קדימון:

1-10 מהשדה, 1-8 מהשלוש ושלוש נקודות בסך הכל. זה היה המאזן של סטף קרי במשחק ההפסד מול יוסטון שהתרחש לפני עשרה ימים. על סטף קרי, בכל רגע נתון היו שני שומרים לפחות. אחד מהם בדרך כלל היה מי שיהיה באחת מחמישית ההגנה של העונה מן הסתם – אמן תומפסון או לחילופין מישהו שמירר את חייו של סטף כבר שנים – דילון ברוקס. בגדול, יוסטון לקחו את סטף קרי וגרמו לו לשחק את המשחק הגרוע ביותר שלו, אולי בקריירה כולה, ובטח ובטח שבעשור האחרון. מה זה אומר על מה שיהיה? עוד נראה

העונה שעברה על יוסטון (30-52)

אימה יודוקה, המאמן הנואף של הסלטיקס הגיע לרוקטס בשנה שעברה והפך אותה מיד לקבוצה שהיא לא בדיחה. מקבוצה של 22 נצחונות היא הפכה לקבוצה של 41 נצחונות על סף הפליי אין, והשנה עם עוד פוש קדימה היא כבר ניצחה 52 משחקים, הבטיחה לעצמה את המקום השני כבר עם כמה משחקים לסיום העונה, ובגדול נראתה מצוין לאורך רוב השנה. במדדים הסטטיסטיים מה שבעיקר בולט הוא ההבדל בין ההגנה להתקפה, כשהמשמעת בהחלט באה לידי ביטוי רב יותר בהגנה מאשר בהתקפה. אמן תומפסון מיצב את עצמו כאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. דילון ברוקס תמיד היה שם. סטיבן אדמס הוא התאמה בול כריבאונדר התקפי עצום. שנגון במטרה להתחמק מתווית התורכי הרך ע״ש אנס קאנטר, קיבל קצת סדנת חינוך פה ושם מיודוקה, והפך להיות שחקן הגנה סביר פלוס, וגם האחרים בסך הכל עושים את מה שצריך לעשות, כשהקבוצה היא גם קבוצת הריבאונד הטובה בליגה. בהתקפה , העסק קצת פחות נאה כשג׳יילן גרין המעט בלגניסט הוא המוציא לפועל העיקרי והיוצר הכי טוב לעצמו בקבוצה. שנגון לעומתו הוא המוציא לפועל המשני, אבל ככזה ההתקפה שסובבת סביבו נראית מאורגנת יותר (אבל לדעתי לא ברמות של יוקיץ׳ או אפילו סבוניס), ושאר החבר׳ה עוזרים, אבל אחוזי השדה והאינדקסים ההתקפיים בסופו של דבר, לא משהו.

העונה שעברה על הווריורס

התחילו מדהים, המשיכו מזעזע, עשו טרייד על באטלר, וסגרו עונה אדירה מאז (למרות איזה פאשלה או שתיים בשבוע הסיום, כולל אותו משחק מול יוסטון). בהתחלת העונה, סטיב קר החליט שמה שהקבוצה הזאת צריכה היא רוטציה של 12 שחקנים, וכך הם שיחקו וניצחו הרבה משחקים. אז כאמור הם התחילו את העונה במקום הראשון או שני במערב עם מאזן של 3-12, סטף נח הרבה, הילד קלע הרבה, וכל השאר שיחקו הרבה (חוץ מאשר קוונטין פוסט שקיבל הזדמנות הרבה יותר מאוחר). אבל אז הקבוצה (שאני חזיתי לה בתחילת העונה שאפילו לא תגיע לפליי אין ומסתבר שטעיתי אבל לא ביותר מדי). התחילה להפסיד ולהפסיד הרבה ולהיות לא משהו, בדיוק כמו שצפיתי, בדרך מחוץ לפלייאוף. אבל ההחלטה להחליף את וויגינס שכבודו במקומו מונח בג׳ימי באטלר, הסתברה כהחלטה נכונה. אמנם המספרים של השניים די דומים, אבל ההשפעה של באטלר פשוט הרבה יותר גדולה כשמאז הטרייד מאזן הקבוצה הוא 8-24, כולל הניצחון האחרון על ממפיס, וההשפעה שלו גם כמוליך משחק וגם כשחקן הגנה פשוט נהדרת. היו עוד שינויים, כולל ההוצאה של פוסט מהנפטלין, לשחקן שמסתבר שהוא סנטר סביר מאד לקבוצה שצריכה סנטר מרווח כבר הרבה מאד שנים. על הכל כמובן מעיבה העובדה שקומינגה שקיבל הרבה קרדיט כשהקבוצה היתה מאד חלשה, די נדחק לפינה בשבועות האחרונים. אני מאלה שחושבים שהוא לא שחקן מספיק טוב, ואני גם חושב שחבל שלא עשו עליו טרייד כשעוד היה אפשר.

המפגשים ביניהם השנה:

5 משחקים שאני מניח שכוללים גם את טורניר אמצע העונה. הווריורס איכשהו מובילים כאן 2-3 כשבשניים מהמשחקים סטף לא שיחק. כאמור, במפגש האחרון יוסטון אנסו את סטף אבל זה עדיין הספיק להם רק לניצחון בן 10 נקודות (אם כי כזה שלא באמת היה מוטל בספק). שלושת המשחקים הראשונים ביניהם היו צמודים אף יותר. את הראשון והשני ניצחה גולדן סטייט קודם בהארכה ואז ב-6 הפרש. את השלישי ניצחה יוסטון בהפרש בן נקודה אחת וברביעי שוב גולדן סטייט בהפרש בן 7 נקודות, עד המשחק האחרון לפני שבוע וחצי אותו אנו כבר מכירים.

פלוסים ומינוסים של יוסטון

+ ריבאונד אדיר בשני צדדי המגרש

+ הגנה ממושמעת מאד

+ צעירים צעירים אבל בין ון וליט, ברוקס ואדמס יש שם לא מעט ניסיון

+ צעירים צעירים שזה טוב, כי הרגליים שלהם בהחלט צעירות יותר מאשר אלו של הווריורס.

– התקפה פרימיטיבית בדרך כלל.

– גרין הוא לפעמים ראש בקיר

– קצת נגרים. אחוזי השדה והשלוש שלהם נמצאים בשליש התחתון של הליגה.

– ובסופו של דבר, שני השחקנים המובילים שלה הם כן צעירים שלא ראו משחק פלייאוף בימיהם.

פלוסים ומינוסים של הוורירס

+ בין ת׳ר, דון ת׳אט.

+ ארגיואבלי מחזיקים לפחות את שני השחקנים היותר טובים בסדרה הזאת. ובטח ובטח בשני שועלי הקרבות הכי מוכחים כאן, וזה אפילו לא קרוב.

+ ההתקפה מתואמת מעט יותר מאשר זו שנגדה

– שועלי קרבות ותיקים זה גם אומר שועלי קרבות זקנים. סטף בוודאי איבד צעד. מן הסתם גם באטלר.

– בהחלט פחות טובים התקפית מאשר בעונות קודמות. אחוזי השדה נמצאים בחצי התחתון של הליגה, וגם באסיסטים הם כבר לא ראשונים (אבל כן בצמרת)

– אבל אולי בעיקר, נדמה לי שהרוטציה לא התגבשה. האם קומינגה שם? האם פוסט ישחק? מה מעמדו של סטף מול באטלר? וכו׳.

שאלות מפתח:

שאלות מפתח ביוסטון:

• האם שנגון יהיה מרכז העניינים או שמא גרין. המשחק ייראה אחרת לגמרי בתלות בשאלה הזאת.
• האם סטיבן אדמס יחזיק או ישפוך לאגר בגילו?
• האם ג׳בארי סמית׳ יראה קמצוץ מהכשרון שנדמה לי שקצת כבה לאחרונה
• האם הקבוצה תוכל למצוא פתרונות למערכים משוכללים יותר של הווריורס.
• האם אמן תומפסון ישחק הגנה טובה וחשובה יותר מאשר דריימונד גרין או הפוך.

שאלות מפתח בגולדן סטייט:

• האם סטף יתנער ממה שקרה לפני שבוע וחצי?
• ואם לא, האם קר ישכיל לתת את המושכות ואת הכדור ביד לבאטלר וגרין ולאפשר לסטף להתרוצץ בגילו מול החסימות
• האם הילד או קומינגה יכולים להיות אקס פקטורים? הראשון דועך מאז תחילת העונה והשני בכלל לא מקבל דקות.
• האם באטלר יכול לעשות לגולדן סטייט את מה שהוא עשה במיאמי… פעמיים, ולהיות בסוג של god mode
• האם גרין ישחק הגנה טובה וחשובה יותר מאשר תומפסון או הפוך.

תחזית:

נכון שאני פסימיסט, אבל נדמה לי שבאטלר הגיע לווריורס בשביל באמת לתת להם סיכוי אחרון לאליפות. בסופו של דבר, אם יש משהו שהוא הוכיח בחצי העשור האחרון זה שהוא הרייג׳ון רונדו של העשור הנוכחי – שחקן שלא תמיד מגיע לעונה הסידרה אבל תמיד מגיע לפלייאוף עם רעל בעיניים. מולו יש קבוצה צעירה עם רגליים צעירות והגנה אדירה, אבל חסרת ניסיון של ממש ובסופו של דבר, אפילו בוסטון לקחה אליפות רק אחרי שיודוקה עזב אותם. נראה לי שתהיה מלחמה ודווקא גולדן סטייט תצא המנצחת אחרי שישה משחקים קשים.