stats / יונתן שגב

מה היה קורה ללא הסטטיסטיקה? איך היה נראה עולם הכדורסל ללא הסטטיסטיקה? שאלות מעניינות שאין עליהן תשובה. אני יכול להניח שלחלק מקוראי האתר היה זה כמו התגשמות חלום. לחלק השני, הגדול יותר אני מניח – זה היה כמו סיוט. כל כך הרבה סטטיסטיקות מתוחכמות יש לנו כיום: PER, WS, TS, USG, אלו רק חלק מהדוגמאות.

אם זה לא מספיק, את כל הסטטיסטיקות המתוחכמות יותר או פחות אפשר לשים בחזקת זמן על המגרש – ל-36 דק', 48 דק' או אם אתם טיפוסים של מכללות אז 40 דק'. אפשר גם לשים את הנתונים בכמות של 100 פוזשנים אם רוצים ואפשר לראות מאיזו נקודה בדיוק השחקנים זרקו. כל אלה הם טעימה קטנה מפלאי הסטטיסטיקה המודרנית.

אבל לא על הסטטיסטיקות הללו אני רוצה לכתוב, אלא על כמה סטטיסטיקות פשוטות הרבה יותר, שלדעתי מעט חומקות לנו מתחת לעיניים. אלה לא סטטיסטיקות מוכרות (יכול להיות שכן ואני לא מכיר אותן), אלה סטטיסטיקות שאני "ממציא" מתוך הסטטיסטיקות הרגילות. מטרתי בפוסט זה היא לכתוב על נתונים שמצאתי כמאוד משפיעים, למרות שהם נדחקים מעט הצידה כשמסתכלים על מכלול הנתונים בדרך כלל. אני אבחן את הנתונים האלה על חמשת המועמדים הסופיים (אלו שאיתנו מפגרת האולסטאר) ל-MVP: סטפן קארי, ג'יימס הארדן, לברון ג'יימס, אנטוני דיוויס וראסל ווסטברוק וכמו כן אנסה אם זה אפשרי במדד הספציפי הזה, למצוא את את השחקנים המובילים בקטגוריה הזו.

אזהרה: מי שסובל מאלרגיה למספרים – לא להמשיך לקרוא. מי שלא, תהינו!

 

המועמדים ל-MVP. אפלטון בטח מסכים…

 

ריבאונד הגנה לעומת ריבאונד התקפה

בדרך כלל, כשבאים להסתכל על ממוצעי הריבאונדים ושמנסים למדוד כמה שחקן הוא ריבאונדר טוב, אז הולכים על ממוצע הריבאונד הכללי. כך, שחקן כמו קווין לאב – נראה כמו ריבאונדר טוב מאוד כשרואים 10 כ"ח למשחק. אבל כשמגיעים לפרטים הקטנים רואים שפחות מ-2 מתוך העשרה הללו בהתקפה (1 מתוך 5 אם מצמצמים).

למה הסטט' הזו חשובה? לדעתי לפחות, בגלל הקלות הבלתי נתפסת לפעמים לקחת ריבאונד הגנה. חלק גדול מאוד מהכדורים החוזרים בהגנה פשוט נופלים לידיהם של שחקני ההגנה ולכן אני לא חושב שצריך להעריך אותם במידה שווה להערכה של ריבאונד התקפה – שאותו מאוד קשה להשיג בדרך כלל. לכן לדעתי המדד הזה מספק צורה יותר הוגנת של התייחסות לממוצעי ריבאונד.

מה הממוצע הכללי של הליגה? כדור חוזר בהתקפה מתוך כל 4 כ"ח (3.97, אם רוצים לדייק). לכן, אני חושב שהחישוב המתאים לזה הוא: כדור חוזר בהתקפה= 3 כ"ח בהגנה (אם ריבאונד אחד מתוך 4 הוא בהתקפה, אז השלושה הנותרים הם בהגנה כמובן) . כלומר, אופנסיב ריבאונד הוא פי 3 קשה יותר להשגה מריבאונד הגנה.

יש שני סוגי שחקנים בליגה – ריבאונדרים הגנתיים (נפוץ בקרב הגארדים כמובן) וריבאונדרים התקפיים (נפוץ בקרב הגבוהים). ריבאונדר הגנתי הוא כזה שלוקח יותר מ-3 ריב' בהגנה על כל אחד בהתקפה וריבאונדר התקפי לוקח פחות מ-3 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה. מכל האמור לעיל אני מקווה שתבינו למה אחשב את נתוני המועמדים ל-MVP ומובילי הריבאונדים בצורה הבאה: ריבאונד הגנה + ריבאונד התקפה^3 (2.97, אם אתם מוכרחים) = ערך ריבאונד אמיתי (זה השם שאני נותן לסטט' הזו). בחישובים הריבאונדים בהתקפה יוכפלו ב-3 למען הנוחות.

אפשר יהיה לראות אם השחקן ריבאונדר התקפי (או הגנתי) בחישוב הסופי, אם צד שמאל של החישוב קטן מצד ימין, זה ריבאונדר התקפי ביחס לשאר שחקני הליגה. צד שמאל בחישוב מייצג את ריבאונד ההגנה וצד ימין את ריבאונד ההתקפה כפול 3. מקווה שהבנתם – נצא לדרך.

 

 

סטפן קארי: ריבאונדר הגנתי – 5.1 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה.

ריבאונדים כללי – 4.3

ריבאונד בהגנה – 3.6

ריבאונד בהתקפה (כפול 3) –  0.7 (כפול 3) 

5.7=3.6+2.1=3^3.6+0.7

 

 

ג'יימס הארדן: ריבאונדר הגנתי – 5.3 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה

ריבאונדים כללי – 5.7

ריבאונד בהגנה – 4.8

ריבאונד בהתקפה (כפול 3) – 0.9 (כפול 3)

7.5=4.8+2.7=3^4.8+0.9

 

 

לברון ג'יימס: ריבאונדר הגנתי (מאוד) – 7.6 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה

ריבאונד כללי – 6.0

ריבאונד בהגנה – 5.3

ריבאונד בהתקפה (כפול 3) – 0.7 (כפול 3)

7.3=5.3+2.1=3^5.3+0.7

 

 

אנטוני דיוויס: ריבאונדר מאוזן (מעט התקפי) – 2.96 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה

ריבאונד כללי – 10.3

ריבאונד בהגנה – 7.7

ריבאונד בהתקפה (כפול) 3 – 2.6 (כפול 3)

15.5=7.7+7.8=3^7.7+2.6

 

דיוויס. ברור שדיוויס. נכון יוסי?

 

 

ראסל ווסטברוק: ריבאונדר התקפי (!) – 2.84 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה

ריבאונד כללי – 7.3

ריבאונד בהגנה – 5.4

ריבאונד בהתקפה (כפול 3) – 1.9 (כפול 3)

 11.1=5.4+5.7=3^5.4+1.9

 

 

דיאנדרה ג'ורדן: ריבאונדר התקפי – 2.1 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה

ריבאונד כללי – 14.9

ריבאונד בהגנה – 10.1

ריבאונד בהתקפה (כפול 3) – 4.8 (כפול 3)

24.5=10.1+14.4=3^10.1+4.8

 

 

אנדרה דראמונד: ריבאונדר התקפי (מאוד) – 1.5 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה

ריבאונד כללי – 13.4

ריבאונד בהגנה – 8.1

ריבאונד בהתקפה (כפול 3) – 5.3 (כפול 3)

24=8.1+15.9=3^8.1+5.3

 

 

טייסון צ'אנדלר (למרות שקאזינס מוביל עליו ב-1.4 ריב' הוא מוביל ב"ערך ריבאונד אמיתי"): ריבאונדר התקפי – 1.9 ריב' בהגנה על כל ריבאונד בהתקפה

ריבאונד כללי – 11.4

ריבאונד בהגנה – 7.5

ריבאונד בהתקפה (כפול 3) – 3.9 (כפול 3)

19.2=7.5+11.7=3^7.5+3.9

 

מסקנות:

בין המועמדים ל-MVP, אפשר להגיד שווסטברוק שנחשב לריבאונדר טוב, הוא ריבאונדר הרבה יותר טוב ממה שמספריו האמיתיים מראים. זה כמובן אם מעריכים כל ריבאונד התקפה כשווה פי 3 יותר מריבאונד הגנה. גם טייסון צ'אנדלר הוא ריבאונדר אנדר-רייטד אם מסתכלים על הריבאונדים הרגילים.לברון הוא מאוד אובר-רייטד כריבאונדר כפי שהמדד מראה. דיאנדרה ודראמונד הם ביי-פאר הריבאונדרים הטובים ביותר בליגה לפי המדד (והאמת שגם לא לפי המדד), שלדעתי משקף טוב יותר מהמדד הרגיל את כמות הריבאונדים ששחקן לוקח.

 

איבודים לעומת ריבאונד התקפה+חטיפות

המדד הזה נועד כדי לבדוק כמה פוזשנים השחקן מבזבז, לעומת כמות הפוזשנים הוא מחזיר בחזרה. בסופו של דבר, אם אחוזי הקליעה שווים פחות או יותר, מה שקורה בהרבה משחקים, הדבר שמשפיע הוא כמות הפוזשנים שהקבוצה השיגה לעומת הכמות שהיא "איבדה". כמה פעמים היא יכלה לזרוק לסל.

איך מאבדים פוזשנים? הדרך היחידה היא איבודים כמובן. איך מחזירים אליך פוזשנים נוספים? שתי הדרכים הן חטיפות, שמונעות מהיריב לזרוק, ואופנסיב ריבאונד שנותן לך עוד הזדמנויות לסל. לכן, המשוואה שאעשה היא פשוטה מאוד: חטיפות+אופנסיב ריבאונד–איבודים= כמות פוזשנים ששחקן משיג/מאבד.

משוועתו של השחקן הממוצע ב-NBA נראית כך:  0.47(חטיפות)+0.67(אופנסיב ריבאונד)–0.88(איבודים)=0.26 (כמות פוזשנים) למשחק. 

הווה אומר, שהשחקן הממוצע משיג כרבע פוזשן למשחק. מועמדינו הנכבדים, האמורים להיות היעילים ביותר (MVPׂ- השחקן הכי יעיל) צריכים להשיג כמות נכבדת של פוזשנים, לא כך?

 

סטפן קארי: מאבד יותר פוזשנים משהוא משיג – מאבד 0.4 פוזשנים למשחק.

 

איבודים – 3.1

אופנסיב ריבאונד – 0.7

חטיפות – 2.0

0.4-=2.0+0.7–3.1

 

תגובתו של קארי לתמונות האחרונות.

 

ג'יימס הארדן: מאבד יותר פוזשנים משהוא משיג – מאבד 1.1 פוזשנים למשחק.

 

איבודים – 3.9

אופנסיב ריבאונד – 0.9

חטיפות – 1.9

1.1-=0.9+1.9–3.9

 

לברון ג'יימס: מאבד יותר פוזשנים משהוא משיג – מאבד 1.7 פוזשנים למשחק.

איבודים – 4.0

אופנסיב ריבאונד – 0.7

חטיפות – 1.6

1.7-=0.7+1.6–4.0

 

אנטוני דיוויס: משיג (הרבה) יותר פוזשנים משהוא מאבד – משיג 2.7 פוזשנים למשחק.

איבודים – 1.4

אופנסיב ריבאונד – 2.6

חטיפות – 1.5

2.7+=2.6+1.5–1.4

 

ראסל ווסטברוק: מאבד יותר פוזשנים משהוא משיג – מאבד 0.4 כדורים למשחק (בלבד).

איבודים – 4.4

אופנסיב ריבאונד – 1.9

חטיפות – 2.1

0.4-=1.9+2.1–4.4

 

להגיע למובילי הליגה בקטגוריה זו משימה שגדולה עלי, אבל השמות שהייתי מציין לטובה מרפרוף בסטט' הם: אנדרה דראמונד (משיג 4.8 פוזשנים במשחק), דיאנדרה ג'ורדן (משיג 4.5 פוזשנים במשחק) וכמו כן גם אנטוני דיוויס ( משיג 2.7 פוזשנים למשחק), טוני אלן (משיג 2.2 פוזשנים למשחק) וקוואי לאונרד (משיג 2.1 פוזשנים למשחק).

 

 

מסקנות:

אפשר לראות, שה-MVPs שלנו, הם לא השחקנים הכי יעלים. להפך. הם מאבדים הרבה מאוד כדורים, ורובם גם לא מפצה על כך. הייתי מציין לטובה את סטף קארי וראסל ווסטברוק, שמצליחים להוריד את הנזק למינימום באופן יחסי- ווסטברוק חוטף ולוקח ריבאונד התקפה בכמות שכמעט מפצה על זה שהוא מוביל את הליגה באיבודים, וסטף, מלבד היותו חוטף מצויין, משחק אחראי ביחס לשאר מועמדי ה-MVP. כמובן שהציון לשבח הגדול מכולם הוא לאנטוי דיוויס, שלמרות שהוא סוחב את קבוצתו על הגב, הוא מצליח להשיג 2.7 פוזשנים למשחק – עוד 2.7 זריקות לסל שיוכלות להעלות אותו בסופו של דבר לפלייאוף. דבר נוסף שאפשר לראות הוא כמה שני החבר'ה האלה – דיאנדרה ודראמונד שהופיעו גם בראש של המדד הקודם להזכירכם, הם מאוד יעילים ואנדרייטדים (לדעתי).

 

נקודות פר זריקה:

אחוזי קליעה יכולים להיות דבר מאוד משקר. ג'יימס הארדן קולע רק ב-44% מהשדה, אבל כולנו יודעים שהוא הרבה הרבה יותר יעיל מכך. אחד המדדים היעילים בנושא, הוא מדד ה-True shot. המדד הזה מתייחס לכך שזריקת שלוש שווה 3 נק', זריקת שתיים שווה 2 נק' וזריקת עונשין נק', כך שהיא הופכת את חלוקת הזריקות של השחקן למאוד חשובה – כששחקנים שזורקים הרבה מהשלוש ומהעונשין (אם הם קולעים טוב משם) ירוויחו. ממוצע הליגה הוא 53%. הארדן? 61%. מאוד יעיל.

המדד הזה, של נקודה פר זריקת שדה, עושה דבר דומה ונותן יתרון לשחקנים שזורקים יותר מהשלוש ובעיקר מהעונשין. למה המדד הזה יעיל לדעתי? כי לקבוצה יש מספר זריקות מוגבל בשחק – בין 76.8 של מיאמי (שבתחתית בפער עצום אחרי השנייה, יוטה עם 79) ל-87.9 של בוסטון. סה"כ פער של קצת יותר מ-10 זריקות. הפער הזה, הוא יחסית קטן (והוא נוצר בגלל המדד הקודם שהתייחסנו אליו), ומי שיכול לנצל אותו לטובתו – לשים כמה שיותר נק' פר זריקה, קובע את ההבדל בין שחקנים יעילים ללא יעילים ובין W ל-L פעמים רבות. שחקן שמבזבז לקבוצתו את הזריקות – הוא לא יעיל. שחקן שמצליח להגיע לעונשין (לא מבזבז זריקות) או לקלוע משלוש (שתי קליעות שוות כמו שלוש משתי נקודות) יהיה יעיל.

השחקן הממוצע משיג 1.2 נק' פר זריקה מהשדה. האמת? לא רע. לשם השוואה, אם השחקן הממוצע יזרוק רק מזריקות השתיים ללא העונשין והשדה, והוא ישמור על ממוצע הנק' פר זריקה מהשדה אחוזיו יהיו 60%. מרשים ביותר. העניין הוא, שזה לא המצב והאחוז הממוצע לזריקות שתיים הוא 48.5%. לכן, מה שנותן את ה-boost לאחוזים, הם אחוזי השלוש והעונשין – שמעלים את הממוצע ב-11.5%. עכשיו, בואו נבדוק מה עם מועמדי ה-MVP שלנו.

שנייה לפני כן, המשוואה כמובן היא פשוטה מאוד: נקודות:זריקות מהשדה=נק' פר זריקה מהשדה.

 

סטפן קארי: מעל הממוצע של הליגה – משיג 1.4 נק' פר זריקה מהשדה.

1.4=1771:1259 – עונתי בסך הכל

1.4=23.6:16.8 – בממוצע למשחק

 

ג'יימס הארדן: מעל הממוצע של הליגה – משיג 1.5 נק' פר זריקה מהשדה.

1.5=2104:1390 – עונתי בסך הכל

1.5=27.7:18.3 – בממוצע למשחק

 

לברון ג'יימס: מעל הממוצע של הליגה – משיג 1.37 נק' פר זריקה מהשדה.

1.37=1687:1233 – עונתי בסך הכל

1.37=25.6:18.7 – בממוצע למשחק

 

אנטוני דיוויס: מעל הממוצע של הליגה – משיג 1.37 נק' (מעט יותר מלברון) פר זריקה מהשדה.

1.37=1514:1101 – עונתי בסך הכל

1.37=24.4:17.8 – בממוצע למשחק

 

ראסל ווסטברוק: מעל הממוצע  של הליגה – משיג 1.27 נק' פר זריקה מהשדה.

1.27=1732:1362 – עונתי בסך הכל

1.27=27.5:21.6 – בממוצע למשחק

 

מלבד הארדן שברפרוף (לא מהימן) בסטט' מוביל את הגארדים ביחד קורבר עם 1.5 נק' פר זריקה, גם חברו לקבוצה – הווארד (1.46) מרשים, אבל טיפה פחות מולנצ'יונאס (1.47) וכמו כן גם ג'ימי באטלר (1.42). מי שבאמת מובילים את הליגה הם טייסון צ'אנדלר (1.72) ודיאנדרה ג'ורדן (1.72) שיוכלו להשתמש בכתבה הזו בשביל החוזה החדש שלהם.

 

מסקנות: הארדן הוא מאוד יעיל ב-לשים נק' על הלוח, כמו כל המועמדים באופן כללי. יש סיבה לכך שהם זורקים את כמות הזריקות שהם זורקים – הם באמת משיגים הרבה מכל זריקה וזריקה. מסקנה נוספת היא שלמרות שאחוזי עונשין ושלשות מאוד עוזרים לנתון הזה, אי אפשר להתחרות עם אחוזי קליעה מאוד גבוהים מהשדה כמו של ג'ורדן (71%) וצ'אנדלר (66%). אפשר גם לראות שקארי מאוד מרשים ביעילותו, ו-ווסטברוק פחות נוראי ממה שחושבים, בעיקר בגלל כמות הזריקות שלו מהקו. אם הייתי צריך להצביע על מכונה מושלמת לאחוזים האלה, הייתי מצביע על ג'ימי באטלר וג'יימס הארדן (בעיקר באטלר)- שלשות, הגעה תכופה לקו ואחוזים טובים יחסית מהשדה. אלה, בגדול, המרכיבים שצריך בשביל שהנתון הזה יהיה טוב.

 

מביאים הרבה תועלת לקבוצה. אולי הם המועמדים האמיתיים ל-MVP?

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  2. Mbk

    9 אפר 2015 18:01:32

    כל הכבוד יונתן !
    למי שלא מכיר יונתן תלמיד כתה ט בן 15 וקצת
    מלאכת מחשבת
    ריבאונד הגנתי לוקחים עם סגירה נכונה ומיקום ריבאונד התקפי זה כבר אומנות אחרת
    קווין גארנט גם בשיאו היה ריבואנדר התקפי משכמו ומטה

    מאוד נהנתי מפוסט משובח מאוד

  3. אחד העם

    9 אפר 2015 18:18:25

    מעניין, תודה! קח בחשבון ששחקנים כמו דארמונד וצ'נדלר חיים מריבאונד וכמעט ולא מחזיקים בכדור, לעומת גארדים כקרי , הארדן וראסל שמחזיקים המון בכדור ומקבלים את ההחלטות בהתקפה (כך שברור שיהיו להם לא מעט איבודים) אך התפקיד שלהם מרחיק אותם מאיזור הריבאונד הקלאסי.
    בשורה התחתונה המדד של הריב' והמדד של השגת פוזישנים מוטים מאד לטובת סנטרים.

    1. יונתן שגב

      9 אפר 2015 18:34:42

      המדד של הריבאונד מוטה באופן ברור ללא ספק. זה בגלל שגם המדד הרגיל של הריבאונד מוטה.
      בקשר להשגת פוזשנים אני לא בטוח. כנראה שזה שורף רכזים, אבל יש הרבה שחקנים בעמדות 2-3 שהם דווקא יעילים בזה. חוץ מזה שזה אומר כנראה שהסנטרים הם מאוד יעילים.

      1. קמי

        9 אפר 2015 19:08:10

        הכתבה אחלה אבל הסנטרים יוצאים יעילים כמו ששוער ייצא יעיל אם נבדוק את מספר הפעמים ששחקן הציל שער מתוך רחבת החמש. זה התפקיד של סנטר וזה לא אומר שתשלםיותר על סנטר מגארד טוב..

    2. עגל

      9 אפר 2015 22:00:08

      נכון מאוד. עוד ניתן להוסיף ששחקן שלא משחק כמעט לא מאבד כדורים, אז הוא יותר יעיל מסטף קרי ? מי שלא עושה לא טועה והעומס על המועמדים ל MVP בהולכת הכדור והנהגת הקבוצה הוא עצום

      1. יונתן שגב

        9 אפר 2015 22:25:08

        זה לא מדויק, מכיוון שהמשוואה מאוזנת – אם שחקן משחק מעט, אז הוא גם חוטף פחות ולוקח פחות ריבאונד התקפה.

  4. איל

    9 אפר 2015 18:25:42

    נהדר. שים לב שהסימן שהשתמשת בו בשביל כפל הוא למעשה סימן חזקה. קצת מבלבל אבל מבינים. להבא דע שמקובל להשתמש בסימן כוכבית (*) בשביל כפל.

  5. אשך טמיר המקורי

    9 אפר 2015 18:28:45

    באמת כל הכבוד
    חממת הופס ממשיכה להצמיח כשרונות, ממש בית"ר נס טוברוק נהיה כאן.

    הצלחת להפוך את עונש הסטטיסטיקה למשהו מעניין עם קצת מבט שונה.
    ועדיין, אני תמיד מאמין שכל הסטטיסטיקות האלה מיותרות ושקרניות בצורה זו או אחרת כי הן מתארות חלק קטן ומצומצם של המשחק.
    הדרך היחידה לנתח באמת את המשחק הזה היא ע"י אנשי מקצוע שרואים את המשחק בעיניים ותופסים אותו בשלמותו.
    רק כך ניתן להבין את כל החלקים הקטנים שמתחברים לדבר גדול אחד ושלם.
    הסטטיסטיקות טובות לעכברים, חולדות, ג'וקים ומזיקים אחרים.

      1. אשך טמיר המקורי

        9 אפר 2015 19:23:27

        אין זמן להיות בעניינים

        נשמע מעניין, איזה אגוז אתה מציע?
        נתת לי רעיון לבחון את שחקני הNBA לפי אגוזיהם.

        דאנקן – לוז.
        מתוך ויקיפדיה: "כשהאגוזים מבשילים, הפרי הגדול והשעיר נפתח, והאגוז נושר לאדמה, מוגן בקליפתו הקשה. לשיח הלוז אורך חיים גבוה במיוחד והוא מספק אגוזים במשך מאות שנים."

        ווסטברוק – מקדמיה.
        "קליפת אגוז המקדמיה קשה במיוחד ודורשת השקעת כח של כ 21 ק"ג לסנטימטר רבוע על מנת לפצחה. לאחר זמן מה במקום יבש וחם הקליפה עשויה לפתח חריצים גדולים המקלים על הפיצוח."

        קווין לאב – פקאן.
        "העץ אוהב אקלים קר ויכול לגדול לממדי ענק, עד למצב בו הוא מטיל צל על פני צמחים אחרים."
        "…קליפה זו מתפקעת כאשר הפרי בשל, ארבעת חלקי הקליפה מתפצלים כלפי חוץ, והפרי נושר עם טלטול העץ ברוח."

        הארדן – מוסקט.
        "לתבלין "אגוז מוסקט" טעם מעט מתקתק ועדין."
        "אגוז מוסקט, כשנלקח בכמויות מוגזמות, יכול לגרום להזיות, בחילה, התייבשות וכאבים. צריכה מוגזמת של התבלין מסוכנת ועלולה להוביל למוות. אבקת אגוז מוסקט רעילה ביותר כשהיא מוזרקת לווריד."

        חד-גבה – בלוט.
        "הבלוט הוא אחד המזונות החשובים ביותר של חיות בר באזורים בהם צומחים עצי אלון. עם בעלי חיים התלויים בבלוטים כחלק חשוב בדיאטה שלהם נמנים עופות שונים… הבלוט הוא מזין מאוד ועתיר באנרגיה."

        לברון ג'יימס – בוטנים.
        לפי הויקיפדיה באנגלית לברון משוייך למין "אגוזי המלך".
        אבל בגרסא העברית, המתאימה יותר להופס, מצאתי כי למעשה אשכיו של המלך מסווגים כ"בוטנים".
        "אגוז אדמה, המכונה גם בוטן, הוא זרעו האכיל של הצמח ארכיס תת-קרקעי (Arachis hypogaea). על אף שמו, אגוז האדמה אינו אגוז על פי הגדרתו הבוטנית, אלא קטנית."
        "הבוטנים נאכלים כשהם קלויים ומומלחים, מבושלים במי-מלח, או ללא עיבוד כלל. הם משמשים לייצור חטיפים."
        "ישנם אנשים הסובלים מאלרגיה חריפה לבוטנים. במקרים קיצוניים אכילת בוטן יחיד (או אף שאיפת אבק מבוטנים) עלולה להוביל לתגובה קשה ואף למוות."

        3. Berch

          10 אפר 2015 10:01:32

          אני יודע שאגוז מוסקט גורם הזיות למרות שבתקופת נעורינו אני וחברי ממש ניסינו חזק אבל ללא הצלחה.
          זה הרגיש קצת כמו אתגר הקינמון למי שמכיר.
          מה שכן מעניין זה מי המפגר שניסה להזריק את זה לוריד ????
          אשך, תודה על התגובה המלומדת 🙂

  6. רועי ויינברג

    9 אפר 2015 18:41:26

    אחלה כתבה, אבל לקחת מדדים שיותר מתאימים לסנטרים-למשל, נקודות פר זריקה מהשדה זה מדד שבדרך כלל שחקנים עם אחוזי קליעה גבוהים מהצבע בלבד מובילים, וגם הפוזישנים שלקחו לעומת כאלו שאיבדו-צ'נדלר וג'ורדן לא מחזיקים בכדור מספיק זמן בשביל לאבד אותו, ומובילים בריבאונדים.

    הרעיון מעולה, אבל לדעתי היא שווה להוסיף את המדדי טרו שוטינג והפיור פוינט גארד שיותר מתאימים למדידת שחקני חוץ כקארי, ווסטברוק והארדן

  8. bobby

    9 אפר 2015 19:05:53

    אחלה כתבה, הבאת מדדים מקוריים מאוד! במיוחד אהבתי את המדד הראשון, של איכות הריבאונד.

    כן יש לי הסתייגות קלה בנוגע למדד השני, בדבר הפוזשנים –
    מן הסתם שלשחקני פנים יהיה קל להגיע למדד חיובי – שכן מצד אחד הם לוקחים יותר ריבאונדים, משמע – גם יותר ריבאונד התקפה, ומצד שני – הם פחות מעורבים בניהול המשחק, כך שהגיוני שיאבדו פחות כדורים.

    זה ברור שללא רכז ברמה של כריס פול, התרומה האמיתית של שחקן כמו דיאנדרה להתקפה תהיה אפסית.
    לעומת זאת, ללא קרי, הארדן וראסל, משחק ההתקפה של הווריורס, הרוקטס והרעמים לא ייראה כמו שהוא נראה. אז מה אם הם מאבדים יותר פוזשנים? הרי זה ברור שבפוזשנים שלא הולכים לאיבוד, קורים בזכותם דברים טובים.
    לכן, ספציפית לגבי המדד הזה, יש לעשות הבחנה ברורה בין גארדים דומיננטיים, רול פליירס, ושחקני פנים.
    זה לא הוגן להשוות אולי את לברון והארדן לדייויס. מצד שני זה כן לגיטימי להשוות אותם לקרי ולווסטברוק ולהיווכח שאכן המשחק שלהם מעט מבולגן יותר.
    אבל אז שוב יש את אותה בעיה עליה רשמתי קודם – מה יוצא מהפוזשן שלא אבד?

    1. יונתן שגב

      9 אפר 2015 22:30:37

      אני מסכים חלקית. השאלה היא, כמה פוזשנים הם מצליחים להשיג. כי אם כולם היו כמו קארי, ווסטברוק, הארדן וכו׳ אז היו לנו מלא איבודים והרבה פחות זריקות. כל מדד יהיה תמיד יותר יעיל אם משווים גארדים לגארדים, סווינגמניםנלסווינגמנים, פורוורדים לפורוורדים וגבוהים לגבוהים.

  12. עגל

    9 אפר 2015 22:02:50

    יופי של מאמר מנער בן 16 כמעט !
    לגבי הריבאונדים, לא ניתן להגדיר "איכות" של ריבאונד. ניתן בפשטות למר ש, נניח, לברון הוא ריבאונדר הגנתי וג'ורדן הוא התקפי, זה הכל.

    1. יונתן שגב

      9 אפר 2015 22:34:56

      לדעתי דווקא אפשר – אם יש פחות ריבאונדים בהתקפה ויותר בהגנה, סימן שיותר קשה לקחת ריבאונד התקפה. על פניו הכמות הייתה אמורה להיות שווה, אבל בגלל הקושי של ההתקפה לקחת ריבאונדים אז הם הופכים לנדירים יותר וכתוצאה מכך שווים יותר.

  14. מנחם לס

    10 אפר 2015 00:28:50

    ריב התקפה נגד ריב הגנה…
    תלוי הרבה בתפקיד המשחק. לשחקני חוץ ריבאונד התקפה הוא אפשרי הרבה יותר מריב הגנה, ושחקני פנים להיפך

  15. דורון

    10 אפר 2015 02:48:58

    בו'אנה יונתן פיתח פה משהו גאוני
    יונתן זה פשוט ענק!!!
    אשך יציריתיות אומנתית מצחיקה וחכמה.
    אשך אתה ענק!!!
    אז לא סתם אני אוהב את האשך ויונתן
    ומפליא לשבח אותם.
    עכשיו כולכם יודעים.
    שני ענקים!!!

  17. Berch

    10 אפר 2015 09:56:10

    אהבתי מאד. יופי של ניתוח…
    ממש מדע פופולרי. כתוב יפה ורהוט כך שגם לא חובבי סטטיסטיקה כמוני יכול להינות ולהבין.

  18. מוטי

    10 אפר 2015 10:32:29

    יפה ומעניין. (המאמר).
    לגבי יעילות הזריקות, המרחק של הכדור מהסל בזמן הביצוע הוא פקטור חשוב יותר מאשר החלוקה שלך בין זריקות ל2 3 או עונשין. כלומר, דאנק, בו היד של השחקן המחזיקה בכדור, נמצאת במרחק 5 ס"מ מהסל בדרך הטבע יעמוד על קרוב ל 100 אחוזי הצלחה. ג'אמפר מ 2 מטר יורד ל 65% , עונשין 70 אחוז וכו'.
    לכן כל הספירה של אחוזי הצלחה היא נסיון אחד גדול להשוות בין ארועים שאינם דומים אחד לשני.
    ידוע שחוות לגידול סנטרים והשבחתם, גובות דמי לימוד גבוהים אך ורק מהטעם שלא קל להחמיץ דאנק.

  19. מוטי

    11 אפר 2015 10:21:39

    אהבתי מאוד.
    תודה רבה על העבודה.
    מדד לא קיים שאולי יהיה יעיל לגארד הוא מדד שבוחן כמות איבודים מול כמות מסירות מדויקות (כאשר אסיסט מקבל ניקוד גבוה יותר ממסירה מדויקת סתם). ידוע לי שיש מדד אסיסטים מול איבודים, אבל הוא מתעלם מאי-יעילות השחקן המקבל. לפעמים יש מסירות נפלאות שאמורות להיות אסיסטים אבל מסתיימות בהחטאה שלא באשמת המוסר. מדד חדש כזה יתחשב במידת מה גם במסירות כאלה. לא יודע אם יש סטטיסטיקה של מסירות מדויקות לשחקן.
    אם יש מדידה של זמן אחזקה בכדור לשחקן, אז יכול להיות מאוד מעניין גם לבדוק איבודים מול זמן אחזקה בכדור.
    ברור ששחקן מעורב יותר שלוקח אליו יותר את המשחק, יאבד יותר. מדד כזה יתחשב בכמות האיבודים בתור ההקשר הנכון של מידת המעורבות של הגארד במשחק…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט