יומן אליפות ג"ס/ יונתן שגב

כפי ששמתם לב, צוות הכותבים של האתר החליט לצאת בפרויקט יומני אליפות של כל מה שזז. אני, חובב אתגרים ידוע, לקחתי עלי את האתגר הקשה מכולם: להכין יומן אליפות לקבוצה הטובה בליגה (למתעקשים היא לפחות בטופ 3). לשם כך, כשצפיתי אתמול בקבוצה משחקת נגד הקליפרס, שמתי לב לפרטים הקטנים: בהגנה, בהתקפה, בשפת הגוף ואפילו השתדלתי להעיף מבט מידי פעם בספסל. כשלקחתי על עצמי את היומן הזה, אמרתי לעצמי:"טוב, אתה יכול לייצג גם קבוצה שאתה לא מאמין בסיכוייה לזכות." אחרי המשחק של אתמול אני אומר לכם, שאני לא מייצג את הקבוצה כ"פרקליט השטן" אלא באמת מאמין בה לחלוטין.

הדבר הבולט ביותר שראיתי בקבוצה הזו, היה האיזונים שלה. זו אחת הקבוצות היותר מאוזנות שראיתי, לא רק ב-NBA, לא רק בכדורסל- אלא בספורט בכלל. יש להם הכל. הגנה- צ'ק. יכולת אישית- צ'ק. משחק קבוצתי שלא היה מבייש את אטלנטה (או ס"א)- צ'ק. ריבאונדרים קשוחים- צ'ק. כוח אש מבחוץ- צ'ק בטירוף. שחקנים שיכולים לרוץ את המגרש ב-ארבעה-חמישה כדרורים צ'ק (בראשם לווינגסטון והידיים הארוכות בטירוף שלו). יש להם צוות שחקנים, שיכול להתאים לכל משימה, הוא יודע איך להיות קשוח בהגנה, לשחק ביחד, לחוד, לרוץ להיות קשוח בריבאונד ולכל תכונה שהקבוצה רוצה להבליט בכדי להתאים עצמה לקבוצות האחרות במערב יש שחקנים ספציפים שיכולים לעשות זאת.

עכשיו בואו נסקור את הנפשות הפועלות.

 

מהוותיקים. בוגוט (הימני) ולי.

 

סטפן קארי:

הגנה: למרות גופו הצנום הוא שומר טוב מאוד. הוא חוטף טוב בעל ידיים זריזות ויודע איך להפריע לשחקנים בקליבר של כריס פול. מה שכן, הוא נרתע ממגע ולפעמים מועף על ידי חסימות/ מרפקים של שחקנים.

יכולת אישית: השחקן בעל היכולית האישית הכי גדולה בווריורס ביי-פאר. יודע ליצור מכדרור, בפיק-אנד רול (ארחיב בהמשך) וקולע שלשות פשוט נהדר. כשצריך סל- הוא לובש את הגלימה של סופרמן ושם את זה בתוך הטבעת.

משחק קבוצתי: קארי, כשהוא על המגרש, מנהיג בעיקר משחק קבוצתי ופחות משתמש ביכולות האישיות המעולות שיש לו. לפחות עד שהוא מתחמם, אבל כשהוא לא מתחמם הוא מנצל את זה שהוא מאיים מאוד מבחוץ (הקליפרס הוציאו אליו שני שחקנים בפיק אנד רול) וכך גורם להגנות הקבוצה היריבה באופן כללי רוטציות למיניהן וזה שהוא מוסר נהדר לא מזיק. רוב התקפות הווריורס מסתמכות על היכולת של קארי במשחק הקבוצתי.

ריבאונד: מוריד כמה ריבאונדים- בעיקר ארוכים, אבל לא תפקידו ממש.

כוח אש מבחוץ: קארי, הוא האחראי הבלעדי לכך שג"ס ידועה בתור-" קבוצת השלשות" ביחד עם קלי ת'ומפסון. הוא קלעי נהדר, ויודע ליצור לעצמו מצבים מכדרור, מיציאה מחסימות (למרות שזו המומחיות של ת'ומפסון, אבל גם קארי יודע) וגם ליצור שלשות לאחרים שזה חשוב מאוד.

יכולת ריצה במתפרצת: כשהסתכלתי אתמול, ראיתי שקארי מחפש את השלשה במתפרצות ואם הוא לא מצליח להגיע אליה הוא לא מנסה משהו אחר בעצמו ורק מנסה למצוא את החברים או להפוך את המהלך להתקפה מסודרת.

 

קארי. יכולת אישית במיטבה.

 

קלי ת'ומפסון:

הגנה: אחד משומרי הפירימטר הטובים בג"ס. ובאופן מפתיע (או שלא) זה משפט שקשה שייכתב אליך בגלל כמות השומרים האיכותיים בקבוצה. מכופף ברכיים, מאוד זריז, יכול לשמור על כל השחקנים מ-1 עד 3.

יכולת אישית: יכול להתפוצץ כפי שעשה ברבע המפורסם נגד סקרמנטו. מביא אלמנטים שלא ראינו ממנו בעבר כמו חדירות יפות מכדרור, הטעיות ופול אפ מחצי מרחק- מרחק מהטובים שראיתי. אחראי ביחד עם קארי על היכולת האישית של הקבוצה כשהם יכולים לתת לך בספלאש.

משחק קבוצתי: מוסר סולידי, ראיית משחק סבירה, יכול לתת את האקסטרה פאס, אבל בגדול הוא התחנה האחרונה ולכך הוא יועד.

ריבאונד: מצופה מגארד גבוה כמו ת'ומפסון ליותר מ-3.5 ריבאונדים למשחק ואישית חשבתי שהוא מספיק ערמומי כדי להיות ריבאונדר טוב דווקא בהתקפה, אבל התבדיתי כשגיליתי שהוא אוסף פחות מחצי ריבאונד במשחק בצד הזה של המגרש.

כוח אש מבחוץ: קלעי פשוט נהדר, יציאתו מחסימות היא פשוט אומנות ואם יש לו במקרה, זריקה פנוייה- שלוש נקודות זה הימור יותר בטוח מכך שביבי יהיה שוב ראש ממשלה.

יכולת ריצה במתפרצת: ת'ומפסון יכול לרוץ טוב- בעיקר ללא הכדור. חותך טוב לסל- מזהה את נקודות החולשה של ההגנה במעבר ויכול להעניש מרחוק או בטבעת.

 

הריסון בארנס:

הגנה: לא הייתי מגדיר אותו כ-"חור", אבל ההגנה היא לא הצד החזק שלו.

יכולת אישית: יכול לייצר קצת בפוסט ולייצר חצי מרחק מכדרור ועושה זאת במינון הנכון.

משחק קבוצתי: חלק חשוב במשחק הקבוצתי של הווריורס. נמצא במקומות הנכונים ויודע להעניש כשהוא פנוי והוא מצליח להיות פנוי פעמים רבות בעזרת תנועה טובה ללא הכדור.

ריבאונד: ריבאונדר טוב. הכפיל השנה את ממוצע הריבאונדים בהתקפה (מ-0.8 למשחק בשנה שעברה ל-1.6 השנה) ואפשר לראות את זה במשחקיהם של הווריורס. גם בהגנה תורם כמות נכבדת של ריבאונדים.

כוח אש מבחוץ: זורק כמעט רק מהפינה (יותר מ-50% מזירקותיו מהשלוש באות מה"corner three"), בדר"כ אחרי הנעת הכדור המפורסמת. מרווח טוב את המשחק, ו-42 אחוזיו הם טובים מאוד.

יכולת ריצה במתפרצת: יכול לרוץ, בא הרבה פעמים כטריילר. לרוב לא חותך מחוף לחוף עם הכדור בידיו.

 

דריימון גרין:

הגנה: אחד משומרי הפיק-אנד רול הטובים בליגה. שומר גם את השחקן עם הכדור וגם את החוסם. קצת מזכיר את בריאן רנדל מהליגה הישראלית. חוסם טוב וחוטף טוב לא פחות כש- 1.4 גגות ו-1.6 גניבות מעידים על כך.

יכולת אישית: נמוכה-עד לא קיימת. מידי פעם יכול ליצור לעצמו מכדרור, אך קשה לו לעשות זאת במשחק עומד ו-73% מסלי ה-2 נק' שבאים מאסיסטים ו-100% מסלי השלוש שבאים מאסיסטים מספרים את הסיפור

משחק קבוצתי: שחקן קבוצתי טוב מאוד. לא פחות מ-3.7 אס' לעומת 1.6 איב' בלבד. נותן את האקסטרה פאס בפיק אנד רול (הוא חוסם לקארי, מקבל את הכדור ויודע למי ומתי למסור אחר כך).

