הפלייאוף בשיאו ואני עם פריוויו אחרי סיקור כאילו אנחנו ב-2017. שני משחקים טובים מאוד הלילה, כשבראשון הסדרה בין הניקס לפייסרס תצא לדרך בזמן שבשני אנתוני אדוורדס וחבריו ינסו לעשות את הבלתי ייאמן ולעלות ל-0:2 במגרש של האלופה המכהנת. בואו נדבר כדורסל.

02:30- ניו יורק ניקס (2) – אינדיאנה פייסרס (6)

המצב בסדרה: 0:0.

ג'ף פוסטר ו-Stockton2Malone, שני עמודי תווך באתר הנפלא הזה, כתבו פריוויו מקיף לסדרה. לכן כאן אתמקד רק במשחק הראשון, על פניו ניצחון קל של הניקס. סביר שנראה את או ג'י אנונבי מקבל את טירייס הליברטון, שעדיין לא בריא לחלוטין, ואולי מונע ממנו נתיבי מסירה. בשני ההפסדים של הפייסרס למילווקי הקבוצה קלעה פחות מ-100 נקודות והליברטון מסר 6 ו-8 אסיסטים. הפעם, מול קבוצת הגנה טובה לחלוטין ולא קבוצת הגנה בינונית בעונה הסדירה ורעה בלי יאניס אנטטוקומפו, זה נראה כמו ניצחון קל יותר.

הפייסרס ניצחו מילווקי חסרה וכאמור קבוצת הגנה רעה עם משחקים של 126, 125, 121 ו-120 נקודות. קשה לראות אותם קולעים משהו כזה בגארדן, בטח במשחק הראשון בסדרה ובטח בהתחשב בחוסר ניסיון הפלייאוף שלהם. תוסיפו לזה את העדר שומרי הגארדים של הפייסרס, את היריבות המתפתחת בין טירייס הליברטון לריק קרלייל ויש כאן את כל המרכיבים לסדרה טובה. הפייסרס אמנם ניצחו במפגש האחרון מול ניו יורק, נכון, אבל זה היה כשפרשס אוצ'יווה וטאג' גיבסון היו הקו הקדמי של הניקס.

הניקס יכולים "להחביא" את ברונסון על נייסמית' או נבמהרד וכך לשמור אותו להתקפה, או לחילופין לתת לדיווינצ'זו את הליברטון ואז לאפשר לאנונבי לשמור גם על פסקל סיאקם. המצ'-אפ הזה על פניו נראה לטובתם, בטח אחרי מה שהם עשו לג'ואל אמביד בלי שחקן ציר דומיננטי, עם כל הכבוד למיטשל רובינסון המחליף. הגורם המשמעותי, והאיש שבשבילו שווה לקום למשחק הזה, הוא פסקל סיאקם.

סיאקם, מהשחקנים הכי פחות מוערכים בכל הליגה, יודע להתעלות במשחקים ראשונים. היו לו 36 נקודות ו-13 ריבאונדים מול מילווקי וכזכור 32 נקודות ב-14 מ-17 מהשדה במשחק הראשון של גמר 2019, כשבתווך הוא ניצח משחק אחד ב-24 הפרש, הפסיד אחד ב-18 ואחד ב-20 (בשני המקרים עם טורונטו חלשה ומול קבוצות טובות ממנה). הוא לא פגש את הניקס כשחקן פייסרס העונה, ואחרי סדרת סיבוב ראשון טובה הוא מיסמאץ' מעניין לג'וש הארט. סיאקם גבוה מהארט ב-11 סנטימטר, עם קבלות פלייאוף ויכולת לייצר גם לעצמו וגם לחבריו לקבוצה. אם יש מישהו שיכול להכריע משחק צמוד, או להרחיק את אנונבי מהליברטון ובכך לשחרר את ההתקפה הקבוצתית של הפייסרס, זה סיאקם.

האם הוא לבדו יכול להספיק? לא בטוח, ולדעתי לא במשחק הראשון. ההגנה של הניקס יכולה להאט את ההתקפה של הפייסרס, וקשה להגיד אותו דבר בכיוון ההפוך (עם כל הכבוד ליכולות ההגנה של נמבהרד או נייסמית') בכושר הנוכחי של ברונסון. לכן, בהתחשב בזה שהגענו לחלק שבו צריך להמר, אנבא שסיאקם קולע מעל 25 נקודות, ברונסון מעל 35, התוצאה יחסית נמוכה (94:108) וניו יורק מנצחת ב-14.

05:00-דנבר נאגטס (2) – מינסוטה טימברוולבס (3)

מצב בסדרה: 1:0 למינסוטה.

אחת קלישאות הפלייאוף האהובות עליי היא ש"סדרה לא נפתחת עד שקבוצה מנצחת בחוץ". אני לא יודע אם זה באמת נכון, אבל זה אומר שדנבר-מינסוטה נפתחה בשלב מוקדם. המפגש בין 2 מ-3 הקבוצות הטובות במערב, מפגש שרבים מגדירים בתור הגמר האמיתי ושחזור הסיבוב הראשון מהשנה שעברה כשאנתוני אדוורדס מבוגר בשנה הבטיח וגם קיים במשחק הראשון, 99:106 נהדר למינסוטה.

בואו נודה באמת, דנבר שיחקה נורא. אנתוני אדוורדס עשה מה שהוא רוצה בהתקפה, בעיקר במחצית הראשונה, מינסוטה השיגה יותר ריבאונדים ושחקנים כמו נאז ריד ומייק קונלי השתלטו על המשחק ברבע האחרון. ניקולה יוקיץ' היה רחוק ממיטבו (למרות 32/9/8) ונראה תקוע יותר מדי בהתקפה, ג'מאל מארי שמר כמו כרית אוויר ושיחק כמו קורנפלקס כריות עם חלב מקולקל. שניהם היו רחוקים ממיטבם, ובכל זאת נגמר רק ב-7 נקודות הפרש.

מינסוטה שיחקה כדורסל יותר טוב מדנבר בפלייאוף, גם בהתחשב בזה שהיא פגשה את פיניקס ולא את הלייקרס, אבל הוולבס עשו כאן כמה דברים מעניינים. הראשון הוא כמובן 43 הנקודות של אדוורדס, שחקן שכנראה יקבל היום את ארון גורדון או אפילו מייקל פורטר ג'וניור ולא את קנטביוס קלדוול-פופ שהתקשה מול הפיזיות שלו, והשני היה לתת לדנבר לזרוק. הנאגטס החטיאו לא מעט ג'אמפרים פנויים, גם בהשפעת עייפות במחצית הראשונה וגם כי הם לא קולעים אותם בכל הפלייאוף.

הקבוצה סיימה עם 21 מ-47 מהשדה כשמקזזים את הנקודות בטבעת, נתון לא טוב, ויוקיץ' עם 9 אסיסטים ו-7 איבודים. האורך של הוולבס שהרגישו גדולים על דנבר, פיזית, מנע מהנאגטס להניע את הכדור, אבל זאת אלופת ה-NBA המכהנת וקבוצה שהפסידה 4 משחקים בלבד בפלייאוף הקודם. אחרי כל אחד מהם, אגב, היא ניצחה.

לכן אפשר להאמין שנראה דנבר אחרת. החל מההגנה על אדוורדס, דרך ניסיון לתת לקארל-אנתוני טאונס (בהופעה אנמית להוציא דקות בודדות) לתקוף יותר ועד להרכבים גדולים יותר, אולי עם פייטון ווטסון או כריסטיאן בראון במקום קלדוול-פופ. מינסוטה מצידה גם יכולה לשחק יותר טוב, בדגש על ג'יידן מקדניאלס שסיים עם 0 מ-7 מהשדה. הוולבס כנראה לא יקבלו 43 נקודות מאדוורדס בכל לילה, אבל הם לגמרי יכולים וצריכים לצפות ל-43 נקודות משותפות של אנט ומקדניאלס בכל ערב.

הערב, גם בהתחשב בזה ששתי הקבוצות פחות חלודות, אני מאמין שנראה משחק יותר טוב. יהיה מרתק לראות מה יוקיץ' יעשה בניסיון להתמודד עם ההגנה המעולה של מינסוטה שמנעה ממנו להגיע לצבע, בין אם מתחיל את ההתקפה אחרי חסימה של גורדון למארי שנועדה לפתוח סביבו או אם פשוט קולע באחוזים טובים יותר, ויהיה מעניין לראות אם הוולבס יוציאו שוב את דנבר מאיזון.

אני חושב שיותר סביר שנראה כאן 43 נקודות מיוקיץ' מאשר מאדוורדס, בטח אחרי ה-32 החלשות שלו במשחק הקודם. יחד עם ההתאמות הטובות, הקהל הביתי והתחושה שזה משחק שאסור להפסיד, אני הולך כאן עם דנבר ב-8 נקודות ובמשחק התקפי בהרבה. שימו שעונים.