איזה כיף אחרי פגרה מאוד ארוכה ללא post season לחזור מאז חודש אפריל בחזרה אל הצ׳ייס. ועוד יותר כיף זה שגם הגמר עצמו חוזר אל הצ׳ייס, למרות שלא מדובר בגמר שמסתיים בגביע של ביל ראסל אלא בגמר ה WNBA, אז יאללה משחק מספר 2!

Da new kids on the block!

פחות או יותר בזמן שנולדה לי הבת, נולדה גם ב-Bay Area קבוצה חדשה, קבוצת ה-WNBA, הלוא היא ה-Golden State Valkyries. ואפשר להגיד ללא ספק שהוולקיריז כבר הספיקו לשבור לא מעט שיאים בשנתיים בלבד. מבחינה כלכלית, הקבוצה היא הצלחה מסחררת: לפי הדיווחים, היא כבר הגיעה להכנסות שנתיות של כ-100 מיליון דולר ולשווי מוערך של מיליארד דולר, נתון חסר תקדים בספורט הנשים.

אבל לא רק מחוץ למגרש. קבוצה חדשה, שנבנתה בשיטת הרחבה שבה לרוב מקבלים בעיקר את מה שנשאר לקבוצות האחרות, הצליחה כבר בעונת הבכורה להגיע לפלייאוף. נטלי נקסה גם זכתה בתואר מאמנת השנה ב-2025, אחרי שהובילה את הקבוצה להישג המכובד הזה.

ואם חשבנו שאחרי העונה הראשונה הוולקיריז כבר מיצו את ההפתעות שלהן, השנה הן ניפצו עוד כמה תקרות זכוכית. הן סיימו את העונה הסדירה במקום השני, הדיחו את האלופה המכהנת לאס וגאס בסוויפ של 0:3 בחצי הגמר, והפכו לפרנצ'ייז הראשון שמגיע לגמר ה-WNBA כבר בעונתו השנייה.

הערב, כשהגעתי לצ'ייס סנטר, כבר התחלתי לדמיין איך באנר סגול ייראה יפה ליד כל הבאנרים הצהובים-כחולים. נכון, אנחנו אמנם מובילים 0:1 בסדרת הטוב משבעה, אבל עדיין יש תחושה טובה סביב הקבוצה הזאת. קבוצה שהשלם בה גדול מסך חלקיו, שמצליחה להוציא מעצמה יותר ממה שמישהו ציפה, ושמזכירה לנו כמה כיף להיות חלק ממשהו שנבנה מול העיניים שלנו.

אלא שמולנו עומדת אטלנטה, עם אחת הכוכבות הגדולות בליגה, אנג'ל ריס, שהגיעה למשחק מספר 2 במטרה לגנוב את הביתיות ולהחזיר את הסדרה לג'ורג'יה בשוויון. אז האם הסגול של הוולקיריז יצליח להזכיר לנו את ימי הדיינסטי של גולדן סטייט, שנראה שהלך קצת לאיבוד בארבע השנים האחרונות, או שההגעה לגמר תהיה גבול שהקבוצה לא תצליח לעבור, לפחות לא העונה?

אגב למשחק הזה הלכתי בכוחות עצמי, כלומר לדייט עם אישתי ולא עם אקרדציה של הופס כך שאין לי תמונות טובות מהאירוע, במיוחד שקניתי כרטיס במקום בו לא ניתן להסתיר לאף אחד 🙈

לפני המשחק

אירוע מגעיל ששולח את כל ההישגים שדיברנו עליהם עבור ספורט הנשים באמריקה ובעולם – כל השחקניות ירדו מהפרקט במהלך ההמנונים. בראש רצו לי המילים ביזיון עד חבל. תחליטו אתם לבד ותרשמו לי בתגובות.

יאללה – חוזרים לכדורסל, לא ניתן לזה לעצבן אותנו!

רבע ראשון

משחק מספר 2 יוצא לדרך, והרבע הראשון רועש במיוחד. הוא מזכיר לי מאוד את משחק מספר 1, ואגב, משחק ה-NBA הראשון שראיתי היה משחק 6 בגמר של 2016. גם שם שרפתי 400 דולר, אבל על כרטיס אחד. הערב זה כבר היה לפחות על שני כרטיסים.

על הפרקט, שתי הקבוצות התחילו באינטנסיביות גבוהה. הוולקיריז הציגו הגנה קשוחה ששיתקה את אטלנטה לדקות ארוכות, אבל גם מהצד השני חיכתה להן הגנה שלא חילקה מתנות. אף אחת מהקבוצות לא באמת הצליחה לברוח, וכל סל היה נראה כאילו צריך לעבוד בשבילו שעות נוספות.

אצל הסגולות היו דקות טובות של ורוניקה ברטון וטיפני הייז, אבל בצד השני אנג'ל ריס כבר הראתה שהיא לא הגיעה לצ'ייס כדי לטייל. היא שיחקה פיזי, תקפה את הסל ואספה ריבאונדים כאילו אין מחר. כבר ברבע הראשון היה ברור שהפעם אטלנטה מתכוונת לתת לה את הכדור ולתת לה להכתיב את הקצב.

תוצאת הרבע – גולדן סטייט מובילה 18-21

רבע שני

ברבע השני אפשר להגיד שהאינטנסיביות ירדה. גם הקהל, שהיה בטירוף בתחילת המשחק, התחיל להשתתק, וגם ההתקפה של הוולקיריז לא נראתה כמו משהו שאפשר להתגאות בו. צורת המשחק שלהם הזכירה לי מאוד את טריי יאנג ביום רע: הרבה הירו בול, מעט מאוד תנועה ללא כדור, ובעיקר תחושה שאני רואה כדורסל מהשכונה ולא קבוצות שאשכרה מתאמנות יחד ויש להן תרגילים משותפים.

המספרים מספרים את הסיפור אפילו יותר טוב. הוולקיריז קלעו רק שלושה סלי שדה ברבע כולו, שלושתם של טיפני הייז, ו-10 מתוך 16 הנקודות שלהן ברבע הגיעו מקו העונשין. במילים אחרות, ההתקפה הייתה תקועה כל כך עמוק בבוץ, שאפילו עבירות של אטלנטה הפכו למקור הנקודות המרכזי שלנו.

ועדיין, למרות ההתקפה המקרטעת, גולדן סטייט נשארה קרובה. אלא שבסוף המחצית היתרון עבר לאטלנטה, ועדיין, היינו במצב הזה הרבה פעמים בתקווה שהקבוצה תמצא את המוג׳ו שלה שוב בחדר ההלבשה.

תוצאת הרבע – אטלנטה מובילה 37-39

אגב, מסכת הסלבריטאים והאורחים שהגיעו למשחק הייתה מרשימה במיוחד. כריס פול קפץ לביקור באולם שהיה לו לבית לעונה אחת, היו גם אלניס מוריסט וראפרים מקומיים, שורה של ספורטאיות מקבוצות כדורגל והוקי מהאזור, וכמובן יאקסל, דריימונד וסטף. בקיצור, כל מה שצריך כדי להזכיר לך שאתה בערב גדול בסן פרנסיסקו.

רק חבל שבינתיים הכדורסל קצת פחות גדול.

רבע שלישי

ואז הגיע הרבע השלישי, שבו נדמה היה שהוולקיריז החליטו לנסות לשבור שיא חדש, הפעם באיבודי כדור. התקפה אחרי התקפה הסתיימה בלי נקודות, אטלנטה הלכה והתחממה, וההגנה של הסגולות כבר לא הצליחה להחזיק את הקבוצה במשחק.

הדרים התחילו למצוא את הדרך לסל, ניצלו את הטעויות של גולדן סטייט והפכו את המשחק הצמוד שראינו במחצית למשהו אחר לגמרי. רבע של התפרקות וכבר היה קשה להאמין שמדובר באותן שתי קבוצות שנאבקו על כל כדור במשך שני רבעים או בעצם שש יחד עם המשחק הקודם.

אבל רגע השיא, או יותר נכון רגע השפל מבחינתנו, הגיע ממש בסיום הרבע. ג'ורדין קנדה קיבלה את הכדור, ועם זריקה מטורפת כמעט מחצי מגרש, הכדור פגע בלוח ונכנס פנימה עם הבאזר. וזאת לא הייתה רק שלשה יפה. היא גם חתמה רבע של 21:9 לאטלנטה, אחרי שעבור גולדן סטייט שום דבר פשוט לא נכנס. המומנטום עבר לחלוטין לצד השני. אם עד עכשיו עוד היה אפשר לדמיין קאמבק, השלשה הזאת כבר הריחה כמו Nuit. Nuit מקרי.

תוצאת הרבע – אטלנטה מובילה 46-60

רבע רביעי

ברבע הרביעי כבר היה קשה לראות איך גולדן סטייט חוזרת. אטלנטה המשיכה ללחוץ, ובמהלך הרבע יצאה לריצת 11:0 שהעלתה את הפער ל-21 נקודות. הוולקיריז ניסו להתעורר, התחילו לקלוע קצת יותר מבחוץ, אבל זה היה מאוחר מדי. כל ניסיון לצמצם את הפער נתקל בקבוצה שכבר הריחה את הניצחון הראשון שלה בגמר.

גאבי וויליאמס, שבמשחק הראשון הייתה הסיבה המרכזית לכך שגולדן סטייט הצליחה לצאת עם ניצחון, עברה ערב קשה במיוחד. היא סיימה עם 14 נקודות בלבד, ב-3 מ-15 מהשדה. כשהשחקנית שאמורה להוביל את ההתקפה מתקשה למצוא את הסל, וכשהקבוצה כולה מאבדת כדורים ומתקשה לייצר נקודות קלות, קשה מאוד לנצח יריבה שנמצאת ביום כזה.

חשוב להגיד שוויליאמס לא הייתה היחידה שהתקשתה, אבל מול קבוצה כמו אטלנטה, שמענישה כמעט כל טעות, זה היה יום שבו פשוט לא היה מקום לטעויות האלה.

ומהצד השני? אנג'ל ריס נתנה הופעה מפלצתית. היא סיימה עם 30 נקודות ב-10 מ-16 מהשדה, כולל שלשה אחת משלושה ניסיונות, לצד 16 ריבאונדים, 3 אסיסטים ושתי חסימות. היא הפכה לשחקנית השלישית בלבד בהיסטוריה שקולעת לפחות 30 נקודות ולוקחת לפחות 15 ריבאונדים במשחק גמר WNBA, אחרי בריאנה סטיוארט וג'ונקל ג'ונס.

גם ריין הווארד נתנה את החלק שלה עם שש חטיפות, שיא חדש למשחק גמר WNBA, וג'ורדין קנדה כמעט השלימה טריפל-דאבל עם 13 נקודות, 10 אסיסטים ו-7 ריבאונדים. אלישה גריי הוסיפה 18 נקודות משלה, ואטלנטה קיבלה בדיוק את סוג ההופעה הקבוצתית שהיא הייתה צריכה כדי להשוות את הסדרה.

תוצאת סיום – אטלנטה מנצחת 65-79 ומשווה את הסדרה ל-1:1.

בסופו של ערב, הוולקיריז הפסידו לא רק בגלל יום קליעה רע של גאבי וויליאמס. הן הפסידו כי אטלנטה הצליחה להוציא אותן מהמשחק שלהן, לנצל את איבודי הכדור ולהפוך את ההגנה להתקפה. 19 נקודות במעבר של הדרים, לעומת אפס של גולדן סטייט, ממחישות היטב את הפער בין הקבוצות בערב הזה. אטלנטה גם הגיעה לקו העונשין 31 פעמים, לעומת 17 של הוולקיריז, כך שהלחץ שלה הורגש בכל חלק של המשחק.

הסדרה עכשיו בשוויון 1:1, והמשחק הבא עובר לאטלנטה. הוולקיריז כבר הוכיחו העונה שהן מסוגלות להפתיע את כולם, אבל אם הן רוצות שהחלום הסגול יסתיים עם באנר חדש ליד כל הבאנרים של הווריורס, הן יצטרכו למצוא דרך לעצור את אנג'ל ריס, לשמור על הכדור ולהחזיר את ההתקפה שלהן לחיים.

כי להגיע לגמר כבר בעונה השנייה זה הישג אדיר. אבל עכשיו, כשהן כבר כאן, אף אחד בארץ בהלת הזהב לא מסתפק רק בזה.