לא קל להיות תסריטאי הוליוודי. למזלי גדלתי על הקולנוע של שנות ה-80. הפתיח של כמעט כל סרט היה אחד מארבעה: לונג שוט על העיר/העיירה + מוסיקה קצבית עד לזום-אין על מסע של הגיבור ליעד מסויים (השוטר מבברלי הילס), פתיח שמתחיל מהסוף של הסרט, קוטע את הסצנה בשיא המתח, בפאוזה ומיד חזרה אחורה בסגנון: "כיצד הגענו עד הלום". "הקריין"/מספר שמגשר ומתווך בין חלקי הסיפור השונים ("תראו מי שמדבר"). והסוג הרביעי והחביב עלי, במיוחד בסרטי ספורט, הוא המונטאז'. קליפים מחוברים של הגיבור בשיא הזכיות או בשיא תהילתו. בונוס לסצנת דמות מיסטורית המעבירה ערוצים בשלט בה כל מהדורות החדשות מדברות על הנושא של הסרט. ונראה לי כך הייתי פותח את הסרט על קייטלין קלארק: נוגעת בשמים

דמיינו קריינים אמריקאים מעונבים עם שיער מושלם ושיניים צחורות: "קייטלין קלארק שוב בכותרות היום, לאחר שלא נמצא לה מקום בסגל האולימפי"…(העברת ערוץ), "קלארק לטענת המארגנים היא לא אחת מ-12 כוכבות ה-WNBA ש…"(העברת ערוץ), "האם היחס כלפי קלארק שובר שיאים? התקרית האחרונה מיד אחרי ה… (העברת ערוץ ל-ESPN לתוכנית בוקר), "אני חושב זו טעות חמורה, ה-WNBA הולך לשלם על זה. אני אומר לך סטיבן A, היו פה שיקולים זרים". כיבוי הטלוויזיה. זום אווט, קלארק יושבת על הספה בסלון יוקרתי ומודרני עם חיוך גדול.

פרק 1: היווצרותה של כוכבת כדורסל

קייטלין קלארק כיאה לכוכבת הגדולה ביותר בכדורסל הנשים, נולדה במכה של הכדורסל או כפי שהמקומיים קוראים לזה… מערב דה מוין, איווה. קצת סרקזם, כן? לא בדיוק המקום שבו מצפים למצוא אחד הכישרונות הכי מסעירים בכדורסל הנשים בכול הזמנים, אבל זה בדיוק מה שהופך את הסיפור הזה לכה יפה. קייטלין קלארק לא הייתה צריכה לגדול בעיר גדולה או בסביבה נוצצת; היה לה את הלב, הנחישות וסל רעוע בחצר בית פרברי על אספלט בוער. אתם יודעים איזה סוג. ההוא שממלאים בו חול בתחתית.

הוריה של קלארק, ברנט ואן, כנראה לא העלו בדעתם שהם מגדלים תופעה עתידית כשהם מסרו לה כדור כתום כשהייתה תינוקת. היא גדלה בבית שבו הספורט היה חלק בלתי נפרד מהחיים, כמו ארוחת הבוקר או צחצוח שיניים, קייטלין התמודדה עם תחרותיות מגיל צעיר. אבא ברנט, שחקן כדורסל לשעבר ומאמן פוטבול בהווה, שימש כמאמן הביתי, ואן הייתה האמא התומכת והמסורה. עם שלושה אחים שהתחרו בה ללא הרף, קייטלין הייתה חייבת להתחשל ולהשתפר במהירות. קייטלין הקטנה שיחקה כדורסל, כדורעף, כדורגל, טניס וגולף בילדותה לפני שהתמקדה בכדורסל.

מערב דה דמוין, (כ-70 אלף תושבים) הוא פרבר מיד-איסט טיפוסי, שבו אנשים מעריכים עבודה קשה, את ישו הצלוב, ותבשילים ביתיים. אך גם שם, בין השכונות השקטות, האגם והשדות, קייטלין קלארק עשתה רעש. כבר כשהייתה בבית הספר היסודי, היא הצליחה לסובב ראשים עם יכולות הכדרור, קליעה קטלנית וביטחון עצמי שהחל לבלוט כבר בגיל צעיר.

קייטלין לא סתם הרימה כדורסל והפכה לכוכבת בין-לילה. כמו כל השחקנים הגדולים, גם היא הייתה זקוקה לגיבורים להעריץ, והיא בחרה בכמה מהטובים ביותר. בזמן שרוב הילדים בני גילה אספו קלפי בייסבול (על מי אני עובד, באמצע שנות ה-2000 הם ככל הנראה היו על האקס בוקסים ואייפודים שלהם), קלארק הייתה עסוקה בלימוד התנועות של כוכבי NBA כאילו היא כותבת דוקטורט בכדורסל. היא צפתה בסרטונים ויחד עם אביה ניסו לחכות ולהוסיף מהלכים ולפתח הבנת משחק. היא העריצה את האש והנחישות של קובי בראיינט, והשתמשה ב"ממבה מנטאלטי" שלו זמן רב לפני שיכלה אפילו לאיית את זה. היה לה גם מקום חם בלב לסטף קרי. אפשר להאשים אותה? הדרך שבה קרי היה קולע מכל מקום במגרש בשנים בהן קלארק נכנסה לשנות העשרה שלה, הייתה פשוט מהפנטת, וקלארק הייתה עוקבת אחרי כל מהלך. סטף לפני בניית גופו השרירי, היה נראה לה כמו אחד מהעיירה שלה. גוף צנום ולא גבוה במיוחד. היא גם הוקירה את סו בירד ודיאנה טוראסי ה-GOAT, שתי אגדות שפרצו דרך בכדורסל הנשים בספורט.

אבל זה לא רק המקצוענים שהשפיעו עליה. כנערה באיווה, קייטלין הייתה עדה לצמיחה של האגדית המקומית, מייגן גוסטפסון, ששלטה באוניברסיטת איווה כמעט במקביל לשליטה של הווריורס ב-NBA. הצפייה בהצלחתה של גוסטפסון ברמה המכללתית, למרות היותה פורוורדית גבוהה, הציתה אש תחת קלארק, והיא הבינה שגם היא יכולה לבנות לעצמה שם בעולם כדורסל הנשים גם ללא הליכה למכללות הנצחיות של יוקון, LSU או סטנפורד.

אם ראיתם את קייטלין קלארק משחקת, אתם יודעים שיש לה כוח בידיים ומגע קליעה חלק יותר מחמאה על לחם תירס חם (כך לפחות בדימיון שלי אוכלים באיווה) . אבל זה לא התחיל כך. הזריקה שלה עוצבה באותן שעות ארוכות ובודדות באולם. חזרה אחרי חזרה, החטאה אחרי החטאה, עד שהרשת כמעט ולא זזה כשהכדור פגע במרכז. זה דרש שנים של עבודה קשה. קלארק הוסיפה נופך דרמטי לכל קליעה, לרוב מרחוק מאוד, כאילו משחקת חיובים עם עצמה. בדיוק כמו קרי, אחרי שהיא שסיימה סשן על יסודות קליעה, עברה לאימון זריקות בקצב משחק ובסטיאוציות לא סטטיות. זו אותה השיטה שגורמת לכך שסטף קרי לעיתים מחטיא זריקות מכניות פנויות לחלוטין, אך קולע זריקה בנפילה מהמותן עם שני שומרים עליו.

פרק 2: מהכוכבת המקומית לתופעה ארצית

כבר כשקייטלין קלארק נכנסה לתיכון, היה ברור שהיא לא סתם ילדה מוכשרת מהמערב התיכון. היא הייתה כוכבת בהתהוות. בתיכון "דאולינג קת'וליק", היא שרפה את המגרש עם ממוצעים שהיו גורמים למשחקי וידאו להיראות צנועים. היא קלעה מעל 30 נקודות למשחק בשנת הסיניור האחרונה בכיתה י"ב והפכה לשם דבר ברחבי המדינה. ההישגים לא איחרו לבוא. היא זכתה בתואר שחקנית השנה של איווה מטעם "גייטורייד", נבחרה למשחק "מק’דונלדס אול אמריקן" והפכה לפרוספקטית בדירוג חמישה כוכבים. כמעט כל תוכנית מכללות חשובה ניסתה לזכות בה. אבל קלארק בחרה להישאר קרוב לבית, והתחייבה לאוניברסיטת איווה, שם הפכה במהירות לפנים של התוכנית.

כשהייתה פרשמנית, היא הובילה את ה-NCAA בנקודות למשחק עם ממוצע של 26.6 נקודות ונבחרה לרוקי השנה של הביג 10. עונתה השנייה הייתה מרשימה אף יותר, כשהיא הייתה מועמדת לתואר שחקנית השנה במכללות, וזכתה להכרה בכל רחבי המדינה.

אבל…כמו כל כוכב עולה, גם המסע של קייטלין קלארק לא היה נטול מחלוקות. האש הפנימית שלה, מה שעשה אותה גדולה, גם גרם לה להיקלע לצרות מפעם לפעם. קלארק מעולם לא הסתירה את רגשותיה על המגרש, בין אם זה לחגוג קליעה גדולה או להביע תסכול מהחלטה של השופט. כמה פרשנים תייגו אותה כאמוציונלית מדי, וטענו שעליה להוריד את רף האש. אבל תומכיה של קלארק טענו שאותה האש והתשוקה זה הדלק שלה. משהו שהיה נחוץ נואשות בעולם המקצועי של כדורסל הנשים, שלעתים קרובות מדי נתפס כקר וקשוח. לעיתים נראה ה-NBA כמו הליגה הקלילה יותר ביכולת של שחקנים לבטא את עצמם ולהכניס הומור, לעומת האחות הקטנה ב-W שנראתה והתנהגה כמו סיירת של נשים בתחרות על גבריות וקשיחות.

הכדורסל, כמו החיים, מלא ברגעים קטנים של דרמה שמוסיפים צבע למערכה הגדולה יותר, וקייטלין קלארק בהחלט חוותה את חלקה במפגשים עם יריבות מכללות. אחד הרגעים הזכורים ביותר היה המפגש שלה עם אנג'ל ריס, שחקנית מהממת ומוכשרת בפני עצמה, שזכתה להכרה בזכות הכישרון שלה ופאשן תחורתי בדיוק כמו קלארק. ריס בדומה לקלארק החלה לצבור מעריצים בסושל מדיה והפכה לסנסציה בפני עצמה.

הדרמה התפרצה במפגש שנערך בטורניר ה-NCAA, שבו הקבוצות של קלארק וריס נפגשו בקרב מותח. היה ברור מההתחלה שהמשחק הזה יהיה יותר מסתם עניין של כדורסל. זה היה מפגש בין שתי כוכבות עם אישיאיות גדולות (מותר להגיד לבנה מול שחורה ב-2024?), כשכל אחת מהן רצתה להוכיח שהיא הטובה ביותר על המגרש. העניינים התחממו כשקלארק הגיעה לגמר המכללות ב-2023 מול ריס. LSU מול איווה היה אחד המשחקים הכי חמים בתולדות כדורסל מכללות הנשים. שתי השחקניות הגיעו לשחק. קלארק, שהייתה אנדרדוגית גדולה, לא נרתעה במה שנראתה לרבים כצעד מיותר של התגרות מול LSU החזקה בהרבה, והובילה לתגובות חמות גם מהיריבות וגם מהאוהדים. ריס, מצידה, לאחר ש-LSU רמסה את איווה של קלארק, לא נותרה חייבת עם 2 מחוות סופר מגניבות:

אחת היא סימון על אצבע הטבעת, כדי להזכיר לקלארק למי יש תואר ולמי לא. והשנייה מחווה נהדרת ומתריסה שמסמת כאילו היא אינה רואה אותה. יעני, היא שקופה לה. קלארק שנה אחרי זה החזירה לה. ופתאום הכדורסל הנשים הפך ללוהט. תרתי משמע. הנה שתי נשים צעירות, שגם יודעות להדגיש את הנשיות שלהן, אך גם לא מתביישות לעשות טראש טוק ולתת ביטוי ליריבות על המגרש.

הסיום של קריירת המכללות של קייטלין קלארק היה כמו סיום של סאגה ספורטיבית מרהיבה, מלאה ברגעים בלתי נשכחים שחרגו מעבר למגרש הכדורסל. בשנתה האחרונה באוניברסיטת איווה, קלארק הוכיחה שוב ושוב שהיא אחת השחקניות הגדולות שיצא לנו לראות. קלארק חצתה שיאים וביססה את עצמה כאגדה לא רק באיווה אלא ברחבי עולם הכדורסל. היא סיימה את העונה עם ממוצע של 31.4 נקודות למשחק, 8.9 ריבאונדים, ו-7.5 אסיסטים, שברה מספר שיאים במכללת איווה ובכדורסל המכללות בכלל, כולל שיא הנקודות בקריירה, עם יותר מ-3,000 נקודות במדי איווה, שיא של 50 נקודות במשחק אחד וגם קלעה לפחות 40 נקודות בארבעה משחקים רצופים במהלך אותה העונה. לא מפתיע שהיא נבחרה לתואר שחקנית השנה של ה-NCAA בפעם השנייה ברציפות. אבל הפופולריות שלה באמת חצתה גבולות בפיינל פור של שנה שעברה, כאשר התמודדה בקרב חוזר מול LSU של אנג'ל ריס, מכונת הריבאונדים העצומה, והיילי ואן לית'. שניהם הגיעו לסתום את הצבע לאמלל את קלארק. קלארק נתנה קרב אדיר בו קלעה 41 נקודות כדי להבטיח את הניצחון וההעפלה לגמר מול דרום קרולינה הפייבוריטית. המשחק הזה הביא רייטינג שהיו גורמים לאדם סילבר להסמיק גם אילו היה זה גמר NBA (מעל 12 מיליון צופים בלייב).

בתחושה שלי, כדורסל הנשים קיבל לידיו את המקבילה הנשית ל-1979. השנה בה ארה"ב כולה הייתה חצויה בין לארי בירד, ה"היק נפרנץ' ליק" אינדיאנה לבין ארווינג מג'יק ג'ונסון, הכוכב של מישגן סטייט עם חיוך מיליון דולר וכל תכונה שאתה רוצה מכוכב כדורסל. השניים סיימו את השנה והצטרפו ל-NBA שחיבקה אותם מהר, ותוך כמה שנים הליגה כולה החלה להמריא לפסגות חדשות (גם בעזרת איזה מייקל ג'ורדן אחד). ובכלל קשה שלא להשוות בין בירד וקלארק. גם קלארק וגם בירד נולדו בעיירות מזרח-תיכוניות צנועות, רחוקות מהאורות הגדולים של הערים הגדולות, ושניהם השתמשו בשורשים הצנועים שלהם כדי לתדלק את העליות המטאוריות שלהם. כמו בירד, נשפכו על קלארק קיטונות של ספקנות גם כאשר כל הנתונים הצביעו על תופעה חד פעמית. היו שהטילו ספק אם היא תוכל להצליח ברמות הגבוהות ביותר, בהתחשב בשורשים הצנועים שלה ובחוסר האתלטיות העליונה. אבל, כמו בירד, היא השיבה לכל המפקפקים עם הכישרון המדהים שלה, מוסר עבודה שאין שני לה ו-IQ כדורסלני נדירה. מולה ניצבה אנג'ל ריס שהיא לא בדיוק מג'יק ג'ונסון, אך כמוהו עם הלוק של מיליון דולר, תופעת רשת עם ריסים מוחצנים, טראש טוק קולני ורצון ורוע לקבור את היריבות.

כצפוי, קייטלין קלארק נבחרה ראשונה בדראפט ה-WNBA, אחריה קמרון ברינק הבלונדינית הענקית, עוד אושיית רשת ואחותו החורגת (בערך, דרך ההורים) של סטף קרי הגיעה ל-LA כאשר אנג'ל ריס, נבחרה רק במקום השביעי על ידי שיקגו סקיי. אבל רק שם אחד כיכב בכול מהדורת ספורט. קייטלין קלארק. כל סיפור עליה הפך ויראלי וכוכבות הווה ועבר רבות נדרשו לתת את דעתן על התופעה.

סטף קרי ואחותו החורגת קמרן ברינק. 4'6 יחפה עם מוטת ידיים מטורפת.

פרק 3: מי לא מחבק את קייטלין קלארק?

כפי שכתבתי קודם, ביקורת על קלארק החלה להתעורר מיד עם תחילת קריירת המכללות שלה. כמה פרשנים טענו שקלארק נראתה יותר מדי רגשית ומשהו שקשור להתנהלות שלה על המגרש לא מצא חן בעיניהם. בין הביקורות היו גם תגובות שטוענות שקלארק מקבלת יותר מדי תשומת לב מהתקשורת, עד כדי כך שהיא מקבלת חשיפה לא פרופורציונליות להשפעה שלה על המשחק. יש שציינו שהתשומת לב הרבה לה היא זוכה, באה על חשבון אחד ממחזורי הרוקיז המרשימים שעמדו להיכנס לליגת ה-WNBA, כאשר חלק מהפרשנים התעקשו שהן לא פחות ואף טובות מקלארק.

הביקורת לא הגיעה רק מהעולם הספורטיבי. ארה"ב בתקופה הזו משוסעת כאשר לא ניתן להסתיר את הגאווה שליגת ה-WNBA היוותה בית חם ל-2 קבוצות אוכלוסיה הנחשבות מוחלשות: הקהילה הגאה, שבניגוד מוחלט לכדורסל הגברים, בו העניין הוא טאבו מוחלט, ה-WNBA היווה בית לשחקניות לרבות הכוכבות הגדולות שלו, להצהיר על היותן לסביות או דו מיניות. האוכלוסיה השנייה היא אוכלוסיית האפרו-אמריקאית. קלארק, גם אם העניין לא נאמר בכול רם, היא אנטי תזה ל-2 אוכלוסיות אלו. היא לבנה מהמיד איסט, עם בית בפרברים, ילדה סטרייטית ופופולארית שלא הורידה את עצמה כדי לשדר צניעות. אם נהייה כנים גם סברינה יונסקו וקייסי פלאם קיבלו יחס צונן על הפופולריות הרבה מחוץ למגרש. אך תופעת קלארק הביאה כותרות קשות שקשה לדמיין אותם לפני כעשור. כגון כותרת ה-USA TODAY של מאמר דעה: "Make the WNBA Black Again שמהר מאוד שונה בגרסה האונליינית לכותרת אחרת, אך עם אותו סנטימנט: שחורות בנו את הליגה והפרצוף של הליגה צריך להיות פרצופים שחורים.

ויש את עניין הכסף. החלו רצף של קולות כולל של שחקנית WNBA שהתעצבנה על הצעה עסקית לקלארק לשחק בליגת ה"ביג 3" עבור 5 מיליון דולר. או ההצעה מנייקי על 10 מיליון דולר. הקולות משחקניות עבר והווה הרגישו שנעשו החלטות שיווקיות על חשבון השגי כדורסל, בניסיון להנמיך את הסטיגמה השחורה והבוצ'ית של הליגה.

ואז הגיעה שחקנית העבר שריל סוופס המשמשת פרשנית והביאה את ה"הייטריות" לשיא. סוופס החלה בקמפיין לבטל את השגייה של קלארק במכללות לפני ששיחקה דקה בליגה. היא התבססה על שלוש טענות שקריות לחלוטין: הראשונה, ששיא הנקודות של קלארק נשבר רק בגלל שנת הקורונה שנתנה לאתלטית שנה נוספת במכללות, כך שצריך לבטל את שיאה, כאשר קלארק בכלל שיחקה 4 שנים כרגיל. השני הוא שקלארק בת 25 בגלל השנים הרבות ששיחקה במכללות כאשר בפועל הייתה בת 22, והאחרון הוא שהיא מגיעה לנקודות שלה ב-40 זריקות למשחק (ממוצע 20 זריקות בקריירת המכללות) כסיבה למה לא תוכל קלארק לשחזר את השגיה או לשרוד בליגת ה-WNBA הקשוחה.

שריל סוופס

אחרי שתפסו אותה בשקרים והאשימו אותה בגזענות, טענה סוופס שאדם שחור לא יכול להיות גזען, שחלק מחברייה הטובים לבנים ושהיא גדלה בעיירה לבנה. ג'מהל היל, עיתונאית ESPN, אמרה זאת באופן מפורש, שאילולי הייתה אדם לבן ממרכז ארה"ב לא הייתה פופולרית ועלתה טענה עוד יותר אבסורדית, שליגת ה-WNBA הייתה מגיעה לאותו המעמד אם או בלי קלארק. מאז סוופס התקשרה לקלארק להתנצל. אבל האש ניצתה. חשוב לציין שהתקשורת יודעת להוציא דברים מהקשרם, וחשוב לציין שקצת הבליטו את הרעל כדי להוסיף אש למדורה. מיכל קארו התייחסה לזה בכתבתה הנהדרת

פרק 4: קלארק הופכת לשחקנית הפופולרית בעולם.

המספרים של קלארק במדי האינדיאנה פיבר לא עושים צדק עם ההשפעה האדירה שלה. עד למשחק האולסטאר, בה נבחרה כרוקי, היא בעיקר הייתה הבטחה, כאשר על כל שני משחקים טובים נתנה אחד בינוני. היא גם לא נבחרה לנבחרת האולימפית האמריקאית, שבניגוד לנבחרות הגברים, מגיעות תמיד לאולימפיאדה באמצע עונת ה-WNBA בפגרה מיוחדת, תמיד בשיא כושרן הגופני. ההחלטה להשאירה בחוץ ולפספס אופציה להאדרת הכדורסל הנשי בכול רחבי העולם, ייזכר כהחלטה מוזרה, כאשר הוועדה הבוחרת התעקשה שאין שחקנית אחת בסגל שהגיע להדיח לטובת קלארק. אבל מאז הבחירה ועד לאולימפיאדה עצמה, קלארק החלה בצעדי ענק להפוך לפנים של הליגה. היא קלעה באחוזים גבוהים יותר וחשוב יותר, הפכה למכונת אסיסטים אדירה כשהאינדיאנה פיבר, קבוצתה, מתחילה לטפס במעלה הטבלאות.

השבוע, קלארק רשמה את האסיסט ה-226 שלה וקבעה את שיא הרוקיס בכול הזמנים. היא עשתה זאת ב-2 משחקים מהר יותר ממחזיקת השיא הקודמת טינה פניצ'ירו מ-1998. היא סיימה את המשחק עם תשעה אסיסטים כדי להאריך את הסך העונתי שלה ל-232. היא מקום 12 בקליעה, עם 17.8 נק' כאשר היא זורקת 8.5 שלשות למשחק (33% זה אחוז יפה לרוקית משלוש ו-89% מעונשין) והכי חשוב מובילה את הליגה באסיסטים עם 8.3. יריבתה אנג'ל ריס מובילה את הליגה בריב' עם 12.4 למשחק. כל נבואות הזעם על קלארק הקטנה (1.80 מ'), הלבנה, הלא אתלטית ולא קשוחה, התבדו. קלארק מאז חזרתה מפגרת האולימפיאדה, כבר עברה לליגה של הגדולים עם 2 משחקים עם 23 ו-29 נקדות עם 9 ו-10 אסיסטים בשני ניצחונות של הפיבר. קבוצתה כמעט במאזן חצוי של 13-15 והעתיד נראה ורוד בשארית המשחקים של עונת הבכורה שלה ליד אלייה בוסטון, רוקית העונה שעברה, וקלסי מיצ'ל הוותיקה.

אבל ההשפעה האמיתית שלה זה ביציעים ובצופים. המדיה לא מצליחה להרוות את צמאונה כלפייה. היא כריזמטית, בטוחה בעצמה, ויש לה כישרון לומר את הדבר הנכון בדיוק ברגע הנכון. בין אם זה ראיון אחרי המשחק או פוסט ברשתות החברתיות, קלארק יודעת איך לשמור את האוהדים מחוברים. בדומה לויקטור וומבניאמה השנה, היא נראית כמו מקצוענית בפודיום, בראיונות או על שטיחים אדומים.

מאז שקלארק נבחרה על ידי אינדיאנה, מכירות הכרטיסים ל-WNBA עלו ב-93 אחוזים! קבוצות WNBA אחרות נאלצו להתחיל להעביר את משחקי הבית שלהן נגד ה-פיבר לאולמות גדולים יותר. קלארק מושכת מעל 15.5 אלף אוהדים לכל משחק. הרייטינג הכללי של ה-WNBA קפץ מ-460 אלף צופי טלוויזיה למשחק ל-1.3 מיליון. קלארק כבר במשחקה הראשון בליגה משכה 2.13 מיליון צופים. שנה הבאה מגיעה לליגה יריבתה מאוניברסיטת יוקון, פייג' בקרס שגם מחזיקה אהדה שעלולה להתחרות עם זו של קלארק. בקרס היא אחת השחקניות הכי מלהיבות מהשנים האחרונות, שנפצעה קשה וחזרה לכושרה ולדעתי יכלה אף להגיע גבוה יותר. אם לא יהיו הפתעות, זו תהפוך ליריבות מעניינת שעוד יותר תלבא את עניין הגזעי סביב הליגה (בקרס נראית עוד יותר כמו בת שכן מהפרברים). אבל בינתיים הצבע החשוב הוא הצבע הירוק. ה-WNBA, שכיום מכניסה 60 מיליון דולר מזכויות שידור, חתמה על הסכם חדש ביולי עם אמאזון פריים, דיסני ו-NBC, שצפוי להכניס לה 200 מיליון דולר בשנה למשך 11 שנה. קשה לנתק את תופעת קלארק אפילו מהסכם זה.

ופה צריך לומר את האמת. קלארק היא לא השחקנית הלבנה הסטרייטית הראשונה בליגה. היא לא השחקנית הראשונה עם חשבון סושייל גדול, למרות היותה פאשן אייקון, היא רחוקה מלהראות כמו דוגמנית צמרת כמו קמרן ברינק. קלארק מושכת צופים מכיוון שפשוט יש לה את זה. כמו סטף, היא מביאה את הבלתי צפוי למגרש במשחק שהופך יותר ויותר מכני, משופשף וצפוי עם השנים. הסווגר שלה מדבק. היא חוטפת מכות על המגרש, דחיפות, כניסות וכו', עניין לא פשוט עבור גופה הצנום. אך היא קמה עם חיוך מתריס וקוברת עוד 2 מהקו. היא פשוט גורמת למשחק להיות יפה יותר. הרי עם כל הכבוד למכונות כדורסל נשים כמו א'זה ווילסון, או אפילו קלעית מהממת כמו סברינה יונסקו, ל-WNBA אין את הרכיב האתלטי המטורף שיש לאחים הגדולים ב-NBA. חוכמת משחק, קשיחות ושחקניות מאומנות יש בשפע. אבל עכשיו יש לה כוכבת שגורמת לקהל להידבק למרקע.