בפעם אחרונה שכתבתי לכם מהצ׳ייס היה במשחק פתיחת העונה הבייתי של הווריורס וגם זו היה בתחילתו של שבוע קשוח במיוחד עבור הכדורסל המקומי. ההפסד לממפיס נראה אז כמו עוד תעודת עניות לקבוצה, כשאף אחד לא ידע שממפיס תהיה למעשה הקבוצה האחרונה בליגה שתפסיד העונה. אחר יום לפני כן כתבתי לכם מהצ׳ייס בסיקור ראשון של הופס מה WNBA של התבוסה הבייתית מול הדרים, ולאחר מכן הגיעה גם תבוסה נוספת במשחק החוץ. ובמקביל הגיע הפסד שלישי ברציפות לווריורס, שירדו למאזן 0:3 וסימנו את מה שכל האוהדים חששו ממנו: אנחנו הולכים לקראת עונה קשוחה וכואבת.

אלא שמאז היוצרות התהפכו.

מאז אותו משחק גולדן סטייט יצאה לריצת 0:5, והקבוצה כולה התחילה להאמין שאפשר לעשות משהו העונה. מי שקרא את פריוויו שלי לעונת 2026-7, כתבתי מה צריך לקרות בשביל שגולדן סטייט תהיה קבוצה תחרותית השנה, ואני כמו בערך כל הקוראים לא האמנו שכל כך הרבה מהתנאים שהצבתי מתגשמים:

אז תנאי ראשון הוא שיאקס צריך להיות בטופ 5 של מחזור הרוקיז. אני מודה שגם אני לא באמת האמנתי שזה יקרה. ובטצ שלא ככה – כרגע הוא כבר מתחרה רציני על המקום הראשון, בצמוד לקמרון בוזר מממפיס. והוא בהחלט נראה כמו גניבת הדראפט נכון להרגע.

תנאי שני היה קפיצת מדריגה משמעותית של פודז׳מסקי, שכרגע משחק ברמה שמצדיקה את החוזה החדש שלו, והצמיחה שלו כמעט בכל תחום במשחק פשוט מרשימה. זה לא רק שהוא קולע יותר טוב מחוץ לקשת, זהיר יותר עם הכדור, החדירות שלו לסל כשהוא השתפר גם בשינוי מהירות בחדירה ומשתחרר מההגנות עליו טוב יותר, או היכולת שלו לסחוט עבירות תוקף, כל אלו השתפרו אבל בעיקר הוא השתפר ב Dark Side של הכדורסל, בדברים שעושה דילון ברוקס וגם דריימונד גרין. אז בהחלט אפשר להבין למה גולדן סטייט רצתה לסגור איתו את העסקה מוקדם, לפני שהוא יעלה לעצמו את המחיר באופן משמעותי.

תנאי שלישי היה כמובן כשירות של סטף ולהיות ביכולת טובה, וכרגע סטף נמצא בכושר של טופ 5 בליגה, במיוחד כשחלק גדול מהמתחרים שלו כבר הספיקו להיפצע בשלב מוקדם של העונה. וכרגע הוא נראה כמו גניבת הדראפט בליגת פנטזי שלי.

בנוסף צריך קפיצת מדרגה של שאר שחקני הסגל, וקיבלנו אותה בערך כמעט מכולם. זה נראה שמשהו בחדר ההלבשה נהיה מדבק וכולם פתאום משחקים יותר טוב, משחקים נכון יותר לחוזקות שלהם ובעמדות שלהם. למשל גי סנטוס, מראה צמיחה מרשימה עבור שחקן שנבחר בשלהי הסיבוב השני, ולצערי כרגע הוא מתמודד עם פציעה בברך שתשאיר אותו מחוץ לפרקט. אני מאמין שהוא עוד יהיה משמעותי מאוד עבור הקבוצה בהמשך העונה. הוא משחק נהדר עם הגודל שלו ומשחק חכם ולפעמים זה נראה כאילו הוא רואה את המשחק בסלואו מושן. אפילו מלטון משחק הרבה יותר טוב משנה שעברה ובמקום לעשות מהלכים מבולבלים עם הכדור מאז שברנדון וויליאמס הגיע הוא משחק הרבה פחות כמוביל משחק מה שמאפשר לו למצוא את הנקודות שלו עם תנועה ללא כדור וכרגע הוא 42.2% מחוץ לקשת, לעומת 29.4% שנה שעברה. ברנדון כמובן הוא שיפור משמעותי מפט ספנסר בעמד הרכז השני והרעיון שפודג׳מסקי או מלטון יהיו רכזים היה מטופש לחלוטין.

סאגת הסנטר

בעמד הסנטר יש בעיקר חדשות לא טובות – הסאגה עם פורזינגיס קיבלה תפנית מעניינת השבוע כאשר גולדן סטייט כבר לא משלמת לשחקן, ולמען האמת גם מצדו לא נראית כרגע התנגדות משמעותית למצב. נראה שהוא שוקל ברצינות את המשך דרכו בכדורסל, בזמן שהוא ממשיך להתמודד עם אותה מחלה מסתורית.

בקיץ הוא קיבל חוזה של 20 מיליון דולר לעונה הנוכחית, עם שלושה מיליון מובטחים לעונה הבאה, או 20 מיליון אם הקבוצה תממש את האופציה. כרגע, לפחות מבחוץ, נראה שהוא נהנה מהחיים מחוץ לפרקט.

אך לעומתו, באסי דווקא נראה כמו סנטר לגיטימי בליגה, האומנם הוא כנראה לא צריך להיות סנטר פותח, וגם לא אל שהוא בן 40, אך ביחד גם עם גרין הם מחזיקים את העמדה הזו באופן מכובד ביותר. כשהורפורד בדקות טובות אפשר להבין למה סטיב קר לאורך כל תקופת הדיינסטי היה אובססיבי על לנסות ולהביא סנטר עם יכולות קליעה מבחוץ. פיק אנד פופ עם סטף זאת חוויה נהדרת לכל מאמן.

בחזרה ליוניקורן – למרות ההעדרות שלו מהמגרשים, יש כאן גם הזדמנות עסקית עבור הווריורס. מדובר בחוזה שמסתיים בסוף העונה, ואם הקבוצה תמשיך להיראות כמו שהיא נראית כרגע, בהחלט ייתכן שנראה את פורזינגיס מוצמד לבחירת דראפט כלשהי במסגרת טרייד תמורת שחקן שיוכל לתרום כבר העונה.

כרגע חרושת השמועות סובבת לרוב סביב סאבוניס, אבל אני לא ממש רואה את זה קורה. השמועה מגיעה על רקע הדיווחים שהוא לא מסתדר עם הרוקי החדש, ובמקביל עולה הרצון של סקרמנטו להיפטר מהחוזה הגדול שלו ולעבור הלאה.

לדעתי, הרבה יותר סביר שנראה איזשהו טרייד פחות מרגש, עבור שחקן שלא נמצא ברשימת הכוכבים הנוצצים של הליגה, בתמורה לחוזה של היוניקורן ולבחירות סיבוב שני או בחירה מוגנת מאוד.

Boohalla in Balhalla

עוד דבר שהספיק לעשות 180 מעלות מאז הפעם האחרונה שכתבתי הוא ההישג ההיסטורי של הוולקיריז. לאחר שאיבדו את יתרון הביתיות והובסו פעמיים ברצף הן חזרו למסלותל הנצחונות כשהן מחזירות את יתרון הביתיות באטלנטה ובמשחק מספר 7 היסטורי שהיה בהלוואין הן החזירו את אליפות הכדורסל בחזרה למפרץ. להזכירכם מדובר בקבוצה שלפני שנתיים בכלל לא הייתה קיימת, נאספה משאריות של הליגה, ותוך שתי עונות בלבד טיפסה לראש האולימפוס וקטפה את הכתר הנחשק ביותר.

וזה לא רק ההישג הקבוצתי. הסיפורים האישיים של השחקניות שם פשוט מדהימים: שחקניות שכמעט נפלטו מהליגה, אחרות שלא קיבלו הזדמנות אמיתית, וכאלו שהקבוצות הקודמות שלהן פשוט ויתרו עליהן.

הנה שניים מהסיפורים הבאמת מדהימים האלה.

גבי וויליאמס #1 – ה-FMVP: מהשעיות וגלות באירופה למלכת הליגה

גבי וויליאמס נבחרה במקום הרביעי בדראפט 2018 על ידי שיקגו סקיי, עם ציפיות גדולות, אבל הקריירה שלה ב-WNBA נתקלה במכשולים בירוקרטיים ומקצועיים לא פשוטים.

ב-2021, כשרצתה לשחק עם נבחרת צרפת במסגרת ההכנות לאולימפיאדה, שיקגו השעתה אותה לכל העונה ובהמשך העבירה אותה בטרייד. במשך תקופות ארוכות הליגה כמעט סגרה בפניה את הדלת. חוקי הליגה והמגבלות התקציביות הקשו עליה לשלב בין הנבחרת לבין המשחק בארה״ב, והיא מצאה את עצמה משחקת באירופה, שם הפכה לכוכבת יורוליג ענקית.

גם בגיחות שלה לסיאטל סטורם היא שימשה בעיקר כשחקנית משלימה שהצטרפה באמצע עונות. אף קבוצה לא באמת נתנה לה את המפתחות להוביל.

אחרי ההופעה המדהימה שלה באולימפיאדת פריז 2024, שבה כמעט הדיחה לבדה את נבחרת ארה״ב, הוולקיריז הבינו את הפוטנציאל העצום. הם הביאו אותה ככוכבת הראשית והעניקו לה את המושכות.

וויליאמס החזירה בעונת שיא שבה הייתה הכול עבור הקבוצה: שמרה על הגארדיות והפורוורדיות היריבות, הובילה כדור, יצרה מצבים והפכה למנהיגה על הפרקט.

בסדרת הגמר המותחת, ובמיוחד במשחק מספר 7 ההיסטורי, היא התעלתה על כולם עם תצוגת קלאץ׳ בשני צדי המגרש, הובילה את הקבוצה לתואר ונבחרה ל-FMVP. סגירת מעגל מושלמת עבור שחקנית שהליגה כמעט ויתרה עליה.

ורוניקה ברטון #22 – המנוע שנחתך רגע לפני פתיחת העונה

השותפה של גבי לקו האחורי, ורוניקה ברטון, עברה מסלול מקביל של דחייה והוכחת ערך.

ברטון נבחרה במקום השביעי בדראפט 2022 על ידי דאלאס ווינגס, אך אחרי שנתיים לא פשוטות שבהן לא קיבלה יציבות או דקות משחק משמעותיות, הגיע הרגע הקשה ביותר: ערב פתיחת עונת 2024, דאלאס חתכה אותה מהסגל.

ברטון מצאה את עצמה לפתע שחקנית חופשייה, ללא קבוצה, כשהקריירה שלה בסכנה ממשית.

היא נלחמה בשיניים, חתמה בקונטיקט סאן על חוזה זמני ועבדה מהספסל כדי להוכיח שההגנה, האגרסיביות וראיית המשחק שלה שייכות לרמות הגבוהות ביותר.

כשהוקמו הוולקיריז, הצוות המקצועי ראה בה בדיוק את הרכזת הנכונה להוביל את המועדון החדש.

בוולקיריז ברטון פרחה כבעלת הבית על הפרקט: ניהלה את הקצב, נעלה גארדיות יריבות, ייצרה מצבים לוויליאמס ולקחה פיקוד בקור רוח. במשחק 7 הדרמטי, כשכל פוזשן חרץ גורלות, הידיים הבטוחות והמנהיגות שלה היו הדבק שהחזיק את הקבוצה עד להנפת הגביע.

תוך 5 שנים נזכה באליפות

איך אפשר שלא לציין את הבעלים שפעמיים אמר שתוך חמש שנים נזכה באליפות?

בפעם הראשונה זה היה אחרי הרכישה של גולדן סטייט ווריורס, ובעקבות הטרייד שכתבתי עליו בעבר וזכה להמון בוז מהקהל המקומי. אותו טרייד שבסופו של דבר יצר את אחת השושלות הנוצצות ביותר בתולדות הכדורסל.

בפעם השנייה זה היה לפני שלוש שנים, כשהוולקיריז נוסדו. והנה, תוך שתי עונות בלבד, הוא שוב פגע בול!

אז נכון, השנים הרעות עוד יגיעו. יכול להיות שבקרוב, ויכול להיות שיאקסל ידחה אותן בכמה שנים טובות. אבל אני אופטימי שהן לא יגיעו לרמה של ארגון שלא מתפקד כמו הפליקנס, כפי שכתבתי בהרחבה בסיקור המשחק בין המקומיים לדנבר. אגב, מאז גם הפליקנס נראים קצת יותר טוב.

חתונת הרוחות

הביקור בניו אורלינס היה לכבוד חתונת הלואווין בעיר הוודו של ארה״ב. החתונה, למי שלא קרא את הכתבה הקודמת, הייתה של החבר מה-Bay, חרדי לשעבר מביתר עילית, שהתחתן בחתונה גותית עם טרנסג׳נדרית, יוצאת כת קתולית לשעבר, שכיום עוסקת, בין היתר, גם בכישוף.

לפי התגובות שקיבלתי על הכתבה, אני יודע שאתם מתים לשמוע איך היה ומה קרה שם. אבל הסיפור הזה כבר הופך לכתבה ארוכה מדי בפני עצמו, ולכן הוא יצטרך לחכות לתמונות שעוד צריכות להגיע. זה יהיה חלק מהסיקור הבא.

בינתיים תסתפקו בטיזר.

ההיט חזרו ללהוט

מיאמי פתחה את העונה עם ארבעה הפסדים רצופים, אבל מאז הצליחה להתאושש ולמצוא קצת יציבות. היא מגיעה לצ׳ייס אחרי ניצחון דרמטי על הקליפרס, 117:116, בהארכה, בזכות שלשת ניצחון של קליי תומפסון.

כן, אותו קליי.

במשחק האחרון הוא גם סיפק 30 נקודות, ובשלושת המשחקים האחרונים שלו הוא קולע כמעט 25 נקודות בממוצע. נראה שהוא מתחיל להזכיר לנו את קליי של 2022, וזה בדיוק השחקן שמיאמי קיוותה לקבל כשהביאה אותו.

הקליפרס, מצדם, כנראה שכחו עם מי יש להם עסק והשאירו אותו פנוי לשלשת ניצחון בשנייה האחרונה. טעות שקליי ישמח להעניש עליה בכל יום בשבוע.

והיום הוא, יחד עם אנדרו וויגינס – השחקן האהוב עליי מבין שחקני האליפות של 2022, כמובן אחרי סטף – חוזר הביתה.

פרט לקוון לוני, ארבעה מחמשת שחקני החמישייה של אליפות 2022 יהיו הערב על הפרקט בצ׳ייס סנטר, כשחקנים פותחים בשתי הקבוצות.

יש משהו יפה במפגש הזה. מצד אחד, סטף ודריימונד שממשיכים לנסות לסחוט עוד עונה גדולה מהחלון שנותר להם. מצד שני, קליי וויגינס שחוזרים לאולם שבו הפכו לאלופים. ובתווך, דור חדש של שחקנים שמנסה לכתוב את הסיפור שלו.

הפעם, לפחות על הנייר, גולדן סטייט מגיעה במומנטום, עם חמישה ניצחונות רצופים והרבה יותר סיבות לאופטימיות מאשר בפעם האחרונה שנפגשנו.

אבל מול מיאמי, מול יאניס ובאם, ועם קליי בכושר הזה, אין מקום לשאננות.

הרכבים

מהלך המשחק

נדיר לראות את האוהדים מקומיים כשמציגים את החמישייה של היריבה כל כך מבולבלים וויגינס מוצג ראשון ואיתו קריאות של אהבה ומשם יאניס ובוז חלקי עם עידוד כי הוויב עדיין כל כך טוב, אצל באם היה שתיקה שמחכה לרגע הגדול – הנה הוא מגיע! קלייי!!!!! כמה אהבה הוא מקבל כאן כל פעם שהוא מגיע. את השם של מיצ׳ל אף אחד לא שמע מרוב הרעש לקליי

רבע ראשון

אני לא יודע אם גם הערב גולדן סטייט יזדקקו לקאמבק גדול בשביל להיות במשחק הזה, אבל גם המשחק הזה מתחיל רע עבור המארחת. יאניס עושה פחות או יותר מה שהוא רוצה על הפרקט, ועולה ל-7 נקודות מהירות בפחות מארבע דקות. קליי תומפסון, למרות איירבול מזעזע, עושה עבודה מצוינת בהגנה על פודז׳מסקי ומזכיר, לפחות בצד הזה של המגרש, את קליי של הימים הטובים.

אבל גם ההגנות והשומרים הטובים בליגה לא יכולים לעצור את הפיק אנד רול של סטף ודריימונד. כשסטף מקבל מיאקס כדור אחרי שהרוקי מצליח לאבד את קליי, מבול השלשות נפתח, ופיגור מוקדם של 10 נקודות הופך לריצת 0:6 שמחזירה את המקומיים לעניינים.

ואז קיבלנו כמה דקות נהדרות: סטף מול קליי, שמצליח לעצור אותו פעמיים ולמנוע ממנו שני לייאפים. בצד השני דריימונד מול וויגינס, שגם הוא עוצר אותו פעמיים מתחת לסל. מצ׳אפים אישיים, הגנה קשוחה והרבה נוסטלגיה. דקות של דם זהוב!

בסופו של דבר, זה רבע שהרגיש כאילו מיאמי אמורה להוביל ב-15 או 16 נקודות, אבל כשמרימים את הראש מגלים שההפרש הוא רק שלוש. יאניס כבר עם 7 נקודות, והווריורס מצליחים להישאר במשחק למרות פתיחה לא פשוטה.

רבע מהנה מאוד של שתי קבוצות שמגיעות בכושר טוב ורוצות להמשיך את המומנטום גם הערב.

תוצאה: 26-29 מיאמי היט

רבע שני

גולדן סטייט פתחה את הרבע השני הרבה יותר טוב, ואילולא סטף היה מחטיא שתי שלשות פנויות לחלוטין, באופן די לא אופייני לו, המארחת כבר הייתה עולה ליתרון ראשון הערב. הסגירה על יאניס הפכה להדוקה ואגרסיבית יותר, אבל גם זה לא ממש עוצר אותו. היווני כבר הראשון הערב להגיע לדו-ספרתי, אחרי שפיצל את זריקות העונשין שלו.

אני יודע שהעונה של דריימונד עד עכשיו נראית קצת חרבו דרבו, אבל מה שהוא עושה ברבע הזה מול יאניס הוא פשוט מאסטר קלאס בהגנה. לקרוא את התנועה שלו, להישאר מולו, להקשות עליו להגיע לטבעת ולגרום לשחקן בגודל ובכוח של יאניס לחשוב פעמיים לפני כל חדירה – זה דריימונד שאנחנו מכירים ואוהבים.

מי שזכה בצ׳ייס לגאג משלו הוא ברנדון וויליאמס, שבכל סל שלו מושמע מיטמיט לכבוד המהירות המטורפת של השחקן הזה. כל כך מרענן לראות שחקן שמשחק מהר, כשנדמה ששאר הליגה עברה לשחק בהילוך איטי.

מי שעוד מקבל הערב שיעור חשוב בכדורסל הוא יאקסל, שנסגר מאוד יפה על ידי באם שלקח אותו כפרויקט ושומר עליו מהחצי ולא נותן לו לנשום. אבל מה לעשות – הילד לומד מהר וכשהוא וסטף יחד על הפרקט לסיום הרבע עם גרין הם יחד בריצת 0:6 מעלים לראשונה את גולדן סטייט ליתרון ראשון במשחק שלא החזיק הרבה

תוצאה: 53-53

רבע שלישי

פתיחה מחשמלת של גולדן סטייט לרבע השלישי נענתה בקליי תומפסון, שקצת עזר לעצמו גם בזכות זה שסטף נתן לו כיף תוך כדי זריקה מחוץ לקשת. בנוסף, קליי ודריימונד מספקים תצוגת הגנה וינטג׳, ולרגע בהחלט מרגיש שכולנו שוב צעירים ויפים. אני האמת מתקשה לכתוב מרוב התרגשות. פשוט כיף לראות איך שני האחים האלה משחקים אחד מול השני, גם כשהם כבר לובשים את המדים של הקבוצה היריבה.

מי שנהנה מערב מוצלח מהספסל של ההיט הוא פלֶה לארסון, שמשאיר את מיאמי בחיים בדקות שבהן יאניס נח על הספסל. נכון לכתיבת שורות אלו הוא עומד על 50% מחוץ לקשת, וקולע את הסלים האלה בדיוק ברגעים שבהם הקבוצה שלו הכי צריכה אותם.

אבל גולדן סטייט לא עוצרת, ובדקות מצוינות מצליחה לעלות לראשונה הערב ליתרון דו-ספרתי, שמגיע בשיאו ל-13 נקודות. גם הרבע היה יכול להסתיים בהפרש הזה, אלמלא שתי טעויות די טיפשיות של יאניס: עבירת משיכה בכדור שהובילה לאיבוד בפוזשן האחרון, ומהצד השני עבירה מיותרת על ברנדון וויליאמס, שפשוט משחק מהר מדי עבורו ושולח אותו לקו העונשין.

תוצאה: 76-91 לגולדן סטייט

רבע רביעי

מיאמי מבינה שמה שהיא ניסתה ברבע הקודם לא ממש עבד, ומחפשת דרך חדשה לחזור למשחק. הפעם היא הולכת דרך דייויון מיטשל, שמנצל את העובדה שהמגן שלו בכל זאת בן 39. מיטשל מגיע לדו-ספרתי כבר בתחילת הרבע, הרבה בזכות משחק פיק אנד רול מצוין עם יאניס.

אבל בערך שם זה נגמר עבור ההיט. דריימונד ממשיך לסגור מצוין את יאניס, שלא מצליח לסחוב את הקבוצה על הגב שלו בחזרה למשחק. בצד השני סטף בורח עם המשחק, מגיע ל-50% מחוץ לקשת עם 6 מ-12, והיתרון של המארחת כבר מטפס ל-18 נקודות. סטף יורד למנוחה, בתקווה שיחזור לפרקט רק במשחק הבא בשבת מול אורלנדו.

אם מיטשל לא היה על הפרקט, הייתי אומר לכם שזה בוודאות גם יקרה. הוא בערך היחיד בצד של מיאמי שעונה לבליץ של הלוחמים, והוא גם הראשון מבין שחקני ההיט שמגיע ל-20 נקודות ומעלה. כל זה בזמן שיאניס כבר הגיע ל-19 נקודות לפני שנדמה שעברו מאה שנה.

3:42 לסיום, הקהל מתחיל לזרום החוצה כשהקבוצה שלו מובילה ב-16 נקודות. לא קצת נאיבי, חברים? איבדנו משחקים הרבה יותר סגורים מזה. איזה פקקים כבר יש ב-9:30 בערב? מה נסגר?!

מי שעוד כנראה החליט ללכת מוקדם הביתה הוא קליי, שהיה בערב די פושר בהתקפה. למרות ההתלהבות שלי מהדקות שבהן שיחק מול סטף, הוא היה די פקקטה בצד ההתקפי וסיים עם 11 נקודות בלבד ב-3 מ-10 מהשדה, כולל 2 מ-7 לשלוש. לא בדיוק ערב שייכנס לאלבום הזיכרונות שלו מהצ׳ייס.

עבדכם הנאמן, לעומת זאת, נשאר ליהנות מעוד כמה דקות יפות של יאקסל מול באם. אי אפשר להגיד שבאם לא היה קצת מעליו במצ׳אפ הזה, אבל בהחלט רואים איך יאקסל לומד מהר ולא נשאר פראייר. באם חוטף לו את הכדור? יאקסל מחזיר בחטיפה משלו. באם סוגר אותו טוב? הרוקי לומד למסור במקום להתעקש על זריקה.

והדובדבן שבקצפת היה האלי-הופ של ברנדון וויליאמס, שחמק בצורה נהדרת בפיק אנד רול בין שני שחקני ההגנה ומצא את יאקסל לסיום שהציב סימן קריאה על המשחק הזה.

ערב של סטף, הגנת וינטג׳ של דריימונד, קצת נוסטלגיה עם קליי וויגינס, ועוד סיבה טובה להאמין שהרוקי הזה הולך להיות משהו מיוחד.

תוצאת סיום: 100-120 לגולדן סטייט

המספרים של הלילה

גולדן סטייט

גולדן סטייט עם 6 נצחונות רצופים, יותר מכל ריצה שהייתה להם בעונה שעברה.

סטף קרי סיים עם 29 נקודות ב 9-19 מהשדה ו 6-12 מחוץ לקשת ו4 אסיסטים.

יאקסל עם 17 נקודות ב6-14 מהשדה, 8 ריבאונדים ו 6 אסיסטים.

גרין בעיקר תרם עם נעילה של יאניס שבאה לידי ביטוי במחצית השניה אך הוסיף גם 11 אסיסטים.

מיאמי היט

דויאן מיצ׳ל עם 22 נקודות ב 9-18 מהשדה ו 4-9 מחוץ לקשת והוסיף 8 אסיסטים

יאניס עם 20 נקודות ב 7-13 מהשדה ו1-5 מחוץ לקשת והוסיף 14 ריבאונדים ו4 אסיסטים

באם גם הוא עם דאבל דאבל, 18 נקודות, ב7-12 מהשדה ו 0-2 מהקשת, והוסיף 10 ריבאונדים