כתבתי לכם העונה שאני עובר תהליך שבו אני מנסה להבין איך זה להיות אוהד ביום שאחרי. היום שאחרי סטף, אחרי שהקבוצה תחרותית וטובה. היום שבו הקבוצה שאתה אוהד כבר לא תחרותית, כבר לא מעניינת, ואחרי 15 משחקים כולם מבינים לאן העונה הזאת הולכת.

אז היום באתי לראות איך זה נראה מקרוב. הגעתי לניו אורלינס, או בשמותיה המוכרים NOLA ו־The Big Easy.

אז למה אני פה, אתם שואלים? תאמינו או לא, אני בדרך לחתונה של חבר שהיינו יחד איתו בבורד של ארגון ה־IAC בסן פרנסיסקו. יחד בנינו קהילה ישראלית־יהודית, ארגנו בראנצ'ים בדולורס פארק עם ג'חנונים שאמריקאים לא הצליחו להבין איך אפשר לאכול את הפחמימה הדחוסה הזאת, וניסינו לחבר בין אנשים. עד שלצערי הגיעה הקורונה וכל החבילה התפרקה.

החבר הזה, נייט, הוא דתל"ש מבית"ר עילית, מגדל קנאביס ופעיל למען זכויות צרכני הקנאביס הרפואי. מדי פעם הוא אפילו מגיע לאו"ם (שמום) ולקונגרס כדי לקדם את הנושא.

עכשיו הוא מתחתן עם אהובת לבו, ניקולט, בחתונה גותית שבה מותר ללבוש רק שחור, בלי צבעים ובלי קישוטים. ניקולט היא אישה טרנסג'נדרית שגדלה בקהילה בקליפורניה שלדברי רבים מוגדרת גם ככת, והיום היא חלק מקבוצת מכשפות. הפרט האחרון נשמע מוזר, אבל מדובר גם בחלק מתנועה פמיניסטית.

כל זה קורה בהאלווין, שחל השנה בשבת, בעיר שמפורסמת בוודו, ברוחות ובכל מה שמסביב. בקיצור, סיבה למסיבה.

אבל לפני שאני הולך לחתונה, יש לי משחק לראות. והמשחק הזה הוא חלק מהמחקר שלי על היום שאחרי.

Smoothie King Arena – המיץ של התחתית של ה***

בפעם האחרונה שהייתי באולם של הפליקנס, זה היה כשנתיים אחרי שזאיון הצטרף לקבוצה. באותה עונה, שהייתה קצת קצרה יותר אם אני זוכר נכון, שיחקו לפעמים משחקי בק־טו־בק מול אותה קבוצה. במקרה, גם אז הווריורס היו היריבה.

הייתי במשחק השני, שבו זאיון נפצע פתאום, בלי יותר מדי דרמה, ובסופו של דבר די גמר את העונה ההיא. אני זוכר ששילמתי אז כמעט 100 דולר על כרטיס קרוב לפרקט. היום? כרטיסים ליציעים העליונים נמכרים ב־11 דולר. וזה לא שביציעים התחתונים יש תפוסה מלאה.

ברוכים הבאים למציאות שבה גם הכרטיס עולה פחות מארוחת צהריים בסן פרנסיסקו, ועדיין לא בטוח שיש לכם סיבה להגיע.

גם בגזרת העיתונאים הייתי צריך לשכוח כמעט מכל מה שהכרתי. בכניסה לא חיכה לי תג, ואף אחד לא ממש ציפה לעיתונאי שלא עובד ב־FOX8. איש לא טרח לבדוק במערכת מי אמור להגיע. אחרי רבע שעה של בירורים סוף סוף נכנסתי, וזכיתי לסיור אישי ממנהל המדיה.

רק כשהגעתי ליציע העיתונות נפל לי האסימון: יש כאן שלושה כתבים. שלושה. לא שלושה בשורה שלי. שלושה בכל יציע העיתונות. ורק אחד נשאר עד סוף המשחק.

אולי יום אחד הכתבה הזאת תקפוץ לי בזיכרונות, ואני אגלה שגם הקבוצה שלי הגיעה למצב הזה. אני מקווה כמובן שהנפילה לא תהיה עמוקה וכואבת כל כך. בכל זאת, יש גבול לכמות הטראומות שאוהד יכול לספוג.

לפני המשחק

שתי הקבוצות נפגשו רק לפני ארבעה ימים בדנבר. המשחק הגיע להארכה, שם הפליקנס איבדו גובה ובסוף גם את המשחק.

מאז, דנבר הספיקה להפסיד לגולדן סטייט, וגם היא עדיין מחפשת להיכנס לקצב אחרי פתיחת עונה מעט מדשדשת.

הפליקנס, לעומת זאת, מחפשים ניצחון ראשון. הם צריכים להחזיר קצת צבע ללחיים של האוהדים, ובעיקר לגרום להם לחזור לאולם גם באמצע השבוע.

כי בסוף, כשאתה מוכר כרטיסים ב־11 דולר והאולם עדיין ריק, הבעיה כנראה קצת יותר עמוקה ממחיר הכרטיס.

הרכבים

מהלך המשחק

עוד לפני שהכדור הראשון עולה לאוויר, צוות הבידור כבר זורק ים של חולצות לקהל. צריך לייצר איזשהו רעש באולם, אז אם האוהדים לא באים לראות כדורסל – לפחות שיקבלו חולצות. ואני? אני כבר בדיכאון רק מהמחשבה שיום אחד זה עלול להיות אצלי.

רבע ראשון

מהפתיחה יש קבוצה אחת שבאה להבהיר: לא הערב, ובטח לא על חשבוננו.

הנאגטס פתחו כמו קבוצת NBA. הפליקנס, לעומתם, נראו פשוט זוועה.

אני חושב שזאת הפעם הראשונה בקריירה שלי כאוהד שאני רואה כוכב של קבוצה פשוט לא עולה להתקפה. לא בגלל פציעה, לא בגלל שהוא נפל ולא בגלל משהו שקרה במהלך המשחק. הוא פשוט לא בא לו.

כשהחברים שלו עונים לו בשלשה ומעלים את היתרון לדו־ספרתי עוד לפני שעברו שבע דקות, זה אומר לא מעט על מצב הרוח בקבוצה.

אגב, אני לא חושב שראיתי הרבה קבוצות שמאפשרות ליוקיץ' לקבל את הכדור בצבע בלי לשלוח עליו עזרה. אולי כשיש לך שחקן מספיק גדול כדי להתמודד איתו לבד. הפליקנס, לפחות בפתיחה, לא נראו כאילו יש להם תוכנית כלשהי בנושא.

דנבר קלעה באחוזים גבוהים, ומנגד דריק קווין נראה כמו פרי האהבה של זאיון וויליאמסון ושל חליפת ההשמנה של ג'יימס הארדן.

מהפליקנס לא ראינו כמעט שום דבר מעניין בשני צדי המגרש. הנאגטס סיימו את הרבע עם 63% לשלוש, בעוד ניו אורלינס הסתפקה ב־20%.

תוצאה: 18-37 לדנבר

רבע שני

הפליקנס ניסו לעשות משהו, אבל על כל מהלך חיובי הגיעו שניים מטומטמים. שתי דקות בתוך הרבע, וההפרש כבר 20.

בשלב הזה החלטתי שהגיע הזמן לבדוק מה קורה במשחק של גולדן סטייט. שם קמינגה קיבל את המפתחות בחמישייה, במקום אנתוני אדוארדס הפצוע, ובמשחק הבכורה שלו בהרכב הוא פוגש דווקא את האקסית השנואה עליו.

אלא שגם כשאתה מנסה לברוח למשחק אחר, לפעמים המציאות מחזירה אותך בכוח.

הרמתי שוב את הראש לפרקט, ובדיוק נפלתי על אחד מרצפי הכדורסל הנוראיים שראיתי בזמן האחרון: ג'רמיה פירס איבד כדור במסירה רעה, דמאר דרוזן חטף לו, החטיא לייאפ במתפרצת, והפליקנס לקחו את הריבאונד. פירס ניסה שוב לחדור והחטיא, טרבון ברזייל הוריד ריבאונד, דרוזן שוב החטיא, קארלו מטקוביץ' לקח את הריבאונד, טיוס ג'ונס איבד כדור, פירס חטף בחזרה, ואז מטקוביץ' החטיא זריקה מטורפת מטווח של מטר מהסל. כאילו זה לא הספיק, הפליקנס איבדו את הכדור שוב, סאדיק ביי חטף וסיים בלייאפ.

בקיצור, רצף של איבודים, החטאות וריבאונדים שנראה כאילו מישהו לחץ על כפתור הרנדומליות בשלט של ה־NBA 2K.

בינתיים, ג'ורדן פול — האקס הכיפי — וזאיון נכנסו לשחק יחד, ופתאום הפליקנס נראו קצת יותר כמו קבוצת כדורסל. הם יצאו לריצה והורידו את הפיגור לעשר נקודות.

כשראיתי את המיס־מאץ' של יוקיץ' על פול, הייתי בטוח שהריצה עומדת להסתיים. אלא שפול שלף חטיפה שאני בטוח שדריימונד גרין היה גאה לראות אצל בן טיפוחיו.

בדיעבד, דווקא המהלך הזה הוביל לפציעה ללא מגע. פול, שדווקא נראה טוב הערב, לא חזר לשחק.

גם הנאגטס, אפילו עם החמישייה הראשונה, התחילו להיראות רע. איבודי כדור, התקפות תקועות, ויוקיץ' שנראה פתאום אנמי. ניו אורלינס הריחה דם, והקהל קיבל סוף סוף סיבה להרים קצת את הראש.

הפליקנס לא השלימו את הקאמבק, אבל לפחות הצליחו להפוך משחק שנראה גמור לחלוטין למשהו ששווה להישאר בשבילו.

תוצאה: 45-57 נאגטס

רבע שלישי

זאיון פתח את המחצית השנייה בחדירה אגרסיבית לסל, מהסוג שמזכיר לך למה בכלל התלהבנו ממנו מלכתחילה.

הוא כבר עם 20 נקודות, ולרגע אפשר לראות את הפוטנציאל העצום שעדיין מסתתר שם. אגב, לפי המחיר שבו הוא נמכר אצלי בליגת הפנטזי, הוא גם פוטנציאל מפוספס אצלי בקבוצה.

הבעיה היא שהפוטנציאל הזה מגיע עם לא מעט סימני שאלה, ובינתיים ההגנה של הפליקנס לא ממש עוזרת לו. דנבר לא נראית מדהים, אבל לפחות היא יוצאת מהדקות החשוכות של הרבע השני.

עד הדקה האחרונה לא היה הרבה מה לכתוב. יוקיץ' התקרב לטריפל־דאבל בלי להזיע, ובלי שנצטרך לדבר יותר מדי על הגנה.

ואז, ממש לפני סיום הרבע, הפליקנס יצאו לריצת 10:2, כשדריק קווין מציג ניצוצות של כוכב. פתאום יש אנרגיה, פתאום יש קהל, ופתאום המשחק הזה נראה הרבה פחות כמו מפגש בין קבוצת NBA לקבוצת ליגה אחרת.

בזמן שהווריורס מכסחים למינסוטה את הצורה, כאן בניו אורלינס מתחיל להתפתח משחק.

תוצאה: 73-79 נאגטס

רבע רביעי

כשמועדון כושל, זה מחלחל לכל מקום. אפילו מהלכים טובים מצליחים להסתבך.

קווין עצר את דרוזן בצורה נקייה, אבל השופט שרק לעבירה ונתן שתי זריקות עונשין. רגע לפני שדרוזן זרק, הג'מבוטרון הראה את ההילוך החוזר מזווית ברורה: לא היה שם כלום.

אז למה הפליקנס לא לקחו צ'אלנג'?

אתם בפיגור, אתם צריכים מומנטום, יש לכם הזדמנות לקבל החלטה לטובתכם — ואתם לא משתמשים באתגר. כסף על הרצפה, לא חבל?

בינתיים, גולדן סטייט התחילה לאבד גובה במשחק שלה, ואני מנסה להבין איך לעזאזל שומרים על דיאטה במדינה הזאת. בכל פינה, בכל מקום, בכל משחק, יש פרסומות לעוף מטוגן בשמן עמוק. ניו אורלינס אולי לא עוזרת לי עם מצב הרוח, אבל לפחות היא מספקת מספיק פיתויים כדי להרוס גם את התזונה.

על הפרקט, הפליקנס התחילו להעביר כמעט כל כדור דרך קווין, עד שזאיון חזר לעניינים. מנגד, דנבר הלכה בעיקר דרך דרוזן, וההפרש נע סביב חמש נקודות. נשארה בערך דקה עד לחמש הדקות האחרונות, וקשה להאמין, אבל לרגע זה באמת נראה כאילו אנחנו בדרך למשחק קלאץ'.

ובזמן הזה שמתי לב לעוד הבדל מעניין בין ה־Chase Center לבין האולם של הפליקנס.

בכל פסק זמן של ניו אורלינס, כמעט כל מה שאנחנו מקבלים זה ריקודים של המעודדות. כאילו אנחנו בניינטיז. אצל גולדן סטייט יש הופעות שונות, צוותי בידור מגוונים, והרקדניות עולות לפרקט רק בחלק קטן מהפעמים. חשוב להבהיר: גם לווריורס יש קבוצות רקדנים שונות, אבל כל החוויה מרגישה הרבה יותר מגוונת.

וזה לא במקרה. כשיש לך אולם מלא, אתה יכול לייצר אווירה שמחזיקה את הקהל מעורב גם כשהכדורסל נרגע. כשיש לך אולם ריק, אתה מנסה לייצר רעש בכל דרך אפשרית, ומקווה שמישהו ביציע יתפוס חולצה.

ואז, בדיוק כשהתחלתי להאמין שאולי נראה כאן סוף סוף משחק צמוד, הפליקנס חירבנו במכנסיים. היתרון חזר לדו־ספרתי, ומשם כבר לא ירד עד לסיום.

היה רגע של תקווה, היה קצת כדורסל, ואפילו כמעט היה קלאץ'. אבל בסוף, דנבר הזכירה לכולם מי הקבוצה הטובה יותר הערב.

תוצאת סיום: 91-104

בעודי כותב את התוצאה נופל עוד אחד מהמצנחים האלו בדיליי ואף אחד אפילו לא קם להרים, לצערי מדובר בשובר לנקנקיה והדוכני אוכל כבר היו סגורים. בקיצור עוד משהו שלא מתפקד בכל ההפקה הערב.

בלטו אצל הנאגטס

• ג'מאל מארי – 23 נקודות: הקלע המוביל של דנבר, עם 5 שלשות מ־11 ניסיונות ו־6 אסיסטים.
• ניקולה יוקיץ' – 21 נקודות, 13 ריבאונדים ו־10 אסיסטים: טריפל־דאבל נוסף לסרבי, שהוסיף גם 7 איבודים. אפילו בלי להיראות בשיאו, הוא סיים עם ערב של 20+ בכל שלוש הקטגוריות המרכזיות.
• אהרון גורדון – 15 נקודות ו־11 ריבאונדים

אצל ניו אורלינס פליקנס

• זאיון וויליאמסון – 25 נקודות: 10 מ־14 מהשדה, כולל קליעה מושלמת לשלוש. זאיון היה הנשק ההתקפי היעיל ביותר של הפליקנס, אבל לא הצליח למנוע את ההפסד.
• דריק קווין – 11 נקודות ו־12 ריבאונדים: דאבל־דאבל מהספסל, עם תרומה משמעותית במאבק על הכדורים החוזרים.
• ג'רמיה פירס – 11 נקודות: הוסיף 4 ריבאונדים ו־3 אסיסטים, אבל התקשה ביעילות עם 5 מ־14 מהשדה ו־3 איבודים.