בפלייאוף ואליפות,
            קארים זכה ב-MVP, פיינלס MVP, וגם היה חלק בחמישיית העונה ובחמישיית ההגנה של העונה. הוביל את הליגה בנק', PER, WS.

        2. מנחם לס 21 אוג 2015

          הבעייה היחידה של ווילט היתה מין חוסר רצינות במשחק. משהו שרואים אצל דווייט האווארד.
          תמיד נראה לי כאילו הוא לא עושה מה שהוא באמת יכול, כמו למשל ביל ראסל. משהו מהסוג של "קל מדי", או שזה היה פשוט עניין של אופי נוח ועדין מדי.מין פוסי קאט ענק וכל יכול.

          שיאיו – כמו ה-50.4 – לא יישברו לעולם.

        3. יותם מ. 21 אוג 2015

          בגמר ב-67 ווילט אכן לא הוביל את הקבוצה שלו בנקודות, אבל בנוסף לריבאונד הוא גם הוביל את הקבוצה באסיסטים ואני חושב שזה נתון די מרשים (מעניין אם יש עוד מקרה של סנטר עם 6.8 אסיטים למשחק בסדרת גמר או 9!! אסיסטים למשחק במהלך הפליאוף). גם חשוב לזכור שבאליפות של הלייקרס ב-72 (ב-73 הניקס לקחו) ווילט נבחר בתור ה-MVP של סדרת הגמר עם 19.4 נקודות ב-60% מהשדה ו-23.2 ריבאונדים. לווסט דרך אגב הייתה סדרה לא מאוד מרשימה מבחינת יכולת הקליעה – 19.8 נקודות ב-32.5% מהשדה לפי basketball refrence.
          כמובן שכל המספרים האלה לא הופכים את ווילט לגדול מקארים, ונראה לי שבשאלה לגבי הסנטר השני הכי גדול (כי 11 אליפויות ב-13 עונות זאת לדעתי סטטיסטיקה מרשימה הרבה יותר מזאת של קארים או של ווילט) הייתי הולך עם קארים בגלל העובדה שהיה דומיננטי למשך פרק זמן כל כך ארוך, אבל להתייחס לווילט כשחקן שנכשל ברגעים החשובים זה נראה לי לא הוגן.

    1. IDO 21 אוג 2015

      חברים, יש לבדוק קבוצה (מאזן עונתי, מאזן פליי אוף תואר MVP פיינלס, קבוצות מתחרות)

      ויש לבדוק נתונים אישיים (נקודות, דקות משחק, ריבאונד , WS , אסיסטים)

      לויילט יש את העונה האישית הכי גדולה שתהיה למשהו בכדרוסל וגם שהוא היה בשילוב נכון של קבוצה הוא שלטץ פאקינג היחיד שניצח את בוסטון בסדרה. היחיד.

      כמו שמנחם אמר: גדול מהחיים

      1. גיא 21 אוג 2015

        אז עם בוחנים את עונת 62/3, מגלים עונה היסטורית של ווילט. 50 נק' למשחק. ובפלייאוף נגד הסלטיקס? 33 נק' למשחק. בטאותה שנה השחקן שנתן את הפייט הגדול ביותר לסלטיקס היה אלג'ין ביילור שקלע 40 נק' למשחק נגדם בסדרת הגמר.

        אין שאלה. שחקן גדול. ענק.
        אבל כשאתה בודק ומחפש את מס' 1, אתה רוצה שחקן שבפלייאוף מעלה את הרמה שלו.
        ווילט שהיה אדיר ב-62' ירד ברמתו בפלייאוף.
        עזוב ניצח/הפסיד, זה משחק קבוצתי, כמו שכתבת –
        אבל פעם אחר פעם, כשהוא פגש את הסלטיקס, הוא לא הצליח לשחזר את מספריו מהעונה הרגילה.
        ווסט וביילור מהלייקרס הם דוגמה לשחקנים שגם הפסידו לסלטיקס פעם אחר פעם, אבל הם העלו את רמתם בפלייאוף, ועדיין הפסידו.
        וזה הבדל גדול.

  3. מומי שאוהב חציל בטחינה 21 אוג 2015

    השחקן היחיד בהיסטוריה שעשה מעל 20000 ב 3 קטגוריות
    רק עלזה צריך להוריד את החציל לחצי התורן

  6. עידו גילרי 21 אוג 2015

    אני לא מתכוון להתווכח עם הגדולה של ווילט אבל אני לא אוהב את האובר-מיסטיפקיציה שעושים לו.
    באופן ספציפי כבר מספר פעמים קראתי כאן שה-NBA אסרו את ההטבעה בגללו (כמו שגם עידו ציין למעלה). למיטב ידיעתי הדאנק מעולם לא היה אסור ב-NBA. אם יש מישהו שיודע אחרת ויש לו סימוכין אשמח לראות.

        1. רועי ויינברג 21 אוג 2015

          ההטבעות עצמן היו תמיד חוקיות, אבל יצרו חוקים נגד הטבעות שאחריהן נתלים יותר מדי זמן על הסל (בגלל שאק), ונגד הטבעות ישירות מקו העונשין (בגלל וילט).

          אני כמעט בטוח שלא הייתה תקופה שבה הדאנק לא היה חוקי לחלוטין בליגה.

  7. אלעד אייל 21 אוג 2015

    פרוייקט השולטים הוא הברקה נפלאה שהופכת את עונת המלפפונים למרתקת ומעניינת. לי לא באמת חשוב מי היה הכי דומיננטי, ולטעמי גם אין דרך אמיתית להשוות בין תקופות, יריבים וכו'. אני מעדיף להתמקד בכתיבה הנהדרת של כולם, ובסיפורים עצמם שמחברים אותי גם לשחקן שמאחורי המספרים. בקיצור עונג עילאי עבורי
    תודה לכל הכותבים.

  8. אלעד אייל 21 אוג 2015

    אגב עידו התמונה שבכותרת מזכירה לי משום את סיפור הילדים על הכלב בייגלה (מצחיק איך אסוציאציות עובדות), פשוט מדהים לראות נער צעיר שבולט מעל כולם ב30 ס"מ

  9. Yavor 21 אוג 2015

    אותי מדהימה הרשימה שגיא הביא על 10 עונות ה-PER הטובות בהיסטוריה.
    זה נראה שגם עם בשורה הראשונה בקולנוע יש רק שלושה מושבים, די ברור איך צריך לאכלס אותם

  10. IDO 21 אוג 2015

    גילרי – הנה תקרא פה על לו אלסינדור רול

    http://www.school-for-champions.com/sports/basketball_players_who_caused_rule_changes.htm#.Vdbiw5cpz9o

    הסלאם דאנק עצמו לא נאסר מעולם ב NBA הוא לא הומצא עד 1971 (לד"ר J הקרדיט) . ראסל וצ'מברלין אכן הטביעו אבל בצורה היחודית להם, להלן הפינגר רול

    http://nbahoopsonline.com/Articles/2004-05/slamdunk.html

  18. גולש בכיף 22 אוג 2015

    אהלן הופניקים יקרים.
    אני יודע שזה לא הכתבה והנושא המתאימים לספר את זה (רציתי לספר זאת בפוסט של ישראל קרמר אבל אף אחד לא היה קורא)
    ובכן מי שקרא את התגובות לפוסט הזה בטח הבין שאני גיימר נלהב של NBA2k15 ושאני עושה פרויקט.
    הפרויק הזה הוא להוסיף שחקני עבר לקבוצות הווה. אם תרצו אפרט! רמז: ווילט ב… אינדיאנה

  19. עגל 22 אוג 2015

    יופי של כתבה על שחקן ענק ללא ספק, ממקום טוב מאוד בשורה הראשונה. ווילי היה כל כך מוכשר שגם היום היה קורע את הליגה.
    ציינו פה את חוסר הרצינות והחסר בקילינג אינסטינקט, לדעתי זה קורה הרבה אצל שחקנים שהם כל כך הרבה יותר טובים מהסביבה שלהם שכבר אין להם צורך להתאמץ. כשאתה גוליית אתה פשוט מנצח בקלות כבר מגיל צעיר (זה מה שקרה לגוליית המקורי). אצל שאקיל זה היה אותו דבר. למייקל היה קשה כשהיה צעיר וזה הרגיל אותו להשקיע.

כתיבת תגובה