והדרת פני זקן/רון טחן

יכול להיות שיותר מהנה ומעניין לדון במעלליהם של כוכבי ההווה והעתיד הגדולים בליגה, אך בהמשך לאתגר 10 הגדולים של מחזורי הדראפטים של שנות ה 90' שפורסם באתר (לינק לאתגר, לינק לתוצאות), פוסט זה יוקדש לעשרת השחקנים הותיקים הפעילים בליגה (מבחינת מס' השנים שלהם ב – NBA, מה שמשאיר בחוץ חבר'ה דוגמת מאנו ג'ינובילי בן ה – 37 בעונתו ה 13 בליגה, או סטיב נאש, עם ותק של 18 עונות, שפשוט לא פרש באופן רשמי). היום נבדוק במי מדובר, ומה מצבם הנוכחי בליגה הטובה בעולם.

 

1.  אנדרה מילר, 38, רכז מחליף בוושינגטון, עונה מס' 16 בליגה –  אנו מתחילים עם השחקן המבוגר בליגה (מבוגר מדאנקן ב 26 ימים). למרות שעבר ב 6 קבוצות שונות, מילר מזוהה בעיקר עם הדנבר נאגטס, שם שיחק במשך 6 עונות וחצי במהלך 2 קדנציות שונות. לאחר שנתיים מצוינות בדנבר תחת ג'ורג' קארל ולצידו של טיי לאוסון, מילר הסתכסך אשתקד עם מאמן הקבוצה בראיין שואו, מיעט לשחק, והועבר בטרייד לוושינגטון של ג'ון וול. מבחינה חברתית הוא לא נתקל בשום בעיות, אך מבחינה מקצועית התקשה לשחזר את יכולתו מדנבר. השנה, הוא מגבה באופן קבוע את וול, ומפגין יכולת סבירה עם 4.2 ו 3.2 אס' ב 12.4 דק' משחק בלבד. כן, מבחינה סטטיסטית זוהי עונתו הגרועה בקריירה, אך כל עוד הקבוצה נראית טוב, זה לא מפריע לאף אחד.

בונים על הניסיון שלו לפלייאוף

2. אלטון בראנד, 35, מחליף לגבוהי אטלנטה, עונה מס' 16 בליגה – שחקן הפנים המוכשר שנבחר בבחירה הראשונה בדראפט 1999 ענה על הציפיות בתחילת הקריירה, ולשיאו הגיע בתקופתו בקליפרס, ואף נבחר פעמיים למשחק האולסטאר. לאחר ששכנע את חברו (דאז) בארון דיוויס לחבור אליו ולחתום בקליפרס, בראנד "דפק" ברז וחתם על חוזה עתק במדי פילדלפיה (וכל זאת לאחר שהחמיץ כמעט את כל העונה האחרונה שלו בקליפרס עקב קרע בגיד האכילס). לאחר פתיחה בינונית במדי פילי, בראנד חווה פציעה קשה נוספת, הפעם בכתף, ומנקודה זו כבר לא התקרב לחזור לשחקן שהיה. זוהי עונתו השנייה באטלנטה, ועד כה ב 7 משחקים (החסיר משחקים עקב פציעות) הוא תורם 3.6 נק' ו3.1 ריב' ב 13.4 דק. לא משהו, אבל גם במקרה זה, קבוצתו יודעת להסתדר מצוין גם בלעדיו.

3. שון מריון, 36, שחקן חמישייה בקליבלנד, עונה מס' 16 בליגה – ה"מטריקס", שהגיע השנה בתור שחקן חופשי לקאבס לאחר תקופה טובה מאוד בדאלאס, יועד להיות שחקן רוטציה בקבוצה, אך עד מהרה הפך לשחקן חמישייה, ועם לברון ג'יימס בקבוצה, הוא משחק בעיקר בעמדה 2 הלא מתאימה לו. הוא ממעט לזרוק לסל וקולע השנה 5.4 נק' בלבד, ומוסיף לכך בסה"כ 3.5 כדורים חוזרים למשחק (להזכירכם,בעברו היה ריבאונדר מעולה). מריון הוא כמובן לא האשם ביכולתה החלשה של קבוצתו בהגנה, אך כדי שקליבלנד תוכל לאיים ברצינות על האליפות, הוא צריך להשתפר, כאשר באופן אישי, אני חושב שיוכל לתרום יותר לקבוצה כשחקן ספסל, ומעמדות 3 ו 4 בלבד.

4.  ג'ייסון טרי, 37, מחליף ראשון לגארדים ביוסטון, עונה 16 בליגה – לאור היכולת החלשה אשתקד בברוקלין (4.5 נק' למשחק) ולאחר שסקרמנטו לא שיתפה אותו ולו למשחק אחד (קלטה אותו בטרייד), ועם פציעה בברך (שהובילה לכך שלא שיחק בקינגס), יום הפרישה נראה קרוב מתמיד. לאחר שהקינגס העבירו את חוזהו (יחד עם 2 בחירות סיבוב שני) לרוקטס, טרי קיבל הזדמנות מחודשת להוכיח שעדיין יש לו מה לתרום, ועם תרומה של 8.7 נק' למשחק (2 שלשות למשחק ב 38.7%), הוא עשה זאת. לשיאו הגיע עת חיפה על היעדרו של פטריק בברלי הפצוע בחמישייה במשך ארבעה משחקים, כאשר באחד מהם, מול מינסוטה, הוביל את הקבוצה לניצחון בהארכה. הוא מסתדר מצוין על המגרש עם ג'יימס הארדן, וברוקטס מקווים שיביא איתו את השלשות והניסיון גם לפלייאוף. יופי של עונת קאמבק.

The Jet Is Back
The Jet Is Back

5.  וינס קארטר, 37, שחקן רוטציה בממפיס, עונה 17 בליגה – לאחר כמה עונות נדידה לא משמעותיות באורלנדו ופיניקס, אחד המטביעים המרהיבים אי פעם מצא בית חם בדאלאס. לאחר 3 עונות יעילות למדי והפלייאוף המצוין האחרון שלו, החליט הגארד הותיק לסיים את הקריירה המפוארת בממפיס, בה חתם ל3 שנים. עד כה הוא מקבל בסה"כ 16.3 דק' למשחק וקולע 6.3 נק' בלבד, אך לאחרונה הוא מקבל יותר קרדיט, ובשני הנצחונות יום אחר יום על גולדן סטייט וסן אנטוניו, הוא היה גורם משמעותי עם 16 ו 18 נק' בהתאמה, ועושה רושם שהתאקלם בקבוצה החזקה והקשוחה. אני מאמין שככל שהעונה תתקדם, כך יגדל תפקידו בקבוצה, וכי הוא יהפוך לשחקן השישי המובהק של הקבוצה, ושמספריו ישתפרו בהתאם.

עוד לא נס ליחו

6.  דירק נוביצקי, 36, שחקן חמישייה בדאלאס, עונה מס' 17 בליגה – אם לגבי חברו לשעבר וינס קארטר יש עוד ספק, הרי שמנקודה זו, מקומם של השחקנים הבאים ברשימה בהיכל התהילה של הכדורסל הוא מובטח. אנו מתחילים עם נוביצקי, שכזכור קיצץ השנה משכרו כדי לאפשר לקבוצה להתחזק בניסיון לזכות באליפות כאן ועכשיו. דירק פתח בצורה טובה את העונה וגם כעת, כאשר נראה כי מונטה אליס לקח את מושכות הקבוצה, הוא עדיין תורם 18.8 נק' למשחק באחוזים טובים (47.6% מהשדה, 88.7% מהעונשין), וכל זאת ב 29.5 דק' למשחק (ירידה של 3.5 דק' למשחק מאשתקד). כעת, עם הגעתו המדוברת של ראג'ון רונדו לקבוצה, יהיה מסקרן לראות כיצד הדבר ישפיע על הקבוצה. לדאלאס יש כעת את החמישייה הטובה בליגה על הנייר, ואם הכימיה בין כולם תעבוד, הגרמני האגדי יכול לפנטז על טבעת אליפות שנייה, גם במערב האכזרי כל כך.

יפרוש עם עוד טבעת?

7. פול פירס, 37, שחקן חמישייה בוושינגטון, עונה 17 בליגה – מבינו, ג'ייסון טרי וקווין גארנט, שעברו בתחילת העונה שעברה לברוקלין היומרנית (מדי), אין ספק כי פירס היה הטוב מכולם. אמנם לקח לו קצת זמן להתחמם ומספריו חוו ירידה משמעותית, אך 13.5 נק' למשחק לסמול פאוורד בן 36 זה לא רע בכלל. בחוכמה רבה, עם תום חוזהו, נפרד מחברו הטוב גארנט, וחתם בקיץ כשחקן חופשי בויזארדס השאפתנית לשנתיים. עם סוללת גבוהים ושחקנים ותיקים, וושינגטון אוחזת במקום השלישי במזרח, כאשר לפירס יש מניות רבות בהצלחת הקבוצה. מספריו דומים לאלו של השנה שעברה (13.2 נק' ו 4.7 ריב' ב 27.3 דק' למשחק), ויחד עם ותיק אחר,רסואל באטלר בן ה – 35 שמשחק נפלא השנה (11 נק' למשחק), הם השכיחו לגמרי חסרונו של טרבור אריזה שעזב ליוסטון בקיץ.

פירס וחבריו הצעירים

8.  טים דאנקן , 38, שחקן חמישייה בסן אנטוניו, עונה 18 בליגה – גם בגילו המתקדם ובלי ברכיים, וכנראה כל עוד ידרוך על פרקט כדורסל, הפאוור פאוורד/סנטר (תלוי את מי שואלים) הוא עדיין שחקן משמעותי ביותר בליגה. גם האליפות החמישית האמוציונאלית לא פגעה בתפקודו (לעיתים ספורטאים חווים ירידת מתח לאחר הישגים גדולים), ועד כה הוא תורם 15 נק', 2.3 חס', 11 ריב' ו 3.1 אס' למשחק. הספרס שלו אמנם ממוקמים כעת רק במקום ה 7 במערב המטורף, אבל גם השנה אין לאף אחד ספק שדאנקן ושות' יתמודדו על האליפות.

 

9. קובי בראיינט, 36, הכוכב הראשי של הלייקרס, עונה מס' 19 בליגה – עם מס' הדקות הגבוה ביותר ברמה תחרותית גבוהה מבין כל השחקנים הפעילים כיום, אם מחשיבים את הפלייאוף ותחרויות בינלאומיות, ובעיקר אחרי שתי פציעות קשות, שונאיו (ויש לא מעט) כבר חיככו ידיים בהנאה. תם עידן קובי בראיינט הם חשבו לעצמם. אז זהו, שלא. נכון, הלייקרס עצמם מביכים, וקובי עצמו כנראה לא מסוגל לתרום כמו פעם בהגנה (שומר כוחות להתקפה? ללייקרס יש את ההגנה הגרועה בליגה), אך עם 25.2 נק' (3 בליגה) בתוספת ל 5 ריב' ו 4.8 אס' למשחק, להתעלם ממנו כאשר מדרגים את השוטינג גארדס הטובים בליגה, זו פשוט טעות.

לא הולך לשום מקום

 

האחוזים אמנם איומים (38%), אבל לזכותו ייאמר שמלבד ניק יאנג (עימו הקבוצה נראית יותר טוב) וקרלוס בוזר כשבא לו לשחק כדורסל, אין ללייקרס אופציות טובות יותר. לאור היכולת שלו, קשה להאמין שזו עונתו האחרונה כשחקן מוביל בליגה, אך לאור מצב הקבוצה,  קשה עוד יותר להאמין שבראיינט יזכה להתמודד פעם נוספת על אליפות. קובי יישאר איתנו בעיקר כדי לשבור שיאים אישיים, וכאוהדי כדורסל אנחנו צריכים להודות על כך שיש לנו הזדמנות לחזות בו עושה זאת. אנחנו עוד נתגעגע אליו.

10. קווין גארנט, 38, שחקן חמישייה בברוקלין, עונתו ה – 20 בליגה – מי האמין שהנער הגבוה והצנום שנבחר במקום ה – 5 בדראפט 1995 יישאר בליגה כשחקן פעיל לתקופה כה ארוכה? עם 49,381 דק' משחק בעונה הרגילה (ב 1,397 משחקים, מקום 1 בין השחקנים הפעילים בשתי הקטגוריות), גארנט רחוק 730 דק' בלבד ממאמנו לשעבר ג'ייסון קיד, הממוקם שלישי ברשימת השחקנים עם מס' הדקות הגבוה ביותר בתולדות הליגה. סיבה למסיבה? אכן, אך מבין כל עשרת השחקנים ברשימה, מבחינה מקצועית, גארנט נמצא במצב הרע ביותר. לאחר שדעך לאט לאט בבוסטון (והצליח להתעלות בפלייאופים) מאז הפציעה ב 2009, גארנט חווה עונה סדירה רעה מאוד בברוקלין (6.5 נק' ו 6.6 ריב' ב 44% מהשדה, ולשם שינוי, כבר לא הצליח להזכיר נשכחות (מלבד כמה פרצופים קשוחים) בפלייאוף. השנה הוא נראה יותר טוב עם 7.5 נק' ו 8.5 ריב' למשחק, אך ברוקלין עצמה נחלשה לעומת השנה שעברה, ועם ההודעה על מוכנותה לסחור בשחקניה המובילים, נראה כי היא מתכוננת להליך של בנייה מחדש.

הסוף מתקרב

זוהי עונתו האחרונה לחוזהו של גארנט, שנכון לסוף העונה הנוכחית, יוליך את רשימת המרוויחים הגדולים בתולדות הליגה (ממשחק פעיל בלבד),  עם 327 מיליון דולר (למתעניינים, קובי יכול לעבור את גארנט בחופן דולרים בתום עונת 2015/16, במידה וגארנט לא יחזור). מכאן, במידה וגארנט לא מצא דרך ראוותנית לבזבז את כל כספו, הוא יכול לצאת בשקט לפנסיה, אך מי יודע? השחקן שנחשב לאחד מהאגו-מניאקים היותר גדולים בליגה, קיבל בהבנה את תפקידו החדש ב NBA, וכל עוד הוא כשיר, הוא לא אמור להתקשות למצוא קבוצה חדשה שתבטיח לו סיכוי לזכות בטבעת נוספת.

תודה על הקריאה

 

 

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. TheGreatWall

    19 דצמ 2014 14:54:45

    מאמר נהדר! נהניתי לקרוא כל מילה
    פשוט מטורף כמה זמן הם מסתובבים לנו בליגה ועדיין נשארים רלוונטיים על אף אוסף הכישרונות הצעירים שיש

  3. גיא

    19 דצמ 2014 15:08:59

    + המון.
    להנות ממה שנותר מהקריירה של נוביצקי, דאנקן ובראיינט.
    כל אחד מהם חד פעמי. מדהים שאחרי כל כך הרבה עונות הם עדיין משמעותיים.

  4. Mbk

    19 דצמ 2014 15:58:27

    אחלה פוסט
    גארנט מביך
    קובי דאנקן ונוביצקי הם בגדר ניסים
    בגילים ובכושרם עדיין רלוונטיים ולא אופתע אם יהיו אולסטארים
    סטיב נאש שחצה את ה 40 היה פתאטי וטוב שפרש
    תודה על הפוסט

  6. Mel Less

    19 דצמ 2014 16:22:24

    היחידי המתקרב לרמתם באופן יחסי הוא תום בריידי, הקוורטרבק בן ה-38 של הניו אינגלנד פטריוטס, ובנוסף… הוא נשוי לדוגמנית מס' 1 בעולם – ג'זל הברזילאית!

    1. גיא

      19 דצמ 2014 17:30:19

      מאנינג בן 38 (במרץ יהיה בן 39), ומי שראה אותו בראשון, עולה למחצית שנייה אחרי 4 עירויי נוזלים (עקב שפעת), מבין שהוא תופעת טבע.
      בריידי לא הרבה אחריו (לא בגיל, לא ביכולת, לא פחות מדהים),
      בן 37 (ינוקא… באוגוסט יהיה בן 38).

      אישית, אני מאוד מקווה שהשניים יפגשו בגמר ה-AFC
      (למי שלא מעודכן, מדובר בקרב מג'יק – בירד של ה-NFL).

  7. אשך טמיר המקורי

    19 דצמ 2014 16:44:55

    מאמר מצוין

    אנדרה מילר פשוט פספוס. הוא עדיין רכז ברמה הגבוהה ביותר ויכול לתרום המון, אבל הוא כמעט לא רואה מגרש.

  8. יניב

    19 דצמ 2014 16:51:14

    נהדר ואני בדיוק חושב לעצמי מה זה אומר עלי שעדיין שלושת השחקנים האהובים עלי בליגה הם נוביצקי, ברייאנט ודאנקן

  9. דורון

    19 דצמ 2014 18:46:41

    רעיון יפה לכתיבה. ממש נהנתי.
    בעצם רון אני אומר לך תודה רבה על כל פוסט
    עתידי כל תגובה שלך.
    זה עושה לי סדר בעניינים כמו על מריון.
    מדהים עדיין לראות את מאנו עם לב הלביאה,
    ואת מבוגרים ממנו.
    בהצלחה תמיד למשגיח רון.

  10. דורון

    19 דצמ 2014 18:52:21

    לי ממש לא איכפת מטעויות, לעגל היה תיקון (באומנות)
    לטעות במילה אוויל וכך צריך לתקן זה פשוט קרע אותי
    מצחוק.
    דאנקן מועמד לרוקי השנה לפי המספרים והמשחק.
    לא נורא כל אחד טועה לפעמים 🙂 . (אני יותר)

  11. עגל

    19 דצמ 2014 21:02:23

    פוסט מהספרים שכולו אהבה ! תודה על הכתיבה. כל 5 האחרונים גדולים מהחיים וצריך להנות מהם כל הם איתנו. המספרים של דאנקן מדהימים ובעיקר הריבאונדים והחסימות. נוביצקי בדעיכה איטית, אבל רבותי קובי, שחקן שאף פעם לא אהבתי את הסגנון שלו, איזה מדהים פשוט פנומן שאן כמוהו.
    אגב גרנט אולי נחשב לאגו מניאק במה שקשור לכדורסל אבל יש לו, כמו ללברון, חברי ילדות שסובבים אותו והוא דואג לכולם ומבזבז עליהם את ההון שצבר.

  12. דון קרלוס

    19 דצמ 2014 22:55:04

    איזה יופי של פוסט. אישית, זה הדור האהוב עלי ביותר של שחקנים מאז ההוא של הדראפט של אמצע האייטיז, גם כי הוא מורכב משחקנים אדירים שחלקם ישתחלו בקלות לנבחרת 50 השחקנים הגדולים בהיסטוריה, אבל (לא פחות חשוב), כי אלה השחקנים הפעילים האחרונים שעדיין מצליחים להיות רלוונטים כשהם יותר מבוגרים ממני.
    בעוד שלוש-ארבע שנים אני אהיה בדיוק בגיל שבו גם אם שחקן יליד השנתון שלי עדיין יהיה פעיל, הוא כבר יהיה סיעודי מבחינה ספורטיבית.
    אידיוטי, אני יודע, אבל אני משתדל ליהנות מהחבר'ה האלה כל זמן שאני יכול כי הם פשוט גורמים לי להרגיש כמו ילד. כמו אז, לפני כמה עשורים, כשהתאהבתי במשחק.

    1. המשגיח

      19 דצמ 2014 23:19:02

      תודה לך ולשאר המחמיאים.

      אני ממש מבין אותך. מדי פעם כשאני רואה את קובי אני נזכר בימים בהם תליתי בחדר פוסטר שלו שקיבלתי ממגזין "שם המשחק". היום הדבר היחד שאני תולה בחדר זה מקסימום כביסה אם ממש גשום בחוץ.

  13. אפלטון

    19 דצמ 2014 23:40:19

    פוסט מעולה, תודה רון.
    אני לא איש נוסטלגי בעיקרון וגם אולי הם היו בתחילתם ושיאם כשבחורות תפסו את מרבית תאי המוח שלי אז לא הצלחתי להעריך אותם אז. רק בשנים האחרונות למדתי להעריך מה שהם נתנו למשחק.
    באמת שחקנים היסטוריים ברמתם (בייחוד קובי, נוביצקי ודאנקן)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט