בהרבה מאוד מימדים, קליבלנד הזאת מזכירה את שיקגו של 1997/98. רים פרוטקטור יעיל (לוק לונגלי/טימופיי מוזוגוב), פאוור פורוורד שמתבסס בעיקר על ריבאונד אסרטיבי ופייט (סגנון המשחק של דניס רודמן/טריסטן תומפסון), גארד יעיל שמשחק כסקורר במידת הצורך (רון הארפר/אימאן שומפרט), רוטציה של 8-9 שחקנים בפלייאוף, וקבוצה שעוברת עשרות טלטלות, אבל בזכות יציבות, קשיחות ועבודה מופלאה של המאמן, מצליחה בסופו של דבר להשוות ל-1-1 בגמר. לאותה קבוצה היו בגמר שלושה שחקני על. טוני קוקוץ', סקוטי פיפן (16.8 נק', 7.1 ריב', 5.1 אס' למשחק בפלייאוף), ומייקל ג'ורדן (32.4 נק', 5.1 ריב', 3.1 אס' למשחק בפוסט סיזון). לקליבלנד של היום יש שחקן אחד כזה, לברון ג'יימס (29.3 נק', 10.6 ריב', 8.3 אס' למשחק בפלייאוף).
האם ג'ורדן היה לוקח אליפות כלשהי ללא פיפן והצלע השלישית במשולש (רודמן/קוקוץ'/גראנט) במשך רוב הפלייאוף? כנראה מאוד שלא. גם לברון לא הגיע לזה, וכנראה שגם שאק, קובי, מג'יק, בירד וכל אחד אחר לא היו מגיעים לזה (להוציא, אולי, את חאכים אולג'ואן, ששיחק עם צוות מסייע חלש מאוד ב-1993/94).
"קינג ג'יימס" יותר מזכיר את פיפן בסגנון המשחק, כשחקן שמחפש ליצור נקודות לחבריו לקבוצה ושומר קטלני על כל עמדה, שמגיע לשיאים ליד גארדים חודרים שדומים בסגנון משחקם ל-MJ (בין אם זה קיירי אירווינג או דווין וויד). אבל ההבדל בינו לבין פיפן, וכאן הוא מזכיר את ג'ורדן, זה שהוא מסוגל לנצח משחקים לבד. מעט מאוד שחקנים מסוגלים היום לעשות את זה (הוא, קארי, הארדן, דוראנט, ווסטברוק), ואין אף אחד שיכול לעשות את זה במשחק גמר כיום. הוא היה מרחק 3 סנטימטר מלעשות את זה במשחק הראשון, ועשה את זה במשחק השני. השילוב הזה היה קיים בו כל הדרך, והפך אותו לאחד מעשרים (אפילו אולי אחד מעשרת) השחקנים הגדולים בהיסטוריה. בין אם אתם אוהבים אותו או לא, אי אפשר שלא להעריך את זה.
הוא לא הצליח להוציא מתוכו את הג'ורדן בגמר 2007 ובגמר 2011, וזה הוביל להפסדים של קליבלנד ומיאמי בפיינלס (ב-2014 הייתה בעיקר גאונות של פופוביץ', הקשיחות של סן אנטוניו וצ'וקינג טוטאלי של אריק ספולסטרה). עכשיו נראה שהוא מצליח למצוא את האיזון, ולהפוך את פיפן לג'ורדן. האם מדובר בסוג של מהפך מנטלי שיגמר בעוד 2-4 טבעות על ידיו העצומות של ג'יימס (שהיום בגיל שבו ג'ורדן היה כאשר הגיע לגמר הראשון שלו, כאשר הוא כבר בגמר השישי)? יכול להיות שזה סתם מומנטום שגולדן סטייט לא מצליחה לעצור? לכו תדעו איפה כל זה יגמר, אבל אין ספק שיהיה מאוד מעניין לעקוב.
שים לב שבריבאונדים ואסיסטים, הוא לבד בערך כמו פיפן וג'ורדן ביחד. זה נתון מדהים.
לברון הוא קומבינציה של פיפין ומייקל, שביחד היא קטנה במקצת ממייקל
לי הוא יותר מזכיר את מייקל מעורב עם קארל מאלון
לי הוא מזכיר שילוב של קלייד דרקסלר, שון קמפ, מארק איטון, ג'ו דומארס, צ'רלס אוקלי, סקוט סקיילס, קסביאר מקדניאל, לארי ג'ונסון, כריס מאלין, דיקמבה מוטומבו ונחום רוגל.
שכחת מייקל ג'קסון, דובי גל והאלק הוגן
אסרטיביים לא אסטרטיבים
לברון שחקן ענק בזה אין ספק, מהגדולים בהסטוריה.
אחד ההבדלים הגדולים בינו לבין ג'ורדן ופיפן ואפילו קובי ושחקנים כמו קיירי או קרי זה שהמשחק שלו לא יפה לעין. אין לו קליעה יפה, יכולת כדרור או יכולות ריחוף ואתלטיות של שחקנים אחרים. המשחק שלו מבוסס על כוח ואולי זו אחת הסיבות שכל כך הרבה אנשים לא אוהבים אותו.
קליבלנד לא דומה לשיקאגו בכלל.
מוזגוב טוב בהרבה מלונגלי
אין לקליבלנד אף אחד ברמה של פיפן
לברון מגדיר את עצמו מחדש – ובצורת משחקו הנוכחית הוא אחד הגדולים שזכיתי לראות וראיתי את כל הגדולים משנות השמונים והלאה.
אני ממשיך לציין שעד כה הייתי ועדיין אחד מהמקטרגים הגדולים של האיש והאישיות. אבל מה כדורסל אי אפשר להתעלם…
ללברון אין את הקלאסיות של מייקל שהכל היה נראה טבעי במשחק שלו אבל אין ספק שהוא בדרגה גבוהה בהיסטוריה של המשחק ..
לברון מציג את אחד מתצוגות הפלייאוף המרשימות ב-20 שנים האחרונות. מחזיק את הקבוצה ועושה פשוט הכל. מתחיל בהגנה האישית , תיאום הגנתי והתקפי, מנהיגות, ריבאונדים, אס' ונקודות.
אפשר לשנוא אותו על הכיעור במשחקו ועל תנועות הגוף אבל על הופעה כזו בכל משחקי הפלייאוף עד עכשיו (מלבד אולי אחד שהיה בו בינוני) צריך לעמוד דום ולהצדיע.
גם אני מעולם לא הייתי מחובבי לברון.
מצד שני רבים גם לא אהבו את מייקל בתחילת הקריירה (וביניהם אני) בדיוק בגלל האישיות הבעייתית.
נראה לי שגדולתו של ג'יימס תבוא לידי ביטוי בעיקר אחרי שהוא יפרוש… כאשר האגדות יתחילו להכתב… כאשר גם אלו שלא אוהבים אותו יתגאו בפני ילדיהם ונכדיהם שהם זכו לראות אותו משחק בלייב…
למרות ששידרו אז רק בדו מימדי 🙂
אתה רוצה לדעת למשל איך מישהו שלא אוהב אותו יתאר אותו?
אז אני יענה לך קודם כל לעולם אני לא אתגאה שזכיתי לראות אותו לייב.
אם אני אלך לאחור רק לשחקנים שראיתי אז מבחינתי הוא יקוטלג כמו שאקיל,מפלצת פיזית שאלוהים נתן לו נתונים פיזיים מפלצתיים שבזכותם הוא היה השחקן הטוב בדורו אבל לחלוטין לא אחד שייזכר לעולם.
דרך אגב אני שנאתי את ג'ורדן ושנאתי את בירד אבל שראיתי אותם ידעתי שאני צופה בגדולה.(דרך אגב את הדבר הזה החמקמק שאי אפשר להסביר אני מוצא אצל קארי ודוראנט-לא יודע אם הם יממשו את זה ).
אחרי כל זה אני מסכים עם אפלטון שזאת תצוגת הפילאוף הכי גדולה של לברון אבל לקום ולהצדיע הדרך עוד ארוכה
אני חושב שלהציג ברמה שלו משחק אחרי משחק גם כשהוא פצוע ושהשחקנים לידו נופלים אחד אחד זה לא פחות גדולה
וואווו אני לא מאמין !!!
מדי פעם יצא לי להגן פה על המלך (כינוי שלא הרבה אהבו) ולהסביר על גדולתו (לדוגמא הייתה השוואה באחד הפוסטים לקובי אם אני לא טועה מי היית רוצה שיאמן את הבן שלך) ו
ופתאום לאחר מלחמות והעלבות לברון מקבל הכרה מפורטל הnba הגדול בישראל!!!
הלוואי שהקאבס יצלחו את סדרת הגמר פשוט דיוויד מול גולית(קר)
כן, לברון הוא באמת SF (=פיפן), שהוא גם שחקן-על (=ג'ורדן). מבחינתי (ואני לא מחובביו) הוא כבר לגמרי ב- 10 הגדולים.
אגב, רועי, ההשוואה בתחילת הטקסט לבולס 1998 היא לא לעניין לדעתי. רודמן הוא מה שתומפסון חולם להיות כשיהיה גדול, ורון הארפר היה רוב הקריירה שחקן של 20 נק' למשחק. בשיקאגו הוא תפס רוטציה, אם הוא היה בקאבס 2015 שומפרט לא היה רואה מגרש.
כמו שכתבתי אצל מנחם, לא זוכר קבוצה פחות כשרונית מזו בגמר הליגה.
פילדלפיה של אייברסון. הוא ומוטמבו וכלום.
רועי עם מחשבה מעבר לקופסא ודמיון טוב
יצר אחלה נושא למחשבה. מצוין!!!
קווין ג'ונסון חשבתי בדיוק כמוך עם קורטוב של הנפלד
בהגנה ותנחום כהן מינץ בריבאונד
קרעת אותי מצחוק גם עם רוגל
🙂
התחלתי בטעות להתייחס ללברון כמובן מאליו ואז לבחון
את דלי מוזוגוב טריסטן והאנשים סביבו.
אכן הזכרתם לי שמה שהוא עושה היום פנומונלי
ורב הקפי שספק אם נראה בקרוב מישהו
עם מנעד רחב של יכוליות כאלו
לברון הוא השחקן ״המרחף״ הכי חזק בהיסטוריה. אני מאמין שקרל מלון למשל או אפילו דוויט הווארד חזקים ממנו. מהצד השני הוא השחקן הכי חזק שהוא גם ״מרחף״ – לא חסרים שמות, וינס קארטר ומייקל ג׳ורדן הם עלו שעולים לי.
השילוב הזה, הופך אותו לכמעט בלתי עציר בצבע.
כרגע זה הכי מזכיר את הריצה לאליפות של נוביצקי.
המשחק מבוסס על להכניס כדור פנימה לכוכב שעומד אלכסונית מהסל.
נוביצקי היה מימין, לברון משמאל, נוביצקי קלע טוב יותר את הפייד אווי נטול הניתור, לברון נכנס עד הסל.
רק שלקליבלנד אין עוד שחקן שיכול לקחת כדור ולעשות סל או להתחיל מהלך כמו טרי או בראה ואין לה מנהל משחק ברמה של קיד, היא נשארה עם האופציה האחת שנקראת לברון.
אחלה כתבה, רק תיקון קטן-ג׳ורדן היה בן 28 בגמר הראשון שלו נגד הלייקרס בשנת 91 ובגיל הנוכחי של לברון (30.5) היו לו כבר 3 טבעות. ללברון תהיה את האפשרות להשתוות אליו בתום הסדרה הזו.
מסכים עם מי שאמרו לפני, אין קשר בין הקבוצה הזו לשיקגו 97', במיוחד בגלל שצורת המשחק לא מזכירה. פיפן שיחק רוב הזמן מוביל כדור ומקבל החלטות כמעט שווה לג'ורדן. מעבר לזאת זו היתה קבוצה מנוסה ששיחקה הרבה זמן ביחד וכל פעם התאימה שחקנים לסגנון ולשלד הקבועים.
קליבלנד הורכבה השנה, השתנתה באמצע השנה, ופעם שלישית כשנפצעו שני השחקנים הראשיים (נקודה מעניינת בטח מנחם יכתוב פוסט על זה).
לכן גם כל מי שמצפה לראות מקליבלנד משחק שוטף ותאום אינו מציאותי ויאלץ לחכות לשנים הבאות.
לעצם העניין, אין קשר בין הקבוצות.
ללברון יש בעיה.
שחקנים טובים משחקים פחות טוב איתו.
שחקנים גרועים משחקים יותר טוב איתו.
במשחק הראשון ליד אירווינג הוא קולע 44 אבל לוקח הרבה פחות ריבאונד והרבה פחות אסיסטים, ובכלל משתף פחות את שאר הקבוצה.
במשחק השני כשהוא צריך גם לרכז והרוטציה מתקצרת, הוא משחק הרבה יותר טוב ולא בפעם הראשונה.
מוזגוב אינו רים פרוטקטור טוב. ראינו שבלאט הוריד אותו ברבע הרביעי לספסל כנראה בגלל זה.
מבחינת מספרים לברון בהר ראשמור. העניין הוא שדווקא בכדורסל שמורכב מככ הרבה סטטיסטיקות המספרים לא מספרים את הכל. שחקן חסר קלאסה ויופי במשחקו. הכל מגושם וכוחני. מעריך את התוצרים שלו אבל לא אוהב את הסגנון ( כמו שאני מעריך את כריסטיאנו רונאלדו כשחקן אבל לא אוהב את סגנון המשחק שלו )
בשנתיים וחצי מתוך ה-4 של לברון במיאמי, בהן ווייד היה בריא,
לברון וווייד ספקו מגוון אדיר של מהלכי היי לייט.
alley-oop מהתקרה, מתפרצות שהסתיימו בדאנקים אדירים,
Chasedown Blocks.
בקליבלנד אין ללברון את המותרות להתעסק בשטויות.
הוא צריך לחפור, לדחוף ולהכנס עם הראש בקיר כמה שיותר בכדי לתת לקבוצה שלו כל שהוא סיכוי לנצח.
נכון, אבל גם הטבעות מהתקרה עושות לי את זה הרבה פחות מהנעת כדור מדויקת סטייל ספארס או ממסירה גאונית סטייל נאש (דווקא החלק של המסירות הוא החלק שאני הכי מתחבר אליו אצל לברון , החדירות האגרסיביות והמפלצתיות ממש לא מדברים אלי)
כרמלה מנשה היא סוכנת מוסד
Kim Jong Un is a CIA agent
תודה על הגילויים. מה אורן חזן?
🙂
הבעיה של לברון שהוא מסתמך בעיקר על הפיזיות שלו בדיוק כמו ששאקיל עשה , בגלל זה זוכרים את האקים כסנטר טוב יותר…
לברון אחד הגדולים ולא יעזור כמה אנשים יתכחשו לזה , לא רואה את קובי זה בטוח באזור של מגיק ובירד
וואו כתבת לא רואה את קובי זה בטוח ובהחלט שיכנעת!!!