בעונה שעברה

מאזן: 34–48 (0.585), מקום1 בפאסיפי ומקום 3 במערב, והפסד כואב ב- 7 לגולדן סטייט בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

מאמן: מייק בראון. זו תהיה עונתו השניה בקבוצה. לפני כן שימש כעוזר מאמן בוושינגטון, סן אנטוניו, אינדיאנה וכמובן גולדן סטייט, ומאמן ראשי בקליבלנד (בשתי קדנציות) ובלייקרס.

מה היה

לשם שינוי, אחרי המון שנים של שיממון, היה המון והיה טוב. אם אתם לא יודעים אתם כנראה לא ראיתם כלום בשנה שעברה, אבל הנה תזכורת עד כמה טוב זה היה:

פעם ראשונה בפלייאוף מאז 2006 – ובסטייל, מהמקום הראשוןם בפסיפי וה-3 במערב, ולא פחות חשוב – עם כדורסל מלהיב וכייפי שהדביק לא רק את הקבוצה אלא את כל תושבי העיר בטרפת. 

זה לא רק מקסים אלא גם חשוב – האווירה בגולדן 1 סנטר הייתה מטורפת והייתה חלק מהסיפור, כולל הקרן המפורסמת שנורתה לשמיים אחרי כל נצחון והייתה לא רק טריק שיווקי אדיר אלא גם גורם נוסף בליכוד הקהילה של העיר סביב הקבוצה. כן, זו הייתה השנה הראשונה של קרן הלייזר (שלמעשה מורכבת מ-4 קרני לייזר), ועוד אנקדוטה בשנה שבה כמעט הכל התחבר.

רוצים עוד? יש.

בכניסתם לפלייאוף הם שברו את בצורת האין-פלייאוף הפעילה הארוכה ביותר בין כל קבוצות הספורט של צפון אמריקה ב-4 ענפי הספורט העיקריים. וכאמור הם עשו זאת לא ברגע האחרון אלא בסטייל ומהמקום השלישי במערב.

ויש עוד: לסקרמנטו היה את רייטנג ההתקפה הטוב בליגה עם 119.4, ולא רק שהמאמן בראון זה בתואר מאמן השנה, הוא גם הראשון בהיטוריה של הליגה שזה בתואר הזה פה אחד עם כל 100 הקולות!

בקיצור, סקרמנטו הייתה הפתעת השנה, ועשתה זאת בצורה מלהיבה. היא אפילו הצליחה לגרור את האלופה הוותיקה והמנוסה למשחק 7 – לא רע לקבוצה שלא ראתה פלייאוף 16 שנה ומתמודדת מול אחת השושלות הגדולות בהיסטוריה של הענף.

אז נכון, הסיום היה מאכזב, אבל בכל קנה מידה אפשרי לסקרמנטו הייתה עונה אדירה. והעובדה הזו, בשילוב הרקע שעליו כבר סיפרתי, הופכים את הדיון על השנה הבאה למעניין הרבה יותר.

עונת המלפפונים

אהלן אהלן: ג'אבל מקגי, סשה וזנקוב, כריס דוארטה, קולבי ג'ונס, נרלנס נואל,  וקיילן סלואסון.

יאללה ביי: פי.ג'יי דוזייר, דלאוודובה, הולמס, מטו, דייויס.

מה יהיה?

מצד אחד, קל לומר. הבסיס הקיים ימשיך באותו סגנון משחק. המאמן נשאר כמובן,7החמישיה תשאר זהה כנראה, כשהסכוי היחיד לשינוי הוא מונק במקום הארטר אך לא נראה שזה יקרה כרגע, וגם אם כן – מונק כמובן היה שם גם בעונה שעברה. החיזוקים שהגיעו הם לספסל, שגם כך היה טוב. 

מצד שני – קשה לומר. קבוצה שהפתיעה את כולם ודי משום מקום הפכה לאחד מהלהיטים המרגשים של הליגה, עלולה ליפול כמו שהיא הגיחה. לא נראה לי שזה יקרה – הקבוצה הייתה טובה מדי מכדי לסיים מחוץ לפוסט-סיזן ולהעלם, אבל אף אחד לא יופתע אם הם לא יסיימו במקום השלישי במערב השנה. 

במילים אחרות – אחרי ההצלחה המפתיעה, באה חובת ההוכחה שזה לא היה פוקס (כן כן משחק מילים קטן יא שועלים) חד פעמי, שזה לא היה מין מזל שכזה של שנה שהכל נדבק בה טוב. על אחת כמה וכמה כשלא הגיע חיזוק לחמישיה, ומי שכן הגיע הם לא שחקנים בקליבר אדיר (אם כי לוזנקוב, ה MVP של היורוליג, יש כמובן פוטנציאל להיות כח משמעותי עם הקליעה הנהדרת שלו – והשאלה היא כמה מהר הוא יוכל להפוך לפקטור משמעותי מספיק גם בליגה הטובה בעולם).

חמישייה: פוקס, הארטר/מונק, בארנס, מורי וסאבוניס.

ספסל: מונק/הארטר, מיצ'ל, ג'ונס, אדוארדס, וזנקוב, ליילס, דוארטה, לן, מקגי.

מחר יהיה חם ומגניב?

תחזית אופטימית: מסע הקסם ממשיך, סקרמנטו מוכיחה שהיא Here to stay, אין פציעות משמעותיות, הקהל המלהיב דוחף את הקבוצה קדימה לעונה חלומית: העפלה לפלייאוף מאחד המקומות הגבוהים במערב והפסד בגמר המערב. רוצים להיות סופר דופר אופטימיים? אליפות מרגשת (לא, אני לא חושב שזה יקרה. אבל גמר המערב זה לא כזה רחוק משם).

תחזית פסימית: פוקס וסאבוניס נפצעים, הקסם אובד, הקהל מבין שהייתה פה עונה חד פעמית והמלכים מסיימים עונה מאכזבת עם פליי-אין והדחה מוקדמת.

תחזית ריאלית: עונה טובה מאוד בהתחשב בהיסטוריה של הקבוצה, שנגמרת בחצי גמר או גמר המערב ואופטימיות לעתיד. 

אישית, סקרמנטו שיחה כדורסל כ"כ מהנה, והאווירה באולם הייתה כ"כ טובה, שאני בהחלט מתרגש לקראת העונה החדשה שלה. #דברים שלא דמיינתי שאומר לעולם.