עונת 2026/27 יוצאת לדרך בצ׳ייס סנטר. עונה מספר 18 של סטף קרי במדי הווריירס, הכוכב שסימל יותר מכל את ה-NBA של העשור האחרון, עם כל הכבוד ללברון. במקביל, הפרנצ׳ייז שהחל את דרכו בפילדלפיה ב-1946 פותח את עונתו ה-80.

גם אנחנו בהופס יוצאים לעונה נוספת של סיקורים מהשטח, הכי קרוב לפרקט, בשפת הקודש שרק אנחנו, הדני׳ס ובן שרף מבינים. גם אני חוזר לעונה נוספת, אבל הפעם אני מגיע כאוהד של קבוצה ללא זהות, בתהליך של בניה, ובדהייה כואבת ומכוערת אל ההיסטוריה של הליגה.

לראשונה מאז שהגעתי לארה״ב לפני כעשור והתחלתי לעקוב בהדיקות אחרי הקבוצה המקומית, אנחנו נכנסים לעונה שבה צריך להגדיר מחדש מהי הצלחה. אליפות היא כבר לא יעד ריאלי, וגם פלייאוף הפך כמעט למילה גסה. כשסטף נשאל על הנושא ביום המדיה, התגובה שלו המחישה היטב את המקום שבו הקבוצה נמצאת.

בנימה אישית, עוד לא ראיתי משחק אחד מתחילת השנה. אפילו דראפט הפנטזי שלי יצא מעפן, כי עשיתי אותו באמצע יום עבודה. הכול בגלל שגב.

ובינתיים, יש גם את לברון, שעובר בחינם לקבוצה החזקה בליגה. זה לא בדיוק משמח אותי כאוהד. עכשיו אתם מבינים איך הרגשנו כשדוראנט הגיע לגולדן סטייט? איזו תחושה מסריחה.

ואז יש את אנדי מארה, הרוקי שיש סיכוי מצוין שהווריירס היו צריכים לבחור בו, ושבינתיים מציג הגנה מרשימה על וומבי. בדיוק הגבוה שהקבוצה הייתה יכולה להיעזר בו, במיוחד אחרי הדיווחים על עתידו של פורזינגיס והעובדה שאין לנו השנה סנטר נורמלי. אפילו את קווטין פוסט, שישחק מולנו הערב, לא השכלנו להשאיר.

בקיצור, אני עוד לא משלים עם המצב. כמו בכל תקופת אבל, גם כאן יש שלבים, ואני עדיין לא בשלב הקבלה. זה ייקח זמן. בינתיים, אני שמח שאתם כאן איתי.

איך מסקרים שקיעה של אימפריה?

המשימה השנה מאתגרת: איך מסקרים את שקיעת האימפריה בלי להפוך כל ערב להספד? יהיו כמובן יומנים מהשטח, והסיקורים יתמקדו במשחקים ובאווירה בצ׳ייס. אבל השנה אחזור לכתוב גם על מה שקורה מסביב לכדורסל.

אל דאגה, זה לא יהיה על מה אכלתי היום או את מי פגשתי בטיול עם הכלב. יהיו הופעות, תהיה העיר בעידן שאחרי שושלת הכדורסל, ואולי גם דברים נוספים. האמת? עד שפתחתי את המחשב בצ׳ייס, אפילו אני עוד לא ידעתי בדיוק על מה אכתוב.

אחרי עונה שהסתיימה מוקדם מדי, והמשיכה את מגמת הירידה של אחד המועדונים היקרים בליגה, הקיץ השלים את המעבר לעידן חדש. לברון, ולצורך העניין גם כוכבים אחרים, בחרו ללבוש מדים אחרים. בגולדן סטייט הבינו שהגיע הזמן להיכנס לעונה פיננסית: לנקות את הספרים, להתמקד בדראפט ובפיתוח צעירים, ולקוות שהטעינה מחדש תהיה מהירה מספיק כדי שנזכה לראות עוד ריצת פלייאוף אחרונה של סטף, בזמן שעוד נותר לו ככוכב פעיל ומשמעותי.

מי שמרגש אותי, וגם לא מעט אנשים ברחבי הליגה, הוא הרוקי יאקסל. לפי מה שהראה בקיץ, הוא נראה כמו ה-total package שסטיב קר קיווה שקמינגה יהיה. סביר שחלק משמעותי מהעונה יוקדש לפיתוח שלו, כחלק מהתוכנית החדשה.

גם פיתוחו של פודז׳מסקי, שקיבל חוזה מובטח לארבע העונות הבאות, יהיה סיפור מרכזי. אולי גם ג׳י, שסיים את העונה שעברה באקורד סיום מבטיח, אבל בינתיים לא נראה שעשה בקיץ את הקפיצה שקיווינו לראות.

מעבר לזה, העיניים נשואות לדראפט ולקיץ הבא. כולם יודעים את זה, אבל באמריקה המנומסת עדיין לא מספיק אומרים את הדברים האלה בקול רם.

Rise Again(st)

הבטחתי קצת מעבר לכדורסל, אז הנה סגירת מעגל קטנה.

Rise Against היא אחת הלהקות האהובות עליי: פאנק רוק בועט, שינויי קצב, וזמר עם קול שקשה לטעות בו. לפני שנתיים הלהקה הופיעה באזור המפרץ, אבל ההופעה נערכה יומיים לפני לידת בתי, כך שנאלצתי לוותר.

אתמול, כמעט שנתיים לאחר מכן, הם חזרו, והפעם להופעה בסן פרנסיסקו עצמה. הלכתי עם המורה שלי לגיטרה ועם חבר שהכרתי בדרך הכי ישראלית שאפשר. פרסמתי בקבוצת הישראלים במפרץ בפייסבוק שאין לי עם מי ללכת להופעה, אחרי שחבר הבריז לי. בהמשך גילינו שחבר ילדות שלו, מהטובים שלו, היה חבר טוב שלי בתקופת ההכשרה בצבא. מאז הספקנו כבר שתי הופעות בשבועיים, ומחר מחכה לנו גם פאמפקין פאצ׳ עם הילדים.

רק שבדיוק כמו בכדורסל, גם בהופעות המזל שלי לא משהו לאחרונה. הלהקות מתעקשות לא לנגן את השיר שאני הכי אוהב שלהן. הייתי בארבע הופעות של מיוז, ובאף אחת מהן הם לא ניגנו את Bliss. אתמול Rise Against לא ניגנו את Dancing for Rain.

שיר אדיר. ממליץ לשמוע.

Dancing for Rain

אז גם בצ׳ייס אנחנו רוקדים בשביל הגשם. נקווה שהוא יגיע אחרי תקופה קצרה של בנייה מחדש. באופן ריאלי, אולי נצטרך לחכות עשר שנים עד שהתור שלנו יגיע שוב. אבל ג׳ו לייקוב כבר הוכיח יותר מפעם אחת שהוא יודע לקחת קבוצה מאפס ולהגיע איתה עד הגמר.

השבוע האחרון, בכל מקרה, לא ממש סיפק סיבות לאופטימיות. תבוסה במשחק השני בגמר ה-WNBA, ואז ההשפלה מול הלייקרס והשיעור שקיבל יאקסל מלוקה, שהפך אותו למטרה עבור הפרשנים והאוהדים ברחבי הליגה. אחר כך הגיעה תבוסה נוספת, הפעם במשחק מספר שלוש באטלנטה.

ועדיין, לייקוב נתן את המפתחות לסטף וקר, וכולנו יודעים איך זה נגמר. הוא גם בנה תוך שנתיים מהוייסדה את קבוצת הנשים יקרה והמצליחה מבחינה מסחרית בליגה ביותר בליגה, זאת שגם הפכה להיות קבוצת הספורט שמגיעה לגמר הכי מהר מאז ההרחבה.

אז נתפלל לטוב, אבל נשאיר את הרגליים על הקרקע. העונה הזאת לא נועדה להוכיח שהאימפריה עדיין בשיאה. היא נועדה להבין מה נשאר ממנה, מי מסוגל להוביל את היום שאחרי, והאם עוד נזכה לראות את סטף רוקד פעם אחת אחרונה על הבמה הגדולה.

בינתיים, אנחנו כאן, בצ׳ייס. האורות נדלקים, הכדור עולה לאוויר, ואני ואנחנו עם אווירה של נוסטלגיה. גם לראות את סטף מתחמם על הפרקט, וגם אתמול שהחלטנו לסיים ערב רוק עם דווקא אייל גולן.

בחזרה אל הצ׳ייס

בינתיים די רועש בצ׳ייס, כשהסגל מוצג לקהל, למרות שהיציעים עדיין די ריקים. כיף לראות שפודז׳מסקי מקבל הרבה אהבה מהקהל, וכך גם דריימונד, שסיים שני לסטף במדד האהדה הלא רשמי. ויאקסל? הוא מביא הרבה אנרגיה, על הפרקט ומחוצה לו.

יאללה, יוצאים לדרך. באופן כנראה ודי נדיר העונה, הווריירס אפילו מגיעים כפייבוריטים, מול ממפיס שנפרדה מג׳ה מוראנט ומג׳ארן ג׳קסון ג׳וניור ונמצאת בדרך לבנייה מחדש סביב הרוקי בווזר.

רבע ראשון

בקרב הרוקיז, הפתיחה שייכת לקאם בוז׳ר, שנראה מצוין בקבוצה שנבנית סביבו. מהצד השני, יאקסל עדיין נראה עסוק בריב עם לוקה מהמשחק הקודם, ולא ממש נכנס לעניינים. אבל אצל קר, כשלא הולך לך וההגנה לא משאירה לך מרווח, הדרך הטובה ביותר להיכנס למשחק היא דרך המסירות. יאקסל מסיים את הרבע עם ארבעה אסיסטים וללא זריקה אחת לסל — לא מחוסר אגרסיביות, אלא דרך משחק מבפנים החוצה.

גם סטף פותח חלש, עם כמה החטאות לא אופייניות מזריקות פנויות יחסית. מי שמשאיר את גולדן סטייט בתמונה הוא דריימונד גרין, שנראה אגרסיבי בהתקפה, מתפקד כמנוע של הקבוצה וכמובן נשאר העוגן שלה בהגנה. אם זו טעימה ממה שהוא מתכנן לתת בעונת חוזה, אולי עוד צפויה לנו עונה טובה ממנו.

כשמגיעים להרכבים השניים, מתגלה יתרון מעניין של הווריירס: עומק של בינוניות. ממפיס מובילה 11:19, אבל החילופים מובילים לריצת 0:10 של גולדן סטייט. אין כאן בהכרח ספסל מלא בכוכבים, אלא מספיק שחקנים שיודעים לתת דקות סבירות כדי שהקבוצה לא תתרסק בכל פעם שהחמישייה יורדת לנוח.

אחד השחקנים שחיכיתי לראות העונה הוא ברנדון וויליאמס, ובינתיים הוא נראה כמו מחליף טוב לדקות שבהן סטף על הספסל. אחרי כמה טעויות הוא מתחיל למצוא את הקצב, ובעיקר כיף לראות את המהירות שלו. בזמן שהליגה הולכת יותר ויותר לכיוון של משחק על זוויות ושינויי קצב, וויליאמס פשוט לוחץ על הדוושה כאילו הוא הטסלה רודסטר החדשה. מה שכן, מפתיע לראות שדווקא יאקסל הוא זה שמוביל את הכדור, ולא וויליאמס.

בסיום הרבע קיבלנו שני סלים בחמש השניות האחרונות, אחד לכל צד. קוונטין פוסט, אקס הווריירס, משתחרר יפה מגרין ומפודז׳מסקי וקולע מתחת לסל כשנותרות 5.4 שניות. בצד השני, פודז׳מסקי יוצא לריצת coast to coast ומסיים בפלוטר-לייאפ שמחזיר את היתרון לגולדן סטייט עם הבאזר.

תוצאה: 33-34 לגולדן סטייט

רבע שני

הרבע השני נפתח צמוד, אבל ממפיס מחזירה במהירות את ההרכב הראשון ואת היתרון. שלוש הדקות הראשונות מרגישות ארוכות במיוחד, עם צ׳אלנג׳ ומשחק שלא מצליח להיכנס לקצב. סטף, שגם כך מתקשה למצוא את הידית, יורד לספסל עם שלוש עבירות מוקדמות. לא בדיוק הפתיחה שקיווינו לה כאן.

בהיעדרו, ההתקפה עוברת בעיקר דרך יאקסל, והדקות האלו היו קשוחות עבורו והוא וכשהוא מנסה לקחת את המשחק עליו הוא מוצא את זאק אידי מתחת לסל. בקרב הרוקיז מול בוז׳ר, האחרון ממשיך לצבור נקודות ועולה לדאבל פיגרס ראשון במשחק, בזמן שיאקסל צובר בלוקים — ולא, אני לא מדבר על חסימות בהגנה.

ואז מגיעות הדקות הכואבות באמת: ממפיס יוצאת לריצת 2:16 בזמן שסטף וגרין על הספסל. קר מבין שהמשחק מתחיל לברוח לו ומחזיר את שניהם, אבל במקום קאמבק מקבלים איבוד כדור ותגרה קטנה בהשתתפות גרין. לפחות הפעם זה נראה כאילו הוא ייצא מזה בלי עבירה טכנית.

עד שהספקתי לכתוב את המשפט, גרין וסטיוארט כבר מקבלים טכנית כל אחד. צחוקים.

מי שמתחיל להחזיר את גולדן סטייט לעניינים הוא דווקא יאקסל. הוא מגיע לקו שש פעמים, קולע ארבע זריקות עונשין, ולבסוף מוסיף גם סלי שדה. אחרי פתיחה שבה התקשה מול הנוכחות של אידי בצבע, הוא מתחיל למצוא דרכים אחרות לייצר נקודות. המומנטום משתנה בדקות האחרונות, והווריירס מצליחים להתקרב מחדש.

האם זה יספיק כדי להפוך את המשחק? עוד מוקדם לדעת, אבל לפחות יש סימני חיים.

תוצאה: 56-60 לממפיס

בינתיים ממפיס עם 44 אחוז מחוץ לקשת ובכל זאת המשחק צמוד, הרבה בזכות כך שגולדן סטייט הצליחה להגיע המון לקו בדקות האחרונות של הרבע ומובילה 6-15 בנקודות מהקו. גולדן סטייט יצטרכו לשפר את האחוזים מהשדה אם הם ירצו לנצח כי כנראה וההגנה לא תהיה כל כך נדיבה לשלוח אותם לקו באותה תדירות ו40% מהשדה זה מתחת למצופה מקבוצה שמסתמכת בעיקר על קליעה. ממפיס מובילה בעיקר בזכות שהיא מנצחת את הנקודות מהתקפות מתפרצות 0-13

רבע שלישי

הרבע השלישי נפתח בעוד תגרה. תנחשו מי היה שם? נכון, דריימונד גרין. זאק אידי כנראה חכם מספיק להבין שכל מה שצריך לעשות הוא ללחוץ על הכפתורים הנכונים אצל דריימונד ולתת לו לשלוח את עצמו הביתה מוקדם. השופטים דווקא ריחמו על גרין, ואת הטכנית ספג יאקסל, שגם הוא מתחיל לפתח אופי לא פשוט, אם לשפוט לפי שני המשחקים הראשונים שלו.

נקודות הנחמה שלי העונה יהיו כנראה דקות טובות של סטף קרי. גם בגיל 39, כשהוא נכנס לקצב, זאת עדיין ההצגה הכי טובה במפרץ. כן, כולל הניינרס. שבע נקודות מהירות שלו פותחות את הרבע ומשאירות את גולדן סטייט בתמונה. המשחק, שעד עכשיו הרגיש בעיקר כמו מאבק הגנתי, הופך לקרב התקפי הרבה יותר מהנה לצפייה.

התמונה הכללית נשארת דומה: החמישייה של ממפיס נראית טוב יותר מול החמישייה של גולדן סטייט, אבל ברגע שההרכבים מתחילים להתערבב, הווריירס מתעוררים לחיים. גם אחרי שסטף יורד לספסל, יאקסל לוקח אחריות ומספק דקות טובות משלו. ממפיס ממשיכה לשלוח את הלוחמים לקו בסיטונאות, וגולדן סטייט מנצלת את זה כדי לחזור לעניינים.

את הרבע מסיימים הלוחמים בריצת 2:16, הופכים את התוצאה ומחזירים לעצמם את היתרון. פתאום, אחרי ערב שנראה בדרך למקום מוכר וכואב, יש קצת סיבות לאופטימיות.

תוצאה: 84:90 לגולדן סטייט

רבע רביעי

גולדן סטייט ממשיכה להיות הקבוצה הטובה יותר במשך חלקים גדולים מהרבע האחרון, ובינתיים גם הקרב בין הרוקיז מתחיל להיראות מעניין במיוחד. יאקסל נותן דקות שבהן הוא אפילו עולה על בוז׳ר, והשניים נכנסים לחמש הדקות האחרונות עם שורות סטטיסטיות כמעט זהות: 11 ריבאונדים ושישה אסיסטים לכל אחד, כשלבוז׳ר 19 נקודות וליאקסל 16.

אם הווריירס מקווים לראות את יאקסל נכנס לחמישיית הרוקיז של העונה, הערב הזה בהחלט מספק חומר למחשבה. גם אחרי פתיחה קשה, הוא מראה שהוא מסוגל להשפיע על המשחק ביותר מדרך אחת.

ב-5:18 לסיום, גולדן סטייט עולה ליתרון דו-ספרתי ראשון במשחק. נדמה שהלוחמים סוף סוף בדרך לסגור עניין, אבל אז מגיעות דקות ההכרעה, החמישיות חוזרות לפרקט והמשחק נפתח מחדש. עם שינוי מפתיע בהרכב, ג׳רמי גרנט במקום ג׳י ג׳י ג׳קסון, הווריירס חוזרים לסמול בול. דריימונד נשלח להתמודד עם זאק אידי, כי אם כבר להסתבך, אז עד הסוף.

אלא שממפיס שוב מוצאת את הדרך לחזור. הגריזליס מגיעים לקו, סטף מקבל פחות מרווח לטעויות, והיתרון הולך ונעלם. 1:24 לסיום, כשהפער יורד לנקודה בלבד, קר לוקח פסק זמן. כל מה שגולדן סטייט צריכה הוא כמה מהלכים נכונים כדי לסגור את המשחק.

אני מדלג ל-35 השניות האחרונות. המשחק בשוויון 106, ובוז׳ר קולע סל יפה מחצי מרחק ומעלה את ממפיס ליתרון. הכדור אצל סטף, להתקפה שאמורה להציל את הערב, אבל אז מגיעה עבירת תוקף של דריימונד. הורפורד מוסיף טכנית, והווריירס כבר בפיגור שלוש.

עכשיו צריך עצירה. רק עצירה אחת.

במקום זאת, ממפיס מוצאת את טי ג׳רום, שמקבל בק-דור ומסיים בלייאפ קליל. זהו. סוף פסוק.

תוצאת סיום: 108-111 לממפיס

אצל ממפיס בלטו ג׳רום עם 28 נקודות ו-5 אסיסטים ובוזר עם 25 נקודות, 13 ריבאונדים ו-6 אסיסטים.

אצל גולדן סטייט סטף עם 24 ב5-15 מהשדה ו3-10 מחוץ לקשת, יאקסל עם 18 נקודות, 13 ריבאונדים ו6 אסיסטים.

ומה עכשיו?

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שגם אתם עוד לא בשלב הקבלה. הווריירס כבר הראו ניצוצות, יאקסל סיפק הופעת בכורה ביתית מעודדת, וסטף עדיין מסוגל לתת לנו רגעים ששווים את הכרטיס. אבל גם יתרון דו-ספרתי לא מספיק כשמאבדים שליטה בדקות האחרונות, ודריימונד שוב נמצא במרכז הסיפור מהסיבות הלא נכונות.

זאת רק תחילת העונה, ואף אחד לא מצפה שהקבוצה הזאת תפתור את כל הבעיות שלה בערב אחד. אבל אם אנחנו באמת נכנסים לעידן של בנייה מחדש, לפחות נרצה לראות את הצעירים מתפתחים, את סטף נהנה מהכדורסל, ואת הקבוצה לומדת לסגור משחקים כאלה.

בינתיים, הגשם עדיין לא הגיע. ואנחנו? ממשיכים לרקוד.