האגדות הזרות – ג'ו ארלאוקאס / עמית טבול

אין כמו הפרויקטים המיוחדים של הופס לעונות המלפפונים.
השנה הוחלט לתת כבוד לאגדות שעשו שמות ביבשת הישנה וכמובן שאני נרגש ושמח לקחת חלק בפרויקט הנהדר הזה. בגדול כל מה שקשור לנוסטלגיה מלהיב אותי בצורה לא פרופורציונלית ואם מדובר על כדורסל אז בכלל…
דיסקליימר קטן: נכון שהפרויקט מתייחס לשחקנים אירופאים וג'ו ארלאוקאס הוא אמריקאי. בכל זאת, ובמחילה מיו"ר ועדת המשמעת, הציפור הנדירה, אני מרשה לעצמי להשתמש פה בעילת הסבירות ולתת לעצמי הנחה משתי סיבות:
האחת – כפי שמעיד עליו שמו – ארלאוקאס נולד לאבא שהיגר מליטא.
השנייה – פרק הנבא שלו היה כה עלוב לעומת הקריירה האדירה שלו באירופה, כך שמבחינתי הוא שחקן אירופאי לכל דבר ועניין.


אז לאחר שכסתחתי עצמי לדעת, אתחיל לספר לכם קצת על ג'ו ארלאוקאס, סקורר מפחיד שהיה בטופ של הטופ של הסקוררים האירופאים.
איך הכרתי לראשונה את ג'ו האיום, או באנגלית:

?How I met your scorer


הימים הם ימי חורף של עונת 1995/96.
בשיקגו ג'ורדן הודיע שהוא חוזר לשחק, בלי פסטיבלים ובלי החלטות. הנבא הייתה כמרקחה, אבל גם באירופה (או בספרד..) הייתה סצנת כדורסל לא רעה בכלל בטורניר האירופי הבכיר שענה אז לשם "גביע אירופה לאלופות". אז, בניגוד להיום, בדרך כלל רק הקבוצות האלופות התקבלו לטורניר לאחר שלב מוקדמות. רחוק שנות אור מהיורוליג של היום שמשריינת קבוצות כאילו מדובר על פריימריז של מרכז הליכוד.
ברוב הקבוצות היו בדרך כלל שני זרים מעולים+מתאזרח או בוסמן או שניהם. השלד התבסס על שחקני בית ששיחקו לפחות שלוש עונות באותה קבוצה.


באותם הימים במכבי של רלף קליין ז"ל הישראלים נתנו את הטון: ג'מצ'י, הנפלד, מוטי דניאל, גודס, קטש ותומר שטיינהואר היו ישראלים על מלא שהיו משמעותיים יחסית בסגל וייצרו זהות חזקה מאוד עם מכבי במשחקיה נגד אריות אירופה. בתקופה ההיא בימי חמישי בערב הרחובות באשכרה היו ריקים. אין מצב שהיינו מפספסים משחק של מכבי באירופה וכמובן שאי אפשר לשכוח את הפתיח והסיום האלמותי שהיו בעצם אותה נעימה של פיל קולינס (רוב הזמן אינסטרומנטלית. נראה אתכם מפענחים ללא גוגל מה נאמר במילים הבודדות שהוא כן שר).



בגזרת הזרים היה את צ'ורצ'יץ' והרכש הנוצץ שנחת מארצות הברית: טום "0 מ-14 אבל בהמשך השתפרתי" צ'יימברס.
הקו הקדמי בדמות צ'ורה-צ'יימברס-שטיינהואר ייזכר לדראון עולם כאחד הקווים הקדמיים ההגנתיים הגרועים בתולדות האנושות. תשאלו את עדי גורדון על 180 סנטימטריו שהניח ליי אפ קליל מעליהם בדרך לזכייה בגביע המדינה.


ריאל מדריד התחילו את העונה כאלופי אירופה טריים (פעם שמינית סה"כ) אחרי שגברו על אולימפיאקוס בגמר של 1995 ונטולי סאבוניס האגדי שאחרי הזכייה ניסה את מזלו בליגה של הגדולים באמת.
בטורניר האירופי הסתובבו קבוצות מיתולוגיות יותר (צסק"א, אולימפיאקוס, פנאתיינייקוס, ברצלונה וריאל מדריד) או פחות כמו בנפיקה ליסבון עם קרלוס "6 מ-23 מהשלוש" לישבואה וז'ן ז'אק קונססאו וגם פו אורטז עם ריגודו והאחים גודו ועוד.


מכבי ומאמנה רלף קליין ז"ל פתחו את העונה ביד אליהו נגד אותה פו אורטז. במהלך המשחק גודס קרע את הרצועה הצולבת בפעם השנייה תוך שנתיים והקבוצה הזניקה לפרונט צעיר צנום ומוכשר העונה לשם עודד קטש. המשחק הוכרע בהארכה אחרי שצו'רה קלע 1 מ-2 מהעונשין בסיום המועד הרגיל והשווה יתרון נקודה של הצרפתים. קטש סיים אז עם 14, הנפלד עם 19 נדירות. ג'מצ'י, צ'ורה ודניאל בלטו גם הם.


מספר ימים לאחר הניצחון והפציעה מכבי, מעודדים אך מודאגים, יוצאים למדריד למשחק חוץ קשה שסימן את דפוס הפעולה בחלק הראשון של אותה עונה: ניצחונות דחוקים בבית ותבוסות משפילות בחוץ (ריאל, בולוניה ואורטז שחטו את הצהובים, כאשר הגדילה לעשות אורטז עם פרדריק פוטו האלמוני יחסית במשחק חייו), דבר שלא היה מקובל אז כלל וכלל בתרבות הארגונית של המועדון. התבוסות הללו, על אף שקיבעו מאזן חצוי למכבי, הובילו בהמשך להחלפתו של רלף קליין בצביקה שרף. בדיעבד הפיטורים היו שווים בהחלט – לא בגלל שמכבי הגיעה למשהו באותה עונה, אלא בגלל שבזכות החלפת המאמנים היינו עדים לאחד הראיונות האייקוניים שנראו. דברים לא קורים סתם. הפרחים למשה גרטל.



טוב, אני קצת עמיתפזר..
נחזור למשחק נגד ריאל במדריד.
כאמור, הקבוצה התל אביבית נטולת גודס הייתה קבוצה עם סף שבירה די נמוך במשחקי החוץ. המחצית הראשונה במדריד הסתיימה בשוויון והפיחה תקוות שאולי, למרות הכל, יכול לצאת משהו מהעונה הזו. תקוות אלו התבדו די מהר אחרי בליץ ספרדי שהעלה את המקומיים למחוזות ה-20 הפרש ונגמר ב-17 לטובת הבלאנקוס.
תוך כדי המשחק חבר שלי ואני שמנו לב לשחקן אחד עם תסרוקת מוקפדת שהיה די דומה לבחור בשם ד"ר ארון שאט, הרופא מהסדרה שיקגו הופ שגולם על ידי אדם ארקין.
השחקן הגבוה הזה, 2.06 מ' קומתו, לא היה מאוד מוכר לי בשעתו וענה לשם ג'ו ארלאוקאס. והוא נתן חתיכת הצהרה.
הבן אדם ירה וירה ועשה סל מכל מצב, בעיקר באמצעות זריקת חצי מרחק מהקטלניות שראיתי. הזריקה הייתה קצת מוזרה מעל הראש אבל נחתה בדיוק מדהים. כל זאת בשילוב יכולת סחיטת עבירות מצוינת ואחוזים טובים מהקו. סל שלו רדף סל ופשוט חיסל את האין הגנה של מכבי. ראיתי מול עיניי בלייב תופעה מיוחדת וסט יכולות שלא יצא לי לראות עד אז במסגרת משחקי מכבי, ועוד משחקן שכאמור לא ממש הכרתי.
בסיום נרשמו לזכותו 32 נקודות עם 11 ריבאונדים. בציר מרשים מאוד. כוח העזר היה זוראן סאביץ' שהיה המוציא לפועל השני לאחר עזיבתו של סאבאס.


במשחק הגומלין שהתקיים קצת יותר מחודשיים לאחר מכן, ריאל הגיעה ליד אליהו. בחימום נראה ג'ו האיום מתאמן על החצי מרחק הקטלני שלו ומסרב להחטיא. אני זוכר שזו הפעם הראשונה בה חיל ורעד זרמו בעורקים שלי לפני משחק של מכבי, בידיעה שהצהובים הולכים לחטוף ממנו עוד הפגזה. בסופו של דבר ארלאוקאס קלע 35 נקודות כולל 17 מ- 20 הזויים מהעונשין. הספרדים ניצחו ב-2. מאז ניקי גאליס הגדול (ע"ע. יופיע בפוסט הבא שלי בפרויקט) נדירים מאוד השחקנים שעמדו על ממוצע עונתי של מעל 30 נקודות נגד מכבי.

אפילו כשהחטיא לקח את הריבאונד של עצמו וקלע…


אחרי המשחק הזה המשכתי לעקוב אחריו וראיתי שאותו ארלאוקאס המשיך להטיל שבטו בקבוצות נוספות וסיים עם מעל 26 נקודות ו- 6.5 ריבאונדים לערב (58% מהשדה) בקמפיין האירופי של עונת 1995/96.
השיא הגיע עם מחזור הסיום של העונה הרגילה. מכבי סיימה את המשחק שלה ופזלה יחד עם השידור למשחק של ריאל מדריד נגד באקלר בולוניה כדי לדעת אם הם מעפילים לשלב הבא. תוך כדי השידור אני מבין שאני עד להיסטוריה. ארלאוקאס השתולל לגמרי וניצל עד תום את סלי הג'ורה של האולם בבולוניה. הוא המטיר לא פחות מ-63 (!) נקודות על הראש של בולוניה באחוזים בלתי נתפסים: 24 מ-29 מהשדה ללא אף שלשה מוצלחת (0 מ-1), 15 מ-18 מהעונשין + 11 ריבאונדים ו-4 חטיפות, סקור שמהווה שיא אירופי עד היום. ריאל קלעה 115 נקודות מרשימות מול 96 של הבולונזים ההמומים, מה שעזר למכבי, אבל יתר התנאים בקומבינציה המבוקשת לא התקיימו והקבוצה הודחה לפני שלב ההצלבה.


יש עוד מספרים הזויים מאותה עונה: במהלך סדרת הטוב מ-3 נגד אולימפיאקוס, הובסה ריאל מדריד במשחק הראשון בפיראוס 68-49. כמה קלע ארלאוקאס? 27 נקודות, 55% מסך נקודות קבוצתו.


ג'ו (במקור ג'וזף ג'ון) ארלאוקאס נולד בשנת 1965 ברוצ'סטר, ניו יורק לאבא ליטאי ואמא אמריקאית-איטלקית. מתנשא לגובה של 2.06 מ' ומשחק בעמדת הפאוור פורוורד. אחרי ששיחק בתיכון המקומי הוא החליט שהוא לוקח את הכישרון שלו לא רחוק מדי ושיפר עמדות למכללת Niagra. אחרי ארבע שנים נבחר בבחירה ה-74 על ידי סקרמנטו קינגס שבאופן מפתיע סיימה את עונת 1987/88 במאזן שלילי. ארלאוקאס לא זכה ליותר מדי דקות משחק. הוא שיחק תשעה משחקי ליגה וסיים עם ממוצע של ארבע נקודות ב-10 דקות משחק לפני שנחתך מהקבוצה.


גו' המאוכזב עבר לקאזרטה האיטלקית למספר חודשים ואז התבסס בליגה הספרדית במלאגה וויטוריה. כל זה היה רק המתאבן לשיא הקריירה שלו בריאל מדריד. הוא חבר לסאבוניס שכבר שיחק לפני כן בריאל וכיכב שם בין השנים 1993 עד 1998. בתקופה זו לא ירד מממוצע עונתי של 20 נקודות לערב.
בעונת 1994/95 סאבוניס וארלאוקאס היוו קו קדמי שלושת רבעי ליטאי ואימתני במיוחד. סאבוניס היה הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה. תשומת הלב של הגנות היריבות שהתעסקו בלנסות לעצור את סאבוניס אפשרו לארלאוקאס לתפור את הזריקות החופשיות שלו בקלות יחסית ולצבור ביטחון ברמות הגבוהות ביותר.
הקבוצה המשיכה באותה עונה עד לפיינל פור וזכתה בגביע על חשבונה של אולימפיאקוס.

לך תנצח את שני אלה…

בעונת 1995/96 סאבוניס כאמור עזב את הקבוצה. ארלאוקאס הפך לאלפא דוג הבלתי מעורער. הוא קיבל דרור, בחדווה קלע צרור והציג את עונתו הטובה בקריירה מבחינה אישית. ריאל הגיעה לחצי פיינל פור מול ברצלונה אותה הוביל קרנישובאס הנהדר והפסידה לקטלוניים.
בגמר טרום עידן ה- VAR ברצלונה הפסידה לפנאתינייקוס מחסימה דרמטית (אך לא חוקית) של סטויאן וראנקוביץ' הענק תרתי משמע שחסם ליי אפ קליל של חוזה מונטרו שרץ למתפרצת אחד על אפס בשניות הסיום.
לאחר עונה זו ארלאוקאס המשיך שנתיים נוספות בריאל שהניבו לו זכייה ביורוקאפ ב- 1997. עם זאת, בקדנציה שלו בריאל מדריד, הקבוצה זכתה רק פעם אחת באליפות הליגה הספרדית הסופר קשוחה. זה קרה בעונתו הראשונה בקבוצה (1993/94). לאחר עונה זו ברצלונה רשמה טריפיט ומנרסה רשמה אליפות מפתיעה ב-1998.
בערוב הקריירה שלו עבר שנה וחצי ביוון בקבוצות א.א.ק. ואריס סלוניקי ואז פרש.
לאחר פרישתו נשאר בביזנס. בהתחלה פרשן ושדרן וכיום מנחה את פודקאסט של היורוליג בשם The Crossover.


ועל הרשתות נאמר: יהי זכרן חרוך.

Amitlahev

אבא במשרה מלאה, רואה חשבון, שופט כדורסל בדימוס, מכור לפנטזי, גיטריסט בהרכב ובשעות הפנאי (שאין לי) זורק מלא שלשות :)

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. איזה שחקן! הסקורר ביג מן הגדול באירופה?
    זוכר אותו היטב. הוא היה ה"מייל מן" של אירופה. ולא נפל יותר מדי מהמקור.
    יורה על אוטומט מחצי מרחק.
    באמת שחקן אימתני.
    לא זכרתי ששיחק לצד סבוניס. זה ודאי הקו הקדמי הכי טוב שאפשר היה לייצר באירופה (מאז ומעולם?).
    היטבת לכתוב עליו ועל הנוסטלגיה של אותם שנים.
    פיל קולינס – טיקי טיקי דה?

    1. בדיוק זה מה שרציתי לכתוב. השחקן שארלאוקס תמיד הכי הזכיר לי בעולם זה את קרל מאלון. שניהם היו כבדים יחסית (כמובן, האחד כבד יחסית לאירופה. והשני כבד יחסית לנ.ב.א…), פחות או יותר באותו גובה, ובעיקר אמני הג׳אמפ שוט מחצי מרחק ופנימה שאין דברים כאלה.

    2. תודה. פיתרון החידה יפורסם בהמשך.
      אכן היה הביג מן סקורר מס' 1 באירופה ואולי בכלל.
      היו ימים מוטרפים אז. קשה להסביר היום את התחושה..

  2. ארלאוקס זר כמו שמומי תומך בשקמה ברסלב
    הוא אמריקאי ולא האמריקאי שהשאיר סטמפה הכי חזקה באירופה
    למדריד הייתה שורה של שחקנים אמרקיאים שנכנסנו לפנתאון הכדורסל בראשם ווין בראבנדר ושצ׳רביאק (האבא של וולי)
    נראה שארלאוקס (המכונה בזוקה ג׳ו) השאיר עליך רושם טוב כמו שיפוד חלוואית עם כבד אווז שיושב על לאפה פתוחה עם בצל, סומאק ופטרוזיליה

  3. שחקן עצום.
    כתיבה נפלאה ומצחיקה.
    תודה רבה.
    לדעתי אותו משחק שלו זה גם שיא המדד למשחקים בגביע אירופה.
    אני חושב שבגלל שמכבי לא היו כל כך חזקים באותן שנים אז אנשים בארץ פחות נחשפו אליו ופחות פחדו ממנו. אבל הוא היה חתיכת תותח

  4. תודה על חתיכת היסטוריה. זוכר שגיליתי שהוא אמריקאי והופתעתי.
    קלע נדיר
    משום מה נראה שסאבוניס יופיע לא מעט בפרוייקט הזה, כוכב אורח
    🤣

  5. מה שהגבתי שלפי הכללים שקבע מי שהרים את הפרויקט שארלאוקאס לא מתאים כי הוא אמריקני והפרטי-ט הזה נועד רק לאירופאים שהצטיינו ביבשת הישנה וגם אם הוריו מאירופה והיה שולי בנב"א היא עדיין אמריקני ולא אירופאי!

      1. *והפרויקט הזה
        משום מה היה תיקון אוטומטי ל"והפרטי-ט". אולי לא כתבתי מה שהיה רציתי אך בכל מקרה תיקון אוטומטי צריך להיות למילה בעלת משמעות!

  6. ארלאוקאס בגלל שהיה אמריקני לא מתאים לפרויקט אך ברבנדר שנולד בארה"ב אך ויתר על אזרחות האמריקנית כדי לשחק בנבחרת ספרד, כן מתאים.

  7. כתבה מעולה ובהומור נפלא. ארלאוקס היה קטלני מחצי מרחק. סקורר בחסד, האכיל מרורים קבוצות רבות. וגם לי הדבר הראשון שזכור ממנו זה הדמיון לשחקן אדם ארקין😂
    ראיון של צביקה שרף זה תמיד פרייסלס, גרטל בכלל הוציא ממנו את המיטב וכמובן האמירה האלמותית .. שסרוסי ילך להזדיין

  8. זוכר אותו טוב
    אמנם היה בצילו של סאבוניס בזכייה בגביע אירופה אבל היה כוכב המשנה הקלאסי
    קלעי אדיר ממש
    אך כמספר אחד לא הביא תואר
    מזכיר לי שנאמובסקי היה חייב לקבל מאמר .

  9. ואם כבר האירופאים הכי טובים
    נדבר על הלא אירופאים בעיקר אמריקאים הכי טובים באירופה.
    אז אלו השמות הגדולים ביותר הזכורים לי

    עד שנות ה 80
    השם הבכיר הוא אוסקר שמידט הענק אך הוא לא שיחק בגביע אירופה לאלופות
    אחריו היו ווילימאס ופרי ממכבי
    בשלב מאוחר יותר מקאדו ממילאנו מגי ממכבי ונוריס מברצלונה ואולי גם בארלו מילאנו /מכבי.
    הלאה שנות ה 90 השמות הבולטים
    מייקל יאנג לימוז דומיניק וולקינס מפאו
    ריברס מאולימפיקוס וכמובן אדני מקובנה
    בתחילת המילניום נציין את
    ג'ינובלי מקדולנד ובהמשך כמובן את פארקר ובקטנה האפטמן
    ואח"כ לנגדון.
    בעשור הקודם היו את יודו ובעשור הנוכחי את לארקין

    החמישייה שלי
    אדני
    שמידט
    פארקר
    מקאדו
    מגי
    השחקן הגדול ביותר אנתוני פארקר.

  10. תודה. כתוב נהדר. אני גם זוכר אותו טוב.
    אחד השחקנים שהכי הדהים אותי לראות באירופה באמצע שנות התשעים ואחד השמות שזכרתי הכי טוב מאז.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט