השולטים: היחיד שבאמת היה כמו מייקל – אוסקאר (ביג O) רוברטסון / מנחם לס

הרבה לפני מייקל ומג´יק היה "BIG O”. הרבה לפני שמג´יק נתן הגדרה חדשה לפוינט-גארד, והרבה לפני שמייקל היה גארד שידע לעשות הכל – היה רוברטסון, השחקן היחידי בתולדות הכדורסל שהיה טוב כמעט כמו ג´ורדן.

הרבה לפני שהחליטו לקרוא "מספרים כפולים" ל-10+ בחיצים, קטיפות, ובונבונים , ו"טריפל-דאבל" לאחד שעשה 'מספרים כפולים' במשחק אחד בנקודות, רובאונדים, ואסיסטים, לאוסקאר היה ´טריפל-דאבל בממוצע לעונה שלמה!´

אבל לא 10-10 ו-10 אלא 30.8 נק´, 11.4 אס´, ו-12.5 ריב´ ממוצע לעונה בעונת 1962. מספרים שהם MIND BOGGLING. 'פוני של טריק אחד'? כן? אז המשיכו לקרוא:

עונת 1963: 28.3, 10.4 ו-9.5. עונת 1964? 31.4 נק´, 9.9 ריב´, ו-11.0 אסיסטים!

תעצמו עיניים ותחשבו על גדולתו של שחקן שנותן עונה שלמה של ממוצעים שהם טריפל דאבלים וממשיך עם שתי עונות כמעט אותו דבר. קשה לתאר דבר כזה. אוסקאר רוברטסון היה היחידי שהשיג זאת, וזהו שיא שלא יישבר לעולם.

הרבה דובר כאן על "שליטה". כמו "אם הוא שלט כל כך אז למה לא היו לו יותר אליפויות?, וכאלה. למה? כי כדורסל לא משחקים 'אחד-על-אחד'.  התמזל מזלו הרע של אוסקאר שהוא בילה את רוב שנותיו בליגה בקבוצה חלשה בעיר מינורית כסינסינטי (היא לא כל כך 'מינורית' אם יש לה כדורסל, פוטבול, ובייסבול, אבל אתם מבינים את כוונתי).

שליטתו לא היתה באליפויות ונצחונות. שליטתו התבטאה בשלטון כמעט מחלט במשחק, אבל לא משנה כמה תשלוט בו כיחיד, אתה עדיין צריך ארבעה אחרים כדי לנצח. ועד שהוא הגיע למילווקי לא היו לו את הכלים הדרושים לאליפות.

================================================

עלי למסגר את ההצהרה הבאה: מכל השחקנים שהיו ב-NBA, היחידי שאני מוכן לנסות להשוות למייקל הוא אוסקאר רוברטסון. הוא היה שחקן אדיר בכל המובנים. חיזרו 50 שנה אחורנית, קחו אותו כפי שהוא, והכניסו אותו לכל קבוצה היום, והוא הופך מיד לשחקן דומיננטי לא רק בקבוצה, אלא בליגה כולה. לא פחות מלברון.

אני לא חי בעבר ואני שונא נוסטלגיה. כל תכניות יום ששי בטיווי על 'הדודאים' או נקבות בקיבוץ עם חולצה כחולה וסרט לבן קוצרות חיטה באחו עם קלשון ומגל יוצאות לי מהתחת. אני בן 78 (ויום!) החי את ההווה והעתיד ולעולם לא את העבר. אבל ראיתיו 'חי' מספיק בארבע שנותי באוהיו בשנות הששים כשסינסינטי רויאלס שיחקה משחקי בית באקרון ובקליבלנד (וכמה פעמים בסינסנינטי עצמה) כדי להצהיר בבטחון שהוא היה השחקן השני בגדולתו למייקל, ואולי היה אפילו שווה למייקל בהרבה דברים, נחות ממייקל בניתור, אבל עליון למייקל בראיית משחק.

הסיבה היחידה שישנה לו רק טבעת אחת היא שהוא שיחק את כמעט כל הקריירה בקבוצה חלשה.

מצד שני הוא היה הטוב ביותר בכל רמה ששיחק: שתי אליפויות תיכונים ושני 'מיסטר אינדיאנה בסקטבול'. "שחקן המכללות מס' 1" בכל שלוש שנותיו באונ' סינסינטי, MVP'S ב-NBA ואליפות, ומדליית זהב אולימפית ותואר "השחקן המצטיין" של אולימפיאדת רומא 1960.
================================================

מ-'קריספוס' היי (זוכרים את 'הוזיירס'?) ועד לאתלט העשיר בעולם

אוסקאר הוא היום השחקן העשיר ביותר מכל בוגרי הנבא, ולפי ´פורבס מגזין´ האתלט העשיר בעולם. על כך אחר-כך. אך הוא לא נולד לעושר. הוא נולד וגדל באחד ה-PROJECTS לעניי העיר באינדינאפוליס,

כשהוא הופיע בפתח בית הספר לשחורים "קריספוס אטאק" (ב-1954 האפליה חגגה בכל מדינות הדרום, אבל גם בערי 'מידווסט' כמו אינדיאנפוליס וסיינט לואיס) כוכבו ושמו התחילו לזהור ולהתפרסם.

קריספוס התפרסמה בזכות הפסד יותר מאשר בזכות נצחון. זו היתה 'קריספוס' שהפסידה ל- "MILAN” בגמר אליפות התיכונים של אינדיאנה, וזה היה הבסיס לסרט הנהדר "HOOSIERS” עם ג´ין הקמן.

מאמנו בתיכון היה ריי קרוו שעבורו הדבר החשוב ביותר בכדורסל הם היסודות. הוא נתן את הכדור לאוסקאר ואמר, "לך, תוביל אותנו לאליפות". ב-1955 הם היו 31-1 ואליפות, ושנה אח"כ כשהוא כבר סניור הם סיימו עונה מושלמת של 32-0, ואליפות מדינת אינדיאנה שנייה. אוסקאר ניבחר לתואר היקרתי "INDIANA MISTER BASKETBALL”. הוא קלע 24 נק´ בממוצע עם 10 ריב´ ו-7 אסיסטים, וכמובן כל האוניברסיטאות הגדולות הציעו לו מלגה. הוא בחר באוניברסיטת סינסינטי הקרובה.
=================================================
"השחקן הטוב במכללות" באוניברסיטת סינסינטי
=================================================

באוניברסיטת סינסינטי הוא פרץ שחקים. הוא היה אתלט נפלא עם גוף נפלא (השווה למייקל יותר מכל שחקן אחר) : 1.97 מ´ ו-99 ק"ג בלי טיפת שומן (מייקל היה 1.98 ו-98 ק"ג) . ניתור מצוין. שליטה אבסולוטית בכדור, קליעה נהדרת מקרוב ומרחוק. מיקום שנולדים איתו. הוא קלע בסינסינטי 33.8 נק´ ממוצע (השלישי בטיבו בכל ההיסטוריה של ה-NCAA). בימים ההם פרשמנים היו אסורים לשחק, אז הוא חייב היה להסתפק בשלוש ´אול אמריקן´, 3 פעמים COLLEGE PLAYER OF THE YEAR, ושלוש הובלות של ה-NCAA בנקודות. בשלוש שנותיו שם הוא הובילם לרקורד של 79-9, שבר 14 שיאי NCAA (כמה מהם עומדים עד היום), והגיע איתם פעמיים ל-FINAL FOUR. אבל מהבאר הוא לא הצליח לשתות. תואר אליפות המכללות היה כה קרוב, אך לא הושג. הוא סיים את שלוש שנות לימודיו עם שיאי מכללות (שבר את כל שיאי הקליעה, שב-1970 שבר לו אותם פיט מרביץ´).

משך כל שנותיו באוניברסיטת סינסינטי הוא סבל מאפליה לאן שפנה. הוא היה השחקן החמישי השחור בתולדות האוניברסיטה, ואפילו בעירו הוא שמע "ניגר מלוכלך", ולמרות שהפך את אוניברסיטת סינסינטי לאחת הגדולות ב-NCAA, במסעדות היקרתיות של עירו הוא לא היה וולקם. בנסיעות חוץ כל חברי קבוצתו ישנו במלונות מפוארים שהכניסה אליהם אסורה הייתה לשחורים, והוא נאלץ למצוא סידורי לינה בכל משחק חוץ. "אני לעולם לא אשכח את העלבון", אמר לפני כמה שנים. אז ה-NCAA החליטה לפצות את שחקן המכללות הנפלא הזה על שנות העושק והקיפוח, והיא שינתה את שם הגביע הניתן לשחקן השנה במכללות ל- OSCAR ROBERTSON TROPHY.

=================================================
אלוף אולימפי
=================================================

 

´ביג או´ היה הקפטן (יחד עם ג´רי ווסט) של הקבוצה המופלאה הזאת של 1960 שמיגרה כל יריב בהפרש ממוצע של 42 נק´, עם ממוצע קליעות של 109 נק´. החמישייה שהעלה מאמנה האגדי פיט ניואל. בחצי מהמשחקים היה אוסקאר הפוינט-גארד הפותח עם ג´רי ווסט השוטינג גארד, טרי דישינגר, השחקן המצטיין של הקבוצה היה בסמול פורוורד, ג´רי לוקאס שיחק פאוור, וולט בלמי היה הסנטר. בחצי מהמשחקים העלה ניואל את אדריאן סמית´ בפוינט, ואז אוסקאר שיחק פורוורד. 10 מ-12 שחקני הקבוצה הפכו להיות שחקני נבא מצוינים. הקבוצה הזאת מוגדרת כ"קבוצת החובבנים מס' 1 שאי-פעם שיחקה כדורסל", וביג O היה ה-MVP שלה (ושל כל הטורניר האולימפי)

=================================================
סינסינטי רויאלס
=================================================

לי היו אלה שנים נהדרות באוהיו. בשנות 1962-1965 הייתי סטודנט בווסטר קולג´ ואח"כ בקנט סטייט, ובכל הזדמנות קפצתי לאקרון, קליבלנד, או סינסינטי לחזות ב-BIG O שהיווה אז חוויה לא קטנה מחזייה במייקל שנים אח"כ. הוא היה שחקן מושלם. בזמנו אמר רד אורבך שאוסקר הוא "השחקן המושלם ביותר בנבא, שחקן ללא חסרונות".

סינסינטי זכתה בו בגלל "חוק הטריטוריה" והוא נתן להם עונת רוקי של 30.5 נק´, 10.1 ריב´, ו-9.7 אסיסטים. הוא מיד ניבחר לחמישייה הראשונה של ALL NBA, תואר שהחזיק ב-9 השנים הבאות. הוא ניבחר לחמישיית המזרח לאול-סטאר ב-12 השנים הבאות.

בעונת 1962 הוא עשה היסטוריה בכך שהיה לשחקן הראשון – ועד עתה היחידי – לעשות ממוצע של טריפל-דאבל משך כל העונה: 30.8 נק´, 11.4 אס´, ו-12.5 ריב´. בעונה אחרי כמעט עשה זאת שוב כשסיים עם 28.3, 10.4 ו-9.5. עונת 1963-1964? 31.4 נק´, 9.9 ריב´, ו-11.0 אסיסטים! כמעט טריפל-דאבל שלישי לעונה שלמה!

צרתו הגדולה של אוסקאר – ולכן הוא לא נחשב לשחקן באותה כיתה של מייקל ג´ורדן – היא ששיחק בעיר עם שוק קטן וכדורסל קטן. הוא שיחק היכן שהוא ליד נהר אוהיו, שאתה לא נוסע לשם אלא אם-כן אתה חייב. השחקן הטוב מאד היחיד בקבוצתו היה ג´רי לוקאס. ג´ק טויימן היה כבר באזור הדמדומים שלו, וויין אמברי סבל מברכיים דפוקות, ואדריאן סמית´ היה טוב, אך לא קנון מהסוג של הבליצ´ק, שאיתו אתה לוקח אליפויות. וויין אמברי היה סנטר בינוני בתקופת הזהב של הסנטרים בראשות ביל ראסל ווילט צ´מברליין, וזה לא הספיק לאליפויות.

זה היה כאילו מייקל שיחק במילווקי לפני שנתיים-שלוש, לפני שהפכו לגיטימיים. האם היה לוקח איתם אליפויות? לעולם לא נדע.

"BIG O” היה שחקן-על בסינסינטי שאף עונה לא ירד מ-24.7, 6.0 ריב´, ו-8.1 אסיסטים, אבל אליפות לא באה. בוב קוזי שהגיע לאמנה הסכים אפילו לעשות קאם-בק ולשחק בק-קורט עם אוסקאר, אך קוזי היה זקן מדי, ולאוסקר נימאס לשאת קבוצה שלמה על גבו. הוא נתן להם 10 עונות גדולות, וכשהחמיץ את הפלייאוף של 1969-1970 הוא ביקש טרייד. כשסינסינטי הסכימה לקבל ממילווקי את פלין רובינסון וצ´ארלי פולק, היה זה אחד הטריידים החד-צדדיים בהיסטוריה של הליגה. על הטרייד הזה דיברו הרבה שנים. כמובן שאין הוכחה, אך מספרים שבוב קוזי רצה להיפטר מאוסקאר בגלל קנאה רבה על כך שהוא – ולא קוזי – ממלא את כותרות העיתונים והטלוויזיה. כך או כך, הטרייד נעשה ואוסקאר עבר צפונה לעיר השלג בוויסקונסין. אוסקאר לא דיבר עם בוב קוזי מאז הטרייד.

לעבור למילווקי לא היה הדבר העליז בעולם, אך היה להם שחקן צעיר שתחילה ענה לשם לו אלסינדור לפני ששמו שונה לקרים עבדול ג´אבר. עם קרים בלו-פוסט ואוסקאר הגנרל מאחור, מילווקי קפצה לראשות הליגה עם רקורד של 66-16, וניצחון די חלק (4-0 בגמר נגד בולטימור) באליפות הנבא. לאוסקאר הנפלא הייתה סוף-סוף אליפות משלו. הוא רק הוכיח מה שידענו תמיד: שהשחקן האדיר הזה שיחק תמיד בקבוצה מינורית.

================================================

לפני הפרישה

=================================================

אוסקאר המשיך בגדולתו ותרומתו גם מחוץ למגרש. הוא שימש כיו"ר איגוד השחקנים, והיה אחראי לתביעת השחקנים נגד הליגה (הנושאת את שמו 'תביעת   'OSCAR ROBERTSON שהביאה את איחוד ה-NBA עם ה-ABA. זוהי תביעה שהחלישה את שליטות הקבוצות בשחקנים, והתביעה שבעקבותיה נוצר ה-FREE AGENCY.

בעונתו האחרונה בבאקס הוא הובילה לרקורד הטוב בליגה (59-23), ועלייה לגמר הנבא אותו הפסידה לסלטיקס בכיכוב דייב קאונס. עונה אחת אחרי פרישתו, הבאקס נפלו ל-38-44 ולמעשה לא התאוששו עד עצם היום הזה, ואפילו הפסל הענק שבנו ליד האולם המראה את אוסקאר עם קליעת הג´אמפ המושלמת שלו, לא עזר עד עתה, אם כי ישנם עתה סימני תקומה למילווקי.

=================================================
LEGACY
=================================================

אוסקאר כיכב לפני שהנבא פרצה שווקי עולם, לכן רבים לא יודעים איזה שחקן נפלא ומיוחד הוא היה, ואם יש כאלה הטוענים שמייקל לא היה הטוב ביותר, הם מצביעים לעבר "BIG O” כמלך. הוא קלע 30+ משך שש עונות. כל משחק שלו היה קרוב לטריפל-דאבל. ה-10+ אסיסטים לקריירה שלו הם גם הישג אדיר כי בימים ההם הקריטריון לאסיסט היה הרבה יותר חמור משהוא היום. הוא הגארד היחיד בתולדות הליגה עם יותר מ-10 ריב´ למשחק, דבר שעשה שלוש פעמים. הוא היה MVP שלוש פעמים. הוא השחקן המוביל בקליעות במשחקי האול-סטאר (4 משחקי אול-סטאר לפחות – חובה!) עם 20.5 נק´. ממוצע קליעתו בנבא הוא 25.7 (ס"ה 26,710 נק´), ממוצע האסיסטים 9.5 (ס"ה 9,887) וממוצע הריבאונדים שלו לקריירה הוא 7.5 (7,804 ס"ה).

הוא הוביל את הליגה בזמנו באסיסטים ומספר פאולים שנכנסו. בחמש שנות משחק הראשונות שלו, היה לו טריפל-דאבל ממוצע של 30.3 נק´, 10.4 ריב´, ו-10.6 אסיסטים. הוא מוביל את הליגה עם 181 טריפל-דאבלים, כשאף שחקן אפילו לא מתקרב אליו. הוא גם רק אחד משני שחקני נבא להוביל את הליגה בנקודות ואסיסטים באותה עונה (השני נייט ארצ´יבלד). אוסקאר הוא יוצר הזריקה FAKE AND FADEAWAY בה שלט לחלוטין, וזאת הזריקה שמייקל "גנב" ממנו ועשה ממנה קריירה שלמה, ואחריו קובי.

כמובן שהוא בהיכל התהילה ואחד מ-50 האגדות. אך בנוסף לכך הליגה בחרה בו בשנת 2000 "שחקן המאה", וסלאם מגזין בחר בו כשחקן השלישי בכל הזמנים אחרי מייקל ג´ורדן ווילט צ´מברליין. ב-2006 ה-ESPN בחר בו כפוינט-גארד מס´ 2 בהיסטוריה (מג´יק היה ראשון), וכן בחר בו כ-POST UP"  BEST” מכל הגארדים.

הוא נשוי לאותה אישה כבר למעלה מ-50 שנה, ויש להם שלושה ילדים. לפני 20 שנים הוא תרם כליה לבתו טיה.

=================================================
איש עסקים חובק עולם
=================================================

אוסקאר רוברטסון הוא מיליארדר שעשה את הונו בחברת ייצור אוכל מהגדולות בארה"ב (OR FOODS). הוא גם  בעל חברת כימיקלים – OR CHEM – המייצרת את אחד מחומרי הניקוי הטובים ביותר שהוא קרא על שם זריקתו – "FADEAWAY”. הוא גם בעל חברות ניהול תחת השם הכולל "OR SOLUTIONS”. המגזין פורבס בחר בו ב-2004 כספורטאי העשיר בעולם. אח"כ פורבס שינה את הבחירה וקבע את שחקן הכדורסל  דייב בינג כספורטאי העשיר בעולם. נדמה לי שקראתי שג'ק ניקלאוס הגולפאי עבר את שניהם עם עשרות – אולי מאות – מגרשי הגולף שהוא תיכנן 'והרים' בארה"ב, סין, קוריאה, ויפאן, שהרבה מהם בבעלותו.

מי שמעוניין לדעת יותר על ספורטאי-העל הזה ועל חייו מחוץ לפארקט, ספרו "THE BIG O: MY LIFE” MY TIMES, MY GAME” מומלץ ביותר.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. שגיא נאור

    18 אוג 2015 06:02:42

    תודה רבה, מנחם. תענוג של פוסט.
    אין ספק שהסטט שלו נדירה וכנראה לא תשוחזר בקרוב, אם בכלל.
    ב10 עונותיו הראשונות לא ירד מ41.5 דקות ובשיא הגיע ל46 דקות ממוצע עונתי!! לא נתפס בהשוואה לימינו.
    אין ספק שההישגים הקבוצתיים היו בעוכריו בגדול ולכן היסטורית הוא לא באמת עומד לצד הגדולים ביותר.

  2. שגיא נאור

    18 אוג 2015 06:18:03

    דבר נוסף שעומד לחובתו הוא העובדה שבאליפות עם מילווקי קארים לא היה שחקן צעיר מוכשר שאוסקר הוביל לאליפות אלא קארים היה הmvp של העונה ושל סדרת הגמר והיה דומיננטי הרבה יותר מביג או.
    קארים באותה עונה העמיד 31.7 ו16 ואוסקר נותן 19.4, 5.7 ו8.2. מספרים יפים אבל לא משאירים ספק לגבי מי היה הכוכב של הקבוצה. בפלייאוף קארים סיים עם 26.6 ו17 ואוסקר עם 18.3, 8.9 ו-5 ריב.

    1. גיא

      18 אוג 2015 06:33:30

      לזכותו של אוסקר צריך לומר שהוא זה שהצטרף לקבוצה של קארים (קארים הגיע כרוקי בעונה הקודמת, ומייד ביסס את מעמדו ככוכב של הקבוצה) בעונת 70/71.
      ביג O הוביל את טבלת מוסרי האסיסטים באותו הפלייאוף,
      וזה נתון מעורר כבוד בעיקר לנוכח העובדה שזו הייתה השנה הראשונה שלו בקבוצה חדשה.
      כמו כן, היכולת שלו למחול על כבודו, ולקבל את קארים כשחקן המוביל אומרת המון על אישיותו.

      כמו כן, 23.5 נק' ב-52%, 5 רב', 9.5 אס' בסדרת הגמר הם נתונים של כוכב.

      1. שגיא נאור

        18 אוג 2015 06:46:15

        ברור שהוא היה כוכב אבל כשהאליפות היחידה שלך מושגת כשאתה כוכב משני זה מוריד מערכה, במיוחד כשאתה מושווה לגדולים ביותר.

        1. גיא

          18 אוג 2015 07:04:21

          אין ויכוח.
          אבל בתקופה שרק קבוצה אחת זכתה בכל האליפויות, קשה לי לשפוט שחקן (שלצערי, הקטעים היחידים שיצא לי לצפות בהם, היו מתחילת שנות ה-70, בסוף הקריירה שלו) שלדברי מומחים (מנחם, לדוגמה) היה יחיד במינו.
          בכלל, בויכוח (העקר, והכיף…) על הגדולים ביותר, אני לא חושב שיש לי את הכלים לבחון כראוי את אוסקר, ווילט וראסל.

          המקרה של רוברטסון מעורר שאלה, לדוגמה, איך הייתה נראית הקריירה של מג'יק אם היה מגיע לקליפרס?

          1. ישראל קרמר

            18 אוג 2015 11:29:55

            עונת 71' הייתה אחרי התקופה הזו שהסתיימה ב69' וגם אז לא בכל האליפויות אלה ב-11 מתוך 13 אפשרויות שכולן בעידן ראסל.

      2. רן

        18 אוג 2015 14:33:33

        עונת 71 הייתה עונה חלשה למספרים שלו בעונה הסדירה.. גם בפלייאוף האמת.. ברור שהכל יחסית למספרים שלו בקריירה.

  3. אפלטון

    18 אוג 2015 06:46:14

    השחקן שאני הכי מצטער שלא יצא לי לראות.
    מבט בסטטיסטיקות מראה שהיה לפחות לכמה עונות שחקן מושלם.
    נראה לי שמייקל ג'ורדן עבר אותו גם במדד הבוכטות בבנק

  4. אלעד אייל

    18 אוג 2015 07:29:29

    הפרוייקט הזה הוא תענוג אדיר. ביג O הוא אחד הגדולים, ביותר אבל אליפות אחת בלבד בהחלט מעיבה על הקריירה שלו.
    היחבס לשחורים בזמן ההוא זה כתם שחור ודגל שחור לאומה שלמה.כמה טוב שהימים הללו חלפו והדברים משתנים.

  5. john

    18 אוג 2015 07:39:08

    הרבה יותר מרשים שעשה את הונו מחוץ לכדורסל בהחלטות עסקיות. הוא לא פרש עם ההון של שאר השחקנים לשעבר שמאכלסים את הרשימות של פורבס

  6. john

    18 אוג 2015 08:12:51

    אין שום כלי להשוות בין שחקני עבר להווה כי:
    1. החוקים היו שונים

    2. הידע הכדורסלני היה שונה (אם המצאת את הכרוסאובר ברור שהוא פחות מלוטש מהכרוסאובר של שחקן 40 שנה אחר כך) וצריך לתת קרדיט לפורץ דרך כדורסלני

    3. הרמת האימון והציוד היו שונים (דמיינו את אוסקר עם ציוד מלא של נייקי ואת טים גרובר האגדי מאמן אותו גופנית)

    4. רמת הרפואה והתזונה הייתה שונה

    5. אורך הנסיעות ורמת הלינה גם השתנתה (מי שנוסע או טס הרבה יכול להזדהות עם ההשפעה על הגוף)

    יש עוד מלא נקודות.

    לגבי האליפויות כמדד: אני מבין למה זה מדד אבל להבין מה היה הפער בין שחקן האינדוידאל לתואר אליפות כדי להבין מי לקח תארים למרות הפערים זה על גבול הבלתי אפשרי. כל שנה יש יריבות אחרות ומצ׳אפים שונים וגם שחקן שאחראי ל70 נקודות של קבוצתו צריך עוד 30-40 נקודות שלא קשורות אליו בשום דרך והגנה שאחראית למנוע כפול מזה גם אם שמרת בצורה מושלמת.

    בקיצר נותרנו עם מראה עיניים

    1. איל

      18 אוג 2015 10:26:13

      6. הסטטיסטיקה של אז לא קשורה בשום דבר לסטטיסטיקה של היום. זה דולרים ושקלים. תפוחים ושזיפים. תבדקו את הסטטיסטיקות של הכוכבים אז, הן כולן מנופחות.
      אני מכניס תגובה שכתבתי בפוסט על קובי בריאנט לגבי עונת 1962 (בה אוסקר העמיד ממוצע טריפל דאבל):

      ***
      חבל לי להתחיל דיון משמעותי כמו הדיון על עונת 61-62 בפוסט שמוקדש לקובי אבל בקצרה (אם אין לכם כוח לקרוא, דלגו למסקנות בכוכבית הבאה):
      ***
      נעבור על טבלת הליגה, שכללה אז 9 קבוצות (הדגשתי שיאי קריירה):
      1 – פילדפיה ווריורס: ווילט צ'מברליין עם ממוצע 50.4 נק' (שיא קריירה) ו-25.7 ריב' ב-48.5 נק' למשחק. MVP בטוח היום. אז מקום 2 בהצבעות.
      2 – סינסינטי רויאלס: אוסקר רוברטסון הוא הראשון (והאחרון עד כה למיטב ידיעתי) בהיסטוריה לסיים עונה עם ממוצע טריפל דאבל: 30.8 נק', 12.5 ריב' (שיא קריירה) ו-11.4 אס' (שיא קריירה). MVP בטוח היום. אז מקום 3 בהצבעות.
      3 – בוסטון סלטיקס: ביל ראסל עם 18.9 נק' ו-23.6 ריב' זוכה ב-MVP.
      הוא אפילו לא הוביל את הקבוצה שלו בקליעה – זה היה טום היינסון עם 22.1 נק' (שיא קריירה) ו-9.5 ריב'. מועמד MVP לגטימי היום. אז לא קיבל שום קול.
      4 – סיריקיוז נשיונלס: אף שחקן לא נתן מספרים מדהימים (רד קר, בעונת פרישה, שבר שיא קריירה בריבאונדים עם 14.7. היום זה היה נותן לו את המקום השני בליגה. אז? שיסתפק במקום החמישי בפער של 4 ריב' מבוב פטיט – הבא אחריו).
      5 – סנט לואיס הוקס: בוב פטיט עם שיא קריירה של 31.1 נקודות בנוסף ל-18.7 קרשים. MVP בטוח היום. אז מקום 6 בהצבעות.
      6 – לוס אנג'לס לייקרס: ג'רי ווסט נתן עונה של 30.8 נק' ו-7.9 אס' (שיא קריירה). MVP בטוח היום. אז מקום 5 בהצבעות.
      חבר קבוצתו, אלג'ין ביילור, התעלה עליו עם 38.3 נק' (שיא קריירה) ו-18.6 ריב'. MVP בטוח היום. אז מקום 4 בהצבעות.
      7 – דטריוט פיסטונס: אף שחקן לא נתן מספרים מדהימים (ג'ין שו הוביל את הקבוצה עם 19.9 נק' ו-12.6 ריב').
      8 – ניו יורק ניקס: ריצ'י גוארין שבר את שיא הקריירה שלו בקליעה באופן ברוטלי עם 29.5 נק', מרחק של כמעט שמונה נקודות מהעונה השנייה בטיבה בקריירה שלו. הוא הוסיף לזה 6.9 אס' (שיא קריירה) ו-6.4 ריב'. MVP בטוח היום. אז מקום 7 בהצבעות.
      – שיקאגו פאקרס: וולט בלאמי קלע 31.6 נק' (שיא קריירה) עם 19 ריב' (שיא קריירה). MVP בטוח היום. אז לא קיבל שום קולות. הסתפק בתואר רוקי העונה.
      ***
      כפי שניתן לראות, היום, בליגה של 30 קבוצות, לא תמצאו שחקן אחד עם נתונים כמו שהציג השחקן המצטיין של כל קבוצה למעט סירקיוז נשיונלס דטריוט פיסטונס. נכון, במשך כל שנות ה-60 המספרים היו שונים מהיום אבל בעונה הזו ספיצפית, כל השיאים נשברו. תרתי משמע. כמעט בכל הקבוצות השחקן המוביל שבר שיא קריירה בנקודות או ריבאונדים, ובכלל לא הסתכלתי על שחקני המשנה.
      אני לא אומר שצריך לזלזל בהישג של ווילט או של אוסקר, אבל לגמרי לשים בפרופורציה. הליגה באותה שנה הייתה חסרת הגנות באופן שאנחנו לא מסוגלים לדמיין.

      1. מנחם לס

        18 אוג 2015 16:10:44

        דבר אחד בטוח: ההגדרה ל"אסיסט" היתה הרבה יותר חמורה בשנות ה-60 מאשר היום.

        איל, האם אתה קורא את המאמר לפני שאתה מגיב? כתבתי לפחות פעמיים שהוא היחיד בהסטוריה שעשה טריפל דאבל, ואתה שואל אם הוא "הראשון" שעשה טריפל דאבל. אני יודע שאתה תלמיד תיכון, אבל דחילאק.

  8. Berch

    18 אוג 2015 08:27:11

    מה שאני לא מבין זה איך הוא וכארים לא לקחו עוד אליפות או שתיים…..
    פוסט מעולה על שחקן מעולה שחבל שלא הספקנו לצפות בו

    1. MBK

      18 אוג 2015 09:48:44

      ביג O היה ותיק ושחוק במילווקי
      המספרים שלו ירדו משמעותית במילווקי
      זה הגיוני מדובר בגארד שעשה הכל עלהמגרש ונשחק לאורך השנים
      במשך 5 עונתיו הראשנות בליגה היה לו ממוצע שהיה סביב טריפל דאבל

  9. ינון יבור

    18 אוג 2015 09:24:17

    יש בהחלט חור שחור אצלנו לגבי מספר ענקים שלעולם לא נוכל לשפוט לגביהם:
    1. ווילט
    2. ראסל
    3. אוסקר
    4. ווסט
    5. ביילור

    אלה הכי מסקרנים לדעתי.

    1. מנחם לס

      18 אוג 2015 16:14:43

      אני ראיתי אותו (ואת האחרים שהזכרת, אם כי קצת פחות פעמים) משחק עשרות פעמים אז אצלי לא קיים כל "חור שחור". שים אותו היום בליגה, והוא הופך מיד לגארד הדומיננטי ללא תחרות מסטפן קרי או ראסל ווסטברוק או כריס פול או קייל ת'ומפסון כי הוא היה קומבינציה של כל הארבעה.

  10. עידו גילרי

    18 אוג 2015 09:40:01

    טוב אין לי באמת את הכלים לשפוט כי לא יצא לי לראות אותו משחק כמעט (ובכלל כל פעם שאני מסתכל על משחק משנות ה-60 זה כואב בעיניים וגורם לי להרהורי כפירה לגבי השחקנים של אותה תקופה).
    בכל אופן יש לי משהו שמאד מפריע לי לגביו – העובדה שהרויאלס לא הגיעו לשום מקום בתקופתו. בעונת ה-MVP שיחקו לצד רוברטסון שני HOF: ג'רי לוקאס ווין אמברי. הם לא הצליחו אפילו לדגדג את בוסטון בגמר המזרח. אמברי אמנם היה כבר בדעיכה מסויימת אבל לוקאס היה רק בתחילת הקריירה והיית מצפה משני שחקנים כמו לוקאס ורוברטסון להגיע ליותר כשהם משחקים כל כך הרבה זמן ביחד. במקום להשתפר הם רק הלכו לאחור אם הדחות מוקדמות בפלייאוף כשאפילו קבוצות אקספנשן מצליחות יותר מהם.
    בקיצור די ברור לי שמדובר בשחקן גדול אבל ההשואות לג'ורדן מטרידות אותי.

    1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      18 אוג 2015 09:54:28

      המשחק היה מוטה אז לטובת הסנטרים, ובגלל זה ראסל שתה לכולם את האליפויות עם קשית. אם היו מציירים לו את קשת השלוש אני מניח שהיו לו יותר אליפויות.

      אין שחקן שקיבל יותר עזרה מהליגה וכל התאגידים מסביב מאשר ג'ורדן.

      הייתי רוצה לראות את כל שחקניי ה "נייקי" של היום משחקים עם כפכפי העץ ההולנדים ששחקניי העבר הרחוק שיחקו איתם.

      ג'ורדן שחקן מדהים ואוסקר שחקן מדהים וכאן בערך נגמרת ההשוואה.

      2. בלעם

        18 אוג 2015 20:47:10

        העיניים שלך קובעות שהשנה זו תהיה השנה של ג׳אוויל מקגי, ושהאשים ת׳אביט עוד לא אמר את המילה האחרונה. תניח להן.

  11. MBK

    18 אוג 2015 09:52:54

    בעונת 61-2 הייתה מטורפת מבחינה סטיטסית
    למרות שרוברסטון ניפק עונת טריפל דאבל ווילט קלע 50.4 + 25.7 ריבאונדים למשחק הMVP הלך ל ???
    ביל ראסל ( 22.4 נק 5 אסיסיטים 26.4 ריבאונדים )

    2. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      18 אוג 2015 10:05:51

      לצ'מברליין היה גם ממוצע של 10.2 נשים ללילה באותה עונה.
      מה שהופך את זה לטריפל דאבל הרבה יותר מרשים משל BIG O.

      1. מומי שאוהב חציל בטחינה

        18 אוג 2015 10:30:57

        ירידה מעונת השיא
        היה לו ממוצע של 10.9 בעונות מסיומות
        דלקת באשך תמיר המקורי הורידה לו את הממוצע

  12. עגל

    18 אוג 2015 13:26:33

    אני מצטרף לכל מה שנאמר מעלי, ובאמת אין לנו אפשרות לשפוט את שחקני העבר הרחוק האלה.
    מנחם – לא קוצרים עם קלשון ומגל אלא עם חרמש ומגל.
    "התמזל מזלו הרע" – צריך להיות איתרע מזלו 🙂

  14. מנחם לס

    18 אוג 2015 16:25:24

    הבעייה עם צעירים כמוכם היא שאתם לא מאמינים שבעבר אנשים היו מסוגלים לעשות טוב יותר מאשר היום.

    בא"ק ובשחייה הכל שונה: המסלול שהוא תערובת של אספלט, חימר, וגומי. בשחייה בריכות שסף המים הוא בגובה התעלה המחזירה מים לבריכה וכמעט אין גלים, וכן מכשירי עזר אחרים, נעליים אחרות, וכו'.

    אם בעבר לא היו טובים כמו היום, אז למה אין לנו בטהובן אחר, מוצרט שני, או רמברנט או וואן-גוך?

    אוסקאר רוברטסון היה שני מטרים, שרירי לפחות כמו ג'ורדן, בעל כף יד עצומה, אתלט-על, בסקוהוליק אמיתי, חוש שלא היה כמותו למשחק, פיקח ביותר, וגארד שרק את מייקל הייתי בוחר מכולם, כשאני חוכך בדעתי בינו לבין מג'יק כשני.

    1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      18 אוג 2015 16:46:36

      מנחם, אתה מתבלבל

      בציור או במוסיקה אין צורך באתלטיות ולכן לציירים או למוסיקאים של היום אין יתרון על אלו של פעם. הסיבה שאין היום מוצארט או בטהובן היא שהצרכים האומנותים השתנו. שים את פרנק זאפה או מיילס דיוויס במאה ה 18 וגם הם הופכים להיות מלחינים קלאסים שידברו עליהם גם כעבור 200 שנה.

  15. מנחם לס

    18 אוג 2015 16:28:05

    כבר כתבתי: כשאני רואה כדורגל מאנגליה היום, המשחק ש-ו-נ-ה לחלוטין מאשר בשנות ה-80. כשאני רואה כדורסל של הסלטיקס או הלייקרס משנות ה-80, הוא לא רק שאינו שונה מהכדורסל של היום; הוא י-ו-ת-ר ט-ו-ב!

    1. MBK

      18 אוג 2015 21:47:02

      הוא יותר טוב משמעותית
      כל קבוצה שהגיע לגמר איזורי בשנות ה 80 הייתה משייטת בדרך לאליפות
      לא רק השחקנים גם הפיגורות שהיו על הקווים – קנינגהם , ריילי , ווסטהאד , לני ווילקנס וצאק דיילי זה אפילו לא קרוב למה שיש כיום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט