בפרק 3 אמדנו את נכסי המחזרות הפוטנציאליות, והערכנו את עוצמת האינטרס שלהן בטרייד עבור יאניס.
בפרק זה, ובבאים אחריו, נגבש הצעות ספציפיות של מחזרות פוטנציאליות לאור התובנות שצברנו בפרקים הקודמים, ולבסוף נכריז על הזוכה המאושרת.
כללי המשחק
בגדול, מה שעובר במכונה. אבל – יתכנו חריגים, ונדבוק במגמה אופטימית ומאפשרת, כלומר גם אם כרגע טרייד מסוים לא עובר בגלל היבט כזה או אחר, כל עוד ההפרש אינו משמעותי, או שנראה שאפשר לגשר על הפער, נניח שההנהלה תמצא פתרון. כלומר מישהו ישלם משהו למישהו, בשביל לקבל/לתת משהו, שיאפשר לו להיכנס מעל/מתחת לאיזה סינר/חריגה, ולאפשר את השלמת העסקה.
איך זה יקרה? אני לא יודע בדיוק, אבל When there's a will there's a way, ובדרך כלל ה-way הזו כרוכה במילות קסם כגון "Cash considerations"; "חריגת טרייד", (המושג האהוב ביותר הן על סם פרסטי והן על רן הנרגן); והזכויות של אוקלהומה על יותם הלפרין מדראפט 2006.
אנחנו לא תמיד מבינים איך זה יקרה, אבל בניגוד אלינו הקבוצות עובדות בזה במשרה מלאה, ויכולות פשוט לשאול את הליגה – אימיילים מאת ליאון רוז @ ניקס.קום אל אדם סילבר @ נ.ב.א.קום, יכולים לפתוח אפשרויות שנעלמות מעינינו.
מי שבכל זאת מעוניין להבין בדיוק, מוזמן לעיין ב-676 העמודים של ה-CBA, כאן, ולחלוק איתנו את רשמיו. אני ממליץ במיוחד על עמודים 131 (כספים ומיסים), 254 (הארכת חוזי רוקי), 380 (בריאות השחקן), וכמובן כל הנספחים המרתקים מעמוד 585 והלאה.
פשטות יחסית – האילוצים הכלכליים, כמו גם צרכים שונים ומשונים של קבוצות שונות, מביאים לעתים לעסקאות מסובכות להפליא הכוללות קבוצות רבות ושחקנים רבים אף יותר.
הדפוס הוא ששאמס מודיע "קבוצה X מעבירה את שחקנים A ו-B, ובחירות C ו-D לקבוצה Y עבור שחקנים E ו-F (לא יאמן שהם וויתרו עליו – What the F were they thinking about???), בחירות G ו-H, והחלפת בחירת I ב-2099".
ואז דדי, שהוא סוג של שאמס, מעדכן ו"עדיין מחכים עם ההודעה הרשמית כי קבוצה J מעוניינת להשתלב בעסקה כדי להעביר את שחקן K לקבוצה L עבור שחקן M, בחירה O והזכויות של אוקלהומה על סופוקלס שחורציאניטיס מדראפט 2003".
בשלב הזה אני בדרך כלל כבר לא מבין מה קורה, מוותר על הניסיון הנואל לפצח את הפרטים, נכנס לוורטיגו, מאבד את תחושת הזמן, וחווה מצוקה קשה, לפחות עד שעמיחי מסכם בפוסט ייעודי את כל מה שקרה בפרי אייג'נסי / טרייד דדליין.
היות שכך, ניסיתי להימנע מטריידים שכוללים יותר משתי קבוצות – בנוסף למילוואקי ולמחזרת הפוטנציאלית – כמו גם להימנע מטריידים ששולחים למחזרת לא רק את החוזה של יאניס אלא גם שחקני באקס נוספים. זו אינה מגבלה אמיתית, אבל אני חושב שהיא מפחיתה את רמת המורכבות הטכנית, ומאפשרת להתמקד בדיון העקרוני:
אוקלהומה
התחלתי לבדוק אופציות במכונה.
הבעיה המרכזית היא שכרגע (אמצע יוני 2026) אוקלהומה נמצאת מעל הסינר השני, עם הוצאות של כ-249 מיליון דולר, כשהרף לסינר השני הוא כ-222. במצב כזה לאוקלהומה אסור ל"חבר" מספר חוזים עבור החוזה הגדול של יאניס, מה שמקשה מאד על טרייד ישיר. למיטב הבנתי המוגבלת גם קבוצה שלישית לא תסייע כאן.
אם אכן כך, על אוקלהומה לרדת מתחת לסינר השני על ידי הפחתת כ-27 מיליון דולר מהוצאותיה. איך ניתן לעשות זאת?
אני הייתי מוותר על אופציית הקבוצה על לו דורט (17), ועל קנריק וויליאמס (7), ושולח חוזה קטן, למשל של הרוקי תומאס סורבר (5) לקבוצה אחרת, נניח שיקגו, עבור בחירת סיבוב שני עתידית או שקר כלשהו אחר.
המכונה מסרבת לאפשר לי לוותר על האופציות של דורט וקנריק וויליאמס, אז פשוט נמשיך בלעדיה:
פרטי הטרייד
בגלל שהמכונה לא משתפת פעולה לא ברור לי אם חייבים לאזן משכורות, אבל אם נניח שכן, אז נלך על חבילה של הרטנשטיין (28 כמימוש אופציה, ואם אי אפשר להטריד אחרי מימוש אופציה, אז בסיין אנד טרייד), אייזיאה ג'ו (12), ארון וויגינס (10), וניקולה טופיץ' (5). כל אלה מתקזזים עם השכר של יאניס. פירוט הבחירות להלן.
מאזן לשלושת הגופים
אוקלהומה
מקבלת את יאניס, שישפר עוד יותר את ההגנה הנפלאה שלה, ויוכל לשמש כשחקן יוצר ומפצח הגנות במקביל לשרגא, (תחשבו על פיק-אנ-רול של השניים האלה… ברררר), וגם במקומו, כששרגא נח.
מאבדת את הרטנשטיין האימתני, אבל יאניס יתפוס את המשבצת שלו, בהגנה ובהתקפה, כך שלא יהיה לזה אימפקט על הקבוצה, להפך.
מאבדת את דורט, ג'ו, קנריק וויליאמס, ארון וויגינס, וטופיץ' – גארדים שמיעטו לשחק ברמות הגבוהות של הפלייאוף, ושומרת על אג'יי מיטשל, קרוסו, וואלאס, ומקיין שכן הירבו לשחק, לכן האימפקט ברמות הגבוהות יהיה נמוך. כנ"ל בנוגע לתומאס סורבר. את מקומם בסגל, ואת העומק שאיפשרו במהלך העונה הסדירה, ימלאו שחקנים בחוזה מינימום (לאנדרי שאמטים למיניהם), ונבחרים בדראפט הקרוב (כ-4 בחירות סיבוב ראשון וכ-1 בחירות סיבוב שני).
מאבדת 2 בחירות סיבוב ראשון ו-2 בחירות סיבוב שני, לא מוגנות – לא מעט, אבל רק חלק קטן ממאגר הבחירות שלה, כך שהאימפקט נמוך.
בסופו של דבר אוקלהומה לא מוותרת על אף אחד מכוכביה – הולמגרן, ג'יי-דאב, צ'ט, ומיטשל נותרים בקבוצה – ושומרת על כל שחקני הרוטציה הטובים שלה למעט דורט.
תרחיש חיובי – יאניס בריא, נמרץ ומתאקלם, והתקרה של הקבוצה עולה – יהיה עוד יותר קשה לנצח את אוקלהומה 4 משחקים בסדרה, וסיכוייה לזכות באליפות ישתפרו. יאניס מוותר על האופציה עבור חוזה ארוך במחיר נוח לשני הצדדים.
תרחיש שלילי – יאניס נפצע, אבל התקרה אינה נפגעת משמעותית – לקבוצה קיימות אופציות לשיפור על בסיס הסגל הקיים (הולמגרן, ג'יי דאב בריא, מיטשל וקייסון וואלאס מתפתחים), שיאפשרו לה להתחרות גם ללא תרומה משמעותית של יאניס. בכל מקרה, כשהחוזה של יאניס מסתיים נפתחות אפשרויות חדשות – אם יאניס לא מממש את האופציה זה קורה בסוף 2027, ואם כן, אז בסוף 2028. אם יאניס הופך לחוזה מת (סבירות נמוכה, לדעתי), פרסטי יוכל למכור אותו לטנקיסטית עבור חופן בחירות שכאמור יש לו בשפע.
מילוואקי
בחירות – בחירת סיבוב ראשון 2027, קרובה יחסית, של הקליפרס, שיכולה להתברר כבחירת לוטרי; בחירת סיבוב ראשון 2033, רחוקה יחסית, של אוקלהומה. ב-2033, אם בכלל יישארו באוקלהומה, שרגא יהיה בן 35, ג'יי-דאב בן 32, וצ'אט בן 31; שתי בחירות סיבוב שני 2032 ו-2033, רחוקות, של אוקלהומה. שימו לב, שבניגוד למקובל בליגה, כל הבחירות הנכללות בעסקה אינן מוגנות כלל, מה שהופך אותן לנדירות יותר, ולבעלות תקרה פוטנציאלית גבוהה יחסית לבחירות מוגנות.
נכסים מוכחים – שני נכסים והם הרטנשטיין וג'ו, שיגולגלו הלאה עבור בחירות וצעירים. ארון וויגינס אינו ברמתם, אבל אני מניח שתימצא קבוצה חלשה כלשהי שתשלם תמורתו בחירת סיבוב שני או משהו כזה.
שחקן צעיר – ניקולה טופיץ', שכמעט לא שיחק בליגה בשל בעיות רפואיות – אפשר בהחלט להמר על כך שיחלים ושיממש את הפוטנציאל שפרסטי, שגם ככה היה משופע בגארדים כשבחר בו, ראה. אם יצא מטופיץ' כוכב, (סבירות נמוכה) – מילוואקי הרוויחה בגדול; אם יצא ממנו שחקן רוטציה, (סבירות לא רעה), אפשר יהיה להטריד אותו בהמשך הדרך – גם טוב.
יאניס
יאניס מקבל את הקבוצה החזקה ביותר בנ.ב.א, לטעמי, שמאפשרת לו להתחרות על התואר שנים ארוכות קדימה, מבלי שיהיה חייב לקחת את הקבוצה על גבו. השחקנים המובילים בקבוצה אינם משחקים על המשבצת שלו (נכון שהולמגרן נחשב PF, אבל זה לא מהותי, הוא יכול לשחק גם SF, מאחר והוא קולע מבחוץ). התרבות הארגונית נתפסת כנוחה וקבוצתית. מנג'ר עילאי, עם המון בחירות במחסנית, צפוי להמשיך ולשפר את הקבוצה עוד יותר. המיקום אינו להיט אבל לא גרוע ממילוואקי.
הערות
אפשר לטעון שמילוואקי יכולה לסחוט עוד בחירה או שתיים. להבנתי זה תלוי גם בהצעות מתחרות, אבל גם אם נניח שההצעות המתחרות יהיו טובות יותר, פרסטי בוודאי יכול להוסיף עוד בחירה או שתיים, והמאזן הכולל של העסקה עבורו, לדעתי, אינו משתנה באופן משמעותי.
סאן אנטוניו ספרס
אצלנו, עיניכם הרואות, חצי מהסגל לא חתום לעונה הבאה, לטוב ולרע.
לטוב – כי אם לא מעניקים חוזים משמעותיים לבארנס (18 מיליון לעונה בחוזה שהסתיים), ולאוליניק (13, כנ"ל), אז נשאר לנו לא מעט כסף.
לרע – כי אין לנו כמעט שחקנים שאנחנו יכולים לשלב כמשלימי שכר מבלי להיפגע ברמה המקצועית.
ומי בא לעזרתנו?
נכון מאד חברים, סופסוף ד'ארון פוקס מוכיח את עצמו, גם אם לא על הפרקט – 49 מיליון הדולר בחוזה שלו עוברים במכונה עבור החוזה של יאניס (58). האח הידד!
פרטי הטרייד
איזון משכורות זה יפה ונוח, אבל כמובן שמילוואקי צריכה להרוויח מהסיפור הזה, והיא מקבלת את קרטר בריאנט, שחקן צעיר וסימפטי; 3 בחירות סיבוב ראשון, ו-5 בחירות סיבוב שני, כולן לא מוגנות.
מאזן לשלושת הגופים
סאן אנטוניו
מקבלת את יאניס, שיפחית משמעותית מהעול על וומבי הצעיר בהגנה ובהתקפה, הן לצד וומבי, והן במקומו כשוומבי נח. יאניס יחזק את ההגנה הנפלאה של הספרס, בצבע ובפרימטר, ישמש כשחקן יוצר ומפצח הגנות במקביל להארפר וקאסל, ויוכל להוביל התקפות כששום דבר אחר לא הולך (לפרטים נוספים אנא צפו ברבע הרביעי של רוב משחקי הפיינלס).
מאבדת את ד'ארון פוקס, שממילא לא מתאים, לדעתי, לשאר הסגל ולשיטת המשחק, והתקשה ברמות הגבוהות של הפלייאוף. בהנחה שהארפר וקאסל ממשיכים להשתפר, פוקס ממילא היה יורד לספסל ומתפקד כשחקן שישי, כך שהאימפקט על הקבוצה יהיה מוגבל. יתרה מזו – 49 מיליון דולר לעונה הם הרבה יותר מדי עבור שחקן שישי מוגבל, ולכן בכל מקרה היינו צריכים להיפטר מהחוזה שלו "במהלך הדרך", ובוודאי שלקבל את יאניס "במהלך הדרך" הזו, זה מעולה.
מאבדת את קרטר בריאנט. חבל, כי הוא בחור נחמד, אבל האימפקט של חסרונו על הקבוצה יהיה נמוך מאד, בוודאי בפלייאוף.
את מקומם של פוקס ובריאנט בסגל יחליפו שחקנים בחוזה מינימום (שלום טיוס ג'ונס!), ונבחרים בדראפט הקרוב (בחירת סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שני). אני מניח שנשאיר גם חלק מהשחקנים הנוכחיים בחוזה מינימום.
מאבדת 3 בחירות סיבוב ראשון ו-5 בחירות סיבוב שני – לא מעט בכלל, אפילו הרבה מאד, אבל בסופו של דבר אנחנו לא מוותרים על אף כוכב – הארפר, קאסל, וכמובן וומבי נותרו בקבוצה – ואנחנו שומרים על כל שחקני הרוטציה למעט פוקס. אבדן הבחירות יהיה משמעותי, אבל הוא משפיע בעיקר על העתיד הרחוק, בעוד שבטווח הקצר אנחנו יוצרים קונטנדרית אדירה.
תרחיש חיובי – בדומה לאוקלהומה – יאניס בריא, נמרץ ומתאקלם, והתקרה עולה – יהיה עוד יותר קשה לנצח אותנו 4 משחקים בסדרה, וסיכויינו לזכות באליפות ישתפרו. יאניס מוותר על האופציה עבור חוזה ארוך במחיר נוח לשני הצדדים.
תרחיש שלילי – שוב, בדומה לאוקלהומה – יאניס פצוע, אבל התקרה אינה נפגעת משמעותית – לקבוצה קיימות אופציות לשיפור על בסיס הסגל הקיים (וומבי, הארפר, וקאסל מתפתחים), שיאפשרו לנו להתחרות גם ללא תרומה משמעותית של יאניס. בכל מקרה, כשהחוזה של יאניס יורד מהספרים נפתחות אפשרויות, אם יאניס לא מממש את האופציה זה קורה בסוף 2027, ואם כן, אז בסוף 2028. אם יאניס הופך לחוזה מת (סבירות נמוכה, לדעתי), נוכל לשלם למישהי שתיקח אותו מאיתנו, פחות מפרסטי אמנם, אבל אם לא תהיה ברירה אז נעשה זאת.
מילוואקי
בחירות – 3 בחירות סיבוב ראשון – 2027 של אטלנטה, 2028 של הקליפרס, ו-2033 של הספרס; ו-5 בחירות סיבוב שני – 2028 של ניו אורלינס ושל מיניסוטה, ו-2031, 2032 ו-2033 של הספרס. חבילה נאה מאד – הרבה בחירות הפזורות על ציר הזמן באופן שמאזן בין הטווח הקצר של קבוצות חלשות או בינוניות, והטווח הארוך של הבחירות של הספרס. ושוב שימו לב, שכל הבחירות הנכללות בעסקה אינן מוגנות, מה שהופך אותן לנדירות , ולבעלות תקרה פוטנציאלית גבוהה יותר.
נכסים מוכחים – רק פוקס. האם הוא נחשב נכס? לדעתי הוא נכס עבור קבוצות בינוניות, קצת בדומה לאחיו הגדול, קמבה ווקר, ולבן דודו דימאר דרוזן – הם לא שחקנים גרועים, והם יכולים לשחק, ולככב, בקבוצות בינוניות. את דרוזן מכרנו לשיקגו עבור חבילה נחמדה, ואני מניח שמילוואקי תוכל לעשות משהו דומה במהלך הדרך. גם אם לא – פוקס הוא שחקן מתאים לתקופת הביניים – הוא מייצר היילייטס, ולפחות לפי הראיונות איתו הוא בחור אינטליגנטי, חד ומהיר שמבין כדורסל, באמת שאין לי שום דבר נגדו, הוא יוכל לחנוך את הצעירים של מילוואקי, ואפילו הייתי מציע לו לכתוב להופס, אבל הוא פשוט לא מתאים לרמות הגבוהות של הפלייאוף, (ולמילוואקי זה לא יפריע בשנים הקרובות).
שחקן צעיר – קרטר בריאנט, האיש שעליו ביססנו את המודל של שחקן צעיר שאינו כוכב, ימשיך לפתח את המודל הזה במילוואקי.
יאניס
בדומה לאוקלהומה – יאניס מקבל את אחת משתי הקבוצות החזקות ביותר בנ.ב.א, שמאפשרת לו להתחרות על התואר שנים ארוכות קדימה, ומבלי שיצטרך לקחת את הקבוצה על גבו. השחקנים המובילים בקבוצה אינם משחקים על המשבצת שלו. התרבות הארגונית נתפסת כנוחה וקבוצתית. המיקום אינו להיט אבל לא גרוע ממילוואקי. חוקי המס בטקסס נוחים יחסית לרוב הסטייטס האחרות בארצות הברית.
החיסרון העיקרי בהשוואה לאוקלהומה הוא שלקבוצה מנג'ר פחות מנוסה, פחות בחירות, ומאמן פחות מנוסה. אפשר גם לטעון שיאניס לא ייזכר כ-PF הגדול בתולדות הספרס, בעוד שבאוקלהומה יתכן שכן, אבל אני לא יודע אם זה משנה ליאניס יותר מדי.
הערות
אפשר לחשוב על וריאציות עם קלדון ג'ונסון במקום קרטר בריאנט. במקרה כזה הייתי מוריד אחת מבחירות הסיבוב הראשון, אז מבחינת מילוואקי המאזן הכולל לא היה משתנה משמעותית.
סיכום פרק 4, מחזרות במשקל כבד
בפרק זה הסברנו את כללי המשחק, ובחנו הצעות מצד שתי האימפריות הצעירות של הליגה – אוקלהומה וסאן אנטוניו.
מצאנו ששתי הקבוצות יכולות להציע הצעות עשירות ביותר עבור יאניס, שתוצאתן תהיה שקונטנדרית חזקה תהפוך חזקה עוד יותר, שיאניס יקבל קבוצה תחרותית לשנים קדימה, ושמילוואקי תהנה מחבילת נאה של נכסים ובחירות.
בפרק הבא נבחן הצעות מצד מחזרות במשקל בינוני – הסלטיקס והניקס.
מקורות: ספוטרק, בסקטבול רפרנס, אי.אס.פי.אן, ויקיפדיה, פייסבוק
[…] הבא, ובאלה שאחריו, נציץ לחורי התולעת של המחזרות […]