הפריוויו הנפלא של מאנו על ברוקלין גרם לי לחשוב על משהו – יש קבוצות סתם בליגה. קבוצות בלי אף שחקן מעניין, אף פרוספקט חשוב. שום עתיד, אולי קצת עבר. ברוקלין היא בוודאי אחת כזאת, כמו גם פורטלנד (עם כל הכבוד לדני אבדיה)

והסיבה היחידה שהווריורס איננה כזאת היא בגלל שעדיין משחק בה השחקן האטרקטיבי ביותר בכל הזמנים, בעיניי – סטף קרי. מה שלא משנה כל כך כי האיש בן 36. אבל בניגוד לברוקלין, פורטלנד, יוטה ואחרות – לפחות העבר המיידי היה חתיכת עבר. לא?

בעונה הקודמת:

מאזן: 36-46, שהספיקו רק למקום עשירי במערב ותבוסה מול סקרמנטו בפליי-אין.

מאמן: סטפנוס דדאס. ברצינות, נראה לכם שהם פתאום יפטרו את המאמן שהביא להם 4 אליפויות?

עשו עונה סתם, אמנם עם מאזן טוב כי במערב קשה להיכנס אפילו למקום העשירי בפליי-אין אם אתה לא מנצח 46 משחקים, אבל בסופו של דבר, הובסו במשחק האחד שלהם בפלייאין מול הקינגס (נקמה מהניצחון של הווריורס עליהם בפלייאוף שנה קודם לכן). וזאת למרות שגם קרי וגם קליי היו בריאים (70 פלוס משחקים לשניהם), וויגינס לא נעלם לו במסתוריות (גם 70 משחקים פלוס), פודג׳מסקי התגלה כרוקי מצוין, טרייס ג׳קסון דייויד מהסיבוב השני התגלה כרוקי טוב. קומינגה השתפר מאד והפך להיות שחקן כדורסל (אם כי לא קיבל נקודות בבחירה ל MIP מה שקצת הפתיע אותי), ובגדול, אפשר לומר שהקבוצה הפתיעה את עצמה ביחס לבריאות והשיפור של השחקנים מצד אחד, ואיכזבה את עצמה ביחס לתוצאות מאידך – כי אם כל זה לא מספיק בשביל יותר מאשר מקום עשירי במערב… מה כן מספיק ומה זה אומר על העונה הקרובה?

מי הלך?

בראש ובראשונה מיסטר ספלאש – קליי תומפסון. ואני לא בטוח מה אני חושב על זה. מצד אחד ברור שהיתה כאן דעיכה בשנתיים האחרונות. אבל מצד שני, מדובר בשחקן מס׳ 2-3 בקבוצה שזכתה ב-4 אליפויות. מצד אחד, הוא כבר לא יכול לשמור על שחקנים קטנים וזריזים כמו שהוא היה עושה בעשור הקודם, אבל מצד שני הוא עדיין שחקן של 18 נק׳ ב 39 אחוז מהשלוש. מצד אחד, הוא היה גרוע בפלייאוף לפני שנתיים מול הלייקרס ובעיקר קלע 0 נקודות ב-10 זריקות מול סקרמנטו בפלייאין, אבל מצד שני – כמה היסטוריה, כמה קלאסה. מצד אחד עשה כל כך הרבה שמגיע לו המון כסף מהווריורס, אבל מצד שני, הוא חתם על חוזה ענק כשהוא היה פצוע והוא קיבל שנתיים במתנה.

אישית, זה הדבר האחרון שממש מפריע לי. האיש קיבל אשכרה שנתיים כסף במתנה מהווריורס על כלום, ועכשיו רב איתם על כסף. רק על זה, אני בסופו של דבר, קצת שמח שהוא הולך, כי בעיניי זו חוצפה שאין דברים כאלה. מה שקליי היה צריך לעשות לו היה מענטש היה לחתום של 10-15 מיליון דולר לכמה שנים (שזה מה שהוא שווה בעיניי) וסוגר עניין בקבוצת ילדותו. אבל הוא לא, אז לא. בכל מקרה, הוא בדאלאס.

כריס פול שהוא אמנם אחד הפוינט גארדים הגדולים בכל הזמנים, הוא בסופו של דבר ג׳ורנימן לא חשוב היום. במשחקים בהם הוא לא היה פצוע, הוא הראה כימיה לא רעה עם סטף, וגם מסר כשסטף לא היה איתו. אבל בואו, בניגוד ללברון שעדיין משחק ברמה גבוהה, כריס פול הוא קוריוז, כמו שהיה נניח וינס קרטר. שייהנה לו עם וומבי בסן אנטוניו.

דריו סאריץ׳ בא כהחתמה סבירה לקבוצה שלא יודעת לשחק עם גבוהים, והיה בסדר בתחילת השנה. התקפית. הגנתית הוא מעולם לא היה בסדר. השנה הוא יחליף את יוקיץ׳ בדנבר, אז אולי לפחות לא תהיה ירידה הגנתית.

וגם קורי ג׳וזף, לסטר קווינונס, עוסמן גרובה (שחוזר לאירופה), ג׳רום רובינסון – הארבעה תרמו ביחד שנה שעברה 271 נקודות, 115 ריבאונדים, 84 אסיסטים ב-81 משחקים משותפים וב-689 דקות משותפות. או במילים אחרות, אם הארבעה היו שחקן אחד שמשחק 36 דקות במשחק, הם היו תורמים 14 נקודות, 6 ריב׳ ו 4.4 אס׳ למשחק. אבל הם ארבעה שחקנים, ככה שזה לא ממש הרבה במיוחד. ביי.

אז מי בא?

בעיקר אפשר לדבר על שלושה שחקנים משמעותיים יותר או פחות. אבל אם אנחנו כנים עם עצמנו, אז הרבה יותר פחות מאשר יותר.

קייל אנדרסון כבר עשור בליגה. סלואו מו הוא שחקן שאני אוהב כי יש לי נטייה לאהוב שחקנים עם שכל יותר גדול מהיכולות האתלטיות שלהם. ואני גם אוהב איך הוא מזכיר לי את ה״עצלן״ כל פעם שהוא עולה לג׳אמפ שוט

הנה, לא רק אני אומר:

ייאמר לזכותו שהוא מוסר טוב מאד, שחקן קבוצתי טוב, וגם שומר שמאד מזכיר לי את הנפלד, יודע עם כל האיטיות שלו להטריד מאד שחקנים, להשתמש בגוף הגדול בשביל לעצבן אותם ולסגור קווי מסירה. פשוט שחקן חכם, שחקן חכם עם היכולות האתלטיות שלי (1.74, 95 קילו, אשכנזי) אבל עדיין שחקן חכם. מה שכן 23 אחוז בעונה האחרונה מהשלוש (אבל 41 אחוז בעונה הקודמת) זה ממש לא משהו, הוא צריך לחזור ל 35 אחוז או משהו כזה בשביל להיות יעיל.

איך זה יעבוד? נו, זה הווריורס, הקבוצה שאף פעם לא מחתימה גבוהים, ברור שאת רוב הדקות שלו אנדרסון יראה בעמדת הסנטר, ובעיניי הוא יהיה לא רע משם. עונה טובה שלו יכולה להיות קריטית לווריורס לדעתי.

הגיע גם באדי הילד, שכבר במשחקים הראשונים של העונה אמור לעקוף היסטורית קלעי שלשות כמו ג׳יי ג׳יי רדיק, דירק נוביצקי, ג׳ו ג׳ו ואחרים, לעבור את ה 2000 שלשות במשחק, ולתקוע יתד עמוק בין 20 קלעי השלשות הגדולים בכל הזמנים. האיש והסנטר הבלתי אפשרי היה שלוש פעמים בקריירה הסגן של סטף קרי בתור האיש שזורק הכי הרבה שלשות בליגה, והוא עושה את זה ב 40 אחוז בקריירה שזה בהחלט יפה מאד. יצוין ששנה שעברה הוא שיחק לא פחות מאשר 84 משחקים בעונה הסדירה (נדמה לי בגלל טורניר אמצע השנה), עבר גם באמצע מהפייסרס לפילדלפיה ונתן בגדול את העונה הכי חלשה שלו מאז עונת הרוקי עם 12 נקודות למשחק בלבד. לא בדיוק, מה שנקרא, שחקן בעלייה. יהיה בן 32 השנה.

איך זה יעבוד? נו, זה הווריורס – הוא פשוט יזרוק המון שלשות.

ולבסוף עוד גארד (נו, זה הווריורס, באמת חשבתם שזה יהיה סנטר? שהווריורס יישרו קו עם שאר הליגה שחושב שגבוהים זה דבר חשוב? הצחקתם אותי) – דזמונד מלטון כמובן. עוד שחקן (ובבקשה, תנסו להיות מופתעים) שעיקר כוחו מהשלוש (בערך 60 אחוז מההתקפה שלו באה משם), היה שחקן רוטציה בכמה קבוצות פלייאוף בשנים האחרונות (ממפיס ופילי), והיה בעיקר פצוע בעונה האחרונה. אם הוא בריא השנה, אפשר לצפות לעוד עונה שבה הוא יהיה שחקן תורם וכנראה לא יותר מזה.

איך זה יעבוד? נו, זה הווריורס – הוא פשוט יזרוק המון שלשות.

ומי נשאר:

אז כמובן שסטף קרי – מי שהיה ה MVP האמיתי באולימפיאדה האחרונה, ושנתן בחצי הגמר ובגמר שני משחקי סטף קרי וינטג׳ אמיתיים, מהסוג שנעשים יותר ויותר נדירים בנ.ב.א. לפני שלוש שנים הוא היה שחקן ברמה שיכול עדיין לסחוב קבוצה לאליפות (כי עובדה, הווריורס זכו באליפות), בשנתיים האחרונות כבר לא, וגם בשנה הבאה כבר לא. עדיין השחקן האהוב עליי בכל הזמנים, אבל אין ספק שהוא הזדקן. יהיו לו עוד משחקים עם 0 שלשות, יהיו לו לפחות 8 משחקים חד ספרתיים בשנה, ולפחות 20 משחקים עם פחות מ-20 נקודות למשחק (תחשבו על זה בתור הימור. נראה בסוף השנה), כל זה בהנחה שהוא ישחק לפחות 60 משחקים, שזו הנחה לא וודאית בכלל. מצד שני, גם יהיו לו שני משחקי 10 שלשות, וארבעה משחקי 40 נקודות, וכנראה גם איזה רבע שלישי או שתיים עם 15+ בנקודות, כמו בימים הטובים. הוא יהיה עדיין ההצגה הטובה בעולם, אבל קצת כמו שג׳ורג׳ קרלין היה ההצגה הטובה בעיר לפני שני עשורים וג׳רי סיינפלד הוא היום.

אני רוצה לומר משהו על דריימונד גרין. נכון הוא הד-קייס. נכון, הוא כזה הד-קייס שהשעו אותו ללא מעט משחקים שנה שעברה (רק 51 משחקים בהם הוא שיחק). נכון, ההגנה לכאורה היא לא מה שהיא היתה בשנים קודמות, וגם קשה לו יותר בהתקפה שכל העולם ואשתו כבר מכירים. א-ב-ל. דריימונד גרין הוביל את הליגה כולה במדד ההגנתי הכי משמעותי בעיניי – ההפרש בין אחוז הקליעה ששחקנים קולעים בדרך כלל, ואחוז הקליעה שהם קולעים על השחקן ששומר עליהם (במקרה הזה גרין) עם מינוס 6.5 . יותר מגובר, וומבי או הגבה. ותעשו עם זה מה שאתם רוצים, אבל זה די מרשים.

שחקן	עונה	ההפרש בין אחוז הקליעה על השחקן לבין אחוז הקליעה הממוצע של השחקנים
דריימונד גרין	23-24	6.5-
גובר	23-24	6-
ג׳ונתן אייזיק	23-24	6-
אמביד	23-24	5.9-
וומבי	23-24	4.3-
אנתוני דייויס	23-24	2.3-

בכל מקרה, כן חרא בן אדם, לא חרא בן אדם. לפחות הוא לא קיבל כסף בקשיש שנתיים ואז בכה כשהווריורס לא נתנו לו יותר (למרות שהוא כן בכה על כסף בעבר, בואו)

או במילים אחרות – תרביץ פחות, תקבל יותר.

אנדרו וויגינס, או כמו שאני קורא לו דני דין של הנ.ב.א עדיין פה. לכאורה עדיין סמול פורוורד ברמה טובה לקבוצת פלייאוף. למעשה, בעשור שלו בליגה, הוא נתן בדיוק עונה אחת שבה הוא קיים את ההבטחה הגדולה שהשוותה אותו ללברון ג׳יימס כשהוא עוד היה תיכוניסט קנדי. העונה הגדולה הזאת אמנם היתה בעונת האליפות של הווריורס, אבל כשבעונה האחרונה, למרות 71 משחקים הוא תורם מספרי שפל של 13 נקודות ו 36 אחוז מהשלוש, למרות שהוא רק בן 28, יש מצב ואפילו יותר ממצב שמפה הדברים רק יהיו גרועים יותר.

ג׳ונתן קומינגה בכה מתישהו בתחילת העונה הקודמת, שקר לא נותן לו מספיק דקות, אז קר התחיל לתת לו מספיק דקות. רביעי במספר הדקות בקבוצה (קצת פחות מלא אחר מאשר פודג׳מסקי) ותפוקה נאה של 16 נק׳, 5 ריב׳, אבל רק 32 אחוז מהשלוש… אישית, אני מחזיק מהאנרגיה והאתלטיות אבל עדיין לא מאינטליגנציית המשחק ובטח שלא מהיכולת שלו לשים כדור בסל. הוא הוכיח את עצמו כפורוורד פותח ממוצע בליגה, שזה גם נחמד, אבל גם די ממוצע

ואם כבר דיברנו אז כן, ברנדן פודג׳מסקי הוא אחת ההפתעות היותר נאות מהעונה הקודמת, ואחד הרוקיז הטובים בליגה. שלישי במספר הדקות בקבוצה בתור רוקי, זה כבר מרשים מאד. השכיח את ג׳ורדן פול והשטויות שלו בקלות, כשהוא משחק כדורסל מאד אינטליגנטי, מאד נאה לעין, ומאד יעיל (38.5 אחוז מהשלוש, 6 ריבאונדים לגארד גם אם גבוה יחסית), שחקן שבהחלט בנוי להיות שחקן קבוצתי, אם כי עדיין לא מוסר גאון. בכל מקרה, ברור שהוא חלק מעתיד של הווריורס, מה שמזכיר לי:

איך זה יעבוד? נו, זה הווריורס – הוא פשוט יזרוק המון שלשות.

סתם, אני בונה עליו לסתום את החורים שקליי השאיר, אבל לעשות את זה עם יכולת ריבאונד וניהול משחק משופרים בהרבה.

טרייס ג׳קסון דייויס, ממרומי ה 2.06 שלו, יהיה מן הסתם הסנטר הפותח. נתן עונת רוקי יעילה מאד, עם 8 נק׳, 5 ריב׳ אבל בעיקר 70 אחוז מהשדה. נגר הוא לא (בניגוד לקוון לוני למשל), והוא אפילו לא צריך לפתח זריקה מהשלוש, כי בואו – זה הווריורס. כולם זורקים מהשלוש גם ככה. לא זאת הבעיה של הקבוצה. צריך להתחזק מעט ולשפר מעט את ההגנה, אבל אני רואה אותו בתור סנטר עתיד סביר.

ויש גם את צמד הזקנים קוון לוני וגארי פייטון. הראשון אמנם שיחק איזה 290 משחקים רצופים עד העונה שעברה, אבל פתאום בעונה האחרונה קר האמין בו פחות, התחיל להשאיר אותו על הספסל משחקים שלמים וכבר לא התלהב מההגנה והריבאונד הבאמת טובים שלו. אישית, תמיד חשבתי שהעתיד של קוון לוני הוא להיות היודוניס האסלם של הווריורס, ולמרות שיש מצב שזה יקרה, נדמה לי שגם הוא לא חשב שהוא יהפוך להיות הפאזה האחרונה של האסלם (מוטיבטור מהספסל שלא מקבל דקות) בגיל כל כך צעיר (27 בלבד, ואז מה אם הוא נראה בן 72). גארי פייטון לעומתו היה באמת ובתמים חלק חשוב מאד מהאליפות של הווריורס ב 2022, אבל הוא מתחיל להיות די פציע, וקצת פחות אנרגטי. עוד שחקן שטוב שיש אותו מדי פעם ובחדר ההלבשה, אבל לא באמת יזיז את המחט.

וכמעט שכחתי את מוזס מודי, שגם נראה כמו עוד מאתיים שחקנים בליגה וגם משחק בדיוק כמוהם.

טבלת עומק:

סנטרים: ג׳קסון דייויס, לוני, קייל אנדרסון

פאוור פורוורדים: גרין, אנדרסון, קומינגה. קצת פייטון

סמול פורוורדים: קומינגה, וויגינס, מוזס מודי, אנדרסון. קצת פייטון.

סקנד גארדים: פודג׳מסקי, הילד, מלטון, מודי. קצת פייטון

איך זה יעבוד? נו, זה הווריורס – הם פשוט יזרקו המון שלשות.

פוינט גארדים: סטף, מלטון, פודג׳מסקי. קצת פייטון

אה, ויש לקבוצה גם כמה אנדראפטד רוקיז. כי ברור שאחרי עונת שפל, מה שהווריורס היו צריכים זה עונה בלי רוקיז.

מה יהיה:

תחזית אופטימית: האמת? לא נעים לי לומר את זה, אבל התחזית האופטימית שלי באמת היא שסטף קרי נפצע מתישהו בתחילת העונה, הקבוצה מסיימת עם פחות מ-30 נצחונות ואיכשהו אוספת את קופר פלאג בדרך לאליפות האחרונה של סטף בגיל 39 בעונת 2026-2027.

תחזית פסימית: כולם בריאים ובדיוק כמו בשנה שעברה זה פשוט לא מספיק, אבל עוד יותר לא מספיק. הפעם הם אפילו לא מגיעים ל -50% המיוחלים אלא מסיימים עם איזה 35 נצחונות, ואוספים בדראפט – אלא מה, עוד גארד, נניח ג׳לאנד לאוו או בוגי פלאנד, אבל עדיף את השני, כי למרות שיש לו אינץ׳ פחות, יש לו שם הרבה יותר מגניב.

תחזית ריאלית : (אבל גם קצת אופטימית): כולם בריאים, פודג׳מסקי משתפר מאד לרמת ספלאש בראדר לגיטימי (17 נק׳, 40 אחוז מהשלוש, 6 ריב׳, 6 אס׳.), סטף קרי עדיין נותן 2 משחקים 50 נקודות, 7 משחקי 40 נקודות, (אבל גם לא מעט משחקי נפל), נבחר לחמישייה השלישית של הליגה. קוון לוני וגארי פייטון מקבלים דקות מגניבות אבל בעיקר זה קייל אנדרסון שמוכיח את עצמו לצד גרין בתור מנהל משחק נפלא נוסף מעמדות הפנים. גם טרייס ג׳קסון דייויס הופך להיות שחקן של דאבל פיגר למשחק. עדיין עם 70 אחוז מהשדה. 41 נצחונות ו 50 אחוז שזה לא מספיק לפליי-אין במערב, אבל כן נותן לה לוטרי סביר. הקבוצה בוחרת גבוה מבטיח בדראפט (נניח את אסא נוואל), ויש עוד עתיד.

וגם… אני עדיין חושב שיכול להיות טוב גם לקבוצה וגם לו – לו הקבוצה תיתן לסטף קרי ללכת לקונטנדרית. זה בעיניי יהיה win win של ממש, ואני תומך ברעיון מאד.