איך הגענו עד הלום?

ב-1989 הצטרפה לליגה קבוצה קטנה וחביבה בשם אורלנדו מג'יק. מאז המועדון עבר כמה תקופות, חלקן מרשימות יותר וחלקן פחות. בתחילת הדרך היה חושך, הקבוצה, (כמו רוב קבוצות האקספנשיין בראשית דרכן), לא מצאה את דרכה, והמשיכה להפסיד משחקים בלי סוף.

ב-1992 הכל השתנה עבורם, כשקיבלו את הזכויות לבחירת הדראפט הראשונה לאותה שנה, הלא הוא שאקיל אוניל, הנפיל מלואיזיאנה. ומשם החלה תקופה נפלאה בה יחד עם פני הרדאווי, שאקיל רמס ושלט בצבע, ואפילו הוביל את אורלנדו לגמר ב-1995, אך שם חטפו סוויפ מידי חאכים "החלום" אולאג'וואן.

אחר כך, שאקיל עזב, וחושך שרר באורלנדו. 8 שנים בינוניות ורוויות בפציעות. אמנם כוכבים כמו טרייסי מקגריידי, ואפילו גראנט היל, שיחקו בקבוצה, אבל המג'יק לא הצליחו לעבור ולו סיבוב אחד בפלייאוף.

ואז, עוד תקווה גדולה – בדראפט 2004 הגיע נפיל נוסף – דווייט האוורד היישר מהבגרויות של י"ב. ושוב, תקופה מוצלחת שהגיעה לשיאה ב2009, כאשר דווייט – מלווה בג'מיר נלסון, טורקוגלו, לואיס, ורדיק – הגיע לגמר, אך שם חטף 4-1 מקובי ברייאנט והלייקרס. כעבור מספר עונות גם דווייט עזב, ואורלנדו חזרה לדשדש בבינוניות.

בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום – ניקולה ווצ'ביץ', והעפלה לפלייאוף מהמקום ה-8, היו הנחמות היחידות של אוהדי אורלנדו העגומים. האם יראו שוב ימים יפים?

ב-2022 שוב שפר מזלם של המג'יק, אשר זכו בבחירה הראשונה בדראפט, וצירפו לשורותיהם פורוורד מוכשר, פאולו בנקרו מאונ' דיוק. אליו הצטרפו כמה צעירים מוכשרים בדמות פרנץ ווגנר הגרמני, וג'יילן סאגס הגארד ההגנתי. פתאום הופעה ראשונה בפלייאוף. פתאום עוד אחת. נראה שלאורלנדו שוב יש מה להציע לליגה. אמנם הם עוד לא עברו סיבוב יחד, אבל נראה שחבורת הצעירים הקשוחה הזו, בהובלת ג'מאל מוזלי יכולה ללכת רחוק. והעונה, אחרי קיץ מסקרן והתפתחות הסגל – אין לדעת כמה רחוק ילכו. התקווה חזרה לאורלנדו.

העונה הקודמת

אחרי קפיצה משמעותית והעפלה לפלייאוף לפני שנתיים, נראה היה שהמג'יק רק מתחזקים, ואפילו החתימו את הווטרן KCP לחיזוק. המג'יק התחילו את העונה חזק מאוד, ופאולו בנקרו נראה כמו הדבר האמיתי. אבל מאמצע העונה החלה מגפת פציעות שפגעה משמעותית בהצלחת הקבוצה, ודרדרה אותה לשולי הפלייאין, ולמאזן של 41-41. לבסוף הצליחו המג'יק להעפיל לפלייאוף מהמקום ה-7, אבל חטפו בראש מבוסטון, ונשלחו הביתה אחרי 5 משחקים. הבעיה הייתה ברורה. לאורלנדו חסרים קלעים, שחקנים שירווחו את הפרקט, ושיכניסו גיוון להתקפה שהייתה מדורגת אחרונה בליגה בעונה שעברה.

לכן, המשימה לקיץ הקרוב הייתה ברורה כשמש.

הקיץ שהיה

עזבו – KCP, קול אנתוני, גארי האריס, קורי ג'וזף

הגיעו – דזמונד ביין, טיוס ג'ונס, ג'ייס ריצ'רדסון, נואה פנדה

באחד הטריידים הגדולים של הקיץ, המג'יק הנחיתו את דזמונד ביין. הכוכב הקלעי מממפיס עלה להם בהרבה בחירות דראפט, KCP וקול אנתוני. הרבה מבקרים השמיעו קולות של "האם החבילה הזו היא לא הגזמה פראית", אבל דבר אחד בטוח, ביין הוא קלעי בחסד, ומוסיף לקבוצה מימד שכל כך היה חסר לה.

על הנייר ההחתמה של טיוס ג'ונס גם היא נראית כמוצלחת – ג'ונס אמור לספק ניהול משחק ואחריות מהספסל. ג'ייס ריצ'רדסון, (בנו של ג'ייסון ריצ'רדסון), אמור להיות סקורר ברמה גבוהה, ופנדה הוא שחקן אנרגטי וורסטילי.

השחקנים שהמג'יק איבדו בקיץ הם די זניחים, כך שאפשר לסכם את הקיץ כמוצלח למדי, והדבר היחיד שעומד על הכף הוא, האם הם שילמו יותר מדי על דזמונד ביין. בכל אופן הכוונות ברורות, לנצח ועכשיו.

הסגל

רכז – ג'יילן סאגס, טיוס ג'ונס, אנתוני בלאק

קלע – דזמונד ביין, ג'ייס ריצ'רדסון, ג'ט האוורד

סמול פורוורד – פרנץ ואגנר, נואה פנדה, טריסטן דה סילבה

פאוור פורוורד – פאולו בנקרו, ג'ון אייזיק, מו ואגנר

סנטר – וונדל קרטר, גוגה ביטאדזה

והרי התחזית

התרחיש הפסימי – מגפת הפציעות חוזרת. בסוף חודש אוקטובר סאגס גומר את העונה. בנובמבר פרנץ נפצע לקצת, ועד שהוא חוזר פאולו מספיק לסיים את העונה גם הוא. פרנץ וביין מספיקים בכדי לנצח משחקים, אבל לא מספיק כדי להבטיח מקום בפלייאוף, ומנגד לא מספיק גרועים כדי לבחור גבוה. הם מסיימים במקום ה-9 במזרח, ומפסידים לטורונטו במשחק הפלייאין הראשון. העונה הולכת לפח, ופתאום הטרייד על ביין נראה גרוע במיוחד.

התרחיש האופטימי – הכל מתחבר. ביין וג'ונס הם כל מה שאורלנדו היו צריכים. זה, ועונה בריאה. פאולו נותן עונה של ספק MVP, מסיים עם ממוצע של 30 נק' למשחק, ונבחר לחמישיית העונה הראשונה. סאגס נבחר לחמישיית ההגנה. ביין נבחר לאולסטאר בפעם הראשונה. המג'יק מסיימים ראשונים במזרח עם 61 ניצחונות.

הסיבוב הראשון, מול בוסטון הפצועה, מסתיים בסוויפ למג'יק.

בסיבוב השני, ניצחון קשוח בשישה משחקים מול דטרויט.

בגמר המזרח אורלנדו גוברת על קליבלנד, ב-7 משחקים מותחים.

בפיינלז, נגמר למג'יק הסוס, והם מפסידים ל-OKC, עם הרבה כבוד ופנים אופטימיות קדימה.

התרחיש הריאלי – יהיו מספר פציעות, אבל בסה"כ אורלנדו משתפרת משמעותית. בכל מקרה הדרדרות של המזרח הפצוע כנראה תאפשר להם מקום 4 ומעלה. פאולו ישתפר, וכמוהו גם פרנץ. המג'יק יעלו לפלייאוף מהמקום השני ויודחו בחצי גמר המזרח ע"י הניקס או משהו כזה.

אחרית דבר – במהלך ההיסטוריה של המועדון לאוהדים של אורלנדו לא היו הרבה הזדמנויות לחלום. עכשיו, עם הצמד בנקרו את ואגנר, עם סגל עמוק ואתלטי, ומאמן סולידי, נראה ששוב אפשר לחלום באורלנדו.