פגרת האולסטאר זו הזדמנות טובה לעוד מסקנות חפוזות. הפעם נתחיל עם מועמד שאני מציע לחלק מפרסי העונה, כשאני אוותר על ה-MVP ורוקי העונה, כי אלו שני פרסים שעוסקים בהם הרבה בכללי (במקרה של ה-MVP) והעונה (במקרה של הרוקי), משם נעבור לעוד מעקב של ה-90-50-40 ונסיים עם שני ההרכבים המובילים של גולדן סטייט בתקופה האחרונה, אחד שהפך להיות החמישייה הפותחת במשחק האחרון, והאחד שאמור להיות החמישייה הפותחת שלהם אם הכל ילך כשורה.

1. מבט על כמה מפרסי העונה.

שחקן ההגנה – ברגע שהספרס יתחילו להשתפר כקבוצה וומבניאמה יהיה מועמד חזק מאוד, ואפילו עכשיו ההשפעה שלו גדולה מאוד, אבל כרגע ההגנה הקבוצתית של הספרס רעה מדי אז הוא יורד מהפרק. הולמגרן מוזכר בכל מקום שוומבי מוזכר, אבל מעבר לחסימות הוא לא באמת מזכיר את הצרפתי בהשפעה ההגנתית. רודי גובר הוא המועמד המובהק כשהוא מוביל את ההגנה הטובה בליגה של מינסוטה, אבל אם מחפשים אפשרות נוספת אז ג'ארט אלן יכול להיות אחת כזאת כשהוא מוביל את ההגנה השנייה בטיבה של קליבלנד.

השחקן השישי – טים הארדווי ג'וניור הוא הקלעי המוביל מבין אלה שעולים מהספסל, וגם האחד מבין סקסטון או קלארקסון שיעלה יותר מהספסל שווה אזכור, כמו גם בוגדן בוגדנוביץ' וקאריס לאברט, שחקנים שהם כולם בעיקר גארדים סקוררים. לזה אפשר להוסיף גם את בובי פורטיס שהוא לא גארד, אבל גם בעיקר קולע ועושה קצת הגנה. המועמד שלי כרגע הוא מאליק מונק שהוא גם סקורר של 15 נקודות למשחק בערך, אבל גם מחלק יותר מ-5 אסיסטים למשחק וחלק קבוע מהחמישייה של הקינגס ברגעי ההכרעה.

השחקן המשתפר – קאם תומאס הגיע מ-10 ל-20 נקודות למשחק והאחוזים שלו נשארו אותו דבר, טייריס מקסי הפך מסקורר של 20 במשחק לסקורר של 25 וגם מוביל כדור שמחלק כמעט כפול אסיסטים מאשר בעונה שעברה, סקוטי בארנס הפך לשחקן המוביל של טורונטו וגם פרנץ ואגנר הפגין קו שיפור יפה, אבל המועמד שלי כרגע הוא אלפרן שנגון. יוסטון מצאו את השחקן המוביל שלהם והבינו במי מדובר, וזו הסיבה העיקרית לדעתי לשיפור שלהם העונה.

מאמן העונה – כריס פינץ' של מינסוטה ומייק דייגנולט של אוקלהומה הם שני המועמדים של הקבוצות שלא בהכרח כולם ציפו שיהיו במקום שלהן בצמרת, ג'מאל מוזלי של אורלנדו הוא מועמד משמעותי בזכות ההגנה וההצלחה היחסית המפתיעה שלהם, ואולי אפילו וויל הארדי של יוטה ששוב מחזיק את הקבוצה מעל למים. אולם, הבחירה שלי היא דווקא אצל קבוצה שהיה ברור שתהיה בצמרת, ואני הולך כרגע עם ג'ו מאזולה של בוסטון, הקבוצה הטובה בליגה בפער משמעותי, כשהוא משתמש נהדר ב-6 השחקנים הבכירים שלו, מסתדר היטב עם מעט המחליפים שיש לו והצליח לסדר קבוצה שטובה כמעט בהכל השנה. האתגר המרכזי שלו יהיה בפלייאוף, אבל בינתיים זו נראית הקבוצה הכי טובה בליגה.

שחקן הקלאץ' של העונה – זאת בחירה קלה במיוחד השנה. סטף קרי עם 165 נקודות קלאץ' עד כה, 57 יותר מדרוזן שבמקום השני, שהן 5 בממוצע למשחק ב-3.7 דקות, וכל זה ב-50.5% מהשדה, 47.5% לשלוש, 64.4% אפקטיבי 94.6% מהקו ו-70.3% טרו שוטינג. לצורך ההשוואה, דרוזן שסיים שני בנתון הזה גם בעונה שעברה הגיע ל-159 נקודות בסך הכל ואף אחד מאלו שהגיעו לחצי מהכמות של סטף העונה לא הגיע ליעילות שמתקרבת לזאת של סטף.

2. מעקב 90-50-40.

נעבור כאן על רשימה של שחקנים שנמצאים מספיק קרוב כדי ששיפור קל בחצי השני של העונה יספיק להם כדי לסיים עם 90% מקו העונשין, 50% מהשדה ו-40% מחוץ לקשת, והסדר כאן יהיה לפי ממוצע הנקודות של אלו שברשימה, ומעניין שנכון לרגע זה אין אף שחקן שעומד בקריטריונים. רק מי שעומד ברף באחד מהקריטריונים לפחות, וקולע לפחות 4 נקודות למשחק, נכנס לרשימה:

(מודגשים – שחקנים שעומדים בכל הקריטריונים ברגע זה…)

קווין דוראנט – 28.2 נקודות ב-87.1% מהקו, 53.8% מהשדה ו-44.3% לשלוש.
סטף קרי – 28 נקודות ב-92.2% מהקו, 46.2% מהשדה ו-42.1% לשלוש.
קיירי ארווינג – 25.5 נקודות ב-87.8% מהקו, 49.1% מהשדה ו-41.4% לשלוש.
קוואי לנארד – 24.1 נקודות ב-89.1% מהקו, 52.7% מהשדה ו-45.3% לשלוש.
לאורי מרקאנן – 23.4 נקודות ב-88.7% מהקו, 49.1% מהשדה ו-40.3% לשלוש.
קארל אנתוני טאונס – 22.5 נקודות ב-87.8% מהקו, 51.7% מהשדה ו-43.7% לשלוש.
פול ג'ורג' – 22.5 נקודות ב-91% מהקו, 45.8% מהשדה ו-39.3% לשלוש.
טייריס האליברטון – 21.8 נקודות ב-85.3% מהקו, 49.2% מהשדה ו-40% לשלוש.
ג'ימי באטלר – 21.4 נקודות ב-86.9% מהקו, 50% מהשדה ו-44% לשלוש.
דיאנדרה האנטר – 14.9 נקודות ב-89.4% מהקו, 47% מהשדה ו-42.1% לשלוש.
דאנקן רובינסון – 13.3 נקודות ב-89% מהקו, 45.9% מהשדה ו-41.2% לשלוש.
גרייסון אלן – 12.8 נקודות ב-89.2% מהקו, 51% מהשדה ו-48.2% לשלוש.
מייק קונלי – 10.6 נקודות ב-92.3% מהקו, 44.4% מהשדה ו-44.2% לשלוש.
מאט ראיין – 8.6 נקודות ב-92.9% מהקו, 44.7% מהשדה ו-47.1% לשלוש.
קלי אוליניק – 8.2 נקודות ב-85.1% מהקו, 55.6% מהשדה ו-41.8% לשלוש.
קייסון וואלאס – 6.8 נקודות ב-84.6% מהקו, 50.4% מהשדה ו-41.2% לשלוש.
אמיר קופי – 6.3 נקודות ב-89.1% מהקו, 56.2% מהשדה ו-45% לשלוש.
טרנדון ווטפורד – 6 נקודות ב-87.2% מהקו, 54.2% מהשדה, 38.2% לשלוש.
טרה מאן – 5.6 נקודות ב-100% מהקו, 48% מהשדה, 43.8% לשלוש.
ג'יילן ווילסון – 5.5 נקודות ב-89.5% מהקו, 50% מהשדה, 52.4% לשלוש.
סטנלי אומדה – 5.2 נקודות ב-91.7% מהקו, 48.1% מהשדה, 54.8% לשלוש.

3. שני הרכבים זה מול זה.

גולדן סטייט ניצחו 9 מ-13 המשחקים האחרונים שלהם וחזרו למאזן חיובי ולמקום שמוביל לפליי-אין כששני הרכבים שלהם בולטים במיוחד וזכו להכי הרבה דקות בתקופה הזאת – סטף, וויגינס, קומינגה ודריימונד יחד עם אחד מבין קליי או פודז'מסקי. לשני ההרכבים האלה נתונים טובים מאוד בתקופה הזאת בפרט וגם לאורך כל העונה בכלל, כאשר ההרכב עם פודז'מסקי הוא השני בטיבו מבין אלו ששיחקו 100 דקות או יותר העונה בכל הליגה.

ההרכב עם קליי נולד כבר בשלב מוקדם של העונה, כשסטיב קר הפך אותו להרכב שמנסה "להציל את המולדת" בפיגור או במשחק צמוד ברבע האחרון. מאוחר יותר, ההרכב עם פודז'מסקי נולד בדקת מנוחה של קליי ברבע האחרון של הפסד של הווריורס לאוקלהומה בהארכה ב-8/12 ולא עשה יותר מדי, ובמשחק הבא נגד פיניקס הגיעה ההרחקה של דריימונד גרין שנמשכה כחודש, כך ששני ההרכבים האלה לא היו רלוונטיים עד אמצע ינואר.

המשחק הראשון של גרין בחזרה היה הפסד לממפיס ב-15/1, המשחק האחרון לפני הפגרה שנכפתה על הווריורס, ובו ההרכב עם פודז'מסקי קיבל כמה דקות טובות ברבע הראשון וההרכב עם קליי ניסה לסגור פיגור 10 ללא הצלחה ברבע האחרון. מאז, ואחרי קצת יותר משבוע של פגרה כפויה שאולי אפשרה לסטיב קר להביא רעיונות חדשים, ההרכב עם קליי הפך לבכיר של גולדן סטייט וגם ההרכב עם פודז'מסקי החל לקבל דקות משמעותיות, עד שבמשחק האחרון נגד יוטה הפך לחמישייה הפותחת ודחק את תומפסון לספסל.

במשחקים הבאים ראינו את שני ההרכבים האלה מקבלים כמות משמעותית של דקות, כשאחרי 2 משחקים קר ויתר על החמישייה הפותחת אותה הוא ניסה אז עם לוני ושאריץ' והחזיר את דריימונד וקומינגה לשם, בזמן שפודז'מסקי החליף את וויגינס וקליי במשחקים שהם נעדרו מהם, כך שנגד פילדלפיה בבית ואינדיאנה בחוץ הווריורס פתחו עם ההרכב הזה. כמו שכבר אמרנו, במשחק האחרון נגד יוטה קליי עלה מהספסל לראשונה מאז 2012, וההרכב עם פודז'מסקי היה זה שפתח בחמישייה.

הנה טבלאות מלאות של כל המשחקים בהם ההרכבים האלה שיחקו:

סטף, פודז'מסקי, וויגינס, קומינגה, גרין:

סטף, קליי, וויגינס, קומינגה, גרין:

אם נסתכל רק על ההרכב עם פודז'מסקי, ההרכב הזה חילק עד כה 79 אסיסטים לעומת 22 איבודים. זה אפילו נעשה בחלוקה מאוזנת מאוד כשגרין עם 22, סטף ופודז'מסקי עם 17 כל אחד, קומינגה עם 13 ואפילו וויגינס עם 10 אסיסטים בדקות של ההרכב הזה. כלומר, מדובר בהרכב שבו כל אחד יכול לנהל את המשחק של גולדן סטייט ולהניע את ההתקפה, וכל אחד הוא גם איום קליעה במקומות שלו, כולל אפילו את דריימונד גרין שקולע העונה 9.7 נקודות למשחק (הכי הרבה מאז 2018) שהם 12.9 נקודות פר 36 דקות (הכי הרבה מאז 2016) בשיאי קריירה של 58.6% אפקטיבי ו-42.1% לשלוש.

בסך הכל ב-13 המשחקים האחרונים, הווריורס ניצחו 9 והפסידו 4 כאמור, מהם אחד בנקודה, אחד ב-5, אחד בהארכה ואחד בנקודה לאחר הארכה כפולה, ויחד עם ניצחונות בנקודה וב-3 בשבוע שעבר הם אולי ירגישו קצת יותר טוב במשחקים צמודים בהמשך. התייחסנו כאן ל-6 שחקנים מרכזיים ב-2 הרכבים שונים, מכיוון שהם השחקנים הבכירים של גולדן סטייט כרגע, כשכל אחד מהם קיבל 340 דקות לפחות ב-13 האחרונים, והבא בתור ברשימה בתקופה זו הוא לסטר קיניונס עם 191 דקות בלבד, כך שיש פער משמעותי בין השישייה הבכירה ובין היתר, לפחות כל עוד כריס פול פצוע ופייטון חוזר לעניינים בין פציעות.

הנה קצת סטטיסטיקה קבוצתית במבט כללי על 13 המשחקים האחרונים, שתראה את היכולת של גולדן סטייט לאחרונה בהשוואה ל-13 המשחקים האחרונים של יתר הקבוצות. הווריורס קולעים 127.6 נקודות למשחק (1) ב-50.2% מהשדה (5), 41.7% לשלוש (1) ו-58.7% אפקטיבי (4), יחד עם 48.4 ריבאונדים (1), 31.5 אסיסטים (1) ו-13.8 איבודים (21) ביחס אסיסטים-איבודים של 2.29 (7). כל זה מגיע ברייטינג התקפי של 122.3 (2), רייטינג הגנתי של 113.3 (9) ונט רייטינג של 8.9 (4).

בקיצור, מדגם של 13 משחקים זה לא מעט, ויש סיבות טובות להאמין שסטיב קר באמת מצא דברים נכונים שעובדים, אבל זה לא בהכרח יצליח לאורך זמן. למעשה, בשני המשחקים האחרונים ההרכבים שדיברנו עליהם כאן הפסידו את הדקות שלהם ודווקא שחקנים אחרים באו לידי ביטוי, כך שבין אם מדובר במעידה זמנית ובין אם מדובר בכך שהיריבות התחילו ללמוד את ההרכבים האלה, הווריורס יצטרכו להיות עם יד על הדופק לקראת ההמשך, ואנחנו נצטרך לבחון בהמשך האם היה כאן משהו שהצליח לאורך זמן או רק הבלחה רגעית.