11 הדיברות מרץ / עומר מזיג

מידי פעם (בסוף כל חודש) אני ארשום בפינה הזאת סט של 11 מגמות או דברים מעניינים ששמתם או לא שמתם אליהם לב בחודש החולף בNBA. לפני שיגידו – כן, עשקתי את הרעיון לפינה הזאת מזאק לואו מגרנטלנד, אבל זה כיף :-). הנה הדיברות למרץ:

הספרס החדשים – בעונה שעברה, הספרס עשו היסטוריה והפכו לקבוצה הראשונה אי פעם שמסיימת עונה רגילה בלי אף שחקן שמשחק יותר מ30 דקות בממוצע למשחק. העונה קאווי משחק כמעט 32 דקות בערב, אז כנראה שהרכבת הזאת כבר חלפה. אבל בשקט בשקט, יש קבוצה אחרת בליגה השנה שהולכת לשחזר את ההישג. יש ניחושים? רמז – זו לא מי שהייתם מצפים:

זה בלתי ייאמן. ג'ורג' היל פספס 39 משחקים, ווסט פספס 16. ווטסון 19, מיילס 12 וסטאקי 11. פול ג'ורג' אפילו לא שיחק העונה! ועדיין, אינדיאנה מצליחה לייצר רוטציה רחבה של 11 שחקני סגל עם 18 דקות למשחק לפחות, ולהישאר במאבק על [abbr title="הפייסרס במרחק משחק מבוסטון במקום התשיעי ומשחק וחצי מברוקלין בשמיני, אבל יש להם לוח זמנים קל משמעותית עד לסוף העונה"]המקום השמיני[/abbr]. בין אם הם יגיעו לשם ובין אם לא, מגיע הרבה קרדיט לפרנק ווגל על הישגים יפים בעונה לא פשוטה שנכפתה על המועדון הזה.

הספרס האמיתיים – זה כבר מרגיש קלישאתי להגיד עד כמה זה היה ברור שזה בדיוק מה שיקרה. הספרס סוגרים מרץ מאוד קשה עם 12-3, כולל 9-2 מול קבוצות פלייאוף. וכולם משתתפים – טוני פארקר חוזר לספק נקודות (18.5 למשחק) באחוזים גבוהים (56.4). קאווי דומיננטי וקולע אפילו יותר מפארקר (18.7 למשחק), ומוסיף מספר מגוחך של 2.8 חטיפות למשחק שאפילו לא מתחילות לכמת כמה ההגנה שלו הייתה טובה החודש. גרין ספליטר ודיאו נתנו את החודש הכי טוב שלהם העונה, ודווקא דאנקן ומאנו שחווים עונה מצוינת התדרדרו החודש. אבל זה מה שהספרס הכי רוצים – להגיע לפוסט סיזן עם רוטציה חזקה של כמה שיותר שחקנים כמו ב3 השנים האחרונות. אל תהמרו נגדם ללכת עד הסוף. אגב, טריוויה קצרה:

ש: מי הקבוצה היחידה במערב שכבר פגשה וניצחה בסדרה 6 מתוך 7 יריבותיה הפוטנציאליות בפלייאוף בשלוש השנים האחרונות?

ת: נו, מי אתם חושבים?

פאו גאסול – אני אתחיל מהDisclaimer – לפי המספרים, הספרדי נותן את אחת העונות הטובות בקריירה אם לא הטובה שבהן. בשלוש השנים האחרונות מועדון ה18–11–1.5 של הגבוהים כולל את דוויט של העונה שעברה ואת קאזינס וגאסול של השנה. 491 מתוך 1033 הזריקות שלו עד כה העונה היו ג'אמפ-שוטים, והוא קלע אותם בכמעט 42%, מספר נאה מאוד. הוא נשק התקפי מפחיד וכמעט סינגולרי בארסנל היכולות שלו כיום בליגה. בפשטות – אין שחקנים כאלה.

ועם זאת, זה פשוט לא נראה כמו שצריך. גאסול לא נראה שמח בשיקאגו ובכלל כל הבולס נראים פחות לוחמניים מבעבר. ג'ואקים נואה נמצא בצניחה חופשית מתחילת העונה, והרבה מזה זה שהכדור נמצא יותר בידיים של גאסול, מה שמצמצם עבורו את ההזדמנויות לנהל את ההתקפה מהTop-Of-The-Key כמו שהוא אוהב. הבולס לא ינצחו הרבה יותר משחקים מאשר בעונה שעברה, למרות עונת קריירה של ג'ימי באטלר, עיבוי מסיבי של הספסל, ויותר משחקים מדריק רוז. והחלק הכי מפתיע – [abbr title="זה ניתן להסבר באופן חלקי – הוא בד"כ משחק מול הגבוהים הפותחים של היריבה, ולמחליפים המעולים של הבולס בעמדות הפנים יש בד"כ עדיפות על מחליפי היריבה"]הדירוג ההתקפי וההגנתי של הבולס משתפרים כשגאסול יורד לספסל, בכמעט נקודה כל אחד.[/abbr] אז אולי הוא קצת אוברייטד? למרות שעדיין מדובר באחד משחקני הפנים המסוכנים בליגה, אני אומר שכן. נראה מה יהיה בפלייאוף.

אריק גורדון – פחדתי שהוא הולך להפוך לשחקן המקסימום הכי גרוע בליגה. אז לא – זה עדיין אמארה :-). גורדון פתח את העונה בצורה באמת קטסטרופלית עם 9.5 נקודות בלבד לערב באחוזים נוראיים מכל הטווחים, ויחס של 2 איבודים על כל 3 אסיסטים (רע!!!!!!1). 2015 שלו עדיין לא קרובה לענות על הדרישות משחקן מקסימום בליגה הטובה בעולם, אבל זה נראה יותר טוב עם 14.2 נקודות לערב, 4.6 אסיסטים למשחק (על 2.4 איבודים – עדיין המוווווון), ו2.6 שלשות לערב ב46%.

אני תמיד ציפיתי מגורדון לגדולות, ולכן אני שמח שהוא חוזר לכושר (יחסית) טוב. הוא עדיין קולע באחוז לא טוב מהשדה ולא מגיע מספיק לקו, אבל האופטימיים יכולים לדמיין אותו חוזר להיות אחד הSGים הטובים בליגה, מה שהוא לגמרי היה לפני לא הרבה שנים. אגב, סטטיסטיקה מעניינת – מאז 2009, זו אלו שבעת השחקנים שהצליחו להעמיד בשלוש העונות הראשונות שלהם בליגה ממוצע של 18 נקודות למשחק:

שלושה מהם משחקים היום בשביל ניו אורלינס. מדהים שהקבוצה הזאת לא תעשה פלייאוף העונה.

חלוקת דקות של סנטרים – תופעה מוזרה ששמתי לב אליה רק לאחרונה. זו התפלגות הדקות עבור 6 מהסנטרים המובילים בליגה, בחתך של רבעים:

חלוקת דקות סנטרים לפי רבעים
חלוקת דקות סנטרים לפי רבעים

 זה מטורף. למה שגורטאט יהיה טוב ל11 דקות ברבע הראשון, ורק ל5 ברביעי? ולמה זו תופעה כזאת רחבה, שקורת גם אצל המאמנים הותיקים (ואן גנדי, רנדי ויטמן) וגם אצל החדשים (בלאט, מונטי וויליאמס)? אני לא יכול לספור את כמות הפעמים שראיתי את הקאבס העונה ברבע הרביעי ולא הבנתי למה מוזגוב לא על המגרש. אז בפעם הבאה שזה קורה, תדעו – זה בגלל שכולם עושים את זה. הסברים מלומדים לתופעה יתקבלו בברכה בתגובות.

פורטלנד נגמרת – אז כמה קצרה הרוטציה של פורטלנד אחרי טרייד החיסול על אפללו והפציעה של ווסלי מתיוס? ובכן, הם שיחקו 624 דקות מאז. 210 מתוכן היו עם ההרכב לופז-אולדריג'-באטום-אפללו-לילארד. כדי לתת לנתון הזה קצת פרופורציה – ההרכב השני הנפוץ ביותר בזמן הזה צבר 23 דקות. יהיה קשה לעבור סיבוב במערב ככה. כמה חבל.

ג'ף גרין – בתקופה שלו בבוסטון, הסלטיקס היו 5.7- בNetRtg כשהוא על המגרש, ו0.7+ בלעדיו. מקריות? מאז שעבר לממפיס, הדובים ב1.8- בNetRtg כשהוא על המגרש, ו8.4+ בלעדיו. כן, הוא ארוך וקולע שלשות, ולפעמים עושה דברים כאלה:

אבל זה פשוט לא מספיק. ההגנה חוטפת מכת מוות כשהוא על המגרש, וממפיס כנראה הייתה מרוויחה יותר מקלעי טוב בעמדה 3 במקום אחד שמצופף את הצבע עם חדירות ופוסט-אפים. בחירת סיבוב ראשון עבורו זו (עוד) גניבה של איינג'.

Real Plus-Minus חושף מועמדים לMVP – לא יודע כמה חשופים למדד הזה אז אני אסביר בקצרה – זה מדד שבנו בESPN, שמתבסס על מדד ה+/- הרגיל, אבל מנסה לזקק ממנו עבור כל שחקן ערך מנורמל שמתחשב גם בנתונים של 4 חבריו לחמישייה. אז כמובן שה+/- של מאט בארנס טוב מה+/- של קריס מידלטון, אבל זה בגלל שבארנס משחק עם שני אולסטארים ועוד 1 בפוטנציה ומידלטון משחק עם MCW וזאזא פאצ'וליה. הRPM של מידלטון ישכלל לתוכו גם את ה+/- הנחות של חבריו לקבוצה, וירים את ערכו למעל זה של בארנס. המדד גם מחולק לORPM וDRPM.

אז למה אני חופר לכם על זה? כי התוצאות מראות שזו דרך ממש ממש טובה להעריך תרומה של שחקנים גדולים. הנה השביעייה הראשונה:

RK NAME TEAM GP MPG ORPM DRPM RPM WAR
1 Stephen Curry, PG GS 72 32.9 7.34 1.82 9.16 17.60
2 James Harden, SG HOU 73 36.9 7.94 0.72 8.66 18.30
3 LeBron James, SF CLE 64 36.3 5.74 1.99 7.73 14.15
4 Kawhi Leonard, SF SA 56 32.1 2.66 4.78 7.44 10.60
5 Chris Paul, PG LAC 75 34.9 6.14 0.82 6.96 14.96
6 Anthony Davis, PF NO 59 36.3 3.32 3.54 6.86 11.90
7 Russell Westbrook, PG OKC 59 34.0 7.43 -0.64 6.79 11.66

אנחנו רואים פה את ששת המועמדים המובהקים לMVP, פלוס קאווי אחד שלא שיחק מספיק, אבל משפיע על הקבוצה שלו באופן דומה לשישייה הנ"ל. גם כאן, כמו בדעת הקהל, לקארי יש יתרון קל על הארדן, אם כי הוא נובע מהצד ההגנתי בעוד בצד ההתקפי היתרון הוא דווקא אצל המזוקן. אל תישנו על המדד הזה – זה הדבר הבא בחוגי הסטטיסטיקה בNBA והיום שכולם יצטרכו להכיר אותו לא רחוק.

ראסל ווסטברוק של מרץ – אם היו מבקשים ממני לתאר את ווסטברוק של החודש האחרון במהלך אחד, זה המהלך שהייתי מראה:

ביתרון 7 עם 11 שניות לסוף, כשהמשחק חד משמעית גמור, הוא מתרסק על הפרקט לריבאונד התקפה בלתי אפשרי מ… פאקינג זריקת עונשין של עצמו!!!! הוא לא הMVP, אבל הוא בטח הMIP של העונה הזאת – "Most Improbable Player".

טריידים שטובים לשני הצדדים – יש דבר כזה! – נדיר, אבל קיים. ההיסטוריה הקצרה כוללת את [abbr title="טרייד שעזר במרוצת השנים גם לאינדיאנה ולגם לסאן אנטוניו להגיע לגמרים אזוריים ומילא עמדות חסרות בחמישיות"]קאווי לאונרד תמורת ג'ורג' היל[/abbr], [abbr title="ואסקז הפך לרכז פותח של 9 אסיסטים למשחק בניו אורלינס, פונדקסטר הפך ל3&D חשוב ברוטציה של ממפיס בדרך לגמר אזורי"]וגרוויס ואסקז תמורת קווינסי פונדקסטר[/abbr]. כזה גם היה הטרייד שהעביר את קאנטר לאוקלוהומה תמורת בחירת דראפט עתידית – שתי הקבוצות נמצאות מאז הטרייד ב14-7 כל אחת, וחולקות את המאזן השלישי בטיבו בNBA מאז הטרייד דדליין (אחרי גולדן סטייט וקליבלנד). זה קאנטר לפני ואחרי הטרייד:

וזה רודי גוברט, הצרפתי שהדקות שלו עלו מ22 ל35 בממוצע למשחק לאחר הטרייד:

להביא את פרסטי מיד לנהל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני!

נאש – בשקט יחסי וטיפה-מאוחר-מידי (בשקט יחסי בגלל שטיפה-מאוחר-מידי?), סטיב נאש פרש מכדורסל החודש. הקנדי הגדול בהיסטוריה של הNBA ש, אם לצטט את הוידאו, "Made Passing Cool", הוא בעיני אבו הרוחני של סטף קארי, והוא הרכז הכי כיפי שיצא לדור שלי לראות בשידור חי. שיהיה לו בהצלחה.

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. מנחם לס

    2 אפר 2015 05:23:19

    כרגיל, פוסט עם חומר מעולה, אך הפעם ישנו מישמש (ערבוביה) מסויימת עם קפיצות מנושא אחד לשני, כשאתה לא מוכן. למשל ספרס, פתאום אינדיאנה, ואז חזרה לספרס. הדיברות הפעם פחות מאורגנות ומסודרות מאשר בעבר, אם כי בכל "דיברה" ישנה אמת רבה.

  2. חיים כ

    2 אפר 2015 05:28:18

    מצויין עומר.

    בנוגע לסנטרים, רוב המאמנים הם גארדים, ולכן מאמינים בגארדים.

    אפשר להסביר את זה גם בגלל פחד מריצות, כי גבוהים מסורתית איטיים מגארדים.

    חבל שאין אמונה בסנטר בסופי משחקים-תשאלו את פופוביץ' אחרי משחק 5

  4. גיא

    2 אפר 2015 06:05:25

    נהדר!
    יפה איך שאתה מאפשר לסטטיסטיקה לזרום ולעניין.

    בקשר ל- Real Plus-Minus
    http://www.poundingtherock.com/2014/4/8/5594238/problem-with-real-plus-minus

    המאמר מתאר את הבעיתיות שב-Real Plus-Minus.
    כאשר אני בוחן סטטיסטיקות של שחקן, אני בודק גם את נתוני ה-WAR, וגם את נתוני ה-PER, לצד ה-Real Plus-Minus.
    כך, התמונה שמתקבלת, יותר מלאה.

    1. עובר אורח

      2 אפר 2015 12:01:27

      באופן כללי אני לא מתלהב מהמדדים האלה שכל פעם צצים, וכולם מראים איך המובילים במדדים אלה הם במקרה בדיוק השחקנים הכי מוערכים בליגה.
      נראה לי די חשוד העניין – בטח כשבונים את המדד מחליטים את המשקל שנותנים לכל נתון לפי התוצאה שאותה רוצים לקבל…

    1. יניב.

      2 אפר 2015 15:09:42

      אם כבר פרסטי מאוד מזכיר את ביבי בזה שיושב ולא עושה כלום ורק שהחרב על הצוואר מתחיל לעשות מהלכים לנסות להציל את המולדת או את הכסא במקרה של ביבי

  9. איל רדושקוביץ'

    2 אפר 2015 14:05:40

    מעולה.

    הערה לגבי הסנטרים, חסרים לי שאר החברה, קאזינס, גאסול, לופז, ספליטר, נואה, ג'ורדן ואפשר להוסיף עוד ועוד כמובן.

    מאמין כי הסבר אפשרי יכול להיות אחוז קליעות עונשין נמוך, אבל צריך לעשות מדגם נפרד של סנטרים עם אחוז נמוך באופן מובהק.

    1. עומר מזיג

      3 אפר 2015 14:21:18

      אבל למה שקליעות עונשין יהיו יותר חשובות לך ברבע האחרון מאשר בכל המשחק? אין בזה היגיון. אולי בדקה האחרונה כשאתה בפיגור ורוצה לקצר פוזשנים של היריבה בלי להעלות את היעילות שלהם יותר מידי, אבל בשאר הזמן זו לא חשיבה רציונאלית.

  11. עגל

    3 אפר 2015 09:58:46

    לגבי הסנטרים – זה משום שרובם נגרים. הקבוצות של אולג'ואן, יואינג ורובינסון היו בנויות עליהם והם היו משחקים את כל דקות ההכרעה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט