MVP גמר ללברון כשקבוצתו מפסידה? כתם למורשת / יונתן שגב

לברון רוצה להגיע להר ראשמור של הכדורסל. לברון ממש רוצה להגיע להר ראשמור. בשביל לעשות זאת, הוא יצטרך לאסוף לחיקו כמה שיותר תארים קבוצתיים ואישיים כאחד. הוא יהיה צריך לשבור כמה שיותר שיאים סטטיסטים מדהימים. לתת כמה שיותר משחקים ענקיים. לקלוע כמה שיותר סלי ניצחון בשנייה האחרונה. להכניס כמה שיותר רגעים להיסטורית הכדורסל.

אז למה, לעזאזל, כשנשאל איך הוא ירגיש עם כך שיקבל את ה-MVP של הגמר בעודו מפסיד ענה:"לא ארגיש טוב עם זה. אני כאן כדי לזכות בתואר קבוצתי, לא בפרס אישי." כפי שאנחנו יודעים, חוץ מהנאומים חוצבי הלהבות הרגילים שזה דבר שבשגרה, במיוחד באמריקה ("אנחנו קבוצה, מנצחים כקבוצה מנצחים כקבוצה, הולכים לשירותים כקבוצה או אני רוצה לנצח וממש לא אכפת לי מהפרס האישי וכו'….) יש עוד סיבה שבגללה "המלך ג'יימס" אינו שש לקבל את הפרס.

גדול כדורסלני ההיסטוריה, עליו יש קונצנזיוס (כמעט) מוחלט, נזכר ככזה בזכות כמה דברים. אחד הדברים היותר מרכזיים שאנחנו זוכרים ממנו הוא שכשהוא הגיע לגמר, הוא ניצח אותו. 6 ניצ' מתוך 6 סדרות. ואם זה לא מספיק, הרי שהוא אפילו לא הגיע למשחק שביעי בסדרות האלה. לברון? מאזנו עומד על 2 מ-6 בגמרים. עכשיו, בואו נסתכל על מג'יק ג'ונסון למשל: 5 מ-9 בגמרים. לארי בירד? 3 מ-5. אפילו קובי ברייאנט עומד על 5 מ-7. אני יכול להמשיך.

 

ג'ורדן עם שש טבעותיו. לא הפסיד פעם אחת בגמר, ובכל הפעמים שבהן ניצח לקח את ה-MVP של הגמר אליו. לברון תרשום: זה ווינר.

 

העניין הוא, שלאף אחד מהשמות הנ"ל אין יותר MVP של סדרת הגמר מאליפויות. לג'ורדן יש את כל השישה, למג'יק יש שלושה מתוך חמש זכיותיו (ו-9 הופעותיו) לבירד יש שניים. גם לקובי יש שניים. ללברון, גם כן יש שניים. עכשיו, תארו לעצמכם שהיו לו שלושה, אך עם זאת היו לו רק  שתי האליפויות שלו.

אני מודה ומתוודה על כך שהייתי צריך ללכת לבדוק כמה הופעות היו למג'יק, לבירד ולקובי בגמר. למה? כי זה לא הנתון הראשון שהחוקר האינטרנטי הממוצע מחפש כשהוא מסתכל על שחקן. בד"כ אני נכנס לדף שלו, בודק את כמות האליפויות, את הפרסים האינדיבדואלים ואח"כ את הסטטיסטיקות, ואם יש לי הרבה זמן וכוח אני נכנס גם ליוטיוב.

אם הייתי מסתכל על הדף של לברון, אז הדבר הראשון שהיה תופס לי את העין היה: שתי אליפויות, שלושה MVP גמר. מה הדבר הבא שהייתי עושה? בודק את כמות ההפסדים שלו בגמר. כך, הייתי רואה שהוא חטף סוויפ משפיל (ס"א), עוד הפסד לקבוצה שלקחה רק פעם אחת בהיסטוריית הפרנצ'ייז (דאלאס) ועוד שני הפסדים באק-טו-באק.

הדבר הבא שהייתי חושב לעצמי – הוא לוזר. הוא הגיע 6 פעמים לבאר ושתה ממנה פעמיים בלבד. יותר מזה, הוא היה מדהים – כנראה – אם הוא לקח MVP של סדרת הגמר בהיותו בצד המפסיד. אבל הוא עדיין היה לוזר, כי אפילו שהוא היה סופר מדהים – הוא הפסיד. את כל הדבר הזה, יכול היה לעורר ה-MVP של הגמר שהוא לא קיבל. למזלו.

 

קבלת MVP של הגמר בעודך מפסיד הוא סמל שמדגיש באופן משמעותי את קרבתך לבאר. את היכולת להגיע קרוב, אבל להפסיד בסוף. להיות בצד הלא-נכון של האגדה. להגיע הכי קרוב שיש, להיות אדיר כשאתה שם ולא לנצח. זה אות קלון של לוזריות. זה לכתוב בטוש זוהר על המצח ג'ורדן היה משתגע מזה.

ענקים אחד אחד. השאלה היא, מה הם עושים כשהם מגיעים לבאר. עכשיו, כשלברון לא קיבל את ה-MVP גמר השלישי, אפשר יהיה להעלים עין.

מבחינת כדורסל, אין ספק שלברון הוא כבר מהטובים ביותר שהיו בהיסטוריה, וכל מי שלא מכניס אותו לטופ 10 שלו בקטגוריה הזו – לדעתי לוקה בשיפוט לא אובייקטיבי. אישית, אני חושב שהוא אפילו גבוה מכך. הבעיה היא, שכשזה מגיע לאופי, לקילר אינסטינקט, ליכולת להביא את היכולת הסופר-מרשימה שלו לאליפויות, הוא לוקה בחסר. MVP של הגמר בעודו מפסיד היה נותן לזה חותמת נצחית.

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. אין ספק שאתה צודק!
    שחקן עם קילר אינסטינקט היה מחתים בתחילת העונה שמאן שהיה מונע את הפציעות של לאב וקיירי.
    אבל לברון, הוא כמו האות הראשונה בשמו – L
    לוזר!!!

  2. מייקל לא היה מצליח לללא הצוות שלצדו, הן בשחקניםן והן צוות האימון.
    בעונה הראשונה רוקי השנה ואול סטאר
    בשניה למרות פציעה שיא אישי לשחקן כשקלע 63 נקודות במשחק פלייאוף.
    בשלישית, קלע בממוצע 37.1 נקודות למשחק ב-48.2% מהשדה, והיה לשחקן השני בתולדות הליגה שקלע למעלה מ-3,000 נקודות בעונה.[הסבר 2]‏[11] בנוסף ליכולת הקליעה הגבוהה שלו הוא הצטיין גם במשחק ההגנה, והפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה שלזכותו נרשמו 200 חטיפות כדור ו-100 חסימות בעונה אחת.
    בשלוש העונות הבאות המשיך ג'ורדן להיות הקלע המוביל של הליגה עם ממוצע של 33.7 נקודות למשחק. בעונת 1987/1988 הוא זכה בתואר ה-MVP הראשון שלו, ואף זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה.
    רק בעונתו השביעית, כשהייה לצדו צוות מסייע טוב ובשל, הוא החל את סדרת האליפויות שלו.
    יש מישהו שחושב באמת שבלעדיהם הוא היה זוכה באליפויות?

      1. בלי אותו צוות מסייע? אותו מספר אליפויות? אני ממש בספק. כמובן שג'ורדן הוא הגדול בהיסטוריה ואין על זה עוררין אבל זה מקבל חיזוק ממספר האליפויות שלו ואת זה הוא לא היה משיג בלי פיפן והוראס, ואחכ פיפן עם רודמו וטוני קוקוץ' ואפילו סטיב קר :). כמו שכולם יודעים לקח לו שבע שנים לקחת אליפות. לקח לו גם את הזמן הזה כדי לפתח את המשחק שלו לסקופ יותר רחב, לפתח ג'אמפר בנוסף לחדירות המדהימות שעליהן הוא חי בשנים הראשונות, להפוך לשחקן הגנה מפלצתי ולקראת סוף הקריירה גם לפתח את המשחק עם הגב לסל. העניין הוא שהעזרה מהשחקנים מסביבו היא זו שנתנה לו את השקט לעשות את כל הדברים האלה. בליגה ששיחקו בה באותו עידן שחקנים כמו בירד והחבורה מבוסטון, מג'יק, יואינג בניקס, בארקלי, מלון+סטוקטון, קארים. מייקל היה צריך את הצוות המסייע כדי לשים אותו על מסלול ההמראה לגדולה.

  3. אני חושב שדווקא עשו עוול לקארי כמו שעשו עוול שנה שעברה לדאנקן
    כבר שנתיים נותנים את ה mvp לבחור ששומר על לברון רק בגלל איזו הנחה שבזכות השומר שלו הקבוצה שמולו זכתה באליפות
    לפי המספרים זה לא נכון
    בקיצור בשנים הקרובות בהנחה שלברון בגמר ולא זוכה תמיד השחקן ששמר עליו הוא הmvp זה הזוי כמו לתת לדלוודובה את ה mvp עם קליבלנד הייתה לוקחת

    אותי דווקא הדהים הקלות שקארי לקח את זה
    אני חושב שהוא ה mvp בהליכה

  4. אין סיכוי!
    רק אם אלוהים האמיתי היה יורד לפני כדור הארץ זה היה קורה לקליבלנד ללא לברון.
    מה שכן אם מייקל היה במקום לברון אז זה לא היתה אותה הקליבלנד, קבוצה עם סגל לוקה בחסר, נראה ונמתין לתשובתו של מנחם

  5. אני אחד האחרונים שאפשר להגיד עליו שמחבב את לברון, אבל אפילו אני, אם לברון היה זוכה בMVP (ואין לי ספק שהוא לא היה צריך לזכות) לא הייתי קורא לו לוזר.

    אם יש משהו שMVP כזה כן היה מסמל זה כמה לבד לברון היה.
    הוא הרי לא יותר טוב השנה ממה שהיה שנה שעברה עם מיאמי, ובכל זאת הוא קלע יותר, מסר יותר ולקח יותר ריב'.
    לי זה מזכיר את ההפסד הראשון שלו בגמר מול הספרס, גם שם הוא היה כמעט לגמרי לבד (רק ששם הוא היה ככה כל הדרך), והשנה הוא אפילו הצליח לנצח שני משחקים לבד.

  6. לברון רק בן 30 . שלושת השנים הבאות יקבעו סופית את מקומו בהיסטוריה. דווקא למרות כל המספרים שהעמיד בגמר וגם מול אטלנטה – הוא נראה פגיע מאוד. הניתור והסיומת שלו ליד הטבעת היו באחוזים נמוכים כשהוא ממעט להטביע ופעמים רבות מסיים מתחת לגובה הטבעת. זה מעיד על ירידה ביכולת האתלטית וזה עלול להיות משמעותי מאוד במשחק שלו – במיוחד כי לא ממש השתפר בקליעה מרחוק כמו שגורדן שיפר בזמנו

  7. צלחו לי אבל אני חלוק על כולכם. כולל סטיבן איי סמית אהובי. לא בשאלה אם המורשת של לברון ממריאה או צוללת, אלא בעצם העיסוק ב"מורשת".

    אני מכיר 48 דקות. מכיר סל שלתוכו צריך להכניס כדור. מכיר סטט' של נקודות אסיסטים וריב'… מכיר חסימות, מכיר תרגילים…

    מה זה השטויות האלו של "מורשת"? בשביל זה יש ערוץ 20 והרב שמואל אבידור הכהן זצ"ל.

    אני מבין שכמה שנים אחרי שמישהו מסיים את הקריירה אפשר לדון במה שהשאיר אחריו. אבל הדיבור על ה"מורשת" כשהבחור עדיין באמצע הסיפור…. לא לעניין.

    1. +666
      סוף סוף תגובה לענין, זה כמו שעוד לא חילקו את הגביע וכבר אנשים החלו לבדוק אם קארי הוא הקלע הכי טוב בהיסטוריה?!? ואם גולדן סטייט תהיה שושלת, ס-ב-ל-נ-ו-ת!!

  8. טרם התאוששתי מכל האירועים הספורטיביים של הימים האחרונים אבל באמת שאי אפשר להעריך ולכבד את לברון אחרי שקוראים דברים כאלו:
    http://sports.walla.co.il/item/2865126
    אז אולי צריך להפריד בין היכולת במגרש לבין האישיות ואולי צריך להסתכל על המספרים (שגם הם לא מרשימים בעיניי) ואולי צריך לבחון הישגים.
    אולי, אבל לא בא לי אחרי שאני רואה כותרת כזו.

    1. חייבים להפריד.
      לברון הוא השחקן הכי טוב שהיה כאן מאז ג'ורדן, ויחד עם זאת הוא האגומניאק הנרקסיסט הכי גדול מאז קובי (קרב צמוד).
      אני לא רואה כאן שום סתירה.

      1. כתב ישראל באמת התגובות למטה, ש-MVP זה השחקן הכי יעיל (ולא השחקן עם הכי הרבה נקודות) והזכייה של איגוואדלה היא הדוגמא לכך.
        השחקן הכי יעיל לא חותר תחת המאמן, לא מפלג את הקבוצה ולא הופך להיות גורם מסית על הפרקט ומחוצה לו. שחקנים לא חותמים בהפועל לברון אלא בקליבלנד ואין לי ספק שיש שחקנים שמאוד לא אוהבים את מה שהוא עושה לקבוצה (נניח לאב).
        ועוד נקודה אחת, אם ללברון אין מאמן והכל עליו אז הכישלון עליו ורק עליו וגם ההתקפה שהפכה מכוערת וסטטית (לעומת פברואר למשל) היא אשמתו.
        וזה לא קשור רק לבלאט, אם הייתי קוראת שלברון "נובח" או "מסרס" את ת'יבודו או ריברס, זה היה דוחה בעיניי באותה המידה.

    2. לדעתי השטיין הזה הוא עוד אחד מכתבי החצר של בלאט.
      לא שאני מחבב את לברון עוד מאז ההתנהגות שלו ב"ההחלטה", אבל סדרת הגמר הזו גרמה להערכה שלי אליו לעלות בגזרת האופי. בלאט והכבוד האבוד שלו צריכים לשבת בצד, מדובר במאמן רוקי שבא מ nowhere וחשב שהוא יכול ללמד את האמריקאים כדורסל, כנראה שדבקה בו יותר מדי ישראליות.

      1. אני לא חושבת שיש בלאט כתבי חצר ומעבר לכך, אפילו נניח שזו כתבה מטעם כתב חצר כזה, מה זה נותן לו? יש שם אמירות קשות עד משפילות עבור בלאט שמציגות אותו כסמרטוט.

  9. לא מבין מה כל משחקי האם למיניהם. אם למייקל הייתה את הקבוצה הזו ואם למייקל לא היה את רודמן ואם למייקל לא היה עגיל באוזן.

    הכל בלבול שכל של אנשים משועממים במיוחד שאוהבים לשחק בנדמה לי ומבוכים ודרקונים.

    העובדות הן שמרגע שמייקל כבש את האליפות הוא לא הפסיד אותה אפילו פעם אחת.
    הוא 6 מ 6 בגמרים שזה מעבר לכל התחשבנות סטטיסטית.
    הוא 6 פעמים mvp של הגמר.

    לברון לעולם לא יגיע למדרגה של מייקל ולעולם לא יגיע למדרגה של מג׳יק.

    הוא בהחלט יוכל להיחשב כטופ 5 של כל הזמנים בתום הקריירה אם יקח לפחות עוד אליפות אחת.

    הסגל של הקאבס בנוי לגמרי לאליפות. קרה החוסר מזל ו 2 אול סטארז נפצעו.

    אם ייכשל בעונה הבאה זה יהיה עליו. אם יצליח זה ישים אותו במדרגה הסטורית טיפה מעל בירד וטיפה מתחת למג׳יק.

    בכל מקרה למדרגת המייקל אף אחד לעולם לא יגיע.

    1. מסכים לגבי לברון, מסכים לגבי ה"אם" (אבל חייב להוסיף – אם קארל מלון לא היה נפצע ב2004, אם ביינום לא היה נפצע ב2008! אם כושעלהאימא של סטרן לא היה מטרפד את עסקת פול ללייקרס!!)
      לא מסכים לגבי הלעולם לא יגיע, אני משוכנע שחשבו את אותו הדבר על צ'מברליין בשיאו ועוד אגדות ששיחקו לפני ג'ורדן.

      1. צ׳מברליין זה משחק ילדים לעומת מייקל.

        ההתנהלות של לברון בשנה האחרונה פוגעת במורשת שלו יותר מכל הפסד בגמר.

        2 מתוך 6 זה עדיין 2 מתוך 6. זה בירד זה אולי מג׳יק אבל זה ממש לא מייקל שכולם התעלו לידו כמעט ללא יוצא מו הכלל. מעולם לא ספק לגביו.

        מייקל הוא ה 100.

        איש הערפל תדליק את פנסי הלילה…

        1. לא התכוונתי שלברון מתישהו יגיע, הוא לא, התכוונתי באופן כללי שיכול עוד לקום שחקן גדול יותר מג'ורדן

  10. חייב לחלוק עליך יונתן. MVP לשחקן מהקבוצה המפסידה אומר רק דבר – שהוא היה, לא רמה אחת, אלא שתי רמות מעל כל שחקן אחר בסדרה. על רמה אחת לא לוקחים MVP. אני חושב שכל התיאוריה שלך היא מוטעית מהיסוד ואני ממש לא מאמין שמישהו יגיד לעצמו שאם לברון לקח MVP והפסיד זה אומר שהוא לוזר. פשוט אי אפשר להגיד על לברון אחרי הסדרה הזאת שהוא לוזר. השורה הסטט הכי מרשימה בתולדות סדרות הגמר, איך אפשר להגיד שהוא לוזר. ועוד לא הזכרתי פציעה של שני אולסטארים. פשוט תיאוריה מופרכת וסליחה שאני בוטה.

  11. עם כל הסלידה שלי מלברון, אני חייב לציין שהיה לי באופן פסיכי קצת עצוב לראות אותו יורד מנוצח מברך את קארי בסוף המשחק, כי בניגוד לתקופה במיאמי באמת נראה שהפעם הוא נתן 100% אחוז מעצמו וזה לא הספיק.
    חבל על כל המירוץ האינסופי הזה אחרי המורשת ומי הכי טוב, כשקובי הפסיד לדאלאס בסוויפ משפיל ב2011 קיבלתי את זה שאת ג'ורדן במבחן ההיסטוריה הוא לא יעבור, אצל לברון זה קרה כבר בשנה שעברה, כרגע אצלי אישית (כי בתכל'ס מעבר לג'ורדן שאר הרשימה היא סוביקטיבית) הוא בעשיריה, עוד אליפות או אפילו שתיים כאלפא דוג והוא כנראה יגיע לחמישיה אבל באמת אני לא רואה איך זה קורה.

  12. לא יודע. אני לא מצליח לראות שום קשר בין לזכות ב mvp של הגמר ללהיות לוזר.
    דווקא לי זה נותן תחושה הפוכה של הוא היה הכי טוב שאפשר להיות אבל הקבוצה השנייה הייתה פשוט טובה ואיכותית יותר.

  13. חברים, נראה לי שאולי יש לי פרשנות שונה על נושא ה MVP.
    פירוש התואר MVP הוא השחקן בעל הערך הגבוה ביותר, לא בהכרח השחקן הטוב ביותר. בגלל זה סטף קארי זכה בתואר של העונה הרגילה, כי היה לו הכי הרבה ערך עבור הקבוצה שלו, ובגלל זה הגיע ללברון לזכות בתואר בסדרת הגמר כי בלעדיו גולדן סטייט היו מנגבים עם קליבלנד את הרצפה, זה לא יאומן שהוא הצליח להביא את קליבלנד במצבה לשישה משחקים כשאפילו בחלק מההפסדים המשחק היה צמוד מאוד.
    מה שמגיע מגיע.

  14. אם התואר מחולק לשחקן בעל הערך הטוב ביותר וזוכה בו שחקן שהפסיד את בסדרה זה רק מעצים אותו
    דרק רוז זכה בא וי פי של הפיינל פור למרות שהפסיד בגמר
    לתת את התואר לשחקן מהקבוצה המנצחת זה לא טאבו
    בסדרה הזו לברון היה 2 דרגות מעל כל שחקן אחר וקבע היסטוריה שהיה לשחקן הראשון שהוביל סדרת גמר בנקודות ריבאונדים ואסיסטים
    לצורך העניין לאחר הסדרה הזו לברון לא צריך להוכיח כלום עם כל החיבה לבלאט עם מאמן רוקי ועם הצוות המסייע החלש בהיסטוריה הוא השיג 2 ניצחונות .
    לאור המזרח החלש לברון עוד יגיע ללא מעט גמרים
    האם יזכה בעוד טבעות ? לא בטוח לגמריי …..

  15. טוב, למקרה שזה קורה, אני לא אחכה ואכתוב זאת עכשיו.
    אם קליבלנד נפרדים מבלאט. מורי צריך לעשות טלפון זריז.
    אם זה לא היה ברור, יוסטון צריכים להתנפל על בלאט אם הוא מפוטר.

  16. לא מבין את ההיגיון העקום בפוסט הזה, אני גם באמת לא חושב שיש איזשהו שחקן בהיסטוריה, חוץ אולי ממג'יק, שהיה מוביל את חבורת הפחחים והנגרים הזאת לגמר. אולי יש לו חרא של אישיות (אנחנו לא באמת יודעים), אבל הסדרה הזאת הוא היה עצום, השאיר 100 אחוז על הפרקט, גבר גבר.

    1. נו בחייאת במזרח של השנה, ג'ורדן/קובי/מג'יק/בירד/קארים/שאק כשכל אחד מהם בגיל 30 עם חבורח הנגרים האלה (לא לשכוח שעד הגמר קיירי שיחק לפחות במחצית המשחקים) מגיע בקלות לגמר.

  17. תגובה נהדרת שמצאתי בוואלה על היחסים בין בלאט ולברון.
    מישהו בשם אלעד דניאל כתב:

    "טוב… אחרי שמערכת-וואלה "ריככה" אותנו עם הפגזת-השטויות של גרינוולד, הגיע הזמן להשתמש בתותחים הכבדים… מזל שיש ESPN, רשת צהובה בעצמה – להעתיק מהם כתבות שלמות ולקבל חומר חדש מדי פעם. כמה כבר נוכל לשלוח את גרינוולד לראיין את נער-המגבות בנוגע לזיעה של לברון ואיך היא קשורה לעתידו של בלאט?
    אז מה עושים? – קודם כל כותבים כ"מערכת וואלה", ואז פשוט מעוותים את המידע.

    איך מעוותים? – שמים כותרת מגמתית וצהובה שמטרתה להטיל רפש בבלאט, ומביאים את דבריו של הכתב בגוף הכתבה.
    למה בכלל להביא את דבריו? – משום שאתר שלא יעשה את זה יאבד את כל אמינותו, כאשר המתחרה ערוץ הספורט מביא את הדברים (תחת אותה הכותרת).

    מה הוא אומר? – הוא אכן מביא דברים של התנהלות בעייתית, של כוכב במאניה מול מאמן בשנתו הראשונה שהיה כבר תחת חוזה בשעה שהפרינצסה מאקרון החליט לחזור. אלא שהוא מביא אותם ואומר שלדעתו זוהי התנהלות לא-ראויה של לברון! אין כאן בקורת ישירה על בלאט כלל, אלא שב"מערכת וואלה" הפכו את זה ל"לכלוך שיוצא החוצה" ולגזר-דין משתמע ש"עתידו של בלאט בסכנה" אם טרחתם לעקוב אחרי מסע-השיסוי של הלכלוכון-צהובון הזה.
    כמובן, שאת דבריו של בלאט במסיבת-העיתונאים מחביאים בגוף-הכתבה ללא אזכור בכותרת, שהרי נביחה של לברון והסתודדות עם טיירון לו הם חומר "אמיתי" ואילו דברים שקולים שאינם נאמרים בעידנא-דריתחא אינם קשורים למציאות.

    עורך מערכת הספורט של וואלה – תסתכל במראה. עכשיו תנשום ותסתכל עוד קצת. עולה לך איזה שיר בראש?…אריק איינשטיין…?

    כמה מילים על דיוויד גריפין ודן גילברט, אתרוגים שלא זכו להתייחסות מספקת עד עכשיו למרות שברור שהדג מסריח מהראש. אז הנה…
    לכל מצב בעייתי יש "חטא קדמון" – החלטה שגויה הנעשית בתחילת דרכה של מערכת וגורמת לתקלות חוזרות ונשנות בהמשך הדרך עד שהיא מתוקנת או עד שהמערכת קורסת. במקרה של הקאבס בעונה הנוכחית זו הייתה הבחירה בטיירון לו כעוזרו של בלאט.

    בחירה זו נעשתה ללא התייעצות עם בלאט וקדמה להחתמה שלו. עוד לפני שלברון חזר "הביתה", היו רינונים בתקשורת על-כך שלו רואה את עצמו כמועמד לתפקיד המאמן (אז, קבוצה צעירה בבנייה). הצנחתו של בלאט מעליו "יש-מאין" הייתה אי-אמון בו כמאמן ראשי מחד, ומאידך קריצה לעברו שהוא יתפוס את מקומו של בלאט אם "הניסוי האירופאי" לא יעבוד.

    המצב הזה שנוצר בחסות הפאניקה של גילברט לאחר פיטורי שני מאמנים בשנתיים, ובתמיכת גריפין שהוא GM חדש, יצר מלכתחילה מתח במערכת שהדבר האחרון שהייתה זקוקה לו הוא מתח. כאשר לברון הופיע, הוא כבר ידע על הסיטואציה הזו ומהרגע הראשון השתמש בה באותה הצורה שבה השתמשו בה גילברט-גריפין – אם לא יעבוד, נחליף.

    אלא מאי? – שכל עניין בארה"ב הוא לא רק העניין עצמו, אלא גם עניין גזעני, ועל תתנו למישהו לספר לכם אחרת. מאחר שטיירון לו שחור, אצל לברון הוא "טאי לו" מהרגע הראשון כי הוא לא רוצה לראות לבן – ועוד יהודי-ישראלי?… – מעליו. לברון רואה עצמו כאייקון תרבותי שובר-מוסכמות ("אני רוצה להיות הספורטאי המיליארדר הראשון"), ולא בא לו לעבוד אצל לבנים במעמדו, רק שהוא כן…

    יש בדיחה גזענית ידועה בארה"ב:- "חמישה שחורים. מהו הלבן?". התשובה:- "מאמן כדורסל". אין לי ספק שלברון מכיר אותה. כך זה בארה"ב – העבדות לא הלכה, היא רק שינתה תסרוקת.
    הכל היה מוכן להתנגשות, רק שבלאט סירב לשחק לפי כללי-השחמט של לבנים-שחורים, ובחר ב"הגנה היהודית"… – הבוס הקאפריזי נותן לך חצי-גיבוי? תזכיר לו שהוא לא רוצה לחזור על טעותו ולשלם ל-3 מאמנים בו-זמנית. הכוכב שלך במאניה? – תרכין ראש ותלטף לו את האגו. יש לך שחקני-משנה? אם הם צעירים קנה את אמונם, ואם הם זקנים ומסיימים חוזה – אפשר להתעלם. העוזר שלך מרגיש יותר מדי חופש? – תלטף אותו, קנה את אמונו אבל תפגין סמכות… התקשורת עושה לך את המוות? – השאר לויאלי למערכת ותבוא על שכרך.
    לברון לא היה מוכן לקרב-ההתשה הזה. כל פעם שהיה נדמה לו שהראש של בלאט בטווח-אגרוף, בלאט הרכין ראש והמכה עברה מלמעלה. לא עזרו כל הפטפוטים של התקשורת, ולא עזרו הדלפות "מקורבים". בלאט הבין את הדבר החשוב ביותר וניצח במט מהדהד – בסיכומו של יום, כולם רוצים תוצאות וזה כל מה שחשוב. כך גייס את גריפין להביא לו חיזוק בינואר, כך קנה את טיירון לו עד שזה הציל לו את העונה ואת הקריירה באותו "פסק-זמן שלא היה", כך קנה את אירווינג וכך יקנה גם את לברון בסופו של דבר. מה שעבד בקן-הצרעות של מכבי, יעבוד גם אצל ה-WASP גריפין."

    1. אף שאתה הוא פורץ הדרך ונשיאה הנערץ של ה-לל, הרשה לי לחלוק עליך:
      הכתבה ב-ESPN מותחת ביקורת על לברון ומבהירה שלא ראוי שכוכב במעמדו יתנהג באופן בו הוא מתנהג, כאשר רוב הכתבה מציגה את היחס המכוער של לברון. בוואלה הביאו את עיקרי הדברים באופן בולט שכן מה שמעניין כאן הוא מעשיו של לברון ולא דעתו של הכתב בנושא.
      לא יודעת מי זה אלעד שרשם את התגובה אבל בלאט הוא שרצה את טיירון לו, כעולה מראיון שנתן לכתב טרי פלוטו:

      The first time that Blatt talked to Lue, he knew that he wanted the former NBA guard and Doc Rivers assistant coach on his staff.
      "The easiest thing for me was to say 'No' to Tyronn because he was the runner-up,' said Blatt. "But I recognized him as the best candidate. I want to be successful."
      Blatt said some friends asked him, "Are you crazy?" That's because Lue would be his obvious replacement if the team wanted to change coaches during the season.
      לגבי נושא הגזענות אין דרך לדעת האם זה נכון.
      בעיניי, לברון האיש איבד את השליטה העצמית ואין שום סיבה שמאמן יצטרך לעבור סדרת חינוך כה ארוכה ומפרכת.
      מקווה שלא אנושל מתפקידי ב-ללל.. 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט