לקראת עונת הדירוגים (3) – לברון ג'יימס / רועי ויינברג

שנה טובה לכולם. לאחרונה פורסם הדירוג של CBS ספורט לשנת תשפ"ד, והם דירגו במקום ה-12 את מי שאולי היה השחקן הטוב בעולם בתשס"ח, תשע"א ותשע"ח – לברון ג'יימס. לברון נמצא שם במקום ה-12, אחרי שיי גילג'ס אלכסנדר ודמיאן לילארד, והרבה מתחת לג'ואל אמביד, אחרי שנה בה הצליח להגיע לגמר המערב כשהוא הסקורר והמוסר המוביל של הלייקרס בניצחונות על ממפיס ועל הווריירס.

בגיל 38, הוא היה שחקן ההתקפה המשפיע ביותר בקבוצה שעשתה גמר אזורי. הוא היה שחקן הגנה לא רע בכלל בחצי השני של העונה, כשבעשרת המשחקים בהם שיחק עם הלייקרס אחרי הטריידים הם היו במאזן 2:8. אמנם לברון ג'יימס אחד השחקנים האהובים עליי בליגה, ואני יודע שהדעה של 90% מהאנשים עליו קבועה עוד מלפני הטקסט הזה, אבל בכל זאת אנסה לשכנע אתכם. לברון ג'יימס, גם היום, אחד מ-10 השחקנים הטובים ב-NBA.

חלק 1: ההתקפה

החלק הקל, באופן יחסי. ג'יימס, לאורך העונה, היה אחד הסקוררים הטובים ביותר ב-NBA. בחצי הראשון של העונה, לפני הטריידים, הוא קלע 29.5 נקודות למשחק (ב-58.3% טרו שוטינג לא רע בכלל) עם 6.9 אסיסטים. כשג'יימס היה על המגרש בפרק הזמן הזה ההתקפה של הלייקרס הייתה ברמה של המקום העשירי בליגה מבחינת דירוג התקפי, לעומת האחרון, ובהפרש, כשהוא היה על הספסל. בלי היכולת של לברון לנצח משחקים לבד, כולל ריצה שבה הוא קלע 32.4 נקודות למשחק בתקופה של 29 משחקים, הלייקרס לא היו מצליחים לקפוץ חזרה לפלייאוף.

גם כמנהל משחק וגם כסקורר, ובקבוצה שלא נבנתה טוב, ג'יימס השאיר את הלייקרס במצב בינוני ומטה. החצי השני של העונה, אחרי הטריידים, כלל בעיקר ניצחונות על קבוצות חלשות בהובלת ג'יימס או כאלה שלא בהכרח מאיימות על התואר. החלק המעניין הוא הפלייאוף, שאמנם זכור בעיקר בגלל המשחק בו קלע 38 נקודות במחצית הראשונה והפסיד ובגלל הרבה יותר מדי שלשות רעות שהוא לקח.

הכל נכון, אבל גם בפלייאוף הוא היה שחקן ההתקפה הטוב ביותר אם לא העקבי ביותר של הלייקרס. כשהוא לא בריא לחלוטין, לפחות לפי סביבתו, הוא החזיק את הלייקרס עם הראש מעל המים. בסיבוב הראשון שמר עליו דילון ברוקס, אחד השחקנים המעצבנים ביותר ואחד משחקני ההגנה האישיים הטובים ביותר ב-NBA. בסיבוב השני שמר עליו אנדרו וויגינס, שהיה שחקן ההגנה המרכזי של גולדן סטייט באליפות ב-2022. לברון הדיח את שניהם.

במקרה של הסדרה מול ממפיס, למשל, המשחק הרע היחיד של לברון (החמישי, 15 נקודות ב-17 זריקות ו-5 אסיסטים על 5 איבודים), נגמר בהפסד. כשאנתוני דייויס קלע 12 נקודות ב-13 זריקות, הלייקרס ניצחו. מול גולדן סטייט זה היה מורכב יותר, אבל גם שם היו לו משחקים טובים מאוד.

המשחק השלישי, למשל, ראה 24-8-8 של ג'יימס וניצחון ב-30 הפרש. במשחק השישי הוא קלע 30-9-9, ומול דנבר הוא היה רחוק ממיטבו (גם בהשוואת אותה פציעה) אבל היה עדיף בהרבה על דייויס, בעיקר במשחק השני והרביעי. באותה סדרה מול הנאגטס הוא היה במרחק שני ריבאונדים מטריפל דאבל, והיה לא רע גם לפני אותו משחק 4 מפלצתי. למרות הסוויפ, זאת אולי הייתה הסדרה הכי צמודה של דנבר. הלייקרס ידעו שהם הולכים בדרך שבה לברון ג'יימס מוביל אותם, והיו קרובים מאוד לאלופה. קצת יותר מזל ואולי החלטות יותר טובות של דרווין האם, כמו הורדתו המאוחרת של דיאנג'לו ראסל לספסל, ואולי היינו מגיעים ל-6 או 7 משחקים.

עם כל הכבוד לאוסטין ריבס או אנתוני דייויס, זאת הייתה ההתקפה של לברון. הוא זרק יותר מכולם, מסר יותר אסיסטים מכולם, החזיק בכדור יותר מכולם והצליח להוביל קבוצה שחוברה באמצע העונה לגמר אזורי עם 2 ניצחונות על יריבות קשות מאוד. לילארד ושיי, שדורגו לפניו ב-CBS, בכלל לא עשו פלייאוף. רק זה מספיק בשביל לדרג אותו בעשירייה הראשונה. כשאנחנו מוציאים את השם "לברון ג'יימס" מהמשוואה, זה פשוט אחד מעשרת השחקנים הכי טובים בליגה. גם אם אנחנו מרגישים שהוא יכול לעשות יותר, וזה מביא אותי לחלק השני.

חלק 2: הגנה

לברון ג'יימס, בשיאו, היה שחקן הגנה אדיר. הוא היה יכול לשמור על 5 עמדות, לעשות חיים קשים לסנטרים ולגארדים ולשלוט בתפקיד הפרי סייפטי, שמאפשר לו לנצל את חוכמת המשחק שלו והאתלטיות יוצאת הדופן. בגיל 38 הוא כבר לא שם. ברוב העונה לברון ג'יימס היה שחקן הגנה מזעזע. זה קצת השתפר לקראת הפלייאוף, אבל היו רגעים שהיה עצוב לראות אותו, כשגבוהים פשוט אכלו אותו בפוסט.

לברון לא יכול להתמודד עם שחקנים כמו ניקולה יוקיץ' או סטפן קרי ורחוק משחקן ההגנה שהוא היה גם ב-2020, בריצת האליפות, ולכן אני יכול לקבל את הטענה שהוא לא אחד מ-5 הטובים בליגה. סת' פרנטואו מהאתלטיק, למשל, הציב אותו במקומות 7-11 יחד עם אנתוני דייויס, ג'ימי באטלר, ג'ייסון טייטום וקוואי לנארד (שחקן שקשה מאוד לדרג).

למרות זאת, הוא שחקן שמשפיע לטובה בהגנה. אני מאמין שלצד שחקני הגנה טובים יותר – כמו גייב וינסנט, אוסטין ריבס, אנתוני דייויס וג'ארד ונדרבליט שעשויים לפתוח בשנה הבאה – נראה אותו בתפקיד חופשי יותר ומנצל את האתלטיות שלו בגיל 38 מצליחה להשפיע לטובה. גם אם זה בתפקיד שמזכיר יותר 4 "קלאסי", וגם בפלייאוף האחרון הוא הראה לנו שיש לו את ההילוך הזה. ראינו את זה במשחקים שסגרו את הסדרות מול ממפיס וגולדן סטייט, כשהלייקרס היו אינטנסיביים משריקת הפתיחה.

לא סביר שלברון יהיה אינטנסיבי במשך 82 משחקים, וברמה מסוימת הוא לא צריך בהתחשב בעומס שהוטל עליו בהתקפה (יחד עם הפציעה, מה שאגב יכול להוביל לכך שבשנה הבאה הוא יהיה אפילו טוב יותר מהשנה הנוכחית בהנחה שיצליח להגיע ולהישאר בריא בפלייאוף). הגנה זה ספורט קבוצתי יותר מהתקפה, וגם אם הוא לא שומר את הכוכב של היריבה – כמו שמות סטייל לוקה דונצ'יץ', שנמצא מעליו בצדק מסוים בעשירייה הראשונה – הוא יכול להשפיע יותר ממנו. בשלב הזה בקריירה, לברון במיטבו כשחקן הגנה בעיקר כמי שמשלים או מסיים בזמן שהוא מוקף בשומרים טובים יותר. הלפ דיפנדר עצום, שומר אישי בינוני. הלייקרס, השנה, תאפשר לו להיות כזה.

לכן אני מאמין שנראה מיני רנסנס הגנתי של ג'יימס, גם כי הוא ירצה יותר וגם כי הוא יראה טוב יותר בקבוצת הגנה טובה. הלייקרס יכולים לסיים באחד מ-3 המקומות הראשונים במערב, ולא מופרך להגיד שהם אחת מ-4-5 הקונטנדריות המרכזיות ביותר בעונה הקרובה. בהתחשב בהישגיםבשנה שעברה ובדומיננטיות של ג'יימס, אין מצב ששחקן שמוביל אחת מהן לא נמצא בעשירייה הראשונה בליגה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 61 תגובות

  1. לברון צריך לשחק טוב יותר מאשר שיחק בשנה שעברה,
    בגלל שבשנה שעברה הוא לא היה טופ 10 בשום מבחן –
    לא מבחן העין, ולא שום מבחן סטטיסטי שאפשר להעלות על הדעת
    (קרוב לטופ 10, אבל לא שם)
    .
    מה לעשות, בעוד 3 חודשים הילד חוגג 39 והוא כבר לא החייזר הבלתי פציע שהיה בעבר (לטעמי, להיות על הפרקט זה חלק משמעותי בדירוג).
    .
    אז, לטעמי, התשובה היא לא.
    לא טופ 10 בשנה שעברה,
    כנראה לא יהיה טופ 10 גם העונה.
    .
    מה שכן, All NBA בגיל 38 זה מרשים,
    ובהחלטה סביר להמר שיהיה לו עוד אחד ברזומה בסיומה של העונה הבאה.

    1. מסכים אתך מאוד גיא בכל מילה ואני לא ממש מחסידיו הגדולים. הדעיכה שלו באמת טבעית לגיל והאמת שביחס לגיל היא קטנה לעומת מה שאני לפחות חשבתי שתהיה.

  2. לא מחובביו הגדולים, אבל גם בגילו המופלג הוא השחקן העיקרי של הלייקרס, ועדיין בין הטובים בליגה הזו.
    תודה רבה רועי וחג שמח

  3. 32% לשלוש עונתי על 7 השלכות למשחק.
    בסדרת הגמר 27% משלוש על 6.5 הטלות.
    האיש לא מסוגל יותר לקלוע נורמלי מאף איזור במגרש חוץ מהטבעה וליי-אפ מתחת לסל, זריקות שמשום מה מאפשרים לו על גבי שטיח אדום, בליווי צ'קלאקה.
    https://www.statmuse.com/nba/ask/lebron-james-career-shot-chart-2023

    1. אשך, זה נכון שהוא קולע לא טוב מבחוץ וזורק משם הרבה יותר מידי.
      אבל הוא קולע באחוזים מעולים בצבע לא כי נותנים לו, אלא כי הוא עדיין טנק שקשה מאוד לעצור. יש מעט שחקנים שמסוגלים להפריע לו כשהוא שועט לסל, ומספר דומה של שחקנים שמעזים לעמוד בדרכו ולנסות לסחוט תוקף (כריס פול עשה את זה וכמעט שבר צלע לדעתי).

      1. הסיבה היחידה שאין שחקנים שמפריעים לו בדרך היא השיפוט.
        הוא מוגן הרי בתור הרמטכ"ל בחליפת סערה + מעיל רוח. כל מגע כלשהו (גם מרפק שלו לפרצופך) יזכו אותו בהליכה לקו.
        גם תצפית קרובה מ-1 מטר תעניק לו שריקת אוויר.
        תתפלל שלא ימעד כי אז בכלל אכלת אותה.
        אז הגישה היא (אני מאמין שמהמאמנים) – תנו לו ללכת לסל וחסל. אל תצברו סתם עבירות בנוסף לכך.
        https://www.youtube.com/watch?v=sjmg5b3lwpI

  4. חברים, בהעדר פוסט יעודי אני אנצל את הבמה הזו כדי לאחל לכולם ובראש ובראשון למנחם, שנה טובה ובריאות, הרבה ממנה.

  5. יש בעיה עם הדירוגים כי העונה הרגילה היא משחקי אימון ולדרג רק לפי הפלייאוף זה לא מספיק.
    בכל מקרה ההבדל בין להיות מדורג 12 ל 10 הוא לא כל כך גדול ונראה שכולם מסכימים שהוא כבר לא טופ 5 אבל עדיין אחד הטובים

  6. לגבי לברון,
    התכונה שלא הזכרת והיא חשובה מכל זו היכולת לגרום לשחקנים שסביבו להיות הגרסה הכי טובה שלהם. למעט שחקנים בליגה יש את התכונה הזו. לKD אין. לקרי יש אבל זה לא עובד לכל השחקנים. קלי אוברה לא השתפר במאומה במשחק עם קרי, אצל לברון הוא היה נותן יותר.
    הנקודה השניה היא ההבחנה, שדרימונד גרין דוחף, בין רמת המשחק בעונה הרגילה לרמת המשחק בפליאוף. לגבי הראשונה גיא צודק אבל לגבי הפליאוף רועי צודק.

  7. באופן מעניין אני מסכים עם השורה התחתונה, אבל לא עם הארגומנטים שמובילים אליה.
    .
    לדעתי לברון הצטרף לקבוצת השחקנים שקשה למדוד את התרומה שלהם בסטטיסטיקות כאלו ואחרות, צריך פשוט לראות ולהבין בכלל, ובמאניטיים בפרט.
    .
    ראש לכל, אלה חדשות טובות ללל"ל, מכיוון שבעבר היו לו גם סטטיסטיקות מפלצתיות… אז עכשיו יותר קל לבקר אותו
    😉
    .
    שנית, זה הופך אותו תלוי יותר בשחקנים שאיתו, וביכולות הקבוצתיות שלו, כלומר אם בעונות עברו, למשל בפיינלז של 2015, כדוגמא קיצונית, הוא היה יחידת הרס של איש אחד, אז היום הוא כבר לא יכול ליצר יעילות התקפית כזו לבדו לאורך זמן (ושוב, סתם כדוגמא, הוא החטיא את הזריקה האחרונה מול דנבר, זריקה שבעבר הייתי מהמר שיקלע), וזה אומר שהוא תלוי יותר בבריאות של דייויס, בקליעה של (שם של קלעי כלשהו, שיהיה וינסנט אם תרצו), בהגנה של אחרים, וכו'.
    .
    שלישית, וזה קשור לסעיף הקודם, שכמה שזה לא נשמע סביר ואפילו אפשרי, יתכן שהוא ישכלל את היכולות הקבוצתיות שלו עוד יותר… כמו שמייקל המאוחר הוסיף כלים בשלבים הפוסט-ריחופיים של הקריירה שלו, וביצע גם אותם בצורה מושלמת, גם לברון, לבטח בין חמשת המוסרים הגדולים בהיסטוריה שאינם גארדים, עוד עלול להשתפר עוד יותר. יהיה מעניין לגלות.
    .
    תודה רבה רועי, על פוסט מעניין ומעורר מחשבה, ושנה טובה לכולם.

  8. לברון של החצי הראשון של העונה היה עסוק בשיא של קארים ובעבודה על טרייד של ווסטברוק
    אם נחזור למנטרה שלי שכיום יש כ 15 שחקנים שהם טופ 10 בליגה אני חושב שההאחזות בשחקנים הותיקים (מאוד) עושה קצת עוול למפלצות הצעירות.
    השינוי המהותי של לברון ב LA שהוא זורק (ומחטיא) המון מ 3, כולל זריקות מהלוגו.
    לברון נס רפואי, חייזר, אין דרך אחרת להסביר אותו
    הוא ישחק 23 עונות בליגה וישבור את השיא של וינס קארטר
    הוא ישאר השחקן היחיד לסיים קריירה של 10/10/40K
    צריך להתייחס ללברון כמי שהקריירה שלו לקראת דעיכה ולא לקראת הדבר הגדול הבא
    לפעמים הדעיכה עשויה להיות מהירה וכואבת
    אי אפשר להתגבר על מחסום הגיל
    המפתח להצלחה של הלייקרס זה AD שלצערי ממשיך שלא למצות את הפוטנציאל שלו
    זה שחקן בקליבר היסטורי להיות ה PF הטוב בכל הזמנים והוא אפילו לא מסוגל לנפק עונת MVP
    חבל

    1. מסכים. דייויס ב-100% יכול להיות אחד משלושת השחקנים הטובים בליגה (גם קוואי אגב) אבל פשוט לא שם. לברון חייב להפסיק עם השלשות בלי קשר, וברור שהוא אחרי השיא, אבל עדיין טוב מאוד

  9. מילה על זריקות, החטאות והטיעון המשעשע של דרך חופשית לסל.
    את הפלייאוף האחרון לברון סיים עם 25.5 נק' למשחק ב-54.6% אפקטיבי.
    את זה הוא עשה מול ממפיס, גולדן והנאגטס.
    עכשיו, העובדות:
    54.6% אפקטיבי בפלייאוף זה גבוה מהאחוז האפקטיבי הממוצע בפלייאוף.
    לברון השיג את האחוז למרות כמות מחרידה ואחוז מזעזע של שלשות.
    הסיבה היא שהוא עדיין מסיים נהדר בצבע (הסל שקלע על jjj וממפיס זו דוגמה נהדרת).
    מי שטוען שממפיס, גולדן או הנאגטס נתנו לו לקלוע ללא הפרעה זה פשוט מודה שהוא לא צפה השנה במשחקי הלייקרס בפלייאוף.
    .
    השורה התחתונה –
    לברון סיים את הפלייאוף כקלע המוביל של הלייקרס עם אחוזים טובים והעפלה לגמר המערב.
    כבר לא טופ 5 בלתי עציר כפי שהיה בעבר,
    אבל עדיין אולי סטאר שהוביל לצד דייויס את הלייקרס בשנה שעברה.

    1. אתה בטח יודע למי יש אחוזים טובים
      סטיב נאש, כריס פול
      אני בוחר בקובי והאחוזים המסריחים שלו – any given day
      לברון התקשה לקלוע מ-3 וזרק מהתחום הזה קצת יותר מידי
      הוא היה בסדר גמור
      כפי שכבר כתבי לך, המשחק המשובח ביותר שלו בפליאוף הוא קלע 40 מול דנבר עם 31 בחצי הראשון ו 3 בלבד ברבע האחרון עם 1 מ 6. אפקטבי או לא אפקטבי זה חרא ביצוע
      לברון שחקן אדיר אבל האחוזים לא בהכרח עושים איתו חסד, בעיקר אם הוא הגיע עייף לרגעי ההכרעה (וזה טיבעי)
      שנה טובה

  10. השקץ גם לא טופ 50 כבר. בלי שופטים ובריחת מגינים ליציע אין לו מה להציע. בקושי זז מתנשף נח על המגרש עם מיליון פסקי זמן ועצירות אם עוברים באזור שלו יש אזעקה שאסור להתקרב אם לא הקשבת הופ קיבלת שריקה.
    שחקן שכל ההצגה והבידורסל בנויים לכבודו ולהעצמתו.
    בפיבא שחקן של 12 נק ב35 אחוז מהשדה.

  11. תודה רועי ושנה טובה לכולם.
    כל מי שאומר כאן טופ-10 לא באמת חשב על הדברים עד הסוף.
    לברון בעונות האחרונות רק מפריע לקבוצה – רב הנזק על התועלת. הוא חי בחסות השופטים והעובדה שאף אחד לא באמת יכול/רוצה/מורשה לשמור עליו. היחידי שניסה היה ברוקס שראינו באליפות העולם שהוא לא באמת רמה מעל כלום. סתם עוד שחקן טוב מינוס.
    ובאשר לאגדה על טופ-10 : בכל קבוצה יש לפחות שני שחקנים שאם הייתם מחליפים אותם עם לברון – הלייקרס היו יותר חזקים. מוזמנים לבדוק בעצמכם (ולא לשכוח שעוד מעט יום כיפור אז לא לשקר לעצמכם). זה מוציא את לברון אל מחוץ לטופ-30 אלא אם כן סופרים בלייקרס רק את דייויס ואז הוא ה-30
    🙂
    לברון כבר מזמן לא שחקן כדורסל, כל ההתנהלות שלו על המגרש ומחוצה לו היא אינטרדיסציפלינרית – איקסים ועיגולים (מעט), תקשורת (הרבה), מסחר, תרבות ומורשת.

    1. חחחחח 2 שחקנים בכל קבוצה זה מוציא אותו מהטופ-60 גילרי שים לי אימוג'י אבל תאכלס זה שחקן מכל קבוצה אז טופ-30 עדיין תופס

  12. יודע מה, חשבתי אחרת ממך רועי, קראתי את הפוסט שלך, והשתכנעתי. הסברת לי בגדול שהצרה היחידה של לברון 2023 היא שמשווים אותו ללברון היותר צעיר.

    ואז קראתי את התגובות ושוכנעתי שוב, לצד השני.

  13. תודה על הפוסט.
    לברון שחקן טופ 10 לגיטימי למרות הירידה ביכולת שנובעת מהגיל כמובן.
    טופ 15 בליגה:
    יוקיץ,יאניס,אמביד,טייטום,sga,בוקר,דוראנט,סטף,לוקה,יאנג,אדוארדס,באטלר,לילארד,פוקס,לברון.

      1. מצטער, אבל זה לא "אפשר להוסיף". דייויס לפני לברון ברשימה, וההגנה שלו היא הסיבה המרכזית שהלייקרס העפילו לגמר המערב.
        .
        מעבר למבחן העין, העובדה שהלייקרס ניצחו דרך ההגנה ודייויס היה העוגן ההגנתי בקבוצה, וכל מדד סטטיסטי שיש –
        מה הטיעון שמציב את לברון בטופ 10 ואת דייויס מחוץ ל-15?

        1. כל אחד מרשימת הטופ 18-15 יכול לראות את עצמו נכנס לטופ 10. ההבדלים מאוד קטנים ביניהם.
          הכישרון בליגה רב מאוד והרבה שחקנים ראויים להיכלל בעשירייה הראשונה.
          דיוויס המגן הטוב בליגה, אבל התקפית הוא לא יציב והוא גם לא מנהיג. ההגנה שלו שמה אותו כשחקן לגיטימי בטופ 10. (בדיוק כמו לברון).
          לברון כמובן רחוק משיאו, אך עדיין נמצא קרוב לטופ בזכות השימוש בשכל ובנסיון שלא יורד עם השנים ובמנהיגות שסוחפת קבוצה שלמה, שגם בפלייאוף הוא נותן הגנה לא רעה בכלל.
          בתוספת 24.5 נ'ק ב58% TS (למרות אחוזים גרועים מ3), 6.5 אס' ו9.9 ריב' בריצת הפלייאוף האחרונה מראים על שחקן חד פעמי שגם ששיאו מאחוריו, הוא עדיין שייך לרשימה של שחקנים שמובילים קבוצה לאליפות.

        1. ג'ה ליצן שיילך שקרקס.
          קוואי לא ברשימה עד שיוכיח שהוא בריא.
          ג'ורג' כבר לא ברמה. קאט אף פעם לא היה ברמה. שחקן רך מאין כמותו.
          בראון מוגבל מאוד התקפית.
          ברידג'ס אולי השנה יוכיח שהוא שם. הראה ניצוצות בשנה שעברה.

        2. צפית השנה בפלייאוף?
          ג'ה ממש לא שם, הרבה יותר מדי אחד על אחד צפוי נטול הגנה. קאוויי צריך קודם לקבל שחרור מביטוח לאומי, וג'ורג'?
          הוא כנראה החליט שגם לו מתחשק תו נכה כמו של קאוויי. ככה זה ספורטאים, יצר תחרותי…
          (ביל לא באמת שווה התייחסות. מקווה שבשנה הקרובה יוכיח שאני טועה…)
          .
          ברידג'ס?
          מת עליו. הלוואי וילמד להפוך לשחקן יותר בצורה עקבית.
          עד אז, הוא 3&d הכי טוב בליגה. זה לא מספיק לטופ 15

        3. אני מתקשה להאמין שאתה באמת חושב כך
          .
          ג'ה, עד שיוכח אחרת, רפה שכל. ממפיס הצעירה הובסה על ידי לברון הצולע ואוסטין ריבס הלא אתלטי, והיה פשוט מביך לראות את ג'ה והגריזליז משחקים.
          .
          קוואי בריא – כן. קוואי בריא? -מתי? ג'ורג' כנ"ל.
          .
          ביל, כמו ג'ה, הוא קלוריות ריקות עד שיוכח אחרת. לברון הוא קלוריות מלאות לגמרי, אפילו היום.
          .
          קאט אולי בעוד אלף שנה יצליח להוביל קבוצה בעשירית מהיכולת של לברון, וגם זה בספק. אני לא מבין איך אפשר להשוות בכלל בין שני השחקנים האלה או לציין אותם באותה רשימה.
          .
          ג'יילן בראון זו שאלה טובה, נראה בעונה הקרובה, אבל לפחות לפי הקודמת, ובפלייאוף, קשה לטעון את מה שאתה אומר.

        4. לא ירדתם לסוף דעתי – אני טוען שהנוכחות של לברון פוגעת בקבוצה! טענתי את זה בעקביות בשלוש העונות האחרונות.
          לצורך המחשה – שימו את ג׳ה בלייקרס ואת לברון בממפיס בפלייאוף האחרון – והלייקרס עוברים. לממפיס לא היה כלום! דילן ברוקס ו-jjj שיחקו אחד נגד השני על מקומות 4-3 באליפות העולם אחרי שהפסידו לשחקני יורוליג

        5. אמת. למעט קוואי עם תו נכה (גוד וואן גיא). אבל ביכולת קוואי עדיף.
          לגבי גורגי בוי בהרבה עדיף מהשקץ בכדורסל אמיתי.

          דה שוט קח בשבילך

          https://youtu.be/cBCo-rTkRyk?si=Ir3LlGNAPj1ewsN0

          אימון טוב אבל מצחיק שמאמנים אותם על דאבל וצעדים בחלק מהתרגילים 😉.
          בטח אומרים להם אל תדאגו השופטים לא ישרקו.

            1. כדרור של פויינט גארד

  14. לא אוהב את האישיות שלו אבל מבחינת כדורסל הוא בטופ. במיוחד בגילו.
    שאפו על זה
    רק שלא יתנו לו טוק שואו והמורשת שלו תצנח כמו שקרה עם אלון מזרחי…
    🤣

  15. הפוסטים הנל מדברים על עונת הדירוגים ואולי יש מקום לשפר ולדייק את הדיון.

    הצרה בדירוג שחקנים היא שזה קצת כמו לדרג מה אתה הכי אוהב לאכול, לא רק שזה לא מדיד בעליל אלא שזה גם משתנה לפי עונות (גולש ביולי מישהו?) ותלוי נסיבות (נשים בהריון, סטלנים ואחרים ידעו על מה אני מדבר). יותר הגיוני לעבור מדירוגים יחידנים לדירוגים מבוססי טיר, או קבוצת איכות. זה לא ממש פותר את כל הבעיות של דירוגים אבל זה איכשהו מרגיש לי יותר נכון.

    בטיר הגבוה ביותר אני שם היום את יוקיץ, יאניס, לוקה, אמביד, טייטום ובינתיים גם את סטף שלדעתי הולך לנשור משם בקרוב. אם קוואי בריא אז גם הוא שם. אבל הוא אף פעם לא בריא אז נעזוב אותו בשקט.
    בטיר השני אני שם שחקנים כמו דוראנט (בשקט בשקט נפל השנה לטיר השני), בוקר, דייויס, באטלר, וג'א (בהנתן שהברגים חוזרים לעצמם).
    בטיר השלישי, שחקני כמו ג'ורג', לילארד, ולברון. בתקופות מסויימות שחקנים כמו מיטשל ופוקס (או אפילו מרקאנן) קופצים לביקור בטיר הזה אבל לרוב הם אחד מתחת.

  16. אני חושב שהקייס הכי גדול של לברון זה החלק 3 שלא כתוב פה- מנהיגות . הקבוצה בחצי השני הראתה המון המון אופי ויעילות משחקנים שלא כל כך צפינו מהם למשחק אינטנסיבי, אחראי ויעיל ומימשה את כל הפטנציאל (חוץ מהחושך ההתקפי של דיוויס) . כמה מזה לברון ? מהמר שהמון וזה שווה טוף 10

  17. תודה רבה.
    לברון כבר לא בטופ 10. יותר מדי שלשות במעט מדי אחוזים, מעט מדי הגנה (ולא תראה ממנו שום רנסנס בשום דבר השנה) הוא באזור 10-20 בעיקר בגלל מנהיגות והתקפה טובה בפוסט. הוא היה המנהיג של קבוצה בגמר המערב, דייויס אולי הוביל את ההגנה – אבל לא אמין ולא עיקבי.
    הוא מבין את במשחק ברמה הגבוהה ביותר שיש. אבל הגוף שלו בן 38 וכבר לא זריז או מהיר מספיק.
    ועדיין, מי שלוקח לפניו את לילארד, (על מה בדיוק ? ) קאווי (רק כי צערי הרב הוא כבר לא יהיה בריא) או ג'ה, שיהיה לו בהצלחה… וכמה מסכנים האוהדים …

  18. תודה רועי וחג שמח לכולם!
    אני מסכים עם רובכם. לברון כבר איטי ובבעיית חמצן חמורה בחלקים נרחבים במשחק, ועדיין אחד הטובים.
    לא יודע אם טופ-10 או 15 (מסכים עם האמירה של מידן).
    הוא תלוי יותר מפעם בחבריו לקבוצה, והשנה יש להם עומק נהדר.
    הוא צריך לשמור כוחות כדי שיוכל להמשיך להשפיע במאני טיים. העונה הסדירה חובה אבל הפלייאוף הרבה יותר.
    ולהפסיק להשליך שלשות, זה פשוט נורא.

  19. נכון שהגנתית הוא נחלש מאוד, נכון שבסוף משחקים הוא כבר בלי אוויר, מתעקש על שלשות גרועות, עדיין – אחד הגדולים בהיסטוריה, עצם הנוכחות והמנהיגות שלו מקנות לו נקודות שאין לאף אחד אחר בליגה.

    שחקנים שגדלו עליו, זוכים לשחק איתו ומסכימים לחתום על חוזים סימפטיים בתמורה, אני באמת מאמין בזה.
    אם לברון היה מוכן לקצץ קצת בעצמו ולהרחיב עוד קצת את הרוטציה של הלייקרס, היה מרוויח אפילו עוד צ'אנס קטן לאליפות.
    בכל מקרה הלייקרס (הרבה בזכותו) עשו קיץ מאוד מוצלח. אולי טעות לסמוך על דיאנג'לו ראסל, אבל גם החוזה שלו הוא נוח מאוד ומתחת למחיר השוק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט