האגדות הזרות – גרגור פוצ'קה / דן רוזנבלום

האגדות הזרות – גרגור פוצ'קה / דן רוזנבלום



שלום לגולשים וצוות אתר הופס, קיץ שמח לכולכם מאילת הרותחת!

אז, שהפרוייקט הזה נקבע, לא הייתי בטוח שאשתתף בו.
כי לקחו לי כמה שנים מאז שעליתי לארץ לדעת שמשחקים פה גם כדורסל…

ואז, עברו אולי עוד שנה שנתיים עד שהבנתי שמכבי ת"א משחקים נגד קבוצות מאירופה…

נחשפתי מאוחר מאוד לכדורסל האירופאי, בשלהי שנות התשעים של המאה שעברה (חחחח, איזה כיף להגיד את זה…)

לכן, אני סבור שהבחירה שלי לא עולה בקנה אחד עם המונח "אגדות כדורסל" ואף יהיו וותיקים שיגחכו על בחירתי.
האחד כי הוא יחסית שייך לעידן המודרני בשנות האלפיים…ובשני, כי רבים וטובים ממנו הגיעו להישגים גדולים הרבה יותר…

היו מספר זרים שמהם התלהבתי בתור ילד, הראשון היה רדיסלב צ'ורצ'יץ' ממכבי ת"א. סנטר גבוה, חזק מאוד עם משחק יסודי וכבד. לא ראיתי הבדל בכשרון שלו מסנטרים רבים בנ.ב.א ואהדתי אותו ואת ת"א כהוגן. רוני סייקלי הלבנוני שיחק אז במדי המיאמי היט והשוויתי ביניהם בראשי…למרות שסייקלי היה אתלטי ומהיר יותר חשבתי בראש "צ'ורצ'יץ' לא נופל ממנו, לדעתי הם יכולים ממש להחליף מקומות ואף אחד לא ירגיש את ההבדל".
למרות הפערים העצומים בין הנ.ב.א לאירופה, כיבדתי את הכדורסל האירופאי לא פחות מהאמריקאי ונהניתי ממנו באותה המידה.

כאשר צירפו אותי למועדון הפועל אילת בכיתה ז', נחשפתי לזרים המקומיים שהפכו עבורי לאלילים…
ג'ו דאוסן, קורי גיינס ובהמשך גם אדי אליסמה ודריק המילטון…

תחילה, הייתי צופה אך ורק במשחקים של מכבי ת"א ביורוליג. הם היחידים שהיו משודרים בטלוויזיה הציבורית, אך כאשר הכבלים הגיעו, יכלתי לצפות גם במשחקים אחרים שלא כללו קבוצות ישראליות והיה שחקן אחד, שפשוט הערצתי על המסירות, הנוקשות וההתמדה שלו, למרות גופו הצנום חסר השרירים והיעדר הזוהר שבאופיו.



גרגור פוצ'קה נולד בשביעי לאוגוסט 1971 בקראן. אז, זו הייתה יוגוסלביה. היום, זה סלובניה.
עשרים קילומטר מעיר הבירה של המדינה והכדורסל שלה, לובליאנה. אני משער שבאותם השנים מנחם עישן ג'וינטים עם ווילט צ'מברליין במסעדות יוקרה, אבל למען האמת…אין יותר מדי חומר על פוצ'קה באינטרנט במבט ראשון. אולי הייתי צריך להתייעץ עם עידו גילרי בלפניי שכתבתי המאמר הזה…כי אני בטוח, שלו יש את הפנינות.

נחשפתי לראשונה לפוצ'קה יחסית מאוחר בקריירה שלו, הרבה אחרי שהיה מבוסס…אך בואו נחזור להתחלה.
הוא התחיל את הקריירה המקצועית שלו בסמלט אולימפייה המקומית בגיל 17, שם שיחק שנתיים.

בגיל 19 נחטף במהרה לליגה האיטלקית לשחק עבור טרייסטה והפך לשחקן הזר הצעיר ביותר בתולדות הליגה האיטלקית. בקבוצה הזו, הוא הפסיד שלושה גמרים ברציפות של גביע קוראץ' עם חברו לקבוצה, אגדה בפניי עצמה, דיאן בודירוגה הסרבי. משם עבר למילאנו בה שיחק שלוש עונות שבהם התארים החלו להערם.

אליפות ראשונה וגביע איטליה לקח עם מילאנו. ממוצעים של 18 נקודות, 8 ריבאונדים וחסימה אחת למשחק הפכו אותו לאחד הגבוהים הטובים באירופה.




ואז, החלה באיטליה יריבות שעתידה לשנות את פני הכדורסל האירופי, אם לא העולמי. באופן אישי התקשיתי מאוד לעקוב אחר השמות של הספונסרים שהתחלפו, אך הייתה אחת ווירטוס בולוניה (קינדר) והשנייה פורטיטודו בולוניה (פאף). מה גם ששחקנים הרבו לעבור מקבוצה אחת לשנייה, אז אני בטוח שעבור האוהד הממוצע כמוני…היה קל להתבלבל.

היריבות הזו בבולוניה הייתה גדושה בכסף וכוכבים. הם היו הראשונים בתחילת שנות האלפיים, לייצר מעין "Super Teams" עם שמות רבים כמו : מאנו ג'ינובילי, מרקו יאריץ', המתאזרח קרלטון מאיירס, ארטוראס קרנישובאס (שהיום הוא הג'י-אמ של אלופת הנ.ב.א הדנבר נאגטס), פרדראג דנילוביץ', אנטואן ריגודו הצרפתי המחונן, סאוליס שטומברגראס הצלף הליטאי, ג'יאנלוקה באסילה הגארד הקשוח, סטויקו ווראנקוביץ' וקצת מאוחר יותר גם מרקו בלינלי, ראשו נסטרוביץ' (ששנים לאחר מכן לקח עם חברו לקבוצה מאנו אליפות בסן-אנטוניו), מאתיאס סמודיס הגאון וסאני בצ'ירוביץ'. כאשר שלושת האחרונים, גם כן, סלובניים במקור.

גם על הספסל הייתה יריבות גדולה בין שני המאמנים אטורה מסינה הצעיר והמבטיח (שגם הוא אלוף נ.ב.א עם סן אנטוניו, מאנו וראשו) לבין קרלו רקנקטי שהוביל את איטליה עד למדליית כסף באולימפיאדת אתונה שבה, מי אם לא…מאנו ג'ינובילי לקח מהאזורי את הזהב.

אז קל לראות כאן, את היוחסין וההשתלשלות…של שני הקבוצות הללו, אשר למשך שנים ספורות, היוו את בירת הכדורסל האירופאי ללא עוררין.
וכן, יש שיאמרו גם של כל העולם…אבל בוא נשים את זה בצד לרגע.



בשנת 2000, פוצ'קה זכה בדאבל מקומי. אליפות איטליה השנייה שלו והראשונה אי פעם של פאף. החגיגות הרעידו שחקים, אך היריבה העירונית התחמשה ברשארד גריפית' הגדול שחלקכם מכירים ממכבי ת"א שנה לאחר מכן בדרכם לאליפות אירופה ואליפות איטליה, הם מחצו את פאף 3-0 בסדרת הגמר של הליגה האיטלקית והדיחו אותם בחצי גמר היורוליג בו ניצחו את טאו וויטוריה.



פוצ'קה היה שחקן מיוחד. כי למרות גובהו (2.15) היה זריז על הרגליים עם ניתור מצויין וצפי נדיר למתרחש על הפרקט. אינטלגנציית משחק גבוה כל כך כי לעיתים היה נדמה שהוא רואה את מה שהולך לקרות בלפני שקרה, עם יד טובה מכל טווח, וגמישות של גארד. יצירתיות שאפשרו לגופו הצנום להתעצב מול מגיניו כמו מים ופעם אחר פעם, למצוא את הדרך לסל. הוא הקדים בהרבה את זמנו ואם היה קצת יותר צעיר, היינו רואים אותו בנ.ב.א ברמת כוכבות שלא הייתה נופלת מנוביצקי.

בשנת 1999, זכה באליפות אירופה עם נבחרת איטליה ונבחר ל-MVP של הטורניר.
קישור ווידאו לביצועיו באותו הטורניר, דרך אתר פייסבוק. כדאי לצפות כדי להכיר או להזכר בכישוריו.

https://www.facebook.com/watch/?v=782360789462282


היכולת שלו אפשרה לו להיות מיס-מץ' מטורף וגם בהגנה הוא הקשה על יריביו מאוד עם ידיו הארוכות ורגליו הזריזות שיכלו לנוע בין העמדות 3 עד 5 באופן חלק. בסיום החוזה שלו בפאף ב-2001, הוא הפך לשחקן חופשי והודיע שיותר מהכל, היה רוצה לחתום באינדיאנה פייסרס.

דוני וולש, המנכ"ל של הקבוצה דאז מאוד רצה אותו וצוטט : "ההחתמה שלו מאוד גבולית. הוא שחקן שהיינו מאוד רוצים, אך כרגע מצב החוזים לא מאפשר זאת". באותה השנה פוצ'קה סירב להצעה מהלוס אנג'לס קליפרס. "הוא מאוד מזכיר את פאו גאסול" אמר וולש. שבאותה השנה זכה ברוקי העונה עם ממפיס.

"הוא שחקן מוכח, עם גוף שעדיין צעיר. הוא כוכב כבר עכשיו, לא בפוטנציה…אבל לצערי אין לנו יכולת לקלוט אותו כרגע". למה גרגור סירב לקליפרס אתם שואלים? כי למרות שהיה לו חוזה מובטח בנ.ב.א בקבוצה עם אלטון בראנד, לאמאר אודום, קוונטין ריצ'רדסון ו…מרקו יאריץ'…

ברצלונה, שמאסה ברעש שהקבוצות מבולוניה עשו ביבשת, הציעה לו הרבה יותר כסף. כך נסללה התחנה הרביעית של פוצ'קה בקריירה. הבלאוגרנה.





ב-2002 ברצלונה המשיכה במאמציה להיות הטובה באירופה. חברו הטוב של פוצ'קה קרנישובס עזב את הקבוצה ובמקומו, 10 שנים לאחר ששיחקו יחד בטרייסטה, התאחד עם דיאן בודירוגה שלקח שנה לפני כן את היורוליג עם פנאתינייקוס ונבחר לאמ.וי.פי של הגמר. הסגל הכיל שמות גדולים כמו שארונאס יאסיקביציוס מיודענו, רוברטו דואניאס האימתני. חואן קרלוס נבארו ואנדרסון ווראז'או הצעירים הרכיבו קבוצה חזקה שלקחה דאבל מקומי, לאחר מאבק צמוד עם וולנסיה, אך זה לא הסוף. המאמצים של המועדון להיות הטובה באירופה הניבו וכבר בעונתו הראשונה של פוצ'קה בברצלונה, הוא וקבוצתו החדשה הניפה גם את תואר היורוליג הראשון של המועדון, כאשר בודירוגה לקח את האמ.וי.פי השני רצוף שלו בגמר. טרבל, בעונתו הראשונה. לא רע בכלל אה?


למרות שבשנה לאחר מכן, ברצלונה שוב לקחה אליפות בחמישה משחקים מול אסטודיאנטס, אפשר לאמר שהעונה הקודמת היוותה את השיא של הקריירה של פוצ'קה.



פיקנטריה ישראלית

ייתכן שעבור אוהדי הכדורסל הישראלים, פוצ'קה ייזכר יותר מהכל בהחטאה האיומה שלו במדי פאף במשחק מספר 2 של הסדרה נגד מכבי בהיכל בעונת 99' במצב של נקודה יתרון למכבי. מאתר וואלה (יהונתן אליהו) :  "הוא לא סלח לעצמו אחרי ההפסד במשחק השני", מספר העיתונאי האיטלקי ג'וזפה ניגרו. "אני זוכר שבירידה לחדר ההלבשה הוא תפס את הראש ולא האמין שזה קרה לו. אם הוא היה חוזר על המהלך הזה אלף פעמים הוא לא היה מחטיא. אבל דווקא ברגע הכי חשוב יצא לו מהלך של אחד לאלף". עם זאת, השיג נקמה פרטית במכבי תל אביב עם סל ניצחון מולה בשלב הבתים בעונת 2004/05. איך יודעים שבכל זאת נשארו שרידי טראומה? בשלוש הפעמים שביקר בהיכל מאז ההחטאה ההיא, פוצ'קה חטף שלוש תבוסות בהפרש של 18 נקודות בממוצע.






לסיכום :  פוצ'קה זכה בלא פחות מ-20 תארים חשובים במהלך הקריירה, כולל מדליית זהב באליפות אירופה עד-גיל 18 (וגם בוגרת כאמור שנים שלאחר) ותאריי מ.וי.פי שונים ומגוונים. כמו הרבה שחקנים שאני אוהב, הוא עשה זאת בשקט ובמקצועיות, ללא דרישות קולניות או דבקות לתאורה הזוהרת. למרות שלא הרבה יחשיבו אותו לאחד מן גדוליי אירופה, עבורי הוא כזה. אמנם כאוהד צעיר, אך כזה שמעריך, מכבד ורואה את האיכות העמוקה שעמה שחקנים מגיעים אל הפרקט בכדי להציג את הכשרון שלהם.


מחשבות אישיות : בכתבה הזו שהכנתי שוב התגיליתי לאיך וכיצד בעולם הכדורסל ישנו גורם מיסטי כלשהוא אשר קשור לגורל. אם זו העובדה שפוצ'קה למעשה החליף את גאסול בברצלונה לאחר שנבחר ראשון בדראפט ע"י ממפיס ואילוא אילנות היוחסין בין המועדונים, השחקנים, הסגנון, התהודה והכסף אשר יצרו וממשיכים ליצור את המוצר המהנה והמבדר הזה של משחק הכדורסל עבורנו קהל הצופים.

כמו שכתבתי מקודם, לדעתי אם פוצ'קה היה נולד קצת מאוחר יותר…היינו רואים אותו לא רק מככב בנ.ב.א אלא יוצר תהודה של שחקן מתקדם ופורץ דרך. גבוה, מיוחד ויוצא דופן כמו נוביצקי ופאו. גבוהים בעליי יד רכה, אינטלגנציית משחק גבוה, מהירות ויכולת קליעה של גארדים.

מה עוד שניתן להמשיך ולחלום, על נבחרת סלובניה שיכלה לכלול את סמודיס, בצ'ירוביץ, נסטרוביץ', פוצ'קה ואחרים, אם לא היו סיבוכים פוליטיים רבים לאחר הנפילה של מסך הברזל.

באופן מיסטי, אולי רומנטי…ניתן לראות גם את השושלת של הסן-אנטוניו ספרס משליכה אור אל פוצ'קה.
שהיה שם עם כולם, בשנות הזוהר ובתחילת העידן שיצר לבעצם את היורוליג.

"בוא אני אפתח לך בכוכבים" אומרת מגידת העתידות…וכנראה שפוצ'קה לא ממש אחד מהכוכבים האלה שעולים לראש כאשר חושבים על הגלקסיה של הכדורסל. אך אין ספק, שגם אם אינו סופר-נובה…לפחות היה כוכב לכת בקונסטלציה הזו.


Fucka!

דן רוזנבלום

יליד ניו-יורק, שטותניק מדופלם. מקווינס לאילת. גנן מקצועי. אומן רב תחומי באעוונטה. מעריץ מס.1 של פי.ג'יי בראון.

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  2. Berch

    5 ספט 2023 08:47:31

    גם אני זוכר אותו בתור גבוה דקיק שתמיד היה בסביבה.
    הייתי משווה אותו אולי לריק סמיתס מאינדיאנה שהיה שחקן חמישיה… לא בדקתי את השנים אבל אולי בגלל זה הקשר.
    ועל פוקצ'ה הטעים והחביב יש לי לומר דבר אחד
    Fuck A
    🕺🏼

  5. אור

    5 ספט 2023 14:30:22

    תודה דן. חוויתי את כל השחקנים האלה (אם בכלל) רק דרך מכבי אז תמיד הוא היה נראה לי פרווה כזה, לא מאיים במיוחד (וכפי שרשמת אכן הפסיד למכבי לא מעט) ביחס לכוכבים האחרים

        1. דן רוזנבלום

          5 ספט 2023 20:35:46

          בנימה הזו, מקשר אולי את השיר "האהוב עליי" בכל הזמנים…
          כן, יש הרבה אנשים שלא יכולים להגיד מה "השיר האהוב עלייהם"…
          אבל אני שמח להגיד שאני, כן יודע.

          שוב, תודה על המשוב.

          https://www.youtube.com/watch?v=oKOtzIo-uYw

          במקור, שיר של לורי ליברמן. 1972.

          https://www.youtube.com/watch?v=MGlGJp3IarQ

  6. תומר

    5 ספט 2023 14:30:52

    שחקן אדיר, אלגנטי ויעיל
    אבל אם פיקנטריה ישראלית, איך אפשר שלא להזכיר את ההפסד שלו בכפר בלום במוקדמות קוראץ (או מחזיקות) עם טרייסטה
    זה היה בעונת האליפות (בתחילתה), טרייסטה הגיעו עם בודירוגה הצעיר, עם פוצ'קה שכבר היה כוכב בהתהוות ועם מנגין הלא מי יודע מה צעיר (בן 42 היה אז?) ועם א" ג'יי אינגליש שהגיע היישר מה NBA. פוצ'קה היה לא רע אבל דורון שפר שם 35 נקודות (וברד ליף הוסיף 22) בניצחון 99:94 שבדיעבד היווה את שריקת הפתיחה של עונת החלומות (במחזיקות דווקא נפלו בחצי גמר מול נאומוסקי ואפס פילזן)

      1. נועמיקו

        6 ספט 2023 08:53:49

        נאומוסקי היה אימת מכבי בשנותיו באפס (ומסתבר שגם של גליל עליון.- לא זכרתי), אבל למיטב זכרוני מעולם לא הגיע להישגים או אפילו לא הגיע רחוק

    2. דן רוזנבלום

      5 ספט 2023 18:49:33

      מעולה!!! מי אם לא אוהדים כמוך זוכרים יודעים את הנגיעות הנכונות!!
      אני בטח הייתי בן 9 שזה קרה ולא הייתי מודע לכך! האמת שראיתי שמנגין שיחק עמו אבל הייתי בטוח שמישהוא יכתוב עליו…ולא טעיתי.
      איכשהוא כשרון פוגש כשרון בדרך הזאת של עולם הכדורסל, זה משהו מיוחד.

      תודה על התגובה המרתקת ובפעם הבאה אני מפציר בך גם לשתף עם הופס את הזכרונות שלך!
      תודה רבה על התגובה תומר!!

  8. אלכס דוקורסקי

    5 ספט 2023 15:18:31

    ייתכן שתדירות החלפת מעניקי החסויות העידה, בצורה כזאת או אחרת, על משבר מסוים בכדורסל האיטלקי, שמועדוניו הפסיקו בשלב מסוים להיות דומיננטיים, ביחס לעבר, בגביע אירופה, שלימים הפך ליורוליג (אם כי הנבחרת עדיין משחקת היטב, ויעיד על כך גביע העולם שנערך זה עתה).
    איטליה מדינה מורכבת מבחינת כלכלתה, יחסי הון-שלטון (שחיתות), הניגודים בין חבלי הארץ השונים וכו'. עם כל זאת, ספורטאי המדינה מצטיינים בענפי ספורט רבים ומגוונים, על אף שהשחיתות לא פסחה על רבים מהם. שתי זכיותיה האחרונות של נבחרת הכדורגל בגביע העולם לוו בפרשות של הימורים, מכירת משחקים וקניית שופטים. הנבחרת זכתה גם באליפות אירופה האחרונה, כשבתווך פספסה העפלה לשני גביעי עולם.
    הסמים, למשל, היו (וייתכן שעדיין) חלק מהאתלטיקה ורכיבת האופניים במדינה, ולמרות הפרשות השונות, ישנם אתלטים ורוכבים נקיים שעושים חיל בענפיהם.

    1. דן רוזנבלום

      5 ספט 2023 18:52:22

      תגובה נפלאה ומלאת תובנה, התבוננות ובגרות. תודה רבה.

      אין ספק שאתה צודק וכי היחסים בין כסף להצלחה קשורים אחד לשני באופן מוחלט.
      במיוחד באיטליה ניתן לראות את זה. כמו שאמרת, השיחתות שם חוגגת בגדול ואנו רואים זאת בצורה הכי ברורה עם ההצלחות הספורטיביות שלה.
      שיש משקיעים מבחוץ, יש הצלחה…שאין, הם לא מגיעים להישגים. נקודה.

      הלוואי והכל היה בר תיקון ושכל הכשרונות שגדלים שם היו מקבלים הזדמנות להצליח עם או בלי קשר לכסף השחור…

      שוב, תודה רבה על תגובה מעולה ועניינית אלכס! שא ברכה!

      1. אטאפומה

        5 ספט 2023 22:23:28

        היה סוג שחקן אחר לחלוטין הרבה יותר
        מסוג השחקנים הגבוהים המודרניים:
        בליגה ההיא. שלחו אותו םנימה לצבע
        לשחק בכוח סגנון שכלל לא התאים
        לו.
        נפצע מהר מאד ונאלץ לפרוש בזבוז מוחלט.
        ובאותה נשימה גם על קונסנטין הגדול
        לא כתבו :
        האיש עם כל 222 הסנטימטרים וחיסרון הכוח מגלם את היופי במשחק הקבוצתי היה שחקן
        טוב בהרבה ממה שחשבו. , אך מאד תלוי
        בקבוצה .

    1. דן רוזנבלום

      6 ספט 2023 14:53:38

      חחחחח, שראיתי מירסאד טורצ'אן גם אני צחקתי קצת…
      למרות שהיה לי חבר בכיתה שהיה פשוט שרוף שלו…
      עדיין אין מקום להשוואה בין טורצ'אן לבין פוצ'קה.
      התואר הכי גדול של טורצ'אן זה גביע קוראץ'.
      פוצ'קה לפחות לקח אליפות אירופה עם קבוצה ונבחרת…

      אבל כמו שאמרתי בתחילת המאמר, מכבד…מכבד…

  14. אשך טמיר המקורי

    6 ספט 2023 06:12:25

    תודה רבה, מצוין!
    אם אני לא טועה נחשפנו אליו לראשונה במדי טרייסטה בעונה המופלאה של הגליל ב-93.
    הוא היה נחשב לכישרון על צעיר ופורץ דרך, בשילוב של גובהו ויכולת הכידרור והיצירה.
    בהחלט ענה על הציפיות והיה שחקן דומיננטי ויעיל, והביא קבלות לאורך הקריירה, גם אם באמת בשקט יחסי.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט