מקצועות הספורט האהובים עלי – דירוג בסדר יורד – חלק שני

sports1

מקצועות הספורט האהובים עלי – דירוג בסדר יורד – חלק שני / מולי

ובכן, להזכירכם, החלטתי לדרג את מקצועות הספורט האהובים עלי בדר יורד. בפרק הקודם סיפרתי מדוע (עידו) , סיפרתי אילו מקצועות ספורט אני לא אוהב (עם בעלי חיים, קרה  או מכות) ודירגתי את המקומות עשרים וחמישה עד עשרים ואחד.

מאז החלק הראשון נזכרתי בעוד מקצועות ספורטיבים שייתכן ויעוררו גבה מאחר ואני לא עומד להזכירם כלל וכלל: אלו הם הסיף, הכדוריד והכדורעף. את שני האחרים, לפחות נחמד לשחק, אבל מעולם לא התחברתי להם, וסיף אגרסיבי למדי לגבי ואני לא אוהב לצפות בו.

אז הגיע הזמן להמשיך ולדרג, והפעם את המקומות מן המקום העשרים ועד אחד עשרה.

 במקום העשרים, המשך לבאולינג שבמקום העשרים ואחד, עוד ספורט שמערב ידיים והוא: "הורדת ידיים". מה שקוסם לי בעיקר בספורט זה הוא הניסיון שלי לדעת מראש בכל מיני קרב, מי ינצח לפני שהורדת הידיים עצמה מתחילה. אני למדתי לזהות שפות גוף ונחישות. מספרים על השוטר שכונה "שוגון", שיום אחד הוא התערב עם חשוד קוריאני שהתרברב ביכולתו, שהוא ינצח אותו בהורדת ידיים. ההתערבות היתה שאם "שוגון" ינצח, הקוריאני מודה בפשע. ואם לספר את הסיפור בתמצית התמצית: הקוריאני הודה בביצוע הפשע אחרי הקרב.

במקום התשעה עשר שלי נמצא ספורט הפאבים האנגלי, דארטס, כלומר, כפי שהוא מכונה בוויקיפדיה: "הטלת חיצים".  בספורט זה, אולי יותר מכל ספורט אחר, יכול אתה לראות כיצד המתח משפיע על מטילי החיצים. למי שלא יודע, המשחק הנפוץ והמקובל ביותר הוא 301. במשחק זה כל משתתף מתחיל מסכום של 301 ומטרתו היא להגיע לאפס. זה יוצר מצב בו בכל הטלה עליך לכוון בדיוק לנקודה ספציפית כדי להגיע לאפס המינימום זריקות ולפני המתחרה שלך, ומכך שכל הטלה משמעותית ביותר –  מה שמעלה את סף המתח לכל אורך המשחק.

במקום השמונה עשר נמצא הגולף. ראוי שאומר שמעולם אפילו לא אחזתי בידי מחבט גולף, לא כל שכן חבטתי בכדור גולף. אבל החלק הקסום ביותר לטעמי בגולף, היא לא רק ההתמודדות של הגולפאי עם עצמו, אלא בעיקר ההתמודדות שלו מול טרדות העולם: הרים ומכשולי מים, עליות ומורדות ומעל ולפני הכול: רוחות.

במקום השבעה עשר שלי אני מבקש לקבוע עוד שני סוגי ספורט המערבים מחבט: טניס וטניס שולחן. החיסרון הראשון במעלה, מבחינתי, בתחרויות טניס, הוא שלרוב אין לך ידיעה כמה מן תיקח התחרות. הדבר נכון אפילו יותר בטורניר גביע דייוויס לאומות בו אין למעשה מגבלה על אורך משחק שבאופן עקרוני יכול לקחת אפילו שבועיים או יותר. בזמנו ניסיתי את כוחי הטניס ולא התחברתי, אך לעומת זאת אני מכור למשחק הטניס שולחן. הבעיה שלי היא שאני אוהב מדי לשחק את המשחק, וכך, צפייה ברמות הגבוהות כל כך של המשחק רק מעלה בי את סף התסכול מיכולתי הבינונית למדי ומאי יכולתי לחקות את שאני רואה.

במקום הששה עשר נמצאות תחרויות ההתעמלות. האהובה עלי מביניהן היא המקבילים המדורגים לנשים. אני צופה לעתים במכשירים כגון מתח או טבעות ומודה שהמכשיר השנוא עלי ביותר הוא סוס הסמוכות שהוא לא מספיק פוטוגנטי, לפחות לטעמי.

במקום החמישה עשר שלי מופיע בייסבול. בייסבול הוא עבורי עניין של תקופות: יש זמנים בהם אני רואה את המשחק הזה לעתים קרובות ומסוגל לצפות בו שעות ארוכות,  ויש תקופות בהן אני אינני מסוגל לראות אפילו  שלוש דקות רצופות ממנו, לכל היותר מתאים לי סיכום בן דקתיים של כל  ההום-ראן במשחק.

במקום הארבעה עשר נמצא מה שקשור לבריכה, דהיינו שחייה לסוגיה ובעיקר קפיצות ממגדל. הבעיה שלי עם שחייה, היא שאלא אם כן אני מעורב רגשית או שזהו מקצה משמעותי שמשודר בזמן את, היא פשוט פחות מעניינת. כמה זמן כבר יכול אתה לראות את אותו אדם עושה את אותם תנועות שוב ושוב ללא גיוון?  אני בספק אם יש כאן מישהו שנהנה מצפייה בשחייה לקילומטר וחצי בסגנון חופשי, מילא לחמישים או מאה מטר, אבל לאלף חמש מאות?  בקפיצות ממקפצה יש לי יותר עניין, אך הם נדירות למדי בטלוויזיה וההבנה שלי בהן מוגבלת לאופן הכניסה למים: ככל שמידת הספלאש  גבוהה –  הציון יותר נמוך שכן משום מה, כניסה חלקה למים נחשבת איכותית יותר. אני מודה שאם אני הייתי כותב את החוקים, הרי ככל שמידת הספלאש היתה גבוהה יותר – כך הייתי נותן יותר ניקוד…

במקום השלושה עשר נמצא ספורט שמשוחק באולם, על קרח, אבל הוא מזכיר לי בעיקר שני דברים: משחק בגולות ואת אמי מבקשת ממני לטאטא את הבית. יש למישהו מושג מהו?  זהו כמובן הקרלינג, משחק שמערב מחשבה, אסטרטגיה, יכולת, וניקוי מהיר של משטח הקרח באמצעות מטאטא. את קרלינג הכרתי רק לפני עשור, אך הוא ספורט שאני אוהב יחסית לראות, במיוחד את האופן בו מטאטאים את המשטח שלפני בכדור תוך כדי צריחות בעוצמה מטורפת … (ואגב, אימא שלי לא הרשתה לי לצרוח כשטאטאתי את הבית, – למרות תסכולי העמוק).

במקום השניים עשר נמצאת.אמנות הלחימה שהיא כנראה הפחות פראית מכולן, הג'ודו. לא מרביצים, אם חונקים – אז רק באופן סמלי וגם זה לזמן מוגבל, תמיד תמיד מקשיבים לשופט ותמיד תמיד מנומסים, ובעיקר יש מאות סוגים של הנפות והטלות וכמות יחסית גבוהה של איפונים, שהם הניצחון האולטימטיבי. אני מניח שעצם החשיפה הרבה יחסית שלי כישראלי לג'ודו, תרמה להבנה מהו איפון, מהם וואזארי ויוקו, שקוקה בוטל בשנת 2009 ושהאראי גושי (Harai goshi 払腰  ) פירושו הטלה באמצעות המותן…

במקום האחד עשר והאחרון לחלק זה נמצאים הרמת המשקולות ותחרויות האיש החזק בעולם. לא, אני לא מדבר על תחרויות בודי בילדינג אלא על תחרויות בהם זורקים לגובה חביות השוקלות מאה ק"ג ויותר ומושכים משאיות עמוסות נערות חינניות, מטוסים או קרונות רכבת. יש משהו באנשים הענקיים הללו (שאני בקושי רבע מהם) שקוסם לי. יכולת ההתמודדות שלהם עם כאבים ממושכים ובלתי פוסקים, יכולת ההתגברות שלהם על עצמם ועל מה שעומד מולם מסמלים בעיני את היכולת והצורך האנושיים להתגבר על העולם.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. בייסבול הוא אחד הספורטים האהובים ביותר עלי, והספורט העולה לי בעצבים יותר מכל ספורט אחר. אין דבר מותח יותר בספורט מהפלייאוף בבייסבול!!!
    מספיק היה לראות את המשחק הראשון בפננט של ה-AL כשקנזס סיטי רויאלס ניצחה באקסטרה אינינגס את בולטימור 6-8 במשחק הורס עצבים כדי לג[דעת על מה אני מדבר.
    אבל מזמן הרמתי ידיים. אפשר לספור את הידשראלים 'שבתוך' המשחק הנפלא הזה על אצבעות הידיים, ולא יעזור כמה שאטיף על גדולת המשחק – – זה לא יעזור.

    1. מנחם, אני באמתובתמים חושב שהבייסבול לא מתאים ל"מזג" הישראלי, אגב, גם הקריקט לא.
      אנחנו עם שדורש "נון סאופ אקשן " ורואה בבילוי במגרשי הספורט בעיקר אמצעי להוצאת אגרסיות אם כספורטאי ואם כצופה. והבייסבול? הבייסבול פשוט לא עולה בקנה אחד עם שתי התכונות הללו.

  2. בשבתון הקרוב אני מתכנן ללמוד בייסבול מהו. לא יכול להיות שכל כך הרבה אנשים טועים. גם אם נניח שחצי מהם מטומטמים עדיין ישנם 150 מליון שלא, אז כנראה שיש בו משהו.
    אבל שום ספורט לא יתפוס את מקומו של הכדורסל, "לא אבגוד".

    1. הוויקי בעברית מדבר על 301 כנפוץ היותר וזה של האנגלית על 301 או 501.
      ברוב התחרויות שראיתי ביורוספורט זה היה מ 301.

      מהוויקי באנגלית
      here are many games that can be played on a dartboard, but darts generally refers to a game whereby the player throws three darts per visit to the board with the goal of reducing a fixed score, commonly 501 or 301, to zero ("checking out"), with the final dart landing in either the bullseye or a double segment

כתיבת תגובה

סגירת תפריט