ריבאונד: ריבאונדר הגנה טוב- בהתקפה ציפיתי ליותר מ-1.5 הריבאונדים שלו. הריבאונד בהגנה משרת אותו למשחק הריצה שאכתוב עליו עוד שתי פסקאות.

כוח אש מבחוץ: הטווח שלו נגמר בדיוק אחרי קשת השלוש- אם תזיז אותו חצי מטר אחורה, לדעתי אחוזיו ירדו פי שתיים. זו לא אמורה להיות בעיה, אבל בגלל שהוא לוקח את הזריקות האלה בתדירות גבוהה זו בעיה. 35% מהשלוש אלה לא נתונים רעים, אך לדעתי הוא היה יכול לעבור את ה-40% אם לא היה לוקח זריקות קשות לשלוש.

יכולת ריצה במתפרצת: רץ טוב מאוד את המגרש. בגלל שנשמריו (אלה שאליהם הוא שומר) הם בדרך כלל 4 כבדים- הוא יכול לעבור אותם מהר ולרוץ עם וללא הכדור טוב מאוד.

 

צעירים ונמרצים. אה כן, והם גם הפורוורדים הפותחים. בארנס (משמאל) וגרין.

 

 

אנדרו בוגוט:

הגנה: שומר טבעת מצויין. קצת כבד בפיק אנד רול. ארוך, חזק בפוסט ובאופן כללי נותן הגנת גבוהים שקצת חסרה בגלל גובהו של דריימון גרין.

יכולת אישית: שואפת ל-0 ואני נדיב. פשוט חור בהתקפה- מלבד שני סעיפים- 1)חסימות והנדופים טובים 2)מסירות טובות. לקלוע? מה זה?

משחק קבוצתי: כפי שציינתי בסעיף הקודם, הוא משחק קבוצתי וקבוצתי בלבד, אך לפעמים תוקע את הרצף מכיוון ששומרו לא טורח לצאת אליו כשהוא נמצא על קשת השלוש, והוא עושה זאת פעמים רבות.

ריבאונד: ריבאונדר טוב מאוד, שלא מפחד מאף אחד. שם גוף גדול והרבה לב בקרשים. טוב בשני צידי המגרש בקטגוריה הזו.

כוח אש מבחוץ: אחד הקלעים הטובים שיש ל-NBA להציע אם לא הטוב שבהם. אישית, אני חושב שהוא השחקן שקולע הכי טוב בהיסטוריית הליגה. כמובן שאני מתבדח עמכם. הוא כמו אלכס טיוס ממכבי ת"א- אחרי מטר מהסל- הוא לא מאיים.

יכולת ריצה במתפרצת: כבד, ולא רץ למתפרצת כמעט בכלל.

 

אנדרה איגודלה:

הגנה: שומר טוב מאוד +. קשוח, חזק, יכול לשמור על עמדות 1-4 (נמוכים), חוטף טוב וחוסם לא רע. אתלט טוב מאוד ומנצל זאת להגנה.

יכולת אישית: איגודלה הזדקן מהר, ואחד הדברים שנפגעו אצלו היא היכולת לייצר לעצמו מצבי זריקה- יותר מ-60% מסליו באים מאסיסטים. עדיין יכול להבריק מידי פעם.

משחק קבוצתי: מאז ומתמיד מוסר טוב. משחקו הקבוצתי לא רע, אך יכול להיות יותר אקטיבי. כשהוא נוגע בכדור כשהוא עם החמישייה השנייה של הווריורס על המגרש- קורים דברים טובים.

ריבאונד: עוד אספקט שמעט ניפגם אצל איגי, אבל בסך הכל הוא עושה את עבודתו בצד ההגנתי של המגרש. בהתקפה פחות, אבל גם נתוניו בהתקפה טובים מאלה של קלי ת'ומפסון למשל.

כוח אש מבחוץ: בעברו, איגודלה נחשב לנטל בכל הקשור לקליעה מבחוץ. אספקט זה השתפר בעונותיים שלו עם הווריורס והיום הוא קלעי סולידי מבחוץ. יודע גם ליצור לאחרים קליעות מדאון טאון.

יכולת ריצה במתפרצת: טוב מאוד, גם עם הכדור וגם בלעדיו. קבלת החלטות ארוכה בשילוב עם ידיים ורגליים ארוכות הופכות אותו לנשק מסוכן במתפרצת.

 

דיוויד לי:

הגנה: אף פעם לא היה מגן גדול ואף פעם לא יהיה אחד כזה. מהצד השני השנה הוא מביא הרבה אנרגיות מהספסל שמתבטאות גם (או בעיקר) בחצי האפור של המגרש. ממוצעיו ל-36 דקות טובים מאוד השנה (למעשה הם הטובים בקריירה שלו)- 1.5 חט' ו-1.3 חס'.

יכולת אישית: האמת שממה שראיתי ממנו הוא עדיין יודע את העבודה בפוסט ומשום מה הנתון ש-72.5% מסליו מגיעים מאסיסטים נראה לי מטעה. הוא מכדרר לא רע בכלל וההוק השמאלי שלו קשה לעצירה. יכולת אישית ממוצעת +.

משחק קבוצתי: בסדר – לא יותר מכך. מוסר לא רע, אך אני מניח שאם יקבל את הכדור פעמים באותה ההתקפה בפעם השנייה הוא כבר יזרוק לסל.

ריבאונד: ריבאונדר טוב מאוד. בעיקר בצד ההתקפי- כל 10 דק' משחק הוא מביא לך ריבאונד התקפה וזה מכובד מאוד.

כוח אש מבחוץ: הוא לא מגיע לטווח השלוש נק', אבל יכול לקבור חצי מרחק אם נותנים לו.

יכולת ריצה במתפרצת: בא טוב מאוד כטריילר. מתקן לפעמים החטאות של אחרים במתפרצת. לעיתים יכול לכדרר בעצמו את המגרש, אבל זה לפעמים גורם לאיבודים.

 

שון לוינגסטון:

הגנה: מגן טוב מאוד היכול לשמור על עמדות 1-3. ארוך, רזה מאוד וזריז- בעל עבודת רגליים טובה. יכול לעבור חסימות טוב מקארי למשל.

יכולת אישית: יודע ליצור מכדור ובפוט, אבל לא עושה את זה יותר מידי. שחקן פיק אנד רול לא רע, אבל גם לא מדהים.

משחק קבוצתי: שחקן קבוצתי טוב מאוד. יודע מתי הוא צריך לקחת את הכדור ומתי לתת לאחרים. מוסר די טוב בעל איי קיו כדורסלני גבוה.

ריבאונד: ריבאונדר טוב ביחס לעמדה. בעיקר בהגנה כמובן. מנצל לטובה את אורכו וגובהו ביחס לגארדים אחרים.

כוח אש מבחוץ: אחת הסיבות, שליבנגסטון, להזכירכם בחירה מס' 4 בדראפט 2004, נכשל ב-NBA היא הקליעה מבחוץ. הוא לא קלע שלשה השנה וקלע רק 10 כאלה בכל הקריירה. מאזור העונשין הוא דווקא קולע די טוב, כולל פייד-אווי יפה בפוסט.

יכולת ריצה במתפרצת: רץ את המגרש מצויין עם או בלי הכדור כשיש לו הזדמנויות. מסיים חזק בטבעת, ומוסר מאוד טוב לצדדים.

 

איגודלה וליבנגסטון (מס' 34). רצים ושומרים.

 

גולדן סטייט ווריורס:

קבוצת הגנה מועדפת: שון ליווינגסטון, קלי ת'ומפסון, אנדרה איגודלה, דריימונד גרין, אנדרו בוגוט

קבוצת בעלת היכולת האישית הכי גבוהה: סטפן קארי, קלי ת'ומפסון, אנדרה איגודלה (עדיין), דריימון גרין, דיוויד לי

הקבוצה הקבוצתית ביותר: סטפן קארי, אנדרה איגודלה, הריסון בארנס, דיוויד לי, אנדרו בוגוט

קבוצת הריבאונד (הריאלית) הטובה ביותר: סטפן קארי, הריסון בארנס, דריימון גרין, דיוויד לי ( או מריטס ספייטס שלא הזכרתי אותו), אנדרו בוגוט

הקבוצה שקולעת הכי טוב מבחוץ: סטפן קארי, קלי ת'ומפסון, אנדרה איגודלה, הריסון בארנס ודריימון גרין

קבוצת הריצה הטובה ביותר: סטף קארי, שון לוינגסטון, קלי ת'ומפסון, דריימון גרין, דיוויד לי

 

קארי ות'ומפסון. הלב של הווריורס והאחראים על היכולת האישית.

 

חוץ מלסקור את שמונת השחקנים המרכזיים ברוטציה של גולדן סטייט אני מראה לכם, שיש להם קבוצה לכל משימה. רואים שיש בעיה בהגנה? (נגד דאלאס, למשל) אז יש קבוצה שיכולה ספציפית להשיג כמה עצירות רצופות. רואים שלקבוצה השנייה יש שומרים אישיים לא טובים כל כך, אבל הגנה קבוצתית טובה (ס"א יכולה לענות לקטגוריה הזו) אז יש שחקנים שיכולים לקחת את המשחק על עצמם. רואים קבוצה לא מתואמת ברוטציות שלה ושהשחקנים שלה עם רגליים עייפות וכבדות (הקליפרס למשל) אז אפשר לשחק משחק מסירות עם החמישייה הספציפית הזו. כשרואים נחיתות בריבאונד- עם ממפיס יכולה להיווצר בעיה כזו, אז זה הזמן לקבוצה שיודעת לעשות את זה. כשהקבוצה מול הווריורס מגנה טוב על הצבע (OKC למשל), יש את קבוצת השלשות שתשלש מדאון טאון ובנוסף תפתח את הצבע לחדירות. קבוצת הריצה יכולה הלתרום נגד קבוצות כמו ממפיס (להגביר את הקצב), יוסטון ופורטלנד (לנצל את כמות השלשות שלהן בכדי לרוץ).

בקיצור ולעניין מה שהכי יפה אצל הווריורס הם האיזונים והיכולת להתאים את עצמם לכל סגנון משחק. מי שאחראי על כל הסלט שעשיתי לכם קודם הוא האיש והאגדה- סטיב קאר. אחד המועמדים הראשיים (ביחד עם בודנהולזר) לתואר מאמן העונה. הוא יודע במי בדיוק להשתמש ומתי, וכרעיה אפשר להסתכל על ממוצע הדקות של הווריורס: היחיד שעובר 33 דק' הוא קארי (33.1), אחריו מגיע קלי ת'ומפסון כמובן (32.6), דריימון גרין (32.2), הריסון בארנס (29.3), איגודלה (27.1), אנדרו בוגוט (23.6), דיוויד לי (18.4) ואחרון בין השמינייה הזו הוא שון לווינגסטון (17.9). אני בתור מאמן הווריורס, לא הייתי מחלק את העוגה אחרת, למעט העלאת הדקות של דיוויד לי במעט, על חשבונו של איגודלה, אך גם זה טעם אישי.

 

 

עוד נקודה אחת אחרונה לפני שאני עוזב אתכם לנפשכם. כשראיתי אתמול (ובפעמים הקודמות) את הווריורס, פתאום חשבתי לעצמי:"אי אפשר לברוח לקבוצה הזו". למה חשבתי כך? כי קשה מאוד לעצור את ההתקפה ואם נניח הצלחת לעצור את ההתקפה, אז ההגנה תעלה הילוך ותעצור אותך, אבל אלה דברים שאפשר להגיד על כל קבוצה טובה. הדבר המרכזי שבלט הוא שגם אם הגעת ל-20 הפרש, זה יכול להתקזז במהירות הבזק- 2 שלשות של קארי, עוד אחת של קליי ועוד And one של דריימון גרין ואתה כבר בחד ספרתי עמוק. למה זה קורה? בגלל השילוב הקטלני של קלעים מעולים, הקבוצה שמשחקת בקצב הגבוה בליגה ושחקנים שאם הם לוהטים- הם עולים באש.

וזה הוא יומן הווריורס הראשון ב-2,052 מילים.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  2. עופר

    10 מרץ 2015 10:20:20

    סחטיין על היומן אליפות אבל לצערי זה כתיבה של רואה חשבון הרבה פרטים בלי נשמה. סורי.
    דבר שני הריסון ברנס שומר מצויין דבר שלישי אנדרו בוגוט שחקן התקפה מצויין שחוץ מלכניס את הכתום בסל עושה המון דברים אחרים בהתקפה וגם להכניס סל הוא יודע כשהוא רוצה רק שהוא חכם ולא אגואיסט ומבין שלא צריך את זה בקבוצה שיש לו

  3. אופיר נ

    10 מרץ 2015 10:42:53

    מספר תוספות:
    1. לקליי תומפסון יכולת חדירה וסיומת מצויינת קרוב לסל.
    2. בוגוט – גם יודע להוריד כדור לרצפה (חלק מההתקפות של הקבוצה מתחילות בזה שבוגוט לוקח את הכדור ועובר איתו את החצי.
    יש לו יכולת מסירה מצויינת! לשחקן פנוי, ואינטילגנציית משחק גבוהה.
    3. דיוויד לי – יכולת סיום מעולה קרוב לסל, היכולת שלו לסיים בקרש סל מזוויות שונות, עם קליעה יציבה גם מחצי מרחק, נותנת לבוגוט סביבת מחייה מתחת לסל לריבואונדים.
    4. איגי – אני מאוד אוהב אותו, אבל הקליעה שלו מ-3, מאוד לא יציבה. אמנם היו לו כמה winner shots, אבל בלא מעט משחקים שראיתי השנה, היו לו הרבה החטאות מהטווח עם "מבט פנוי".
    5. האקס פקטור של ג"ס מהספסל – שון ליווינגסטון, שלדעתי ייתן תרומה מצויינת במהלך הפלייאוף כגיבוי לקרי בימים שהוא לא פוגע (ולצערי יש ימים כאלה).
    אקס פקטור נוסף שיכול להשתולל ולהמטיר נקודות מהספסל משל היה לו וויליאמס מטורונטו, הוא ג'סטין הולידיי. (אני מאמין שיהיו שניים שלושה נצחונות בפלייאוף שיהיו רשומים על שמו).

    ועדיין, עם כל האהבה שלי אליהם ולסגנון המשחק המרהיב שלהם,
    קשה לי להמר נגד OKC (בסגל מלא ובריא) בסדרה של הטוב מ-7.
    [הסדרה הזאת לטעמי הייתה צריכה להיות סדרת גמר המערב].
    אם ג"ס יעברו אותם, הם ימשיכו לפחות עד גמר המערב.

  4. asi

    10 מרץ 2015 12:40:18

    הכדורסל הכי מרגש מאז פיניקס של נאש. הלוואי. שים לב לכמה מכשולים(קטנים):
    1. OKC
    2. פורטלנד/קליפרס
    3. ממפיס/ ספרס/ יוסטון

    אה…ועוד לברון אחד בגמר.
    בהחלט אפשרי אבל מאוד מאוד קשה.

  5. צביקה

    10 מרץ 2015 12:42:04

    המבחן הגדול באמת תהיה הסדרה הראשונה, מול OKC. וזה יהיה אולי מבאס שאחרי ששיחקת כ"כ יפה כל השנה והצגת קבוצה שלימה שיש לה את הכל, תגיע הקבוצה שכוכביה לא שיחקו ביחד חלקים גדולים מהעונה, ושבמהלך העונה החליפה חלקים קריטיים בסגל שלה, ותנצח אותך. אבל זה באמת יהיה מבחן על. כי לOKC השנה, במידה ודוראנט משחק, אז כרגע אחרי שיש את קנטר ואת אוגוסטין, אז יש להם קבוצה אדירה ועמוקה, שאם באמת הכל יתחבר להם בזמן, ינצחו את ג"ס. תכל'ס, במידה והם עוברים את אוק', ג"ס יכולים ללכת עד הסוף.

  6. Berch

    10 מרץ 2015 13:21:01

    יופי של יומן

    הבעיה שלי, בניגוד למכובדים שכתבו לפני, היא שכל פעם שאני שומע את השם שון לוינגסטון אני רואה מול עייני את התמונה שלו עם הברך מכופפת. הפוך.

    JAA

    נראה שהלוחמים יכולים לרוץ עד הסוף השנה 🙂

  8. IDO

    10 מרץ 2015 13:41:22

    בעניין בוגוט, קצת הטעת , רק מדובר באחד השחקנים הכי חכמים מיקום וכאלה, וגם צבע. הסנטר שאי הייתי בוחר לסנטר הטוב ביותר היום.

  9. e

    10 מרץ 2015 13:45:13

    אם כבר מהללים את בוגוט פה בתגובות (ובצדק) צריך לזכור שהיא הימור רציני בריאותית. אם הוא לא יהיה כשיר בפלייאוף הסיכויים שלהם לצאת ממרחץ הדמים במערב קטן.

  10. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    10 מרץ 2015 13:56:04

    פוסט מושקע בטירוף !

    הימור "התאבדות" – 4-1 לגולדן על OKC. גורמים לפירוקה, והרכבתה מחדש בבירת הגראנג' העולמית, סיאטל.

  12. מוש השור

    10 מרץ 2015 14:20:56

    כל הכבוד, השקעת בטירוף. לא ראיתי הרבה משחקים שלהם העונה אבל המעט שראיתי מאוד הרשים אותי, מאחל להם שלא יפגשו את אוק בסיבוב הראשון..

  13. עגל

    10 מרץ 2015 14:26:59

    סקירה מעניינת ומושקעת נתת כאן.
    בשבילם אני מקווה שהם יוכלו להמשיך בקצב הנוכחי בלי חריקות ופציעות.
    הם קבוצה מרשימה מאוד ויכולים לזכות באליפות אבל גם להיות מודחים בסיבוב הראשון כי הדומיננטיות שלהם שבירה איכשהו. ועובדה שלא הרבה מאמינים בהם באמת.

    1. גיא

      10 מרץ 2015 15:06:30

      כל כמה שנים, באה קבוצת "nobody believes in us" ולוקחת אליפות.

      2011 – דאלאס (סיימה מקום 3 במערב, מקום 5 בליגה, לפני הפלייאןף לא דורגה בין 4 המעומדות לזכייה – מיאמי, שיקגו, סן אנטוניו, לייקרס)

      2004 – דטרויט (סיימה 3 במזרח, 7 בליגה, באותה עונה אף אחד לא ספר בכלל את המזרח, אחרי שב-5 האליפויות הקודמות, זכתה אלופת המערב.מעבר ל-4 הראשונות במערב באותה עונה, הקבוצה היחידה מהמזרח שנחשבה לבעלת סיכוי כלשהו, הייתה אינדיאנה)

      וכמובן, הקבוצה שלך – יוסטון 96', שסיימה את העונה עם 47 נצ', מקום 6 במערב.

      נתון מפתיע הוא ש-2 הקבוצות שמובילות את הליגה, בהפרש ניכר, סובלות מבעייה רצינית ביחסי ציבור…

      1. עגל

        10 מרץ 2015 17:45:58

        אני האמנתי ביוסטון אמונה יוקדת עוד כשהם באמת היו גרועים, אבל האליפויות שלהם עלו לי ביוקר.
        האמת היא שגם בדאלאס האמנתי, אמונה פחות יוקדת אבל כן, הימרתי עליהם ומאוד נהניתי לקצור את הפירות.

        1. דובי

          10 מרץ 2015 18:24:05

          שניה שניה.. שכחת את פיניקס של 93 עם השמן והג'י אמ וה0-14 וראש העיר והמסומם ואפילו מוסטאף מהניקס היה לכם. לא לקחתם אז אליפות?

  17. מנחם לס

    10 מרץ 2015 16:02:53

    גם לי חסר ספייטס.
    הבעייה של גולדן סטייט?
    חסר להם את הרוע שהוא חובה לאליפות. אני לא הייתי שם כספי עליהם.
    אחלה של יומן המספק את כל האינפורמציה על קבוצה שאדם צריך!

    1. רן הנרגן

      10 מרץ 2015 18:55:35

      רוע? לגרין יש בשביל שנים לפחות. גם בוגוט וספייטס יודעים את המלאכה אבל האיש האכזר באמת הוא קארי. לא תמיד שים לכך לב אבל הוא נוהג כמי שיש לו קוף על הגב ותמיד כשמאתגרים אותו הוא מגיב בהתאם ואז אוי ליריבים. כאשר מישהו מהקבוצה היריבה מכעיס אותו או שנדמה לו שקופח ע"י השופטים הוא מעביר לאוברדרייב ובדרך כלל מכריע את המשחק בסדרת מהלכים מדהימים תוך כדי חגיגות ניצחון מול פרצופם של היריבים.

  18. ולדי קוגן

    10 מרץ 2015 16:09:32

    סקירה אחת הטובות. אני אישית מעדיף לפגוש את הלוחמים ולא את ממפיס בסיבוב הראשון. ממפיס נראים יותר קשים לפיצוח.

  21. נתן גולד

    10 מרץ 2015 18:34:30

    כמו שאמרו לפניי בוגוט הוא הרבה יותר מהמספרים שלו. הוא הדבק של הקבוצה הזאת גם בצד ההגנתי וגם בהתקפי. זה פשוט כיף לראות אותו משחק גם בהגנה וגם בהתקפה.

    אם בוגוט מצליח לשמור על בריאות זאת האלופה שלי. אם הוא נפצע זה עדיין אפשרי אבל הרבה יותר קשה.

    אני דווקא לא חושב שאוקלהומה יהיו מהמורה קשה מדיי בדרך. בשביל קבוצה עם משחק הגנה חכם אוקלהומה יהיו ארוחת צהריים דשנה. דוראנט לא יהיה בכושר, ווסטברוק בעיקר ייכנס ראש בקיר וינסה להציל את המולדת. עד שווסטברוק ייזכר איך לשחק עם דוראנט ולא לבד כבר יהיה מאוחר מדיי.

  22. דורון אדיסון הראשון

    11 מרץ 2015 00:34:55

    תענוג ענקי לקרוא!
    אליפות ליומני האליפות.
    הכתיבה מאד מסודרת בנושאים ופיסקאות.
    יתכן שהיה צריך להלל יותר את בוגוט, כמו שהח'ברה
    כאן כותבים מעלי. קרעת אותי בקטע של בוגוט כקלעי.
    ממש התרכזתי בקריאה ופתאום ואז בום , הבנתי וחייכתי.
    כתיבה כמו קארי ורוז במשחק טוב.
    קשה לא לסמפט את הקבוצה והמאמן של הקליפורניים הללו.
    תודה על ההשקעה שמיגנטה אחלה תגובות.

  23. קליי

    11 מרץ 2015 08:00:10

    יונתן היקר, אני לא יודע כמה משחקים ראית השנה של הווריורס…
    רשמת כלכך הרבה מילים על החמישיות השונות! אבל לא ציינת את החמישייה המדוברת עם ה+- הכי גדול, כאשר דריימונד גרין מתפקד כגבוה. אם היית רואה משחקים של הווריוס היית רואה שבמקרה קיצון גם בארנס יכול לסגור את עמדה 5.
    לגבי דריימונד- הוא מועמד לשחקן ההגנה של הליגה ובקיץ מועמד לקבל חוזה מקסימום (אתה כנראה לא מאזין לשום ערוץ תקשורת באנגלית).
    עם כל השטויות שכתבת, לא ציינת אפילו במילה את צוות האימון שסטיב קר בנה בגאונות- עוזר ראשי ומאמן התקפה אלווין ג׳נטרי (מאמן ותיק ששמשחזר את ההצלחה ההתקפית בפיניקס), מאמן ההגנה רון אדמס (אחראי על ההגנה הכי טובה בליגה) ולוק וולטון.
    האקס פקטור הקלאסי זה איגודלה, סטיב קר במהלך גאוני הוריד אותו להיות שחקן שישי.
    אני מקווה מאוד שאוקלהומה יהיו בריאים כדי שכל מי שמתלהב מהם יראה איך גולדן סטייט יפרקו אותם בסיבוב הראשון. דוראנט הופך להיות שחקן חופשי ואם הוא יעזוב אז ראסל יכול להתחרות רק על תואר מלך הסלים.
    פיניקס ויתרו קצת על הפלייאוף אבל יש עדיין סיכוי (קטן) שניו אורלינס או יוטה יתפסו את המקום השמיני ואוקלהומה ייראו את הפלייאוף בסלון.
    נקודת התורפה של הווריורס היא בעמדת הסנטר (ורק במצ׳ אפ נגד ממפיס), עושים שם הכל להחזיר את אזילי לכושר משחק סביר, אם בוגוט חס וחלילה יפצע אז לווריוס יהיה מאוד מאוד קשה עד בלתי אפשרי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט