בחירות הדראפט הטובות ביותר – #2/מתן גילור

בניגוד לבחירה ה-1, בבחירה 2 הרבה יותר קל לקבוע מי היא הבחירה הטובה ביותר. כמעט קל כמו בחירה 3. וזאת למרות שבחירה 2, מבחינת ריכוז הכישרון, שניה רק ל…(תחזיקו חזק)…בחירה 1. זולת בחירה 1 זו הבחירה היחידה שיכולה להעמיד בכל עמדה שחקן היסטורי. לא בטוח בכלל שהחמישייה של בחירה 2 מפסידה לזו של בחירה 1. מה פשר קריאות הביניים שאני שומע פה מהקהל? "אללי", "חי חידקי". האם אינך מאמינים? בואו ואוכיח לכם.

*

PG – ראויים לאזכור: גארי פייטון, ג'ייסון קיד.

אייזיאה תומס – נבחר שני למארק אגוויר, שלאחר מכן חבר אליו בדטרויט. הנהיג את מי שנחשבת לקבוצה הקשוחה בכל הזמנים ובשל כך זכתה לכינוי "bad boys". הביא לדטרויט את האליפות הראשונה ומיד את זו שאחריה, בימים בהם המזרח כלל קבוצות כמו בוסטון סלטיקס של בירד-מקהייל-פאריש ושיקגו בולס של מייקל ג'ורדן. נחשב לאחד משלושת הרכזים הטובים בהיסטוריה.

*

SG – ראוי לאזכור: ארל מונרו.

ג'רי ווסט – אולי הקלע הטהור הגדול ביותר שראה המשחק טרם המצאת קשת השלוש. אולי אפילו אחריה. נבחר שני לאוסקר רוברטסון. שחקן רווי ציוני דרך אישיים, הן התקפיים והן הגנתיים. היה שליט המערב לא פחות ממג'יק ג'ונסון, אך נתקל בבוסטון האדירה ברוב הגמרים והפסיד. 9 פעמים זכה באליפות המערב, אך הצליח לתרגם זאת לאליפות הליגה רק פעם בודדת.

*

SF – ראוי לאזכור: קווין דוראנט.

ריק בארי – למרות שדוראנט עדיף בהרבה על גרג אודן שנבחר במקום הראשון, גם ריק בארי רחוק שנות אור מפרד אטזל (מי?). תחת ההנחה שאנחנו לא מתעלמים משנותיו ב-ABA, מדובר על אחד מגדולי עמדה 3. בארי סחב קבוצה לאליפות (מה קורה גולדן סטייט?) וזכה בתואר MVP של סדרת הגמר (ד"ש לקארי). אף-על-פי שהכדורסל היה שונה, העמיד ממוצעים שגם לתקופה ההיא נחשבו יוצאים מגדר הרגיל, בכל מה שקשור לייצור נקודות, על פני עונות שלמות וסדרות פלייאוף. פורץ דרך בכל מה שקשור למאבק על שכר וזכויות שחקנים. קבע את שיא כל הזמנים לאחוזי קליעה מקו העונשין במשך עונה (לברון, מהר לקחת שיעורים בקיץ).

*

PF – ראויים לאזכור: בוב מקאדו, למרכוס אולדריג'.

בוב פטיט – אחד מגדולי עמדה 4 העמוסה בכישרון. ממוצע קריירה של יותר מ-26 נקודות ויותר מ-16 כדורים חוזרים למשחק (סתם כדי לסבר את העין: מקהייל 18/7, נוביצקי 23/8, גארנט 19/11, בארקלי 22/12, מלון 25/10, דאנקן 20/11). מהבודדים שסיימו עונה בתור מלך הסלים + מלך הריבאונדים. זכה באליפות על ראשה של בוסטון הגדולה.

*

C – ראויים לאזכור: אלונזו מורנינג, טייסון צ'נדלר.

סם בואי (סליחה הייתי חייב). ביל ראסל – השחקן היחיד שיש לו קייס אמיתי לחלוק עם ג'ורדן את קומה מספר 5 של היכל התהילה. לא מדובר רק על גדול בחירות 2, אלא על גדול הווינרים של המשחק ואולי של הספורט המקצועני בכלל. היריעה קצרה מלהכיל את כל ציוני הדרך והסופרלטיבים שניתן לשטוח לגבי שר החסימות והריבאונדים. אפשר לדבר על 5 פעמים MVP של העונה הרגילה או 12 הופעות במשחק האולסטאר, אבל הנתון המרשים ביותר הוא שמשך 13 עונות הקריירה שלו, ביל ראסל הפסיד משחק הדחה בודד, אחד, 1, ONE, واحد, UNO. זה הספיק לשיא פסיכי בן 11 אליפויות NBA. שיא שלא ישבר לעולם.

אז רוצ'סטר רויאלס היו גזענים, ולמרות שגם לעיר בוסטון לא חסר, רד אורבאך היה מספיק אמיץ ומספיק חכם כדי להביא את השחקן, למרות שהיה צפוף פיגמנטים, וכך הפך את הסלטיקס לפרנצ'ייז המעוטר ביותר ב-NBA.

*

בחירה מספר 2 אינה משובחת כמו בחירה 1, אבל החמישייה שלה (תומאס, ווסט, בארי, פטיט וראסל) לא נופלת מזו של בחירה 1 ורחוקה שנות אור מהחמישיות של כל בחירה אחרת.

לפוסט הזה יש 50 תגובות

  1. שגיא נאור

    29 יונ 2015 07:36:46

    צר לי מתן אבל החמישייה הזאת נופלת בכל עמדה מהחמישייה של הבחירה מס 1. אולי ראסל יכול לקרוא תיגר על הסנטר הגדול מכולם וגם בזה, לרוב הוא יפסיד וזה בעמדה הכי עמוקה שיש.
    אפילו החמישייה השנייה של הבחירה הראשונה טובה מזו. אולי עוד 10 שנים דוראנט יוכל להישתחל לחמישייה הזאת.

    1. גיא

      29 יונ 2015 08:18:41

      מי עדיף על ווסט?
      השחקן שנבחר לפניו – אוסקר רוברטסון. לאוסקר היו +8 סנטימטר , +15 קילו, + המון באתלטיות.
      ל-2 השחקנים IQ כדורסל מהמשובחים, לג'רי עדיפות בטווח (רוברטסון היה קלע חצי מרחק מצויין. אבל אין שאלה שקו ה-3 עובד לטובת ווסט)
      אבל בכל השאר – אס', רב', ובעיקר הגנה, עדיפות ברורה לאוסקר.

      חמישייה שיש לה את אוסקר ולברון בכנפיים, מג'יק רכז, ואת קארים ודנקן. מטורף, אי אפשר לקלוע אליהם נק'.
      האתלטיות של אוסקר ולברון בקלות מחפה על החולשה של מג'יק בהגנה,
      דנקן יודע לשחק נהדר לצד סנטרים דומיננטים (ע"ע רובינסון),
      כנ"ל אקים, שגם לו נסיון משחק לצד גבוה נוסף (ע"ע ראלף)

      הדבר היחיד שקצת לוקה בחסר בנבחרת ה-"1" זה חוסר בקלעי עילית מטווח ה-3,
      בעוד שבנבחרת ה-"2" ג'רי ווסט וריק בארי הם קלעים בחסד שעם הייתה להם קשת 3 הם היו מגיעים לשיאים עוד יותר גבוהים.

      משעשעות השטויות שאנו, עכברי ההופס, מעסיקים את עצמנו בפגרה.
      אולי שטויות, אבל בטוח כיף!

      יופי של פוסט, תודה!

      1. מתן גילור

        29 יונ 2015 09:16:39

        שמע, לא ראיתי אותם, אז אני נאלץ להסתמך על נתונים יבשים.
        ווסט עם 5 בחירות לחמישיות ההגנה (4 לראשונה). כנראה שמדובר על אחד משומרי הגארדים הטובים של התקופה.

    2. מנחם לס

      29 יונ 2015 16:50:23

      מסכים אתך שזאת חמישייה גדולה, שעם ווסט ובארי היא גם הארסית ביותר מכולן בפיור שוטינג. ואנשים לא מתארים לעצמם איזה שחקן-על היה פטיט כי איש המדבר עברית (מלבדי!) לא ראה אותו משחק! (לפחות מאלה שעדיין בחיים ושומעים מהם)

    2. מתן גילור

      29 יונ 2015 08:35:17

      מביך. יתוקן כשאהיה מול מחשב. מסתבר שקיימת קורלציה חיובית בין שעת הכתיבה והיחס בין כמות הילדים לכמות ההורים בעת הכתיבה לבין שגיאות בכתיבה.

  5. איל

    29 יונ 2015 09:01:14

    חייב לציין שהסטטיסטיקות של בוב פטיט וביל ראסל, כמו גם שאר הכוכבים מתקופתם, מנופחות כהוגן. קצב המשחק היה אז מהיר יותר (כן, מה שאתם שומעים) וכל הכוכבים הגיעו למספרים אסטרונימיים. לא סתם עונת ממוצע הטריפל דאבל של אוסקר ועונת ה- 50 – 25 של ווילט היו אותה עונה. אגב, זו גם הסיבה שלא מתרגשים מזה ש"טייני" הוביל את הליגה בקליעה ובאסיסטים באותה עונה.

    1. מתן גילור

      29 יונ 2015 09:18:19

      נכון וגם סייגתי זאת בטור. גם שנות ה-80 היו מהירות בהרבה ושנות ה-90 איטיות יותר. אם מנרמלים את הנתונים, יכולה להתקבל תמונת מצב שעשויה לשנות לאנשים נקודת מבט השוואתית בין שחקנים שונים, ודי לחכימא ברמיזא…

  6. Berch

    29 יונ 2015 09:08:41

    נתונים מעניינים. אני חושב שהמרחק בין בחירה מספר 1 למספר 2 היא ברוב המקרים לא כזו גדולה, מה גם שלוקח כמה שנים ומזל להוציא את המיטב משחקן.

  7. יניב

    29 יונ 2015 10:04:39

    מה שמוזר לי קצת שכל החמישייה שלך למעט איזיאה תומאס מורכבת משנות ה60-70 שגם אני מסתכל על שווים אזכור אז רק דוראנט אם יממש את הפוטנציאל שלו יהיה שם.
    שיהיה ברור אני מסכים עם הבחירות שלך וזה מעניין שאין בחירות מדהימות בבחירה מספר 2 משנות ה80 ואילך.

  8. רועי ויינברג

    29 יונ 2015 10:15:43

    אחלה כתבה, אבל החמישייה של בחירה 5 יכולה לנצח את החמישייה של מספר 2 בטוב מ-7: וולט פרייזר, דווין וויד, סקוטי פיפן, צ'ארלס בארקלי, קאזינס, כשכל אחד מהם משחק בשיא שלו (וקאזינס של העונה האחרונה).

    1. MBK

      29 יונ 2015 10:24:02

      ואי אפשר בלי הבאסטים הגדולים
      האשם תאביט ודרקו מילציץ
      והסיפור הטרגאי של לו ביאס שנביר 2 ע"י בוסטון ומת וממנת יתר

      מחר נדבר על בחירה מס 3 יש שם ברנש שיפרק את החמישייה שלך לגורמים
      לדעתי דוראנט כבר עכשיו בטופ של בחירות 2

    2. מתן גילור

      29 יונ 2015 10:24:27

      יש פה הטיה תקופתית גדולה מאד. אם תיקח את הרמה של ראסל ותמיר אותו לשחקן עם המימדים של סנטר עכשיו, אני מניח שהוא עליון על קאזינס.
      כנ"ל לגבי ווסט על וויד וכיו"ב.
      ברור שאם תיקח קבוצת שחקנים טובים (אפילו לא כוכבים) משנת 2015 ותחזיר אותם במכונת זמן, הם ירסקו כל קבוצה שתעמיד מולם בשנת 1960. גם ג'סי אוונס לא מעפיל היום לגמר אולימפי, אבל אתה לא תטען שבלייק אצן גדול ממנו.

      1. רועי ויינברג

        29 יונ 2015 10:55:04

        הלכתי בכוונה לפי עמדות, אבל אם הולכים על 5 השחקנים הטובים ביותר גארנט בטופ. בארקלי של 1993 עליון על פטיט של 1960 גם מבחינת סטט', וגם וויד של 2006 על ווסט.

        דרך אגב, לא בטוח בכלל שראסל האגדי פחות טוב מגארנט. תזכרו שלראסל לא הייתה תחרות של ממש חוץ מוילט במשך רוב הקריירה שלו, בניגוד לביג טיקט

  9. מתן גילור

    29 יונ 2015 10:27:07

    טוב, החלטתי לכתוב טור על נירמול קלעים. מחכה לבקשת הקהל – איזה שחקנים מעניין אתכם להשוות?
    שחקנים שאכניס בוודאות: צ'מברליין, ג'ורדן, בירד, ג'יימס ודוראנט.
    יש לי כוח לעד עוד 5 שמות – כל הקודם זוכה.
    כמובן שצריכים לעורר את עניין הציבור. אני לא אכניס לשם את עומרי כספי או נוריס קול.

    1. גיא

      29 יונ 2015 11:29:10

      לא חושב שזה אפשרי.
      קשת ה-3 שינתה את המשחק לחלוטין. לא רק הזריקה מ-3, גם הריווח שקלעי 3 מאפשרים.
      אפשר רק לדמיין מה שחקנים כמו ג'רי ווסט, פיט מארביץ' וריק בארי היו משיגים עם החוקים של היום.
      הנתון היחיד שאפשר לנרמל הוא קצב המשחק.

      1. מתן גילור

        29 יונ 2015 11:33:29

        ברור. המון דברים השתנו. גם על הגבוהים יש יותר הגבלות היום מבעבר. הכוונה היא נרמול של קצב צבירת נקודות השחקן אל מול צבירת קצב נקודות בתקופה ותו לאו.

        1. גיא

          29 יונ 2015 11:53:04

          המאמץ מבורך.
          אני מאמין שתגיע לאותה שורה תחתונה כמו שאני הגעתי –
          כשמודדים סטטיסטיקה אישית של שחקנים בשיאם (אחרי נירמול)
          התוצאות מראות ש:

          1. מייקל ג'ורדן 86/87 – 92/93
          2. ווילט צ'מברלין 61/62 – 65/66
          3. לברון ג'יימס 07/08 – 13/14

        1. MBK

          29 יונ 2015 11:44:50

          ביל ראסל היה הכל חוץ מקלעי
          הכל !
          קובי חייב להיות בדיון למרות האחוזים הנמוכים לא היה שחקן בהיסטוריה שלקח זרקיות קשות משלו

          הישענות על נתונים סטיטיסטים לוקה בחסר בעיקר שאתה נסמך על נתוני קריירה
          ברור לך שהשנתיים של ג'ורגן בוושינגטון לא רלוונטות כמו השנה האחרונה של קארים שהיה די שואו גדול עם חלוקת מתנות

          קח את 5-7 העונות הטובות של כל שחקן

          1. מתן גילור

            29 יונ 2015 12:05:22

            אין משמעות לעונות שיא, כי אני לא בא להשוות בין הממוצעים, אלא כמה הנרמול משפיע עליהם. כלומר, מה שמעניין אותי זה לא לראות האם בירד מעל או מתחת לג'אבר, אלא האם הנרמול משנה את היחס בין הממוצעים שלהם.

          2. א.ב

            29 יונ 2015 16:49:07

            לא היה שחקן בהיסטוריה שלקח זריקות קשות משלו…
            אחד המצחיקים.
            אם יש לך מספר שלו, אולי תציע שפשוט יבחר טוב יותר את הזריקות?
            דרך אגב, ג'ייסון ויליאמס התקשר, הוא ביקש שנכניס אותו לדיון על הרכזים הגדולים בהיסטוריה כי אף אחד לא מסר מסירות קשות משלו.

  10. גיא

    29 יונ 2015 12:03:56

    דוראנט (ונקווה שיחזור לכושר מלא במהרה) יש את כל הכלים להזכר כסקורר הגדול בדורו, אולי בכלל.
    לדוראנט %TS מטורף. לדוראנט עדיין צפוייה קריירה ארוכה, וכבר יש לו יותר עונות של %TS גדול מ-60 מלג'ורדן או ללברון (4 כל אחד. לדוראנט 5)
    כאשר לוקחים בחשבון את רמת הקושי של הזריקות שהוא לוקח, הנתון הוא לא פחות מ-mind boggling

  11. captain beefheart

    29 יונ 2015 12:58:10

    זוכרים את הספרים האלה על ה-NBA של הוצאת כינרת? שגם לס איז מור כתב חלק מהם וכמובן מליניאק ואפילו דורפן הימ"ש למחצה?

    אני כמעט בטוח שהיה זה בספר שכתב חה"כ עופר שלח. נפרשה שם יריעה רחבה על הספורט הלאומי של עכברי הופס בכל הדורות: הרכבת חמישיות היסטוריות, הצבתן זו מול זו, פירוקן והרכבתן מחדש. זה אף פעם לא נגמר ותמיד כיף גדול.

    (החלום שלי הוא שילוב של מדולארק למון באחת כזו 😉 )

  13. מנחם לס

    29 יונ 2015 17:03:02

    היי היום יום השנה ה-41 לנשואי לגייל המהממת!מלבד אתהלייקרס ה אישה מושלמת! (אבל האהדה ללייקרס מורידה 67% מהשלמות!). אנחנו מבלים את ה-ANNIVERSARY על סירת מפרש ב-GULF OF MEXICO!
    (לרינה ז"ל הייתי נשוי 15 שנים)
    בעוד שבועיים נמשיך בחגיגה בהוד השרון!

  16. עגל

    30 יונ 2015 16:38:42

    מתן תודה על הטור, מעורר מחשבה "מה היה אם".
    עוד משהו למתן ולגיא – כשעושים נירמול בין השנים לא לוקחים בחשבון את השינוי בחוקי ההגנה שהחשוב בהם הוא שהיום מותרת שמירה איזורית (חוץ מהעניין עם קשת ה-3). אנשים לא מבינים כמה השמירה האיזורית עוזרת למאמן המגן ומקשה על השחקן התוקף.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט