לקראת עונת הדירוגים (2) – ג'ימי באטלר / רועי ויינברג

אתמול בלילה דיברתי עם עמיחי קטן, עורך האתר הנהדר בו אתם קוראים כעת ואחד מאנשי ה-NBA הטובים בישראל. הוא אמר לי שלדעתו ג'ימי באטלר לא אחד מעשרת השחקנים הכי טובים בליגה. בהתחלה הופתעתי, אבל חשבתי על זה והבנתי שהוא לא היחיד. בשנה שעברה ESPN הציבו את באטלר, אחרי שהוא היה מרחק סל מגמר NBA, במקום ה-17 מתחת לג'ה מוראנט, טריי יאנג וקארל אנתוני טאונס. הייתם מצפים שהעונה הקרובה תקפיץ אותו כמה מקומות למעלה, אבל בליצ'ר ריפורט למשל הציבו אותו במקום ה-12, מתחת לשיי גילג'ס אלכסנדר והרבה מתחת למר סיבוב שני, ג'ואל אמביד מהמקום הרביעי.

אחרי עונה בה היה בחמישיית הליגה השנייה והיה השחקן הטוב ביותר בקבוצה שהגיעה לגמר והדיחה את שתי המועמדות המובילות לכתר (מילווקי ובוסטון, שסיימו עם המאזנים הטובים בליגה), ג'ימי באטלר רק במקום ה-12. אחרי פלייאוף שבו הוא שמר על הכוכבים של היריבה והוביל את ההתקפה הוא רק במקום ה-12, ואצל לא מעט אנשים שייך לאזור הזה. כולכם יודעים שאני אוהד מיאמי וכפועל יוצא מזה לא בהכרח הכי אובייקטיבי, אבל זה לא הרגיש לי הגיוני. לכן אנסה להסביר איך ג'ימי באטלר אחד מ-10 השחקנים הטובים בליגה, מעבר לסרטון הזה שיעשה עבודה יותר טובה ממני.

אחת הביקורות הגדולות על ג'ימי, ובצדק מסוים, היא חוסר ההתלהבות מהעונה הסדירה. באטלר מחמיץ לא מעט משחקים, נתפס לעתים כפסיבי מדי וכמי שרחוק ממה שהוא יכול לעשות כל שנה בפלייאוף. מיאמי של רוב עונת 2022/23 הייתה קבוצת כדורסל מנומנמת, עד שהשלשות התחילו להכנס בפוסט סיזן, כשהיא עברה בין הכדורסל המייאש של טיילר הירו לסגנון חסר מעוף בהובלת באטלר. למרות זאת, אי אפשר להגיד שהוא לא טוב בעונה הסדירה.

בשנה הנוכחית באטלר אמנם לא זרק יותר מדי (13.9 פעמים למשחק בעונה הסדירה) אבל קלע 22.9 נקודות עם 5.3 אסיסטים למשחק בקבוצה ששיחקה בקצב איטי במיוחד. אלה מספרים טובים ברמה האישית. היו העונה שני שחקנים בלבד שקלעו יותר נקודות ביעילות גבוהה יותר ומסרו יותר אסיסטים מבאטלר, ניקולה יוקיץ' וסטפן קרי. הנתון הזה משקר, כי באטלר היה יכול וצריך לזרוק יותר וממש לא אחד מ-3 שחקני ההתקפה הטובים בעונה הסדירה, אבל יש סיבה שהוא נבחר לחמישיית הליגה השנייה. בעונה הקודמת, למי ששכח, הוא הוביל את מיאמי למקום הראשון במזרח.

השאלה המרכזית במקרה של באטלר היא כנראה כמה הוא באמת הוביל, וכמה זאת הקבוצה או המערכת. יש קונצנזוס סביב אריק ספולסטרה, ובצדק בעיניי, בתור "המאמן הטוב בעולם". השיטה של מיאמי מוציאה 110% מכל השחקנים שלה, כששמות כמו מקס שטרוס, כיילב מרטין וגייב וינסנט הפכו לשחקני פלייאוף לגיטימיים ומעבר לכך. רוב הקרדיט על הריצה לגמר הגיע למערכת של מיאמי שיצרה יש מאין, אבל השאלה הגדולה היא מה התפקיד של ג'ימי באטלר בריצה הזאת ובפלייאוף הזה. אם עכשיו אנחנו מחליפים את באטלר בשחקן אחר שנמצא סביב הטופ 10 (שיי, דווין בוקר, פול ג'ורג' או דמיאן לילארד), האם מיאמי מגיעה לאותה נקודה?

אני לא חושב. יכול להיות שאם גילג'ס אלכסנדר או לילארד היו שם מיאמי לא הייתה נופלת למקום השמיני כי הם היו מנסים יותר מבאטלר בעונה הסדירה, אבל קשה לראות אותם עושים גמר. מיאמי הגיעה פעמיים לגמר ופעם אחת לגמר האזורי בעידן ג'ימי, לא מעט בזכות החיבור הנדיר בין התרבות של הקבוצה לאופי של האיש. סגנון המשחק האגרסיבי, החוצפה החיובית והרצון לנצח בכל מחיר מחברות מאוד בין מה שראינו מבאטלר לאורך הקריירה, בסדרות בהן שיחק 48 דקות למשחק בשיקגו ובאימון המפורסם ההוא במינסוטה, ובין מה שמיאמי עושה. התרבות של ההיט, מושג שלא באמת זכה לתדמית חיובית עד שבאטלר הגיעה, קפצה כמה מדרגות קדימה בזכותו.

הוא פשוט דחף אותה לניצחון, כמנהיג, והצליח לתת לשמות כמו וינסנט, שטרוס ומרטין להראות טוב. זה הרבה מאוד עניין של אופי ושל האימון של ספולסטרה שהציב אותם בעמדה הטובה ביותר, אבל זה יותר גדול מהשפעה בחדר הלבשה או כל דבר בסגנון. באטלר פשוט שחקן כדורסל מדהים. ראינו את זה בסיבוב הראשון, כשהוא הדיח את מילווקי (אמנם עם 60% מיאניס אנטטקומפו) עם 128 נקודות במשחקים 3-5, בכולם ניצח, לצד 35 נקודות ו-11 אסיסטים במשחק הראשון.

מעבר לכך, ובשונה ממה שלא מעט אנשים אמרו על באטלר בהמשך, ראינו את זה גם בסדרות העוקבות. האחוזים היו מכוערים והכדורסל לא היה יפה במיוחד, כשהוא שיחק עם פציעה בקרסול, אבל הוא הצליח לגרור את עצמו לקו העונשין פעם אחרי פעם מול הניקס ולעלות לשלב הבא. בשני המשחקים הראשונים מול בוסטון, בחוץ, באטלר היה השחקן הטוב על המגרש עם 35-7-6 במשחק הראשון ו-27-8-6 במשחק השני.

כיילב מרטין קיבל לא מעט מחמאות, באם אדביו היה טוב וגם קייל לאורי בן ה-63 רשם מספר רגעים יפים, אבל זאת הייתה הסדרה של ג'ימי. 143 זריקות מהשדה ו-54 מהעונשין, יותר מכל אחד אחר בהפרש(מרטין עם 88 ו-8, באם עם 83 ו-31), יחד עם 43 אסיסטים. במשחק השישי הוא החזיר את מיאמי לבדו לתמונה מהעונשין והיה מרחק בוקס-אאוט גרוע אחד מכרטיס לגמר, בומשחק השביעי הוא היה פעם נוספת הטוב על המגרש אחרי הפציעה של ג'ייסון טייטום. בגמר מול דנבר, קבוצה שגדולה על מיאמי בהפרש, הוא לא הצליח להשפיע באופן משמעותי בהתקפה. גם כי השחקנים ירדו לגודל הטבעי שלהם, וגם כי הסגל הקצר נתן ברמה מסוימת את אותותיו.

מיאמי 2022/23 ביקשה מג'ימי באטלר להיות מנהל המשחק שלה, הסקורר המוביל ושחקן ההגנה האישית החשוב ביותר. הוא שמר על ג'מאל מארי בגמר (בו מארי הצטיין בעיקר כמנהל משחק ופחות כסקורר), על ג'ייסון טייטום ובמידה פחותה על ג'יילן בראון בגמר האזורי ועל ג'רו הולידיי בסיבוב הראשון כשיאניס בחוץ ומידלטון חוזר מפציעה. באטלר היה צריך להתמודד עם השחקנים הכי מסוכנים של היריבה בכל סיבוב ועשה את זה בצורה טובה מאוד בהגנה, בזמן שהוא סוחב את ההגנה, כל הדרך לריצת פלייאוף עמוקה מאוד בפעם השלישית ב-4 השנים האחרונות.

אם זה לא טופ 10, אז מה כן?

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. מעולה רועי, תודה.

    איך מודדים/מדרגים שחקן? זה הכל מאוד סובייקטיבי ולכן אין לקחת שום דבר כאן כמדע מדוייק. ועדיין אני חושב שבאטלר – שחקן ענק -הוא לא בטיר הראשון. זה שהוא עשה גמרים ואחרים לא זה גם לזכותו אבל גם קשור בזה שכדורסל משחקים כקבוצה, עם מאמן, ולא אחד על אחד.

    באטלר מצא בהיט אקו-סיסטם שמתאים לו בצורה אידיאלית וממקסם את היכולות של כל המעורבים ומוציא שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו. אפשר להגיד שהינה נכניס לשם את אמביד והוא לא יגיע להישגים דומים, אבל באותה מידה שים את באטלר באקו-סיסטם אחר (כמו שהיה לו בקבוצות אחרות) והוא לא עושה שם גמר.

    1. בגדול אני מסכים איתך שבמיאמי יש לו את המערכת המושלמת אבל תסתכל מה היה בפילי,היו מרחק קפיצה על הטבעת להגיע לגמר המזרח ואז הכל היה פתוח וזה עוד שלא שיחקו עליו כסופרסטאר אלא רק השלישי בהיררכיה.ניתן לומר בסבירות גבוהה(אלא עם ביטול עילת הסבירות חל גם כאן) שאם פילי היו משחקים עליו ויחד עם אמביד שהוא גם היה מגיע לפחות לגמר אחד

    2. בסופו של דבר כדורסל זה קבוצה מול קבוצה, ראינו את יוקיץ בשנתיים שלפני האליפות והמערכת של דנבר היא טופ 5 בליגה יחד עם מאמן שגם בטופ ועדיין הושפל כל פעם מחדש ועדיין היה טופ 3 בלי למצמץ .
      בסופו של דבר כמו שאמרת זה עניין סובייקטיבי .
      אני מאמין שלדעתי צריך להיות משקל אדיר לפלייאוף ולכן אני מאמין שהוא שייך לטופ אפילו יותר מלוקה.

  2. לא יודע לגבי הסטטיסטיקות, אבל ג'ימי באטלר תמיד נותן לי כצופה תחושה שהוא מחויב לניצחון יותר מכל שחקן אחר ותמיד יאתגר את השחקנים שאיתו להגיע לקצה היכולת שלהם. הוא אולי לא הכי טוב בשום דבר מדיד, אבל הוא טוב מאוד בכל ההיבטים של המשחק.
    אני מחזיק בדיעה (כנראה לא מספיק פופולרית) שהוא אחד הבסיסים הטובים ביותר של קבוצה בליגה, ויש אולי חמישה שחקנים בלבד שהייתי מעדיף עליו בקבוצה הדימיונית שהייתי מקים.

  3. גימי הוא שחקן שלא ממש שם על העונה הסבירה ואולי לען הוא מוענש בדירוג.
    הוא שייט לפליאוף מהפלייאין כך שהדירוג הגיוני. זה שהוא שומר גז במיכל ופותח את הניטרו רק בפליאוף וארועים מיוחדים אומר משהו למדרגים.

  4. אחלה ניתוח שנהניתי לקרוא תודה רועי, באופן אישי באטלר הוא אחד מהשחקנים האהובים עלי והוא הכי מזכיר לי את ג'ורדן לפרקים ברגעים האלה שצריך את סל הנצחון ואז אתה רואה את ג'ימי מעמיס על עצמו את כל האחריות, אני גם מסכים איתך שרוב ההצלחה של מיאמי בפלייאוף נזדקפת לזכותו כך שמקומו בעשירייה הראשונה , בטח לאור ההשגים בשנתיים האחרונות

  5. תודה רועי
    אני טוען כבר כמה שנים שיש 15 שחקנים שהם טופ 10 בליגה
    כמות הכשרון בליגה בלתי נתפשת
    באטלר סיפק פלייאוף לפנתאיון ונגמר לו קצת האוויר אחרי שהתחיל לתת עבודה בשאריקה

  6. הוא לא טופ 10 בעיניי, רוב הכתבה מבוססת על ההצלחה בפלייאוף אבל אין התייחסות לזה שמיאמי כמעט עפו בפלייאין.
    אם אתה שחקן טופ 10 אתה אמור להוביל את הקבוצה שלך למקום יותר טוב ממקום 7 בסוף העונה (אלא אם הקבוצה שלך גרועה באופן יוצא דופן) וכמו שראינו מיאמי קבוצה טובה אז אין סיבה שהם יסיימו את העונה במקום 7

    1. 1. מיאמי לא הייתה קבוצה "טובה". היא הייתה קבוצה בינונית ומקום 8-6 משקף את טיב הקבוצה. מה שקרה בפלייאוף זה שג'ימי נכנס לפלייאופס מוד המפורסם שלו וסחף איתו את קבוצה הנגרים (ואני אוהד מיאמי) לגמר. וזו הגדולה של ג'ימי !
      2. כמעט עפו בפלייאין זה לא מדד כי בסוף הם עברו.

      1. 1.הנקודה לגבי הפלייאין הייתה שאם הוא היה עף שם לא היינו מנהלים את הדיון בכלל לגבי האיכות שלו.
        2. מיאמי קבוצה טובה, יש להם סנטר מעולה, שחקן שישי מצוין ועוד שני גאנרים מהספסל שיכולים לתת נקודות, יש להם את מרטין שנותן להם הגנה ואחרי הפלייאוף האחרון אפשר להגיד גם קליעה יעילה בפורוורד והיה להם גם את סטרוס שנתן אותו דבר כמו מרטין רק בעמדה אחרת. החיסרון העיקרי שלהם הוא ברכז אבל בפלייאוף לאורי דווקא היה סביר.

      1. דאלאס של שנה שעברה בנויה הרבה פחות טוב ממיאמי. לא היה לה סנטר טוב כמו של מיאמי, לא היו לה פורוורדים טובים כמו למיאמי ורק בעמדות הגארד היא חזקה יותר.
        לגולדן סטייט ההיא היה חסר שחקן חמישייה חשוב (קליי) והיו אצלה כמעט רק אלמונים ששיחקו והיא עדיין סיימה במאזן חיובי.
        אם אתה חושב שגולדן סטייט שבראד וונאמייקר שיחק בה יותר טובה ממיאמי של השנה אתה מוזמן להמשיך לחשוב ככה

    2. "כמעט עפו" אומר הכל.
      למה קבעת שהוא אמור לסחוב את הקבוצה שלו לשם בעונה הסדירה ? זה לגמרי תלוי בסיטואציה.
      לוקה לא עלה לפליאוף, מסכים שהוא בטופ 10 ?
      ואז יאניס עף בסיבוב הראשון. ועדיין נסכים שהוא TOP 3 ?

      1. כי אם הוא שחקן טופ 10 הוא כוכב ואמור להוביל את הקבוצה שלו, לא נשמע הגיוני?
        לגבי לוקה כבר הערתי על העובדה שהיה לו סגל מזעזע סביבו בעונה האחרונה (דווייט פאוול הסנטר הכי טוב שהיה איתו והוא אפילו לא זומן לנבחרת הקנדית), ועדיין הכישלון שלו בעונה האחרונה נופל גם עליו ומוריד אותו כמה מקומות למרות שהוא מדהים מבחינה אישית.
        יאניס טופ 3, אי אפשר לשפוט מה שקורה בפלייאוף כדי לקבוע את המיקום של שחקן בדירוג בגלל שבפלייאוף יש למאמן הרבה יותר משקל ויכולת להשפיע על המשחק. כשכל יומיים משחקים מול יריבה אחרת המאמן לא יבצע התאמות אלא פשוט ירוץ עם השיטה שלו, הפלייאוף מאפשר למאמנים להראות את היכולת שלהם ולכל אני לא מסיק מהפלייאוף לגבי היכולת הכללית של שחקן (והמדגם שם קטן מדי)

        1. אני אענה גם על מה שכתבת לי וגם על מה שכתבת פה,
          ראשית, פאוול משחק בנבחרת הקנדית ואף פתח מול ספרד
          ציינת שבגולדן סטייט שיחקו אז שחקנים אלמונים אבל את זה יש בכל קבוצה, לדוגמא: מיאמי מלכה בלהביא שחקנים משום מקום, וגם אם לא הסנטר המחליף שלה, שקיבל דקות בפלייאוף ובגמר היה קודי זלר, ובנוסף הקבוצה שהייתה אז בגודלן היתה הבסיס לקבוצה שלקחה אליפות בדיוק שנה אחרי.
          לגבי דאלאס היה לה הרבה יותר כישרון ורוטציה הרבה יותר טובה בכמעט כל עמדה ( באופן חד משמעי בגארדים ובסנטר) מאשר למיאמי ונגיד גם אם אתה לא מסכים עם זה, זה עדיין לא ההבדל בין מקום 11 לגמר הnba.
          ולגבי זה שהיא היתה קרובה ליפול מהפלייאין, אותו הדבר אפשר להגיד שטורנטו 2019 היתה קרובה זריקה מלעוף או שמילווקי 2021 היתה קרובה מידה פחות בנעל של KD בשביל לעוף. אבל בכל זאת הן זכו באליפות וזה לא הוריד שום דבר מהישג

  7. טור מצוין.
    יש כאן שני היבטים – מה הרמה שלו ככדורסלן (כלומר כמה הוא עושה את הפעולות השונות ברמה גבוהה)
    ואיך הוא כשחקן כדורסל (שזה ספורט שמשחקים 5 על 5, כלומר מה היכולת שלו להוביל את הקבוצה לניצחון)
    מייקל ג'ורדן היה הכי טוב בשני המישורים, ובפער. ביל ראסל היה כדורסלן לא מושלם, אבל שחקן כדורסל אדיר. ווילט צ'מברליין היה כדורסלן פנומן, אבל שחקן כדורסל לא מספיק טוב. מג'יק היה שחקן כדורסל יותר טוב מאשר היה כדורסלן.
    באטלר הוא לא טופ 10 ככדורסלן. הוא שחקן התקפה לא-מדהים. אבל בשחקן כדורסל הוא מדהים. ברמה של טופ 3-4 כמי שמצליח לכופף את המשחק לכיוונו ולתת לקבוצה שלו יתרון. הממוצע יוצא טופ 10, לדעתי.

  8. חחחח, חושב שאתה משוחד מעט עם האהדה שלך להיט ומסכים באופן עקרוני עם עמיחי…
    לאיש יש לב גדול יותר מהאוקייאנוס…אך יש רבים וטובים ממנו בנוגע לכשרון יבש ועקביות מדי ערב…

    אחלה פרוייקט התחלת. כיף לקרוא.
    המשך שבוע טוב!

  9. נגר באיצטלה של כוכב.
    שחקני המשנה התעלו וסחבו אותו רחוק מהצפוי.
    לעיתים ייתן משחק אחד עם קליעה טובה והרבה נק' וזה ימשיך את ההייפ.
    קיילב מרטין, למשל, שהיה השחקן הטוב ביותר בהיט בפלייאוף עד הגמר, יהיה שחקן טוב ממנו אם יבוא מאמן וייתן בו אמון מוחלט ויד חופשית לזרוק כרצונו כמו שנותנים לבאטלר.
    הוא גם נוכל לא קטן וגרם לי למספר אירועי קיא בהתחזויות שלו כדי לזכות בשריקות אוויר בגמר.
    דוגמא מרהיבה לאומנות השיכנוע העצמי ומה אפשר להשיג עם ביטחון עצמי.

    1. אין שטות פטציאלית שאתה מסוגל להימנע ממנה? מה הסוד שלך? איך אתה מצליח לעשות את זה? ולמה אתה עושה את זה לעצמך?

  10. בעייני באטלר ענק. טופ 5
    אליל בהתקפה. כשהוא מפעיל את עצמו הוא שולט בתנועת הקבוצה.
    בולדוג בהגנה. ככתוב.
    אלוף המחוייבות, כח הרצון והאמונה. בפער מכל אחד אחר.
    המינוס שלו לא כדורסלני בכלל – כח החשק אצלו יציב כמו לולב. מצד שני אפשר לומר שהוא שומר אנרגיות למתי שצריך
    ללא ספק VVP
    Very Valuable Player
    😍
    מעדכן רק שבפילי עוד לא יבשו הדמעות….

  11. באטרל הוא שחקן אדיר וחיית פלייאוף אבל לצערי בגמרים (בבועה והשנה) נגמר לו האוויר והוא לא שיכנע. כולם מסתכלים על העונה הרגילה אחרונה אבל שוכחים שגם שנה שעברה מיאמי היו בטופ של המזרח מול בוסטון, באקס ופילי חזקות מאוד ועדיין היו במרחק שלשה מגמר במשחק 7 מול בוסטון.
    חסר לו עוד סטאר לידו כדי להתחרות ברצינות על התואר כי בסך הכל הוא מצא קבוצה וצוות אימון שממקסמים אותו ואת מה שמסביבו. הוא גם מת על להיות האנדרדוג…

  12. אם כבר כל הנקודות שהועלו גם בפוסט וגם בתגובות, הנה קצת חומר למחשבה
    גם באתר הזה ובעצם בכל מקום באינטרנט/בתקשורת הספורט מעבירים ביקורת מוצדקת על העונה הסדירה של הNBA, על כך שהיא משעממת, שהתחרות ברמה נמוכה, שקבוצות לא באמת מנסות וכמובן שיש הרבה משחקי גארבג' בגלל טנקינג, וכל זה לעומת הפלייאוף שבו התחרות עולה שלב, קבוצות מגיעות אחרי הכנה קפדנית למשחקים וכל שחקן באמת מנסה ומגיע כדי לנצח כל משחק נתון. אחרי שנגמר הפלייאוף והגיע הזמן לדרג שחקנים, מאיזושהי סיבה האוהדים והעיתונות נותנים הרבה יותר משקל לביצועי שחקנים בעונה הסדירה מאשר בפלייאוף (שזה תכלס – המאני טיים). באטלר הוא הדוגמה המושלמת לכך. זה שחקן שמצטיין כבר כמה שנים ברציפות (מינוס השנה של הסוויפ ממילווקי) בפלייאוף ומוביל את הקבוצה שלו מאוד רחוק בכל שנה (פעמיים גמר, שלוש פעמים גמר אזורי, זה לא בא ברגל). בכל זאת, העובדה שאין עליו קונצנזוס של טופ 10לפחות (לדעתי הוא גם לא קרוב לתחתית של הטופ 10, יותר לכיוון טופ 6-5 בליגה) מעידה על דיסוננס רציני. מצד אחד מתלוננים שהעונה הסדירה לא באמת תחרותית, ומצד שני לא מפרגנים לשחקן שמצטיין דווקא בשלבים שבהם התחרות רצינית, ולהפך – על חשבונו ממקמים שחקנים טובים אמנם, אבל כאלה שאת עיקר השואו שלהם נותנים בעונה הסדירה, ובפלייאוף אין להם קבלות (כן, יש אחד גבוה כזה בפילי).
    באטלר הוא השחקן הכי אנדרייטד בליגה ובהפרש ניכר מהשאר. אם גם אחרי פלייאוף היסטורי כזה שלו ושל מיאמי עדיין אין קונצנזוס לגבי המעמד שלו, זה בעיקר עצוב.

    1. נקודה מאוד נכונה
      מבחינתי כשמדברים על טופ שחקנים של הליגה, מצידי לזרוק את כל העונה הסדירה לפח.
      הפלייאוף בסוף זה הככדורסל האמיתי. 60 נק' בעונה סדירה לא אומרים יותר מדי ברגעים המכריעים.
      בסוף, מהבחינה הזאת באטלר הוא גם מאוד ייחודי אז קשה לאנשים לאכול את זה ולנסות לסדר אותו ברשימה מול שאר השחקנים שלרוב מדורגים לפי העונה הסדירה שלהם
      בטח כשמדובר בשחקן שממש לא כופה את עצמו על המשחק, למרות שהסגנון שלו הוא יחסית כפייתי ולא ממש מבוסס על מסירות וריצות לרוב..
      אבל אין ספק שהשנים האחרונות הוא בטופ של הטופ של הליגה הזאת.

  13. תודה רועי,
    ההתפרקויות של הבאקס והניקס מול מיאמי ובעיקר מול באטלר היו חזון מרהיב.
    טופ 10? לא חשבתי על זה… זה חשוב?

  14. סוגיה מצוינת ודיון מצוין סביבה. תודה רבה רועי.
    האבחנה של המורה נראית לי רלבנטית בהקשר הזה.
    .
    באטלר קצת מזכיר לי את קוואי – כשהוא בריא, בגופו ובנפשו, הוא שחקן אדיר בשני צדדי הפרקט ובפלייאוף, וכשלא… אז לא.

  15. ג'ימי באטלר מאכיל הכובעים. יש סיכוי שהוא יזכה בתואר המפוקפק בבוא העת כשחקן הכי טוב שלא זכה באליפות וידיח את מאלון/ סטוקטון/ בארקלי/ נאש/ יואינג

  16. ההשוואה לקאווי היא מדויקת.
    אלו שחקנים שהיכולת שלהם להשתלט על משחק חשוב היא אדירה, שילוב של קור רוח, ביטחון עצמי, ניצול נכון של יכולות. אלו שחקנים שאתה יודע שאתה תקבל מהם 117% ברגעי השיא.
    זה משהו שיש למעטים – מבחינה זאת הם עולים בהרבה על טייטום ואמביד, ואפילו על קרי ודוראנט. אבל באטלר לא מספיק מלוטש (וקוואי לא מספיק בריא) כדי להיכנס לדיון על הגדולים ביותר.

  17. כתבה ודיון מצוינים.
    ותתבייש לך עמיחי על הדעה הכנראה פופולרית הזאת 🙂
    .
    שחקן ענק שהרבה מאוד שוכחים שהוא חיה ב2 הצדדים.
    כשכתבת על שחקן במקומו שהיה מצליח כמוהו עולים לי מספר קטן מאוד של שמות והראשונים זה קאווי וגורג
    שחקן ענק, סופרסטאר שלוקח את המשימה הכי קשה בהגנה, שזה דבר מאוד לא ברור בליגה הזאת, ועדיין מצליח במעבר חד להשתלט ולהכריע משחקים.
    מה שעשה מול מילווקי היה מדהים ובאמת לא רואה הרבה שהיו עושים את זה. הולידיי עבר שם סיוט אחד ארוך מה שלא קורה לו בכלל. בטח לא בפלייאוף
    ואותו דבר מול בוסטון. פשוט שם סל אחרי סל לא משנה מי השומר. ובוסטון כידוע מלאה בכאלה.
    ועם כל זה משבית את בראון בהגנה.
    כנראה שהצד ההגנתי נשכח ופחות מוערך אצל הכוכבים..
    אין ספק שזה מועדון מיוחד שנמצא בראש המאבק במזרח כשכל שנה יש לו ארנבים חדשים והזויים בפלייאוף, אבל בסוף יש מנהיג לקבוצה הזאת, וזה אותו אחד

  18. אני חושב שיש בלבול בין שחקן טוב לשחקן מוכשר. ג׳ה טריי ודיים לדוגמא יותר מוכשרים מבאטלר אבל לפחות בשתי העונות האחרונות הוא פשוט יותר טוב ולכן מגיע לו להיכנס לעשיריה הראשונה, אבל רועי, זה קצת מרגיש כאילו התקרה שלו זה להיות אלפא-דוג בקבוצה כמו ההיט ולא מעבר לכך, אז גמר המזרח זה כנראה הפיק ולכן זה לא יפתיע אף אחד אם ההיט לא יעשו פלייאוף שנה הבאה

  19. אבל דווקא הגיעו לגמר פעמיים ועוד פעם אחת לגמר איזורי
    אף אחד לא יגיד על אמביד שיש לו תקרה מסוימת למרות שהוא באמת לא הצליח להגיע אפילו לגמר איזורי בכלל
    אם הטוב עובר בככ הרבה את המוכשר זה צריך לשים אותו בדירוג מעליו נראלי

  20. יש תחושה אצל גימי ומיאמי שההשגים ממש במקרה ושתי העונות המדהימות שלהם יכלו בקלות להגמר בסיבוב הראשון . קבוצה ושחקן שמשחקים מושלם אנדרדוג

  21. מה שבאטלר עשה לפני שנתיים או שנה בפלייאוף לא רלבנטי.
    דירוג של שחקן לעונה הנכנסת תמיד צריך לקחת בחשבון גיל, וההנחה במקרה של שחקנים בגיל של ג׳ימי היא שתמיד תבוא ירידה והשאלה היחידה היא כמה גדולה.
    .
    ובבקשה לא לקשקש עם השוואה בין באטלר ללוקה.
    את אחד מהם מאמן המאמן הטוב בליגה במערכת משומנת, קשוחה ומוכחת.
    השני קיבל את ג׳ייסון קיד שהביא את הקרקס הנודד שלו לאוהל הליצנים שהוא המאבריקס.

  22. שכנעת

    אני חושב שהמיסקונספציה סביב באטלר לא קשורה בכלל לכדורסל. זה עיניין פסיכולוגי של איך למדנו לתפוס את הדמות של באטלר.
    לפני שבאטלר הגיע למיאמי הוא אמנם היה סופרסטאר, אבל לא מספר אחד. בשיקאגו זה היה דרק רוז, במינסוטה קאט ובפילי אמביד. הפריחה של באטלר כשחקן שיכול להוביל מועדון הגיעה יחסית מאוחר.
    רוב השחקנים האחרים בטופ 10 פרצו הרבה יותר מוקדם ותמיד בקבוצות שבהם התחילו את הקריירה (שגא היה עונה אחת בקליפרס, ניחא..).
    מבחינה זו מקרה באטלר מאוד חריג, וקשה למצוא עוד דוגמאות כאלה. אם בכל זאת מתאמצים, אפשר להצביע על קליי תומפסון, שחקן שאף פעם לא נחשב טופ 10 בליגה, אבל לא בטוח שהוא לא היה שם… מיסקונספציה.
    .
    למה בכל זאת שכנעת?
    כי כשאני מנסה לדמיין אם איזה שחקן הייתי מחליף את באטלר כדי לקבל קבוצה טובה יותר, אני יכול לחשוב רק על יאניס ויוקיץ'… כשאני חושב איזה קבוצה לא תשתפר אם אני אשים את באטלר במקום הכוכב אז אני יכול להוסיף את קרי, אולי טייטום, אולי דוראנט, נגיד קוואי אם הוא בריא… אבל פה זה נגמר..
    .
    שכנעת, תודה

  23. תודה רועי.
    אני דווקא חושב שהוא קצת אוברייטד.
    מילת המפתח היא consistency. יציבות. להופיע night in ו- night out ולספק תוצרת. באטלר יותר מדי פעמים נעלם לחלוטין, לחלקים של המשחק, למשחקים שלמים ולעיתים לשבועות רבים. הוא מנהיג במלוא מובן המילה, ולדעתי יכול להיות השחקן השני הכי טוב (והמנהיג) של קבוצה עם שאיפות אליפות. הוא לא יכול להיות ה focal point של ההתקפה והקבוצה, אבל מצד שני הוא יכול להיות זה שנהנה מאוד מנוכחות כוכב נוסף, תוך שהוא ממלא את תפקיד ה-vocal leader. למעשה, ככל שאני חושב על זה יותר, אני מאמין שאם היה משחק יחד עם סטף היינו רואים כאן קבוצה שהיא מפלצת, כי הוא היה ממלא גם את התפקיד של קליי (מקצועית) וגם את של דריי (חברתית-מנהיגותית).
    אז לא – לא טופ 10 – אבל בוודאות מישהו שאתה רוצה אצלך ככינור שני בריצה לאליפות.
    * אני קצת מסייג את דבריי כי תאורטית – אלה בדיוק המצבים בהם הוא היה בשיקגו (עם רוז), במיני (עם טאונס) ובפילי – ועדיין זה לא התרקם להצלחה קבוצתית גדולה. בכל מקרה, מבחינת כישרון ויציבות – הוא לא שם.

  24. בס"ד
    תודה רבה, שאלה מעניינת.
    אני חושב שהוא גבולי, גם בגלל העונה הסדירה,
    וגם בגלל שלא מאד הצליח מחוץ למיאמי.
    בוא נגיד, מיאמי הוא טופ 10, מחוץ למיאמי, מחוץ לטופ 10

כתיבת תגובה

סגירת תפריט