רוקי'ס פחות מוכרים שיהיו מוכרים מאד (2) / מנחם לס

אוקיי. הגיע הזמן לוידוי אישי. מין נקיון נפש בגילי הקשיש. אז מה הוא "הוידוי הגדול"?

אני יותר לא שונא את קובי!

אבל לפני ששפוטי הלייקרס ייצאו במחולות מסביב המדירה מול חדר האוכל בקיבוץ אני מבטיח לכם שוידוי מסוג זה על הלייקרס לא ייצא ממני לעולם: את הלייקרס אני שונא כבר מ-1961, והשנאה רק הולכת וגוברת. הרבה מהסיבות שבגללן אני כבר לא שונא את קובי – למשל העובדה שאני לא פוחד ממנו יותר – יכולות לחול גם הלייקרס שאני היום פוחד ממנה פחות מאשר מנמלה מהלכת במטבחי. אבל לא משנה לי כמה גרועה ועלובה היא תהיה – ובינינו היא היום הקבוצה מס' 30 בליגה בחוזקה, קקאית מחלטת מלמעלה עד למטה – מאומה לא יקטין את השנאה אליה.

סליחה, לא מאומה. את הלייקרס אפסיק לשנוא רק אם היא תחזור ל-10,000 האגמים במינסוטה. אז הלייקרס היא מקרה אבוד, ואני מציע לכל אוהדיה לשכוח ממנה העונה, ובעונה הבאה, ואז עוד שלוש עונות, ולחזור לדבר עליה ב-2020 מינימום. אז בואו נחזור לעניינים יותר פרקטיים והגיוניים, כמו היחס לקובי.

אז הנה כמה מהסיבות שהפסקתי לשנוא אותו ואני אפילו מסמפט אותו היום:

1. איש לא פוחד ממנו יותר!

אני זוכר שנים שפחדתי שהוא לבדו ינצח את הקבוצות שרציתי שתנצחנה, ובעיקר מיאמי ובוסטון. אני זוכר את משחקי הגמר נגד הסלטיקס, וכמה פחדתי מעוד משחק של 40 נקודות שלו, עם החיוך הממזרי והסרקסטי כשהוא קולע וזורק מבט של "ואתה לא יכול לעשות מאומה בנידון". היום הוא שחקן טוב מאד אבל רגיל, בגלל גילו ופציעותיו. הוא עדיין מצויין אפילו שאיבד לדעתי כ-25% בכל אספקט של המשחק. אבל קובי פחות 'רבע קובי' זה עדיין 3/4 קובי, וזה מספיק להיות שחקן טוב מאד, אבל כבר לא מפחיד. במילים אחרות, הוא כבר לא מסוגל לנצח אותך לבדו.

2. אני מעריך ומעריץ את חזרתו למשחק

כמובן שה-48 מיליון הם סיבה מספקת לחזור, אבל אם רצה לפרוש, או לעבור לקבוצה אחרת, הלייקרס היתה 'לארג" איתו בכל מקרה. אילו החליט לפרוש, הם היו משאירים אותו בקבוצה בתפקיד אדמיניסטרטיבי עם משכורת של מיליונים. קובי מוערך היום

There are so many reasons to hate Kobe Bryant, especially if you're a basketball fan from Portland, San Antonio, Dallas, Phoenix, Boston or Sacramento. Beyond his on-court exploits — all those 40-point explosions, those tough-as-horsemeat jumpers, that flippant and cold attitude as he hushes the crowd on the road — there are plenty of reasons for the discerning non-Lakers fan to dislike No. 24. I should know, for I have hated Kobe Bryant as long as he's been in the league.

But something changed in the past year. Now, I find myself appreciating that monster a little bit more every day.

Five years ago when he ripped a coach or teammate, I would have bristled and pointed it out as a flaw — how could he be the greatest on Earth if he couldn't find a way to make Andrew Bynum better? Now when he torches Mike D'Antoni and points out Nick Young's limitations, it strikes me as funny. When he used to go out of his way to show the world he worked harder than anyone else, it was a sign of egomania. Now, it's just a moment to reflect that Kobe is legitimately crazy.

Why is this happening? Why am I feeling a bit of glee when those four letters pop up in front of me when I used to feel instant anger? Here are three theories.

1. I have gotten soft and am a disgrace to Laker Haters everywhere

Fatherhood, a recognition of the work it takes to stay fit once you hit 30 and self-hate at my own team's perpetual mediocrity may just be the underlying culprits. But I don't think this is right: just two years ago I wrote my Laker Hater cri de coeur. I still feel the hate every time I see purple and gold paired up.

2. Kobe has finally let us see his bizarre personality

Social media is a window not into celebrities' true selves, but to a part of their personalities they'd like you to see. Kobe is no different. On Twitter and Facebook, he shows us the same thing he showed us in those eye-rolling Nike ads and all those neatly packaged midnight shooting sessions. He is constantly trying to prove to us how hard he works to be the best and how much he hates losing.

But as he takes the reins of his own narrative exposure, we see just how unstable, how unglued he is about it all. A seminal moment in this theory: the infamous "Moonlight Sonata" tweet from the nightmare Dwight-Nash season. That same night, Kobe introduced us to a recurring character in Kobe's War On Time: the bear.

 

The bear came back in April 2013 when Kobe tore his Achilles, as Bryant basically ripped open his soul in a long Facebook rant. There was something endearing about seeing what goes through Kobe's brain during such a difficult moment.

He's shown other sides of his personality lately, too. He basically made fun of Nick Young for getting injured trying to pick Kobe's pocket during a scrimmage. He has in some ways been the conscience of the players' union (while also being the most highly paid player). And he got incredibly philosophical and weird in a New York Times-published conversation with Arianna Huffington, going so far as to claim his footwork on his famous fadeaway was inspired by studying how a cheetah moves its tail. All of the goofiness, the anti-owner outrage and the outright weirdness — it's all endearing enough to make us forget what Kobe once represented. Hell, it even retroactively puts things like "White Hot" in perspective. (Even in this perspective, "White Hot" is the most hilarious thing Kobe has ever done, and is the richest heckling resource imaginable.)

This theory has merit — as we've gotten to know the "real" Kobe as much as that is even possible, we can better appreciate him. We can laugh at him, and with him. But there's one other idea that seems a little stronger.

3. We no longer fear Kobe

The Lakers haven't been a threat since 2011. The last few major moves the team has made — signing Steve Nash, trading for Howard, hiring Mike Brown, hiring Mike D'Antoni over Phil Jackson, extending Kobe — have all blown up in L.A.'s face. Even a minor thing like waiving Kendall Marshall to work some cap magic before re-signing him has gone wrong. So in the larger sense, the Lakers are, for the first time in a long time, a joke.

Even if Kobe is as great as he was in the mid-aughts or before the injury in 2012-13, L.A. is no serious threat in the West. The poison has dried up. He can't hurt us when it matters most, because he doesn't have the help he has always needed.

This applies to Kobe, too. He hasn't scored 50 in a game since 2009. Since Kobe's last 50-pointer, guys who have reached that threshold include Brandon Jennings, Corey Brewer, Terrence Ross, Andre Miller, Kevin Martin and Deron Williams. Carmelo Anthony has done it four times since Kobe's last one.

He was awesome during the Dwight season, the last one in which he actually played much. But even that was a different Kobe: not the assassin we remember and loathe, but a pass-happy, anti-explosive gamer. He was the old guy in the pick-up game, a player dominating by virtue of skill and pluck and not physical dominance. He's gone from a lethal snake devouring everything to a panda bear on roller skates, scooting around and getting the job done. Pandas are deadly, yes. But no one actually fears them. They just want to hug them. You wouldn't hug a mamba.

Therein lies the problem for Kobe: his career is built on inspiring fear in his opponents, and he thrives on that. There is no longer anything to fear given the state of Kobe's game (older, wiser and exponentially less explosive) or the Lakers (hilariously bad). The mystique, the threat of heartbreak, the darkness that we once associated with what Kobe did to us — it's all gone.

Without the stress of fear, we can better appreciate the bizarre id of Kobe Bean Bryant, finally laid bare before us.

SIGN UP FOR OUR NBA NEWSLETTER

Get news, links and Ziller's #hottakes in your inbox every weekday morning.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  2. k_700

    15 אוק 2014 03:22:19

    בחירה מצוינת של הניקס! אמרתי את זה לדובי ביום הדראפט.

    אתלט גדול ווסטילי מאוד שהיתרון שלו כמו פי ג'יי הריסטון שהוא מגיע מוכן מאוד לנפק קבלות כבר בעונת הרוקי, רוצה לומר אם לניקס היום באמת תוכניות לעונה הזאת אז הם היו יכולים להוסיף לעצמם רוקי שידפוק מונה כבר בשנה הראשונה.

    שכחת להוסיף שהוא גם יליד ברוקס ושיחק כמה שנים בתיכון בניו יורק לפני שעבר לתיכון המוכר יותר מאונט ציון של הקאתולים בצפון קרוליינה.

    וויצ'יטה סטייט מוציאה כמה פריקים אתלטים בשנים האחרונות, צברה לעצמה יופי של שם בכדורסל המכללות עם הישגים מרשימים מאוד על פרק זמן קצר.

    1. דובי

      15 אוק 2014 04:09:24

      זוכר, וזוכר לך את זה לטובה.
      רק תעשו לי טובה תפסיקו לדבר עליו כי זה עם הקרניים והלשון כבר מתחיל להסתכל

  6. זיו

    15 אוק 2014 09:26:37

    השאלה מה זה מוכרים מאד?
    ב2010 היה הייפ גדול בו זמנית גם על לנדרי פילדס וגם על קאזינס.
    קאזינס עדיין מוכר מאד פילדס נשאר הייפ של כמה חודשים ונעלם.

    1. k_700

      15 אוק 2014 16:02:20

      זה הייפ שונה.
      כשקאזינס סיים עונת פרשמן מוצלחת מאוד אצל קאליפרי כולם יודעים שמדובר במנייה בטוחה מאוד פרט לעניין הילדותיות.

      פילדס לא הגיעה עם שום דבר להצביע עליו.
      נתן באמת כמה חודשים/עונה שלמה של סקונד גארד שמוריד הרבה ריבאונדים ונלחם באבל מאז כלום.

      הוא לא הגיע כאיזו הבטחה גדולה, בטח שלא מדובר פה על אותו הייפ כמו שקאזינס הביא ובצדק.

  7. Mbk

    15 אוק 2014 10:14:02

    מנחם מה אתה כומר על קנזס סיטי ?
    7-0 בפרי סיזן . לא זכורה לי הופעה כזו בתולדות הבייסבול
    עוד ניצחון אחד והם משווים את שיא הנצחונות הרצופים של בוסטון מ 2004

  8. איל

    15 אוק 2014 10:27:34

    מנחם, צפה בבקשה בווידיאו שצירפתי למטה ותאמר לי אם התקפת המשולשים היא סתם משהו 'נשמע טוב'.
    זה יוצר ריווח מקסימלי, ולומר שזה מכריח שחקנים למסור זו מילה גדולה (בכל זאת, בריאנט וג'ורדן שיחקו איתה), אבל זה ללא ספק עוזר לשחקנים קצת פחות מוכשרים בתחום כמו ברניאני או אמרה, כי בכל פעם שהם מקבלים את הכדור יש שני שחקנים מעליהם ושחקן אחד חותך מתחתיהם, כולם בזווית מסירה נוחה.
    עד הדרך תראה את האזורית 2-3 שישמרו השנה בניו יורק
    https://www.youtube.com/watch?v=deN-qgRXAhw

    1. מנחם לס

      15 אוק 2014 15:52:14

      איל, ומי לא משחק ככה? העקרון הוא להרחיב את המשחק, לנוע ללא כדור, הסנטר מקבל כדור ואו שהוא קולע, או מוסר למישהו שבא מהפינה. אין קבוצה שלא משחקת ככה, אבל בלי לתת לזה שם "משולשים".

      1. איל

        15 אוק 2014 16:38:21

        רוב הקבוצות לא משחקות ככה.
        האם בהתקפה של הת'אנדר או או גולדן סטייט הכדור נכנס פנימה בתחילת ההתקפה?
        האם השחקנים נעים ללא כדור?

  9. זיו

    15 אוק 2014 14:35:07

    יש כרגע סקרמנטו ניו גרזי.
    לא יודע מאד מוכרים אבל אריק מורלנד הולך להיות שחקן הגנה משמעותי בליגה.

    הקינגס שיחקו אותה איתו.

  11. גוגליוטה

    15 אוק 2014 16:54:30

    ארלי יהיה אחלה שחקן, חבל שהוא בניקס.

    שווה להוסיף את ג'ו האריס מקליבלנד. יהיה שחקן רוטציה חשוב. בלאט אוהב שחקנים מסוגו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט