בחירה 11 – הטובים ביותר אי פעם / יונתן שגב

רציתי להכין לכם הרכב של כדורגל עם 11 שחני דראפט הטובים והראויים ביותר שנבחרו בבחירה ה-11. אז רציתי. אתם יודעים איך אומרים: האדם מתכנן והאלוהים צוחק. אז בכל זאת, מה הייתה הבעיה? ובכן, לא היו 11 שחקנים ראויים! הבחירה ה-11 היא הבחירה שמתחילה את העשירון השני של הדראפט, מתוך שלושה בסיבוב הראשון ושישה בסך הכל. מאוד מרגישים בכך.

אני יכול להגיד לכם בביטחון, שיותר מ-50% מהשחקנים שנבחרו בבחירה הזו, לא סיימו 5 שנים בליגה, כשרבים מהם לא הגיעו לליגה כלל וכלל. בקיצור, מילס טרנר (אינדיאנה), שיהיה לך בהצלחה. אתה תזדקק לזה.

 

כמעט נכנסו: ג'אמאל ווילקס, קליף רובינסון, ניק אנדרסון, דרק הארפר ומייקל קארטר וויליאמס.

רכז: אין! משחקים עם שלושה sg עקב אילוצים של העמדה

SG מספר 1: רג'י מילר – 1987, איניאנה

 

 

איי רג'י מילר. מה אפשר להגיד על האיש והאגדה, חוץ מזה שהוא היחיד שמציל מעט מהכבוד של הבחירה האומללה הזאת. רוצח רועש. אחד מגדולי הקלאץ' וממדברי הפקה-פקה. אחד מהצלפים הגדולים שידעה הליגה, אף על פי הזריקה המכוערת משהו שהייתה לו. חבר במועדון הסופר יוקרתי 50-40-90. 5 פעמים אולסטאר, כולל פתיחה אחת בחמישייה. 3 פעמים בחמישייה השלישית של העונה. לא ירד באף עונה מכמות נקודות דו ספרתית. פיינליסט NBA שהפסיד לשאקובי 4-2. הול אוף פיימר.

מדובר באחד ה-SG הגדולים של כל הזמנים… נכון? לא בטוח. לדעתי, רג'י, אף על פי שהיה חתום על כמה מהרגעים הזכורים ביותר בהיסטורית ה-NBA שנחקקו לעד במוחם של אנשים רבים (היי דובי…) לא גדול כפי שהוא נראה. נתחיל בכך שיש לו אליפות אחת פחות מלקליי ת'ומפסון, 6 פחות מלמייקל ג'ורדן ו-11 פחות מלביל ראסל. הוא קלע רק 19 נק' בממוצע למשחק בקריירה ובחר 5 פעמים לאולסטאר – שליש מהפעמים שקובי ברייאנט נבחר לאולסטאר – למשל.

יש לציין שאת כל הקריירה שלו (18 עונות) הוא בילה באינדיאנה, למרות שערב הדראפט הוא שמע שריקות בוז עקב רצון האוהדים לראות את סטיב אלפורד – שנולד ושיחק באינדיאנה. בלי קשר, הוא קלע 15 נק' בממוצע למשחק בעונתו האחרונה בגיל 39.

סיפור מעניין על רג'י: הכוכבת האמיתית במשפחת מילר הייתה אחותו של רג'י, שריל מילר. שריל, הנחשבת לאחת השחקניות הגדולות ביותר ואף מחזיקה בשיא של 105 נק' במשחק אחד, הייתה נוהגת להקניט את רג'י – כך לפי האגדות. היא זו שלימדה אותו להיות טוב כל כך בדיבורי זבל. כמו כן לימדה אותו גם הרבה על הכדור והחישוק והוא אף ציין אותה כגורם משמעותי מאוד בבחירתו להיכל התהילה.

קצת רגעי רג'י למי שהתחיל לעקוב אחרי ה-NBA אתמול:

 

SG מספר 2: קליי ת'ומפסון – 2011, גולדן סטייט

 

 

 

כן כן רבותיי (וג'ו ג'ו). ה-7'6 הזה, שנבחר רק לפני ארבעה דראפטים צריך להיכנס לחמישייה (אם הייתי צריך להכניס רכז אז יכול להיות שמייק קארטר וויליאמס היה נכנס!). ת'ומפסון, קלעי מכונן, הוא אלוף NBA משנת (רגע, אני צריך להיזכר… שניה…) 2015. הוא גם נבחר פעם אחת לאוסטאר (השנה), לחמישיית העונה השלישית (גם כן השנה) ומחזיק בממוצע קריירה של 17.5 נק' כשכל עונה הוא קולע יותר מבעונה הקודמת. בנוסף, הוא שיאן ה-NBA בנקודות ברבע אחד כפי שתוכלו לראות בסרטון שלמטה.

ת'ומפסון, 25, השיג את החוזה הגדול שלו בקיץ האחרון, זאת אף על פי משחק ההתקפה המעט חד גוני שלו (יותר מ-60% מהזריקות שלו באות ממיד ריינג' או מהשלוש וכמעט 2/3 מסלי השתיים שלו באים מאסיסטים, בנוסף לכ-90% מהשלשות). הוא לא מצטיין גם באלמנטים אחרים של המשחק כמו ריבאונד (3 למשחק), אסיסטים (2.3 למשחק) או חטיפות (1 למשחק). למרות זאת יש לציין שהוא מגן טוב מאוד וכשהוא מתחמם, הוא מתחמם…

סיפור מעניין על ת'ומפסון: קליי הוא בן של בחירה מס' 1 של דראפט 1978 – מייקל ת'ומפסון. יש סיפור מעניין, אך לא בטוח עד כמה אמיתי, שת'ומפסון עדייו מקבל דמי כיס מהוריו שמנהלים את הכספים שלו. בכל מקרה, מי שלימד אותו הרבה על הכדורסל והכניס לו עקרונות משחק רבים לראש הוא אביו (שהיה באסט דרך אגב… מוזר שהוא לא היה בחירה 11).

 

SG מספר שלוש: אלן יוסטון – 1993, דטרויט והניקס

 

 

יוסטון הגיע לדטרויט כבחירת לוטרי אחרי שהבד בויז (1) התפרקו. לפי פרשנינו המהולל, עופר שלח, מה שהיה חסר לו, היה לבד-בויז בשפע – קצת רוע, יוסטון היה צריך. בכל זאת הוא נבחר פעמים לאולסטאר והיה שותף לריצה המדהימה של הניקס בפלייאוף ב-1999. יוסטון היה קלעי מצוין מעבר לקשת והצטיין גם בזריקות הבונוס. הוא בעל מדליית זהב מאולימפיאדת סידני (2000) עם הנבחרת האמריקאית.

יוסטון פרש מוקדם בגלל פציעות חוזרות ונשנות (גיא?) בברכיו. הוא פרש כשחקן שסימל את הניקס של שנות ה-90; מצד אחד מאוד מוכשרת שמגיעה לפלייאוף ויש לה הבלחות מידי פעם, אך מהצד השני לא מצליחה להגיע למקומות שאליהן היא אמורה להגיע וכך יוצרת לעצמה תדמית לוזרית. אתם יכולים לקחת את המשפט להפוך אותו לזכר וקיבלתם משהו דומה ליוסטון. בנוסף, הוא לה היה מספיק טוב בתחומים אחרים פרט לקליעה ויצירת נקודות לדעתי עם פחות מ-3 ריבאונדים ואסיסטים למשחק, כמו כן פחות מחטיפה וכ-0.2 חסימות – מעט מאכזב לשחקן עם נתונים פיזיים יחסית מרשימים.

שאר הסטטיסטיקה של יוסטון מראה על 17.3 נק' עם 40% מאחורי קשת השלוש. בפלייאוף ממוצעיו של הגארד עלו ל-19.2 נק' ב-42% מחוץ לקשת.

סיפורו (בלי מעניין) של יוסטון:

 

 

PF: רוברט הורי – 1992, יוסטון, פיניקס, לייקרס, סאן אנטוניו

 

 

7 נק', 5 ריב', בדוחק. פחות מ-25 דק' משחק. מה הוא עושה פה? טוב, זה לא רק בגלל חולשת הדראפט הפשוט בלתי יאמנת, זה גם בגלל 7 הטבעות שהוא עונד. הורי לקח אליפויות ביוסטון (2) של אולג'ואן, בלייקרס של שאקובי (3) ובסאן אנטוניו (2) של… סאן אנטוניו. אתם חושבים שהוא היה שחקן שולי באליפויות הללו? אז אתם טועים. הורי הוא אחד משחקני הקלאץ' הגדולים ביותר. הוא חתום על כמה סלים מדהימים שגם הם יהיו חקוקים בזיכרון אוהדי הכדורסל לנצח נצחים.

העניין הוא, שהוא לא היה אולסטאר, הוא פתח בפחות מ-50% אחוז ממשחקי קבוצתו, וכפי שאמרתי, ממוצעיו עומדים על 7 נק' ו-5 ריב'. כל זה גורם לבוחרי ה-NBA לא להכניס אותו ל-HOF, מה שלדעתי, תמוהה. אבל זה נושא לפוסט אחר (אתם רשאים ומתבקשים לעשות את הדיון בתגובות – אם אתם שואלים אותי, זו שערורייה).

סיפור מעניין על הורי: הורי כנראה לא אהב את פיניקס. כשהועבר לשם, הורי לא היה כל כך מבסוט מהמועדון. במהרה הוא מצא את עצמו באמצע סכסוך עם דני איינג', המאמן של הסאנס דאז. הריב הגיע לשיאו כשהורי זרק מגבת לפניו של איינג' וכך הוא עבר ללייקרס בטרייד והשאר היסטוריה. איש אחר שאתו הוא רב בפיניקס היה סטיב נאש. באחד מימי הקיץ המאוחרים, בסדרה של הספרס נגד פיניקס, הורי החליט שנאש צריך לראות יותר מקרוב את שולחן המזכירות ושלטי הפרסומות ופשוט העיף אותו עליהם. לא נגרם נזק רציני, אבל זה בטח לא עזר ליריבות ספרס-פיניקס שהייתה בעיצומה בשנים הללו.

עוד דבר קטן. בשנת 1994, לפני האליפויות שלו ביוסטון, הוא היה אמור לעבור מהעיר הטקסנית לדטרויט. הוא לא עבר בסופו של דבר, בגלל בעיה בכליות שהייתה לשון אליוט, שחקן דטרויט, שהיה אמור לעשות את המסלול ההפוך. כשפרש, הודע הורי שאם הטרייד היה מתקיים הוא יכל להרוס לו את הקריירה.

 

C: קווין וויליס – 1984, אטלנטה, מיאמי, גולדן סטייט, יוסטון, טורונטו, דנבר, יוסטון (שוב), סאן אנטוניו, אטלנטה (פעם נוספת), דאלאס. 

 

 

וויליס, אולסטאר באטלנטה פעם אחת, נודע בעיקר בגלל דבר אחד – 21 עונות ב-NBA – הכי הרבה לשחקן ביחד עם רוברט פאריש ובעתיד הלא-רחוק גם עם קווין גארנט. וויליס היה ריבאונדר מעולה, שחקן יעיל מתחת לסלים שיכול לשחק גם כ-4 וגם כ-5. גם הוא היה חלק באליפות של סאן אנטוניו ב-2003 והוא עשה זאת בגיל 40. הוא המשיך לשחק גם בגיל 42, והפך לשחקן הכי זקן ששיחק בליגה בגיל 44 – עונתו האחרונה (אם אפשר לקרוא ל-5 משחקים עונה).

וויליס, כך מספרים, היה שחקן אהוב מאוד בחדר ההלבשה ובערך מאמצע הקריירה שלו (מבחינת עונות) שימש כדמות וכמודל לחיקוי לשחקני הקבוצה הצעירים.  הוא היה עובד קשה, אהב מאוד את המשחק והיה אישיות נעימה מחוץ למגרש, אף על פי שבמגרש הוא היה פורוורד קשוח ביותר.

יש אומרים, ואני די מסכים אתם, שהוא רכב על סאן אנטוניו כדי להשיג בקריירה העצומה הזאת טבעת. את רוב זמנו בילה וויליס בהוקס עם דומיניק ווילקינס (וספאד ווב) שהייתה קבוצה מלהיבה, אבל כזאת שלא הצליחה להביא הביתה תארים או להתקדם בפלייאוף יותר מידי. הוא מוביל את הפרנצ'ייז הזה בריבאונדים.

סיפור מעניין על וויליס (טוב, בערך): אחרי הקריירה שלו, וויליס, אז בן 150 בערך, חזר לנהל את החברה שהוא הקים בערך שנכנס לליגה ב-1998. וויליס ניהל והקים את החברה ביחד עם חבר קבוצתו ממשיגן סטייט, ראלף ווקר. החברה, וויליס&ווקר מתמחה בעיצוב בגדים לאנשים גבוהים וגדולים. בנוסף, וויליס הופיע בשלוש תכניות טלוויזיה אחרי פרישתו.

 

קווין וויליס (משמאל) בעונתו האחרונה.

 

 

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  4. נדב

    9 יול 2015 05:51:31

    תודה יונתן.
    שניים שהייתי מוסיף:
    1. ארני גרונפלד, אחד משלנו, נבחר 11 ב-77׳, שיחק במכביה ב-73׳, וטבע את חותמו (גיא?) כ-GM בליגה זה כבר 25 שנים.
    2. Ernest Maurice V. III
    שיחק בליגה 15 שנים, בנגטס, בלייזרס, ניקס, והקליפרס.
    עם 19,7 נק ב-eFG של 0.534. הוא עדיין יותר מרשים מקליי תומפסון.
    ביתו, כך למדתי לאחרונה, שחקנית טניס לא רעה בכלל, והוא הלא מיודענו קיקי וונדווי.

  6. דובי

    9 יול 2015 06:21:26

    תאזן את החמישיה בקלות –
    קליי תומפסון שעדיין לא שחק זוג נעליים יוצא, ובמקומו נכנס ניק אנדרסון, הSF הנהדר של אורלנדו בשנים היפות.
    אלן יוסטון הפרימדונה אוהב הכסף החוצה ובמקומו דרק הארפר, רכז קשוח עם אף גדול. ניק יוצא וניק נכנס.

  7. gogo

    9 יול 2015 06:39:50

    תודה על המאמר
    הייתי מכניס בכל זאת את ג'מאל ווילקס שזכיתי לראות אותו בלייקרס בתחילת האייטיז, עד הפציעה. סמול פורוורד מעולה

  8. גיא

    9 יול 2015 07:14:52

    ללא ספק ווילקס. יוסטון???
    ווילקס, רוקי השנה ב-75, 3 פעמים אול סטאר, 3 אליפויות.
    בכל עונות האליפות היה לו חלק חשוב בקבוצה. בפלייאוף 80' קלע 20 נק' למשחק (שני בלייקרס), קטף 8 רב', מסר 3 אס'.

    מסכים עם דובי בנוגע להרפר, אבל ווילקס בהחלט לפני ניק אנדרסון, קליי ויוסטון.

    וכמובן, תודה על עוד פרק מצויין בסדרה הנהדרת.

  10. ינון יבור

    9 יול 2015 08:28:16

    קודם כל יופי של כתבה עם סרטונים וסיפורים מעניינים מאוד.
    ואז – חייב להסכים כאן עם האדונים הנכבדים מעליי, שאלה שהשארת בחוץ עדיפים על החמישייה. הייתי אפילו מוציא את הורי הגדול עבור אחד מהם, מכיוון שהוא בעיקר היה במקום הנכון בזמן הנכון.
    למשפט האחרון שלי יש בכל זאת שני סייגים:
    1. גם להיות במקום הנכון ובזמן הנכון לא תמיד מספיק – צריך גם ל-ע-ש-ו-ת את הדבר הנכון, ואת זה רוברט הורי בהחלט עשה (כמו גם ניר מנחם אגב בעונת האליפות של בני יהודה…).
    2. במשחק הגמר ההוא מול דטרויט היתה את אותה שלשה נהדרת שראשיד חלם, אבל לפניה היה רצף אדיר של קליעות שהשאיר את הספרס במשחק. נדמה לי שגם היתה הארכה באותו משחק, והבחור קלע משהו כמו 20 נקודות ברבע האחרון פלוס הארכה, כולל דאנק אדיר בפנים של המגן, כשנראה שבגילו הורי כבר לא מסוגל לזה. המיוחד ב-sequence הזה הוא שהורי ידע לנצל את הפחד של דטרויט מהקליעה שלו, וחדר פעם אחר פעם לטבעת ובכך הוכיח גם חוכמת משחק נהדרת.

  11. יניב

    9 יול 2015 09:16:09

    דווקא שחקנים נחמדים מאוד,והורי באמת היה אחד הווינרים הגדולים ביותר,המדהים שהוא עשה את זה עם 3 קבוצות שונות ובכולם היה לו חלק משמעותי בריצת הפליאוף לאליפות(אחרי שהיה ישן בכל העונה).אין אוהד לייקרס שהשלשה של הורי מול סקרמנטו לא גורמת לו צמרמורות גם היום.
    מה שהכי מפתיע אותי בסקירה שלך יונתן זה העובדה ש50% לא סיימו חמש שנים.זה מוזר כי סהכ זאת בחירה יחסית במיקום טוב.
    ועוד דבר מילר כן היה גדול בעיקר כי היה לו מה שאין למשל ללברון,את אותה הרגשה שהנה אוטוטו הוא הולך לעשות משהו קסום (תשאל את דובי למשל)

    1. דובי

      9 יול 2015 11:33:39

      קסם זה דבר שעושים עם קלפים וכמה אצבעות. מישהו אומר אברה קדברה ואז הוא יודע איזה קלף בחרת ואתה יודע שהוא רמאי.
      כישוף עושים עם שרביט על מישהו שעצבן אותך, ואז הוא הופך לדררה ירוקה או ערימה של עפרונות צבעוניים.

      כישוף אפל זה כמו מוג'ו רע. אתה מרגיש כולך סבבה והתרגשות והולך לנצח ופתאום בא עליך איזה וולדמורט ואתה מת.
      ככה זה רג'י.

  12. פרדיניו

    9 יול 2015 09:18:24

    לאור הירידה בכמות הכשרון ככל שיורדים בדירוג, מציע להפסיק לנסות לבחור חמישיות לפי עמדות אלא פשוט לציין שחקנים בולטים. רוברט הורי וקווין וויליס זה לא משהו לספר עליו לחבר׳ה.

  15. עגל

    9 יול 2015 13:31:37

    כמו שאמרו מעלי קליי תומפסון עדיין לא שייך לכאן, עדיין לא עשה כלום. רג'י שחקן ענק ששווה לקום בשבילו בלילה. רוברט הורי היה אכזבה ענקית, בשבילי לחות. כשרק הכיע ליוסטון חשבנו שיהיה גרסה חדשה של סקוטי פיפן אבל הוא לא התקרב לזה. נכון שהיה ווינר אבל זהו זה. משחקים שלמים הוא הצחין את הפרקט . . .
    קווין וויליס היה שחקן נ ה ד ר שמאוד אהבתי לראות. ריבאונדר מצוין ובאנקר גם בהתקפה וגם בהגנה. באטלנטה הוא החזיק את הקבוצה לבד על הכתפיים.
    קליף רובינסון גם זכור לטוב, היה שחקן מצוין.

  17. איש הערפל

    9 יול 2015 14:20:59

    תענוג לראות שוב ושוב את הסל ההוא נגד הקינגס של האח התאום של וויל סמית'. עוד יותר תענוג לשמוע את דיבאץ' מדבר כמו ילד קטן אחרי המשחק "זה סתם היה פוקס…"

  18. עידו גילרי

    9 יול 2015 14:26:32

    מי יגן כאן על כבוד הנאגטס?
    איך אפשר להגיד שאין פויינט גארד גארד מתאים?
    פאט ליבר היה אחד והשני במערב אחרי מג'יק עד ש-KJ תפס לו את העמדה (והוא נפצע).
    הבחירה ה-11 של דראפט 1982 והדבר הטוב ביותר שיצא מאריזונה סטייט עד לג'יימס הארדן.

    1. גיא

      9 יול 2015 14:45:21

      רג'י לפניו. ברור.

      ווילקס לפניו (לדעתי) בגלל האליפויות, בגלל החשיבות שלו לקבוצות האליפות (ב-2 קבוצות אליפות מתוך 3 היה הסקורר השני בקבוצתו)

      אם משווים את 8 העונות הראשונות של הרפר וליבר, רואים נתונים דומים (הרפר יותר נק', ליבר יותר אס' ורב') אבל הרפר הצליח להמציא את עצמו מחדש כשחקן ספסל חשוב של 5 קבוצות אליפות (עם לק משמעותי ב-4 מהן) בעוד שליבר עבר עוד 3 עונות רוויות פציעות, ופרש.

      1. גיא

        9 יול 2015 14:47:40

        "עם לק". אני ממש גאה ביכולתי להמציא את השפה העברית מחדש.
        בוש ונכלם אני אתקן – עם חלק משמעותי.
        אבל עדיין הרפר לפני ליבר…

          1. עידו גילרי

            9 יול 2015 15:12:02

            דווקא אם משווים את הקריירות נראה לי שגיא צודק. פשוט הפציעות הרגו אותו. אני מסכים איתך שבשיאו הוא מעל הארפר.

          2. גיא

            9 יול 2015 15:16:17

            אני מפנה אותכם לתיקון של ינון יבור. לחלוטין התבלבלתי בין דרק הארפר לרון הארפר. רון נבחר בבחירה ה-8, וכלל אין לו מקום בדיון.
            בשמחה אני קופץ על העגלה של פאט ליבר.
            למרות שהשם שלו מזכיר מאכל שיהדות מזרח אירופה מכינים כארוחה מפסקת לצום ט' באב…

          3. עידו גילרי

            9 יול 2015 15:16:52

            הארפר פשוט הצליח להחזיק את עצמו בטופ למשך הרבה שנים והיה רכז פותח כמעט כל הקריירה שנגמרה בגיל .37

  20. ינון יבור

    9 יול 2015 15:05:40

    גיא
    אתה מבלבל בין דרק לרון. דרק לא זכה באליפויות כלל (למעשה, עזב את הלייקרס אחרי עונת 1999, כשב-2000 הגיע רון וישר זכה בשתי אליפויות רצופות).

    1. גיא

      9 יול 2015 15:12:44

      אתה צודק! רון הרפר היה בכלל בחירה 8.
      טוב לפחות אפשר ליישר את ההדורים עם עידו ודובי ולהחזיר את ליבר לחמישייה.
      אז אני מסכים. דרק הרפר < פאט ליבר.

  21. דובי

    9 יול 2015 15:15:24

    גיא רק עכשיו קראתי לעומק את מה שכתבת על "הרפר".
    תקרא מה שכתב ינון…

    ולך יונתן נגיד שפט ליבר היה אחד הרכזים המוכשרים, מגוונים ונשכחים בתולדות המשחק. יש לו מקום בחמישיה, ומקום של כבוד.
    תקרא:
    http://www.hoops.co.il/?p=16628

    1. גיא

      9 יול 2015 15:31:00

      בדרך כלל, אני הראשון שיקפוץ על הרעיון למצוא מישהו במקום הורי בחמישייה (לאוהדי הסאנס יש חשבון ארוך במיוחד עם הורי)
      אבל לסאלי, עם כל הסימפטיה לשחקנים שמועררים נוסטלגיה, אין ולו עונה אחת עם כמות דו ספרתית של נקודות או רב'.
      עדיין שווה אזכור.

      1. דובי

        9 יול 2015 15:36:46

        ג'ון סאלי היה חלק משמעותי באחת הקבוצות המשמעותיות בשלושים השנים האחרונות לפחות. אי אפשר לתאר את ההגנה והאופי של הבד בויז בלעדיו.
        אתה יכול להגיד את אותו דבר על הורי?
        אתה באמת היית שם בקבוצה שלך את הורי לפני סאלי בעמדה ארבע?

        1. גיא

          9 יול 2015 15:47:35

          אני שם את שמעון אמסלם לפני הורי…
          אבל אני לא אובייקטיבי. אם בוחנים את הנתונים, ואת ההשפעה שהייתה לכל שחקן על המשחק, הורי מנצח.

          הורי היה הקלע השלישי ברשימה של הרוקטס בפיינלס של 94'.
          סאלי היה ה-7 ברשימה של דטרויט. תוסיף את הרקורד של סלי נצחון ופאולים מכוערים והתשובה ברורה.
          שמעון אמסלם…

          1. דובי

            9 יול 2015 17:14:52

            כמעט התחלתי להסכים איתך ואז נזכרתי שהברזת לי מהחלפה בג'ריקן בבית גוברין ב1987.
            היה חום מוות ואתה היית אמור להיות אחריי!

            לא נשכח ולא נסלח!

  23. יונתן שגב

    9 יול 2015 15:24:39

    הייתי צריך להכניס את ווילקס. ליבר? אולי אתה ראית שחקן מדהים שהשאיר אותך ער בלילות. אני ראיתי שחקן של 13,6,6 שלא עבר סיבוב שני. מה לעשות, אני לא יכול לשפוט את מה שלא שראיתי…
    גם אנדרסון וגם הארקר היו גם כן ללא השיגים גדולים ועם ממוצעים בינוניים. וויליקס? טעות רצינית.

    1. דובי

      9 יול 2015 15:34:14

      אם תמשיך להסתכל על שורות תחתונות של סטטיסטיקה בקריירה לא תגיע לשום מקום.
      מציע שתלמד על שחקנים שלא ראית ממקורות שיש בהם יותר משורה של מספרים.

      1. יונתן שגב

        9 יול 2015 15:50:35

        אני מנסה לקרוא על שחקנים ואולי לראות יוטיוב אם יש לי זמן. אבל כשיש כל כך הרבה…
        אין לי זמן. אני לא יודע גם אם זה יעזור… איך יהיה לי אפשרות להשוות אותם לשחקנים אחרים מלבד השיגים, אליפויות וסטטיסטיקה? אני יכול גם לראות את היכולת בקלאץ׳, אבל חוץ מזה אני לא רואה דרכים להשוות שחקנים אחד לשני

          1. גיא

            9 יול 2015 16:26:20

            חשבתי לכתוב שבמקרה של ויכוח אפשר לפנות לדירוג של ביל סימונס כאבן בוחן. אבל אז ראיתי שבדרוג שלו רוברט הורי מדורג לפני קווין ג'ונסון.
            אז מבחינתי, סימונס שרוף!

            ויונתן, יונתן עושה יופי של עבודה.
            ההתיחסות שלו לפאט ליבר לא שונה מההתיחסות שלי ושלך לדור שנות ה-60' וה-70'.
            היופי בסדרת הפוסטים על הבחירות השונות הוא שמתעורר דיון ער ומעניין על נושא שבהגדרה הוא סובייקטיבי.

    2. גיא

      9 יול 2015 15:41:00

      נקודה אחרונה על ווילקס.
      כולם מכירים את משחק 6 בגמר 80', כשמג'יק נכנס לעמדת הסנטר וסיים את המשחק עם 42 נק' ו-MVP פיינלס (למרות שבסדרה כולה למג'יק היה מאזן של 21.5 נק', 11.2 רב', 8.7 אס' בעוד שלקארים היו 33.4 נק', 13.6 רב', 3.2 אס' ו-4.6!!! חסימות)

      אז באותו משחק 6 מפורסם, ווילקס סיים עם 37 נק' לצד הגנה נהדרת על ד"ר ג'יי. באנגלית מכנים שחקן כזה unsung hero.

  25. חתוליו

    9 יול 2015 16:58:10

    פוסט מעולה!
    באופן פרדוקסלי, ככל שהדירוג בדראפט יורד ההנאה מהפוסטים עולה ( וזאת מבלי לפגוע בזכויות של הפוסטים המוקדמים והמצויינים)

  26. דורון האסטבן

    9 יול 2015 17:11:00

    עומר מלך הלינקים הנה בחירה 10 http://www.hoops.co.il/?p=47426
    בסידרה סיינפלד נדמה לי שאיילין אומרת בתימהון
    לא ידעתי שאח של שריל (רג'י מילר) משחק כדורסל,
    (לא מדייק אולי מישהו יביא את הקטע אם יהיה לו כח),
    מאד מצחיק ולא ידעתי שהיא היתה כל כך טובה 105 נק מטורף.
    סוף סוף קיבלתי הסבר על הורי והעפה של נאש.
    הסידרה הזו טובה סידרות הגמר של בוסטון לייקרס
    שיקגו יוטה וגם שיקגו סיאטל ועוד.
    תודות ליונתן שגב, רפי יצחק, דובי עופר, רועי ויינברג
    שכותבים ברמה גבוהה מאד את הסידרה הנהדרת
    סליחה אם שכחתי עוד שמות.
    ותודה ענקית למידן MBK שאחראי על היצירה והכותבים.

  28. הנרי

    9 יול 2015 20:09:20

    רוברט הורי, היחידי שהתקרב אליו אי פעם זה דייויד בלו
    וידאו מדהים, כמו שהוא אומר-
    !you got to have FUCK YOU I DONT CARE attitude

  29. גוגליוטה

    9 יול 2015 20:11:23

    כתבה נהדרת, ובכלל כל סדרת הכתבות היא חוויה.
    מסכים עם קודמיי, פט ליבר חייב להיכנס לחמישייה.
    ניק אנדרסון גם אפשרות, בטח מעל קליי הצעיר.
    דרק הארפר גם רכז טוב שהסתובב הרבה זמן בליגה.
    קיקי וונדווי… אגדה, גם מגיע לו כמה שורות. כנ"ל ג'ון סאלי.

    ג'יי ג'יי רדיק, בונזי וולס ומייקל פייטרוס הם גם בחירות טובות למקום 11.
    מאמין שגם דאג מקדרמוט יכנס בעוד כמה שנים לדיון.

    תודה, בהחלט כיף לקרוא.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט